×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) כׇּל⁠־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְשִׁ֣יםא לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] (מחמודיהם)ב בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃
All her people sigh, seeking bread. They give their treasures for food, to revive the soul. See Hashem, look at me, for I have become worthless!⁠1
1. I have become worthless | הָיִיתִי זוֹלֵלָה – The word "זוֹלֵלָה" stems from the root "זלל", to be cheap, without value. The choice, though, might also be meant to evoke the image of the "זוֹלֵל וְסֹבֵא" (glutton and drunkard) of Devarim 21:20. Due to famine and extreme hunger, the personified Jerusalem has become like a glutton, thinking only of satiating her appetite, no matter what the cost (Ibn Ezra). Until this clause, the chapter has been written predominantly in third person. From here to the end, it moves to first person narration, with Jerusalem herself being the speaker.
א. מְבַקְשִׁ֣ים =ל?,ק-מ וכך בתיגאן ובדפוסים (קו״ף רפה), וכן אצל דותן וברויאר ומג״ה. אמנם בכתי״ל יש סימן קלוש לנקודת דגש בקו״ף, אך ייתכן שמדובר על ניסיון מחיקה או על כתם; לעומת זה בכתי״ק-מ יש סימן רפה ברור על האות בי״ת.
• ל?=מְבַקְּשִׁ֣ים (קו״ף דגושה).
• קורן, ברויאר, דותן, מג״ה, סימנים.
ב. [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] (מחמודיהם) ל=יתיר ו׳
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
כָּל עַמָּהָא דִירוּשְׁלֵם אֲנִיחָן מִכַּפְנָא וְתַבְעִין לַחֲמָא לְמֵיכָל יֲהֲבוּ רִיגוּגֵיהוֹן בִּסְעִיד לַחֲמָא לְקַיְימָא נְפָשׁ חֲזֵי יְיָ וּתְהֵי מִסְתַּכֵּל אֲרוּם הֲוֵיתִי גַרְגְרָנִיתָא.
[לט] כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים – כְּתִיב: בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וגו׳ (ירמיהו נ״ב:ו׳), לְעַם הָאָרֶץ לֹא הָיָה לֶחֶם לִבְנֵי יְהוּדָה הָיָה לֶחֶם, אֵלּוּ בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן, אֲבָל בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי, כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם וגו׳, בַּתְּחִלָּה הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב וְנוֹתְנִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל חִטִּין. חוֹזְרִין וּמְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב וְנוֹתְנִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל שְׂעוֹרִים. חוֹזְרִין וּמְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב, וְנוֹתְנִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן. מָה הָיוּ עוֹשִׂין הָיוּ שׁוֹלְקִין אוֹתוֹ וְשׁוֹתִין מֵימָיו. חוֹזְרִין וּמְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל זָהָב וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן סִיגְנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר אִם מִי שֶׁיִּתֵּן וְלֹא לָקַח הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ (דברים ט״ו:י׳), מִי שֶׁלּוֹקֵחַ וְאֵינוֹ נוֹתֵן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְהָשִׁיב נָפֶשׁ, עַד כַּמָּה מִתְיַשֶּׁבֶת נָפֶשׁ, רַבִּי אוֹמֵר כְּכוֹתֶבֶת, רַבִּי חֲנַנְיָה אָמַר כִּגְרוֹגֶרֶת. רְאֵה ה׳ וְהַבִּיטָה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס עוֹבָדָא הֲוָה בְּתַרְתֵּין נָשִׁין זַנְיָין בְּאַשְׁקְלוֹן, דְּהַוְיָין מִתְכַּתְּשָׁן דָּא עִם דָּא, אֲמָרָה חָדָא לַחֲבֶרְתָּהּ כַּד הַוְיָין מִתְכַּתְּשָׁן דָּא עִם דָּא, לֵית אַתְּ אָזְלָא מֵהָכָא דְּחַזְיָין אַפֵּיךְ כִּיהוּדִיָּאתָא. לְבָתַר יוֹמִין אִתְרַצֵּית דָּא לְדָא, אֲמָרָה לָהּ עַל כּוֹלָא שָׁרֵי וְשָׁבֵיק לִיךְ, אֶלָּא עַל דַּאֲמַרְתְּ לִי חַזְיָין אַפֵּיךְ כִּיהוּדִיָּאתָא, לָא שָׁרֵי וְלָא שָׁבֵיק לִיךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר: רְאֵה ה׳ וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה.
כל עמה נאנחים מבקשים לחם – בתחלה היו משלשלין קופה של זהב ונותנים להם קופה של חטים, ואח״כ של שעורים, ואחר כך של תבן, ואחר כך ולא כלום.

