דרכי ציון אבלות – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד1 (פתיחתא למ״ר).
דרכי ציון אבלות – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר דרכי ציון אבלות, וישעיהו אמר (מ׳) קול קורא במדבר פנו דרך ה׳
2 (איכה רבה א׳:א׳).
דרכי ציון אבלות – א״ר הונא, הכל מבקשין תפקידן ואפילו דרכים, דכתיב דרכי ציון אבלות3 (מ״ר).
מבלי באי מועד – מבלי אנשים וחכמים לא נאמר אלא מבלי באי מועד – מבלי ישראל שאינם עולים לרגל4 (שם).
שעריה שוממין וגו׳ – שעריה שוממין שלא היו נכנסין ויוצאין בהם, כהניה נאנחים שאין מי יתן להם מתנות כהונה (שם).
בתולתיה נוגות – רבי יצחק ב״ר סימון אמר, אלו תלמידי חכמים שהם נאים כבתולות5 ונעשו כדונג,6 ורבי שמואל בשם רבי יצחק אמר, אלו אנשים מכובדים שהם נאים כבתולות ונעשו כדונג7 (שם).
בתולתיה נוגות – דבר אחר בתולותיה נוגות – שהיה זה בא ובועל וזה בא ובועל עד שהגו את מכתה
8 (שם).
1. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.
2. עיין מה שכתבתי בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.
3. ר״ל כל דבר מבקש שישתמשו בו בדבר שהוכן לכך, ובזה הוא שמחתו, ואם לאו יאבל, וכדמפרש.
4. והכונה שדרכי ציון אינם דרכי חול שיקוננו רק על השוממות מאין אנשים סתם, אלא מקוננים הם על מניעת באי מועד לעלות אל הר ה׳, ואף אם יש סתם הולכים, אבל מכיון שאין באי מועד – דרכיה אבילות.
5. הוא ע״ד שאמרו חכמת אדם תאיר פניו, ותפס הציור כבתולות ע״פ מ״ש אין אשה אלא ליופי, והבתולה דרכה להתיפות ביותר.
6. ר״ל מחמת הצרות נעשו כדונג והיינו נהפך לירקון כמראה הדונג [שעוה].
7. כאן הכונה נאים כבתולות – נאים בכבוד ובצניעות כבתולות שכבודן בצניעותן, ונעשו כדונג – כנשים הנוגות בשפלותן.
8. מלשון הגו סיגים מכסף
(משלי כ״ה) שפירושו המסו והסירו, אכן לא יתבאר יפה לפי״ז הלשון את מכתה, ואולי צ״ל את מכלתה שענינו נקיתה וטהרתה, ומלשון הכתוב
(דברי הימים ב ד׳) מכלות זהב, ופירש״י מזוקק וצרוף, והוי הפי׳ כאן עד שהסירו כל טהרתה, ולשון נקיה לתוספת טומאה נקט, וע׳ מנחות כ״ט א׳, וצ״ע. גם אפשר לפרש הגו את מכתה מענין כאב ודאבון, ומלשון כי ה׳ הוגה (פסוק זה) שפירושו הדאיבו והגו את מכתה.
ויתכן עוד לפרש דהלשון עד שהגו היא כמו עד שעגו בעי״ן, בחלוף אהח״ע שמתחלפין, כנודע, והוא משרש עוג מענין חפירה וגומא, ומלשון עוגה של מים
(חולין מ״א.), ומכתה כנוי לאבר הצניעות כמו שנבאר בסמוך, והוי הבאור כמ״ש בסנהדרין פ״ב ב׳ בכזבי בת צור שמרוב בעילות נעשית כערוגה מלאה מים, וערוגה ועוגה אחת היא, וכמו דמתרגמינן ערוגת דיחזקאל (י״ז ז׳ וי׳) עוגית, ויסוד לדרשה זו י״ל דמשמע ליה הלשון בתולותיה נוגות כמו נעוגות [נפעל משרש עוג, על משקל נבוכים משרש בוך], והעי״ן נשמעת כדרכה במקרא ובלשון חז״ל, וממי יהודה
(ישעיהו מ״ח:א׳), תחת וממעי, מברא תחת מעברא, זירא תחת זעירא, ועיין מסורת הש״ס שבת י״ב ב׳.
ומה שכתבנו דמכתה כנוי לאברי הצניעות – כן מתבאר מגמ׳ דסוטה י׳ ב׳ שדרשו הפ׳ דתהלים לדוד מכתם – שהיתה מכתו תמה, שנולד מהול, ופירש״י מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו, עכ״ל. והנה אע״פ דלפי פירושו לא יונח שם זה כי אם באיש, אבל לולא דבריו יש לפרש הבאור ע״פ הדרשה בסמוך טומאתה בשוליה שהוא כנוי למילה לפי שהוא בשפולי הגוף, וה״נ השם מכתו הוא משרש מכך, שפלות וירידה, כמו ימך המקרה
(קהלת י״א), ולכן בלשון נקיה יונח לתואר אברי הצניעות באיש ובאשה, ועיין לקמן פ׳ ג׳ בפ׳ כי לא ענה מלבו ויגה וגו׳ דדריש שם על המן שהגה את מכתן, גם שם הכונה כנ״ל ע״פ מ״ש במדרש דהמן יעץ את אחשורוש להכשילם בזנות וכן היתה, אם שהמלה הנה לא יתפרש שם כמו הכא. ועוד יש לפרש כונת את מכתה ע״ד הגמ׳
כתובות ו׳ ע״א עד שתחיה המכה ועי״ש ברש״י וכ״כ כאן הפי׳ דבעלו אותה כל זמן שהיתה בתולה והיינו עד שהגו שסרו את מכתה היינו דם בתולים.