(הקדמה) הנבואה השלשה עשר תחילתה הדבר אשר היה וכו׳ הלוך אל בית הרכבים וכו׳ עד ויהי בשנה הרביעית ליהויקים, ויש בנבואה הזאת שלשה פרשיות בלבד. הראשונה, הדבר אשר היה. השנית, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו. השלישית, לכן כה אמר השם אלהי צבאות אלהי ישראל. ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה למה נזכרו הנבואות שניבא ירמיהו בימי המלך יהויקים אחרי הנבואות אשר נבא בימי צדקיהו שמלך אחריו שנים עשר שנים והיה ראוי שיוזכרו נבואותיהם כפי סדר זמניהם בקדימה ואיחור ויהיו נבואות זמן יהויקים תחילה ונבואות זמן צדקיהו באחרונה:

השאלה השנית אם היה שיונדב בן רכב צוה את בניו על דברים ארבעה והם שלא ישתו יין ושלא יבנו בית ושלא יזרעו שדה ושלא יטעו כרם ובכולם קיימו מצותו, למה זה לקח יתברך המשלו מהיין בלבד ולא מבנין הבתים ומטע הכרמים וזריעת השדות בהיות שבכולם צוה אותם יחד ובכולם קיימו ושמרו מצותו:

השאלה השלישית באומרו הלוך אל בית הרכבי׳ ודברת אותם והבאותם בית ה׳ אל אחת הלשכות והשקית אותם יין, כי מה צורך בהליכה ובדבור ובהבאה והיה די שיאמר יתברך לנביא בא אל הרכבים והשקית אותם יין כדי שהם ישיבו עם מצות אביהם ויוכח את העם בזה:

השאלה הרביעית אם ירמיהו לא אמר לרכבים אלא שתו יין בלבד ולא דבר ולא צוה אותם על דבר אחר, מדוע הם בתשובתם זכרו בנין הבית והכרם והשדה שצוה אותם אביהם ושבכולם היו מקיימים מצותו והוא לא שאל כי אם על היין ועליו היה ראוי להשיב בלבד:

השאלה החמישית באומרם אחרי תשובתם המספקת ויהי כעלות נבוכד נצר מלך בבל על הארץ ויאמר בואו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדיים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם כי זה איננו מענין התשובה וגם הנביא לא שאלם ע״ז דבר ומה להם בזה:

השאלה השישית באומרו יתברך בתוכחתו אחרי שיאמר הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי נאם ה׳ הוקם את דברי יונדב בן רכב וכו׳ חזר לומ׳ כי הקימו בני יונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי, והוא כפל מבואר אחרי שכבר נאמר זה עצמו, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את ישראל למה לא ישמעו בקול ה׳ אלהיהם ולא יקיימו מצותיו, והביא להם משל מבני רכב שאינם שותים יין עם היותו משקה אהוב אצל טבע בני האדם והם ימאסו בו ולא ישתוהו כדי לקיים מצות יונדב בן רכב אביהם הזקן שצוה שלא ישתו יין, ואם הרכבים בדבר שאין בו היזק עצמיי יעזבו ערבותם ותועלתם לקיים מצות אביהם יותר היה ראוי לבני יהודה שישמעו בקול ה׳ וישמרו מצותיו בהיות חייהם וטובתם תלויים בזה וכמו שיתבאר בפסוקים:

(א) הדבר אשר היה אל ירמיהו הנביא עד ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו וכו׳. הנה בכתבו הנבואה הזאת במקום הזה אחרי זכרון הנבואות שניבא ירמיהו בימי צדקיהו נוכל לומר טעמים אם שהנבואות האלה מירמיהו היו מפוזרות ואנשי כנסת הגדולה קבצו אותם ושמום בספר וכאשר מצאו כל נבואה ונבואה מהם כתבו אותה ולא חששו אל הזמנים אלא לזכרון הנבואות שניבא בתוכחתו לבני יהודה והתראתו בהם עם החרבן שהיה עתיד לבוא עליהם ועל ירושלם ובית ה׳, ואף שנאמר שירמיהו כתב ספרו כמו שזכרו חכמים ז״ל בפרק קמא דבתרא (ב״ב טו, א), נאמר שהיו הנבואות האלה כולנה נזכרות אצלו או בכתב כל אחת בעצמה וכאשר קבצם ושמם על ספר שם אותם כמו שמצא אותם או שנזכרו לו ולא חשש על זמניהם בקדימה ואיחור וזה ממה שלא יזיק, והיותר נכון אצלי הוא כי ירמיהו כאשר כתב הנבואה שבאה לו ושניבא לבני יהודה על מצות דרור העבדים והשפחות שנזכרה למעלה והוכיחם על ביטולה, הביא אחריה נבואת בני רכב שהיו שומרים ומקיימים מצות אביהם להוכיח את בני יהודה למה לא יקיימו מצות האלוה יתברך שצוה אותם על דרור העבדים והשפחות, הנה אם כן נזכרה הנבואה הזאת במקום הזה עם היותה קודמת בזמן להוכיח עמה על ענין הדרור שזכר קודם לזה כדי שלא נחשוב שבזמן הזה בהיות המצור על ירושלם הגיעה לירמיהו הנבואה הזאת הודיע ואמר בה שהיתה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עם היות שנזכרה בזה הזמן להיותה מתיחסת לדרור והותרה בזה השאלה האחת.

והנה צוה השם לירמיהו

הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית ה׳ וגומר לפי שחשש אולי הרכבים כשישים לפניהם היין לשתות יגערו בו ויחרפוהו להיות היין דבר נמאס אליהם, גם שאולי לא ירצו לבוא אל בית ה׳ להתקבץ בלשכה לעשות הבחינה הזו בפרסום, ולכן צוהו השם שילך אל בית הרכבים והם היו מבני חובב חותן משה ונקראו רכבים על שם רכב אבי יונדב שהיה גדול משפחתם, וכן אומר בדברי הימים (דברי הימים א ב, נה) המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב, וידבר אליהם והדבור היה להודיעם שהשם יתברך צוהו שיעשה ההמשל הזה בפרסום בבית ה׳, ושלכן ירצו לבוא ולהתקבץ שמה ולא יחר בעיניהם המעשה ההוא כי אינו אלא לתכלית טוב, ועל ההתנצלות וההודעה הזאת אמר הלוך אל בית הרכבים שהיו כלם חונים בירושלם בבית אחד ודברת אליהם רוצה לומר שתודיעם תכלית המעשה הזה וענינו, ואז והביאותם בית ה׳ כי הודיעו שהם יבואו בנפש חפצה למעשה ההוא ולא יקוצו בו, ואמר והשקית אותם יין לומר שישתדל להשקותם יין כי הם לא שתו אבל שמו לפניהם לשתות. והנה לא עשה הנסיון הזה על שאר הדברים שצוה גם כן יונדב בן רכב לבניו מבנין הבתים ומטע הכרמים וזריעת השדות כ״א בענין היין בלבד, לסבות מהם שבענין הבתים והכרמים והשדות לא יוכלו לפרשם מצות אביהם כמו שיפרסמוהו ביין שהיה לפניהם והנביא אומר להם שתו ולא שתו ונתנו בדבר סבת מצות אביהם אבל אם היה אומר להם בנו בתים או זרעו שדות ונטעו כרמים היה לרואים לומר ואיך יבנו ואין להם עצים ולא אבנים ולא קרקע ואיך יטעו ואין להם קרקע וכן בכרמים, או יאמרו הנה הם נעדרים מהבתים והשדה והכרם לפי שהם נכרים ולא ניתן להם בארץ חלק ונחלה, או שהם כולם דלים או סכלים ואינם יודעים לעשותו גם שאין להם הקרן שצריך אליו, מפני זה לא עשה נסיונו אלא מהיין שאין צריך לשתייתו לא חכמה ולא קרן ולא הכנות כי היו הכוסות והגביעים לעיניה׳, גם שבשתייתו היה להם ערבות ועדון ולא עמל כאשר הוא בשאר הדברים, והותרו בזה השאלות ב׳ וג׳:

והנה הנביא לקח מהרכבים הגדולים עם הקטנים לראות אם יתעורר אחד מהם לשתות אם מהזקנים לחולשת זקנתו ואם מהנערים לחולשת דעתו בשמירת המצות, כי הנערים ירדפו הערב כמו שאמר הפלוסוף בספר המדות, ולזה אמר שהביא את יאזניה ואת אחיו שהיו זקנים ואת כל בניהם שהיו נערים ובכלל כל בית הרכבים.

והביאם בית ה׳ לפי שהיו שם מתקבצים העם בפרסום גדול, ובאותה לשכה שהיה של בני חנן שהיה איש האלהי׳ ובמקו׳ ההוא יהיה יראת אלהים תמיד, גם היתה אצל לשכת השרים כדי שיעיינו בדבר, גם שהיתה ממעל ללשכת שומר הסף שהיו עמו כל כלי הבית כלי יין וזולתם.

ומשם לקח הנביא הגביעים והכוסות ואולי היין גם כן ולזה נזכרו השמות האלה לענין אותו מקום, והנה ירמיהו לקיים דבר השם אמר לרכבים שתו יין.

והם השיבוהו בפני כל העם אשר שם ראשונה לענין היין לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם, וכאשר ידעו הרכבים צורך המעשה ההוא ממה שדיבר אליהם ירמיהו קודם בואם שמה כמו שזכרתי לא נסתפקו להשיב על ענין היין בלבד

אבל גם הוסיפו לבאר שגם כן צוה אותם אביהם הזקן שלא יבנו בית ולא יזרעו זרע בשדה וכרם לא יטעו, ואומרו עוד ולא יהי׳ לכם ענינו שלא דיי שלא יבנו ושלא יטעו ולא יזרעו אותו אבל גם בית בנוי וכרם עשוי ושדה נזרע לא יהיה להם לא בקנייה ולא אם יתנו להם במתנה בשום צד לא יהיה להם בית וכרם ושדה, ואמר למען תחיו לפי שהבתים והשדות והכרמים מעכבים את האדם במקומו אף שיהיה בארצו רעב דבר או חרב מלחמה וימות מפני זה בקצור שנים וכאשר לא יהיה להם דבר מזה וישבו באהלים כשיהיה במקום אהליהם חוסר לחם מגפה או מלחמה בארץ ילכו משם אל מקום אחר אשר ייטב להם ולא יעכבום שדה וכרם ולא הבתים ובזה יאריכו ימים.

ואמנם טעם איסור היין לא הוצרכו לפרשו מפני שהיזקו מבואר מטירוף הדעת וכמו שאמר שלמה (משלי כג, כט) למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים, שהם כולם רעות גדולות, וביאר שהם יתקבצו במאחרים על היין וכו׳ שמרבים בשתייתו.

והיה תכלית דברי הרכבים שבכל המצות שצוה להם יונדב עם היותם רבות וחוץ מהרגל אצל בני אדם שמעו אליו ועשו ככל אשר צוה אין איש עובר על מצותו, והנה קראו אל יונדב אבינו לא שהיה הוא המוליד אותם אלא שראשון המשפחה יקרא אב כמו שנאמר אברהם אבינו יצחק אבינו ועל אדם נאמר אביך הראשון חטא.

(ט-י) והנה הוסיפו הרכבים דברים בענין הבית והשדה והכרם מלבד היין שנשאלו עליו כדי לפרסם שמצות רבות צוה אותם יונדב וכולם היו שומרים מבלי חלול כלל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואמנם אומרו בסוף דבריהם ויהי בעלות נבוכדנצר וגומר כדי להשיב על קושיא אחת שאפשר שיקשו עליהם השומעים דבריהם רוצה לומר ואם אתם מצווים לשבת באהלים בשדה ושלא יהיה להם בית למה תשבו בירושלם והרי יש לכם בית, להשיב על זה אמרו ואם היום אנחנו בבתים בירושלם היה זה מפאת ההכרח שכאשר עלה נבוכד נצר על הארץ וכן הארמים גנבים שודדי לילה כדי להנצל מידיהם ברחנו ונכנסנו פה ולכן נשב בירושל׳ מפני ההכרח לא מהרצון ולא אמרו ויהי כעלות נבוכד נצר על עלותו על ירושלם בימי צדקיהו כשהחריבה כי הנה הנבואה הזאת היתה בימי יהויקים אבל אמרו זה על עלותו בימי יהויקים. והותרו עם מה שפירשתי השאלות ד׳ וה׳:

ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו וכו׳ עד סוף הנבואה זכר שכאשר נעשה נסיון הרכבים ונשמעו דבריהם דיבר השם יתברך לירמיהו וצוהו

שיאמר לאיש יהודה רוצה לומר לאנשי יהודה וליושבי ירושלם הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי רוצה לומר מהנסיון הזה אשר ראיתם ומדברי הרכבים אשר שמעתם הלא תקחו מוסר ולמוד מהם לשמוע אל דברי.

הוקם קיימו וקבלו הרכבים דברי יונדב בן רכב, ואיני רוצה לדבר בבית ובכרם ובשדה כי תאמרו שאין להם נחלת שדה וכרם כי ארץ ישראל לבני השבטים נתחלקה לא לנכרים ושלזה הם אינם מתעסקים בזה, אבל מה תאמרו בענין היין שצוה שלא ישתו והם אינם שותים אותו לא שלא יערב לחכם כ״א מפני ששמעו את מצות אביהם ואתם למה אינכם שומעים דברי ומקיימים מצותי האין ראוי לכבד אותי ולשמוע מצותי מדברי יונדב ומצותו, והנה אנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואחשוב שאמר זה על מעמד הר סיני ששמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה וזהו ואנכי דברתי אליכם ולא שמעתם כי מיד עשיתם העגל ואבותיכם פרעו מוסר.

גם שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים והם הנביאים שנבאו לישראל אחרי מות משה רבינו, ומה טוב אומרו את כל עבדי הנביאים כי הנה גילה בזה שלא קמו נביאים עבדי ה׳ בשום אומה אחרת כ״א בישראל כדי להישירם וזהו השכם ושלוח רוצה לומר בכל יום הייתי משתדל בזה כאדם המשכים לעשות מלאכתו והם לא היו מבקשים מכם גדולות אלא שובו נא איש מדרכו הרעה וזהו במצות לא תעשה, והטיבו מעלליכם וזהו במצות עשה, ובפרט היו מזהירים אותם להרחיקם מהעבודה זרה כי היא שקולה כנגד כל העבירות וזהו ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבד׳ כדי שתשבו על האדמה הזאת אשר נתתי את אבותיכם כי היה דעתי שתהיה תמיד בידכם ואתם לא הטיתם את אזניכם ולא שמעתם אלי לפי שחשכתם את עצמיכם מקבל מצותי.

ואמנם אומרו אחר זה כי הקימו בני יונדב וגומר שיראה מיותר הוא באמת מקושר עם הפסוקים שאחריו ואינו קשור עם הקודמים לו, ואמר כמוציא תולדה וכלל מכל מה שאמר כי הקימו רוצה לומר ובעבור מה שזכרתי שהקימו בני יונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום ושהעם הזה לא שמעו אלי

לכן מפני זה אמר ה׳ אלהי צבאות השמים ואלהי ישראל ומשגיח בהם שיתן לכל אחד מהכתות האלה שכרו וענשו והראוי לו, כי יהיה ענשם של העם הזה שלא שמעו אלי שאביא על יהודה ועל יושבי ירושלם והם אשר לא רצו לשמוע אלי את כל הרעה אשר דברתי אליהם רוצה לומר אם בקללות האמורות בתורה ואם על ידי הנביאים, ויהיה זה ענשם על אשר לא שמעו אלי וכאשר קראתי אותם בתוכחותם לא ענו.

ואמנם לבני יונדב על אשר שמעו את מצות אביהם

יהיה שכרם שלא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים ואין הכונה שיהיו כהנים ויכנסו בהיכל ה׳ לעבוד כי לכל איש ישראל אסור להכנס בהיכל ה׳ אף כי לנכרי אלא שיהיו בניו בקרב ישראל מאמינים יראי ה׳ וחושבי שמו, וחז״ל (עיין תנחומא במדבר כו) אמרו שיהיו בניו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה, ויש אומרים שיהיו בנותיהם נשואות לכהונה ויהיו מבני בנותיהם מקריבים על גבי המזבח, ואמר הכתוב בשכר הרכבים ולבית הרכבים אמר ירמיהו להגיד שהשכר הזה שדיבר השם עליהם הודיע אותו הנביא מיד אליהם, ורשם במעלותיהם ג׳ דברים. אחד, יען אשר שמעתם על יהונדב אביכם. והב׳, ותשמרו את כל מצותיו. והג׳, ותעשו כל אשר צוה אתכם. ויראה ששלשת המאמרים האלה כחם אחד, ואינו כן כי הנה שבחם ראשונה באשר שמעו אל דברי יהונדב אביהם ולא נמנעו מלשמוע הדברים שצוה אותם כשיצאו מפניו, ושבחם עוד שנית ותשמרו את כל מצותיו רוצה לומר שלא שכחו דבריו עם היותם דברי הדיוט שמרו אותם בלבם באופן שלא נשכחו מפיהם עד היום הזה, ושבחם שלישית בענין העשייה והקיום שעם היותם מצות רבות עשו כלם ולא נפקד מהנה דבר וזהו ותעשו ככל אשר צוה אתכם שלא נפל מכל דבריו ארצה לפניכם והותרה השאלה הששית: