×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יג) מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח⁠־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כׇּל⁠־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃
From on high He sent fire into my bones, and it has adhered to them.⁠1 He spread a net for my feet. He turned me back, made me desolate, faint2 all day.
1. it has adhered to them | וַיִּרְדֶּנָּה – See R"Y Kara (second commentary) and Ibn Kaspi, pointing to similar usage in Melakhim I 6:32. The image of being engulfed by fire matches the following one of being entangled in a net. Alternatively: "ruled over" or "conquered", as per the more common usage of the root "רדה" found in Bereshit 1:26, Vayikra 25:43, and Melakhim I 5:4 (Lekach Tov, R"Y Kara, first commentary). The word fire, though normally feminine, sometimes, as here, takes a masculine verb (Ibn Ezra). See Gender for other examples.
2. faint | דָּוָה – See R"Y Kara who connects the word to the adjective "דַּוָּי" in Yeshayahu 1:5, Yirmeyahu 8:18, and Eikhah 1:22, where, from context, the word means faint or unwell. Outside of Eikhah, however, the form "דָּוָה" more specifically refers to a woman in her menstrual state, and might be used here to evoke that image as well, reinforcing the similar imagery of menstrual impurity in verses 8-9 and 17.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
מִן שְׁמַיָּא שָׁלַח אֵשָׁתָא בִּכְרַכֵּי תַקִּיפִין וּכְבַשׁ יַתְהוֹן פָּרַשׂ מְצַדְּתָּא לְרַגְלַי אִרְתִּיעַנִּי קְדַל בַּעֲלֵי דְבָבִי יְהִיבַנִּי לְמֶהֱוֵי צַדְיָא כָּל יוֹמָא מְרַחֲקָא וְחַלִּישָׁא.
[מא] מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי – רַבִּי אַמֵּי שָׁאַל אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה מַהוּ זֶה שֶׁכָּתוּב: וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם (תהלים ע״א:י״ט), אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, כָּךְ עֶלְיוֹנִים צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר, לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל (יחזקאל י׳:ב׳). מַהוּ וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לַמַּלְאָךְ, וּמַלְאָךְ אָמַר לִכְרוּב, אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקַּח הַגֶּחָלִים אֵינִי יָכוֹל לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִיצָתְךָ, אֶלָּא עֲשֵׂה עִמִּי צְדָקָה וְתֵן לִי שְׁתֵּי גֶחָלִים מִשֶּׁלְּךָ שֶׁלֹא אִכָּוֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים (יחזקאל י׳:ז׳), מַהוּ וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק הִפְשִׁירָן וּנְתָנָן בְּכַפּוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ הַגֶּחָלִים עֲמוּמוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְכֵיוָן שֶׁלֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה בִּקֵּשׁ לְזָרְקָן עֲלֵיהֶם בְּחֵמָה, קָרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל גַבְרִיאֵל לְהוֹנְךָ לְהוֹנְךָ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי צְדָקוֹת אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם (יחזקאל י׳:ח׳). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי מִי מַעֲמִיד הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים צְדָקָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בַּיָּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם (תהלים ע״א:י״ט). וְדִכְוָותֵהּ: וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה׳ (מלכים א כ׳:כ״ח), מַהוּ וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא בָּאֲמִירָה הָרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ אִם יָבֹא בֶּן הֲדַד תַּחַת יָדְךָ אַל תָּחוֹס עָלָיו, וּבַאֲמִירָה הַשְּׁנִיָּה אָמַר לוֹ כַּמָּה מְצוּדוֹת עָשִׂיתִי כַמָּה רְמִיזוֹת עָשִׂיתִי כַּמָּה רְפָשִׁים עָשִׂיתִי עַד שֶׁרְפַשְׁתִּיו בְּיָדֶיךָ וְעַכְשָׁיו הוֹצֵאתוֹ בְּשָׁלוֹם, לָכֵן: וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ (מלכים א כ׳:מ״ב). וְדִכְוָותֵהּ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ז׳:ה׳), מַהוּ וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים, אָמַר רַב בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר עַד שֶׁלֹא הִרְגִּישׁ שֶׁהִיא יְהוּדִית הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, וְכֵיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ שֶׁהִיא יְהוּדִית וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לַמְתֻרְגְּמָן, וַיֹּאמֶר הַמְתֻרְגְּמָן לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְדִכְוָתָהּ: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ (ויקרא כ״א:א׳), שְׁתֵּי אֲמִירוֹת הַלָּלוּ לָמָּה לִי, אֶלָּא בָּאֲמִירָה הָרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. וּבַשְּׁנִיָּה אָמַר לוֹ אִם בָּא מֵת מִצְוָה עַל יָדְךָ הִטַּמֵּא לוֹ, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם מִטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה, לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין אַתֶּם מִטַּמְּאִין לְמֵת כָּל עִקָּר, שֶׁאֵין מִיתָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיהו כ״ה:ח׳).