רמז תתריד

אמרו מעשה באדם אחד דואג בן יוסף שמו והיתה אמו ואחות אמו ואחות אביו מודדות את בנו בטפחים ונותנות משקלו זהב, כיון שצר נבוכדנצר על ירושלים היתה אמו וקרובותיו אוכלים אותו אברים אברים, ועליו מקונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים טפוחים. אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא (איכה ב׳:כ׳) זה זכריה בן יהוידע, אמרו ביום שהרגו את זכריה בן יהוידע עברו שבע עבירות, הרגו כהן ונביא וחללו שבת ויום הכפורים ועבדו ע״א וטמאו את המקדש ובטלו את התמיד.

רמז תתרטו

אמרו מעשה באדם אחד שהיו לו ארבעה בנים, אמר לאשתו יש לנו כלום בבית, אמרה לו מלא כד אחד, אמר בשלי אותו ונאכל אותו, ובשלתו בקדרה נשתייר טפה בקדרה בא בנו הגדול לגרוף אותה טפה, דחפו אביו ואמר לו אל תגזול את אחיך, ולא הספיק לאכול עד שבאו כשדים והוליכם למלחמה ושבו אותם והרגו את כלם, והלך אביהם ומצא את כל אחד ואחד במקומו, נטל אצבעו של בנו הגדול והניחה בתוך עינו, א״ל אצבעך שלא הנחתיך לגרוף טפה היא תטול את עינה.

רמז תתרטז

אמרו מעשה באשה אחת שהיו לה שלשה בנים והלכו בניה למלחמה, נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה, כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם, עלו לגג ונפלו ומתו, ועליהם מקונן ירמיה טובים היו חללי חרב מחללי רעב, והיתה צועקת ואומרת אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול, אמרה קוצר מניח ספיחים והבוצר מניח עוללות אבל אני לא נשתיירו כלום, נמסרתי ביד נבוכדנאצר כרחל ביד ארי וכגדי ביד הטבח.

רמז תתריז

אמרו שתי נשים אחיות היו בירושלים והיו יפיפיות ביותר, תפשום כשדים והלכו אצלם מאה וחמשים איש עם כל אחת ואחת עד שמתו מחמת הבעילה, והיו צועקות ואומרות איה רחמיך ה׳ שבראת בהם עולמך, וכשמתו היה ירמיה מקונן עליהם נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה, והיו הכשדים בועלים הבתולות עד שהלך דם הבעילה כיין מן הגת שנאמר בתולותיה נוגות והיא מר לה. אל תקרי נוגות אלא מן גת שנאמר גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה אל תקרי לבתולת אלא לבתולי. אמרו מעשה בשבעים בתולות שנשבו, והושיבון בספינה להלוך ולהושיבן בקרונות והיו אותן הבתולות אומרות זו לזו בואו ונקדש שמו של הקב״ה ואל יחללונו עו״א ערלים, מה עשו עלו לגג ונפלו לים וטבעו עצמם בים.

רמז תתריח

כתיב נחמו נחמו, למה שני פעמים, רבי אומר לפי שכל מכות הללו שלקו כפולות היו, שכן ירמיה אומר שבר על שבר נקרא, בכה תבכה, עיני עיני יורדה מים, חטא חטאה ירושלים, וכל כך למה, לפי שחטאה בכפלים שנאמר כי שתים רעות עשה עמי, וכיון שחטאה בכפלים לקו בכפלים שנאמר כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתיה, ולפי שמצותיה כפולות נחמותיה כפולות שנאמר נחמו נחמו עמי, עורי עורי, התעוררי התעוררי, קומי אורי כי בא אורך, אנכי אנכי הוא מנחמכם, אנכי אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, שוש אשיש בה׳ תגל נפשי, ואמר סלו סלו, וכן לכן בארצם משנה יירשו, אמרו לו הכל אתה נותן בכפלים כי מכת אויב הכיתיך. אמר להם אל תאמרו כן אלא כי מכת איוב הכיתיך, אמר להם אל תאמרו כן אלא כי מכתב איוב הכיתיך, מה עשיתי לאיוב ויוסף ה׳ את כל אשר לאיוב למשנה, אמר להם הקב״ה מה לאיוב הוספתי, לבני על אחת כמה וכמה, לכן בארצם משנה יירשו.

