Eikhah 1 – איכה א‏ – Mikraot Gedolot

אִתְיַקֵּר נִיר מְרוֹדִי בִידֵיהּ אִתְיַבְּשׁוּ כְּשִׁיבְשִׁין דְגוּפְנָא סַלְקוּ עַל צַוְורִי אִתְקַל חֵילִי מְסַר יְיָ יָתִי בִידוֹי מַן דְלֵית יָכִין אֲנָא לְמֵיקָם.

[מב] נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ – שְׂקוּדָה הָיִיתִי מֵעֲוֹנוֹתַי, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁיִּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאֲנוֹלוֹגִין שֶׁלִּי נִקְרַע מִלְּמַעְלָה.

דָּבָר אַחֵר: נִשְׂקַד – שִׁי״ן כְּתִיב, שָׁקַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ לְהָבִיא עָלַי אֶת הָרָעָה, אָמַר אִם אֲנִי מַגְלֶה אוֹתָן בִּתְקוּפוֹת טֵבֵת, הֲרֵי הֵן לוֹקִין בְּצִנָּה וּמֵתִין, אֶלָּא הֲרֵינִי מַגְלֶה אוֹתָן בִּתְקוּפַת תַּמּוּז שֶׁאֲפִלּוּ הֵן יְשֵׁנִין בַּדְּרָכִים וּבָרְחוֹבוֹת, אֵין אֶחָד מֵהֶם נִזּוֹק.

דָּבָר אַחֵר: נִשְׂקַד – שָׁקַד אֵיךְ לְהָבִיא עָלַי אֶת הָרָעָה, אָמַר אִם אֲנִי מַגְלֶה אוֹתָם בִּתְקוּפַת טֵבֵת, אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, אֶלָּא הֲרֵינִי מַגְלֶה אוֹתָם בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, שֶׁיֵּשׁ עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְיֵשׁ תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וַאֲפִלּוּ אֵין הֶעָלֶה נָבֵל.

דָּבָר אַחֵר: נִשְׂקַד – שָׁקַד אֵיךְ לְהָבִיא עָלַי אֶת הָרָעָה, אָמַר אִם אֲנִי מַגְלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ מִדְבָּר, הֵם מֵתִים בָּרָעָב, אֶלָּא הֲרֵינִי מַגְלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ אַרְמֶנְיָא, שֶׁהֵם כְּרַכִּין וּמְחוֹזוֹת וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה מָצוּי לָהֶם.

דָּבָר אַחֵר: נִשְׂקַד – שְׁקוּדָה הָיִיתִי מֵעֲוֹנוֹתַי וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁיִּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, אֶלָּא יִשְׂתָּרְגוּ, עֲשָׂאָן עָלַי סְרִיגוֹת סְרִיגוֹת, הֵבִיא אוֹתָן עָלַי מְכֻפָּלוֹת, בָּבֶל וְכַשְׂדִים, מָדַי וּפָרָס, וְיָוָן וּמוֹקְדוֹן, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. עֲשָׂאָן עָלַי סְרִיגוֹת, בָּבֶל קָשָׁה וּמָדַי מְתוּנָה, יָוָן קָשָׁה וֶאֱדוֹם מְתוּנָה, כַּשְׂדִים קָשָׁה וּפָרַס מְתוּנָה, מוֹקְדוֹן קָשָׁה וְיִשְמָעֵאל מְתוּנָה. וְכֵן: מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה (דניאל ב׳:מ״ב), וּבְכָל אִלֵּין לָא כְפָרִית בֶּאֱלָהִי, אֶלָּא עָלוּ עַל צַוָּארִי, וּמְיַחֶדֶת שְׁמוֹ בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, וְאוֹמֶרֶת: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד (דברים ו׳:ד׳).

[מג] הִכְשִׁיל כֹּחִי – אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יִרְמְיָה אַרְבָּעָה דְּבָרִים מַתִּישִׁין כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: הַתַּעֲנִית, וְהַדֶּרֶךְ, עָוֹן, וּמַלְכוּת בָּבֶל. תַּעֲנִית, דִּכְתִיב: בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם (תהלים ק״ט:כ״ד). הַדֶּרֶךְ, דִּכְתִיב: עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי (תהלים ק״ב:כ״ד). עָוֹן, דִּכְתִיב: כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹּחִי (תהלים ל״א:י״א). מַלְכוּת, דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה (נחמיה ד׳:ד׳). נְתָנַנִּי ה׳ בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, רַבָּנָן אָמְרֵי זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה. רַב הוּנָא אָמַר: וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב׳:ז׳), עֲשָׂאוֹ עֶבֶד מְכֻדָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּאִי לָא לָעֵי לָא אָכֵיל, הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא נְתָנַנִי ה׳ בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, אִי לָא לָעֵי בִּימָמָא בְּלֵילְיָא לֹא אוּכַל קוּם.