דָּבָר אַחֵר, וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם, אֵלּוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת. אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ, שֶׁאַתָּה כּוֹבֵשׁ עַל מִדַּת הַדִּין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה קָטֵיגוֹרְיָא לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ יְהֵא רָשָׁע זֶה מִתְגָּאֶה וְאוֹמֵר אֲנִי חָרַבְתִּי בֵּיתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וְשָׂרַפְתִּי מִקְדָּשׁוֹ, אִם כֵּן הוּא תֵּרֵד אֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְתִשְּׂרֹף, מִיָּד, מַה כְּתִיב: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתְּרָהּ וְאָמַר לָהּ: קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח (ישעיהו מ״ז:ב׳), הָא כָּל עַמָּא טָחֲנִין חִטִּין וְאַתְּ אוֹמֵר וְטַחֲנִי קֶמַח, אֶלָּא אָמְרָה יְרוּשָׁלָיִם לְבַת בָּבֶל, אִלּוּ מִמָּרוֹם לֹא עָשׂוּ בִי מִלְחָמָה אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לְהִלָּחֵם בִּי, אִלּוּ מִמָּרוֹם לֹא שָׁלְחוּ בִי אֵשׁ אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לִי, אֶלָּא אַרְיָא קְטִילָא קְטַלְתְּ, קִמְחָא טְחִינָא טְחַנְתְּ, קַרְתָּא יָקִידְתָּא אוֹקִידְתָּא, לְכָךְ אָמַר: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה, מַהוּ וַיִּרְדֶּנָּה, נִסְּחָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו (שופטים י״ד:ט׳).
דָּבָר אַחֵר: וַיִּרְדֶּנָּה – נִצְּחָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם (תהלים ע״ב:ח׳).
דָּבָר אַחֵר: וַיִּרְדֶּנָּה – שָׁלְטַהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר (מלכים א ה׳:ד׳).
דָּבָר אַחֵר: וַיִּרְדֶּנָּה – רִדְיָא, כִּדְתַנְיָא חָרַשׁ רוֹפֵשׁ אֶת הַהֵיכָל. רַבִּי בֵּיבָא מֵרַנְגַּיָּא אָמַר: וַיִּרְדֶּנָּה, רָאָה שֶׁמִּדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בָּהּ. פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אִם רָאִיתָ סַפְסָלִין מְלֵאִים בַּבְלִיִּים מֻנָּחֵי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צַפֵּה לְרַגְלָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, מַה טַּעַם, פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אִם רָאִיתָ סוּס פַּרְסִי קָשׁוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צַפֵּה לְרַגְלָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, מַה טַּעַם: וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר וגו׳ (מיכה ה׳:ד׳). הֱשִׁיבַנִּי אָחוֹר, אָחוֹר מִן הַכְּהֻנָה וּמִן הַמַּלְכוּת. נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה, לְצָדוּ. כָּל הַיּוֹם דָּוָה, לְגַרְדּוֹם.
ממרום שלח אש בעצמותי – אמר לה הקב״ה ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב.
ומן אלסמא בעת׳ בנאר פי עצ׳אמי פאד׳להא, ובסט שרכא עלי רגלי ורדני אלי ורא, וגעלני מתוחשה, וטול אלזמאן מדוייה.
ממרום – מן השמים.
וירדנה – ויחלישם.
כל היום – כל הזמן (וכ״ת בכל מקום שאין מובנו יום ממש, כגון דברים כח לב, לג יב, ישעיה נב ח, ועוד).
וירדנה – וָיֶרְדְ אותה, וישבר אותה על ידי רידוי ויסורין. לכך הנו״ן דגשה, לפותרו בלשון יחידית, כמו: יעשנה יכרסמנה ירענה, שהעצם לשון נקבה, כמה דאת אומר: העצמות היבשות (יחזקאל ל״ז:ד׳). שיבר כל אחת ואחת.
א{דבר אחר: וירדנה – כמו: וירדהו אל כפיו (שופטים י״ד:ט׳), הריק את המוח, גורר ורודה המוח מתוכו.}
א. תוספת זו מופיעה רק בכ״י אוקספורד 165 ובדפוסים. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204.
Crushing it – It [the fire] crushed it and broke it through punishment and suffering. Therefore, the 'nun' is punctuated with a 'dagesh', so that it is interpreted in the feminine singular, as in יַעֲשֶׂנָּה [=he will do it], יְכַרְסְמֶנָּה [=he will gnaw at it], יִרְעֶנָּה [=will graze upon it]; for עֶצֶם [=bone] is in the feminine gender, as [Scripture] states, "the dry bones [=הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת.⁠"1 It broke each one.
{Another explanation, וַיִּרְדֶּנָּה as in, "and he separated it into his hands.⁠"2 He emptied the marrow, [i.e.,] he scraped and separated the marrow from within it.⁠3}
1. Yechezkel 37:4.
2. Shofetim 14:9.
3. Alternatively, 'and sent it [i.e., fire] down.'
ממרום שלח אש בעצמותי – כענין שנאמר ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויא׳ בא אל בינות לגלגל וגו׳ (יחזקאל י׳:ב׳) וכתב וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אשר בין הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא (יחזקאל י׳:ז׳) ויאמר ויאמר ב׳ פעמים למה מלמד שהמלאכים נכונים איש ממחיצת חבירו וכשאמ׳ לו השם לגבריאל למלא חפניו גחלי אש חזר ואמ׳ לו גבריאל לכרוב לתת לו מן הגחלים שבינותיו וכן מצינו שהכרובים יש להם ידים כענין שנאמר וידי אדם (מ)⁠תחת כנפיהם (יחזקאל י׳:כ״א).
וירדנה – מלשון שליטה כלומר אם לא שלח אש ממרום לא היה שולט בו אש האומות.
וירדנה – ותשלטנה האומות יו״ד במקום תי״ו ויהיה כמו ותרדנה ודומה לו, ד׳ מלכיות מגוי יעמודנה (דניאל ח׳:כ״ב) והוא כמו תעמודנה.
ס״א: וירדנה – מלשון הרודה פת מן התנור כלומר אחר ששלח אש בעצמותי נפחם במקום ועקרם.
פרש רשת לרגלי – פרש האומות כמו הרשת שהעופות ניצודין בו.
השיבני אחור – מכל הטובות, כענין שנאמר ויהיו לאחור ולא לפנים (ירמיהו ז׳:כ״ד) אחור מן הנבואה וכהונה ומלוכת.
נתנני שוממה – מצפה דור אחד דור עצובה ועלובה.
ממרום שלח אש בעצמותיי וירדנה – פירוש: משמים שלח הקב״ה אש על עצמותי, ושלט האש בעצמותי. וירדנה – פירוש: ושלט, ודומה לו: י״י ירד לי בגבורים (שופטים ה׳:י״ג).
פרש רשת לרגלי – פירוש: פרש הקב״ה רשת לרגלי, אילו האויבים שבאו עלי.
השיבני אחור – פירוש: ולכדו אותי האויבים והחייתי הקב״ה לאחור.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 2203, דפוס ברסלאו, ובגיליון של כ״י לונדון 27298. בטקסט של כ״י לונדון 27298, פריס 162 חסר: ״ממרום שלח... הקב״ה לאחור.⁠״ ובמקומו מופיע פירוש ר״י קרא בפירושו השני: ״ממרום שלח אש בעצמותיי וַיֵרְדֵנהוירדנה – פתרונו: וידביקנה לאש בעצמותיי, כמו: וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב (מלכים א ו׳:ל״ב).⁠״
From on high he sent fire into my bones, and it subdued them (וירדנה)⁠1 – Its explanation is that the Holy One, blessed be He, sent fire from heaven against my bones, and it subdued them. The fire dominated within my bones. The explanation of and subdued them (וירדנה) is and it dominated, for it is like HaShem has given me dominion (ירד) over the strong ones (Judges 5:13).
He spread a net for my feet – These were the enemies who came upon me.
He hurled me backward – Its explanation is that the enemies conquered me, and the Holy One, blessed be He, made me retreat.
1. וירדנה qal 3m. sing. Impf (ירדה) + 3f. sing. suffix from רדה to have dominion, to rule. Compare with and he hammered (וירד) the gold onto the cherubim and the palms (I Kings 6:32).
ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה – פתרונו: ממרום שלח אש בעצמי וידביקנה בעצמותיי. כמו: וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב (מלכים א ו׳:ל״ב). וכן בלשון המשנה: הרודה פת בתנור (משנה תרומות י׳:ג׳), פירשא המדביק פת בתנור.
כל היום דוה – כמו: כל לבב דוי (ישעיהו א׳:ה׳).
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פראג: ״פתרונו״.
From on high he sent fire into bones, and it subdued1 them – Its explanation is that from on high he sent fire into my bones and he made it adhere to my bones, just as he pressed (וירד) the gold over the cherubim and the palms (I Kings 6:32); and so it is in the idiom of the Mishnah, the one who הרודה bread from the oven (Mishna Terumot 10:3) means the one who pastes bread into the oven.
Sick (דוה) throughout the day is similar to and each heart afflicted (דוי) (Isaiah 1:5).
1. The root רדה here has the meaning to have dominion, to rule.
וירדנה – שב אל האש, כי ימצא לשון זכר, כמו: תאכלהו אש לא נופח (איוב כ׳:כ״ו). והטעם כמו: לא ירדנו בפרך (ויקרא כ״ה:נ״ג).
And it broke them (וירדנה) It refers to the fire because it [fire] is found in the masculine, as an unfanned fire will consume him (תאכלהו) (Job 20:26). Its sense is like he shall not subjugate him (ירדנו) through hard labour (Leviticus 25:53).
דמתה חרון אפו לאש ירדה מהשמים, והגיעה עד העצם, ואין לה יכלת לברח ממול האש, כי רשת פרושה, והיא משיבה לאחור, והאש הבעירה עד ששבה שוממה. ויש דוה שתנוח לעתים ידועות, וזאת כל היום דוה.
She compares the heat of his anger to a fire which comes down from heaven, and reaches as far as the bone. But she is unable to flee from before the fire because a net is spread, so she turns back. So, the fire sets her alight as she sits, desolate. Some [who are] sad are content from time to time, but this is sad all day long.
וירדנה – וירדה אותי, והשי״ת הוא השולח והרודה את האש בעצמותם, והטעם התפשטות ודבוק בכל, וכן הוא ענין סוג שורש רדה.
השבני אחור – כן יעשה כל עוף או דג בראותו את הרשת הפרושה, וירמיה זוכר כל מינים מהרעות, וכן: כל חושך טמון (איוב כ׳:כ״ו). וכבוד המורה מונח במקומו.
ממרום – נמשך למ״ש אשר הוגה ה׳ וגו׳. אמר כי על כן הכריע הטבע לעשות נקמה בהם. וזה כי ממרום שהוא מקום טבעי לאש הכריחה לרדת על עצמותיה וזהו אומרו וירדנה שחוזר לאש מלשון וירדו בם ישרים (תהלים מ״ט). לא ירדנו בפרך (ויקרא כ״ה) גם אפשר שיהיה מלשון רדיית הפת (ר״ה כ״ט.) ויאמר שרדה אותן רצה לומר האש עצמותיה כרדיית הפת בתנור. וירמוז אל הקדחת הדקה אשר היא בתוך העצמות אשר אין המלט ממנה ולפי מה שיורד ממרום אל תוך המרכז אין המלט ומנוס לעמוד נכחו. לזה אמר פרש רשת לרגלי. ולא עוד אלא השליכני אחור. כי כל עוד שאנוס תנועת הגלגל הסובב היא יותר מהירה ולא די שלא אלך לפנים אלא שנסוגותי אחור.
נתנני שוממה – אמר כי מי שיקרה לו בטול החוש והתנועה במקצת איבריו לא יכאב כי בטל ממנו ההרגש אבל כי אצלה נשתנה הענין ויהי בה להפך שנתנני שוממה בטלה מן החושים ועכ״ז כל היום דוה.
נתנני שממה. במקצת מדוייקים חסר כמ״ש בישעיה סימן נ״ג.
וירדנה – וירקעו את פחי הזהב (פרשת פקודי) מתורגם ורדידו ומקור רדד ורדה וירד הוא הברת רַד, ל׳ השפלה, והכנוי מוסב לאש, האל שלח האש ושטחה על כל עצמותי.
השיבני אחור – כדי שאפול ברשת.
שוממה – משועממת.
כל היום – בלי שתעבור על דעתי תוחלת להיטיב שנית מצבי.
דוה – בחילוף אותיות (זהב⁠־דהב, עות⁠־עבט) זבה, מזילה דמעות מעיניה.
ממרום שלח אש בעצמותי. ד״א וצדקתך אלהים עד מרום אלו שני המאורות כדאיתא בפ׳ משפטים במדרש בקרא דאם כסף תלוה, הלבנה לוה מן השמש והשמש לוה מן הלבנה שנאמר שמש ירח עמד זבולה, והמאורות עושין צדקה זה עם זה, וזה צדקתך עד מרום שבמרום עושין צדקה זע״ז.
גיטין פ׳ הניזקין אמר ר״י אמר רב מאי דכתיב עיני עיני יורדה מים מעשה בבנו ובת של ר״י כו׳. הביאור עפ״י מה דאיתא בירושלמי מעשר שני א״ל חמי חד עינה נשקה חברתה א״ל ההוא גברא לאחתיה הוא חכים, וכן איתא הך עובדא ברכות דף נ״ו, וזה שאמר שעין אחת בוכה על השניה ויורדה מים על השניה, וזה אח ואחות בן ובת ר״י. ופשוט.
ממרום שלח אש – ובסדום כתיב וה׳ המטיר על סדום, וכתיב (ד׳ ו׳) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, וכי משא פנים יש בדבר,⁠1 אמר רבא א״ר יוחנן, מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאלו בסדום כתיב (יחזקאל ט״ז) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה, ואלו בירושלים כתיב (ד׳ ו׳) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן2 (סנהדרין ק״ד:)
ממרום שלח אש – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה אש תמיד תוקד על המזבח ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי3 (פתיחתא למ״ר).
ממרום שלח אש – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ממרום שלח אש בעצמותי וישעיהו אמר (ל״ב) עד יערה עלינו רוח ממרום4 (איכה רבה א׳:א׳).
ממרום שלח אש – בשעה שנכנסו שונאים לביהמ״ק קפצה קטגוריא לפני הקב״ה ואמרה לפניו, רבש״ע, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר אני החרבתי ביתו של אלהים ושרפתי מקדשו, אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשרף, מיד – ממרום שלח אש5 (מ״ר).
ממרום שלח אש – א״ר יהושע, הוא שהנביא מקנתרה לבבל (ישעיהו מ״ז) קחי רחיים וטחני קמח, כל העולם טוחנין חטין וכאן הוא אומר וטחני קמח, אלא אמרה ירושלים לבת בבל, אלו ממרום לא עשו בי מלחמה לא היית את יכולה להלחם בי, אלא מכיון שממרום שלח אש את אריא קטילא קטלת, קריה שרופה שרפת, קמחא טחינא טחנת6 (שם).
ממרום שלח אש – אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו באש דכתיב (ירמיהו ז׳) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש7 ולקו באש דכתיב ממרום שלח אש8 (שם פסוק כ״ב).
וירדנה – מהו וירדנה – נסחה, כמש״נ (שופטים י״ד) וירדהו אל כפיו,⁠9 דבר אחר רדתה – נצחה, כמש״נ (תהלים ל״ב) וירד מים עד ים,⁠10 דבר אחר וירדנה – שלטה, כמש״נ (מלכים א ד׳) כי הוא רודה בכל עבר הנהר,⁠11 דבר אחר וירדנה – חרשה,⁠12 רב ביבא אמר, וירדנה – ראה שמדת הדין פוגעת בה13 (מ״ר).
פרש רשת לרגלי – א״ר אבא בר כהנא, אם ראית ספסלים מלאים בבליים מונחים בא״י צפה לרגליו של משיח, מאי טעמא, דכתיב פרש רשת לרגלי14 (שם).
השיבני אחור – אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות15 (שם).
נתנני שממה וגו׳ – נתנני שוממה – לתהו ובהו, בל היום דוה – כעולה לגרדום16 (שם).
1. הבאור הוא דלשון וה׳ המטיר מורה שהקב״ה בעצמו המטיר, והלשון ממרום שלח אש מורה שבא העונש ע״י שליח, ועונש הבא ע״י שליח קיל מעונש הבא ע״י עצמו, כמבואר בסנהדרין צ״ד ב׳ סנחריב שחרף על ידי שליח נענש ע״י שליח ופרעה שחרף בעצמו נענש מהקב״ה בעצמו, וא״כ כיון דכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום קשה למה נענשו בירושלים ע״י שליח ובסדום מהקב״ה בעצמו בעוד שהיה צריך להיות להיפך לפי ערך גודל העון, וא״כ קשה וכי משא פנים יש בדבר. וע״ע מ״ש בזה דיוק אחר בתו״ת בראשית פ׳ י״ט בפסוק וה׳ המטיר.
2. ר״ל דעכ״פ היתה מדת הרחמים בירושלים ורק שעשו מה שעשו מגודל צערן ועניותן, וכהוראת הלשון ידי נשים רחמניות [כי השם רחמניה הוא תואר תמידי], כלומר שעם כל מעשיהן היו בכ״ז ידועות לרחמניות, מה שאין כן בסדום פשעו והתאכזרו מרוב טובה, כמבואר באגדות במקומו, ולכן הוקל עונש ירושלים מעונש סדום. ועי׳ במדרש על פסוק זה דאמר שם דאמר ליה הקב״ה לגבריאל להונך להונך (לאט לאט) שיש בהם בעלי צדקות אלו עם אלו הה״ד וירא לכרובים (אלו מלאכים) תבנית יד אדם תחת כנפיהם, ודברי המדרש משתווים לגמ׳ דידן וזה היה בעת שגבריאל בא לשרוף את הבהמ״ק דממרום שלח אש קאי על בהמ״ק, ועיין לעיל במ״ר על פסוק כל רעיה בגדו.
3. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה אות ה׳, דהכונה אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה – שהיה כך נתקיים בכם, וכאן הכונה שהייתם זוכים לקיום ביהמ״ק ולכל התוצאות המסתעפות ממנו. ויש להעיר שאינו מביא לענין זה הפסוק לא ימיש עמוד הענן וגו׳ ועמוד האש לילה לפני העם (ר״פ בשלח) וי״ל משום דאותו הפסוק איירי בהיותם במדבר, וכאן רוצה להביא איזה זכות שנהנו בעת היותם על מכונם בארץ. וגם י״ל דענין פ׳ זה שמביא יותר מכוון כלפי הלשון ממרום שלח אש, ע״פ המבואר בכ״מ בגמ׳ דאש המזבח ירד מן השמים (עיין יומא כ״א:). או דהכונה ע״פ מ״ש האר״י ז״ל דלכך אש של מעלה אינו מכלה כמו שמצינו גבי סנה וגבי מזבח הזהב (עי׳ סוף חגיגה ובתוס׳ שם) משום שהאש משמים הוא אינו גשם ואינו מכלה גשם וכאן ג״כ היה אש מן השמים וכמ״ש ממרום שלח אש ובכל זאת היה מכלה גשם זה בהמ״ק, וכמ״ש לקמן במדרש בשעה שנכנסו וכו׳ וז״ה שאמר אלו זכיתם לא היה האש של מעלה מכלה ועכשיו שלא זכיתם גם האש של מעלה מכלה, מהגאון ר׳ יוסף שאול נאטאנזאהן ז״ל.
4. וסופו להחיות רוח שפלים. ועיין מש״כ בבאור דרשה זו בכלל לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.
5. ר״ל גם הקטגוריא אע״פ שכל ענינה ותכליתה לקטרג לא יכלה בכ״ז לסבול שיתגאה אותו רשע במעשה זה, ואמרה א״כ הוא שנגזרה גזירה לשריפת ביהמ״ק תרד אש מן השמים וישרפנו ולא יתגאה אותו רשע שהוא שרפו.
6. ר״ל ולכן נאמר וטחני קמח – מפני שהקמח שוב אינה צריכה טחינה. ובסנהדרין צ״ו ב׳ מבואר דמאמר זה נאמר לנבוזראדן בעת שכבש ירושלים והיתה דעתו זחוחה עליו.
7. ר״ל כל אחד מהם היה מסייע לעבירה להגיש מנחה לעבודת כוכבים, וע״ע באות הבא.
8. בפסוק כתיב הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כַּונים למלכת השמים, והנה מבואר שחטאו בג׳ דברים, בעצים, באש ובבצק, וא״כ צריך באור למה זה לקו דוקא באש, ואפשר לומר משום דמדרך בני הבית שיהיו נגררים אחר גדול הבית אבי המשפחה, וא״כ עיקר החטא תלוי בו והשאר טפלים, ולכן אחרי שהאבות חטאו באש נחשב האש לעיקר החטא, ולפיכך לקו בו, ובמדרש מסיים ומתנחמין באש דכתיב (זכריה ב׳) ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב.
9. ר״ל העתיקה ממקום טבעה, כי טבע האש ללכת מעלה וכאן ירדה למטה. והוראת הפעל רדה היא נסיחת דבר והעתקתו ממקום קביעתו וחבורו, כמו רדית הדבש מהכורת ורדית הפת מן התנור בלשון רבנן.
10. גם בזה הכונה כמו בלשון הקודם שנצח לטבע האש לרדת מלמעלה למטה, וכן בלשון הבא.
11. כמש״כ באות הקודם.
12. כאן דריש דלשון וירדנה מוסב אל העצמות שהם חיזוק הגוף, ועצם הוא לשון נקבה, כמו העצמות היבשות, ורדיה הוא תרישה מלשון לא תחרוש תרגומו – לא תרדי, ואמר ממרום שלח אש בעצמותי – בחיזוקי, וירדנה – ויחרשה, ומכוין לבית המקדש שהיה חזקתו ותקפו של ישראל.
13. גם זה מוסב על ביהמ״ק בתואר עצמות כמש״כ באות הקודם. ומוסב על הדרשה דלעיל שטענה הקטגוריא שתרד אש מלמעלה ותשרפנו, ודריש וירדנה – בנוטריקון וירא דינה, וירא את מדת הדין, וכמו שדרשו (ברכות ז׳:) בשם ראובן ראו מה בין בני וכו׳.
14. דרש פרש כמו פרס [בחלוף אותיות זסשר״צ שהן ממוצא אחד], ובבליים היינו פרסיים, [ולאו דוקא הני, אלא מפני שהיה פרס ובבל ידועות למקום גלותנו], ולרגלי – רמז למשיח, ע״ש הכתוב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, ואמר אם ראית ספסלים מלאים בבליים בא״י, ר״ל אם תראה רבוי בני הגולה עולים מבבל לא״י סימן הוא שהקב״ה חשב את הקץ, ונתן סימן ורמז לדבר פרש – רשת לרגלי. ויתכן עוד דרומז למ״ש בכתובות קי״א ב׳ כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה שנאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה [לעלות לא״י] עד שתחפץ, כלומר עד שיעלה רצוי מהקב״ה, וא״כ כשנעשה התעוררות כללית לעלות, אות הוא, כי הגיעה השעה הרצויה, וזהו אם ראית ספסלים מלאים בבליים מונחים בארץ ישראל, כלומר, רבוי העולים, צפה לרגליו של משיח, ר״ל, אות הוא, כי כבר עומדות רגליו בשערי ירושלים. ויתכן לומר עוד כי דריש רשת מלשון ירושה ר״ל שהירושה תבא לרגלי המשיח.
15. כי בשני אלה מצינו לשון קריבה וכמ״ש בזבחים ק״ב א׳ על הפסוק אל תקרב הלום שביקש משה כהונה ומלכות, ולכן יתפרש לשון השבה לאחור ג״כ בשני אלה הדברים שאבדו אחר החורבן.
16. כלומר העולה לגרדום לידון לכריתה ולקטיעה, [שהוא מקום מעלות שמעלים עליו את הנדון לדונו], והלשון דוה הוא כמו והדוה בנדתה שהיא פרושה וקטועה מבעלה, או י״ל דסמך על הדרשה בריש אסתר ופחדת לילה ויומם זה העולה לגרדום והיינו כל היום דוה.
וגמל לי ה׳ כמעשי ידי הרעים1, מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה – וְהִשְׁלִיטָהּ בעצמותי2, פָּרַשׂ הקב״ה3 רֶשֶׁת לְרַגְלַי4 ולא יכולתי לברוח ממול האש שכן הרשת5 הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר6, והאש הבעירה עד אשר7 נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה – בטלה מן החושים8, ומבוהלת9, כָּל הַיּוֹם ללא הפסקה הייתי10 דָּוָה – מרוחקת וחלושה11: ס
1. תשלום מצודת דוד.
2. ר״י קרא, אבן עזרא. ושבר אותם, רש״י. ותשלטנה האומות, וי״מ וירדנה מלשון הרודה פת מן התנור, כלומר אחר ששלח אש בעצמותי נפחם במקומם ועקרם, לקח טוב. ובמדרש, באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד, אמרה לפניו רבש״ע, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר אני חרבתי ביתו של אלהים ושרפתי מקדשו?! אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשרוף, מיד מה כתיב ממרום שלח אש בעצמותי, מדרש רבה.
3. ר״י קרא.
4. אלו האויבים שבאו עלי, ר״י קרא. דהיינו פרש את האומות כמו הרשת שהעופות ניצודין בו, לקח טוב.
5. אבן עזרא.
6. ובמדרש, אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות, מדרש רבה.
7. אבן עזרא.
8. עקדת יצחק. ובמדרש, מצפה דור אחד דור עצובה ועלובה, לקח טוב.
9. אלשיך.
10. אבן עזרא.
11. תרגום. גם כשהייתי שוממה היה זה כמו אשה דוה שמרוחקת מבעלה, וכשתטהר תחזור אליו, פלגי מים.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144