×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    54. נג53
    55. נד54
    56. נה55
    57. נו56
    58. נז57
    59. נח58
    60. נט59
    61. ס60
    62. סא61
    63. סב62
    64. סג63
    65. סד64
    66. סה65
    67. סו66
    68. סז67
    69. סח68
    70. סט69
    71. ע70
    72. עא71
    73. עב72
    74. עג73
    75. עד74
    76. עה75
    77. עו76
    78. עז77
    79. עח78
    80. עט79
    81. פ80
    82. פא81
    83. פב82
    84. פג83
    85. פד84
    86. פה85
    87. פו86
    88. פז87
    89. פח88
    90. פט89
    91. צ90
    92. צא91
    93. צב92
    94. צג93
    95. צד94
    96. צה95
    97. צו96
    98. צז97
    99. צח98
    100. צט99
    101. ק100
    102. קא101
    103. קב102
    104. קג103
    105. קד104
    106. קה105
    107. קו106
    108. קז107
    109. קח108
    110. קט109
    111. קי110
    112. קיא111
    113. קיב112
    114. קיג113
    115. קיד114
    116. קטו115
    117. קטז116
    118. קיז117
    119. קיח118
    120. קיט119
    121. קכ120
    122. קכא121
    123. קכב122
    124. קכג123
    125. קכד124
    126. קכה125
    127. קכו126
    128. קכז127
    129. קכח128
    130. קכט129
    131. קל130
    132. קלא131
    133. קלב132
    134. קלג133
    135. קלד134
    136. קלה135
    137. קלו136
    138. קלז137
    139. קלח138
    140. קלט139
    141. קמ140
    142. קמא141
    143. קמב142
    144. קמג143
    145. קמד144
    146. קמה145
    147. קמו146
    148. קמז147
    149. קמח148
    150. קמט149
    151. קנ150
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד⁠ אשִׁמְעָ֤ה יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ צֶ֗דֶק⁠ הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י⁠ הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י⁠ בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה׃
    A Prayer of David. Hear justice, Hashem, attend to my cry. Give ear to my prayer from lips without deceit.
    א. ‹ר3› =א⁠(ק)
    • ל=פרשה סתומה
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    צְלוֹתָא לְדָוִד קַבֵּל יְיָ פְּגִיעֲתִי בִּצְדָקָה אֲצִית שַׁבּוּחִי תַּצְלֵי אוּדְנָךְ לִצְלוֹתִי בִּדְלָא סְפְוָתֵי נִכְלָא.
    A prayer of David. Accept, O LORD, my entreaty;⁠1 in righteousness hear my praise; you will incline your ear to my prayer, since my lips are without guile.
    1. Entreaty: request.
    הקשיבה רנתי – אין הרנה כאן אלא כעין אותו רנה שנאמרה למעלה שנאמר (מלכים א ח׳:כ״ח) לשמוע אל הרנה. התם כתיב (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. וכתיב הכא שמעה ה׳ צדק. מהו כן שהצדיקים רוצים מהשכינה וממעטין את עצמן ממה שנתן להם. (תהלים קל״ז:ט׳) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך. כך אמר הקב״ה אני מנפץ את עולליך אל הסלע כשם שנפצת את עוללי. ולא שמענו בחרבן הבית שנפצו את עוללינו אלא שהוציאום בקולרין. אלא כך אמר הקב״ה אתה חרבת את ביתי שבניתי בשביל שיקיימו ישראל תורתי שקבלו ממני עולליהם שנאמר (שם ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. על כן אני מנפץ את שלך. וכן הוא אומר (שם כ״ח:ד׳) תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם תן להם. (שם י׳:ב׳) יתפשו במזימות זו חשבו. (שם ט׳:י״ז) בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה. כשיעשה הקב״ה נקמה ברשעים ננגן בנגינות לפניו. דרש ר׳ עקיבא (ישעיהו ה׳:י״ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. לבלי חקם אין כתיב כאן אלא לבלי חק. למי שאין בידו מצוה אחת שיכריע לכף זכות. הדא לעולם הבא. אבל בעולם הזה אפילו תתקצ״ט מלאכים מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות שנאמר (איוב ל״ג:כ״ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד. (שמואל ב כ״א:ב׳) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקם דוד על שם (שם א׳) ויהי רעב וגו׳ שנה אחרי שנה. אמר דוד בעוון ארבעה דברים גשמים נעצרים. בעוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ובעוון הפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים. בעוון עבודה זרה דכתיב (דברים י״א:ט״ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וסמיך ליה ועצר את השמים. גלוי עריות שנאמר (ירמיהו ג׳:ב׳) ותחניפי ארץ בזנותך. וסמיך ליה וימנעו רביבים. שפיכות דמים שנאמר (במדבר ל״ה:ל״ג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר (משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בקש דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהם. שאל באורים ותומים שנאמר (שמואל ב כ״א:א׳) ויבקש דוד ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים. אל שאול שלא עשיתם עמו חסד. ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם אמר להם מה לכם ולבית שאול. אמרו לו על שהמית ממנו שבעה אנשים שנים חוטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר להם מה אתון בעאן כדון. אמרין יתנון לנא שבעה גוברין מבנוהי. אמר להון מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכם כסף ודהב. והוו אמרין (שם ד׳) אין לנו כסף וזהב עם שאול. אמר דילמא בהתין אינון פלגין מפלג נסב לכל אחד ואחד באנפי נפשיה והוה מפייס מיניה והוה אמר ליה מה (הגייה) [הנייה] לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב. והוה אמר אין לי כסף וזהב עם שאול. באותה שעה אמר שלש מתנות טובות נתן הקב״ה בישראל ואלו הן - רחמנים ביישנין גומלי חסדים. רחמנים שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך. ביישנים שנאמר (שמות כ׳:ט״ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. הרי סימן לביישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בשת פנים ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. גומלי חסדים שנאמר (דברים ז׳:י״ב) ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואלו הגבעונים אין בהם אחת מכל אלו. עמד ורחקן שנאמר (שמואל ב כ״א:ב׳) והגבעונים לא מבני ישראל המה. בוא וראה כמה חבב הקב״ה את הגרים. שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ״ט שנה שאלו מל בן נ׳ או ל׳ לא היה גר יכול להתגייר פחות מל׳. לפיכך גלגל הקב״ה עמו עד שהגיע לצ״ט שנה כדי שלא תנעול דלת בפני גרים הבאים. וליתן שכר ימים ושנים ולהרבות שכר עושי רצונו לקיים מה שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה׳ חפץ למען צדקו. וכן את מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם (שם מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה׳ אני ולא יתערב בי חטא. וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק. וזה יכתוב ידו לה׳ אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. והגבעונים שלא נקראו בשם יעקב שנאמר בו (בראשית מ״ג:י״ד) ואל שדי יתן לכם רחמים. ולא רחמו עליהם. עמד דוד ורחקן. לכך נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. ואף עזרא רחקן שנאמר (נחמיה ג׳:כ״ו) והנתינים היו יושבים בעופל. ואף הקב״ה עתיד לרחקן לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל מ״ח:י״ט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. יאבדוהו כתיב. א״ר אלעזר בג׳ מקומות הופיע רוח הקודש. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דילמא לא כי היכי דאזיל איהו אזיל אינש אחרינא בהדיה. יצאת בת קול ואמרה ממני היו כבושין. בבית דינו של שמואל (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי וגו׳. (שם ה׳) ויאמר עד. ויאמרו מבעי ליה. יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב (מלכים א ג׳:כ״ז) תנו לה את הילוד החי וגו׳ היא אמו. יצאת בת קול ואמרה היא אמו. דרש רבא תרי״ג מצוות נאמרו למשה מסיני. שלש מאות וששים וחמש כמנין ימות החמה. ומאתים וארבעים ושמנה כנגד אבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קראה (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה. תורה בגימטריא הכי הוו שית מאה וחד סר הויין. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואמר רב יהודה מילה ושבת קודם מתן תורה הוו. בא דוד והעמידן על י״ג שנאמר (תהלים טו א-ב) מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך. הולך תמים וגו׳. הולך תמים ופועל צדק זה אברהם. שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב. שנאמר (שם כ״ז:י״ב) אולי ימושני אבי. ולא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. א״ר סימון בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם. בשר ודם אם יש לו קרוב בזוי או עני אז כופר בו. אבל הקב״ה הוציא את ישראל ממצרים מכור הברזל וקראם לבני ישראל עם קרובו. נבזה בעיניו זה חזקיהו מלך יהודה שגרר עצמות אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. נשבע להרע ולא ימיר. כרבי יוחנן דאמר אהא בתעניתא עד שאסיים פרשתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דנכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי. עושה אלה לא ימוט לעולם. מאן דעבד לכלהו לא ימוט חד מנייהו ימוט אתמהה. עושה כל אלה לא נאמר אלא עושה אלה. אחד מאלה. למעלה במזמור י״ג. בא ישעיה והעמידן על שש (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות. זה אברהם. ודובר מישרים. זה שאינו מקניט את חבירו בדברים. (שם) אוטם אזנו משמוע. דלא שמע זילותא דרבנן ושתיק. (שם) עוצם עיניו מראות ברע. זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו׳:ח׳) כי אם עשות משפט זה הדין. (שם) ואהבת חסד. זה גמילות חסדים. (שם) והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בפרהסיא כמו הכנסת חתן וכלה אמרה תורה והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה׳:ד׳) דרשוני וחיו. בא חבקוק גם הוא והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה.
    שמעה ה׳ צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו רנון תורה, האזינה תפלתי זו תפלה, בלא שפתי מרמה זו מוס, מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא תקיעת היום במוסף, אמר רבי תחליפא קרא אמר יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה סמך תקיעה למוסף.
    והד׳א צלוה לדאוד, אסמע לי יא רב אלעדל צלותי ורניני בגיר נטק מכר.
    וזאת תפילה לדוד: ה׳! שאתה הוא הצדק תשמע את תפילתי וגם את רינתי בדברים שאין בהם מרמה.
    שמעה, שמעה לי אלהי הצדק כי תפלתי ורנתי בלא שפתי מרמה.
    תפלה לדוד שמעה
    ומעני קו׳ שמעה ייי צדק הו מעני קו׳ פי אכׄר אלפסוק בלא שפתי מרמה. יריד אקבל תסביחי ען צדק צׄמירי וצלאתי אלתי לא ישובהא גﹺשﹼ פקו׳ רנתי בדל מן צדק וקד יגׄוז כון צדק בדלא מן אלמצדר אלמצׄמר פי שמעה יעני שמע צדק אי אקבל דעאי אי מא קבולה חק והו רנתי ותפלתי.
    The meaning of “Hear, O Lord, my vindication;” (Psalms 17:1) is the same as the latter part of the verse “uttered without guile” (Psalms 17:1). Meaning; accept my praises, as my conscience is sincere and prayer is unblemished by deceit. Now, it states “my cry” (Psalms 17:1) in place of “just” (Psalms 17:1).⁠1 It is possible that “justice” is in place of a hidden verbal noun of “Hear,” meaning ‘Hear justice,’ as in accept my prayer as in what is received honestly, it is ‘my cry, and my prayers.’2
    1. Meaning vindication. Ṣĕḏĕq parallel the meaning of rinnāṯî and tep̄illāṯî, as if it said Ṣiḏqaṯî. See Dahood, Anchor 93. RASAG adopts this meaning in his translation.
    2. In this explanation, ṣĕḏĕq does not parallel rinnāṯî and tep̄illāṯî, but is the elided object of the infinitive form šāmôʿa, as in hear, justice.
    תפלה שמעה י״י צדק – שמעה כי צדק אדברא כי השוא לא ישמע אל.
    רנתי – בקול גדולב כמו: ותעבר הרנה (מלכים א כ״ב:ל״ו).
    ותפלתי – בלחש.
    א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13 (חסר ״שמעה״ ו״צדק״): ״כי אדבר״.
    ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 יש רווח במקום המלה.
    A PRAYER OF DAVID. HEAR THE RIGHT, O LORD. Hear O Lord because I will rightfully speak, for God does not listen to lies.⁠1
    ATTEND UNTO MY CRY. Rinnati (my cry) refers to supplications uttered loudly.
    Compare, And there went a cry (rinnah) throughout the host (Kings I 22:36).
    Tefilati (my payer) refers to prayers offered in a whisper.
    1. Hence Scripture reads: From lips without deceit.
    תפלה לדוד שמעה י״י צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה: שמעה תפלתי – שהיא בצדק, שמעה אותה כי פי ולבי שוים. וזהו צדק, וזהו בלא שפתי מרמה. וכל הפסוק הוא כפל ענין במלות שונות. ורנתי הוא כמו צעקתי, כי המתפלל פעמים צועק בקול רנה, ופעמים מתפלל בקול דממה. וכל לשון רנה הוא לשון צעקה: ויש מהם לשירה ולשמחה, ויש מהם להכרזה, ויש לתפלה ולבקשה, ויש לבכי ואנקה. וכל אחד יתפרש לפי מקומו.
    (א-ד) וכן רוב המזמור על האויבים כמו שאמר: ממתקוממים בימינך (תהלים י״ז:ז׳). ואמר: מפני רשעים זו שדוני (תהלים י״ז:ט׳). תראה כי המזמור על אויביו ידבר, ובעבורם היה מבקש רחמים. ואמר שיראה האל יושר מעשיו, וכי אויביו שונאים אותו חנם. ואמר: בחנת לבי כי אתה בוחן לבבות וידעת אם דברי אמת.
    פקדת לילה. ובלילה – בעת שיחשוב האדם בכמה ענינים שהוא פנוי מעסקי העולם ואין לו מעשה בלילה ובזמן שהוא ער הוא חושב, ואתה פקדת לבי ומחשבתי וצרפתני ולא מצאת בי רק טוב. וממחשבתי לא עבר דבר אלא כפי לבי, כמו שאמר: בלא שפתי מרמה. וזהו זמתי בל יעבר פי. וכמו שאני נזהר בעצמי כן אני מזהיר אחרים במה שאני רואה. וזהו שאמר: לפעלות אדם בדבר שפתיך במה שצוית והזהרת אני מתבונן לפעלות אדם ומונע מהם העברות. וזהו: אני שמרתי ארחות פריץ, מנעתי שלא ילך אדם בארחות פריץ ורשע. וכמוהו לשמר את דרך עץ החיים (בראשית ג׳:כ״ד), שלא ילך בה. וכן שמר הפרדס (נחמיה ב׳:ח׳). ואחר שספר לפני האל יושר פיו ולבו ומעשיו התחנן לפני האל שיתמוך אשוריו שלא ימוטו לפני אויביו.
    A Prayer of David. Hear right, Lord, attend unto my ringing cry: Give ear to my prayer, that goeth out of no feigned lips. – Hear my prayer, which is (uttered) in righteousness; Hear it for my mouth and heart are at one; and this is the meaning of righteousness, and of no feigned lips. The whole verse is a repetition of the one idea in different terms. רנתי (my ringing cry) also is of the same meaning as צעקתי (my cry), for he who prays sometimes cries with a ringing voice and sometimes in a low tone. Every use of the expression רנה denotes a cry, such being employed sometimes of singing and rejoicing, sometimes of public announcement, sometimes of prayer and entreaty, and sometimes of weeping and groaning; and each (nuance) is distinct, according to its context.
    (1-4) And so the greater part of the Psalm has reference to (his) enemies, as he says (infra, 7), "From those that rise up against Thy right hand.⁠" And he says (also) (ibid. 9): "From the wicked that spoil me.⁠" You see that the Psalm speaks of his enemies, and it was on account of them he was seeking mercy; and he says that God will look upon the uprightness of his deeds and see that his enemies hate him without cause. He says also, Thou hast proved my heart, for Thou dost prove hearts, and knowest if my words are (those of) truth. Thou hast visited me in the night: and in the night – i.e. at a time when a man thinks of so many matters, when he is free from the business of the world and has no work to do – at night and at the time when he is awake and thinks – and Thou hast visited my heart and my thoughts, and hast tried me and found in me only good. And from my thoughts no word has proceeded save only according to the tenor of my heart, as he says: out of no feigned lips; and this is the meaning of I have resolved that my mouth shall not offend. And as I am strict with myself, so I warn others of what I see. This is the meaning of what he says: As for the works of man, by the word of Thy lips: in (the light of) what Thou hast commanded and warned, I am considering the works of man and keeping from them transgressions. And this is the meaning of: I have marked the paths of the violent: I have prevented a man from walking in the paths of the violent and wicked. And similarly, (שמר is used in the verse) "to keep (guard) the way of the tree of life" (Gen. 3:24), "so that one should not walk in it"; so also "the keeper of the park" (Neh. 2:8). After setting forth before God the uprightness of his mouth and heart and deeds, he supplicates God to support his steps lest they stumble before his enemies, and says:
    (הקדמה) בזה המזמור התוודה והתפלל על חטאו בבת שבע1. אמר:
    (א) שמעה ה׳ צדק. הוידוי שאומַר, שהוא ב׳צדק׳ ובכל לב2: רינתי. התודה שאני נותן לשמך על אשר גמלתני, ובזה3 האזינה תפילתי שהיא בלא שפתי מרמה, על היפך ׳ויפתוהו בפיהם [וגו׳ ולבם לא נכון עמו]׳ (להלן עח לו-לז)4:
    1. כ״כ הרד״ק (פסוק ב) בשם אביו.
    2. האבע״ז כתב: שמעה כי צדק אדבר כי השוא לא ישמע אל.
    3. ע״י הקדמת רינה לתפילה, סידור שבחו של מקום, ראה שיעורים.
    4. הרד״ק כתב קרוב לזה: ׳ שמעה תפלתי, שהיא בצדק, שמעה אותה כי פי ולבי שוים, וזה צדק, וזהו בלא שפתי מרמה ׳. ובשמות (ב כה) כתב רבינו: ׳וידע אלהים. ידע נגעי לבבם ושהיתה תפילתם וצעקתם בכל לב, כמו שסיפר אחר כך באמרו (שם) כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו, על היפך וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וגו׳ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ׳. ושם (ג ט-י) ׳צעקת בני ישראל באה אלי, שקיבלתי תפילתם מאחר שקראוני באמת, לא על דרך וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם׳. ולהלן שם פירש ׳ויפתוהו בפיהם בתפילה בלתי שלימה׳.
    תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה׳ צֶדֶק וגו׳. אחר שאמר לעיל (תהלים טו) תארי הצדיק שיגור באהלי ה׳, וזכר אחד מהם ׳ודובר אמת בלבבו׳ (שם פסוק ב) ו׳לא רגל על לשונו׳ (שם פסוק ג), ואחר אמר (פרק טז) שאינו מאותם הפועלים בשמות, כי ה׳ מנת חלקו וכוסו, בזה המזמור יאמר שהוא ׳דובר אמת בלבבו׳ ותוכו כברו, ואיננו ׳אחד בפה ואחד בלב׳1, באמרו שִׁמְעָה אתה ה׳ של צֶדֶק.
    [ואמר ׳צדק׳] בכלל על המידות טובות כולם, להיותם הקו האמצעי הישר והשוה כמו שה׳צדק׳ הוא היושר2, כמו שביאר הפילוסוף בחמישי ממידות (פ״ג)3: הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי ש⁠[היא] בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה, שאיני ׳אחד בפה ואחד בלב׳.
    ו׳רינה׳ ו׳תפילה׳ שתיהן לשון תפילה הן, כמו ׳אל הרינה ואל התפילה׳ (מלכים א׳ ח׳:כ״ח), אמנם ׳רינה׳ היא סדר שבחותיו של הקב״ה שישבחוהו בק⁠[ריאת שמו]⁠4, על דרך ׳ישמח ישראל בעושיו׳ (תהלים קמ״ט:ב׳), ו׳תפילה׳ אחר כך היא שאלת הצרכים5:
    1. ראה פסחים (קיג:) ׳שלושה הקב״ה שונאן, המדבר אחד בפה ואחד בלב׳.
    2. ראה בנדפס להלן (תהלים כג ג, קיט קעא-קעב), וראה מהר״ל בנתיבות עולם (נתיב הצדקה פ״א).
    3. בפרק חמישי של ספר המידות. אך הנקודה המבוארת שם היא שהדרך הממוצעת היא ה׳צדק׳, ואילו העיקרון שהדרך הממוצעת היא הנכונה מבואר במאמר שני פרק ו-ז. וראה בנדפס (כג ג קיט קעא-קעב), וכ״כ הרמב״ם (פ״א מהלכות דעות ה״ג-ד) ובשמונה פרקים (פרק ד). וראה מש״כ רבינו בבמדבר (יט ב). ובנדפס מפרש ׳בצדק׳ – בכל לב.
    4. הושלם מהשערה ע״פ לשון השיעורים בבראשית (טז יג), ע״ש.
    5. ראה שיעורים לבראשית (טז יג-יד), והוא ע״פ ברכות (לב.) ׳לעולם יסדר אדם שבחיו של מקום ואחר כך יתפלל׳.
    צדק – תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב.
    בלא – הנאמרת בלי שפתי מרמה.
    שמעה, הקשיבה, האזינה – כבר בארתי (ישעיהו א׳ י׳ ובכ״מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח״כ שומע, וכשבא על ג׳ נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ״כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ״ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה.
    תפלה לדוד – תפלה זו נחלקת לג׳ חלקים, (חלק א׳) מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז״א שמעה ה׳ צדק – (חלק ב׳) מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז״א הקשיבה רנתי – (חלק ג׳) מתפלל על אשרו הנפשי, ועז״א הקשיבה תפלתי – ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה׳.
    תפלה – משרש פלל, ויעמד פינחס ויפלל (למטה ק״ו:ל׳) והוראת התיבה דון דין בעצמו ומצוא עונו ובקש רחמים עליו, כן ואתפלל אל ה׳ ואמר ה׳ אלהים אל תשחת עמך וגו׳ אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו (פרשת עקב), אף כאן אחר שבמזמור ט״ו סיפר מי הוא ההגון לשכון באהל ה׳, במכתם הקודם התודה כבר שיודע הוא שאין בו כל המדות הללו בקדושי ואדירי ארץ, ואם הטיב ה׳ עמו מחסדו היתה זאת, מ״מ יראת ה׳ תמיד לנגד פניו וע״כ בוטח הוא שיאריך ימיו בעולם הזה באופן שיחכם ויתקן לו חיי נצח; וגם בתפלה זו הוא מתודה שיצרו התעהו (פסוק ד׳) רק מ״מ לבבו נאמן עם ה׳ ובוטח הוא שבשכר צדקו ישבע בתמונת ה׳ אחר הקיצו מתרדמת חיי חלד ולא יהיה חלקו כחלק החוטאים להכעיס שבשכר מיעוט זכיותיהם מעניקים אותם מטוב העולם הזה.
    שמעה ה׳ צדק – שם בן ד׳ אותיות שם פרטי לאלהי ישראל ע״כ לא יבא בסמוך, מ״מ לבני ישראל תשמש הוא כשם אלהים שהוא שם דבר ועלול לסמיכות, ובכן נ״ל שכאן ר״ל אל צדק, החפץ בצדק.
    רנתי – רנן ממקור רן בחלוף אותיות (מוט⁠־נוט) רם, הרמת קולך לשמחה (בקול רנה ותודה המון חוגג, תהלים מ״ב:א׳) או לאבל (קומי רני בלילה, איכה ב׳:י״ט) או לבקשה (לשמוע אל הרנה ואל התפלה, מלכים א׳ א׳:כ״א) או להכרזה (ותעבר הרנה במחנה, שם כ״ב:ל׳).
    בלא שפתי מרמה – תפלתי הנאמרת בנאמנות רוח, שאני מכיר פשעי ומבקש מלפניך שתסעדני לבלתי אפול ביד יצרי (פסוק ה׳).
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א⁠ עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים׃
    Let my judgment come forth from Your presence; let Your eyes behold equity.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִן קֳדָמָךְ דִינִי יִפּוֹק עֵינָךְ תֶּהֶוְיָן חָמִין תְּרִיצוּתָא.
    From your presence my judgment shall come forth; your eyes will behold honesty.
    דבר אחר מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפסוק ואחר כך מלפניך משפטי יצא, אלא אמר דוד רבש״ע אם יצא דיני ביו״כ בבקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא קריאת שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ד״א שנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו, אמר רבי יוחנן אמר דוד רבש״ע אתה מלך ואני מלך נאה למלך לדון את המלך. ד״א אמר דוד לפני הקב״ה אין יכול לוותר עונותי אלא אתה לפיכך מלפניך משפטי יצא, אמר רבי לוי בשעה ששלח הקב״ה מלאך לפני ישראל כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, מה כתיב בתריה השמר מפניו וגו׳ כי לא ישא לפשעכם אינו יכול לוותר לכם מפני שהוא שליח, כך אמר דוד הואיל ואין אחר זולתך יכול לוותר מלפניך משפטי יצא. ד״א אפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו אלו נפלתי ביד שונאי הן מכלין אותי. ד״א מלפניך משפטי יצא אמר רבי לוי אמר הקב״ה לדוד על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם, אמר ליה דוד רבש״ע כתבת בתורתך ושחד לא תקח והן מתיראין ליקח שחד ולדון אותי, אבל אתה שאתה נוטל שחד שנאמר שחד מחיק רשע יקח, ומהו השחד שהקב״ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים, אמר הקב״ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שחד בעוה״ז, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שחד שנאמר לא ישא פני כפר. ד״א שמעה ה׳ צדק, בשעה שאמר דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית. הקשיבה רנתי, כשברח מפני שאול במערה, האזינה תפלי במעגל שהיה מתירא מפני אבנר, בלא שפתי מרמה בזפים ויעלו זפים אל שאול.
    ומן ענדך יכ׳רג׳ חכמי, לאן עלמך ינט׳ר ללמסתקימין.
    ומאצלך יצא משפטי. לפי שידיעתך רואה את הישרים (פירש עינים ידיעה למניעת ההגשמה).
    עיניך, כי ידיעתך משגיחה על הישרים.
    ויקתצׄי קו׳ מלפניך משפטי יצא דﹶעא אלא יחכם לה ואלא יסלם חכמה אלי סואה מלכא כאן או אנסאנא ואלעלה פי דׄלך אחאטתה עﹺלמאﹰ בפצׄל טריקתה וגׄמיל סירתה כקולה [19א] עיניך תחזינה מישרים.
    The phrase, “My judgment will come from You” (Psalms 17:2) includes a prayer to only judge him (David) and pass judgment equitably whether he is a king or a {lowly} man. The purpose [ʿilla] of this is to surround him with knowledge [ʿilm] of the munificence of His way [faḍl al-ṭarîq] and His noble road [jamîl sirâṭ] as stated, “Your eyes will see what is straight.” (Psalms 17:2).⁠1
    1. David’s prayer acknowledges that comprehension [ʿilm] of God’s way of judging is knowledge of Divine munificence. Ibn Chiquitilla describes it as faḍl al-ṭarîq [the munificence of His way] and jamîl sirât [His noble road]. So too Ibn Ezra.
    מלפניך משפטי יצא – עבירות שבידי שאני ראוי להשפט עליהם, בייסורין יצאו מלפניך, ולא יבואו לפניך בדין.
    עיניך תחזינה מישרים – אם יש בידי זכיות, בהן תחזינה עיניך.
    May my judgment come forth from before You May the sins for which I deserve to be judged with torments, go forth from before You and not come before You in judgment.
    may Your eyes see [my] upright acts If I have merits, may Your eyes see the upright acts.
    מלפניך משפטי יצא – לאור, כעניין שנאמר: {ו״הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך״ (ירמיהו נ״א:ל״ו) .............}
    מלפניך – יצא דיני מלפניך, שתענישני אם עיניך לא תחזינה מישרים.
    LET MY JUDGEMENT COME FORTH FROM THY PRESENCE. You will punish me, if Your eyes do not behold equity.
    מלפניך משפטי יצא – פרש אדני אבי, זכרו לברכה: כי התפלה הזאת על מעשה בת שבע. ובקש מלפני הקדוש ברוך הוא, ואמר: מלפניך משפטי יצא, זה המשפט יצא מלפניך, שלא תשפטני בו.
    עיניך תחזינה מישרים – ראה מישרים שעשיתי, ואל תחזה בזה העון, ושפטני ברב זכיותי ולא בזה העון.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    Let my sentence come forth from Thy presence – My revered father, of blessed memory, has interpreted: that this prayer has reference to the incident of Bathsheba; and that he (David) is interceding before the Holy – One Blessed be He! – and says: יצא משׁפטי מלפניך, i–e. May this sentence pass forth from Thee, so that Thou wilt not condemn me in it.
    Let Thine eyes regard the right – Behold the right that I have done, and regard not this iniquity; and judge me in the multitude of my good deeds, and not for this iniquity. And he says:
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

    מלפניך משפטי יצא. שאתה מרחם1, ואל נא2 יצא3 מלפני מידת הדין: [עיניך תחזינה] מישרים. בכל דרכי, שאני מכוין לטוב4:
    1. אני מבקש שמשפטי יצא ׳מלפניך׳ דייקא, ששמך הוי״ה ברחמים.
    2. בדפו״ר וח״ח: ׳ולהבא׳, ואינו מובן, ותוקן ע״י ח״ח.
    3. משפטי.
    4. ׳ עיניך תחזינה מישרים שעשיתי, ואל תחזה בזה העון, ושפטני ברב זכיותי ולא בזה העון׳ (רד״ק). בשיר השירים (א ד) מפרש ׳מישרים׳ - אהבת יושר בלתי תלויה בדבר. וכ״פ בתהלים מבואר ש׳ישר׳ היינו הכוונה הטובה.
    וזאת היא התפילה שאמר, מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא, ר״ל, שהקב״ה יעשה משפטו ודינו, ולא האדם, ואמר [] שעֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים, כי לא כאשר יראה ה׳ יראה האדם1, ויש דברים נראים עוול ורֶשע לבני האדם – ואצל ה׳ יתברך טובות הנה, כי ה׳ יראה ללבב2, ורחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו:)3:
    1. ע״פ שמואל א׳ (טז ז).
    2. ע״פ שם.
    3. ראה מש״כ באבות (ב׳:ט׳).
    משפטי יצא – רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני.
    מלפניך – מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי.
    מלפניך משפטי יצא – ע״ד יצא דבר מלכות מלפניו (אסתר א׳:י״ט) אתה בעיניך שפטני כי עיניך רואות ישר ולא תטעינה ברואה, ואם ישפטני בן אדם הלא הוא יראה לעינים וישפטני כמעשה ידי אשר לא טובים ולא כיושר מחשבתי.
    מישרים – אין בלשון הקדש הברה להוסיפה על שם התאר לעשות ממנו תאר הפעל (וישנה בלשון סורי וגם לפעמים בלשון ארמי והיא הברת אִית מן טב טבאית, מן חכים חכימאית, יתהלך במישרים מתורגם ומהליך תריצאית) ולהוראת תאר הפעל ישתמשו בשם מופשט, כמו כאן, וכן האכלים למעדנים (איכה ד׳:ה׳) שומר אמונים (ישעיה כ״ו:ב׳) להולכים בתמים (למטה פ״ד:י״ב) בתמים ובאמת (יהושע כ״ד:י״ד).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י׀ פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה⁠ צְרַפְתַּ֥נִי בַל⁠־תִּמְצָ֑א⁠ זַ֝מֹּתִ֗י⁠ בַּל⁠־יַעֲבׇר⁠־פִּֽי׃
    You have tested my heart. You have visited it in the night. You have tested me, and You did not find that I had a thought which should not pass my mouth.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּחַנְתָּא לִבְבִי אַסְעַרְתָּא עֲלָי בְּלֵילְיָא סְנַנְתָּא לִי לָא אַשְׁכַּחְתָּא שְׁחִיתָא חַשְׁבֵית בִּישׁוּתָא לָא עֲבַר פּוּמִי.
    You have tested my heart; you have visited me at night; you have purified1 me [and] not found corruption. [If]
    I thought of evil, it has not passed my mouth.
    1. Purified: tested.
    (א-ב)
    תפלה לדוד שמעה ה׳ צדק – זה שאמר הכתוב (משלי כ״א:כ״ז) זבח רשעים תועבה. ר׳ יהושע בשם ר׳ חנינא אמר לפי שבלעם אומר לבלק (במדבר כ״ג:א׳) בנה לי בזה שבעה מזבחות. כלומר שהקב״ה חפץ בקרבנות. שכן הוא אומר לריעי איוב (איוב מ״ב:ח׳) ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים. אמר לו הקב״ה רשע איני חפץ בקרבנות שלך זבח רשעים תועבה. ובמה אני חפץ בתפלתן של ישראל. שנאמר (משלי ט״ו:ח׳) ותפלת ישרים רצונו.
    דבר אחר: תפלה – מה ראה דוד לומר חמשה דברים בפסוק הזה ואחר כך מלפניך משפטי יצא. אלא אמר דוד אם תוציא דיני ביום הכפורים בבקר איני יכול לעמוד. אלא מאחר שאקרא את שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ושנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו. א״ר יוחנן אמר דוד לפניו אני מלך ואתה מלך נאה למלך לדון למלך. הדא הוא דכתיב מלפניך משפטי יצא.
    דבר אחר: א״ר לוי כששלח הקב״ה מלאך לפני ישראל מה כתיב שם (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. מה כתיב בתריה (שם כ״א) השמר מפניו. מהו כי שמי בקרבו שמו של הקב״ה חקוק על לבן של מלאכים כמין איסטירטיגוס. הדא הוא דכתיב (תהלים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה׳ בם. שמו של הקב״ה משותף בהן. כגון מיכאל וגבריאל. ולמה אמר להן השמר מפניו. אמר להן הקב״ה בנוהג שבעולם המלך עושה כל מה שמבקש אם יתן קטריגון במדינה ויבואו ויבקשו ממנו בני המדינה שמא הן יכולין לפחות. והוא עונה אותם שמא אם משלח להם פרוסטקוסרין למדינה שיגבו מהם מאה ליטרין של זהב ויבקשו מהם בני המדינה שמא יכולין הן לפחות מה שצוה המלך. לכך נאמר (שמות כ״ג:כ״א) כי לא ישא לפשעכם. אינו יכול לוותר לכם מפני שהוא שליח. כך אמר דוד רבונו של עולם אין אחר זולתך יכול לוותר אלא מלפניך משפטי יצא. א״ר יהודה מהו מלפניך משפטי יצא. א״ר יהודה בשעה שמנה דוד את ישראל היה כעס לפני הקב״ה ואמר לא אני אמרתי אשר לא ימד ולא יספר ואתה השלכת עליהם מנין. ושלח אליו גד החוזה ואמר לו (שמואל ב כ״ד:י״ב) שלש אנכי נוטל עליך. כשם שגזרת על שאול אדוניך שלש כך אני נוטל עליך שלש גזירות. (ישעיהו כ״ז:ח׳) בסאסאה בשלחה תריבנה. ומה הן שלש (שמואל א כ״ו:י׳) כי אם ה׳ יגפנו. או יומו יבוא ומת. או במלחמה ירד ונספה. כיון שאמר לו (שמואל ב כ״ד:י״ג) מה אשיב שולחי דבר. היה דוד עומד וסוער ולא היה יודע מה להשיבו. אמר דוד אם אומר רעב מיד יהיו כל ישראל אומרים עשיר היה דוד ואוצרותיו מלאים מה איכפת ליה. ואם אומר מלחמה. מיד אומרים גבור היה דוד ואנשיו גבורים מה איכפת ליה. אלא הריני בורר את הדבר שהוא שוה לעניים ולעשירים לקטנים ולגדולים. ואף גד החוזה רמז לו שיברור את הדבר שנאמר (שם) עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. אמר לו אמור לו דבר. מה כתיב (שם י״ד) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו. משל למה הדבר דומה לאדם אחד שנפל למטה. אמרו לו להיכן את מבקש שנקבור אותך אצל אביך או אצל אמך. אומר להם אוי לאזנים שכך שומעות אף על פי כן אומר אצל אבי טוב לי. כך אמר דוד אוי להן לאזנים שכך שומעות אלא נפלה נא ביד ה׳. בוא וראה רחמיו של הקב״ה אף על פי שבחר שלשה ימים דבר שהן עושין שלשים ושש שעות. מה כתיב (שם ט״ו) ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר עד עת מועד. תני רבי חייא משעת שחיטת תמיד ועד זריקת דמו. ורבנן אמרי משיאיר המזרח עד הנץ החמה. אמר רבי תנחומא באותה שעה נכנסו עשרת הדברות ושני הלוחות ושלשה אבות וחמשה חומשי תורה ושבעת ימי השבת ושמונת ימי המילה. הרי שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמש שעות. ובקשו מלפני הקב״ה לוותר להם לכל אחד ואחד שעה אחת בזכותו שאם יתכלו ישראל מן העולם אין מי שישמור אותם ויתבטלו מאליהן. וביטל הקב״ה מהן שלשים וחמש שעות. ואותה שעה שנשתיירה מתו בה מהן שבעים אלף. ורבנן אמרי אבישי בן צרויה נפל שהיה שקול כנגד שבעים אלף מישראל. הדא הוא דכתיב (שם ט״ז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך. רבה היא משכונתך גבך. מיד (שם י״ח) ויבא גד אל דוד וגו׳ ויאמר לו עלה והקם לה׳ מזבח. [משל למה הדבר דומה] לאחד שהיה מכה לבנו ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש. והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום אנא השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה׳ ברכה בפני עצמה בתפלה וברכת המזון. בצווי משה רבינו. כיון שראה דוד כך אמר אלו נפלתי ביד שונאי היו מכלין אותי. אבל הקב״ה רחמיו רבים לכך נאמר מלפניך משפטי יצא.
    דבר אחר: מלפניך משפטי יצא – אמר רבי לוי אמר לו הקב״ה על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם. אמר לו דוד רבונו של עולם כתבת בתורה (שמות כ״ג:ח׳) ושוחד לא תקח. והן מתייראים ליקח שוחד ולדון אותי. אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים ותפלה. מלפניך משפטי יצא. אמר הקב״ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד. שנאמר (משלי ו׳:ל״ה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד. לפיכך אמר (תהלים ט״ז:י״א) תודיעני אורח חיים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. מהו נעימות בימינך נצח זה הלולב כמי שנוטל (ונוטל) ונוצח ובא. בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס מי שנוטל ובא הוא נוצח. כך בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון ואין אדם יודע מי נוצח אם ישראל אם אומות העכו״ם. עבר ראש השנה כל ישראל באין ומתענין ביום הכפורים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטוענין לולביהן בידם מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו״ם (שנקרא נצח) שנאמר וגם נצח ישראל.
    דבר אחר: תודיעני אורח חיים זו תורה. שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו שנאמר שובע שמחות. שבעתנו בה שמחות הרבה. מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים.
    דבר אחר: שמעה ה׳ צדק – בשעה שאמר דוד לגלית (שמואל א י״ז:מ״ה) אתה בא אלי בחרב ובחנית. שמעה ה׳ צדק. הקשיבה רנתי בשעה שברח דוד מפני שאול במערה. האזינה תפלתי במעגל שהיה מתירא מפני אבנר. בלא שפתי מרמה בזיפים. שנאמר (שם כ״ג:י״ט) ויעלו הזיפים אל שאול.
    דבר אחר: תפלה לדוד – כשאדם קם משנתו מתפלל ואומר ברוך מחיה המתים. שמעה ה׳ צדק זו קריאת שמע. האזינה תפלתי זו תפלה. הקשיבה רנתי זו רינונה של תורה. בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספים. למה בלא שפתי מרמה שלא עמדנו בתפלה לא מתוך דברים בטלים ולא מתוך שפתי מרמה אלא מתוך דברי תורה ומעשים טובים. לפיכך מלפניך משפטי יצא. שהוא יוצא ומזכה אותנו.
    (ג) בחנת לבי פקדת לילה – לפי שאמר דוד (תהלים כ״ו:ב׳) בחנני ה׳ ונסני. אמר לו הקב״ה אין אתה יכול לעמוד. אמר לו יכול אני לעמוד. כיון שבחנו ולא עמד בא לימוט התחיל צווח תמוך אשורי במעגלותיך. אמר לו ולא אמרתי לך אין אתה יכול. לפיכך אני קראתיך כי תענני אל.
    בחנת לבי – (ברמז קמ״ו).
    וקד אמתחנת קלבי נהארא ובלותה לילא, וכאנך סבכתה פלם תג׳ד פיה שיא מן ד׳לך, ולו הממת לם יתג׳אוז פאי.
    וכבר בחנת את הלב שלי בימים. וניסית אותו בלילות. וכאילו אתה כבר צרפת אותו (את לבי) ולא מצאת בלבי שום דבר מדבורי המרמה. ואם חשבתי על כך (על דבורי המרמה) [בכל זאת] זה לא הוצאתי את זה מהפה שלי.
    בחנת, וכבר בחנת לבי יומם ופקדתו לילה וכאלו צרפתו ולא מצאת בו מאומה מכך מן המרמה. ואפילו אם השבתי על דבר רע לא עבר את פי וכל שכן שלא עשיתיו, והוסיף רבינו ״יומם״ וראה בפירושו לעיל ה ד.
    אמרו בפרק זה בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא, אין ענינו שאתה בחנתני ולא מצאת בי מאומה טוב, אלא ענינו הוא שאתה לא מצאתי בי מאומה מן הרע כאמרו בתחלת הפרק בלא שפתי מדמה, ואין זה התרברבות מצד הנביא, לפי שכבר הקדמנו במבוא הספר הזה שכל האמור בו הם דברים מאת ה׳, מהם שנאמרו בלשון הנביא, ויהיה הענין מוסב שהוא מאת ה׳ לעבדיו שחייבם להיות תמיד במצב של משמעת כדי שאם יבחנו לא ימצא בהם מאומה מן הרע.
    קולה פי הד׳א אלפצל בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא, ליס אלמעני פיה אנך בלותני פלם תג׳ד פיי שיא מן אלכ׳יר, בל אלמעני פיה הו אנך לם תג׳ד פיי שיא מן אלשר כמא קאל פי אול אלפצל בלא שפתי מרמה, פליס הד׳א מן אלנבי תעט׳ם לאנא קד קדמנא פי צדר אלכתאב אן ג׳מיע מא פיה אקואלא מן אללה, מנהא מא הו מורד עלי לסאן אלנבי, פיכון אלמעני ראג׳עא מן אללה אלי עבאדה ילזמהם באן יכונוא בחאל טאעה חתי אד׳א אמתחנוא לא יוג׳ד פיהם שי מן אלשר. וקולה לפעלות אדם הו מתצל במא בעדה תמוך אשורי, פאד׳א עכסת אלקול כאן אוצ׳ח לך, וד׳לך באן תקול תמוך אשורי לפעולת אדם בדבר שפתיך, פיכון אלמעני אדעם אקדאמי פי מסאלך טאעתך אלי מא אסתעמלת אלנאס פיה. וליס הד׳ה מסאלה פי אלג׳בר בל פי אסתמאלה אלי אלטאעה בצפח אלד׳נוב.
    (ג-ד) בחנת לבי פקדת לילה וגׄ וקד יגׄוז כונה וצפא עלי מעני אנך אנמא אנפרדת באלחכם לי ועלי לאחאטתך במכנון צׄמירי וכׄפﹺיﹰﹶ סﹺרﹼי.
    ומעני קו׳ צרפתני בל תמצא כׄברתני ואמתחנתני פלם תגׄד פכרתי לא תמר במנטקי אי לם אסר גיר מא אעלנת בי לאסתﹺוי סרי ועלאניתי באלכׄיר.
    וקו׳ בל יעבר דון בל תעבר פמתׄל שפה יהיה לפיו סביב (שמות כח:לב). לפתח חטאת רובץ (בראשית ד:ז). ודכׄל אלנפי פיה עלי אלנפי פעאד אלמעני איגׄאבא. וגׄאיז אתצאל לפעולות אדם בדבר שפתיך בקו׳ בל יעבר פי יעני אן פכרי מנוט באלקול ואלקול מוצול באלפעל וכﹸלﹼﹺ עלי מקתצׄי אמרך ומרתצׄﹶי חכמך.
    (3-4) “You have examined my heart, prob me at night etc.” (Psalms 17:3). It may be an attributive with the meaning, You are without parallel when judging me and You know my unseen thoughts and my secrets are revealed (to You).⁠1
    The meaning of “You have tested me and found nothing amiss” (Psalms 17:3) is ‘You know me (thoroughly) and test me, but found nothing in my thoughts, nor did a (wicked) word pass my (lips). As in I did not conceal anything, for You taught to me to be sincere in private and in public.⁠2
    And it was stated, “my mouth should not transgress (bal yaʿaḇôr)” not bal taʿaḇôr.⁠3 It is like “the opening shall have binding of woven work round about” (Ex. 28:32)4 and “Sin crouches at the door” (Gen. 4:7).⁠5 The rebuttal includes a rebuttal, as he responds in the form of a confirmation.⁠6 It may connect to “As for man’s dealings, in accord with the command of Your lips” the words ‘bal yaʿaḇôr,’ meaning my thoughts are dependent on speech and the speech combines with actions so everything conforms to Your command and the sanctioning of Your judgment.
    1. I.e. zammôṯî (thoughts) from the root Z-M-M. So Ibn Ezra.
    2. Ibn Chiquitilla converts the metaphorical language into a simpler, literal language that captures its sense rather than its tenor. Commenting on the final hemistich, Ibn Chiquitilla notes David’s thoughts were expressed by his mouth without deceit. On the importance of a righteous man being free from all sin, see RASAG’s tafsîr (Psalms, 75) and Ibn Chiquitilla’s interpretation of 66:18, (Zucker 1965, 149–73).
    3. Despite zammôṯî having a feminine form, yaʿaḇôr is an imperfect, third person masculine singular, not a third person feminine singular.
    4. שפה is feminine, יהיה masculine.
    5. חטאת is feminine, רובץ masculine.
    6. Bal, despite being a negative particle, intends a confirmation that nothing untoward was found in David’s heart.
    בחנת לבי וגו׳ – ידעתי כי יש עבירה בידי, ואם משפט עונשי יבא לפניך לא אצדק בדין.
    אשר כבר בחנת לבי ופקדתו לילה – לעת הערב בעון בת שבע, שנאמר: ויהי לעת הערב ויקם דוד וגו׳ (שמואל ב י״א:ב׳).
    צרפתני – ניסיתני.
    בל תמצא – לא מצאת בי חפצך.
    זמותיא בל יעבר פי – אם תעלה עוד במחשבתי ליבחן לפניך, בל יעבר פי – לומר עוד: בחנני ונסני, כמה שאמרתי לפניך כבר, כמה שנאמר: בחנני י״י ונסני (תהלים כ״ו:ב׳). שאמר דוד לפני הקב״ה: מפני מה אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד? אמר לו: אברהם בחנתיו בעשר נסיונות ונמצא שלם. אמר לפניו: בחנני ונסני (תהלים כ״ו:ב׳), כדאיתה במסכת שבת (בבלי סנהדרין ק״ז.).
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י קמברידג׳ A3, וכן בנוסח שלנו: ״זמתי״. בכ״י לוצקי 778: ״זמות״.
    You have tried my heart, etc. I know that I am guilty of a transgression, and, if the judgment of its punishment comes before You, I will not be declared innocent in the judgment, for You have already tried my heart.
    You have visited [upon me] at night at eventide for the iniquity of Bathsheba, concerning which it is stated "And it came to pass at the time of evening, that David arose, etc.⁠" (II Sam. 11:2).
    You have refined me You have tested me.
    and not found You have not found in me Your desire.
    If I think, let it not pass my mouth If it enters my thoughts again to be tried before You, let it not pass my mouth to say again, "Try me, O Lord, and test me,⁠" as I have already said, as is written "Try me, O Lord, and test me" (26:2), for David asked the Holy One, blessed be He, "Why do they say, 'the God of Abraham,' yet they do not say, 'the God of David'?⁠" He replied, "I tested him with ten tests, and he was found perfect.⁠" He [David] said, "Try me and test me,⁠" as appears in tractate Shabbath (?).
    [בחנת] לבי פקדת לילה – פקידה זו לשון ניסיון ולשון בחינה, כמו: ״ותפקדנו״ (איוב ז׳:י״ח) [ ]⁠הן הקב״ה על מעשה בת שבע ולא נמצא שלם, כמו שמפרש בסמוך: [ ] עלה כמחשבתי לומר ״בחנני״ (תהלים כ״ו:ב׳) לא אוציאנה בפה.
    בחנת לבי – אתה תדע כל מחשבותיי.
    וטעם בלילה – בהתבדדו מבני אדם.
    בל תמצא – פסול או מום.
    בל יעבור פי – כמו: ומים לא יעברו פיו (משלי ח׳:כ״ט). והנה מחשבתו כדברי פיו ואיננו להפך.
    THOU HAST TRIED MY HEART. You are cognizant of all of my thoughts. [THOU HAST VISITED IT IN THE NIGHT.] When people are away and I am alone.⁠1
    THOU FOUNDEST NOT. Something unseemly or a blemish.
    THAT I HAD A THOUGHT WHICH SHOULD NOT PASS (YA’AVOR) MY MOUTH. Ya’avor (pass) is similar to ya’avru (should... transgress) in That the waters should not transgress (ya’avru) His commandment (Prov. 8:22).⁠2 Observe, David’s thoughts were expressed by his mouth. His words were not the reverse of his thoughts.⁠3
    1. Lit. “In the night means, when he is alone from people.”
    2. In other words ya’avor (pass) is to be rendered, transgress. According to Ibn Ezra, zammoti bal ya’avor pi (that I had a thought which should not pass my mouth) means, my mouth did not trespass my thoughts. In other words, David did not misrepresent himself. He did not lie.
    3. David did not say one thing and think another.
    ואמר: בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא – באותו הלילה בחנת ופקדת לבי וצרפתני ולא מצאתני נקי.
    ואמר: זמתי בל יעבר פי – מה שחשבתי לומר בחנני י״י ונסני (תהלים כ״ו:ב׳), הלואי שלא יעבר פי ולא הייתי אומר אותו הדבר שנתגאתי בו ונכשלתי בו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    Thou hast proved my heart; Thou hast visited me by night; Thou hast tried me, and findest nothing – In that night Thou didst prove, and visit my heart, and try me and didst not find me clean. And he says:
    I purposed let not my mouth transgress! – What I thought to say was: "Examine me, O Lord, and prove me" (ibid. 26:2). Oh that my mouth had not transgressed, and that I had not been one to say this thing of which I boasted and at which I stumbled! And he says:
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

    (ג-ה) בחנת לבי [וגו׳] בל תמצא זמותי בל יעבור פי, לפעולות אדם. לא תמצא שמה ש׳זמותי׳ וחשבתי בלבבי לא ׳יעבור פי׳ ושאעלים אותן, כענין הפעולות האנושיות1, כי לא הייתי אחד בפה ואחד בלב2: בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ. אמנם ׳בדבר שפתיך׳ שאמרת (שמות כ יד) ׳לא תחמוד אשת רעך׳, וזה צוית לגדר מן הניאוף3, ׳שמרתי ארחות פריץ׳, שפרצתי זה הגדר וחמדתי4, ובכן נכשלתי, כי אמנם תמוך אשורי במעגלותיך. אם הייתי תומך ׳אשורי׳ וצעדי בדרכיך5, ולא הייתי עובר על ׳לא תחמוד׳, בל נמוטו פעמי - לא הייתי נכשל בניאוף:
    1. ׳פעולות אדם׳.
    2. כעי״ז פירש הרד״ק: בחנת לבי - כי אתה בוחן לבבות וידעת אם דְּבָרַי אמת... ואתה פקדת לבי ומחשבתי וצרפתני ולא מצאת בי רק טוב, וממחשבתי לא עבר דבר אלא כפי לבי, כמו שאמר (פסוק א) בלא שפתי מרמה, וזהו זמותי בל יעבר פי. וראה אבע״ז.
    3. ׳כי החמדה תגרום את הגזל, כענין עכן (יהושע ז כא) וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם׳ (לשון רבינו שם). וא״כ ׳לא תחמוד אשת רעך׳ הוא גדל לעריות.
    4. הרד״ק פירש ׳במה שצוית ומנעת אני שמרתי ארחות פריץ, כלומר, עשיתי כמעשה הרשע והפריץ׳. ורבינו מפרש ׳פריץ׳ – שפרץ גדר.
    5. אם הייתי תומך אשֻׁרי שהם ילכו במעגלותיך ובדרכך (ראה רד״ק).
    ואמר, בָּחַנְתָּ לִבִּי – שאתה יודע מה בלבי, ואחר כך פָּקַדְתָּ לַּיְלָה, ר״ל מחשבותי של לילה, כי הוא מהעיתים הנכבדים לחשוב ולצייר1, כאמרו (דניאל ב׳:כ״ט) ׳ורעיונך על משכבך סליקו׳: ואחר כך צְרַפְתַּנִי הידק היטב, ובַל תִּמְצָא שזַמֹּתִי – בַּל יַעֲבָר פִּי, יאמר, אתה ה׳, ׳לא מצאת׳ שמה שחשבתי בלב לא אמרתי בפה, אך בהיפך, מה שבלבי – אמרתי בפה תמיד:
    1. ראה לעיל (תהלים ט״ז:ז׳).
    זמתי – מלרע אבל בירמיה ד׳ כי דברתי זמתי מלעיל וכן נמסר עליו לית מלעיל.
    פקדת – ענין זכרון והשגחה כמו וה׳ פקד (בראשית כ״א:א׳).
    זמותי – ענין מחשבה.
    בחנת לבי – לדעת מחשבותי והשגחת בי בלילה והוא עת שמחשבת האדם צלולה.
    צרפתני – כצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כן בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע.
    זמותי – מחשבותי אינם עוברים דברי פי רצה לומר כמחשבותי כן אמרי פי.
    (ג-ד) בחנת, צרפתני – הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ״ו ב׳), וכמ״ש בירמיה (ט׳ ו׳).
    זמותי – הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א״א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו,
    בחנת לבי, פקדת לילה, צרפתני בל תמצא, זמותי בל יעבר פי, לפעולות אדם, בדבר שפתיך, אני שמרתי ארחות פריץ.
    בחנת – נגד מה שלא חטא במחשבה אומר אתה בחנת את לבי שהיא מחשבת הלב, במה שפקדת לילה שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות, הנה צרפתני ולא תמצא כי זמותי דבר אשר בל יעבר פי שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב.
    פקדת לילה – בשעות היום שבהוה אדם בחברת רעיו יפתח לבבו לומר חף אנכי מפשע, רק בלילה כשרעיונותיו יעלו על משכבו אז לא יבקש לרמות את עצמו ויודה חטאתו.
    צרפתני – אין הוראת שרש צרף נקות הכסף מסיגים רק התיכו באש (צרף⁠־שרף) לנקותו, והראיה לשוא לצרף צרוף ורעים לא נתקו (ירמיה ו׳:כ״ט), וכן כאן צרפתני הבאתני בצרף להכיר אם בי סיגים, ומצאת כי ישנם בי, מ״מ אין בי חטאת לשון רמיה.
    זמתי – עשוהו מלרע לתפארת הקריאה, כמו חמותי ראיתי אור (ישעיה מ״ד:י״ו) בלתי בשמן רענן (למטה צ״ב:י״א), רק הוא פעל ולא שם, והראיה יעבר בלשון זכר שאם היה שם זמותי היה כותב תעבר, ויש לפתרו ג״כ באופן אחר פי בל יעבר זמותי, לא יתנגד למחשבתי, ואז זמותי יהיה שם דבר.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אׇרְח֥וֹת פָּרִֽיץ׃
    As for the doings of men, by the word of Your lips I have kept myself from the ways of the violent.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּרַם אַכְסַנְתָּא עַל עוֹבָדֵיהוֹן דִבְנֵי נָשָׁא בְּמֵימַר סִפְוָתָךְ אֲנָא נְטַרֵית אָרְחוֹת חֲצִיפָא.
    Truly you have rebuked the deeds of the sons of men by the word of your lips; I have kept [myself from] the ways of audacity.
    פאסאלך אן יכון אלי מא אסתעמלת אלאנסאן פיה מן אמרך ונהיך, פאני טאל מא תחפט׳ת מן סבל אלמתג׳ריין.
    ואם כך [שלא דברתי מרמות בפה שלי] אני מבקש ממך [שתתן לי] את מה שהשתמשת בבני אדם הן במצוות הן באזהרות שלך. שהרי רבות הסתייגתי מאורחות המתפרצים (על גדרי התורה).
    לפעלות, אשאל מלפניו שיהא אל כל מה שהפעלת בו בני אדם מצוויך ואזהרותיך שכל זמן שאני נשמר מארחות הפריצים אנשי הרשע והזדון.
    ואמרו לפעלות אדם הוא קשור במה שאחריו תמוך אשורי. וכשתסרס את הלשון יהיה יותר מובן לך, והוא שתאמר תמוך אשורי לפעלות אדם בדבר שפתיך, ויהיה הענין תמוך פעמי ללכת בדרכי עבודתך בכל אשר צויתה בו את בני האדם. ואין שאלה זו הכרח, אלא להטותו לדרכי דה׳ על ידי סליחת החטאים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    (ד) וגׄאיז קטעה ענה וכונה עלה לקו׳ אני שמרתי ארחות פריץ יעני אני תחפטׄת מן טראיק אלפﹸתﹼﹶאך לכי אצל אלי מא יפעלה מטיעוך מן אלבשר.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]

    (4) It is possible, it is unconnected to it and is the pretext for stating, “I have detained those on the violent path” (Psalms 17:4) meaning, ‘I have detained those on the violent path so that men are obedient to You.’1
    1. Ibn Chiquitilla reads the verse as cause and effect, with the statement “I have detained those on the violent path” a preemptive act to allows men to worship you. So too Ibn Ezra. Contra. RASAG’s who reads the two stiches in the form of a request from God by David to give him what he gave men, commandments and admonitions.
    (ד-ה) לפעולתא אדם בדבר שפתיך וגו׳, תַמוך אשורי וגו׳ – מאז והלאה, לכל פעולות אדם שבאתי לפעול, אני שמרתי – בשביל דבר שפתיך, אורחות פריץ – לנטות מהן שלא אלך בהן. אך לתמוך אשוריי תמיד במעגלותיך לא נמוטו מהם פעמיי.
    [פירוש אחר: לפעולת אדם בדבר שפתיך וגו׳ – לפי שצריך אדם להשתמר בפעולותיו לפי יסרתב דבר שפתיך אשר אמרת: לא תנאף (שמות כ׳:י״ב). אני שמרתי אורחות פריץ – אף על פי שעשיתי שלא כראוי בטובתך. תמוך אשורי וגו׳ – מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול,]⁠ג את המישריםד תחזינה עיניךה והמשפט מלפניך יצא.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״לפעלות״.
    ב. כן בכ״י מוסקבה 104. בדפוסים: ״ישרת״.
    ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
    ד. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״המשרים״.
    ה. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״פניך״.
    (4-5) As for man's deeds, because of the word of Your lips, etc. To support my feet, etc. From then on, for every deed of man that I came to perform, I watched myself because of the word of Your lips; [I watched] the ways of the profligate, to turn away from them, so that I should not walk in them, but [would] support my feet constantly in Your paths, that my feet should not falter from them. Another explanation: For the deeds of man according to the word of Your lips, etc. Since a person must use his deeds according to the uprightness (decree – early editions) of the word of Your lips, as You said, "You shall not commit adultery,⁠"I kept myself from the ways of the profligate although I behaved unseemly according to the good You have done.
    To support my feet From then on, for every deed of man that I did improperly, may Your eyes see the upright deeds, but my judgment shall go forth from before you.
    לפעולת אדם
    לפעולות – מרוב אהבתי שיעבדוך הכל וזה טעם לפעולות אדם – שיפעלו בני אדם מה שצויתם.
    שמרתי ארחות פריץ – והטעם שמתי שומרים על אורחותיו עד שלא יעברו על דבר שפתיך בעבור היותו פריץ.
    AS FOR THE DOINGS OF MEN. I see to it that people do what You commanded them.⁠1 I do this because I greatly desire that everyone serve you.
    I HAVE KEPT ME FROM THE WAYS OF THE VIOLENT.⁠2 I ordered that the steps of the violent be guarded to ensure that he does not violate the words of Thy lips. I acted in this way because he is a violent man.⁠3
    1. Ibn Ezra interprets As for the doings of men, by the words of Thy lips as follows: I see to it that the doings of men are by the words of Thy lips.
    2. Our clause literally reads: I guarded (shamarti) the ways of the violent. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
    3. Ibn Ezra interprets our verse as follows: I see to it that the acts of men are in accordance with the words of Your lips. I place guards on the steps of the violent.
    ואמר: לפעלות אדם בדבר שפתיך – במה שצוית ומנעת אני שמרתי ארחות פריץ – כלומר: עשיתי כמעשה הרשע והפריץ.
    והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: מלפניך משפטי יצא שתענישני אם עיניך לא תחזינה במישרים. וכל זה רחוק בעיני. והקרוב אלי כי הוא כמו כי עשית משפטי ודיני (תהלים ט׳:ה׳) שפירושו: שתקח משפטי מאויבי. וכן הוא מלפניך משפטי יצא, שתשפטני מאויבי.
    עיניך תחזינה מישרים – תראה שהמישרים עמי והעול והחמס עמהם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    As for the works of men, by the word of Thy lips – in what Thou hast commanded and forbidden – I have observed the ways of the violent – meaning, I have done according to the work of the wicked and the violent. The learned Rabbi Abraham ben Ezra expounds: "Let my sentence come forth from Thy presence so that Thou punish me if Thine eyes regard not the right!⁠" But all this seems to me far–fetched, and to me it seems more probable that it should be taken as (ibid. 9:5) "For Thou hast maintained my right and my cause" of which the interpretation is: Thou shalt exact judgment for me from my enemies; and so, from Thy presence let my judgment come forth may mean that Thou wilt exact judgment for me from mine enemies. Thine eyes regard right: Thou seest that with me is right and with them wickedness and violence.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    ואמר, אמת הוא שאֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ לפעמים, אבל הייתי מוכרח לזה לִפְעֻלּוֹת אָדָם – בשביל פעולות האדם, ועוד הייתי מוכרח לזה בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, וזה כי דוד לא אמר אמת כשברח משאול ויבוא נובה עיר הכהנים ׳ויאמר לאחימלך המלך ציווני דבר ויאמר אליו איש אל ידע מאומה׳ וגו׳ (שמואל א׳ כ״א:ג׳), כי שקר הוא דובר, מ״מ אמר דוד לפני הקב״ה, ריבונו של עולם, הייתי מוכרח לעשות זה ׳לפעולות אדם׳, לפי ששאול היה מבקש נפשי לקחתה1, ועוד ׳בדבר שפתיך׳, כי ׳וחי בהם אמרה תורה, ולא שימות בהם׳ (יומא פה:), ומותר לשנות מפני השלום (יבמות סה:):
    1. ע״פ שמואל א׳ (כד יא).
    ארחות פריץ – בספרים מדוייקים כ״י וגם בדפוסים ישנים מלא יו״ד וכן הגיה בספרו בעל אור תורה וכן במסורת פריץ ב׳ וחברו והוליד בן פריץ.
    לפעולות וגו׳ – מה שצוית בדבר שפתיך על פעולות האדם את המעשה אשר יעשה.
    ארחות פריץ – אורח הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות הנה אני שמרתיו לבלי תת למי ללכת בו לבטל אורח המצות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    לפעולות – נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו (בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ – שאחר שחשב שלא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה, ואם בחנת לפעולות אדם הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם שהם האזהרות ומל״ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ, לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפורצים גדרות.
    לפעלות אדם – למ״ד זו כלמ״ד של ולישמעאל שמעתיך (פרשת לך לך) והוראתה על אודות.
    בדבר שפתיך – בי״ת זו כבי״ת וברב חילו לא ימלט (למטה ל״ג) והוראתה אע״פי בלשון חכמים שסוף סוף משמש להוראת עִם.
    אני שמרתי ארחות פריץ – פירשוהו נשמרתי מלכת באורחות פריץ, רק אין הוראת שמר בבנין הקל לשון מניעה כמו בנפעל ועוד חסרה המ״ם אחר הפעל, ע״כ נ״ל שהוא כמו ושמרו דרך ה׳ (פרשת וירא) ולהפך מדברי המפרשים, בחנת אותי ומצאת כי מרמה און בפי ובלבי, רק בבחנך אותי על אודות פעולות האדם שיצרו רע מנעוריו מצאת שעם כל דבר שפתיך, מצותיך ותורתך המזהירים מלכת בדרכי רע, אני לא עצרתי כח נגד יצרי ותרתי (שמרתי) אחר דרך ומשפט הפריצים, הפורצים גדר ומתפרצים נגד ה׳ אדוניהם; ושני חברי נחלקו עלי והתאמצו לפרש בדבר שפתיך לעשות כדבר, ואני שמרתי ארחות פריץ ע״ד ותשמור כל ארחותי (איוב י״ג:כ״ז) נתתי עיני על ארחות פריץ להשגיח שלא יפרוץ גדר, לפי שקשה להם להניח שדוד יתודה חטאתו בפומבי ויאמר שבעצת יצרו הלך בדרך פריצים, ולי נראה שדומה לזה כתב במזמור נ״א הן בעון חוללתי וגו׳.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל⁠־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי׃
    My steps have held fast to Your paths; My feet have not slipped.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סְעֵד אִסְתַּוְרַי בַּהֲלִיכָתָךְ דְלָא יְזוּעוּן רִגְלָי.
    Support my steps in your path, lest my feet be shaken.
    כיון שבחנו הקב״ה ולא עמד התחיל צווח תמוך אשורי במעגלותיך – אמר לו ולא אמרתי לך שאינך יכול לעמוד לפיכך אני קראתיך כי תענני אל.
    אן תדעם אקדאמי פי מסאלך טאעתך חתי לא תמיל.
    [את זה מה אני מבקש ממך] שתתמוך את שתי רגלי [שיהיו רק] בדרכי יראתך כדי שלא יסורו רגלי מהדרך [הישר].
    תמך, שתתמוך אשורי במעגלי משמעתך כדי שלא אמוט. וכדרך שכתב בפירושו כאן כתב גם לקמן יט יד. נא טז. וקיט לו, ראה שם.
    ותמוך מצדר פי מוצׄע אלפעל אלמאצׄי אי תמכו אשורי במעגלותיך והי גׄמע מעגל עלי אלתׄאניתׄ [19ב] וקד גׄמע איצׄא עלי אלתדׄכיר ומעגליך ירעפון דשן (תהלים סה:יב).
    And tāmôḵ (Psalms 17:5) is a verbal noun in place of the perfect verb, as if it (said) ‘my feet have held to Your paths.’1 It (maʿgelôṯęḵā) is the feminine plural of maʿgal. The is also a masculine plural form, maʿgālęḵā, (Psalms 65:12).⁠2
    1. ‘My feet’ is the subject of tāmôḵ. The use of the infinitive absolute to express past time in Hebrew is noted, cf. ḥārôq (Psalms 35:16).
    Contra. RASAG who make it the object of tāmôḵ, and connects it with the preceding verse, ‘then say פעולת אדם is connected with what follows it תמוך אשוריו, for it is clearer if one inverts verse.’ Tafsîr Ad. loc.
    2. A possibly a reference to a lost part of his Kitâb al-Taḏkîr wal-Taʾnîṯi.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 4]

    תמוך אשוריי – רק אני לעולם תמכו אשוריי תמוך במעגלותיך.
    MY STEPS HAVE HELD FAST TO THY PATHS. Howbeit, as for me, my steps have always held fast to Thy paths.
    ואמר: תמך – מקור במקום צווי כמו שמור את יום השבת (דברים ה׳:י״א), הלוך וקראת (ירמיהו ב׳:ב׳).
    ואמר: אשרי במעגלותיך כלומר אשרי שהם ילכו במעגלותיך ובדרכך תמך אותם.
    בל נמטו פעמי – ומלת נמטו מחלוקת בקריאתה: יש ספרים שהיא דגושה בטי״ת, ואם כן היא מבעלי הכפל, ויש ספרים שאיננה דגושה, ואם כן היא מנחי העי״ן.
    Maintain – תמוך is an infinitive in the place of an imperative, as "Keep (שמור) the sabbath day" (Deut. 5:11); "Go (הלוך) and call" (Jer. 2:2). And he says:
    my treadings in Thy paths – meaning, my treadings as they go in Thy paths, and in Thy way do Thou maintain.
    (so that) my footsteps have not slipped – There is some disagreement as to the reading of the word נמטו (slipped). There are some MSS. which daghesh the teth, and if this be so it will be derived from a double ayin verb; there are MSS., however, (where the word appears) without the daghesh, and then it will be derived from a verb 'ayin waw.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי. יאמר, אף על פי ש׳שמרתי ארחות פריץ׳, אפילו הכי לא סרתי מעולם מני אורחיך1, ואמר, אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ וגו׳, יאמר שתָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי, כי כל עת שאני הולך ותומך בדרכך הטובה – לא ׳ימוטו פעמי׳.
    ו׳תמוך׳ הוא מקור, על משקל ׳זכור ושמור׳, וכן כל [ציווי כמו] ׳זכור ושמור׳ יאמר כי בעשותו זה – יעשה זה, יאמר, ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ – אז – ׳ששת ימים תעבוד׳ וגו׳ (שמות כ ח-י), כי בלאו הכי לא יעשה זה, ונמצא מחלל שבתות2:
    1. ע״פ להלן (תהלים מ״ד:י״ט).
    2. ראה פירושו שם.
    תמך אשרי – י״ס תמוך אשורי.
    נמוטו פעמי – פליגא נמוטו רפי ועיין רד״ק בפי׳ ובשרש מטט.
    אשרי – הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו (תהלים ל״ז:ל״א).
    במעגלותיך – בנתיבותיך.
    נמוטו – ענין המעדה ונטיה לנפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל״ב:ל״ה).
    פעמי – רגלי כמו מה יפו פעמיך (שיר השירים ז׳:ב׳).
    תמוך – סמוך רגלי ללכת בנתיבותיך בכדי שלא ימעדו לנפול.
    תמוך מקור.
    במעגלותיך – גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ״ש בכ״מ.
    תמוך אשורי במעגלותיך – המעגל הוא הדרך הסבובי, שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר, למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת, ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה׳ והמלעיגים על עובדי ה׳, או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל, ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד, על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי גם אז תמוך אשורי, היה נתמך ונסעד מה׳ בל נמוטו פעמי – וגם אז עשה כל מעשיו לש״ש ולא מט מדרך האושר והשלימות.
    תמך – לשון צווי כמו זכר ושמר את יום השבת לקדשו, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (פרשת בא) הלוך וקראת באזני ירושלים (ירמיה ב׳:ב׳) שמע בין אחיכם (פרשת דברים) ולא ישתנה לא לרבים ולא לנקבות, וכן עמד פתח האהל (שופטים ד׳:כ׳) רק זה היה ראוי לינקד קמץ במקום חטף פתח.
    אשרי – משרש שרא בלשון ארמי שכן צעדים בטוחים לאטנו קרוים אשורים וכן פעמי שאחריו מורה ריחוק זמן בין צעד לצעד עד שישמע קול כל אחד מהם (את הולם פעם, ישעיה מ״א) מכאן ולהבא אני אשתדל לתת לב טרם אדרוך כף רגלי בארץ, רק גם אתה תתמוך אשרי שלא ימוטו (נמוטו עבר במקום עתיד ור״ל אם אתה תתמכם אני בטוח שלא ימוטו) אני אשמור בכל כחי מחטא רק גם אתה היה בעזרי.
    במעגלותיך - יש לשם מעגל שתי הוראות, ויבא המעגלה (שמואל א׳ י״ז:כ׳) שכב במעגל (שם כ״ו:ה׳) במחנה הצובאים שמקימים אהליהם בעיגול סביב סביב לאהל שר צבאם, וכאן ובמקומות אחרים (פלס מעגל רגליך, משלי ד׳:כ״ו) ענינו דרך סלולה, ושניהם ממקור עגל בלשון ארמי מהירות שממנו גם שם עגל למהירות תנועותיו (וירקידם כמו עגל, למטה כ״ט:ו׳) ובדרך סלולה אדם ימהר הילוכו, ולכן הוצרך להוכיח פלס מעגל רגליך כלומר שים לב אנה תדריך רגליך ואף כי דרך סלולה היא אל תהי נמהר במהלכך, ודבר עגול יתנועע בנקלה ממקום למקום.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) אֲנִֽי⁠־קְרָאתִ֣יךָ כִֽי⁠־תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל⁠ הַֽט⁠־אׇזְנְךָ֥ לִ֝֗יא שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי׃
    As for me, I call upon You, for You will answer me, O God. Incline Your ear to me, hear my speech.
    א. לִ֝֗י =ל ובדפוסים
    • שיטת-א=לִ֝י (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲנָא קְרֵיתִי יָתָךְ מְטוּל תְּקַבֵּל צְלוֹתִי אֱלָהָא צַלֵי אוּדְנָךְ קַבֵּל צְלוֹתִי.
    I have called you because you will receive my prayer, O God; incline your ear, receive my prayer.⁠1
    1. Receive my prayer: hear my speech.
    ואנא אד׳א דעותך תג׳יבני יא טאיק, ויא סאמע אקואלי.
    ואם אני התפללתי אליך ענית לי. אלוהי! ואתה גם השומע את דבורים שלי!.
    אני, ואני כאשר אקראך עניני אל כי אתה השומע אמרותי.
    כי תענני אל – כי בטוח אני אשר תענני.
    because You shall answer me, O God Because I am confident that You will answer me.
    אני – טעם אל – כי יש לו כח.
    AS FOR ME… O GOD. The meaning of El (God) is, the Almighty.⁠1
    1. See Ibn Ezra on Psalm 16:1 and the notes thereto.
    אני קראתיך כי תענני אל – לפיכך קראתיך כי בטחתי בך שתענני ואתה יכול לעזרני.
    וזהו טעם הט אזנך לי שמע אמרתי.
    I have called upon Thee, for Thou wilt answer me, God – Therefore I have called upon Thee because 1 trusted in Thee that Thou wouldest answer me and art able to help me. This also is the sense of
    Incline Thine ear unto me, and hear my speech.
    אני קראתיך. באמרי (להלן נא ג) ׳כרוב רחמיך מחה פשעי׳: [הט] אזנך. עתה:
    [ואמר], אֲנִי קְרָאתִיךָ אז, כששלח שאול מלאכים אל ביתי להמית אותי (שמואל א׳ י״ט:י״א), כִי תַעֲנֵנִי אֵל – ר״ל, ׳קראתיך׳ באופן כל כך שלם ׳כי תענני אל׳, וכן הַט אָזְנְךָ לִי עתה, שְׁמַע אִמְרָתִי:
    כי תענני – כי ידעתי שתענני.
    אני – עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו, אמר הנה קראתיך כי ידעתי שתענני אל – ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי, כי גם הט אזנך לי שמע אמרתי – כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם.
    כי תענני אל – כי בטוח אני בך שתענני.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים⁠ מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ׃
    Show Your marvelous mercies, You that saves by Your right hand those that take refuge in You from assailants.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    פָּרֵישׁ טַבְוָתָךְ פָּרִיקְהוֹן דְסָבְרֵי מִן מַן דְקַיְמִין עֲלֵיהוֹן בְּאַיְדָא דִימִינָךְ.
    Display your goodness,⁠1 O redeemer of those who hope;⁠2 from those who rise up against them by your right hand.
    1. Goodness: merits.
    2. Those who hope: + and avenge them.
    הפלה חסדיך מושיע חוסים – אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם תן לי מאותה היעוד וישמרך. לכך שמרני כאישון בת עין. אמר ר׳ יודן בשם רבי אין בית רובע בחללו של עולם כולו שאין בו ט׳ קבין מזיקין אדם פושט ידו לתוך המזיק והקב״ה משמרו. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהולך בדרך איקוניא של מלאכים מהלכין לפניו ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקוניה של הקב״ה. רבנן אמרי פראמא נתון לפני עיניהן של מזיקין כחמורים הללו של טחנין. ובשעה שעונותיהן של אדם גורמין אותו הכסוי מתגלה והוא מביט באדם ומשתנות פניו שנאמר (איוב י״ד:כ׳) משנה פניו ותשלחהו. והוא מביט בו והוא ניזוק מיד. לכך מסר הקב״ה כל המלאכים הללו שיהו משמרין אותו אלף משמאל וריבוא מימין. למה מימין יותר משל שמאל מפני שהימין שולטת בכל המצוות. לכך (תהלים צ״א:ז׳) ורבבה מימינך אליך לא יגש. אבל השמאל אינה שולטת אלא במצוה אחת ואיזו זו מצות תפילין שנאמר (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך. לכך נמסרו לשמאל אלף. ומהו אליך לא יגש אמר הקב״ה בנוהג שבעולם מלך יוצא בדרך כל לגיונותיו יוצאין לשמרו והוא נזקק להם ליתן לכל אחד ואחד פרנסתו. אבל אני מסרתי לך אלף משמאל ורבבה מימין שהן נזקקין לך לשמרך ואין אחד נוגש אותך ואין אומר לך פרנסני. אמר רבי חנינא לא אמר מסרו מצדך אלף אלא יפול. שאם יבואו עליך מזיקין אותם מלאכים מפילים אותם לפניך.
    דבר אחר: מהו (ופול) [יפול] שהקב״ה משלימן לך. כענין שנאמר (דברי הימים א י״ב:י״ט) וממנשה נפלו על דוד. וכל המלאכים הללו שנמסרו לאדם שיהו משמרים אותו אימתי הוא משתמר בשעה שהוא משמר את התורה. אמר רבי אלעזר הקפר אמר לו הקב״ה לאדם תהא נרי בידך ונרך בידי. נרי בידך (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור. א״ר יוחנן מצוה בפני תורה כנר בפני חמה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. נרך בידי (שם כ׳:כ״ז) נר אלהים נשמת אדם. אם אתה משמר את שלי אני משמר את שלך. אמר רבי חייא משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו להם כרמים. לאחד היה לו בגליל ולאחד היה לו ביהודה. וזה שבגליל היה כרמו ביהודה וזה שביהודה היה כרמו בגליל. לימים הגיע זה אצל זה אמר אחד לחברו שמור כרמי שבגליל ואני אשמור כרמך שביהודה. ואם אתה אובדת את כרמי אני אובד את כרמך. כך אמר הקב״ה לישראל אם שמרת את התורה אני אשמור אותך שנאמר (דברים י״א:כ״ב) אם שמור תשמרון. אם שמרתם תשמרון.
    הפלה חסדיך מושיע חוסים – אמר דוד רבש״ע תן לי מאותה רטיה המופלאה שיש לך, שמרני כאישון בת עין, אמר רבי יודן בשם רבי לוי אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין אדם פושט ידו בתוך המזיק והקב״ה משמרו, אמר רבי יהושע בן לוי כשאדם הולך בדרך איקונין של מלאכים הולכים לפניהם ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של הקב״ה, רבנן אמרין פראמא נתונה לפני עיניהם שלא יזיקו כגון החמרים הללו של הטוחנים, וכשעונותיו של אדם גורמין אותו הכסוי של פניו מתגלה ומביט באדם והוא ניזוק.

    רמז תרעא

    דבר אחר אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע שמרני כאישון בת עין, אמר לו הקב״ה שמור מצותי וחיה, אמר רבי חייא משל למה הדבר דומה לשנים שהיו להם כרמים אחד היה בגליל וכרמו ביהודה, אחד היה ביהודה וכרמו הגליל, לימים פגעו זה בזה אמר אחד לחברו שמור כרמי בגליל ואני אשמור כרמך שביהודה אם הברת כרמי אוביר כרמך, כך אמר הקב״ה אם שמרתם את תורתי אשמור אתכם שנאמר כי אם שמור תשמרון אם שמרתם תשמרון. אמר רבי אלעזר אמר הקב״ה לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך כי נר מצוה ותורה אור, נרך בידי נר ה׳ נשמת אדם, אם שמרת שלי אשמור שלך.
    וביין אחסאנך עליי יא מגית׳ אלמסתכנין אליך מן מקאומיהם בעזך.
    ותבהיר [לעין כל] את הטבתך עלי. אתה המושיע! על ידי העוז שלך את מבקשי המחסה מפני הקמים נגדם.
    הפלה, והראה וגלה חסדיך עלי אתה המושיע בעזך את החוסים בך ממתקוממיהם.
    ומעני קו׳ הפלה חסדיך אית בגראיב מן פצׄלך עלי מעאנדי קדרתך יא מגיתׄ אלמתורכׄין עליך פתקדירה הפלה חסדיך ממתקוממים בימיניך מושיע חוסים בך או בו.
    The meaning of “Display Your faithfulness” (Psalms 17:7) a declaration of a withdrawal of Your munificence towards those who stubbornly resist Your might. ‘Oh, savior of those who trust in You.’1 It is approximately [taqdîr], ‘Display your faithfulness those who seek refuge in Your strength, You who delivers those who seek refuge in You’ or ‘Him.’2
    1. Contra. RASAG’s periphrastic language.
    2. The word חוסים is connected to בימינך, as it is not found without a ב. So too Ibn Ezra. The anonymous opinion cited by Ibn Ezra is not Ibn Chiquitilla’s view.
    הפלה חסדיך – [דשיברא בלעז, כמו: ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז).]⁠א מושיע בימינך את החוסים בך ממתקוממיםב עליהם.
    [הפלה חסדיך מושיע חוסים – הרי זה מקרא מסורס: הפלא חסדיך בימינך את החוסים וגו׳.]⁠ג
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״ממתקומים״.
    ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
    Distinguish Your kind acts Heb. הפלה, esevre in Old French, to separate, as: "and I and my people will be distinguished (ונפלינו)" (Shemot 33:16). With Your right hand You save those who take refuge in You from those who rise up against them. (This does not appear in manuscripts or in most early editions.) [The literal meaning is:] Distinguish Your kind acts, You Who save those who take refuge, etc. This is a transposed verse, meaning: Distinguish Your kind acts to save with Your right hand those who take refuge, etc.
    הפלה חסדיךא – באר ותפרש, כמו: אשר יפלהב י״י (שמות י״א:ז׳).
    ובימינך – דבק עם חוסים כי לא מצאנו זאת הגזרה בלא בי״ת.
    ויש אומרים: כי הוא סמוך אל מושיע.
    א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״חסדך״.
    ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״יפלא״.
    MAKE PASSING GREAT THY MERCIES. Hafleh (make passing great) means make clear and separate. The word hafleh is similar to yafleh (declare) in that the Lord doth put a difference (Exodus 11:7).
    The word bi-yeminekha (in Thy right hand) is connected to the word chosim (that take refuge), for we do not find words from this root1 unconnected to a bet.⁠2 Others say that the word chosim is connected to moshi’a (that savest).⁠3
    1. Chet, vav, samekh.
    2. It is always followed by a word that begins with a bet. According to Ibn Ezra our verse should be read as if written, Moshi’a chosim bi-yeminekha. Our verse literally reads: Declare Thy mercies, O Thou that savest them (moshi’a) that take refuge (chosim) from assailants in Thy right hand (bi-yeminekha). According to Ibn Ezra, this should be interpreted as follows: Declare Thy mercies, O Thou that savest from assailants them that take refuge in Thy right hand.
    3. According to this interpretation our verse literally reads: Declare Thy mercies, O Thou that savest them that take refuge in Thee [moshi’a chosim], by Thy right hand, from assailants
    הפלה – הפרש, כמו והפליתי ביום ההוא (שמות ח׳:י״ח), ונפלינו אני ועמך מכל העם (שמות ל״ג:ט״ז).
    חסדיך מושיע חוסים – אמר: אתה שאתה מושיע חוסים הפרש והעבר חסדיך
    ממתקוממים בימינך – מאותם אנשים שהם מתקוממים בימינך, כי כלם ידעו כי המלוכה לי מאתך והמורדים בי מורדים בך.
    Make signal – make distinct, as, "and I will divide (make distinct) in that day" (Exod. 8:18); "and we be separated (made distinct), I and Thy people, from all the people" (ibid. 33:16).
    Thy loving–kindnesses, O Thou that savest them that put their trust (in Thee) – He says: Thou, who art a Saviour of them that trust, separate and cause Thy loving–kindnesses to pass
    From those that rise up at Thy right hand – from those men who rise up against Thy right hand, for all know the sovereignty is mine from Thee, and those who are rebelling against me rebel against Thee.
    (ז-ח) הפלא1 חסדיך. אתה המושיע חוסים בך ממתקוממים - מן המתקומם עליהם, בימינך - וזה תעשה בימין עוזך2, שמרני כאישון בת עין. כמו ששמרת ׳אישון בת עין׳ ביצירתו ברוב כתנות3 אשר שמת סביביו4:
    1. לשה״כ ׳הפלה׳, וראה כעי״ז לעיל ׳כי הפלה ה׳⁠ ⁠׳.
    2. רש״י כתב: הרי זה מקרא מסורס, הפלה חסדיך להושיע בימינך את החוסים וגו׳. ובאבע״ז: ובימינך דבק עם חוסים כי לא מצאנו זאת הגזרה בלא בי״ת ויש אומרים כי הוא סמוך אל מלת מושיע. והרד״ק פירש: אתה שאתה מושיע חוסים הַפְרֵשׁ והעבר חסדיך ממתקוממים בימינך.
    3. אולי להוסיף ׳עור׳?, לבדוק כתב״י. [וכן הוא בהאזינו באותו עניין].
    4. ובדברים (לב י) פירש רבינו ׳יצרנהו כאישון עינו׳, כמו שנצר את אישון עינו של אדם כשיצרו, שסיבב את העין בכתנות עור כדי שלא יפסד, עם היותו מוכן לכך׳. והיינו שכיון שאישון העין הוא רך, הוא עלול להתקלקל אם יגעו בו, ולכן יצרו ה׳ מסובב בכיסוי עור להגן עליו. והאישון הוא החלק השחור שהראייה היא על ידו. ורש״י כתב: ׳אישון - הוא השחור שבעין שהאור תלוי בו... והקב״ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד׳.
    הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ וגו׳. כך שיעור הכתוב, הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ בִּימִינֶךָ, מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים1, יאמר שיפלה ויבדיל בפלאות2 את חסידו3 להעמידו בארץ ישראל, ואפילו בעודו [שאול מלך] על ישראל, וזה נס גדול לקיימו במקום אויבו, כי הוא לא היה רוצה להסתלק מארץ ישראל, כאמרו (שמואל א׳ כ״ו:י״ט) ׳כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳⁠ ⁠׳4:
    1. כ״כ רש״י.
    2. ׳בימינך׳ – ׳בפלאות׳, ראה שיר השירים (ב ו) ׳וימינו – ימין צדקו להושיע׳, כי הימין מסמל הנהגת ה׳ בעצמו, ראה מש״כ רמב״ן ורבינו בדברים (לג ה) עה״פ ׳מימינו אש דת׳, ומש״כ בחבקוק (ב טז-יז).
    3. מפרש ׳חסדיך׳ – חסידך, דוד עצמו.
    4. ראה בנדפס להלן (תהלים כג ו, נו ב-ג, ק״מ:ה׳).
    הפלה – ענין הפרשה.
    ממתקוממים – מהקמים למולך.
    הפלה חסדיך וגו׳ – רצה לומר אתה המושיע את החוסים בך הפרש חסדיך מן הקמים בימינך לעשות מול רצונך לבל עשות להם חסד בלבד להחוסים בך תעשה החסד.
    הפלה חסדיך אתה האל המושיע חוסים בך, צריך אתה להפלות בם חסדיך, היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע, מסבת אלה אשר המה מתקוממים בימינך – ר״ל שהם מראים א״ע כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי, כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו׳ אין ישועתה לו באלהים, כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה, ולכן צריך אתה להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם.
    הפלה חסדיך – עשה עמי חסדים נפלאים שלא יעשו לשאר בני אדם וכנפלאות הם בעיניהם ואנצל מידי רודפי בדרך הקרוב לנס.
    בימינך – ביכלתך שאין לה קצב וגבול, הפלה חסדיך עמי אתה המושיע בימינך החוסים בך מן המתקוממים עליהם; ויש לפרש הפלה מלשון והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן (פרשת וארא) לשון הבדלה אתה המושיע חוסים הבדל והרחק חסדיך מן המתקוממים נגד ימינך, כלומר מן המכחישים יכלתך, ופירוש זה השני נראה נכון מן הראשון בעבור העדר תיבת עמי.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) שׇׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת⁠־עָ֑יִן⁠ בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי׃
    Keep me as the apple of the eye. Hide me in the shadow of Your wings,
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    נְטַר יָתִי כְּגִלְגוּל דִי בִמְצִיעוּת עֵינָא בְטוּלָא דִשְׁכִנְתָּךְ תִּטְמוֹר יָתִי.
    Guard me like the circle1 that is in the middle of the eye; in the shadow of your presence you will hide me.
    1. The circle: the pupil of the circle.
    ואחפט׳ני כחפט׳ אלאנסאן לג׳נין אלעין, ובט׳לאל רחמתך תחג׳בני.
    ותשמור אותי כדרך שאדם שומר את בבת [אישון] העין שלו. ובצל רחמיך תסתיר אותי.
    שמרני, ושמרני כדרך ששומר האדם אישון העין ובצל רחמיך תגיניני.
    כאישון – הוא השחור שבעין שהמאור תלוי בו, ועל שם שחרוריתו הוא קרוי אישוֺן, לשון חשך. והקב״ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד.
    as the apple Heb. (כאישון). That is the pupil (lit. the black) of the eye, on which the vision depends. Because it is black, it is called אישון, an expression of darkness, and the Holy One, blessed be He, prepared a guard for it, viz. the eyelids, which constantly cover it.
    שמרני כאישון בת עין – כמו ששומר אדם אישון עינו, והוא השחור שממנו האור. ונקרא אישון לפי שנראת בו צורת איש. והוא״ו והנו״ן להקטין, לפי שהצורה היא קטנה. וכן וא״ו נו״ן שבתון שענינו על תוספת קדשה. וכן תוספת יו״ד האמינון להקטין. וסמיכות אישון אל בת, והוא דבר אחד. בת הוא שם עצם, גלגל העין שממנו האור, ואישון הוא שם התואר לפי שנראית בו צורת איש.
    ובצל כנפיך תסתירני.
    Keep me as the pupil (אישׁון) of the ball of the eye – as a man guards the pupil of his eye – that is, the black part through which the light (passes). It is called the אישׁון (lit. little man), because the image of a man is seen in it; and the waw and nun mark the diminutive, because the image is diminutive; so also the ון of שׁבתון (sabbath keeping), with the idea of emphasising its holiness. So also, with the addition of yodh, אמינון in 2 Sam. 13:20. אישון is in the construct before בת, and (with it) forms one expression; בת (lit. daughter) is a substantive, (denoting) the eyeball through which the light (passes), while pupil is a descriptive term because the image of a man is seen in it.
    And hide me in the shadow of Thy wings,
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    וכן אמר שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן. אמר הגאון, כי ׳אישון׳ הוא כל שחור העין, ו׳בת העין׳ היא הנקודה הקטנה שבאמצעיתה, שהיא כלי הראות, וכן ׳בבת העין׳ (ראה זכריה ב׳:י״ב). ויאמר, ׳שמרני׳ אתה ׳ה׳⁠ ⁠׳ כמו ששמרת ה׳בת עין׳, כי שבע כותנות יש לעין, ואותו השחור כולו, היינו ה׳אישון׳, הוא עור שומר ומכסה אותה הנקודה שלא תינזק, ואפילו הכי שמכסה אותה, לא יעכב [ראייתה, בהיותו] מטבע ספיריי1. וכך אמר, שישמרהו באותו האופן שלא ינזק, ולא יוציאו מארץ ישראל: ויאמר עוד, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי, ר״ל [מפניהם] ומפני אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי, כי אלו באים לשדוד2 ואלו באים לנפשו3:
    1. ראה בנדפס ובפירושו לדברים (לב י), ובקהלת (יב ג) ׳וחשכו הרואות – הלחיות אשר בעין, אשר בהן יהיה הראות׳, ע״ש. ובפירוש ר״א מנולה: ׳שמרני כאישון בת עין – כשם שבבת העין סוגרת ומסוגרת מכמה כתנות קשות זו על גב זו – עכ״ז לא יעכבוה מלהשיג המוחשים בהיותם כתנות עור ספיריי, כן ועל דרך זה אתה ה׳ תשמרני בגדר על גדר ועם זה לא תחשך תפארתי וכבודי לכלימה. ׳אישון׳ הוא השחור שבעין, ונקרא כן לפי שכל הסר לראות בו יראה יביט בדמות איש קטן והיא צורתו ותמונתו׳.
    2. – ׳שדוני׳.
    3. ׳אויבי בנפש׳.
    כאישון בת עין – הוא השחור יקרא אישון על שנראה בו צורת איש קטן והנו״ן יורה על קוטן הדבר ושם העצם הוא בת עין והוא גלגל העין משם בא האור וכפל הדבר בשמות נרדפים וכמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
    (ח-ט) שמרני – (המאמרים מקבילים) שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני – שאויביו היו משני מינים,
    א. אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה׳, מבקש שה׳ ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר״ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע״כ מבקש שכמו ששם ה׳ שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא,
    ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי מפני הבאים להרגני.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ט) מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי⁠ אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי׃
    from the wicked that oppress, my deadly enemies, that surround me.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִן קֳדָם רַשִׁיעַיָא אִלֵין דִמְחַבְּלִין יָתִי בַּעֲלֵי דְבָבִי בִּרְעוּת נַפְשֵׁיהוֹן מְחַזְרָן עֲלָי.
    From the presence of the wicked, those who harm me; my enemies, in the desire of their soul, surround me.
    מן קבל ט׳אלמין יכאדון אן ינהבוני, ואעדאי בנפס ואחדה יחדקון בי.
    [תסתיר אותי] מהרשעים שכמעט הם ששדדו אותי. וכל אויבי בכוונה אחת [להמית אותי] הם הקיפו אותי.
    מפני, מפני רשעים אשר כמעט עמדו לשדדני ואויבי בנפש אחת יקיפו עלי כלומר בלב אחד ובדעה אחת הם קמים נגדי. 2י) חלבמו, אנשים שכבר הקפיאו את חלם ופיותיהם דברו בגאוה, והקפאת החלב ביטוי לעשיית הרשע והפשע ללא נקיפת מצפון וללא ניד עפעף כאלו הם עושים טוב.
    (ט-י) וקו׳ אויבי בנפש יקיפו עלי מע מא בעדה יריד בה אחאטה מן ינוי הלאך רוחי. וקו׳ חלבמו סגרו פימו ומא בעדה יעני קד סדת שחומהם אפואהם פנטקת בצולה ואחאטוא באקדאמנא ורצדוא והקהא פי אלארץׄ ותקדירה חלבמו סגר פימו עד אשר דבר בגאות פגׄא סגרו ודברו עלי אלמעני לאנהם כתׄירון.
    (9-10) It is stated, “my mortal enemies who encircle” (Psalms 17:9) joins with what follows it.⁠1 It means, ‘I am surrounded by those who seek to destroy me.’ It is stated, “their fat closed up their mouths” (Psalms 17:10) and what follows it. It means, their fat closes over their mouths, and they speak haughtily and surround our feet, and wait to trap them in the ground. It is (approximately) ‘Their hearts closed (Sāḡar) over their mouth until they spoke with arrogance,’ SāḠeRû and DiBBeRû following the (plural) meaning as they were many (enemies).⁠2
    1. The parable of the lion in wait in verses 10-12 for the wicked.
    2. A reference to the fact their subjects, חלבו is singular. Follow up with Perez, JIB.
    זו שדוני – בשביל זאת ששודדים אותי.
    אויביי אשר בנפש יקיפו עלי – ליטול את נפשי.
    who have robbed me Because of this: my enemies, who encompass me to take my life, rob me.
    מפני זו – כמו: אלה.
    שדוני – כמו: סבבוני.
    בנפש – בתאות נפש יקיפו עלי.
    FROM THE WICKED. The word zu (the) means, these.⁠1
    The word shadduni (oppress) is similar to word sevavuni (they... encompassed us) (vs. 11).⁠2
    MY DEADLY ENEMIES. They surround me with the desire to take my soul.⁠3
    1. According to Ibn Ezra, mi-pene resha’m zu shadduni (from the wicked that oppress me) means, from these wicked [men) that oppress me.
    2. Both words come from double roots. The word shadduni comes from the root shin, dalet, dalet, while sevavuni (they compass me about) comes from the root samekh, bet, bet. Filwarg suggests reading: shadduni is similar to sabbuni (they compass me about) (Psalms 118:11). In this case Ibn Ezra is noting that both words come from a double root and are similarly vocalized.
    3. See Rashi and Radak. The verse literally reads: my enemies with soul (oyevai be-nefesh). Hence Ibn Ezra’s comment.
    מפני רשעים זו שדוני – שמרני מפני האויבים אשר שדדו אותי. ומלת זו כענין אשר. וכן זו חטאנו לו (ישעיהו מ״ב:כ״ד).
    איבי בנפש יקיפו עלי – ושמרני מפני איבי אשר יקיפו ויסובבו עלי בנפשי, כלומר: לקחת נפשי.
    From the wicked that spoil me – Keep me from the enemies who spoil me. The word זוּ is in meaning the same as אשר; and so (we find): "He against whom (זוּ) we have sinned" (Isaiah 42:24).
    My soul's enemies that compass me about – Keep me from my enemies who encompass and surround me against my soul, meaning, "to take my life.⁠"
    (ט-יא) מפני רשעים זו שדוני. אבשלום ואחיתופל והנמשכים אחריהם שדדוני ושללו נכסי1 כאשר נכנסו בביתי ואנסו את פילגשי: אויבי בנפש. המבקשים נפשי לקחתה2: יקיפו עלי חלבמו. בעשרם ותקפם הם מקיפים עלי בכל צד: סגרו פימו דברו בגאות אשורנו. ובזולת שיפתחו פיהם, ׳דברו בגאות׳ של קריצותיהם את מספר צעדינו3: עתה סבבונו. בעברם את הירדן אל ארץ הגלעד סבבו אותי ואת אנשי: עיניהם ישיתו לנטות בארץ. וכל כוונת מבטם היא ׳לנטות׳ אותי ׳בארץ׳, כמו שאמר אחיתופל ׳והכיתי את המלך לבדו׳ (שמואל ב׳ יז ב):
    1. ׳ שמרני מפני האויבים אשר שדדו אותי, ומלת זו כענין אשר׳ (רד״ק), וכ״כ רש״י: ׳זו שדוני - בשביל זאת ששודדים אותי אויבי׳. ואבע״ז כתב ׳זו כמו אלה׳. ויל״ע איך מפרש רבינו ׳זו׳. כלומר מפני רשעים אלה ששדדו אותי.
    2. ׳ ושמרני מפני אויבי אשר יקיפו ויסובבו עלי בנפשי, כלומר לקחת נפשי׳ (רד״ק).
    3. אשרי - הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו (לקמן לז) (מצודות), וכן מפרש רבינו ׳אשורנו׳ – צעדינו, שהם סובבים אותנו וסופרים את צעדנו.
    מפני רשעים זו – הימנית במלת רשעים ונכון לפי׳ רד״ק ולא כן למפרשים אחרים.
    זו שדוני – אשר שדדו אותי.
    בנפש – בעבור קחת נפשי מקיפים וסובבים עלי.
    זו מוסב על אישון בת עין.
    בנפש יקיפו – לקחת נפשי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

    זו שדוני – אשר שדוני, וכן ה׳ זו חטאנו לו (ישעיה מ״ב:כ״ד).
    בנפש – בתאוה עצומה עד שינשימו נשימותיהם בנחץ מחמת תאותם; ותפלה זו אולי חברה דוד אחר שנמלט מידי שאול ואנשיו העוטרים אותו (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹא דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת׃
    With their fat they have closed themselves up; with their mouth they speak proudly.
    א. פִּ֝֗ימוֹ =ל ובדפוסים
    • שיטת-א=פִּ֝ימוֹ (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עָתְרְהוֹן סְגָא שׁוֹמְנֵיהוֹן כַּסִיאוּ פּוּמְהוֹן מַלְלוּ בְּרַבְרְבוּתָא.
    Their wealth has increased, their fat covers [them], their mouth has spoken arrogantly.
    קום שחומהם קד עקדו, ותכלמת אפואהם באקתדאר.
    [וגם תשמור אותנו מ]⁠קבוצת אנשים שהחלבים שלהם כבר נקשר יחד. והפיות שלהם דברו בגאוה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

    חלבמו סגרו – בחלבם ובשומנם סגרו לבם ועיניהם מהביט אל פעלך ליראה מפניך.
    [With] their fat, they closed themselves up With their fat, they closed their heart and their eyes from looking at Your deeds, in fear of You.
    חלבמו – חסר בי״ת בחלבמו.
    סגרו פימו – אשר דברו בגאות.
    או חלבמו סגור – בקרבם. ופימו – מדברי גאוה.
    והראשון נכון בעיני, כי הוא כדרך: כי כסה פניו בחלבו (איוב ט״ו:כ״ז).
    THEIR GROSS HEART. The word chelbamo (their gross heart) is missing a bet. It should be interpreted as if written, be-chelbamo.⁠1 Chelbamo sageru pimo dibberu ve-ge’ut (Their gross heart they have shut tight, With their mouth they speak proudly) means, they have closed with their fat (be-chelbamo)⁠2 their proudly speaking mouths.
    It is also possible that chelbamo sageru pimo dibberu ve-ge’ut (Their gross heart they have shut tight, With their mouth they speak proudly) means,⁠3 their fat (chelbamo) is closed in their innards,⁠4 and their mouths speak proudly.
    I prefer the first interpretation because our verse is similar to Because he hath covered his face with his fatness (Job. 15:27).
    1. Chelbamo (their gross heart) literally means, their fat. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
    2. Fat indicates self-indulgence and smugness.
    3. Lit. Or its meaning is.
    4. In other words chelbamo sagaru is short for chelbamo sageru be-kirbam (their insides [their hearts] is covered with fat).
    חלבמו סגרו פימו דברו בגאות – רוב שמנם סגר פיהם, על כן דברו בגאות מרוב תענוגם.
    With their fat they have enclosed their mouth; they speak proudly. – Their great sleekness has enclosed their mouth. By reason of their great luxury they speak proudly.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת. לפי שהם ב׳חלבמו סגרו פימו׳, לפיכך ׳דברו בגיאות׳, [שהחלב] ימשך עמו הגאווה וגודל לבב1. ואמר זה על דואג שהיה קורא אותו ׳בן ישי׳ ולא בשמו2, על דרך ביזוי בגאוותו, כי עתיר נכסין הוה3, וכן אמרו ז״ל (מדרש תהלים ד) על זה ׳וכי לא היה לו [שם]׳:
    1. ראה כוונות התורה ׳הקטרת החֵלֶב הנוטה למותר בבעלי חיים יותר משאר חלקיו באופן שיוכל להיות חי בריא זולתו, או במעט ממנו׳.
    2. ראה שמואל א׳ (טז יח) ובסנהדרין (צג:) ׳כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע׳, וראה בנדפס לעיל (תהלים ד׳:ג׳).
    3. ראה בבא בתרא (קמה:) ׳עתיר נכסין עתיר פומבי – זה הוא בעל הגדות׳.
    חלבמו – על שחלבם סגרו פיהם מגודל השומן מרוב כל לזה ידברו בגאות.
    חלבמו אשר סגרו את פימו – הם דברו בגאות – ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב, ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו, והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים.
    חלבמו סגרו – מלשון זהב סגור, מנוקה מסיגים באופן שכל חלקיו אדוקים זה בזה, שמנו עד שחלקי חלבם אדוקים זה בזה מרוב שמנם, ולפרש חלבם סגרו פימו לא נראה, שא״כ איך דברו?
    פימו – מצאנו רבוי שם פה על שני משקלים, פים (הפצירה פים, שמואל א׳ י״ג:כ״א, ויעש פימה עלי כסל, איוב ט״ו:כ״ו) ופיות או פיפיות (ולה שתי פיות, שופטים ג׳:ט״ו, וחרב פיפיות בידם, תהלים קמ״ט:ו׳) רק שניהם לשון מושאל, ולהוראת הפה עצמו הוא תמיד לשון יחיד, וכאן פימו במקום פיהם ומשמש כשם כולל ולכן בא פעל דברו בלשון רבים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה [סְבָב֑וּנוּ] (סבבוני) עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ׃
    At our every step they have now surrounded us; they set their eyes to cast us down to the earth.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִסְתַּוְרָנָא הַשְׁתָּא חֲזַרוּ לָנָא עֵינֵיהוֹן מְשַׁוָן לְמִפְשַׁט בְּאַרְעָא.
    Our steps now have surrounded us; their eyes are fixed to extend throughout the land.
    ומצ׳אררנא אלד׳ין קד חאטו בנא, וקד ג׳עלו עיונהם ממתדה פי אלבלאד.
    ו⁠[גם תשמור אותנו מ]⁠האנשים שמציקים לנו שכבר הקיפו אותנו. ושכבר עשו את העינים שלהם נטויות בארץ [שלנו].
    אשורנו, וצוררינו אשר כבר סבבונו וכבר שתו עיניהם נטויות בארץ, וכדרך שתרגם כאן אשורנו – צוררים, כך תרגם לקמן כז י שוררי–צוררי, ואלף אשורנו נוסף כאלף אזרוע בירמיה לב כא, ובאיוב לא כב, וכ״כ בפירושו שם.
    ואשורנו אלאקדאם וישד שינה תארה אם תטה אשורי (איוב לא:ז) וענהא יקול לנטות בארץ אי לנטותם בארץ וכׄפף אכׄרי שפכה אשורי (תהלים עג:ב).
    ואלמעני פי אשורנו עתה סבבונו1 מעני הקיפוני כארי ידי ורגלי (תהלים כב:יז). פקו׳ הקיפוני ידי ורגלי (תהלים כב:יז) בדל אלגׄז מן אלכל אלמצׄמר פי הקיפוני (תהלים כב:יז) ותקדירה הנא אשורנו תפסיר אלמכאן אלמחאט בה פי אלמצׄמר.
    1. Qerî. Keṯîḇ סבבוני.
    “ʾaŠŠuRenû (close in on us)” (Psalms 17:11) the feet. Its Š (Šîn) is doubled “ʾaŠŠuRî (Job 31:7).⁠1 Regard it, it states “roaming over land” (Ps. 17:11), as in ‘to observe them in the land.’2 Elsewhere “ʾaŠuray” (Psalms 73:2) is light.⁠3
    The intent of “now they close in on us, surround us on every side” (Psalms 17:11) is the same meaning as, “close in on me like lions (they maul) my hands and feet” (Psalms 22:17).⁠4 Now it says “they surround me my hands and feet,” (Psalms 22:17), a synecdoche.⁠5 The suffix of “they surround me (hiqîp̄ûnî)” (Psalms 22:17) and its equivalent here, ʾaŠŠuRenû6 are an explanation of the place, surrounded by him7 in secret.⁠8
    1. Ibn Chiquitilla literally translates אשורנו as ‘our feet’. So too Ibn Janâḥ under the root ʾ-Š-R with the meaning סלך ‘travel a road’ (ʾUṣûl, 74, 17, 29-30). Ḥayyûj shares this meaning, but includes it under the root Š-W-R (al-Lîn, 182-3). RASAG (RASAG, Psalms, 76, n. 11) and Menahem (Maḥbereṯ, 64* 19), however, identify the root of as Š-R-R, and equate it Ps. 5:8 and the meaning our tormentors, as שוררי-צוררי. Arab. מצׄאררנא. An alternative solution is that the Y and ʾ switch, (Dahood 1965, 95).
    2. From the root N-Ṭ-H. The meaning is the same as Job 31:7, to turn, meaning the enemy follows their footsteps surrounding them. See Ibn Ezra Psalms ad. loc.
    3. I.e., not doubled. So too Ibn Janâḥ (ʾUṣûl, 74, 30).
    4. So too Ibn Ezra, ad. loc.
    5. As if to say ‘we ourselves’ both in Ps. 17:11 and Ps. 22:17. For Badal’s various uses, (Perez 1986).
    6. A synecdoche. According to ibn Chiquitilla הקיפוני refers both to what precedes it in the verse עדת מרעים and what follows, הקיפוני כארי ידי ורגלי. Ibn Ezra ad. loc. cites this opinion anonymously, and attempts to explain the tenor and image of the metaphor.
    7. The lion, i.e., enemy.
    8. The feet אשורנו represents the place on the road where the ambush takes place.
    RASAG considers it pleonastic like אזרוע (Jer. 32:21) and אזרח (37:35), RASAG (Psalms, 76, 116).
    אשורינו עתה סבבונו – את עקיבינו, עתה סבבונו האויבים ועיניהם ישיתו [לנטות בארץ]⁠א לפשוט בארץ.
    ונראה לי שהתפלל דוד תפילה זו לאחר מעשה שבא לידו של אוריה, ויואב וישראל היו בארץ בני עמון צרים על רבה (שמואל ב י״א:א׳). וְיָֿרֵא דוד שלא יכשלו שם בשביל עבירה שבידו, וישמעו פלשתים ומואב ואדום וכל שכיני ארץ ישראל הרעים המצפים ליום אידם ויבאו עליהם.
    א. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הן אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
    [By] our footsteps they surround us now By our footsteps, the enemies surround us now, and they set their eyes roaming over the land, to raid the land. It appears to me that David prayed this prayer after the incident of Uriah and Joab had happened to him, and the Israelites were in the land of the children of Ammon besieging Rabbah (II Sam. 11), and David feared that they would be defeated there because of the sin that he had committed, and the Philistines, Moab, Edom, and all the evil neighbors of Eretz Israel, who looked forward to the day of their misfortune, would hear and march against them.
    אשורנו – תחסר מלת עם או לפאת, וככה הטעם סבבוני לפאת אשורינו.
    ועיניהםא ישיתו – אולי ינטו אשורינו בארץ, כמו: אם תטה אשורי מני הדרך (איוב ל״א:ז׳).
    א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ועינהם״.
    AT EVERY STEP. The word im (with)⁠1 or li-fe’at (the side of) is missing from our verse. Our text should be interpreted as follows: They surrounded us at the side of our steps. They set their eyes to see whether our steps have turned (li-netot) on the earth.⁠2 Compare, If my step hath turned (yitteh)⁠3 out of the way (Job. 31:7).⁠4
    1. Our verse literally reads: Our steps they have now surrounded us. Ashurenu (step) means, our steps. Ibn Ezra suggests that ashurenu should be interpreted im ashurenu, with our steps or at the side of our steps i.e. at every step.
    2. According to Ibn Ezra li-netot ba-aretz (to cast us down to the earth) means, to turn aside on the earth. He interprets the latter to mean, they spy on us and follows us.
    3. Li-netot and yitteh come from the same root.
    4. If my step hath turned out of the way means, if I have turned away from the righteous path.
    אשרינו – בדגש השי״ן, וכן אם תטה אשרי מני הדרך (איוב ל״א:ז׳).
    עתה סבבונו סבבוני – כתיב ביו״ד וקרי בוא״ו, והוא לשון רבים עליו ועל חבריו, שהתלקטו עמו בברחו מפני שאול, ולשון יחיד על עצמו, כי הוא העקר. ואמר: אשרינו, כשידעו דרכנו שאנחנו בה עתה סבבונו, תכף ילכו אחרינו ויסובבו עלינו.
    עיניהם ישיתו לנטות בארץ: עיניהם ישיתו – על דרכנו לנטות לנו רשתם בארץ ללכדנו.
    At our steps – אַשֻּׁרֵינוּ with a daghesh in the shin; and so: "if my step (אַשֻּׁרִי) has turned aside from Thy way" (Job 31:7).
    now have they surrounded us – The Kethib (סבבוני = they have surrounded me) is written with yodh, but the Keri reads with waw (סבבונו = they have surrounded us); (the expression) is plural (us) as referring to himself and his friends who collected together with him as he fled before Saul, and singular as referring to himselt, for he is the principal. And he says: our steps, because when they have come to know our way in which we go now they have surrounded us, (i.e.) at once they pursue us and surround us.
    They set their eyes to cast us down in the earth – They set their eyes upon our way to cast their net in the earth to take us.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ. כלומר, ב׳אשורנו1 עתה סבבונו׳ כדי לתפשני, כי היה מבקש אותנו בכל המחבואים, בביתי ובניות ומקומות רבים: עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ. היינו הרשת, ׳כי רשת הכינו לפעמי׳ (תהלים נ״ז:ז׳):
    1. – במקום שצעדנו, ראה נדפס.
    אשרנו – יש במלה זו חילופים רבים במילוי או חיסור וא״ו אחר שי״ן ובמילוי וחיסור יו״ד אחר רי״ש.
    סבבוני – סבבונו קרי.
    אשורנו – רגלינו.
    אשורנו וגו׳ – מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו.
    אשורנו – צעדינו שהיו מאושרים עד עתה עתה סבבונו עיניהם – שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם – ר״ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר״ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו.
    אשרנו עתה סבבונו – כפל הכנוי על השם ע״ד ותראהו את הילד (פרשת שמות) וישנו את טעמו (שמואל א׳ כ״א:י״ד) ויכו האחד את האחד (שמואל ב׳ י״ד:ו׳), או ע״ד לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ״ט:ג׳) עשיתיו לי אף כאן סבבונו, סבבו לנו, ולפי המסרה שכתוב אשורנו חסר יו״ד הרבים אולי כונת הכותב היתה אֲשׁוּרֶנּוּ, לשון ראיה, אשורנו ולא קרוב (פרשת בלק), רק גם למטה (תהלים מ״ד:י״ט) כתב ותט אשורנו מני ארחך לשון יחיד והוא שם נרדף לרגל.
    עיניהם ישיתו וגו׳ – מתנכלים איפה יטו רשתם ללכדנו, איך יצליחו ונפול בידם וכתב לנטות במקום לצפון או לטמון לפי שמגמתם היתה ללכוד אנשים הרבה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְרֹ֑ףא וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים׃
    He is like a lion that is eager to tear in pieces, and like a young lion lurking in secret places.
    א. לִטְרֹ֑ף =ש1,ק-מ (כתיב חסר וי״ו)
    • ל=לִטְר֑וֹף (כתיב מלא וי״ו)
    • הערת ברויאר
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְמוּתֵיהּ הֵיךְ אַרְיָא דִמְרַגֵג לְמִתְבַּר וּכְשַׁחֲלָא דְיָתִיב בְּטוּמְרַיָא.
    He resembles a lion who yearns to tear, or a jungle-cat that dwells in secret places.
    שבההם כאסד ישתאק אלי אלפריסה או כצ׳רגאם מקים פי אלסואתר.
    הם דומים לאריה שמשתוקק לטרף. וכמו כפיר שמתגורר במסתרים.
    דמינו, והרי הם דומים כאריה הכוסף לטרוף או ככפיר היושב במסתרים. והבה וו וככפיר במקום או. ופעמים באה או במקום וו וכן לקמן כב יד. כמו או הודע אליו בויקרא ג כג. או לאיל במדבר ט, ו. וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם.
    [20א] וקו׳ יכסוף לטרוף לאנה קד קיל פי הדׄא אלמעני כסף ונכסף קיל כי נכסף נכספת (בראשית לא:ל). למעשה ידך תכסוף (איוב יד:טו).
    It states “longed for prey,” (Psalms 17:12), as has been stated with this meaning ‘longed’ and ‘we longed’ as stated in “you were longing” (Gen. 31:30) and “you would set Your heart on Your handiwork” (Job 14:12).⁠1
    1. The meaning of the root K-S-P is longed. So too, Menahem תאוה הם (Maḥbereṯ, 219* 21-1), RASAG, ישתאק (Psalms, 77), Ibn Janâḥ חב ואשתיאק (ʾUṣûl, 327, 24-26).
    יכסוף – יחמוד, כמו: כי נכסף נכספת (בראשית ל״א:ל׳).
    which yearns Heb. יכסף, yearns, as: "for you yearned (נכסף נכספתי)" (Bereshit 31:30).
    דמיונו – דמיון כל אחד מהסובבים.
    HE IS LIKE A LION. The form of each one of those who has encompassed us is like a lion that is eager to tear in pieces.⁠1
    1. Hence, the switch from the plural in the previous verse, to the singular in this verse.
    דמינו כאריה יכסף לטרף וככפיר ישב במסתרים: דמינו – לשון יחיד על שאול. אמר כמו שאמר עליו במזמור על דברי כוש בן ימיני: פן יטרף כאריה נפשי (תהלים ז׳:ג׳).
    He is like a lion that is greedy of his prey, As it were a young lion lurking in secret places – He is like, singular, of Saul. He says, as he said of him in the Psalm Concerning the words of Cush, a Benjamite (7:3): "Lest he tear my soul like a lion.⁠"
    דמיונו. של אחיתופל1: כאריה יכסוף לטרוף. אותי בעצתו2:
    1. אך אבע״ז פירש ׳ דמיון כל אחד מהסובבים׳.
    2. כאריה הטורף קרבנו. [ראה בראשית מט ט ׳מטרף בני עלית, אתה יוסף בני, עלית מטרפו, שלא טרף אותך באפו להמיתך אף על פי שהיה שונאך, וזה כי כרע רבץ כאריה, היה אז כמו האריה הכורע ורובץ בלתי מזיק׳]. ואילו לא פירש על אחיתופל שיעץ את אבשלום, היה ניתן לפרש ׳כאריה׳ כמו לעיל על שוא שהוא מלך כאריה, שרוצה לגרום שיטרוף אותו מי שנמשל לאריה.
    ואמר, דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים. יזנק מן חורו לטרוף טרף להביא בפתע פתאום1, כי כך שאול היה צודה את נפש דוד:
    1. ראה מש״כ בדברים (לג כב).
    יכסוף – יחמוד כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א:ל׳).
    דמיונו – דומה הוא כאריה החומד לטרוף.
    יושב במסתרים – מטמין עצמו לארוב לבל יראוהו.
    כאריה וככפיר – עמ״ש הושע ה׳.
    דמיונו – וע״י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי, וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו רק יארב בסוכו למו ארב במסתר, עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלי טרפו, עפ״ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם, בין אל האריה אשר יכסף לטרף ויצא לחוץ עלי טרפו, ובין ככפיר אשר יושב במסתרים וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ״פ, ואח״כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו.
    דמינו – החיל הזה הרודף אחרי דומה לאריה.
    יכסף – שרש כסף בלשון ארמי ר״ל נחפר ונכלם, וחפר בחילוף אותיות חִוָּר, ולא עתה פניו יחורו (ישעיה נ״ט:כ״ו) ילבינו, ומזה שם הכסף, מתכת לבנה והלבנת הפנים תולד גם כן לגודל התאוה.
    כפיר – אריה בתקפו, והקטן נקרא גור.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) קוּמָ֤ה יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י⁠ מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ׃
    Arise, Hashem, confront him, cast him down; deliver my soul from the wicked by Your sword;
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    קוּם יְיָ אַקְדֵם אַפּוֹי חַמְטֵיהּ פְּצָא נַפְשִׁי מִן רַשִׁיעָא דְאִתְחַיֵיב קְטוֹל בְּסַיְפָךְ.
    Arise, O LORD,⁠1 forestall him, strike him down; deliver my soul from the wicked man who deserves death by your sword.
    1. LORD: God.
    קומה ה׳ קדמה פניו הכריעהו – ר׳ פינחס בשם ר׳ אושעיא אמר חמש עמידות העמיד הקב״ה לדוד בספר תהלים. ארבעה כנגד ארבעה מלכיות שראה אותן ברוח הקודש היאך הן עתידות לשעבד בישראל והוא מעמיד להקדוש ברוך הוא על כל אחת ואחת. וחמישית שראה מלכות של גוג שהוא בא אל ישראל בחזקה ואומר להקב״ה (תהלים י׳:י״ב) קומה ה׳ אל נשא ידך. אמר לפניו רבונו של עולם אין זוג להזדווג לה אלא אתה. ומהו אומר קומה ה׳ אל נשא ידך. משל למה הדבר דומה לגבור אחד שהיה עובר בנהר ובנו עמו ואחז בידו להעבירו וכשהגיע לחצי הנהר נתגברה השבולת למעלה על ראש בנו. מיד צעק בנו ואמר אבא ארים ידך דאנא טבע. כך ארבע מלכיות משולין במים שנאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. וישראל טובעין בתוכו שנאמר (תהלים ס״ט:ג׳) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד. ואלמלא הקב״ה עמהם לא היו יכולין להנצל. שנאמר (ישעיהו מ״ג:ב׳) כי תעבור במים אתך אני. וכיון שצפה דוד שפעמים שהחטא גורם והם מתגברין כשבולת של נהר לשטף את ישראל התחיל צווח (תהלים י׳:י״ב) קומה ה׳ אל נשא ידיך. ארים ידיך דאנן טבעין. וכן הוא אומר (שם ס״ט:ט״ז) אל תשטפני שבולת מים. לפיכך הוא אומר קומה ה׳ זכור שבועתך. אמר לו חייך אני נושא שנאמר (דברים ל״ב:מ׳) כי אשא אל שמים ידי. ואומר (ישעיהו מ״ט:כ״ב) הנה אשא אל גוים ידי.
    דבר אחר: קומה ה׳ – זכור שבועתך שנשבע המלאך על שמך שנאמר (דניאל י״ב:ז׳) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחיי העולם. וכתיב (ישעיהו ל׳:י״ח) לכן יחכה ה׳ לחננכם. ואין לכן אלא שבועה שנאמר (שמואל א ג׳:י״ד) לכן נשבעתי לבית עלי. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אמר הקב״ה אני אמרתי בעצמי שבועה שאני מגלה את הקץ וגואל אתכם אף משיבוא גוג ומגוג אני נלחם עמו שנאמר (זכריה י״ד:ג׳) ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם. לכך אמר דוד קומה ה׳ קדמיה לרשיעא מקמי דלא תקדמך. מהו הכריעהו מכף זכות לכף חובה.
    דבר אחר: שברהו. כמה דאת אמר (תהלים כ׳:ט׳) המה כרעו ונפלו. פלטה נפשי מרשע חרבך. שבא מכח אבותי ומכח התורה שנקראת חרב שנאמר (שם קמ״ט:ו׳) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. (דבר אחר פלטה נפשי מזה שבא עלי) מכח אותה החרב שאמר לו יצחק (בראשית כ״ז:מ׳) ועל חרבך תחיה.
    דבר אחר: מאותה החרב שהיא חרבך ועתיד אתה לרדות בה עולמך. כמה דאמר (ישעיהו י׳:ה׳) הוי אשור שבט אפי. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר פלטה נפשי מאותו רשע שאתה עתיד להפיל אותו בחרבך שנאמר (שם ל״ד:ה׳) כי רותה בשמים חרבי.
    קומה ה׳ קדמה פניו – (ברמז תרט״ו).
    קדמה פניו – קדמה לרשיעא עד לא יקדמינך. הכריעהו לחובה כמה דאת אמר המה כרעו ונפלו.
    פלטה נפשי מרשע וגו׳ – מאותו רשע שבא מכח של אותו חרב ועל חרבך תחיה. ד״א פלטה נפשי מרשע מאותו רשע שהוא חרבך שאתה רודה בו עולמך, ריב״ל אמר מאותו רשע שעתיד ליפול בחרבך, הדא הוא דכתיב כי רותה בשמים חרבי, ממי שמבטל את התורה שנקרא חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.
    פקם בה יא רב אסתקבל וג׳הה פאג׳ת׳ה, ופלת נפסי מן אלט׳אלם בסיפך.
    ואם כך. ה׳! תקום תצא אליהם [אל הקבוצה שהקיפו אותנו בכוונה לפשוט בארצנו] ותתן להם לכרוע על ברכיהם. ו⁠[בכך] תציל אותי על ידי החרב שלך מהרשע.
    קומה, לכן קומה ה׳. מרשע, מן הרשע בחרבך.
    ומעני קדמה פניו הכריעהו תקדם אליה פכׄפצׄה ודׄללה כאנה קאל שימנו כורע כמא קאל לטבח תכרעו (ישעיהו סה:יב).
    וקו׳ מרשע חרבך יעני אלמסתחק עקאבך אלמסתוגׄב אלהלאך מנך ולם יצׄפה אלי אלחרב לאנה פי מוצׄע אלמפעול והו פיה עאמל מתׄל חגור חדשה (שמואל ב כא:טז) לבוש בדים (דניאל י:ה) כמא קאל אשר ירשיעון אלהים (שמות כב:ח). אי אלדׄי יוגׄבון אלחק עליה.
    The meaning of “Go forth to meet him. Bring him down,” (Psalms 17:13) go forth towards him and diminish him and conquer him, as if it said ‘make him kneel’ as it states “kneel down, to be slaughtered” (Isa. 65:12).⁠1
    The phrase, “from the wicked with Your sword,” (Psalms 17:13) means those deserving punishment and obliteration by You. There is not attribute linked to the ‘sword,’ as it is in the accusative position and includes the governor (ʿâmil), as in “he wore new armor” (2 Sam. 21:16),⁠2 “dressed in linen” (Dan. 10:5),⁠3 as stated “he whom God declares guilty” (Ex. 22:8)4 as in those deserving justice.⁠5
    1. Ibn Chiquitilla links the literal meaning (Arb. ḥaqîqa) of the roots Q-D M- and K-R-ʿ (kneel down) to their anthropomorphic usage (majâz). Cf. Ibn Ezra who gives only the sense of the anthropomorphism. RASAG’s translation of קדמה as אסתקבל וגׄהה פאגׄתׄה “approach him [lit. face] and uproot him.” So too Ibn Janâḥ אלתאלקי ואלסתקבאל “to meet and approach.” (ʾUṣûl, 626, 6). On the meaning of K-R-ʿ Menahem (Maḥbereṯ, 224* 1-3) and Ibn Janâḥ (ʾUṣûl, 332, 8-10) translate it as ‘kneel down.’
    2. An accusative of a verbless sentence, whose subject is Ishbi-benob.
    3. An accusative of a verbless sentence, whose subject is the man.
    4. An accusative of a verbless sentence, whose subject is the ‘the one whom’ i.e. אשר.
    5. I.e. God’s justice. In this arrangement. Sword is in the accusative position, with its subject God and the verb פלטה. Compare, Dahood, Anchor Bible 98.
    קדמה פניו – של אויב.
    הכריעהו – קפח את רגליו ויכרע ויפול.⁠א
    פלטה נפשי מכל רשע שהוא חרבך – שאתה משליטו ליפרע מן המחויבים לך.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״ויפל״.
    confront him The enemy.
    bring him down to his knees Beat his legs, and he will kneel and fall.
    rescue my soul from every wicked man who is Your sword, for You give him the power to rule, to requite those who are bound to You.
    קומה – להראות הכח.
    קדמה פניו – בבואו לטרוף אותי מרשע שהוא חרבך.
    ARISE, O LORD. To show Your might.⁠1
    CONFRONT HIM. When he comes to tear me.
    DELIVER MY SOUL. From the wicked who serve as Your sword.
    1. Lit., “to show Your might.”
    קומה י״י – כשיבא לרדפני ולטרפני.
    קדמה פניו הכריעהו – שלא יהיה בו כח להרע לי.
    פלטה נפשי מרשע חרבך: מרשע – שהוא חרבך כמו שנאמר: הוי אשור שבט אפי וגומר (ישעיהו י׳:ה׳). כי החרב והפלטה ממנה מאתך הוא הכל. כמו שכתוב: מחצתי ואני ארפא (דברים ל״ב:ל״ט).
    Arise, O Lord – when he comes to pursue and tear me.
    Confront him and cast him down – so that he shall not have the strength to harm me.
    Deliver my soul from the wicked, Thy sword – i.e. from the wicked which is Thy sword, as it is said (Isaiah 10:5): "Ho, Assyrian, the rod of Mine anger,⁠" etc.; for the sword, and escape from it, is all from Thee; as it is written, "1 have wounded, and I heal" (Deut. 32:39).
    הכריעהו. בעצת חושי הארכי: פלטה נפשי מרשע חרבך. ׳מרשע׳ שהוא ׳חרבך׳1, שאתה מעניש על ידו2:
    1. כן לשון אבע״ז.
    2. כ״כ רש״י: פלטה נפשי - מכל רשע שהוא חרבך שאתה משליטו ליפרע מן המחוייבים לך.׳ כי החרב והפליטה ממנה מאתך הוא הכל. כמו שכתוב: מחצתי ואני ארפא (דברים לב, לט)׳ (רד״ק).
    ועתה ה׳, קַדְּמָה פָנָיו, ר״ל שים עצמך בפניו למנוע אותו, ואדרבה, הַכְרִיעֵהוּ ופַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע שהוא חַרְבֶּךָ, שבו הקב״ה מתנקם מאויביו, כאמרם (שבת לב.) ׳מגלגלין חוב על ידי חייב׳:
    קדמה פניו – עד שלא ילכדנו הקדימהו והפילהו לכרוע על ברכיו.
    פלטה – הצל נפשי מיד הרשע שהוא חרבך.
    קומה ה׳ – בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו,
    הכריעהו שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי,
    פלטה נפשי מהרשע אשר הוא חרבך שעל ידו תעניש בריותיך להרוג ע״י את המחויבים מיתה.
    קדמה פניו – לך לקראתו, וכן על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (פרשת תצא).
    מרשע חרבך – אע״פי שהבחירה ביד הרשע להיטיב או להרשיע, מ״מ הצלחת נכליו היא ביד הבורא, א״כ הוא כחרב ביד ה׳ להכות את אשר ה׳ יגזור.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) מִ֥מְתִֽים⁠־יָדְךָ֨׀ איְהֹוָ֡היְ⁠־⁠הֹוָ֡ה⁠ מִֽמְתִ֬יםב מֵחֶ֗לֶד⁠ חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ [וּֽצְפוּנְךָ֮] (וצפינך) תְּמַלֵּ֢א בִ֫טְנָ֥ם⁠ יִשְׂבְּע֥וּג בָנִ֑ים⁠ וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽםד׃
    from men, by Your hand, Hashem, from men of the world, whose portion is in this life, whose belly You fill with Your treasure; who have plenty of children and leave their abundance to their infants.
    א. מִ֥מְתִֽים⁠־יָדְךָ֨׀ =ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55 (לגבי מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת); בכתי״ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55 ושיטת-א יש גם חטף: <מִ֥מֲתִֽים⁠־יָדְךָ֨ ׀>.
    • לגבי המרכא והגעיה ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.3 (עמ׳ 264-265): ״הטעמה מיוחדת נוהגת לפני לגרמיה המשמש בתחום שלטון פזר: מרכא משני יבוא בראש התיבה שלפני הלגרמיה – בתנאי שיש חציצה בין המרכא לבין התנועה הראויה להיות מוטעמת. המרכא המשני בא בלא טעם עיקרי, וגעיה באה במקום הטעם״ (והשוו לדוגמה להלן יט, טו). וכך הטעמים אצל ברויאר ומג״ה, אך הם משמיטים את המקף.
    • ל=<מִֽמְתִ֥ים⁠־יָדְךָ֨ ׀> (געיה ומרכא, מקף בתיבת משרת, ואין חטף) (וכן הוא בקורן בהשמטת המקף), או <מִֽמְתִֽים⁠־יָדְךָ֨ ׀> (שתיהן געיות) לפי דותן (וכך נראה יותר בכתי״ל).
    • ברויאר, מקראות גדולות הכתר, סימנים, מכון ממרא
    ב. מִֽמְתִ֬ים =ל,ש1.
    • ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55 ושיטת-א=מִֽמֲתִ֬ים (חטף) וכך במג״ה.
    ג. יִשְׂבְּע֥וּ =ש1 ובדפוסים
    • ל!=יִשְׂבּ֥עוּ (חסר שווא באות בי״ת)
    • הערות דותן וברויאר
    ד. לְעוֹלְלֵיהֶֽם =ש1?,ק-מ
    • ל!=לְעוֹלְלֵֽיהֶם (מקום הסילוק)
    • הערות ברויאר ודותן
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְצַדִיקַיָא דְמַסְרִין נַפְשֵׁיהוֹן מְטוּלְתָּךְ יְיָ לְמִיתוּתָא בְּאַרְעָא חוּלַקְהוֹן בְּחַיֵי עָלְמָא וְטַשְׁיוּתָךְ טָבָא יִתְמַלְיָן כְּרֵיסֵיהוֹן יִסְבְּעוּן בְּנִין וְיִשְׁבְּקוּן שִׁיוּרְהוֹן לְטַלְיֵהוֹן.
    And the righteous who hand over their souls on your account, O LORD, to death1 in the land, their portion is in eternal life, and their bellies will be filled with your good store; children will be satisfied, and they will leave their surplus2 to their children.
    1. To death: + and are destroyed.
    2. Surplus: profit.
    ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – מדבר בנבוכדנצר. אמר דוד לפני הקב״ה מה גבורים הן שנטלו שלטון מתחת ידיך והשלטת אותן בעולמך לשעבד בניך ואיזה זה נבוכדנצר ובלשצאר. ואין ממתים אלא גבורים שנאמר (דברים ג׳:ו׳) החרם כל עיר מתים. ממתים מחלד. שהשלטתם על הארץ. ואין חלד אלא ארץ שנאמר (תהלים מ״ט:ב׳) האזינו כל יושבי חלד. חלקם בחיים. בעולם הזה שנתת להם שלוה. וצפונך תמלא בטנם. שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בבית המקדש שנאמר (מלכים ב כ״ד:י״ג) כל אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך. ישבעו בנים. זה אויל מרודך שנאמר (ירמיהו כ״ז:ז׳) ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו. והניחו יתרם לעולליהם. יתומה אחת שנשתיירה זו ושתי ועשתה אגוסתא במלכות שאינה שלה שנאמר (אסתר א׳:ט׳) גם ושתי המלכה. ממתים ידך. מה גבורים היו שהיו שלטין מתחת ידיך. ממתים מחלד. שהשלטתם בעולם. חלקם בחיים. שנתת להם שלוה. וצפונך תמלא בטנם. שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. ישבעו בנים. זה אספיאנוס וחביריו. והניחו יתרם. אלו שני יתומין שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס. וזימנת להם זאבה אחת שהניקתם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים.
    דבר אחר: מדבר בדורו של שמד. מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת השם ומתו תחת ידך. ממתים ידך. מומתים מידך ממתים מחלד. אלו שהעלה גופן חלודה כגון ר׳ שמעון בן יוחאי ובנו שהיה טמון הוא ובנו י״ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. מה עשה הקב״ה ראה אותו שלטון שהיה יושב ודן את הצפרים והיו מהן נכנסות לפניו ונוטלות דימוס ויוצאות. ומהן היו נכנסות ונוטלות איטפוסין. כיון שראה ר׳ שמעון בן יוחאי כך אמר אפילו צפור מן בלעדי שמיא לא אתיא. מה צפרין חוץ מדעת עליון אינן נתפסין אנו חוץ מדעת עליון נתפס ומיד יצא וטיהר את ארץ ישראל ופירש. אמר לו הקב״ה דוד הפסידו חלקם בחיים. וצפונם לא נאמר אלא וצפונך. נתבשר שחלקו עמהם לעתיד לבוא ואותן טובות שכתוב בהן (תהלים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. ישבעו בנים. (שם צ׳:ט״ז) יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. והניחו יתרם לעולליהם. (שם י״ח:נ״א) ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם אלו באים מכח התורה ומכח מעשים טובים. אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה שנאמר אני בצדק וגו׳ אשבעה בהקיץ. עם אותן הצדיקים שנאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר.
    ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – מדבר בנבוכדנאצר, אמר דוד רבש״ע מה גבורים הם שנטלו שלטון תחת ידך שהשלטת אותם בעולמך לשעבד את בניך ואיזה זה נבוכדנאצר ובלשצר, ואין ממתים אלא גבורים כמה דאת אמר ונחרם את כל עיר מתים.
    ממתים מחלד – שהשלטת אותם על הארץ ואין חלד אלא העולם כמה דאת אמר האזינו כל יושבי חלד.
    חלקם בחיים – בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכת בית המקדש שנאמר ויוצא משם את כל אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך, ישבעו בנים זה אויל מרודך שנאמר ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו, והניחו יתרם לעולליהם יתומה אחת נשתיירה זו ושתי עשית אותה אוגסטא בעולמך במלכות שאינה שלה שנאמר גם ושתי המלכה וגו׳.
    ממתים ידך ה׳ – מדבר בעשו הרשע גבורים הם שנטלו שלטון מתחת ידך.
    ממתים מחלד – שהשלטת אותם בעולמך, חלקם בחיים בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, ישבעו בנים זה אספסיאנוס וחבריו, והניחו יתרם לעולליהם זה שני יתומים שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס זמנתה להם זאבה אחת שתינק אותם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים.
    דבר אחר: ממתים ידך – מדבר בדורו של גזרה מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת שמך ומתו תחת ידך, ממתים מחלד שהעלו גופן חלודה כגון רשב״י שהיו טמונים במערה הוא ובנו י״ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. אמר לו הקב״ה דוד הפסידו חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם וצפונם אינו אומר אלא וצפונך נתבשר שחלקו עמהן לעתיד לבא באותם טובות דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ישבעו בנים יראה אל עבדך וגו׳, והניחו יתרם לעולליהם ועושה חסד לאלפים, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע אלו באים מכח תורה ומעשים טובים אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה, אני בצדק וגו׳ אשבעה בהקיץ תמונתך שאמרת בעה״ז כי לא יראני האדם וחי, אבל לע״ל בהקצת מתים אני שבע לראות שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו, ואומר כי עין בעין יראו.
    דבר אחר: ממתים ידך – אמר רבי חמא בר חנינא ואי תימא רבי יצחק הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים, רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת.
    דבר אחר: ממתים ידך ה׳ – מה גבורים הם אותם שנטלו את חלקם בחיים ואיזה זה שבטו של לוי, ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלקם בארץ, חלקם בחיים אלו קדשי מקדש, וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול, ישבעו בנים כל זכר בבני אהרן יאכלנה, והניחו יתרם לעולליהם והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. אני בצדק אחזה פניך. ר׳ דוסתאי בר ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, בשר ודם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אין מקבלו ואם תאמר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה ואם תאמר רואה פני המלך ספק עושין לו רצונו ספק אין עושין לו רצו נו, אבל הקב״ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. אמר רב נחמן אלו ת״ח שמקיצין שינה מעיניהן בעוה״ז והקב״ה משביען מזיו שכינתו לעוה״ב. רבי יהודה אומר וישלחהו ה׳ אלהים מגן עדן שלוי מגן עדן בעוה״ז ולא שלוח מגן עדן לעוה״ב, רבי נחמיה אומר שלוח מגן עדן בעוה״ז ובעוה״ב, ודא מסייעא לרבי יהודה אני בצדק אחזה פניך לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך אותה שעה אני בצדק אחזה פניך אותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה.
    אללהם אג׳עלני מן רהט נעמתך, אלכ׳אלדין פיהא אלד׳ין נציבהם אלחיאה, ומן ד׳כ׳אירך תמלי בטונהם, חתי ישבע אלאוליא וידעון מא יפצ׳לונה לצביאנהם.
    ה׳! תשים אותי מכלל האנשים שנהנים מהשפע שלך וגם מכלל אלה שנמצאים בשפע שלך לנצח. אשר החיים הוא חלקם. והבטן שלהם מתמלאות מהדברים החשובים עד שישבעו זרעם [מרוב טובות]. ויניחו את מה שיותירו לבניהם.
    ממתים, ה׳ שימני מן האנשים אשר יזכו למנעמיך ואשר יתקיימו בה לעד אשר חלקם החיים ומצפונותיך תמלא בטנם עד אשר ישבעו אוהביך ויניחו את אשר הותירו לעולליהם. ותיבת ממתים אנשים כמו כל עיר מתים בדברים ב לד, ג ו. ויהי מתיו מספר בדברים לג ו. וחלד דומה לערבית ״כ׳לד״ שענינה, תמיד, נצח, עד. גם לקמן לט ו וחלדי ימי חיי. ופירש בנים ״אוליא״ כמו בני אתה לעיל ב ז, וראה שם בפירוש.
    ואמרו ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, ר״ל יהנו הבנים בצדקת האבות כמו עושה חסד לאלפים1.
    1. שמות כ, ו.
    וקולה ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, יריד בה נפע אלבנין בצלאח אלאבא מת׳ל ועושה חסד לאלפים.
    ויתאול קו׳ ממתים ידך ייי עלי וגׄהין אלאול אן יכון בדלא מן קולה מרשע חרבך (תהלים יז:יג) יעני מן קום יסתחקו בליתך. וקו׳ ממתים מחלד אבתדי קול והאולי אלקום צׄד אלאולין ויחתמﹶל כונהם באעיאנהם יעני דׄוי איאדיך ועונך כמא קאל והיתה ידך עמדי (דברי הימים א ד:י).⁠1 וממתים מחלד יעני מן דׄוי אלעמראן אלדׄין נציבהם פי אלחיאה ומלאת דׄכׄאירך אגׄואפהם.
    ושבע2 בניהם ואבקו פצׄלהם לאטפאלהם אנא מן גׄמלה האולאי אלקום אלפצׄלא אלמחטׄיין [20ב] מנך באלארזאק אלדארﹼﹶה ואלנﹺעם אלמפיצׄה אכׄתץ באופר נציב מן רצׄאך ואכבר חטׄ מן מערפה חקיקתך.
    1. Alt. והיתה ידך עמי.
    2. ושבע (1) 20ב MSS ישבעו
    The phrase “from men, O LORD, with Your hand,” (Psalms 17:14) can be explain in two ways. The first is that is parallels the phrase “from the wicked with Your sword,” (Psalms 17:13): meaning people deserving Your curse.⁠1 And the phrase, “from men of this world” (Psalms 17:14) is the start of the phrase. (Now) these men (ḥĕlĕḏ) are the opposition to the first.⁠2
    It carries the meaning, their great men, intending those who possess Your assistance (lit. hands) and Your help, as it states, “your hand was with me” (1 Chr. 4:10).⁠3 And “from men who possess life” meaning those alive, whose portion is life and Your treats fill their bellies.⁠4
    “Their sons too shall be satisfied” (Psalms 17:14) And they conceal their leftovers for their children.⁠5 I am a member of this favored people, who enjoy Your favor through a lucrative livelihood and bountiful blessings, which is favored with an ample portion of Your munificence and a large share in Your true knowledge.⁠6
    1. I.e., ממתים equates to the subject of the preceding verse, wicked people (מרשע). This is the meaning found in Ibn Janâḥ, who derives it from the root (M-T-T) of following the pattern of זנים, Z-N-N. He shares Ibn Chiquitilla’s meaning (ʾUṣûl, 396, 27).
    2. Verse 14 is connected with the previous verse, making the phrase “from men, by Your hand, O Lord” the accusative of פלטה. Though these men are the instruments of God’s punishment, they are deserving of God’s punishment. So too Ibn Ezra. A substantive. I.e., “from men, O Lord, with your hand” who deserve punishment. Verse 13-4 read as “Rise, O Lord! God forth to meet him. Bring him down’ rescue me with Your sword, men who deserve Your hand (i.e. punishment).”
    3. The second explanation is introduced by ויחתמל. This explanation is found RASAG (Psalms, 77) and identifies the opening phrase, “from men, O LORD, with Your hand” as those deserving God’s protection.
    4. Ibn Chiquitilla's choice of the phrase differs slightly from what is found in Qafih’s edition of RASAG. RASAG translates the verse as, “their God, they placed me among a group of people (rahṭ) who earned Your grace, those whose portion is forever (ḵâlidîn) life, and your provisions fill their bellies until they satiated their offspring and leave over what remains to their children”. Ibn Janâḥ translates חלד here as מן [אהל] אלכׄלוד “immortal [inhabitants].” Elsewhere, he translates the word as עמראן “alive,” (ʾUṣûl, 227, 4-7). So too Menahem, (Maḥbereṯ, 175* 9-10).
    5. This is RASAG’s explanation (above) and Ibn Ezra’s explanation, ad loc.
    6. The Psalmist, David identifies himself as worthy of Divine Grace on account of his virtue (verse 3-4). On this topic see (Lasker 2009).
    ממתים ידך – מן המֵתים בידך על מטתם אני בוחר להיות.
    ממתים מחלד – מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה, רְדֿוּלְייא בלעז, ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים.
    וצפונך תמלא בטנם – ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליראיך.
    יתרם – נכסיהם אשר ישאירו במותם.
    Of those who die by Your hand I choose to be one of those who die by Your hand on their bed.
    of those who die of old age Heb. מחלד. Of those who die of old age, after they have "rusted" (חלודה), rodijjl in Old French, [rouille in Modern French] rust, and of the righteous, whose share is in life.
    and whose belly You will fill with Your hidden treasure And of those whose innards You will fill with Your good, which You have hidden for those who fear You.
    their abundance Their property that they leave over when they die.
    ממתים – דבק עם הפסוק שהוא למעלה והטעם פלטני ממתים ידך – שהם מכתך בעבור היותה ביד, כמו: הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳).
    ממתים מחלד – שכל חפצם להיותם מבני זה העולם כי חלד אינו דבר עומד. והעד: וחלדי כאין נגדך (תהלים ל״ט:ו׳), כל יושבי חלד (תהלים מ״ט:ב׳).
    וכל שאלתם שיחיו שנים רבות וכל טוב צפון שיש לך שתמלא בטנם בעולם הזה ויתענגו בו הם וישמחו וישבעו בניהם ויניחו המותר לעוללי הבנים.
    FROM MEN. This clause is connected to the previous verse. Its meaning is, save me from men who serve as Your hand1 and are the instruments of Your blow. Scripture speaks of God’s blow as God’s hand.⁠2 Compare, behold, the hand of the Lord is upon thy cattle which are in the field (Exodus 9:3).⁠3
    FROM MEN OF THIS WORLD. From men whose entire desire is to be a creature of this world.
    Cheled (world) refers to that which is not everlasting.⁠4 And mine age (cheldi) is as nothing before Thee (Psalms 39:6) and all ye inhabitants of the world (chaled) (ibid. 49:2) is proof of this.
    Men of this world refers to people whose entire desire is to live a long life and to have their bellies in this world filled with all of God’s5 hidden treasure so that they and their children can enjoy themselves and then leave what is left over to their small grandchildren.⁠6
    1. Our verse literally reads, From men, Thy hand. Ibn Ezra explains this as, from men who serve as Thy hand.
    2. Lit. “Because it is by hand.”
    3. The murrain, which was God’s instrument in killing Egypt’s cattle, is described by Scripture as a blow struck by God’s hand.
    4. Ibn Ezra takes the word cheled to mean time. See Radak’s Sefer Ha-Shoroshim, N.Y. 1948.
    5. Lit. “Your.”
    6. Lit. The babes of their children. See Radak.
    ממתים ידך י״י – ופלטה נפשי ממתים שהם ידך, רצונו לומר מכתך, כמו הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳). וכמו שקראם חרבך קראם ידך.
    ממתים מחלד – ממתים שהם מזה העולם, שכל תאותם וחפצם בזה העולם.
    חלקם בחיים וצפינך תמלא בטנם חלקם – הוא בחיי העולם הזה, כי לא יצפו לעולם הבא, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעולם הזה.
    ישבעו בנים – ושישבעו בניהם בחייהם עמהם.
    והניחו יתרם לעולליהם – אחר מותם והם בני בניהם.
    ובדרש (בבלי ברכות ס״א:): מפרש הפסוק על רבי עקיבא וחבריו הרוגי מלכות: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, ממתים ידך י״י ממתים מחלד? אמר להם הקדוש ברוך הוא, חלקם בחיים – חלקם בחיי העולם הבא.
    From men, Thy hand, O Lord – And deliver my soul from men who are Thy hand: he means, "(who are) Thy stroke,⁠" as "Behold, the hand of the Lord is upon" (Exod. 9:3). Just as he speaks of them as Thy sword, he speaks of them as Thy hand.
    From men of the world – from men who are of this world, whose whole desire and delight is in this world,
    whose portion is in (this) life, And whose belly Thou flllest with Thy treasure – Their portion is in the life of this world, for they look not to the world to come, but with Thy treasure and Thy bounty Thou fittest their belly in this world.
    (Their) children are satisfied – And whose children are satisfied by their life with them.
    And they leave the rest of their substance for their babes – i.e. after their death, and these are their children's children. In the Haggadic interpretation (Bavli Berakhoth 61 b) the verse is interpreted in reference to Rabbi Akiba and his companions, martyred under the Roman government: the ministering angels said before the Holy One – Blessed be He! – "Lord of the world, From men, Thy hand, O Lord, from men of the world?⁠" The Holy One Blessed be He! answered them: "Their portion (is) in life; their portion is in the life of the world to come!⁠"
    וכן ׳פלטה נפשי׳ ממתים, רשעים שהם מתים בחייהם1: ידך ה׳. שבאמצעותם תשלח מיני פורענות בעולמך2, וכן ׳פלטה נפשי׳ ממתים מחלד חלקם בחיים, מאותם אשר מעניני ה׳חלד׳ והזמן נתת ׳חלקם׳ באלה ה׳חיים׳3: וצפונך. בממון הצפון אצלך, שלא יושג בהשתדלות אנושי, כמו המציאות וכאוצרות וכמטמוני מסתרים, תמלא בטנם: ישבעו בנים. באופן שיצליחו בחיים בבנים ובממון4, למען לא יהיה להם שום חלק לחיי עולם5:
    1. ׳אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים׳ (ברכות יח:). ראה ישעיה שגם שם פירש רבינו ׳מְתים׳ – מֵתים׳
    2. הרשע הוא חרבו של ה׳, כמו שכתב בפסוק הקודם, והגוים נחשב ליד ה׳, להעניש על ידו.
    3. ׳ממתים מחלד, ממתים שהם מזה העולם, שכל תאותם וחפצם בזה העולם, חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם, חלקם הוא בחיי העולם הזה, כי לא יצפו לעולם הבא, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעולם הזה׳ (רד״ק). האבע״ז כתב ׳ממתים מחלד - שכל חפצם להיותם מבני זה העולם כי חלד אינו דבר עומד והעד וחלדי כאין נגדך כל יושבי חלד וכל שאלתם שיחיו שנים רבות וכל טוב צפון שיש לך שתמלא בטנם בעול׳ הזה ויתענגו בו הם ישמחו וישבעו בניהם ויניחו המותר לעוללי הבנים׳.
    4. הצלחות זמניות הנכללות בשלשה מינים, והם אורך ימים והבנים והממון (לשון רבינו בדברים ח א).
    5. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ראה מה שצויין באבות [ומה שנוסף מישעיה בכת״י].
    ועוד ׳פלטה נפשי׳ מִמְתִים יָדְךָ ה׳, ר״ל מן האומות שהן ׳ידך׳ שבהן אתה מתנקם, כאמרו (ישעיה י׳:ה׳) ׳הוי אשור שבט אפי׳ וגו׳, ועוד פלטה נפשי מִמְתִים מֵחֶלֶד, שהם המון ישראל הרודפים אחר התאוות1, אשר חֶלְקָם בַּחַיִּים וחלקם בצְפוּנְךָ, ר״ל, אותו החלק שיש להגיע להם ׳בחיים׳ בעולם הזה וחלקם המגיע ׳בצפונך׳ לעולם הבא, כאמרו (תהלים ל״א:כ׳) ׳מה רב טוב אשר צפנת ליריאך׳, תמור כל זה תְּמַלֵּא בִטְנָם לטורדם בעולם הבא, ויִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם, שאם אינם יכולים להיות נצחיים בחיי עולם הבא, יהיו נצחיים בהמשכת הזרע, להיותם מזרע ישראל2. וכן אמר לה׳ שיפלט נפשו מידם של ישראלים אלו, כי כל עשתונותיהם להשתרר ולהתגאות על ריעיהם.
    אמר הגאון, כי לשון ׳מתים׳, ר״ל ריבוי העם, וכן אמר (דברים ב׳:ל״ד) ׳ונחרם את כל עיר מתים׳, וכשהם מעטים ביחס למה שהיה מן הראוי להיות, יאמר ׳מתי מספר׳3. ׳חלד׳, ר״ל זמן מוגבל, היינו דור אחד, וכן ׳האזינו כל יושבי חלד׳ (תהלים מ״ט:ב׳), וכן ׳וחלדי כאין נגדך׳ (שם ל״ט:ו׳):
    1. שהוא ׳חלד׳, כמו שיבאר בסמוך.
    2. ראה רד״ק ואבע״ז.
    3. ראה מש״כ בדברים (לג ו).
    ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – כתוב בספר דקדוק ישן שכל ב׳ אותיות רצופות באמצע תיבה תנקד אחת בחטף פתח כמו הַלֲלוּ צִלֲלוּ שִמֲמוֹת עולם חַצוֹצֲרוֹת אֲרוֹמִמֲךָ וכיוצא בהן וכן מִמֲתִים ידך ה׳ מִמֲתִים מחלד. ועיין מה שנאמר בריש סדר לך לך.
    וצפינך – וצפונך קרי.
    לעולליהם – בכל הספרים מלא וא״ו ובחילופים משמע שכן הוא למדינחאי אבל למערבאי.
    מחלד – ענין זמן כמו מה חלד (תהלים פ״ט:מ״ח).
    יתרם – יתרון ומרבית העושר.
    לעולליהם – לבניהם קטנים.
    ממתים – אהיה מן המתים מידך.
    מחלד – מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה.
    חלקם – ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה.
    ישבעו בנים – ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם.
    ממתים – אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ.
    מחלד – מציין העולם הזמני, ומ״ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה.
    בחיים – הב׳ נמשך לשתים בחיים ובצפונך,
    תמלא – נסתר לנקבה
    ממתים ידך – האנשים שהם ידך, ר״ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ״ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה׳ מנהיג עולמו ע״י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע״י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה׳ העוסק בישוב העולם, וע״י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד – מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם – שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה״ז ומן חלקם בצפונך בעוה״ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר״ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה״ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ״ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה״ז בין חלקם בעוה״ז בין חלקם לעוה״ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא
    א. לאכול ולמלא בטנם,
    ב. שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם – כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה״ז מאכילה ומבנים ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי.
    ממתים – לפי דברי שד״ל (משתדל פרשת דברים, פירושו על ישעיה) ר״ל גבורים, ושם רפאים שמקורו מתיבת רפה ור״ל ג״כ מתים (רפאים בל יקומו, שם כ״ו:י״ד) הושאל להורות עריצים המכחידים רואיהם כמתים יוצאים מקבריהם, ואולי כמקרה תיבת רפאים כן מקרה מתים אע״פי שבזאת החליפו הצרי בשוא.
    ידך – עריצים שהם מכחך.
    מחלד – בהיפוך אותיות חדל (ישעיה ל״ח:י״ח) וכן תבל ממקור בל דבר חָדֵל וּבָלֵה, והם חיי שעה וטובתם, בעוד שחיי נצח קרואים עולם, דבר נעלם.
    וצפונך – עושר שאדם צופן וטומן (נתן לכם מטמון, פרשת מקץ).
    בטנם – ולא נפשם ישבעו בו בניהם.
    יתרם – מה שנותר לבנים אחר שכבר אכלו הם חלקם.
    לעולליהם – ממקור על בלשון ארמי בא, ולרוב הוראתו מי שבא ונכנס עתה בחיים, אר כאן השתמש בתיבת זו להוראת הבנים ויושבים במקום אבותיהם.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץא תְּמוּנָתֶֽךָ׃
    As for me, I shall behold Your face in righteousness; I shall be satisfied when I awake with Your likeness.
    א. בְ֝הָקִ֗יץ =ל
    • ברויאר ציין פת״ח בה״א במקום קמ״ץ, אבל לא נראה כן בבדיקה בכתי״ל.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲנָא בְּקוּשְׁטָא אֶחְמֵי סְבַר אַפָּךְ אֶשְׂבַּע בְּעֵדֶן דְאִתְעָר מִן אַיְקָר פַּרְצוּפָךְ.
    I in truth will see your countenance, I will be satisfied at the time that I awake, from the glory of your face.
    דבר אחר: אשבעה בהקיץ – שאמרת (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי. אבל לעתיד לבוא בשעת הקצת המתים אני שבע לראות שנאמר (ישעיהו כ״ה:ט׳) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה. (שם נ״ב:ח׳) כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון.
    דבר אחר: אני בצדק – ראה מה כחה של צדקה שפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקבל פני שכינה. משל למה [הדבר] דומה למטרונית אחת שהיא מבקשת להקביל פני המלך היא עושה עטרה לפי כבודה ועל ידי העטרה שהיא מכנסת לעטר את המלך היא רואה פני המלך. ראה כמה היא כוחה של צדקה שעל ידי צדקה הוא מקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. מה ראה דוד לפרש זכות של צדקה בלבד. ללמדך שאפילו רשעים ואין בהם אלא זכות של צדקה בלבד זוכין ומקבלין פני שכינה שנאמר (שם מ׳:ה׳) ונגלה כבוד ה׳. הכל רואין צדיק ורשע. אם כן מה בין צדיק לרשע. כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין וידעו הצדיקים לפני מי הם יגיעים.
    דבר אחר: אני בצדק – לפי שהרשעים יושבין בעולם הזה שלוין וכופרין בהקב״ה וצדיקים מתייסרין בעולם הזה ומתים על שם יוצרם. לכך אמר דוד אני איני מן המכעיסים לפניך אלא מאותם שהם יגעים בתורה שכתוב בה (דברים ט״ז:כ׳) צדק צדק תרדוף. לכך נאמר אני בצדק אחזה פניך.
    דבר אחר: תפלה לדוד שמעה ה׳ צדק – הדא הוא דכתיב (שם ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה ויאמר שמע ה׳ קול יהודה. תמן תנינן הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו. שמאי אומר תשעת קבין. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. עד שבאו שני גרדיים משער האשפות והעידו מפי שמעיה ואבטליון ששלשת לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם. למה הוזכר שם המקום ושם אומנותם והלא אין אומנות פחותה מגרדי ואין לך מקום בזוי בירושלים משער האשפות. אלא ללמדך כשם שאבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה כך לא יעמוד אדם על דבריו במקום שמועה. למה מזכירים דברי ב״ש ודברי ב״ה לבטלה. לומר לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם. למה מזכירין דברי יחיד הואיל ואין הלכה כמותו אלא כדברי המרובין. שמא יראה יחיד דברי בית דין סתם ויסמוך עליו שאין בית דין סתם יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן יהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. הא למדת שצריך אדם לסמוך על דברי הראשונים ולסדר את דבריו על דברי תורה. וכן מצינו בדוד שסמך על דברי משה רבו כשראה שנתפלל עליו ועל שבטו ואמר (שם) וזאת ליהודה ויאמר שמע ה׳ קול יהודה. התחיל מתפלל על עצמו באותו לשון שמעה ה׳ צדק. שאין קול האמור להלן אלא קול האמור בדוד כדכתיב (שמואל א כ״ו:י״ז) ויכר שאול את קול דוד.
    אני בצדק אחזה פניך – ראה כמה כחה של צדקה שבפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקביל פני שכינה, בנוהג שבעולם מטרונא המקבלת פני המלך היא עושה עטרה לפי כבודה ועל ידי העטרה שמכנסת לעטר את המלך רואה פני המלך ובפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקביל פני שכינה.
    דבר אחר: אני בצדק אחזה פניך – מה ראה דוד לפרש כחה של צדקה לבדה בזכותה, אלא ללמדך שאפילו רשעים שאין בידם אלא זכות של צדקה לבדה זוכין ומקבלין פני שכינה שנאמר ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדו כי פי ה׳ דבר, הכל רואין צדיקים ורשעים, אם כן מה בין צדיקים לרשעים, אלא כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין וידעו הצדיקים לפני מי הם יגעין. ד״א אני בצדק אחזה פניך, לפי שהרשעים בעולם הזה שלוים ושקטים וכופרים בהקב״ה ומכעיסים ואתו וצדיקים מתיסרים ומתים על שם יוצרם, לכך אמר דוד איני מרותם שמכעיסין לפניך אלא מאותם שיגעים לפניך בתורה שנאמר בה צדק צדק תרדוף, לכך נאמר אני בצדק אחזה פניך.
    ואנא באלצלאח אנט׳ר וג׳הך, ואסתכת׳ר ענד אלחשר מן ד׳לך.
    וכשאני צדיק אסתכל אל פניך. וביום הדין (בהקיץ = תחיית המתים) ואקבל הרבה מזה [מההסתכלות אל פניך].
    אני, ואני על ידי התנהגותי בצדק אחזה פניך ואזכה להרבה מזה בתחיית המתים. ופירוש אשבעה רבוי כמו לעיל טו יא. ולקמן קכג ג. ופירוש בהקיץ כמו ורבים מישני אדמת עפר יקיצו בדניאל יב ב.
    יאמרו אחזה פניך, אביט אל פניך, רמז על האור הנברא אשר זהרו נראה לצדיקים, ועל אותה צורה רמז גם באמרו תמוניתך1.
    1. וכיוצא בזה כתב בספרו אמו״ד מאמר ג פ״ד.
    וקולה אחזה פניך, אנט׳ר אלי וג׳הך אשאר אלי אלנור אלמכ׳לוק אלד׳י יבאהי אללה בה אלצאלחין, ואלי תלך אלצורה איצ׳א אומא אד׳ בקולה תמונתיך.
    ואניא בצדקתך אחזה פניך – לעתיד.
    או: בצדק אחזה פניך – משפטי הוצא מלפניך והצדקב שבידי אחוז, ובהם אחזה פניך.
    אשבעה בהקיץ תמונתך – אשבעה מראית תמונתך בהקיץ המתים משנתם.
    [לשון אחר: אשבעה מראות פניך בהקיץ המתים משנתם, שהם בדמות תמונתך, שכן נאמר: כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט׳:ו׳).]⁠ג
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בנוסח שלנו: ״אני״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3. בכ״י אוקספורד 165:
    ״והצדקות״. בכ״י אוקספורד 34: ״וצדקות״.
    ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.
    I will see Your face with righteousness In the future, take my judgment away from before You and grasp the righteous deeds that I have performed, and through them I will see Your face.
    I will see Your face with righteousness in the future (Midrash Tehillim 17:13), or I will see Your face with righteousness Take my judgment away from before You and grasp the righteous deeds that I have performed, and through them I will see Your face. In other editions, this is one interpretation: I will be satisfied with Your image upon the awakening I will be satisfied with the vision of Your image when the dead awaken from their sleep. In many editions, the following appears at this point: Another explanation: I will be satisfied from seeing Your face when the dead awaken from their sleep, for they are in the likeness of Your image, for so it is stated: "For in the image of God, He made man" (Bereshit 9:6).
    אני – אין לי חפץ רק לחזות פניך, כי צדק ששמרתי היה סבה להתענגי בראותי פניך.
    והטעם להכיר מעשה השם כי הם כולם כללים ובחכמה עשויים לנצח עומדים ואני שבע מתענוג תמונתך לא כאשר תמלא בטנם וזה איננו בחלום רק בהקיץ. וזאת המחזה אינה במראה העין רק במראה שקול הדעת שהם מראות אלהים באמת. ואלה הדברים לא יבינם רק מי שלמד חכמת הנפש.
    AS FOR ME I SHALL BEHOLD THY FACE IN RIGHTEOUSNESS. My sole desire is to behold Your face. The righteousness that I kept was the cause of the pleasure that I experienced in beholding Your face.
    Beholding God’s face refers to knowing1 God’s work, which consists of the categories into which all creation falls. They are wisely made and are eternal.⁠2
    I, unlike those who rejoice when You fill their bellies, delight from the pleasure that I experience when I behold Your image.⁠3
    The above4 does not occur in a dream. It is experienced while awake. This sight is not seen by the eye but is a vision brought about by rational thinking. The latter are the true visions of God. Only those who have studied the psychology of the soul can understand these things.
    1. Lit., “recognizing.”
    2. The categories are eternal. The individual who is part of the categories perishes. God created the categories. The particulars naturally follow.
    3. According to Ibn Ezra seeing God’s face means knowing how God works in the world. See Chapter 12 of The Yesod Mora (The Secret of the Torah, p. 178) and Ibn Ezra on Exodus 33:19.
    4. Beholding God’s face.÷
    אני בצדק אחזה פניך – אמר דוד: הרשעים אין להם חפץ בעולם הבא, ולא כך אני כי אני מצפה ומיחל לחזות פניך בעולם הבא. ומה שאמר: אני בצדק. כי אני מצפה ומיחל לחזות פניך לעולם הבא בצדק שאעשה בעולם הזה, לא לאכול ולהתענג כמוהם.
    אשבעה – אמר אשבעה כנגד ישבעו בנים – הם ישבעו בעולם הזה, ואני אשבעה לעולם הבא.
    בהקיץ – כי לא תמות ותישן נפשי, הפך וישנו שנת עולם (ירמיהו נ״א:ל״ט,נ״ז).
    תמונתך – על דרך ותמנת י״י יביט (במדבר י״ב:ח׳) שהוא כמו תמנת י״י ראה. והוא השגת השכל, מכבוד האל כפי כח הנשמה אחרי הפרדה מהגוף. ומשה רבנו, עליו השלום, היה לו זה עם חיי הגוף, מה שלא היה כן לשאר הנביאים, כי שכלו היה שכל בפועל, כשנתבטלו לו כלי הגוף, כלם לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות ל״ד:כ״ח), ואז תמנת י״י יביט. ולא כן אליהו שנאמר בו בכח האכילה ההיא כמו שפרשנו במלכים (מלכים א י״ט:ח׳). ולשאר הנביאים יהיה להם זה אחר מיתה.
    והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש הפסוק הזה: בעולם הזה. וכן פרש אותו: יש לי חפץ לחזות פניך, כי הצדק ששמרתי היתה סבה להתענגי בראותי פניך. והטעם להכיר ולהביט מעשי י״י שהם כללים בחכמה עשוים ולנצח עומדים. ואני שבע מתענוג תמונתך, לא כמו הרשעים שהם מתים מחלד, שהם שבעים כאשר תמלא בטנם. וזה איננו בחלום רק בהקיץ. וזאת המחזה איננה במראות העין רק במראות שקול הדעת שהן מראות אלהים באמת.
    As for me, I shall behold Thy face in righteousness – says David. The wicked have no delight in the world to come, but it is not so with me, for I am looking forward to and hoping to see Thy face in the world to come; and when he says As for me, in righteousness, (he means) for I am looking forward to and hoping to see Thy face in the world to come in (reward for the) righteousness I do in this world in not eating and living in luxury as they do.
    I shall be satisfied – He says, I shall be satisfied, balancing Their children are satisfied: they shall be satisfied in this world, while I shall be satisfied in the world to come.
    On awaking – for my soul shall not die and sleep; the opposite of "they shall sleep a perpetual sleep" (Jer. 51:39, 57).
    (with.) Thy likeness – as "and the likeness of the Lord shall he behold" (Num. 12:8), which is the same as saying, "the likeness of the Lord he has seen.⁠" (What is meant) is mental apprehension of the glory of God according to the soul's capacity after its separation from the body. Moses our teacher (upon him be peace!) experienced this during the lifetime of the body, which was not the case as regards the rest of the Prophets; for his intelligence was active, while all the functions of the body were suspended – "he did neither eat bread nor drink water" (Exod. 34:28) and then the face of the Lord did he behold. This was not so with Elijah, when it is related of him that" in the strength of that meat,⁠" as we have interpreted in Kings (I Kings 19:8). And as regards the rest of the Prophets, this (experience) will be theirs after death. The learned Rabbi Abraham ben Ezra has expounded this verse of this world, and he expounds it thus: "I delight to behold Thy face, for the righteousness which I have observed has become the cause of the delight I feel in seeing Thy face. The sense (of the phrase) is the recognition and contemplation of the works of God that they in general are wrought in wisdom and endure forever. I then am satisfied with the enjoyment of Thy likeness" being in this unlike the wicked men of the world, who are satisfied "when Thou fillest their belly; and this is not in dream, but only when I am awake. And this beholding is not in visions of the eye, but only in visions of the mind, which are visions of God in truth.⁠"
    אני בצדק. בהתבונן אל נכון: אחזה פניך. אצייר בלבי רוב גדלך, ובכן אשבעה [בהקיץ] תמונתך, כי ׳שויתיך נגדי תמיד׳ (ע״פ לעיל טז ח) במחשבתי ׳למען לא אחטא לך׳ (להלן קיט יא):
    ואמר אחר זה, הם תמלא בטנם, אבל אֲנִי, בְּצֶדֶק – באמצעות צדקי אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ, כי בבוא עת שיקיצו וירננו שוכני עפר1, אז ׳אשבעה תמונתך׳, על דרך ׳ותמונת ה׳ יביט׳ (במדבר י״ב:ח׳)2:
    1. ע״פ ישעיה (כו יט) על תחיית המתים.
    2. באספקלריאה המאירה, ראה מש״כ בשמות (יט ח-ט).
    בצדק – בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן היקיצה הוא תחיית המתים כמ״ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו׳ (דניאל י״ב:ב׳).
    תמונתך – היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים.
    אני אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי בצדק אחזה פניך – אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע״י אתהלך לפני ה׳ לחזות אור פניו ולדבקה בו אשבעה בהקיץ תמונתך – אני איני שבע בעוה״ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז אשבעה עת יקיץ תמונתך – ימליץ כי תמונת ה׳ נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה׳ הנמצא באדם היא ישינה כ״ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה״ז מן הצפון להם לעוה״ב.
    בצדק – בעבור צדקי וישרי, או בעבור צדקך ה׳ וחסדך.
    אחזה פניך – עיין מה שכתבתי למעלה י״א:ד׳.
    בהקיץ – מתרדמת החיים, ומליצה זו תורה לא בלבד בבירור אמונת קדמונינו בהשארת הנפש אחר המות, רק גם כן תודיענו מה הוא לפי דעתם העונג השמור לנו בחיי נצח, הלא הוא דעה ברורה את ה׳ והבן מהותו ותכונתו הנקראים פנים ותמונה, שמהם ישפוט בן אדם על מהות ותכונת הגופים, ושם תמונה ממלת מִן, וצלם מן צֵל⁠־מִי, תמונה מודיע תכונת הדבר ומדותיו הפנימיים, והצלם צורתו החצונה ובכן תיבת תמונה פה על מקומה תבא.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144