×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) עַל⁠־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי⁠־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃
For these I weep. My eye, my eye1 runs down with water; for a comforter is far from me, one to revive my soul. My children are desolate, for the enemy has prevailed.
1. My eye. my eye | עֵינִי עֵינִי – See Rashi that the doubling indicates continuity, that the weeping was without break.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
עַל טַפְלַיָּא דְאִתְרַטְשׁוּ וְעַל נְשַׁיָּא מָעַדְיָתָא דְאִתְבְּקָעוּ כְּרֵיסֵיהוֹן אֲמָרַת כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אֲנָא בַּכְיָא וּתְרֵין עֵינַי זַלְגִין דִמְעָתָא הֵיךְ מַבּוּעָא דְמַיָא אֲרוּם אִתְרָחַק מִינִי מְנַחֵם דִמְקַיֵּם יָתִי וּמַלֵּיל תַּנְחוּמִין עַל נַפְשִׁי הֲווֹ בְּנַי צַדְיָין אֲרוּם אִתְגַבֵּר עֲלֵיהוֹן בְּעֵיל דְבָבָא.
[מה] עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה – אַסְפַּסְיָאנוּס מִלֵּא שָׁלשׁ סְפִינוֹת מִגְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם לְהוֹשִׁיבָן בְּקָלוֹן שֶׁל רוֹמִי, עָמְדוּ וְאָמְרוּ לֹא דַיֵּינוּ שֶׁהִכְעַסְנוּהוּ בְּמִקְדָּשׁוֹ אֶלָּא אַף בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמְרוּ לַנָּשִׁים, מְבַקְּשׁוֹת אַתּוּן לְכָךְ, אָמְרוּ לָהֶם, לָאו. אָמְרוּ מַה שֶׁדַּרְכָּן לְכָךְ אֵינָן רוֹצוֹת, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. תֹּאמְרוּ אִם מַשְׁלִיכִים אָנוּ עַצְמֵנוּ לַיָּם אָנוּ בָּאִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מִיָּד הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם בַּפָּסוּק הַזֶּה: אָמַר ה׳ מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְצֻלוֹת יָם (תהלים ס״ח:כ״ג), מִבָּשָׁן אָשִׁיב, מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם, כְּמַשְׁמָעוֹ. עָמְדָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְאָמְרָה: אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר (תהלים מ״ד:כ״א), וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם. עָמְדָה כַּת שְׁנִיָּה וְאָמְרָה: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם (תהלים מ״ד:כ״ג), וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם. עָמְדָה כַּת שְׁלִישִׁית וְאָמְרָה: הֲלֹא אֱלֹהִים יַחְקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב (תהלים מ״ד:כ״ב), וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה. אַדְרִיָּאנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת, הוֹשִׁיב שָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת, חֲדָא בְּחַמְתָא, וַחֲדָא בִּכְפַר לְקִיטַיָּא, וַחֲדָא בְּבֵית אֵל דִּיהוּד, אֲמַר דַּעֲרוֹק מִן הָכָא, יִתְּצַד מִן הָכָא, וְדַעֲרוֹק מִן הָכָא, יִתְּצַד מִן הָכָא. וַהֲוָה מַפִּיק כָּרוֹזִין וּמַכְרִיזִין וְאוֹמְרִים: אָן דְּאִית יְהוּדָאֵי יֵיתֵי, דְּמַלְכָּא בְּעוֹ לְמִתַּן לֵיהּ מִילָּא, וַהֲווֹן כָּרוֹזִין מַשְׁמִיעִין יַתְהוֹן וְצָדִין יְהוּדָאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פּוֹתָה אֵין לֵב וגו׳ (הושע ז׳:י״א). שָׁאֵיל מַחְזְרָה אַיְיתִין צַלּוּ שֶׁלָּא תִּינָסְבִין, אִילֵין דִּבְחַיִּין, דְּאִתְבּוֹנְנוּ, לָא נָפְקוּ, וְאִילֵין דְּלָא אִתְבּוֹנְנוּ נִכְנְסוּ כּוּלְּהוֹן לְבִקְעַת בֵּית רִמּוֹן, אָמַר לְשַׂר צָבָא שֶׁלּוֹ עַד שֶׁאֲנִי אוֹכֵל קֶרֶן גְּלוּסְקָאן זוֹ, וְיֶרֶךְ דְּתַרְנְגוֹל זֶה, אֲבַקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶן וְלֹא אֶמְצָא, מִיָּד הִקִּיפָם לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגוּם, וְהָיָה הַדָּם בּוֹקֵעַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקִיפְרוֹס נָהָר, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָה. אִילֵין דַּהֲוֵי חֲבוּשִׁין, מִנְהוֹן אָכְלִין בְּשַׂר קַטִּילְהוֹן, בְּכָל יוֹם הֲוָה מַנְפֵּיק חַד מִינַיְיהוּ וּמַיְיתֵי לְהוֹן וְאִינוּן אָכְלִין, יוֹמָא חַד אֲמַר יֵיזֵיל בַּר נָשׁ מִינָּן אִי מַשְׁכַּח כְּלוּם מַיְתֵי וַאֲנַן אָכְלִין, מִן דִּנְפַק אַשְׁכְּחֵיהּ לַאֲבוּהָ דִּקְטֵיל, נְסַבֵּיהּ וְטַמְרֵיהּ וִיהַב סִימַן עֲלוֹי, עָאל וַאֲתָא אֲמַר לְהוֹ לָא אַשְׁכְּחֵיהּ כְּלוּם, אֲמָרֵי יֵיזֵיל בַּר נָשׁ חוֹרָן אִי מַשְׁכַּח כְּלוּם מַיְיתֵי וַאֲנַן אָכְלִין, מִן דִּנְפַק הַהוּא בַּר נָשׁ הָלַךְ לְרֵיחֵיהּ חִפֵּשׂ וְאַשְׁכְּחֵיהּ לְהַהוּא דִּקְטִיל, אַיְיתֵיהּ וַאֲכָלוּנֵיהּ, מִן דַּאֲכָלוּן אֲמַר לוֹ מְנָן אַיְיתֵית דֵּין קַטְלָא, אֲמַר לְהוֹ מִן זָוִית פְּלָנִית, אֲמַר לֵיהּ וּמַה סִּימָן יְהֵיב עֲלוֹי, אֲמַר לֵיהּ סִימָן פְּלַן, עָנֵי הוּא בְּרֵיהּ וַאֲמַר וַוי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דְּמִן בִּשְׂרָא דַּאֲבוּי אָכֵיל, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: לָכֵן אָבוֹת יֹאכְלוּ בָנִים בְּתוֹכֵךְ וגו׳ (יחזקאל ה׳:י׳). טַרְכִּינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, נִשְׁתַּתֵּק הַוְּלַד בַּחֲנֻכָּה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק, אָמְרוּ נַדְלִיק וְכָל מַה דְּבָעֵי, לִימְטֵי עֲלָן יִמְטֵי, אַדְלִיקוּ, אֲזָלוּן וַאֲמָרוּן לִישָׁן בִּישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל טַרְכִּינוּס, אִילֵּין יְהוּדָאִין כַּד יְלֵידַת הֲווֹן מִתְאַבְּלִין, וְכַד מַיְיתֵי וַלְדָּא אַדְלִיקוּ בּוֹצִינַיָיא. שָׁלְחָה וְכָתְבָה לְבַעְלָהּ, עַד דְּאַתְּ מַכְבַּשׁ בַּרְבָּרָיִין בּוֹא וּכְבשׁ אִילֵּין יְהוּדָאֵי דְּמָרְדוּ בָךְ. סְלֵיק לְאִילְפָא וַחֲשִׁיב לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין וְאַיְיתִיתֵיהּ רוּחַיָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, אֲתָא וְאַשְׁכְּחִינוּן דַּהֲווֹ עֲסִיקִין בַּהֲדֵין פְּסוּקָא: יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר (דברים כ״ח:מ״ט), אֲמַר לְהוֹ אֲנָא הוּא נִשְׁרָא, דַּחֲשֵׁיבִית לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין וְאַיְיתִיתַנִי רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, הִקִּיפָן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגָם, אָמַר לַנָּשִׁים הִשָּׁמְעוּ לְלִגְיוֹנוֹתַי וְאִם לָאו אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתִי לָאֲנָשִׁים, אָמְרוּ לוֹ עֲבֵיד בְּאַרְעָאֵי מַה דַּעֲבַדְּתְּ בְּעִילָּאֵי, מִיָּד הִקִּיפָן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגָן, וְנִתְעָרְבוּ דָּמִים שֶׁל אֵלּוּ בְּדָמִים שֶׁל אֵלּוּ וְהָיָה הַדָּם בּוֹקֵעַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְקִיפְרוֹס נָהָר, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה.
[מו] מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי צָדוֹק הַכֹּהֵן שֶׁנִּשְׁבּוּ, אֶחָד זָכָר וְאַחַת נְקֵבָה, נָפַל זֶה לְסַרְדְּיוֹט אֶחָד וְזוֹ לְסַרְדְּיוֹט אֶחָד, הָלַךְ זֶה אֵצֶל הַזּוֹנָה וְנָתַן לָהּ הַזָּכָר, וְהָלַךְ זֶה אֵצֶל חֶנְוָנִי וְנָתַן לוֹ הַנְּקֵבָה בְּעַד יַיִן, לְקַיֵם קְרָא דִּכְתִיב: וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ (יואל ד׳:ג׳). לְבָתַר יוֹמִין אַיְיתֵית הַהִיא זוֹנִיתָא לְהַהוּא טַלְיָא לַחֶנְוָנִי, אָמְרָה לֵיהּ מִן בְּגִין דְּאִית לִי טְלָאי דְּדָמֵי לְהַהִיא טַלְיוּתָא לֵית אַתְּ בָּעֵי דְּנָסֵיב חַד לְחַד וּמַה דְּאַיְיתֵי מִנַיְיהוּ יֶהֱוֵי לָאֶמְצַע, אֲמַר לָהּ אִין, מִיָּד נְסַבוּנוּן וִיהֲבוּנוּן בְּחַד בֵּיתָא, שָׁרְיָיה וּבָכְיָיה הַהִיא טַלְיוּתָא, אֲמַר לָהּ טַלְיָא, לְמָה אַתְּ בָּכֵית, אָמְרָה לוֹ וְלֹא אֶבְכֶּה דִּבְרַתֵּיהּ דְּכַהֲנָא רַבָּה אָזְלָה לְאִיתְנַסָּבָא לְעַבְדָא. אֲמַר לָהּ בְּרַתֵּיהּ דְּמַאן אַתְּ, אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ דְּצָדוֹק כַּהֲנָא. אֲמַר לָהּ וְהֵיכָן אַתּוּן שָׁרְיָין, אָמְרָה לֵיהּ בְּשׁוּקָא עִילָּאָה. אֲמַר לָהּ וּמַה סִּימָן הֲוָה בְּדָרַתְכוֹן, אָמְרָה לוֹ סִימָן פְּלַן. אֲמַר לָהּ הֲוָה לִיךְ אָח אוֹ אָחוֹת, אָמְרָה הֲוָה לִי חַד אָח וַהֲוָה לֵיהּ חַד שׁוּמָא בְּכִתְפֵיהּ, וְכַד הֲוָה אָתֵי מִבֵּי סִפְרָא אֲנָא גַּלְיָיא לֵיהּ וּמְנַשְׁקָה לֵיהּ, אֲמַר לָהּ אִין חֲמִיתֵּיהּ חֲכַמְתְּ יָתֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ אִין, גָּלֵי גַרְמֵיהּ וַחֲכִים דֵּין לְדֵין וַהֲווֹ מְגַפְּפִין דֵּין לְדֵין וּמְנַשְּׁקִין דֵּין לְדֵין עַד דְּנָפְקָא נִשְׁמַתְהוֹן, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה.
