הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ ונבוכדנצר מלך בבל וכו׳ עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ אחרי כרות. עתה יספר הנביא נבואה אחרת שהגיעה לו בהיות נבוכדנצר וכל חילו נלחמים על ירושלם במצור

והיא שצוהו השם הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה זה הייעוד הרע שהכשדים ילכדו את העיר הזאת ירושלם וישרפו אותה באש.

וצדקיהו המלך לא ימלט מידם כי יתפשוהו ויביאוהו לפני נבוכד נצר ויוליכוהו בבל, האמנם ראוי לעיין בזה למה אמר ב׳ פעמים ואמרת כי הנה אמר הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה וחזר לומר שנית ואמרת אליו, ועוד יש לעיין מה היה הצורך בייעוד הרע הזה שצוהו שיאמר לצדקיהו והלא כבר ניבא זה עצמו פעם או פעמים אחרות וכמו שכתוב למעלה בזאת הפרשה ועל זה עצמו שניבא ירמיהו הושם בבית כלא בחצר המטרה כמו שנזכר שם, ומה צורך בזה ההשנות האם להחניף את צדקיהו שמשרפות אבותיו ישרפו לו והוי אדון יספדו לו הנה כל זה בהיותו לאחרי מותו כאפס ותוהו נחשבו לו, אבל ענין הנבואה הזאת היא שבראשונה ירמיהו ניבא זה עצמו על צדקיהו ובעבור שהיה אומר אותו בפרסום לכל אדם והיה מרפה ידי הנלחמים וכמו שנזכר בסוף דבריו כי תלחמו את כשדים לא תצליחו שבזה היה מרפה ידיהם מהמלחמה כמו שאמרו השרים למלך לכן צוה המלך לשום אותו במשמר בחצר המטרה כדי שלא ידבר לשום אדם נבואותיו, ועתה באתהו הנבואה והזהירו השם שיאמר אותה לצדקיהו והוסיף לומר ואמרת אליו להזהיר אותו שלא ידבר הייעוד הרע הזה לשום אדם אחר כ״א לצדקיהו המלך לבדו, וזה טעם ההשנות ואמרת אליו כי אליו בלבד תהיה האמירה הזאת לא לאדם אחר, והיה התועלת בהודעה הזאת אם להסיר מלב צדקיהו שהיה ירמיהו מנבא עליו רעות מלבו ומשנאתו אותו ולא מפי ה׳ כיון שאחרי שהיה במאס׳ לא נבא דבר רע לכן צוהו ה׳ בהיותו שם שינבא זה וידע צדקיהו כי דבר ה׳ ושאין הנביא כובש נבואתו, ואם להעיר את לב צדקיהו שיצא אל הכשדים ויכנע אליהם שאם היה עושה כן לא היה נבוכד נצר שוחט את בניו לעיניו ולא לנקר את עיניו ולכן צוה ה׳ לנביא שינבא זה לצדקיהו בסתר ושלא ידע אדם דבר מזה.

ואם למצא חן בעיניו בתתו בשורות טובות שעם היות שיובל לבבל בגולה הנה לא ימיתהו נבוכד נצר בחרב כי היה ירא צדקיהו מזה מאד.

ושימות בשלום רוצה לומר מחמת חליו כשאר בני אדם המתים בשלום ויעשו לו הכבוד שהיו עושים למלכים.

ורז״ל פירשו והוא האמת שכיון באומרו בשלום תמות שימות נבוכד נצר בחייו שכל ימי נבוכדנצר לא יצאו אסיריו ממאסר וכשמת יצא צדקיהו ולמחרת מת וקברוהו בכבוד כמלכי יהודה, וכאילו הודיעו שהוא יראה את מיתתו של נבוכד נצר ויהיה לבו בשלום מבלי פחד ממנו מה שלא היה כן בהיותו חי, ובשרו גם כן שמשרפות אבותיו המלכים ישרפו לו והיו אותם המשרפות מטתם וכלי תשמישיהם שהיו שורפים עם שרפת בשמים מרוקחים כמו שנאמר באסא, והיה ענין זה כי עם היות צדקיהו גולה וחוץ מארצו ומשולל ממלכותו הנה במותו יעשו לו כל הכבודו׳ שהיו עושים למלכים בהיותם בארצם ובמלכותם אם מהמשרפות ואם מההספד שיספדו לו הוי אדון כמו שיספדו למלכים, ולכך לא הרע צדקיהו לירמיהו על הנבואה הזאת לפי שלא אמרה כי אם אליו ולתכלית טוב, ולכן אמר על כל זה כי דבר אני דברתי נאם ה׳ רוצה לומר גזרה היא גזורה מלפני לא אשוב ממנה, הנה מפני כל הדברים האלה באה אליו הנבואה הזאת. ואפשר לומר עוד שהנבואה הזאת היא עצמה הנזכרת למעלה שעליה שמו את ירמיהו כלוא בחצר המטרה אבל למעלה זכר הכתוב בלבד על מה שמו אותו שם וכאן יספר הנבואה ההיא איך היתה ומה ענינה וחלקיה, והותרה בזה השאלה הששית:

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם אחרי כרות המלך צדקיהו וכו׳ עד סוף. הנבואה הזאת קדמה לנבואות שנזכרו למעלה כי אותם היו בשנה העשירית למלך צדקיהו בהיות חיל בבל במצור על ירושלם וזאת הנבואה והספור מדרור העבדים היה קודם בוא הכשדיים, וכן פירשו בסדר עולם כי מה שאומר בספר יחזקאל (יחזקאל כ, א) ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את השם וישבו לפניו היא השנה השביעית למלכות צדקיהו ואותה שנה כרת המלך צדקיהו ברית אל כל העם אשר בירושלם לקרא דרור, וכפי זה נאמר שלא נזכרו נבואות ירמיהו בספר הזה כפי סדר זמניהם בקדימ׳ ואיחור, אבל אם כתבו אותן אנשי כנסת הגדולה כתבום כמו שמצאו אותם, ואם ירמיהו כתב ספרו כתב אותם כפי מה שעלו בזכרונו, וכפי פשט הכתובים אפשר לפרש שגם הנבואה הזאת היתה בהיות ירושלם במצור הבבליים כי אז כרתו הברית על ענין העבדים ויורה על אומרו בסופה והשיבותים אל העיר האת כי נעשה זה כאשר עלו הבבליים מעליהם מפני השמועה ששמעו מחיל מצרים שהיה בא וכפי זה כבר היה חיל הכשדים במלחמה על ירושלם, האמנם נזכרו שתי הנבואות כאן אם מה שלמעלה ליעד המלך וזאת ליעד השרים שניבא עליהם בשעת המעשה, וספור הענין הזה הוא מה שיאמר שהמלך צדקיהו ועמו שבו להם מעון העבדי׳ והשפחות העבריים והעבריות שהיו מתעבדים בהם יותר משש שנים שצותה תורה ולכן כרת המלך ברית אל כל העם אשר בירושלם לקרא דרור בארץ.

והוא לשלח כל אדם את עבדו ואת אמתו חפשים לבלתי עבוד בם, ואמר ביהודי אחיהו איש אחרי שכבר אמר העברי והעבריה לפי שראשונה אמר שיהיו שולחים אותם חפשים כפי מצות התורה להיותם עבריים ועתה יאמר שגם התחברה להם בזה סבה אחרת והיא להיותם אחים ממלכות יהודה שהוא פרטיות וקורבה יותר גדולה מקירבת בני שאר השבטים, ועל זה אמר לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש והוא מסורס לבלתי עבוד בם איש באחיהו יהודי רוצה לומר משבט יהודה.

והודו כל השרים והעם בברית הדרור ההוא וישלחו את העבדים ואת השפחות חפשים.

ואחר כך נתחרטו מהטובה אשר עשו וישובו לקחת את העבדים ואת השפחות ויושיבום לבתיהם להשתעבד בהם ויכבשום רוצה לומר כבשו אותם בדרך עבדות כאשר היו בראשונה.

ועל המעשה הזה באה הנבואה לירמיהו הנה אם כן מה שנאמר בתחילה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם אחרי כרות וגומר היא עצמה מה שכתבו כאן ויהי דבר השם וכו׳.

כה אמר השם אלהי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם וענינה שבמעמד הר סיני צוה השם וכרת עליו ועל שאר המצות ברית את בני ישראל.

שמקץ שבע שנים רוצה לומר מתחילת השנה השביעית לכל עבד ואמה ישלחו את העברים חפשים אבל אבותיכם בהיותם יושבים על הארץ חללו המצוה הזאת ועברו עליה ולא שמעו בקול השם אשר צוה אותם.

ואתם שבתם בתשובה ותעשו את הישר בעיני באותו ברית אשר כרתם עם המלך לקרא דרור איש לרעהו ועל זה כרתם ברית ונשבעתם בבית מקדשי.

ועתה שבתם וחללתם את שמי בעברכם על השבועה אשר נשבעתם לפני ותשובו ותכבשו את העבדים ואת השפחות אשר כבר שלחתם חפשים להיות לכם לעבדים ולשפחות.

ומפני זה גזר ואמר השם עליכם שיקרא הוא דרור אל החרב הדבר והרעב שישלטו בכם ולא יהיה לכם אדון שימנע אתכם מידיהם כי תהיו משועבדים אליהם כמו ששעבדת׳ רעיכם העבריים זה יהיה ענשיכם על שעבודם שלא מן התורה.

אמנם על עברכם על השבועה והברית אשר עשיתם ע״ז יהיה עונש אחר והוא שאתן את האנשים העוברים את הברית ההוא מפני שלא הקימו את דברי הברית אשר כרתו, ובעבור שהיה דרך כורתי הברית לבתר עגל אחד ולעבור בין בתריו כמו שהיה במראת בין הבתרים וזה לרמוז שיהיו כורתי הברית שניהם עם היותם נבדלים במקומותיהם מדובקים כגון העגל ההוא בהיותו חי שהיה מתאחד מכל צד, לכן כשדיבר כאן מהברית זכרו באותו דרך נהוג באומרו הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו ואולי שבאותו ברית שכרת צדקיהו כרתו בפועל עגל אחד לשנים ויעברו בין בתריו לקיום הברית ההוא.

וביאר שאמר זה על שרי יהודה והם היושבים בערי יהודה מחוץ ירושלם, ושרי ירושלם הסריסים והכהנים וכל עם הארץ העוברים בין בתרי העגל שהוא רמז לברית אשר כרתו.

ויהיה ענשם שיתן אותם ביד אויביהם ושתהיה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ כי לא תהיה להם קבורה כמו שלא עמדו בברית.

ולפי שבהיות נבוכדנצר על ירושלם שמעו כמו שיזכור אחרי זה שחיל פרעה יצא ממצרים ויעלו הכשדים מעל העיר, לכן יעדם הנביא שלא ישמחו בזה כי במהרה ישובו על העיר וילכדוה וכו׳, הנה אם כן הנבואה זאת באה כנגד השרים כמו שהנבואה שלמעלה באה כנגד המלך צדקיהו: