×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־עׇנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃
Her impurity is in her skirts;⁠1 she did not consider her end. She fell2 astonishingly; there is none to comfort her. See, Hashem, my affliction, for the enemy has become great!⁠3
1. her impurity is in her skirts | טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ – In other words, her menstrual blood had stained her skirts, revealing her impurity to all, analogous to the way in which she sinned in public (Rashi). Cf. R"Y Kara who suggests that "שׁוּלֶיהָ" is a euphemism for the place of one's nakedness and that the verse is speaking of a woman committing adultery, analogous to Israel's committing adultery against Hashem by turning to false gods.
2. fell | וַתֵּרֶד – More literally: "came down". Cf. Ibn Ezra who also suggests: "she lamented" or "cried in distress", assuming that the root is "רוד" rather than "ירד". See the note on verse 7 and see Shofetim 11:37 and Tehillim 55:3 for similar usage.
3. become great | הִגְדִּיל – In contrast to Jerusalem's fall, her enemy has risen and grown in power or glory. Alternatively, "הִגְדִּיל" is short for: "הגדיל פה", an idiom referring to boasting (as in Ovadiah 1:12).
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
סוֹאֲבוּת דַם רִיחוּקָהָא בְּשִׁיפּוּלָהָא לָא אִידְכִיאַת מִנָּהּ וְלָא תְהָת עַל חוֹבָאָה וְלָא דְכִירַת מַה דַעֲתִיד לְמֵיתֵי עֲלָהָא בְּסוֹף יוֹמַיָּא וּנְחָתַת וּנְפָלַת וַהֲוָת פְּרִישָׁן וְלֵית דְמַלֵּיל תַּנְחוּמִין לָהּ חֲזֵי יְיָ יָת עׇנְיִי אֲרוּם אִתְרַבְרַב עָלַי בְּעֵל דְבָבָא.
[לו] טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כָּל אוֹתָם הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְשׁוּ בִּימֵי צִדְקִיָה עֲרֵלִים הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר (יחזקאל מ״ד:ז׳).
דָּבָר אַחֵר: טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ – בְּשִׁפּוּלֶיהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל (שמות כ״ח:ל״ד).
דָּבָר אַחֵר: טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ – כְּהַהוּא דִּתְנַן מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם תֹּפֶת שְׁמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַל שׁוּם תָּפְתֶּה דַּהֲוָה בֵּיהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חֲלִיתָא דְּבַר הִינוֹם. צֶלֶם חָלוּל הָיָה שָׁם נָתוּן לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קַנְקַלִּים, וְטַס שֶׁל נְחשֶׁת בְּיָדוֹ, וְכִירָה הָיְתָה נְתוּנָה עַל גַּבּוֹי, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב סֹלֶת פּוֹתְחִין לוֹ אֶחָד. תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, פּוֹתְחִין לוֹ שְׁנַיִם. כֶּבֶשׂ, פּוֹתְחִין לוֹ שְׁלשָׁה. אַיִל, פּוֹתְחִין לוֹ אַרְבָּעָה. עֵגֶל, פּוֹתְחִין לוֹ חֲמִשָּׁה. שׁוֹר, פּוֹתְחִין לוֹ שִׁשָּׁה. וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב בְּנוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שִׁבְעָה. וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ טַס שֶׁל נְחשֶׁת, וּמַסִּיקִין אֶת הַכִּירָה תַּחְתָּיו, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ יֶעֱרַב לָךְ וִיבֻסַּם לָךְ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִשְׁמְעוּ נַהֲמַת בְּנֵיהֶם וְיַחְזְרוּ בָּהֶן. הֲוָה כּוּמְרָא אָתֵי לְגַבֵּי בַּר נָּשׁ, אֲמַר לֵיהּ מִן בְּגִין דַּאֲמַר לִי צֶלֶם פְּלַן, מִכָּל בְּנַיָא דְּאִית לָךְ לֵית אַתְּ בָּעֵי לְקָרָבָא חַד מִנַּיְיהוּ, אֲמַר לֵיהּ וְכִי בִּרְשׁוּתִי אִינוּן, חַד בִּדְהַב, חַד בְּכֶסֶף, חַד בְּעָנָא, חַד בִּבְקָרוּתָא. אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי, רָאִיתָ לִי חַד זְעֵיר בְּבֵית סִפְרָא, כַּד אָתֵי אֲנָא יָהֵיב לֵיהּ לָךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְעִיעַ, מִכָּל בְּנִין דְּאִית לָךְ, לָא הֲוָה לָךְ לְהַפִּילוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֶלָּא זֶה שֶׁמְּקֻדָּשׁ לִשְׁמִי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי סִמוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן פְּרָטָא לְמַטְרוֹנָה שֶׁאָמַר לָהּ אוֹהֲבָהּ עֲשִׂי לִי חַמִּין, וְנָטְלָה לוּרְטִיָּא שֶׁל מֶלֶךְ וְעָשְׂתָה לוֹ חַמִּין. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ מִכָּל עֵצִים שֶׁיֵּשׁ לִיךְ בְּבַיִת זֶה לֹא הָיָה לִיךְ לַעֲשׂוֹת חַמִּין לְאוֹהֲבֵךְ אֶלָּא בְּלוּרְטִיָּא שֶׁלִּי, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ רָשָׁע, מִכָּל בָּנִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ לֹא הָיָה לְךָ לְהַפִּילוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֶלָּא זֶה שֶׁמְּקֻדָּשׁ לִשְׁמִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וגו׳ (יחזקאל ט״ז:כ׳), אַף עַל פִּי כֵן וַתֵּרֶד פְּלָאִים, נָחֲתָה לָהּ לְנִסְיוֹנִין.