רמז תתריט

דבר אחר נחמו נחמו עמי, ר׳ אומר אין דבר שירושלים מתרעמת לפני הקב״ה שאינה מתפייסת עליה.
כל עמה נאנחים מבקשים לחם – אמר ואכלתם אכול ושבוע.
וגמיע קומהא מתנהדין טאלבין אלטעאם, קד דפעו מנאהם פיה לירדו אנפסהם, תקול אנצ׳ר יא רב לצ׳עפי וארחמני, פאני קד צרת חקירה.
כל – וכל.
נפש – נפשם.
ראה – תאמר ראה ה׳ חולשתי ורחמני לפי שכבר נהייתי שפלה (תרגם והביטה, והזמני, וכן לקמן ב כ).
כל עמה נאנחים וגו׳ – וכן הוא אומ׳ ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ (מלכים ב כ״ה:ג׳).
נתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש – שכל אחד ואחד היה נוטל בידו כסף וזהב והולך בשוק למצוא אוכל להשיב נפש כיון שאינו מוצא היה מפזר אותו כענין שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם (יחזקאל ז׳:י״ט).
ראה י״י והביטה כי הייתי זוללה – הזלה בעיני האומות.
כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש – פירוש: כל העם שבציון הם מתאנחים ונותנים כל מחמד עניהם כדי לקנות מהם אוכל כדי להשיב נפשם אליהם, לפי שהם רעבים הרבה.
ראה י״י והביטה כי הייתי זוללה – פירוש: ועתה צועקת לפני הקב״ה ואומרת ראה הקב״ה שאומות העולם קורין לי זוללה.⁠א
זוללה – לשון זול, כלומר: כי הייתי זולות לבני אדם (תהלים י״ב:ט׳).
א. כן בכ״י פרמא 2203, לונדון בית דין 6, דפוס ברסלאו, ובגיליון בכ״י לונדון 27298. בכ״י פריס 162 וברוב כ״י חסר: ״כל עמה נאנחים... לי זוללה.⁠״
All her people are sighing, searching for bread. They give their treasures for food, to restore the soul – Its explanation is that all the people who were in Zion were sighing and giving everything precious, (due to) their privation, in order to buy food from them with a view to restoring their soul, because they were very hungry.
See, O HaShem, and consider how worthless I have become – Its explanation is that, at present, she cries out and says before the Holy One, blessed be He, "See, O Holy One blessed be He", because the peoples of the world call me worthless.
Worthless (זוללה) is a language of cheapness (זול), that is to say that I have become cheap (זולות) to the sons of man (Psalms 12:9).
כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפשא – ואם תאמר: כל האומות נותנים ממחמדיהם באוכל בתבואה, כל כסף וזהב שאדם כונס הוא נותנו בתבואה. יש להשיב: שאר האומות אם נותנין כסף וזהב ומחמדיהם באוכל, הם קונים אותו לשובע נפשם ולזמן ארוך. וישראל נתנו מחמדיהם באוכל שאין בו אלא כדי להשיב נפש לחיי שעה.
ראה י״י והביטה כי הייתי זוללה – כי הייתי בזויה וזולות לאומות.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר ״מבקשים... נפש״.
All her people are sighing, searching for bread. They give their treasures for food to restore the soul – And if you say all the nations also hand over their treasures for food and produce, all the silver and gold that one accumulates he hands over for produce, the reply is the rest of the nations, if they hand over silver and gold, and treasures for food, they buy it in order that their soul be satiated, and for a long time. But Israel handed over their treasures for food that was only enough to restore the soul and to live a short while.
