×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כב) תָּבֹ֨א כׇל⁠־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כׇּל⁠־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי⁠־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃
May their wickedness come before You and do to them as You did to me for all my crimes, for my sighs are many and my heart is faint!
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
תֵּיעוּל לְיוֹם דִינָא רַבָּא כָּל בִּישַׁתְהוֹן דִּי אַבְאִישׁוּ לִי קֳדָמָךְ וְתִסְתָּקַף לְהוֹן הֵיכְמָא דְאִסְתְּקַפְתָּא עָלַי עַל כָּל סְגִיאוּת מְרוֹדִי אֲרוּם סַגִּיאוּ אַנְחָתַי וְלִבִּי חַלִּישׁ.
[נז] תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ – אַיְיתֵי עֲלֵיהוֹן מִן דְּאַיְיתֵית עָלַי, דַּקְדֵּק עֲלֵיהֶן מַה דְּדִקְדַּקְתָּ עָלַי. וְעוֹלֵל לָמוֹ, קְטֵיף עוֹלְלָתֵיהוֹן כְּמָה דִּקְטַפְתְּ עוֹלְלָתִי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַּוָּי. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁבַּדָּבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים, חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב: נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במדבר י״ד:ד׳). וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב: כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי (ישעיהו א׳:ה׳). וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב: וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם (מיכה ב׳:י״ג). חָטְאוּ בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב: וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ (זכריה ז׳:י״א), וְלָקוּ בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב: אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו (שמואל א ג׳:י״א). וּמִתְנַחֲמִין בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב: וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר (ישעיהו ל׳:כ״א). חָטְאוּ בְּעַיִן, דִּכְתִיב: כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם (ישעיהו ג׳:ט״ז), וְלָקוּ בְּעַיִן, דִּכְתִיב: עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַיִם (איכה א׳:ט״ז). וּמִתְנַחֲמִין בְּעַיִן, דִּכְתִיב: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן (ישעיהו נ״ב:ח׳). חָטְאוּ בְּאַף, דִּכְתִיב: וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם (יחזקאל ח׳:י״ז), וְלָקוּ בְּאַף, דִּכְתִיב: אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי (ויקרא כ״ו:מ״א). וּמִתְנַחֲמִין בְּאַף, דִּכְתִיב: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם (ויקרא כ״ו:מ״ד). חָטְאוּ בְּפֶה, דִּכְתִיב: וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה (ישעיהו ט׳:ט״ז). וְלָקוּ בְּפֶה, דִּכְתִיב: וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה (ישעיהו ט׳:י״א). וּמִתְנַחֲמִין בְּפֶה, דִּכְתִיב: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ (תהלים קכ״ו:ב׳). חָטְאוּ בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב: וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר (ירמיהו ט׳:ב׳), וְלָקוּ בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב: דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק (איכה ד׳:ד׳). וּמִתְנַחֲמִין בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב: וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה (תהלים קכ״ו:ב׳). חָטְאוּ בְּלֵב, דִּכְתִיב: וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְׁמוֹעַ (זכריה ז׳:י״ב), וְלָקוּ בְּלֵב, דִּכְתִיב: וְכָל לֵבָב דַּוָּי (ישעיהו א׳:ה׳). וּמִתְנַחֲמִין בְּלֵב, דִּכְתִיב: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם (ישעיהו מ׳:ב׳). חָטְאוּ בְּיָד, דִּכְתִיב: יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ (ישעיהו א׳:ט״ו). וְלָקוּ בְּיָד, דִּכְתִיב: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן (איכה ד׳:י׳). וּמִתְנַחֲמִים בְּיָד, דִּכְתִיב: יוֹסִיף ה׳ שֵׁנִית יָדוֹ (ישעיהו י״א:י״א). חָטְאוּ בְּרֶגֶל דִּכְתִיב: כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ (משלי א׳:ט״ז). וְלָקוּ בְּרֶגֶל, דִּכְתִיב: וּבְטֶרֶם יִתְנַּגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף (ירמיהו י״ג:ט״ז). וּמִתְנַחֲמִין בְּרֶגֶל, דִּכְתִיב: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר (ישעיהו נ״ב:ז׳). חָטְאוּ בְּהוּא, דִּכְתִיב: כִּחֲשׁוּ בַּה׳ וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא (ירמיהו ה׳:י״ב). וְלָקוּ בְּהוּא, דִּכְתִיב: וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב וְהוּא נִלְחַם בָּם (ישעיהו ס״ג:י׳). וּמִתְנַחֲמִין בְּהוּא, דִּכְתִיב: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם (ישעיהו נ״א:י״ב). חָטְאוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב: כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ (שמות ל״ב:א׳). וְלָקוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב: עַל זֶה הָיָה דָּוֶה (איכה ה׳:י״ז). וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה, דִּכְתִיב: הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ (ישעיהו כ״ה:ט׳). חָטְאוּ בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב: הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ (ירמיהו ז׳:י״ח). וְלָקוּ בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ (איכה א׳:י״ג). וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה׳ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב (זכריה ב׳:ט׳), חָטְאוּ בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב: הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ (שמות י״ז:ז׳), וְלָקוּ בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב: אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי (איכה א׳:י״ב). וּמִתְנַחֲמִין בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב: לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא (משלי ח׳:כ״א). חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב: חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם (איכה א׳:ח׳). וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב: כִּי לָקְחָה מִיַּד ה׳ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ (ישעיהו מ׳:ב׳). וּמִתְנַחֲמִים בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב: נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם (ישעיהו מ׳:א׳).
סְלִיק אַלְפָא בֵּיתָא קַדְמָאָה
היא אמרה תבא כל רעתם לפניך ועולל למו – והקב״ה אמר ושנת גאולי באה, היא אמרה כי רחק ממני מנחם משיב נפשי והקב״ה אומר אני מנחמך שנאמר נחמו נחמו עמי.

רמז תתרכ

דבר אחר נחמו נחמו עמי למי צריכים לנחם לה או לי, למי שמתה אשתו למי מנחמין לא לבעל, כך נמשלה ציון למתה שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם, לא לי צריכים לנחם נחמוני נחמוני, כיוצא בו למה הדבר דומה למי ששבו שני בניו בחייו למי מנחמים לא לאביהם, כך בני יצאוני ואינם, כיוצא בו למה הדבר דומה למי ששרפו את ביתו הדא הוא דכתיב וישרוף את בית ה׳ ואת בית המלך ואת בתי ירושלים ואת כל בית הגדול שרף, כיוצא בו משל למה הדבר דומה למי שנקצץ כרמו למי מנחמין לבעל הכרם מנחמין, כך הקבה, דכתיב כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל, ועוד משל למה הדבר דומה לרועה שהיה לו צאן ונכנס ארי ואכלו למי מנחמים לבעל הצאן, כך צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום, הוי אומר למי אתם צריכים לנחם אותי נחמוני נחמוני עמי, למה שמי שהוא נוטל כל שלו אין דעתו מיושבת עליו, מי שבניו גולים צריך כך להתנחם, כביכול הכתבתי והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכשחרב בית המקדש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים וגו׳, הוי אתם צריכים לנחם אותי, ואף אתם נחמו נחמו עמי נחמוני נחמוני.

רמז תתרכא

דבר אחר נחמו נחמו, אמר להם הקב״ה לנביאים לכו נחמו ירושלים, כיון שבאו אצלה א״ל כבר עד עכשיו לא מלאו אזני מן התוכחות שהוכחתם אותי ואתם באים לנחמני מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על שבר בת עמי, וירמיה מקונן ברוח הקדש ואומר בכו תבכה בלילה, מי בכה, ישראל בכה, ויש אומרים ירמיה בכה, אמר רבי אחא כיון שחרבה ציון וירושלים ובית המלך ונשרף ההיכל וגלו ישראל ויצאו בקולרין והיו ישראל מבקשים לבכות ולא הניחום השונאים אלא היו רודפים אותם ומכין אותם על צואריהם, שנאמר על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו שלא היו מניחים אותם לבכות, וכיון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ולשתיה ואלו נפנו לבכות, שכן נבוזראדן צוה על ירמיה קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע, אמרו ישראל לירמיה נעשה תנאי בינינו עד שאתה נתון ברוחה הוי בוכה ביום ואנו בוכים בלילה, וכן עשו ירמיה היה בוכה ביום ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך, ארור האיש אשר בשר את אביו יולד לך בן זכר שמח שמחהו, וישראל בוכים בלילה שנאמר בכו תבכה בלילה. אמר הקב״ה לישראל אתם בוכים בלילה וירמיה בוכה ביום ואני בוכה ביום ובלילה שנא׳ ואבכה יומם ולילה (על) [את] חללי בת עמי.

רמז תתרכב

דבר אחד מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, מה כתיב למעלה מן הענין על שבר בת עמי השברתי קדרתי. (הקב״ה אמר פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי, אלולא שהכתוב מדבר היה הלשון האומרו חייב לחתכו אברים אברים, אלא קדמו ראשונים שנאמר וקדמונים אחזו שער (שכתוב שער תלויה), משל לבן מלך שבקש להגביה אבן, כיון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברתו התחיל לומר נשברתי, אמרו לו בני פלטין בנך נשבר ואתה אומר נשברתי. מהו קדרתי שמה החזיקתני, משל לחכם שלא ראה אבל מימיו, היה לו בן אחד ומת, קרא לכל תלמידיו אמר להם בבקשה מכם הראו לי היאך בני אדם עושים, אמרו לו אבל קורע בגדיו אמר להם אף אני, אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים אמר להם אף אני יושב כן, אמרו לו אבל כופה מטתו אמר להם אף אני כופה מטתי, אמרו לו אבל לובש שחורים אמר להם אף אני לובש שחורים, אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה אמר להם אף אני אבכה ביום ובלילה. החכם זה האלהים שנאמר ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, כיון שחרבה ירושלים וציון ובית המקדש ועברו על כל ישראל אותן הצרות שנאמר אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי, קרא הקב״ה למלאכי השרת אמר להם הראו לי היאך בני אדם מתאבלים, אמרו לו אבל קורע את בגדיו אמר להם אף אני קורע, שנאמר עשה ה׳ אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם, אמרו לו האבל יושב לעצמו ומראה פנים אמר להם אף אני אשב כן שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו. אמרו לו האבל כופה מטתו אמר להם אף אני עושה כן חזה הוית עד די כרסון רמיו. אמרו לו האבל מכבה פנסין, אמר להם אף אני עושה כן שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורס ראיתי (את) ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו, וכתיב ראיתי והנה אין האדם, ואין אדם אלא ישראל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אמרו לו האבל לובש שחורים אף אני לובש שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה אף אני בוכה ביום ובלילה, שנאמר ואבכה יומם ולילה (אל) [את] חללי בת עמי, מי בכה כביכול הקב״ה, דומה לחכם שיש לו שני בנים משכים ומוליכן לבית הספר מעריב ומוליכן לבית המשתה אחר ימים מתו לו שניהם והיה משכים והולך לבית הספר ולבית המשתה ובוכה, כך כיון שחרבה ציון וירושלים היה הקב״ה משכים והולך לציון ומבקש אחד מישראל שמה ולא היה מוצא שם בריה ומעריב והולך לירושלים ומבקש אחד מישראל שמה ולא היה מוצא שם שום בריה שנאמר ואבכה יומם ול ילה (על) [את] חללי בת עמי, אמר הקב״ה נתתי תורה לישראלש הם עוסקים בה יומם ולילה שנאמר והגית בו יומם ולילה, לכך נאמר ואבכה יומם ולילה (על) [את] חללי בת עמי.
פאסאלך אן תחצ׳ר שרורהם בין ידיך ותבטש בהם, כמא בטשת בי עלי כת׳רת גרומי, פאן נהדאתי כת׳ירה וקלבי מדוי.
תבוא – אשאל מלפניך שתביא רעותיהם לפניך והכה אותם כאשר הכיתני על רוב פשעי.
תבא כל רעתם לפניך – יפקדו ויזכרו עונותם לפניך.
ועולל למו – ופעול למו, כמו: גם במעלליו יתנכר (משלי כ׳:י״א), וכפרי מעלליו (ירמיהו ל״ב:י״ט).
Let all their evil come before You – May all their iniquities be remembered and counted before You.⁠1
And do to them – And do to them, as in, "[even a child] can be recognized by his deeds בְּמַעֲלָלָיו";⁠2 and [as in,] "according to the fruits of his deeds מַעֲלָלָיו.⁠"3
1. And judge them accordingly.
2. Mishlei 20:11.
3. Yirmeyahu 32:19.
תבא כל רעתם לפניך – כל הרע אויב בקדש (תהלים ע״ד:ג׳) וכן הוא או׳ אשר אני קצפתי מעט (זכריה א׳:ט״ו) והם עזרו לרעה.
ועולל למו – לשון חתך אותם כאשר חתכת אותי קטף עוללותם.
כאשר עוללת לי – דקדק עמהם כאשר דקדקת עמי כענין שנאמר וכרמך לא תעולל (ויקרא י״ט:י׳) לשון חיתך.
כי רבות אנחותי ולבי דוי – וכתי׳ וכל לבב דוי (ישעיהו א׳:ה׳) ואם תרצה להביא הנה רוב האיברים של אדם שחטאו בהן ולקו בהן ועוד מתנחמין בהם.
תבא כל רעתם – של אויבים לפניך ועולל למו – ופועל למו כאשר פעלת לי.⁠א
א. כן בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״תבא כל רעתם... פעלת לי.
Let all the evil doing of the enemies come before you.
And deal with them – and do to them as you have done to me.]
תבא כל רעתם לפניך – ועונם מלפניך אל תמחה.⁠1
ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי – על כל פשעיהם, כאשר עוללת לי על כל פשעי. שכשם שעוללת לי על כל פשעיא מכאוב שאין לדמותו לשום מכאוב, כמו שכתוב למעלה: הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי וגו׳ (איכה א׳:י״ב), כן: עולל למו – מכאוב גדול שלא יוכלו לדמות אליו שום מכאוב.
כי רבות אנחותי ולבי דוי – בנוהג שבעולם: אדם כואב באחד מאיבריו, אין שאר אבריו מרגישים וכואבים כל כך. אבל כשהלב דוה כל הגוף דוה. ואין כאב ככאב הלב (בבלי שבת י״א.).⁠2
1. השוו ללשון הפסוק בנחמיה ג׳:ל״ז.
2. בבבלי: כל כאב ולא כאב לב.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״על כל פשעיהם... על כל פשעי״.
Let all their evil doing come before you – and their iniquity from before you do not blot out.
and deal with them as you have dealt with me for all my transgressions – pain that there is nothing to liken it [with], just as it is written above Look and see if there is any pain like my pain etc. (Lamentations 1:12). So, maltreat them with great pain that they are unable to liken it to any other pain.
for my groans are many, and my heart is sick – In the way of the world, a man with pain in one of his limbs, the rest of his limbs do not feel and suffer pain as much, but when the heart is sick, the whole body is sick, for there is no pain like the pain of the heart.
ועולל – עשה, מגזרת: עלילותיו (תהלים ט׳:י״ב).
והנכון: שטעמו כמו סבה, וכן: ולו נתכנו עלילות (שמואל א ב׳:ג׳).
And deal (ועולל) – to do. It is related to his deeds (עלילותיו) (Psalms 9:12).
And the correct interpretation is that it is a cause. So, and [man's] deeds (עלילות) are accounted by Him (I Samuel 2:3).
עשה להם בעבור רעתם כאשר עשית לי בעבור פשעי, כי לבי דוי עד שיהיו כמוני, כאשר פשעו גם הם.
Do to them because of their wickedness, as you have done to me because of my transgressions. For my heart is sad until they will be like me, as they, too, have sinned against you.
תבא כל רעתם – הרעות שעשו בכמה מינים.
ועולל למו – ועשה, לשון בקשה ממנו להשי״ת.
רעתם – רשעם נגדך.
כי – לחיזוק, בודאי רבות אנחותי; או כמשמעו יען, לפי שאנחותי רבות ואין לי תקוה להנפש מהן כי אם באנחת אויבי.
תבא כל רעתם – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא כל רעתם לפניך1 (פתיחתא למ״ר).
תבא כל רעתם – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיהו אמר תבא כל רעתם לפניך וישעיהו אמר (נ״ו) והביאותים אל הר קדש2 (איכה רבה א׳:א׳).
תבא כל רעתם וגו׳ – הבא עליהם כמו שהבאת עלי, דקדק עמהם כמו שדקדקת עמי, ועולל למו – קטוף עולליהון כמו דקטפת עוללי3 (מ״ר).
1. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה אות ה׳ וצרף לכאן. ובמ״ר כאן דריש כעין דרשה כזו בכל פסוקי פרשה, ואנחנו לרגל סדורנו סדרנו כל דרשה ודרשה במקומה בתחלת כל פסוק.
2. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן. וגם כאן כמו בדרשה הקודמת דריש במ״ר דרשה כזו בכל פסוקי הפרשה הזאת, ואנחנו לרגל סדורנו סדרנו כל דרשה במקומה בכל פסוק ופסוק כפי השייך לענין.
3. נראה דמדייק דע״כ אי אפשר לפרש כפשוטו ועולל למו כאשר עוללת לי, שתייסר אותם כאשר יסרת אותי, שהרי אין להם לא כהן וביהמ״ק וכל ענינו שיחרבו, ולכן מיסב הלשון ועולל מלשון להתעולל בהם, והיינו דקדק עמהם כמו שדקדקת עמי, וכן דריש מלשון קטיפה כמו לא תעולל אחריך (פ׳ תצא) וביחד עם הפעול מלשון עוללים ויונקים, וכדמפרש.
תָּבֹא – יִפָּקְדוּ וְיִזָּכְרוּ1 כָל רָעָתָם – עוונותם2 של אויבי3 לְפָנֶיךָ, ואל תמחה עוונות אלה מלפניך4, וְעוֹלֵל – ועשה5 לָמוֹ – להם6 מכאוב גדול שלא יוכלו לדמות אליו שום מכאוב7 כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ – עשית8 לִי, דקדק עמהם כמו שדקדקת עמי, וקטוף עולליהם כמו שקטפת עוֹלְלָתִי9 עַל כָּל פְּשָׁעָי אשר עשיתי, היות כִּי על ידם10 רַבּוֹת – מרובות אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי – חלש11, וכך יהיה לְאוֹיְבָי עד שֶׁיֵּעָנְשׁוּ גם הם ויהיו בְּיִסּוּרִים כמוני12: פ
1. רש״י.
2. רש״י.
3. ר״י קרא.
4. ר״י קרא.
5. אבן עזרא.
6. תרגום.
7. אבן עזרא.
8. אבן עזרא. פלגי מים ביאר כי נאמר ״וְעוֹלֵל״ (שם עצם) ולא נאמר וְעֹלֵל בלשון פועל (כפי שנאמר על ישראל לשון פועל ״עוֹלַלְתָּ״) שכן ״עולל״ (לשון פועל) מעיד על תכלית הפעולה ולא רק על הפעולה עצמה, וכיוון שבישראל תכלית הייסורין היתה לטובה נאמר בלשון פועל, ואילו אצל הגויים שאין התכלית לטובה אלא רק גמול על מעשה לא נאמר בשם פועל.
9. מדרש רבה.
10. פלגי מים.
11. תרגום.
12. אבן עזרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144