[לז] כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא סְלִיק רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ לִגְמִילוּת חִסְדָּא וּסְלִיק עִמְהוֹן רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא, וַהֲוָה תַּמָּן חַד סַב בָּעֵי לְמֵיעַל וּמִיפְתַּח עֲלוֹי וְלָא שַׁבְקוּנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא קֳדָם אִילֵין אַרְיְוָתָא דְאוֹרָיְיתָא אַתְּ פְּתַח פּוּמָךְ, אֲמַר לְהוֹ רַבִּי יוֹחָנָן שַׁבְקוּנֵיהּ דְּהוּא גְּבַר סָב, יֵיעוּל וְיִשְׁתַּבַּח בְּאַתְרֵיהּ. עָאל וּפְתַח וַאֲמַר מָצִינוּ שֶׁסִּלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִמֵּאָה תּוֹכָחוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם שֶׁבְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה, וּמֵחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בַּתּוֹכָחוֹת כְּתִיב: וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכֹּתְךָ (דברים כ״ח:נ״ט). וּבְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב: וַתֵּרֶד פְּלָאִים. אֲבָל בְּסִילוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּתִיב: לָכֵן כֹּה אָמַר ה׳ הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא (ישעיהו כ״ט:י״ד). וְכָל כָּךְ לָמָּה: וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר (ישעיהו כ״ט:י״ד). אָמַר רַבִּי יִצְחָק פְּסָאקָא יֶהֱוֵי דֵין גַּבְרָא בְּרִיךְ פּוּמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לָא שְׁבַקְתּוּנֵיהּ מְנָן הֲוֵינָן שָׁמְעִין דָּא מַרְגָּלִיתָא. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רְאֵה ה׳ אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב.
כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ (תהלים קי״ט:פ״ה), רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר תַּרְתֵּי כְּתִיב: לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דברים כ״ב:ו׳), וְכָאן: אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה (הושע י׳:י״ד), הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲמַר אֲחוֹרֵי, כְּתִיב: לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ (ירמיהו ט׳:כ׳), וְלֹא מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת. בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת, וְלֹא מִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וְכָאן אַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וגו׳, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר תַּרְתֵּי כְּתִיב: וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד (ויקרא כ״ב:כ״ח), וְכָאן נֶהֶרְגוּ בֵּן וְאֵם בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה (הושע י׳:י״ד). הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר אֲחוֹרֵי, כְּתִיב: אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא י״ז:י״ג), וְכָאן: שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר (תהלים ע״ט:ג׳), הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לַחֲמוֹרִים נָתַתָּ קְבוּרָה, וּלְבָנֶיךָ לֹא נָתַתָּ קְבוּרָה. לַחֲמוֹרִים נָתַתָּ קְבוּרָה, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כ״ג:כ׳). וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁהָיָה הַיָּם זוֹרְקָן לַיַּבָּשָׁה, וְיַבָּשָׁה זוֹרְקָן לַיָּם, יָם אוֹמֵר לַיַּבָּשָׁה קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ, וְיַבָּשָׁה אוֹמֶרֶת לַיָּם קַבְּלִי אֻכְלוּסַיִךְ, אָמְרָה יַבָּשָׁה וּמָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹא קִבַּלְתִּי אֶלָּא דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל נֶאֱמַר בִּי: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה (בראשית ג׳:י״ז), הֵיאַךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל דַּם כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִידָהּ בַּדִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ (שמות ט״ו:י״ב), וְאֵין יָמִין אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ (ישעיהו ס״ב:ח׳). וּלְעַמְּךָ לֹא נָתַתָּ קְבוּרָה, הֱוֵי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.

רמז תתריג

טומאתה בשוליה – אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא כל אותם כהנים ששמשו בימי צדקיה ערלים היו שנאמר בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר.
טומאתה בשוליה – אמר לה וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, וכן וטהרה ממקור דמיה.
וצארת כאמראה קד צ׳הרת וחיצ׳תהא פי ד׳ילהא, לם תד׳כר אכ׳רתהא, וורדת עלי קום מבאינין להא, ולא מעאזי להא, תקול אנצ׳ר יא רב לצ׳עפי, פאן אלעדו קד תעצ׳ם.
טומאתה – ונעשית כאשה שנראית ודם נדתה בשולי בגדיה.
ותרד פלאים – וחרד בקרב עם שהם מובדלים ממנה (כאלו כתוב וחרד אל פלואים).
ראה ה׳ – תאמר ראה ה׳ חולשתי בי התגדל (והתפאר) האויב.
טומאתה בשוליה – לשון גנאי הוא, דם נדותיה ניכר בשולי בגדיה, כלומר חטאותיה גלויים, הרבה עשו בגלוי.
לא זכרה אחריתה – כשהיו חוטאים לא היו נותנין לב מה תהא לאחרית,
לפיכך ותרד פלאים – ירידתה נפלאת פלאים הרבה, שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר.
Her defilement is at her hem – This is an expression of disgrace. Her menstrual blood is visible in the hems of her garments, i.e., her sins are conspicuous; she committed them flagrantly.⁠1
She was not mindful of her end – When they would sin, they were not mindful of what their end would be. Therefore, she fell astonishingly. Her descent was astonishing, bringing about much bewilderment, for all were amazed that this happened to her, something that did not happen to any other city.
1. Alternatively, she committed her sins inconspicuously, hidden behind her hem. (Alshich)
טומאתה בשוליה – זה הוא תופת וגי בן הנום שהוא בשולי ירושלם שהיו שורפין שם את בניהם ואת בנותיהם לשעירים.
לא זכרה אחריתה – אין זכירה אלא על דבר שעבר וכן אמ׳ ירמיה לא זכרה ירושלים ברית אלהיה שאמ׳ לה לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש (דברים י״ח:י׳) לפיכך אחריתה לא זכרה.
ותרד פלאים – סופה שהיא יורדת פלאים וכן הוא אומ׳ השליך משמים ארץ (איכה ב׳:א׳) ויש או׳ לא זכרה כמו לא ידעה מה תהא אחריתה ודומה לו יען אשר לא זכר עשות חסד (תהלים ק״ט:ט״ז) לפ׳ ותרד פלאים מדרגות מדרגות ירדה כענין שנאמר ישפילנה ישפילה עד ארץ (ישעיהו כ״ו:ה׳) תרמסנה רגל.
ס״א: פלאים – פלאים היו בעיני האומות היאך ירדה וכן הוא אומ׳ ציון היא דורש אין לה (ירמיהו ל׳:י״ז) כל מקום שנאמר אין סופה להיות לה כענין אין לה ולד (בראשית י״א:ל׳) סופה היה לה.
וראה י״י את עניי כי הגדיל אויב – וכמה הגדיל נכנס בבית קדש הקדשים ויצא והכתי׳ אומ׳ אותותינו לא ראינו (תהלים ע״ד:ט׳) מקום שישראל לא היה להם רשות ליכנס נכנסו אומות העולם.
טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה – דברו נביאים בלשון נקי. שוליה – הוא מקום ערותה, וכה פתרונו: בהיותה בשלותה וטומאתה בשוליה, שהיתה מזנה תחת בעלה, כמו שנאמר:⁠א כאהבתב י״י את יהודהג והםד פונים אל אלהים אחרים (הושע ג׳:א׳), לא זכרה – כי מרה תהיה באחריתה.
ותרד פלאים – כמו: והפלא י״י את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט).
ותרד פלאים – פתרונו: וירדה מגדולתה, וכל כך ירדה שכל מי שהיה שומע ירידתה היה תמיה ונפלא, כלומר: שהיה אומר דבר מופלא עשה הקב״ה שהורידה מגדולתה.⁠ה
כי הגדיל אויב – כי הגדיל אויב לעשות.
א. כן בכ״י פרמא 2203, דפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פריס 162 חסר: ״כמו שנאמר״.
ב. כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.21. בכ״י לונדון 27298 ובשאר כ״י: ״באה בית״.
ג. כן בכ״י לונדון 27298 ובשאר כ״י. בפסוק: ״בני ישראל״.
ד. כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.21, פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״והמה״.
ה. כן בכ״י פרמא 2203, ובדפוס ברסלאו, ובגיליון בכ״י לונדון 27298. בכ״י פריס 162 וברוב כ״י חסר: ״ותרד פלאים פתרונו... מגדולתה.⁠״
Her impurity was on her skirts, she did not consider her end – The prophets spoke euphemistically – her skirt is the place of her nakedness, and so its explanation is that when she was at ease, her impurity was on her skirts because she was committing fornication against her husband. Similarly, just as HaShem loves the children of Israel, though they turn to other gods (Hoshea 3:1).
She did not consider that she would be bitter at her end.
She has deteriorated extraordinarily (פלאים), just like then HaShem will make extraordinary (והפלא) 1 your blows (Deuteronomy 28:59). She has deteriorated extraordinarily (פלאים) – its explanation is that she has descended from her greatness, and she has descended so much that everyone who heard of her descent was astonished that she has fallen. Namely, it says that the Holy One, blessed be He, did something inconceivable, since she was brought down from her high rank.
For the enemy became great – for the enemy did great things.
1. That is, severe.
טומאתה בשוליה – פתרונו: כשהיתה מטמאת בגילוליה,
לא זכרה אחריתה – לא שמה על לבה תוכחת הנביאים שמרה תהיה באחריתה.
ותרד פלאים – פתרונו: ירדה ירידהא מופלאה שאירעו בה פילאי תוכחות, מה שלא אירעו לכל אומה ולשון, נתקיים: והפלא את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט).
איןב מנחם לה – פתרונו: הבא לנחם אותה אין יכול לנחמה ולשעשעה באומה אחרת. כשם שהוא עושה בנינוה כשמתנבא בפורענותה הוא אומר: התיטבי מנא אמוןג הישבהד ביאורים מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך גם היא לגולה הלכה בשבי גם עולליה ירוטשו בראש כל חוצות ועלה נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רותקו בזיקיםו גם את תשכרי תהי נעלמה גם את תבקשי מעוז מאויב (נחום ג׳:ח׳-י״א). וכן כשהנביא מתנבא בפורענות מצרים הוא מנחמה ומשעשעם באשור, דכתיב: אל מי דמית בגדלך הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף {וחרש מצל} וגבה קומה ובין עבותים היתה צמרתו מים גדלוהו תהום רוממתהו את נהרותיה הולך סביבות מטעה ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה (יחזקאל ל״א:ב׳-ד׳) וביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום ואמנעז נהרותיה ויכלאו מים רבים וגו׳ח אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן והורדת את עצי עדן וגו׳ (יחזקאל ל״א:ט״ו-י״ח). למדתה שכל מכה, אומה שלקתה שיעשעוה באומה אחרת. אבל ציון אין המנחם יכול לדמות אליה אומה ולשון שלקתה כמותם, והוא שאמר: ראה י״י את עניי כי הגדיל אויב.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״מידה״.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״ואין״.
ג. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״אמון מנוא״.
ד. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5: ״היושביה״.
ה. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״וכל״.
ו. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״בדיקים״.
ז. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 נוספה כאן מלה מיותרת: ״את״.
ח. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
Her impurity was on her skirts – Its explanation is when she was defiled in her idolatry she was heedless of her end – She did not pay attention to the reprimand of her prophets that bitter would be her end.
she has descended astonishingly (פלאים) – Its explanation is that she suffered an amazing degradation, for extraordinary punishments befall her, something that did not occur to every nation and tongue, fulfilling Then [HaShem] will make extraordinary (והפלא) your blows (Deuteronomy 28:59).
there is no one to comfort her – Its explanation is that the one coming to comfort her was unable to comfort or delight her with another nation. Even as he1 did in Nineveh, when prophesying about her destruction, it says Are you better than No-Amon [Thebes] that sat by the Nile, with water around her, her rampart a sea, water her wall? Cush was her strength, Egypt too, and that without limit; Put and the Libyans were your helpers. Yet she became an exile, she went into captivity; even her infants were dashed in pieces at the head of every street; lots were cast for her nobles, all her dignitaries were bound in fetters. You also will be drunken, you will go into hiding; you will seek a refuge from the enemy (Nahum 3:8-11). Thus it is when the prophet prophesied on the suffering of Egypt – he comforts her (Zion) and delights her with Assyria, as it is written Whom are you like in your greatness? Consider Assyria, a cedar of Lebanon, with fair branches and forest shade, and of great height, its top among thick boughs. The waters nourished it, the deep made it grow tall, making its rivers flow around the place it was planted, sending forth its streams to all the trees of the field (Ezekiel 31:2-4). And, On the day it went down to Sheol I caused sorrow; I closed the deep over it, I restrained its rivers, and its mighty waters were checked (Ezekiel 31:15); Which among the trees of Eden was like you in glory and greatness? Now you shall be brought down with the trees of Eden etc. (Ezekiel 31:18). You have learned that every nation that has been stricken – its delight is with another nation. As for Zion, is not the comforter able to liken unto her a nation or tongue who was stricken like her? As it says, Look, HaShem, at my affliction, for the enemy has triumphed.
1. He appears to be a reference to Jonah.
פלאים – ירדה ירידה.
Astonishingly. She fell greatly (lit; she fell a fall).
כשהיה בתחלת דם הנדות נראית בשוליה, לא פחדה לזכר שמא תראה ערותה בסוף. והיא מגולה ירדה למטה לא תראה.
ראה י״י כי הגדיל אויב לעשות או לדבר.
פירוש אחר: ותרד פלאים – כמו: ותספד, וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז), נהה על המון מצרים והורידוהו (יחזקאל ל״ב:י״ח), וכן: אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳).
At first, when menstrual blood was seen on her skirts, she was not alarmed to perhaps consider [that] her nakedness would be seen in the end, and she would be uncovered. She descended below, she did not see.
See HaShem...for the enemy has magnified himself in order to act or to speak.
Another explanation of she fell (ותרד) astonishingly is and she mourned. In context [this is like] that I may go down (וירדתי) upon the mountains (Judges 11:37); Wail over the hordes of Egypt, and send them down (והורידוהו) (Ezekiel 32:18). Also, I am troubled (אריד) in my complaint (Psalms 55:3); and all of them are from the two roots dry to go down and to cry/moan.⁠1
1. The context indicates that ibn Ezra understands these references as to mourn.
טמאתה בשוליה – כל אלה מליצת שיר והסוג, דַמותו צרות עמנו לאשה מגוללה בדמים ובדברים וענינים מאוסים, וכן קדם אמר: כי ראו ערותה (איכה א׳:ח׳), עם שידוע שערות הנשים הוא המוסתר מהן יותר. ובעבור ששולי המלבושים הם אחרית וסוף המלבושים, לכן אמר: לא זכרה אחריתה.
ואין צריך לבאר המשל והנמשל בזה ובכל המגלה הזו, כי יאריך, גם מי שהוא בקי בספרי הנביאים ובפרט בספר ירמיה יבין הכל, כי אין זאת המגלה רק המשכות דבריו שם עם ביאורים ופרושים, והכל נתינות דעות אמתיות לנו ולבננו.
ותרד פלאים – מטעם ירידה ממש, כטעם: ואתה תרד מטה מטה (דברים כ״ח:מ״ג).
וטעם פלאים – ירידות נפלאות כלומר מופלגות למטה, וזה באיכות ובכמות, כי הכל אמת בכאן.
לכן אין מנחם לה – כי מי יוכל לנחמה על כמו זה.
כי הגדיל אויב – הפך ותרד, כטעם הגר אשר עליך יעלה וג׳ (דברים כ״ח:מ״ג), וכן הפך עניי.
טמאתה בשוליה – הולך ומוסיף על הדמיון, מחמת צרותיה נודעו חטאתיה.
לא זכרה – לא העבירה על דעתה שאחרית רעה מעותדת לה בגלל רוע מפעלה, וזה גם בדרך טבע כי חטאם בקדשים ובקדשות התיש כח גופן ואומץ לבם ושעמם אותם.
ותרד – ירידת פלאים – מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
אין מנחם לה – כי היא סבבה צרתה.
כי הגדיל אויב – גם נגדך וכחש ביכלתך.
טמאתה בשוליה – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים טומאתה בשוליה1 (פתיחתא למ״ר).
טמאתה בשוליה – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב, אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר טומאתה בשוליה וישעיהו אמר (ד) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון2 (איכה רבה א׳:א׳).
טמאתה בשוליה – אמר ליה ההוא צדוקי לר׳ חנינא, השתא ודאי טמאים אתם דכתיב טומאתה בשוליה,⁠3 אמר ליה, תא חזי מה כתיב בהו (פ׳ אחרי) אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאותם – אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם4 (יומא נ״ז.).
טמאתה בשוליה – מהו טומאתה בשוליה, א״ר אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששמשו בימי צדקיהו ערלים היו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ״ד) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו בהקריבכם5 (מ״ר).
טמאתה בשוליה – מהו בשוליה – בשפוליה, כמש״נ על שולי המעיל,⁠6 דבר אחר טומאתה בשוליה כההיא דתנן מקום היה למטה מירושלים ותופת שמו, ולמה נקרא שמו תופת, רבי יהודה אומר, על שם תפתה דהוי ביה,⁠7 ורבי יוסי אומר על שם גי בן הנם דהוי ביה8 (מ״ר).
ראה ה׳ וגו׳ – רוח הקודש צווחת ואומרת, ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אויב9 (שם).
1. עיין מש״כ לעיל פ׳ א׳ אות ה׳.
2. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ אות ט״ו.
3. כונתו לומר דעתה ודאי אין השכינה שורה ביניכם, דאיך תשרה במקום הטומאה, ולא נתבאר הלשון השתא ודאי, וגם טעם ההוכחה מלשון טומאתה בשוליה. וי״ל עפ״י מש״כ רש״י כאן טומאתה בשוליה לשון גנאי הוא, דם נדותה ניכר בשולי בגדיה כלומר חטאותיה, עכ״ל, ודין הנדה שאם נמצא כתם טומאה על שטח כל הבגד אין לטמאה, משום די״ל שאין הכתם בא ממקור הטומאה, משא״כ אם הכתם בשולי הבגד אז היא טמאה ודאי (ע׳ יו״ד סי׳ ק״צ), וזהו שאמר דעכשיו שהמשיל הכתוב את חטאותיה לטומאת הנדה ועוד גם לטומאת שולים, א״כ ודאי טמאים אתם.
4. וע׳ מש״כ בתו״ת במקומו פ׳ אחרי (ט״ז ט״ז).
5. דריש בשוליה על המילה, שולי הגוף, וקרי לה טומאה עפ״י מ״ש ר״ע ביבמות ע״ב א׳ דמרבה לערל כטמא (רד״ל), ולבד זה דריש בשוליה על הכהנים ע״ש בגדי כהונה דכתיב בהו ועשית על שוליו, על שולי המעיל, ולפ״ז דריש טומאתה, טומאת הערלה, בשוליה, בכהניה, שנוי הבגד היה על שולי המעיל היינו הרמונים, והפעמונים, וע״ז אמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש כמבואר, וע״ש באות הבא.
6. גם דרשה זו מוסבת על עון ערלת בשר, כמו בדרשה הקודמת, אלא דכאן לא קאי אכהנים לבד כי אם על עון המילה שלא שמרו כלל אנשי ירושלים, ומביא ראיה שבשוליה פירושו בשפוליה מלשון על שולי המעיל שפירושו שהפעמונים יהיו על שפולי של מעיל, וע״ע באות הקודם ביחס שם שוליה על המילה.
7. היא עבודת כוכבים של מולך ונקראת תפתה ע״ש שהיו הכהנים מקישים בתופים לבל ישמע האב כשהבן נכוה ויכמרו רחמיו ויחזיר אותו, כמבואר במלכים ב׳ כ״ג ובמפרשים שם, והמפרשים במ״ר כאן לא הרגישו בזה, ולפי שהיתה במקום נמוך שבירושלים קאמר בשוליה.
8. בפסוק (מלכים ב כ״ג י׳) כתיב התפת אשר בגי בן הנם, ותרגומו – די בחילת בר הנם וחולתא הוא תרגום של עמק, ועל שם שהיה בעמק תרגם כן, ומפני זה יכונה טומאתה בשוליה.
9. דריש דזה הוא מאמר של רוה״ק ולא של ישראל, משום דעד עתה כשדברה כנסת ישראל דברה בלשון נסתר, ישבה, היתה, בכה תבכה, גלתה, שעריה, כהניה, צריה, וכאן מדבר בעדו, ראה ה׳ את עניי, ולא את עניה, לכן דריש דמוסב על רוה״ק, ור״ל שרוה״ק מדבר בשם ישראל, ולכן לפעמים מדברת בלשון נסתר ולפעמים בלשון מדבר בעדו. ויתכן דכלל הדרשה מכוונת לענין הדרשה שבפ׳ הסמוך ידו פרש צר זה עמון ומואב וא״כ האויב שבפ׳ זה ג״כ עמון ומואב אחרי דהלשון ידו מוסב על אויב שבפ׳ זה, ומצינו בהו הלשון הגדיל על ה׳ (ירמיהו מ״ח כ״ו) שפירושו שחרפו וגדפו כלפי מעלה וכדכתיב גם (צפני׳ ב׳ ח׳) חרפת מואב וגדפי בני עמון, וזוהי הכונה שרוח הקודש צווחת ואומרת ראה ה׳ כי הגדיל אויב, זה עמון ומואב הגדיל לחרף כלפי מעלה.
כשהיתה מטמאת בגילוליה1, טֻמְאָתָהּ – דם נדותיה ניכר היה2 בְּשׁוּלֶיהָ – בשולי בגדיה3, ובזמן החטא4 לֹא זָכְרָה מה תהיה5 אַחֲרִיתָהּ שלא שמה על לבה את תוכחת הנביאים כי מרה תהיה באחריתה6, וַתֵּרֶד ירושלים, וירידתה הפליאה7 פְּלָאִים, שכולם התפלאו שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר8, וכל כך ירדה עד שֶׁאֵין מְנַחֵם לָהּ9, ורוח הקדש צווחת ואומרת10, רְאֵה יְהוָה אֶת עָנְיִי – צרתי11 כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב לעשות, שנכנס וחילל את בית קודש הקדשים12: ס
1. ר״י קרא.
2. רש״י.
3. כלומר חטאותיה גלויים, רש״י. ובמדרש מהו טומאתה בשוליה? א״ר אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששמשו בימי צדקיהו ערלים היו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מד, ז) ״בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם״, מדרש רבה. ואמר המקרא דרך משל, כשאדם הולך בטיט ורפש, אז אם תיכף כשרואה שמתלכלכים שולי בגדיו חוזר הוא לביתו ורוחץ ומנקה בגדיו אין לו היזק, אבל כשרואה בליכלוך שהוא בשולי הבגד ואינו משגיח והולך עוד בטיט ורפש מתלכלך כל הבגד עד שאין לו תקנה ברחיצה, וזהו מאמר הנביא מחמת כי כשהיתה טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ולזה ותרד פלאים ירדה לגמרי, פלגי מים. ובתלמוד (יומא נז.) מובא אמר ליה ההוא צדוקי לר׳ חנינא, השתא (עכשיו) ודאי טמאים אתם דכתיב ״טומאתה בשוליה״, אמר ליה, תא חזי (בוא וראה) מה כתיב בהו (ויקרא טז, טז) ״הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם״, אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. ר״י קרא.
7. רש״י.
8. רש״י. ויש מרבותינו שביארו ירדה ירידה מופלאה שאירעו בה פלאי תוכחות, מה שלא אירעו לכל אומה ולשון, ונתקיים בהם הכתוב (דברים כח, נט) ״וְהִפְלָא יְהוָה אֶת מַכֹּתְךָ״, ר״י קרא, אבן עזרא.
9. והוא כינוי לשכינה כמו שפירש האלשיך כלומר שנסתלקה ממנה השכינה, פלגי מים.
10. מדרש רבה.
11. עקדת יצחק.
12. מקום שגם ישראל לא היו רשאים להיכנס בו, ר״י קרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144