See, HaShem, and consider how worthless I have become – for I have become despised and a disgrace to the nations.
זוללה – כמו: זולל וסובא (דברים כ״א:כ׳).
Worthless (זוללה) – Like he is worthless (זולל) and a drunkard (Deuteronomy 21:20).⁠1
1. זוללה is sometimes translated alternatively as glutton.
לא היו מעטים הרעבים, רק כל עמה. ואחר שנתנה כל מחמד באוכל, דמתה לזולל, שיתן כל אשר יבוקש ממנו למלאות תאותו.
The famished are not a few, but all of her people; and after she gave away every precious thing for food, she resembles a glutton1 because she gave everything that was demanded from her to fulfill her craving.
1. זוללה – a glutton; worthless, despised.
נתנו מחמדיהם – כולל ענינים רבים כמו שידע הבקי בעברי. להשיב נפש. הוא סוד גדול.
זוללה – תאר הפועל כמו: זולל וסבא (דברים כ״א:כ׳), וכל עני ורעב נודד ללחם איה מחזיר על הפתחים הוא כן ר״ל, שאוכל כה וכה תמיד, כי לא ישבע לעולם ועינינו רואות תמיד.
כל עמה – למה שראה המקונן כי עם ה׳ אלה בסבלם רעב וצמא. הוכרח להם לשוטט בחוצות וברחובות עיר כדי לבקש אכל לנפשם ושמה ימצאום האויבים ויהרגום עד שידמה כאילו ההריגה באה להם לרדפם אחר תאוותם כמשפט הזוללים היה מתאונן במליצת תמרורו בדרך עגמת נפש ואומר כי מכלל התנאים אשר הם צריכים לדון בזולל הם ד׳ היותר מפורסמים. אחד שיהיה פחות מי״ג שנה וכמ״ש הכתוב (דברים כ״א) כי יהיה לאיש בן. ולא בן לאיש. ועל דעת חז״ל (סנהדרין ס״ח:) משיביא ב׳ שערות ואע״פ שלא בא לכלל איש. ב׳ שהיה זולל בשר כתרגומו לא לחם ולא פירות. ג׳ שיגנוב ממון ויקנה. ד׳ שיאכל טרטימר. ואם חסר אחד מאלו איננו נשפט כזולל: ולזה אמר כל עמה ולא הקטנים בלבד. מבקשים לחם ולא בשר ויין נתנו מחמדיהם ולא גנבו משל אחרים.
באכל להשיב נפש – ולא לשבעה. כ״ש שלא יעבור שיעור.
ראה יי׳ והביטה כי – נשפטתי כאלו הייתי זוללה והוא ע״ד הפלגת האנינות והבכי.
מחמודיהם. מחמדיהם ק׳.
והביטה. הוא״ו בגעיא בס״ס ובדפוסים קדמונים.
להשיב – אל תוך הגוף הנפש שבעבור הרעב נעלפה וקרובה לצאת ממנו.
זוללה – תאר נגזר מבנין פֻעַל; כ״כ בוזים אותה שאינם רוצים אפילו למכור לה מזון וצריכה להתחנן להם שיתנו לה לחם מחיר כליה היקרים.
כל עמה נאנחים וגו׳ – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה ואכלתם לחמכם לשובע, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים כל עמה נאנחים מבקשים לחם1 (פתיחתא למ״ר).
כל עמה נאנחים וגו׳ – א״ר נחמיה אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם, וישעיהו אמר (מ״ט) לא ירעבו ולא יצמאו2 (איכה רבה א׳:א׳).
כל עמה נאנחים וגו׳ – בחורבן ראשון כתיב (ירמיהו נ״ב) בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ, לעם הארץ הוא דלא היה הא לבני יהודה היה,⁠3 אבל בחרבן שני כתיב כל עמה נאנחים מבקשים לחם (מ״ר).
להשיב נפש – עד היכן שיעור להשיב נפש, רבי אומר ככותבת, ר׳ חנינא אומר כגרוגרת4 (שם).
כי הייתי זוללה – [מהו זוללה – מאוסה], כי הא דשתי נשים זונות היו מריבות זע״ז, פגעה אחת בחבירתה ואמרה לה מראה פניך כפני יהודיה, לימים נתרצו, אמרה לה זו שנתביישה, על הכל מחול לך חוץ ממה שאמרת שמראה פני כפני יהודיה, לכך נאמר ראה ה׳ והביטה כי הייתי זוללה – מאוסה5 (שם).
1. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה אות ה׳ וצרף לכאן.
2. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.
3. כלומר לבני שבע המלכות, ויתכן דסמיך לדייק ולדרוש כן ע״פ הפסוק דירמיה (מלכים א ח׳) שאמרו בעת אותו החורבן, כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים ושמן ודבש ומתבאר שם דאלו המטמונים באו לזרע המלוכה. והכונה בדרשה זאת היא כי ירמיה בקינתו רמז על החרבן השני.
4. ועיין ביומא ע״ט ב׳ מתבאר דשיעור יתובא דעתא ביוהכ״פ הוא ככותבת, ושם ילפינן ג״כ מלשון נפש, כל הנפש אשר לא תעונה, ולפלא שלא נזכר שם מחלוקת זו. ואפשר לחלק דהתם עיקר הטעם משום ענוי הוא, וכמש״כ רש״י שם דכתיב אשר לא תעונה וכל דלא מיתבא דעתיה בכלל ענוי הוא, עכ״ל, ולכן הוי השיעור גדול עד ככותבת הגסה, דבפחות מזה לא יעבור הענוי, משא״כ כאן דכתיב להשיב נפש דהכונה להחיות את הנפש, אף שלא לשבע, וזה שיעור זוטא, ולכן אין שייכא מחלוקת זו לשם.
5. מלשון זילותא דבי דינא, ור״ל הייתי לחרפה ולמאוס. ומה שהוציא מלה זו מפשטה מלשון זולל וסובא נראה דהוכרח לכך משום דכיון דמוסב על הלשון כל עמה נאנחים מבקשים לחם אין סברא שזה המבקש לחם להחיות נפשו יקרא זולל, וע׳ בסנהדרין ע׳ א׳ בשיעור מופלג מבשר ויין לבן סורר ומורה עד שיקרא זולל וסובא.
כָּל עַמָּהּ של ציון1 נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים אוכל, ולא בשר ויין אלא2 לֶחֶם לאכול, נָתְנוּ הם את טוב מַחֲמַדֵּיהֶם3 (מחמודיהם כתיב) בְּאֹכֶל – בעבור אוכל4 כדי לְהָשִׁיב נָפֶשׁ, ולא לְשָׂבְעָה5, אלא לחיי שעה בלבד6, וכך פונה כנסת ישראל7, רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי – נהייתי זוֹלֵלָה – בזויה ומזולזלת לאומות8, כמו הזולל שיתן כל אשר יבוקש ממנו למלאות תאוותו, כך נתנו ישראל את מחמדיהם עבור אוכל9: ס
1. ר״י קרא.
2. עקדת יצחק.
3. רש״י בפס׳ ז׳. ולא גנבו משל אחרים, עקדת יצחק.
4. שכל אחד ואחד היה נוטל בידו כסף וזהב והולך בשוק למצוא אוכל להשיב נפש, כיון שאינו מוצא היה מפזר אותו כעניין שנאמר (יחזקאל ז, יט) ״כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם״, לקח טוב. ובחורבן השני בתחילה היו משלשלין קופה של זהב ונותנים להם קופה של חיטים, ואח״כ של שעורים, ואחר כך של תבן, ואחר כך ולא כלום, מדרש רבה, ילקוט שמעוני. ועוד מובא במדרש רבה אודות הרעב, מעשה באדם אחד דואג בן יוסף שמו, והיתה אמו ואחות אמו ואחות אביו מודדות את בנו בטפחים ונותנות משקלו זהב, וכיון שהקיפה מצודה בירושלם טבחתו אמו בידיה ואכלתו... ועוד אמרו, מעשה באדם אחד שהיו לו ארבעה בנים, אמר לאשתו יש לנו כלום בבית, אמרה לו מלוא כד אחד, אמר בשלי אותו ונאכל אותו, ובשלתו בקדרה נשתייר טיפה בקדרה, בא בנו הגדול לגרוף אותה טיפה, דחפו אביו ואמר לו אל תגזול את אחיך, ולא הספיק לאכול עד שבאו כשדים והוליכם למלחמה ושבו אותם והרגו את כולם, והלך אביהם ומצא את כל אחד ואחד במקומו, נטל אצבעו של בנו הגדול והניחה בתוך עינו, א״ל אצבעך שלא הנחתיך לגרוף טיפה היא תטול את עינה... ועוד אמרו מעשה באשה אחת שהיו לה שלושה בנים והלכו בניה למלחמה, נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה, כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם, עלו לגג ונפלו ומתו...
5. עקדת יצחק.
6. ר״י קרא.
7. פלגי מים.
8. ר״י קרא.
9. אבן עזרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144