נשקד עול פשעי בידו – אמר לה הקב״ה ואשבור מוטות עולכם.

ושנץ גל ד׳נובי בידה, פתשעבת וארתפעת עלי ענקי ואצ׳עפת קואי, פאסלמני אללה, פי יד מן לא אטיק מקאומתה.

נשקר – אוחז וקושר גדולי עונותי בידו ואז ישתרגו.

לא אוכל קום – לא אוכל להתקומם נגדם.

^א{נשׂקד – כמו: נשׁקד, הרבה יש בבראשית רבה לשון הבטה.}

נשקד עול פשעי בידו – אין לתיבה זו דמיון במקרא, ובלשון ארמי של פסיקתא קורא^ב לדרבן מסקדא, מלמד הבקר.

ואומר אני: נשקד – פוּייְנְטוּרִידִין בלעז, נִקוּדים נִקוֺדִים מנומרין ומסומנין היו פשעי בידו של הקב״ה לזכרון, לא נשכח מניינם ותשלומיהם.

ישתרגו – נעשו קליעות קליעות ועלו על צוארי, לשון משנה: מסרגין את המטות.

א. תוספת זו מופיעה רק בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3081. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 34, פרמא 3204.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״קורין״.

The yoke of my iniquities is recorded in His hand – This word נִשְׂקַד has no likeness in Scripture, and in the Aramaic language of the Pesikta, they call a goad מַסְקָדָא, an ox goad. And I say that נִשְׂקַד is pointured in Old French, [meaning,] my transgressions were dotted, spotted, and marked in the hand of the Holy One, Blessed Is He, for a remembrance; their number and recompense have not been forgotten.

They have become interwoven – They became many braids, and came up to my neck,⁠¹ [as in] the language of the Mishnah, "We may (not) interlace the ropes of the bedsteads.⁠"²

1. צואר [neck] is symbolic of the Beis Hamikdosh; see Rashi in Bereshit 45:14.

2. Maseches Mo'ed Katan, Mishnah 1:8.

נשקד – ענינו לפי מקומו נקשר או נתחבר.

עול פשעי בידו – מלשון שקידה שהיה השם שוקד עול פשעי והיו כלם חתומים לפניו לפיכך נשתרגו עלו על צוארי.

ס״א: נשקד – ד׳ תחת ר׳ כמו רודנים דודנים להתגרד להתגרר ויהיה פירושו מלשון סקירה כי סוקר היה השם עול פשעי כמו סוקרא לשון משנה לסוקרו בסיקרא.

ישתרגו – כלומר יסתבכו שריגות שריגות.

עלו על צוארי – עלו בבל וכשדים מדי ופרס יון ומקדון.

הכשיל כחי – אמר ר׳ תנחום בר׳ חייא ד׳ דברים מתישין את הכח עון ודרך ותענית ומלכיות עון דכתי׳ כשל בעוני כחי (תהלים ל״א:י״א) דרך דכתי׳ ענה בדרך כחי (תהלים ק״ב:כ״ד) תענית דכתי׳ עיניתי בצום נפשי (תהלים ל״ה:י״ג) מלכיות דכתי׳ ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי.

לוא אוכל קום – לוא מלא בוי״ו כלומר לא אוכל לקום אלא לחכות לו שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיהו ל׳:י״ח) וכן הוא או׳ נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ה׳:ב׳) כלומר אחרי הגלות הזה האחרון לא יוסיף עוד גלות אחרת.

נשקד עול פשעי בידו – נשקד – פתרונו: ניבט,⁠¹ כמו: קם מסקד^א בההוא חוויא, בבראשית רבא (בראשית רבה י׳:ז׳).

עול פשעי – עיול פשעי^ב כמו: ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז). ופתרון נשקד עול פשעי בידו – צופה ומביט על כל פשעיי והכל פקוד בידו.⁠^ג

ישתרגו – הפשעים רבו והלכו עד^ד שנעשו שריגים עד שעלו על צוארי והכשיל כוחי.

1. כלומר: הסתכל.

א. בנוסחאות שלנו בבראשית רבה: ״מסקר״ או ״מסתכל״.

ב. כן בכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298 הושמט ע״י הדומות: ״עיול פשעי״.

ג. בגיליון כ״י לונדון 27298 מופיע: ״נשקד עול פשעי בידו – פירוש: דחק הקב״ה עול של פשעי בידו.⁠״

ד. כן בכ״י פרמא 2203, דפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פריס 162 חסר: ״עד״.

The עול of my transgressions was נשקד in his hand – The explanation of נשקד is look, as in: looked (מסקד) at the snake in Bereshit Rabbah (Bereshit Rabbah 10:7).

The עול of my transgressions is just like and iniquity (עולה) shuts its mouth (Job 5:16). The explanation of נשקד עול פשעי בידו is [that he is] an onlooker who gazes upon all my transgressions, and everything is remembered by him.

They were knit together – The transgressions increased, and continued until they were made shoots that grew upon my neck, and he sapped my strength.

נשקד עול פשעי בידו – לפי העיניין: נכתב^א ונחתם עול פשעיי בידו. ובפתרוני רבי׳ שלמה בר׳ יצחק ראיתי:⁠¹ דומה נשקד כהדין מסקדתא דמסקד^ב לה לתורתא (ויקרא רבה כ״ט:ז׳).

נשקד – הוא פיינטלי² בלעז, ויש גימגום בדבר.

עול פשעי – כמו: ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז).

ישתרגו – נעשו שריגים. ופתרונו: הפשעים רבו וגדלו ונעשו שריגים^ג עד שעלו על צוארי והכשיל כוחי – ודומה לו ביחזקאל: צץ המטה פרח הזדון החמס קם למטה רשע (יחזקאל ז׳:י׳-י״א).

1. ברש״י במהדורות הדפוס: נשקד עול פשעי בידו – אין לתיבה זו דמיון במקרא ובלשון ארמי של פסיקתא קורין לדרבן מסקדא מלמד הבקר. ואומר אני: נשקד פויינט״רינט בלעז נקודים מנומרים ומסומנים היו פשעי בידו של הקב״ה לזכרון לא נשכח מניינם ותשלומיהם.

2. point les

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״בכתב״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״מסקרתא דמסקר״.

ג. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״ופתרונו... ונעשו שריגים״.

The yoke of my transgressions was bound up in his hand – according to the context, was written the yoke of my transgressions was sealed in his hand. In the commentary of Rabbi Solomon, son of Rabbi Isaac, I saw דומה נשקד כהדין מסקדתא דמסקד לה לתורתא.

נשקד is פיינטלי in the vernacular¹ but there is doubt about the truth of the matter.

The עול of my transgressions is like and iniquity (ועולתה) shuts its mouth (Job 5:16).

they were knit together – They were turned into weaving, and its explanation is that the transgressions increased and became great, and were woven together until they grew upon my neck and caused my strength to fail. It is similar (to him) in Ezekiel, the rod has sprouted fruit, wantoness has blossomed. Violence has arisen to become a rod of wickedness (Ezekiel 7:10,11).

1. Old French not yet identified.

מלת נשקד – אין לה אב^א ואם, והטעם כמו: נמשך או נקשר.⁠^ב

ותי״ו^ג ישתרגו – מבנין התפעל, ממשפחת השריגים.

הכשיל – שב אל עול פשעי, ויחסר ׳אשר׳ אחר בידי. גם אחר קום: ׳עמו׳ או ׳מפניו׳.

א. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״ואב״.

ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״נשקד״.

ג. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״והו״ו״.

The word נשקד is a hapax legomenon¹; its sense is like to be prolonged, (and) like to be in haste.

they have become interwoven (ישתרגו) – A hithpael from the same group [of words] as branches (שריגים).

It caused to fail refers to the yoke of my transgressions; but אשר is lacking after into the hands of, (and) also after stand either with him, or because of him.

1. Literally: it has no predecessor.

דמתה העונות לשריגים של גפן, שתולדותיו להאחז עם כל עץ גבוה ויגבהו.

ומלת נתנני כמו עזבני, וכן: על כן לא נתתיך (בראשית כ׳:ו׳), והטעם: ביד העונות. ויתכן: ביד האויב, בעבור הפשעים.

She likens the troubles to the shoots of the vine, whose instinct is to grasp each tall tree and be lifted up.

The word he delivered me (נתנני) is like he abandoned me; similarly, therefore, I did not let you (נתתיך) (Genesis 20:6), and the sense is: into the hand of the troubles.

But, it is possible [that it is:] into the hand of the enemy, on account of the sins.