[מז] מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בַּיְתוּס שֶׁקִּדְּשָׁהּ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנִכְנְסָה פַּעַם אַחַת לִרְאוֹת, וְאָמְרָה אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהוֹצִיאוּ לָהּ טַפֵּטִיּוֹת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ עַד פֶּתַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַחֲפוּ רַגְלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְיַחֲפוּ רַגְלֶיהָ, וּכְשֶׁמֵּת יְהוֹשֻׁעַ בַּעְלָהּ פָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן בְּכָל יוֹם, וְהָא תַנְיָא אֵין פּוֹסְקִין יַיִן לָאִשָּׁה, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר לְשׁוּם זְנוּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב (הושע ד׳:י״א). רַבִּי יְחִזְקְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ לְתַבְשִׁילֶיהָ. וְעוֹד תְּנַן אִם הָיְתָה מְנִיקָה פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִים לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי מוֹסִיף, יַיִן, שֶׁהַיַּיִן מַרְבֶּה אֶת הֶחָלָב.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ שֶׁקָּשְׁרוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם שֶׁל עַרְבִיִּים, וְהָיוּ מְרִיצִין לָהּ מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה: הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה וגו׳ (דברים כ״ח:נ״ו).
[מח] מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בִּתּוֹ שֶׁל נַקְדִימוֹן, שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָרֵי זָהָב לְקֻפַּת בְּשָׂמִים בְּכָל יוֹם, אַף הִיא עָמְדָה וְקִלְּלָה אוֹתָם, וְאָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם, אָמַר רַבִּי אַחָא אַף אָנוּ עָנִינוּ אַחֲרֶיהָ אָמֵן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִתַּחַת טַלְפֵי סוּסִים בְּעַכּוֹ, וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ (שיר השירים א׳:ח׳), אַל תִּקְרֵי גְּדִיֹּתַיִךְ אֶלָּא גְּוִיּוֹתַיִךְ.
[מט] מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בַּיְתוֹס נַחְתּוֹם שֶׁנִּשְׁבֵּית וּפְּדָאוּהָ בְּעַכּוֹ, זָבִין לָהּ חָלוּק אֶחָד אָזְלַת לְמִישְׁטְפֵיהּ בְּיַמָּא אֲתָא גַּלָּא וְנַסְבֵיהּ. זְבַנִּין לָהּ אוֹחֲרָן, אָזְלַת לְמִישְׁטְפֵיהּ בְּיַמָּא וַאֲתָא גַּלָּא וְנַסְבֵיהּ, בְּעוֹן עוֹד לְמִזְבַּן לָהּ אוֹחֲרִין, אָמְרָה לְהוֹן הַנִּיחוּ לוֹ לַגַּבָּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ, כֵּיוָן שֶׁצִּדְּקָה עָלֶיהָ אֶת הַדִּין רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְהוֹצִיא לָהּ כֵּלֶיהָ.
[נ] מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת נַחְתּוֹם שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, נְטָלָן קֵיסָר וּנְתָנָן לְגָיו מִן שִׁבְעָה קַנְקַלִּין, הֵבִיא אֶת הָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם. אָמַר לוֹ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ׳:ב׳), מִיָּד הוֹצִיאוֹ וַהֲרָגוֹ. הוֹצִיא הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אָחִי לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה וַאֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (שמות כ׳:ב׳), מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, [אמר לו שכתוב בתורה]: כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר (שמות ל״ד:י״ד), מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הָרְבִיעִי וְאָמַר פְּסוּקֵיהּ: זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם (שמות כ״ב:י״ט), גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַחֲמִישִׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד (דברים ו׳:ד׳), מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשִּׁשִּׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ: כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא (דברים ז׳:כ״א), גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁבִיעִי וְהוּא הָיָה קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן, אָמַר, בְּנִי הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּתוֹרָתֵינוּ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד (דברים ד׳:ל״ט), וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְמִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דברים כ״ו:י״ז), וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לוֹ כָּךְ נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מְמִירֵנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם (דברים כ״ו:י״ח). אָמַר לוֹ קֵיסָר אַחֶיךָ שָׂבְעוּ יָמִים וְשָׂבְעוּ חַיִּים וְרָאוּ טוֹבָה, וְאַתָּה קָטָן לֹא שָׂבַעְתָּ יָמִים וְלֹא שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְלֹא רָאִיתָ טוֹב בָּעוֹלָם, הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם וְאֶעֱשֶׂה בְךָ טוֹבוֹת, אָמַר לוֹ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ: ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות ט״ו:י״ח), וְאוֹמֵר: ה׳ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ (תהלים י׳:ט״ז), וְאַתֶּם בְּטֵלִים וְאוֹיְבָיו בְּטֵלִים. בָּשָׂר וָדָם הַיּוֹם חַי וּלְמָחָר מֵת, הַיּוֹם עָשִׁיר וּלְמָחָר עָנִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַי וְקַיָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמַר לוֹ קֵיסָר, רְאֵה אַחֶיךָ הֲרוּגִים לְפָנֶיךָ, וַהֲרֵינִי מַשְׁלִיךְ טַבַּעְתִּי לָאָרֶץ לִפְנֵי הַצֶּלֶם וְהַגְבִּיהָהּ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁשָּׁמַעְתָּ לְקוֹלִי. אָמַר לוֹ חֲבָל עֲלָיךְ קֵיסָר, מָה אִם אַתָּה מִתְיָרֵא מִבְּנֵי אָדָם שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֲנִי לֹא אֶתְיָירֵא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ לָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אַלְלַי עָלֶיךָ קֵיסָר, וְכִי עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר רָאִיתָ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ פֶּה לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ (תהלים קט״ו:ה׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים ל״ג:ו׳). אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ עֵינַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ (תהלים קט״ו:ה׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ (זכריה ד׳:י׳). אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אָזְנַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ (תהלים קט״ו:ו׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע (מלאכי ג׳:ט״ז). אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אַף לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן (תהלים קט״ו:ו׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: וַיָּרַח ה׳ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (בראשית ח׳:כ״א). אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ יָדַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן (תהלים קט״ו:ז׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ (ישעיהו מ״ח:י״ג). אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ רַגְלַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ (תהלים קט״ו:ז׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים (זכריה י״ד:ד׳). אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ גָּרוֹן לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב: לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם (תהלים קט״ו:ז׳), וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב: וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא (איוב ל״ז:ב׳). אָמַר לוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ בֵּאלֹהֵיכֶם מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּמוֹ שֶׁהִצִּיל לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶצַּר. אָמַר לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֵׁרִים הָיוּ וּנְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ הָגוּן וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, אִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻּבִּים הַרְבֵּה זְאֵבִים וַאֲרָיוֹת וּנְחָשִׁים וּנְמֵרִים וְעַקְרַבִּים שֶׁיִּפְגְּעוּ בָּנוּ וְיַהַרְגוּנוּ, אֶלָּא לַסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמְּךָ אֶת דָּמֵינוּ, מִיָּד גָּזַר עָלָיו לְהוֹרְגוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר תְּנָה אֶת בְּנִי וַאֲחַבְּקֵהוּ וַאֲנַשְׁקֵהוּ. נְתָנוּהוּ לָהּ וְהוֹצִיאָה לוֹ דַּדֶּיהָ וֶהֱנִיקַתּוּ חָלָב, אָמְרָה לוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר הָרְגֵנִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָרְגֵהוּ, אָמַר לָהּ קֵיסָר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לִיךְ מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד (ויקרא כ״ב:כ״ח), אָמְרָה לוֹ שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם כְּבָר קִיַּמְתָּ כָּל הַמִּצְווֹת וְלֹא נִשְׁאָר לְךָ אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד, מִיָּד צִוָּה עָלָיו לְהָרְגוֹ. נָפְלָה אִמּוֹ עָלָיו וְהָיְתָה מְחַבַּקְתּוּ וּמְנַשַׁקְתּוּ וְאָמְרָה לוֹ בְּנִי, לֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וֶאֱמָר לוֹ כָּךְ אָמְרָה אִמִּי אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ וְתֹאמַר בָּנִיתִי מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי, הֲרֵי אִמֵּנוּ בָּנְתָה שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְהֶעֶלְתָה שִׁבְעָה בָנִים בְּיוֹם אֶחָד, אַתָּה נִסָּיוֹן וַאֲנִי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁהָיְתָה מְנַשַּׁקְתּוּ וּמְחַבַּקְתּוּ גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ עָלֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תִּינוֹק וְנִמְצָא בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעֲקוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ מָה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ עוֹשֶׂה לָהֶם שֶׁכָּךְ נֶהֱרָגִין עָלָיו בְּכָל שָׁעָה, וַעֲלֵיהֶם כְּתִיב: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם (תהלים מ״ד:כ״ג). לְאַחַר יָמִים נִשְׁתַּטֵּית אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וְנָפְלָה מִן הַגַּג וּמֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה (ירמיהו ט״ו:ט׳), וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה (תהלים קי״ג:ט׳), וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה.
[נא] מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן יוֹסֵף שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ, וְהָיְתָה מְמַדֶּדֶת אוֹתוֹ בִּטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ זָהָב לַשָּׁמַיִם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁהֵקִיפָה מְצוּדָה בִּירוּשָׁלַיִם, טְבָחַתּוּ אִמּוֹ בְּיָדֶיהָ וַאֲכָלַתּוּ, וְהָיָה יִרְמְיָה מְקוֹנֵן לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאוֹמֵר: לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים (איכה ב׳:כ׳). וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבַתּוּ: אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה׳ כֹּהֵן וְנָבִיא (איכה ב׳:כ׳), זֶה זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע.
דָּבָר אַחֵר: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַל סִלּוּק דַּעַת וְעַל סִלּוּק שְׁכִינָה. אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה צִדְקִיָה רוֹאֶה אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ מְנַקְּרִין אֶת עֵינָיו וְלֹא הָיָה לוֹ דַּעַת לְהַטִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל עַד שֶׁיָּצָאת נִשְׁמָתוֹ, אֶלָּא גָּרַם לְבָנָיו שֶׁיֵּהָרְגוּ לְפָנָיו. אֶלָּא עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים וגו׳ (ירמיהו ד׳:ט׳). וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר עַל בִּטּוּל כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ (זכריה ד׳:י״ד), אֵלּוּ אַהֲרֹן וְדָוִד, אַהֲרֹן תּוֹבֵעַ עַל כְּהֻנָּתוֹ, וְדָוִד תּוֹבֵעַ עַל מַלְכוּתוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל בִּטּוּל תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים (דברים י״ב:א׳). רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות ל״ב:ד׳). זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר עַל בִּטּוּל קָרְבָּנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה׳ בְּמוֹעֲדֵיכֶם (במדבר כ״ט:ל״ט). רַבָּנָן אָמְרֵי עַל בִּטּוּל מִשְׁמָרוֹת, וּמָה הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַמִּשְׁמָרוֹת, אֶלָּא בַּשֵּׁנִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל פּוֹרְשֵׂי יַמִּים. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הוֹלְכֵי דְרָכִים. בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹא יַעֲלֶה אַסְכָּרָה בְּפִיהֶם וְיָמוּתוּ. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַמְעֻבָּרוֹת שֶׁלֹא יַפִּילוּ וְעַל הַמְּנִיקוֹת שֶׁלֹא יָמוּתוּ בְּנֵיהֶם. וַהֲלֹא אֵין מִתְעַנִּין עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד, כְּדִכְתִיב: וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְּשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת (עזרא ח׳:כ״ג). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר בְּדָנִיֵּאל: וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָא עַל רָזָא דְּנָה (דניאל ב׳:י״ח), וְלָא עַל תְּרֵין. אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עַל עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶן בְּבַת אַחַת. אֲבָל אֵין מִתְעַנִּין לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַיִם.
אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁחָשַׁשׁ עֵינוֹ אַחַת, אָמַר עֵינִי תִּבְכֶּה עַל עֵינִי. כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ עֵינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי לַה׳ עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (זכריה ט׳:א׳), כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינִי תִבְכֶּה עַל עֵינִי. כִּי רָחַק מִמֶּנִי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי, מַה שְּׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר ה׳ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה׳ צִדְקֵנוּ (ירמיהו כ״ג:ו׳). דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי טָבָא לִמְדִינְתָּא דִּשְׁמָהּ כְּשֵׁם מַלְכָּהּ וְשֵׁם מַלְכָּהּ כְּשֵׁם אֱלֹהֶיהָ. טָבָא לִמְדִינְתָּא דִּשְׁמָהּ כְּשֵׁם מַלְכָּהּ, דִּכְתִיב: וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה׳ שָׁמָּה (יחזקאל מ״ח:ל״ה). וְשֵׁם מַלְכָּהּ כְּשֵׁם אֱלֹהֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה׳ צִדְקֵנוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צֶמַח שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח (זכריה ו׳:י״ב). רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר מְנַחֵם שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְלֹא פְּלִיגֵי חוּשְׁבְּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבְּנָא דְּדֵין, הוּא מְנַחֵם הוּא צֶמַח. וַהֲדָא מְסַיֵּיעַ לַהֲדָא דְּרַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה קָא רָדֵי, גָּעַת חֲדָא תּוֹרְתֵיהּ, עֲבַר עֲלוֹי חַד עַרְבִי, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְהוּדָאי אֲנָא, אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי תּוֹרָךְ וּשְׁרֵי פַּדְנָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ דְּבֵית מַקְדְּשׁוֹן דִּיהוּדָאי חָרַב. אֲמַר לֵיהּ מְנָא יָדַעְתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְדָעִית מִן גְּעִיָּיתָא דְּתוֹרָךְ. עַד דַּהֲוָה עָסֵיק עִמֵּיהּ גָּעַת זִימְנָא אַחְרִיתֵּי, אֲמַר לוֹ אֲסַר תּוֹרָךְ אֲסַר פַּדְּנָךְ דְּאִתְיְילֵיד פְּרִיקְהוֹן דִּיהוּדָאי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה שְּׁמֵיהּ, אֲמַר לוֹ מְנַחֵם שְׁמֵיהּ. וַאֲבוּי מַה שְּׁמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ חִזְקִיָּה. אֲמַר לֵיהּ וְהֵיכָן שָׁרְיָין, אֲמַר לֵיהּ בְּבִירַת עַרְבָא בִּדְבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. זַבֵּין הַהוּא גַּבְרָא תּוֹרוֹי זַבֵּין פַּדְּנֵיהּ וַהֲוָה מַזְבֵּין לְבִידִין דִּינוּקִין. עָלַל לְקַרְתָּא וּנְפַק לְקַרְתָּא, עָלַל לִמְדִינָה וּנְפַק לִמְדִינָה, עַד דִּמְטָא לְתַמָּן, אַתְיָין כָּל כְּפָרַיָא לְמִזְבַּן מִינֵּיהּ וְהַהִיא אִיתְּתָא אִמֵּיהּ דְּהַהוּא יְנוּקָא לָא זַבְנַת מִינֵיהּ. אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ זַבְנַת לְבִידִין דִּינוּקִין, אָמְרָה לֵיהּ דַּחֲשָׁיֵיהּ קָשֵׁיי לִינוּקֵי. אֲמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לֵיהּ דְּעַל רַגְלוֹי חָרַב בֵּית מַקְדְּשָׁא. אֲמַר לָהּ רְחִיצִין אֲנַן בְּמָרֵיהּ עָלְמָא דְּעַל רַגְלוֹי חָרַב וְעַל רַגְלוֹי מִיתְבְּנֵי. אֲמַר לָהּ אַתְּ הֲוֵי נְסִיבָא לִיךְ מִן אִילֵין לְבִידִין דִּינוּקֵיךְ וּלְבָתַר יוֹמִין אֲנָא אָתֵי לְבֵיתֵךְ וְנָסַב פְּרִיעֵיךְ, נָסְבָה וְאָזְלָה. לְבָתַר יוֹמִין אֲמַר הַאי גַבְרָא אֵיזִיל וְאֶיחֱמֵי הַהוּא יְנוּקָא מַאי קָא עָבֵיד, אֲתָא לְגַבָּהּ אֲמַר לָהּ הַהוּא יְנוּקָא מַאי קָא עָבִיד, אָמְרָה לֵיהּ לָא אֲמָרִית לָךְ דַּחֲשָׁיֵיה קָשֵׁיי אֲפִלּוּ עַל רִגְלֵיהּ נַחֲשֵׁיהּ, דְּמִן הַהִיא שַׁעְתָּא אַתְיָין רוּחִין וְעִלְעוּלִין טַעֲנוּנֵיהּ וְאָזְלִין לְהוֹן. אֲמַר לָהּ וְלָא כָךְ אֲמָרִית לָךְ דְּעַל רִגְלוֹי חָרַב וְעַל רִגְלוֹי מִתְבְּנֵי.
אָמַר רַבִּי אָבוּן לָמָּה לִי לִלְמֹד מִן עַרְבִיֵּי, וְלֹא מִקְרָא מָלֵא הוּא, דִּכְתִיב: וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל (ישעיהו י׳:ל״ד). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה (ישעיהו י״א:א׳). דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא אָמְרֵי שִׁילֹה שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה (בראשית מ״ט:י׳). שִׁלָּה כְּתִיב. דְּבֵי רַבִּי חֲנִינָא אָמְרֵי חֲנִינָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה (ירמיהו ט״ז:י״ג). דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי יִנּוֹן שְׁמוֹ, דִּכְתִיב: לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (תהלים ע״ב:י״ז). רַבִּי בֵּיבָא סַנֵּגוֹרְיָא אָמַר נְהִירָא שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב׳:כ״ב). נְהִירָא כְּתִיב. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק הָדֵין מַלְכָּא מְשִׁיחָא אִי מֵחַיָּיא הוּא דָּוִד שְׁמֵיהּ, אִי מִמֵּיתַיָא הוּא דָּוִד שְׁמֵיהּ.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אוֹמַר טַעְמֵיהּ: מַגְּדִיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ (תהלים י״ח:נ״א), וּלְדָוִד, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. רַבִּי אַיְּבוּ אֲמַר כַּהֲדָא אַפְתָּא דְּקַרָא דְּכַמָּה דְּהַהִיא רַבְיָיא הִיא קְטַנָּא. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כַּהֲדָא חֲזִירְתָּא דְּכַמָּה דְּבָנֶיהָ רַבְיָין הִיא קְטַנָּא.
היא אמרה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים – והקב״ה אומר כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון.
ועלי מת׳ל הד׳ה אלאמור אנא באכיה, ועיני מורדה מא, למא בעד עני אלמעאזי מרד נפסי, וצארו בני מתוחשין, ותעצ׳ם אלעדו.
על אלה – ועל כגון דברים אלה אני בוכיה.
עיני עיני – כלומר תמיד עיני יורדה מים כפל הלשון מלמד שאין הפוגות.
My eyes – I.e., my eye constantly sheds tears; the double expression indicates without interruption.⁠1
1. Alternatively, the double expression indicates the shedding of tears from both eyes. (Targum)
על אלה אני בוכיה – על דמם של צדיקים שנשפך אני בוכיה לפי שהעושר והכבוד יש לו תשלומין שנאמר תחת הנחשת אביא זהב (ישעיהו ס׳:י״ז) אבל תחת דמם של צדיקים אין להם תשלום להביא תחתיהם שאפי׳ כל האומות היו נשחטין תחת צדיק אחד אין דיי וכן הוא אומ׳ ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד׳:כ״א) ועליהם אמ׳ ירמיה על אלה אני בוכיה. אז״ל בחורבן בית שני מלא אספסיינות הרשע ג׳ ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים וטף להעמידן בקלון ברומי כיון שירדו לים אמרו לא דיינו שהכעסנו את אלהינו בארצנו ובבית מקדשו אלא בחוצה לארץ אנו הולכים להכעיסו אמרו לנשים רוצות אתם לכך אמרו להם לא ואמרו ומה אלו שדרכן לכך אינן רוצות בכך אנו על אחת כמה וכמה אמרו אם משליכין אנו עצמנו בים יש לנו חלק לעולם הבא האיר השם בעיניהם הפסוק הזה אמר י״י מבשן אשיב אשיב ממצולות ים (תהלים ס״ח:כ״ג) הספינה הראשונה אמרה אם שכחנו שם אלהינו (תהלים מ״ד:כ״א) והשליכה עצמה לים ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה כשם שהיה ירמיהו מקונן על חורבן בית ראשון כן היה מקונן על חורבן בית שני שנאמר שישי ושמחי בת אדום (איכה ד׳:כ״א) וכך דוד ראה חרובן בית ראשון כענין שנאמר בת בבל השדודה (תהלים קל״ז:ח׳) ראה חורבן בית שני על יד אדום שנאמר זכור י״י לבני אדום את יום ירושלם (תהלים קל״ז:ז׳) והרוצה להביא על אלה אני בוכיה מעשים שנהיו בבית שני יכול להביא מעשים מסיעה של בני אדום שהיו טמונים במערה אמ׳ לאחד מהם צא והבא לנו אחד מן ההרוגים וג׳ ומעשה בצוריינוס הרשע שילדה אשתו בערב ט׳ באב והיו ישראל אבלים ומת בחנוכה והיו מדליקין את הנרות וגו׳ וגם מעשה בני יהוצדק הכהן שנשבו אחד זכר ואחד נקבה וגו׳ ומעשה במרים בת תנחום שנשבית וז׳ בניה עמה וכו׳ וכמו אלה המעשים בתלמוד ומדרש אחר של רז״ל הרוצה לדרוש ידרוש כפי כחו.
ס״א: על אלה אני בוכיה – על בטול כהונה ומלכות כענין שנאמר אלה בני היצהר והם אהרון ודוד שנמשחו בשמן המשחה.
ס״א: על אלה אני בוכיה – על בטול התורה שנאמר אלה החוקים והמשפטים (ויקרא כ״ו:מ״ו).
אני בוכיה עיני עיני יורדה מים – כניסה בוכה על כניסה.
כי רחק ממני מנחם – מנחם זה משיח שנקרא איש צמח היינו צמח היינו מנחם צ׳ תחת נ׳ וטול מח׳ הרי צמח הרי מנחם.
היו בניה שוממים – בגלות.
כי גבר אויב – אומות העולם אומ׳ אלולי דתינו אמת למה גברנו ולמה שהתה מלכותינו כל כך והם תמיהין על עצמן לכך נאמר היו בני שוממין שגבר אויב.
עיני עיני יורדה מים – כפל הלשון מלמד שאין הפוגות.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 2203, דפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פריס 162 חסר: ״עיני עיני... שאין הפוגות.⁠״
Over these I weep; my eye continuously runs with water – The expression was repeated, teaching that there were no respites.
על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי – כאילו אומר: כל התוכחות למעלה אילו היה אדם שהיה יכול לנחמני כדי להשיב את נפשי הייתי מתנחמת, אבל על אלה אני בוכייה כי רחק ממני מנחם משיב נפשי – שכל כך גדל כאבי שאין אדם יכול לנחמני להשיב נפשי.⁠א כשם שהוא אומר בעיניין: מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלם מה אשוה לך ואנחמך כי גדול כים שברך מי ירפא לך (איכה ב׳:י״ג).
א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״הייתי מתנחמת... להשיב נפשי״.
Over these I weep; my eye continuously runs with water for a comforter to restore my soul is far from me – as though saying all the rebukes above, as if there were someone who was able to comfort me, I would be comforted, but over these I weep for a comforter was far from me, who was as great as my father, because there was no one able to comfort me in order to restore my soul. Just as it says in the matter of With what shall I bear witness for you? To what can I compare you, O daughter of Jerusalem? To what can I liken you that I may comfort you, O maiden daughter of Zion? Your ruin is as vast as the sea; who can heal you? (Lamentations 2:13)
בכיה – כמו: פוריה (תהלים קכ״ח:ג׳).
עיני יורדה מים – עין אנוש דומה לעין המים, והעין יורד, וכן: יזלו מים (ירמיהו ט׳:י״ז). ושניהם פעליםא עומדים.
א. כן בכ״י מונטיפיורי 40, וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״פעולים״.
Weep (בוכיה). Like fruitful (פוריה) (Psalms 128:3).⁠1
My eye continuously runs with water. The human eye resembles a fountain of water, and the eye overflows. So also, they flow with water (Jeremiah 9:17); both are intransitive verbs.
1. Ibn Ezra appears to be commenting on the form of the verbs, both being qal feminine singular participles of lamed-he roots.
אמרה ירושלם, שהיא בתולת בת יהודה, על הרעות שהזכרתי אני בוכיה.⁠א ועת אחר עת – תרדנה עיני דמעה, ואין מנחם לי. ובני שגלו שוממים, כי גבר אויב הצר עליהם.
א. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876 חסרה מלת: ״בוכיה״.
Jerusalem says that she is the maiden daughter of Judah: on account of the wickedness I bring to mind, I weep. Time after time1 my eye sheds tears, and I have no comforter.
My children, who have gone into exile, are desolate, for the enemy has prevailed, the adversary against me.
1. This is ibn Ezra's explanation of עיני עיני, but cf. Rashi.
על אלה – רמז למה שקדם ולמה שאחריו.
יורדה מים – נכון בעברי ובהגיון, וכן העיר היוצאות (עמוס ה׳:ג׳), ורבים כן, וכל שכן כי עין הרואה ועין המים מתיחסים.
משיב נפשי – גם זה כמו שקדם: להשיב נפש (איכה א׳:י״א), וכתיב: והיה לך למשיב נפש (רות ד׳:ט״ו).
על – אמר שיש לה ב׳ רעות. על שהיא בוכיה ואחרת גדולה על שתיהן שעליה צר לה מאד מהן ועינה יורדה מים מבלי פוגה. ופירש׳ השנים ואמרה. הא׳ כי רחק ממני מנחם וגו׳ הב׳ היו בני שוממים. אמנם הג׳ והיותר חמורה היא כי גבר אויב דומה למה שאמר למעלה ראה ה׳ כי צר לי.
מנחם – כל מנחם.
כי גבר אויב – נשתעממו ואבד אומץ לבם כי ראו שהאויב רב ועצום בלי חקר.
על אלה וגו׳ – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה אלה מועדי ה׳, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים על אלה אני בוכיה1 (פתיחתא למ״ר).
על אלה וגו׳ – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים וישעיהו אמר (נ״ב) כי עין בעין יראו בשוב ה׳ וגו2 (איכה רבה א׳:א׳).
על אלה וגו׳ – מעשה בבנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע שהיו נאים ביותר שנשבו לשני אדונים, אמרו, נשיאם זל״ז ונחלק בולדות, הכניסום לחדר והיה זה יושב בזוית זו ובוכה וזו בזוית זו ובוכה, והיו בוכים כל הלילה וכיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצתה נשמתן, ועליהם קונן ירמיהו על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים3 (גיטין נ״ח.).
על אלה וגו׳ – אספסינוס קיסר מלא ג׳ ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון של רומי,⁠4 עמדו והשליכו עצמן לים, יצתה בת קול וצווחה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (מ״ר).
עיני עיני וגו׳ – א״ר לוי, משל לרופא שחשש בעינו אחת, אמר, עיני תבכה על עיני,⁠5 כך ישראל נקראו עינו של הקב״ה, שנאמר (זכריה ט׳) כי לה׳ עין אדם וכל שבטי ישראל כביכול אמר הקב״ה עיני תבכה על עיני6 (שם).
עיני עיני וגו׳ – אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בעין, דכתיב (ישעיהו ג׳) כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים, ולקו בעין, דכתיב עיני עיני יורדה מים7 (מ״ר פסוק כ״ב).
כי רחק ממני מנחם – מה שמו של משיח, יש אומרים מנחם שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי8 (סנהדרין צ״ח:)
היו בני שוממים וגו׳ – היו בני שוממים כי גבר אויב – כההיא קליפה של דלועין דכל כמה שהיא מתרבה – הדלועין מקטנת9 (מ״ר).
1. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה אות ה׳ וצרף לכאן.
2. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.
3. ולמעלה מזה בגמרא מביא מעשה בר׳ יהושע ב״ר חנניה שראה בבית האסורים [בשעת החורבן] תינוק יפה עינים שנשבה ופדאו, ואמרו שהתינוק הזה היה ר׳ ישמעאל בן אלישע, ובברכות ז׳ א׳ מבואר דר׳ ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול עוד קודם החורבן, ולפי״ז יהיה מכאן ראיה למש״כ התוס׳ ביבמות ק״ד ב׳ לענין אחר דתרי ר׳ ישמעאל בן אלישע היו, ובעל מעשה זו היה הזקן הכה״ג. וכ״כ המפרשים.
4. בבית המיוחד למש״ז.
5. דכיון שעין אחת חולה אז כח כל הראיה כולה מצטמצם בהעין השניה ומפני זה נחלשת גם היא. ומה דנקט רופא לאו דוקא הוא, אלא מפני שהרופא יודע טבע הדבר מהסכנה הצפונה אל העין הבריאה הוא מצטער ביותר על זה מאשר איש פרטי.
6. מפרש כי לה׳ עין אדם ועין כל שבטי ישראל כי עין הוא כנוי להשגחה כמו ביוסף שאמר ואשימה עיני עליו, והוי כמו דכתיב כי לה׳ השגחת אדם והשגחת כל שבטי ישראל, והכונה שהקב״ה ישים השגחתו עליהם להטיב להם. ואמנם לפי׳ זה לא יובן היטב עיקר הדרש והראיה דישראל נקראו עינו של הקב״ה, ולכן יש לפרש ע״פ מש״כ רש״י בס״פ וישלח ל״ב כ״ד דרגיל הכתוב להוסיף וי״ו יתירה [לעטור הלשון] כמו ואלה בני צבעון ואיה וענה, מגערתך וגו׳ נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו ז׳) ועוד, וטעם הדבר משום דבאותיות אהו״י נוהג יתרון, ולפי״ז הוי הכא הפי׳ כי לה׳ עין אדם, מה שבאדם – עין הוי להקב״ה כל שבטי ישראל, והו׳ דוכל מיותר, ומבואר דישראל הוא עינו של הקב״ה, והמפרשים לא פירשו מאומה.
7. ואע״פ דגם בצואר חטאו כמבואר בפסוק ותלכנה נטויות גרון י״ל דאפ״ה לקו בעין משום דמקור החטא הוא העין, וכמ״ש בירושלמי ברכות פ״א ה״ה שהעין נקרא סרסור דעבירה. ומבואר במדרש כאן דכן עתידין להתנחם בעין כמ״ש (ישעיהו נ״ב) כי עין בעין יראו בשוב ה׳ את שבות ציון.
8. וי״ל דסמך עוד על התואר משיב נפשי ובמשיח כתיב והשיב לב אבות וגו׳.
9. הנמשל מבואר דכל כמה שנתרחב האויב נתקטנו ונתמעטו ישראל, ומכוון לפי״ז המשך הלשון היו בני שוממין, יען כי גבר אויב, ובמ״ר איתא עוד משל בזה.
על כל הרעות הללו1, אילו היה אדם שהיה יכול לנחמני הייתי מתנחמת, אבל אין! לכן2 עַל רעות3 אֵלֶּה ועל סילוק השכינה4 | אֲנִי בוֹכִיָּה5, ועת אחר עת6 עֵינִי | עֵינִי – עיניי7 יֹרְדָה מַּיִם – זולגות דומעות8 ללא הפוגה9, כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם – אדם שיכול לנחמני10 מֵשִׁיב – ולהשיב את11 נַפְשִׁי, הָיוּ – נהיו בָנַי אשר גלו12 שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר עליהם אוֹיֵב הצר עליהם13: ס
1. אבן עזרא.
2. ר״י קרא.
3. אבן עזרא.
4. אלשיך.
5. ובמדרש על דמם של צדיקים שנשפך אני בוכיה, לפי שהעושר והכבוד יש לו תשלומין שנאמר (ישעיהו ס, יז) ״תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל״, אבל תחת דמם של צדיקים אין להם תשלום להביא תחתיהם, ואמרו רז״ל בחורבן בית שני מילא אספסיאנוס הרשע שלוש ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים וטף להעמידן בקלון ברומי, כיון שירדו לים אמרו לא דיינו שהכעסנו את אלהינו בארצנו ובבית מקדשו אלא בחוצה לארץ אנו הולכים להכעיסו?! אמרו לנשים רוצות אתם לכך?! אמרו להם לא! ואמרו ומה אלו שדרכן לכך אינן רוצות בכך אנו על אחת כמה וכמה, אמרו אם משליכין אנו עצמנו בים יש לנו חלק לעולם הבא? האיר השם בעיניהם הפסוק (תהלים סח, כג) ״אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם״, עמדה כת ראשונה ואמרה (תהלים מד, כא) ״אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר״ והשליכו עצמן לים, עמדה כת שניה ואמרה (תהלים מד, כג) ״כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם״, והשליכו עצמן לים, עמדה כת שלישית ואמרה (תהלים מד, כב) ״הֲלֹא אֱלֹהִים יַחְקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב״, וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם, ורוח הקודש צווחת ואומרת ״על אלה אני בוכיה״. וכשם שהיה ירמיהו מקונן על חורבן בית ראשון כן היה מקונן על חורבן בית שני, שנאמר (איכה ד, כא) ״שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם״. וכך דוד ראה חורבן בית ראשון כענין שנאמר (תהלים קלז, ח) ״בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה״, ראה חורבן בית שני על יד אדום שנאמר (תהלים קלז, ז) ״זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם״, מדרש רבה, לקח טוב.
6. רש״י.
7. אבן עזרא.
8. אבן עזרא. ובמדרש, אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו... חטאו בעין דכתיב (ישעיהו ג, טז) ״כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם״, ולקו בעין דכתיב ״עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם״, מדרש רבה.
9. רש״י, ר״י קרא, עקדת יצחק.
10. ר״י קרא.
11. ר״י קרא.
12. אבן עזרא.
13. אבן עזרא.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144