נשקד – מה נוכל להנבא במצאנו שרש ושם יחיד בספרי קודש, ואין לנו, כמו שאמר המורה, מלשון העברי כי אם מעט, והפליג ז״ל בשרש תרם שהתחבטו בו כל הקודמים לפניו.

ואפשר שטעם נשקד – נדבק, כמו שאמרו המפרשים, אמנם אין זה הכרח.

בידו – כנוי לשם שקדם זכרו ושיבא אח״כ.

ישתרגו – רמז לפשעים, וכן עלו.

הכשיל כחי – רמז לשם, ואחריו העול, כי כלם הכשלו כח עמנו, רק השם יתברך הוא הפועל הרחוק, וכן לכל פעל, כמו שבאר המורה בתכלית.

בידי לא אוכל קום – נכון בעברי ובהגיון, כמו שהיה נכון, אם אמר: בידי אשר לא אוכל קום, או בידי איש אשר לא אוכל קום.

נשקד – יראה אמנם האמת שנשקד עול פשעי בידו וזה שבא מידו עונש שלם וזה לעול פשעיה והביאור כמ״ש ישתרגו עלו על צוארי יראה כי כמו שהפשעים השתרגו ועלו על צוארי כעול הזה שהוא מכשיל כח הסבל כן נתנני ה׳ בידי לא אוכל קום כלומר אנכי בטלתי כח גבורתי ברוב פשעי והוא בטלו לגמרי במה שנתנני בידי לא אוכל קום.

נשקד – בסי״ן, ובערוך ערך מסקיד ״בויקרא רבא, מלמדך להועיל, כהדין מססא דמסקיד בתורתא״ כמו הַמַּלְמַד המיסר הפרה ומישרה לתלמיה, ובפרשת עקב כאשר ייסר איש את בנו, תרגום ירושלמי, היכמא דמסקר ברי״ש וראוי בדל״ת דמסקד; א״כ כוונתו כאן – פשעי השתרגו ונעשו עול שבו חריצי ברזל (וחרוץ שהוא אדם מהיר נרדף לשוקד בשי״ן) שעלה על צוארי, והאל אוחז בעול זה בידו ומיסרני בו ומכשיל כחי; ויוצא מן הדמיון למדומה ומוסיף נתנני וגו׳.

נשקד על פשעי – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ בחקתי) ואשבור מוטות עולכם, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים נשקד עול פשעי בידו¹ (פתיחתא למ״ר).

נשקד על פשעי – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיהו אמר נשקד עול פשעי בידו² וישעיהו אמר (נ״ב) התפתחי מוסרי צוארך^קנ*)³ (מ״ר פסוק כ״ב).

נשקד על פשעי – מהו נשקד – שקד הקב״ה איך להביא עלי את הרעה,⁠⁴ אמר, אם אני מגלה אותן בתקופת טבת ובדרך המדבר הרי הם מתים בצנה וברעב, אלא אני מגלה אותן בתקופת תמוז, שאפילו הן ישנים בדרכים וברחובות אין אחד מהן נזוק, ודרך כרכים ומחוזות שמאכל ומשתה מצוי להם⁵ (מ״ר).

נשקד על פשעי וגו׳ – מהו נשקד וגו׳, אמרה כנסת ישראל, שקודה הייתי מעונותי בשעה ששמעתי ששטר חוב שלי נקרע,⁠⁶ אבל לא כן הוא, אלא ישתרגו עלו על צוארי, עשאן עלי כדעות סריגות, הביא אותן עלי מכופלות, בבל וכשדים, מדי ופרס, יון ומוקדון, אדום וישמעאל, זו קשה וזו מתונה, ובכל זאת לא כפרית באלהי אלא עולו על צוארי ומיחדת שמו פעמים בכל יום ואומרת שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד⁷ (שם).

הכשיל כחי – מלמד שהעון מתיש כחו של אדם, וכן הוא אומר (תהלים ל״א) כשל בעוני כחי⁸ (שם).

בידי לא אוכל קום – מר עוקבא בר חייא אמר, זו אשה רעה וכתובתה מרובה,⁠⁹ ובמערבא אמרי, זה הוא שמזונותיו תלויין בכספו¹⁰ (יבמות ס״ג:)

בידי לא אוכל קום – ר׳ חנינא אומר, בידי לא אוכל קום [קרי ביה ביָדי], דאי לא עבדי בידי ביממא, בלילה לא אוכל קום¹¹ (מ״ר).

1. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה אות ה׳ וצרף לכאן.

2. צ״ל דסמיך אסיפא דקרא ישתרגו עלו על צוארי וגו׳.

3. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.

4. שקד מלשון לשקוד על דלתותי יום יום, ובלשון חז״ל שקדו חכמים (כתובות ה׳.), ר״ל ששקד לטובה וכדמפרש, ודריש נשקד כמו בשי״ן ימנית.

5. דרשה זו היא ע״ד הכתוב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, והיינו שאפי׳ בשעת גלותם שוקד הקב״ה לבל יאבדו ח״ו.

6. מכוין על הסליחה שמחל הקב״ה על עון העגל, ודריש נשקד כמו נשקט, שהד׳ והט׳ מתחלפין מפני שהם ממוצא אחד, ור״ל שלוה ושקטה הייתי מדאגת עונותי אחרי ששמעתי סליחתו של הקב״ה.

7. סריגות הוא כמו מטה מסורגת, כלומר מכופל כמה פעמים, ובשנוי הנטיות מצד המלכיות האלה, זו קשה וזו רכה [מתונה], ומפרש במדרש בבל קשה ומדי מתונה, יון קשה ואדום מתונה, כשדים קשה ופרס מתונה, מוקדון קשה וישמעאל מתונה, והכונה בכ״ז, כי כמו שנסיון הוא לעמוד באמונה תחת מלכות קשה, בגזירות קשות וכדומה, כך נקל לעבור דרך אמונה תחת מלכות רכה שעם האהבה והרכות שהיא מראה מעברת ממילא על הדת כנודע, וא״כ שני הענינים נסיונות הם, ועל זה אמר ובכל זאת, בין במלכות זו ובין במלכות זו לא כפרית באלהי וכו׳.

8. מפרש דהלשון הכשיל מוסב על עול פשעי, ולא ניחא ליה לפרש דקאי על הקב״ה, יען דאחר זה אמר נתנני ה׳ בידי וגו׳, ואם היה מוסב כאן על הקב״ה לא הו״ל להזכיר שם ה׳ בהפעל נתנני שאחר זה.

9. שאינו יכול לקיימה וגם קשה לו לגרשה, ויתכן דהכונה דגם זה הוא מצד הגלות והדחקות.

10. פירש״י שאין לו זריעה בקרקע דכל שעה מיצר ודואג שמא תתייקר התבואה או ינעלו שערי שבר.

11. ר״ל נתנני ה׳ בידי, שאעמול במזונותי, אז יש לי מה לאכול ואוכל לישן בלילה ולקום בבקר, אך כשאין לי מה לעשות בידי אין לי פרנסתי לאכול ולא אוכל לישן ולא לקום בבקר.

נִשְׂקַד – מסומן¹ עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ של הקב״ה לזכרון, לא נשכח מניינם ותשלומיהם של פשעי², צופה הקב״ה ומביט על כל פשעי והכל פקוד בידו; ורבו פשעי והלכו עד אשר³ יִשְׂתָּרְגוּ – יסתבכו⁴ ונעשו קליעות קליעות עד⁵ שֶׁעָלוּ עַל צַוָּארִי, ועול פשעי⁶ הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי – עזבני⁷ אֲדֹנָי בִּידֵי האויב בעבור הפשעים⁸ עד אשר⁹ לֹא אוּכַל קוּם – לקום אלא לחכות לה׳¹⁰: ס

1. לעזי רש״י. התחבר, וי״מ מלשון שקידה, דהיינו ה׳ שקד והמתין להעניש אותי על פשעי, לקח טוב. ובמדרש, שקד הקדוש ברוך הוא איך להביא עלי את הרעה, אמר אם אני מגלה אותם בתקופות טבת הרי הם לוקים בצינה ומתים, אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז שאפילו הם ישינים בדרכים וברחובות אין אחד מהם ניזוק... אמר אם אני מגלה אותם בתקופת טבת אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה ואפי׳ אין העלה נבל... אמר אם אני מגלה אותם דרך מדבר הם מתים ברעב, אלא הריני מגלה אותם דרך ארמנייא שהם כרכין ומחוזות ומאכל ומשתה מצוי להם, מדרש רבה.

2. רש״י.

3. ר״י קרא.

4. לקח טוב.

5. רש״י. ודימה את העוונות לשריגים של גפן, שתולדותיו להאחז עם כל עץ גבוה ויגבהו, אבן עזרא.

6. אבן עזרא.

7. אבן עזרא.

8. אבן עזרא בפירושו השני.

9. אבן עזרא.

10. שנאמר (ישעיהו ל, יח) ״אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ״ וכן הוא אומר (עמוס ה, ב) ״נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל״ כלומר אחרי הגלות הזה האחרון לא יוסיף עוד גלות אחרת, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון