×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הִנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל⁠־בָּבֶ֔ל וְאֶל⁠־יֹשְׁבֵ֖י לֵ֣ב קָמָ֑י ר֖וּחַ מַשְׁחִֽית׃
Thus says Hashem, "Behold, I will raise up against Babylon, and against those who dwell in Lebkamai, a destroying wind.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַיְתֵי עַל בָּבֶל וְעַל יַתְבֵי אַרְעָא כַסְדָאֵי עַמְמִין קְטוֹלִין דְרָם לִבְּהוֹן וְשַׁפִּירִין בְּקוּמָא רוּחֲהוֹן מְחַבְּלָא.
ואל ישבי לב קמי – יש אומרים, שהוא ״כשדים״ ב⁠[דרך] א״ת ב״ש.⁠1
1. ראה את פירושו לעיל על כה, כו, והשווה רד״ק על אתר. ת״י מתרגם את המשפט ״ועל יושבי״ במילים: ״ועל יתבי ארעא כסדאי״, כאילו המקרא הוא מקרא קצר, והשווה רד״ק. ואת המילים: ״לב קמי״ הוא מתרגם: ״עממין קטולין דרם לבהון ושפירין בקומא״, ובכך הוא מפרש את ״לב קמל״ כמתייחס לאויב ולא לבבל עצמה. גם אלפסי, ערך ׳לב׳, מפרש את ״לב קמי״ על בבל, אף כי לא בדרך א״ת ב״ש, אלא כצירוף המביע את יחס בני בבל אל בני ישראל.
לב קמי – כשדים בגימ׳ דא״ת ב״ש.
רוח משחית – את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית. רוח – טלנט בלעז.
Leb-kamai Casdim (Chaldeans) according to cypher of 'At-bash' (א"תב"ש). the desire of a destroyer The desire of the king of Persia and Media, who is a destroyer. Heb. רוּחַ (talent in Old French).
לב קמי – שונאין קמים עלי בלב.⁠א זהו אחר פשוטו של מקרא.
ויש אומרים: לב קמי – בא״ת ב״ש כשדים, וכת״י יושבי לב קמי יתבי ארע דכשדאי.⁠ב
רוח משחית – רוח מדי שישחיתו אותם.
א. כן בכ״י מינכן5. בכ״י פרמא 2994: ״שלי בבל״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״כשדאי״.
כה אמר י״י, ואל יושבי לב קמי – כשדים בא״ת ב״ש ויתכן שיהיה ארץ כשדים חסר כאילו אמר יושבי ארץ כשדים וסמך אותו על המבין לפי שזכר בבל וכן מנהג הכתוב בהרבה מקומות ויהיה לב קמי כמשמעו לב אויבי ויהיה תכונת הפסוק כן ואל לב קמי יושבי ארץ כשדים ועל הדרך הזה תירגם יונתן הפסוק כן הא אנא מייתי על בבל ועל יתכי ארע כשדאי עממין קטולין די רם לבהון ושפירי בקומהון רוחהון מחבלא הנה הוסיף ארע כשדאי ופי׳ לב קמי כמשמעו לפי דעתו.
ישבי לב קמי – נכון לפי דעתי שיהיה כמשמעו, ויהיה ישבי כמו יושביה כנוי לבבל. ויהיה לב ורוח דבק עם מעיר, וכנה בשם קמי לבני מדי כמו שיאמר עוד: העיר י״י את רוח מלכי מדי (ירמיהו נ״א:י״א), וזה כי הם קמים על בבל במצות השם כמ״ש ישעיה עליהם: גבורי לאפי (ישעיהו י״ג:ב׳), ובכלל כי יקומו על בבל כל האומות במצות השם. כמו שניבא דניאל, כי זאת החיה השנית תקום אחר הראשונה. ואולם אם יש באמרו לב קמי הוראה נסתרת כמו בשם ששך כמו שאמר זולתי (רש״י ורד״ק), טוב הוא. ובאור סוג זה אוצר י״י יבוא.
ואמר הנני מעיר על בבל ואל יושבי לב קמי רוח משחית להגיד שהוא יעיר רוח משחית והוא רצון פרס ומדי שיתחדש אליהם רצון בהערת השם יתברך להשחית את בבל, ועל יושבי לב קמי המה הכשדיים כי הם הקמים על השם שהיו יושבים תמיד בלב ורצון לקום כנגד השם ועמו, וכן כתבו הראשונים שלב קמי הוא כשדים באת״בש.
מעיר – מלשון התעוררות.
רוח – רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳).
לב קמי – הם כשדים בא״ת ב״ש ואחז בלשון זה על כי קם לבם על ה׳ והחריבו נוהו.
רוח משחית – מוסב על מעיר לומר שיעורר עליהם רצון משחית והוא רצון פרס ומדי.
על בבל עיר המלוכה,
ואל ישבי לב קמי (כשדים בא״ת ב״ש),
רוח משחית שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) וְשִׁלַּחְתִּ֨י לְבָבֶ֤ל ׀ זָרִים֙ וְזֵר֔וּהָ וִיבֹקְק֖וּא אֶת⁠־אַרְצָ֑הּ כִּי⁠־הָי֥וּ עָלֶ֛יהָ מִסָּבִ֖יב בְּי֥וֹם רָעָֽה׃
I will send to Babylon strangers, who shall winnow her; and they shall empty her land, for in the day of trouble they shall be against her round about.
א. וִיבֹקְק֖וּ א=וִיבֹקֲק֖וּ (חטף); תיבה זו נשמטה מרשימתו של ברויאר, שכנראה פספס אותה בגלל שקו הפתח הוזז שמאלה עבור ראש הלמ״ד שמתחת.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאֶשְׁלַח עַל בָּבֶל בָּזוֹזִין וְיִבְזוּנָהּ וִירוֹקְנוּן יַת אַרְעָא אֲרֵי הֲווֹ עֲלָהּ מִסְחוֹר סְחוֹר בְּיוֹם בִּישׁ.
וזרוה – ונפצוה.
ויבוקקו – וירוקנו.
and they shall scatter her Heb. וְזֵרוּהָ.
and empty her land Heb. וִיבֹקְקוּ.
ושלחתי לבבל זרים וזרוה – מפזרין אותה.
ויבוקקו – לשון ריקם.
ושלחתי לבבל זרים וזרוהזרים – נכרים וזרוה – מן מזרה ישראל (ירמיהו ל״א:ט׳), והוא לשון נופל על הלשון לצחות. וזרים – בשקל קמים מנחי העי״ן, וזרוה מנחי הלמ״ד מבנין הדגוש והרי״ש אינה ראויה להדגש.
ויתכן לפרש זרים וזרוה ענין אחד ושרש אחד, ויהיה זרים תאר בפלס דוים כלים וכן תרגם יונתן בזוזין ויבזוזינון.
ויבוקקו את ארצה – ענין רקות כמו כי בקקום בוקקים (נחום ב׳:ג׳).
ושלחתי לבבל זרים ונכרים שלא ירחמו עליה אבל יזרו אותה ויפזרוה לכל רוח, או יהיה וזרוה מלשון זר שלא יחמולו עליה כמכיר ואוהב כי אם באכזריות כזרים, ואמר ויבקקו את ארצה שהוא לשון ריקות שיריקו אותה מכל שללה.
זרים וזרוה – ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג).
ויבוקקו – ענין ריקות כמו הבוק תבוק (ישעיהו כ״ד:ג׳).
ושלחתי וכו׳ – אשלח על בבל אנשים רודפים ומפזרים והם יפזרו אותם וירוקנו את ארצם כי את הכל יקחו.
כי היו עליה – האויבים יבואו עליה מסביב ביום בוא עליהם הרעה.
וזרוה – מענין זר זהב סביב, והוא עם זרים לשון נופל על הלשון.
וזרוה – יסובבו אותה סביב כזר, וירוקנו את ארצה כי היו עליה מסביב – שבאם רוצים שישאר שארית אין מקיפים רק מג׳ רוחות כמ״ש הרמב״ם בה׳ מלכים כדי שיוכלו לברוח מרוח הרביעית, אבל הם היו עליה מסביב.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) אֶֽל⁠־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ וְאֶֽל⁠־יִתְעַ֖ל בְּסִרְיֹנ֑וֹ וְאַֽל⁠־תַּחְמְלוּ֙ אֶל⁠־בַּ֣חֻרֶ֔יהָ הַחֲרִ֖ימוּ כׇּל⁠־צְבָאָֽהּ׃
Against him who bends let the archer bend his bow, and against him who lifts himself up in his coat of mail. And don't you spare her young men; utterly destroy all her army.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא יִמְתַּח דִמְתַּח קַשְׁתֵּיהּ וְלָא יִסַק בְּסִרְיָנַיָהּ וְלָא תְחוּסוּן עַל עוּלֵימָהָא גַמִירוּ כָּל נִכְסָהָא.
אל ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו – רוצה לומר: ״אליה ידרך ואליה יתעל״.⁠1
1. זוהי הדרך שאותה נקט ת״י. ואולם אלפסי, ערך ׳דרך׳, מפרש את ״אל״ המנוקדת בסגול כמילת-השלילה ״אל״ המנוקדת בפתח: ״לא יותר אלמותר קוסה״ – ״אל ידרוך הדורך את קשתו״. חיוג׳, כתאב אלנתף לפסוק הזה (עמ׳ 41-40) רואה את הפסוק כמקרא קצר, כאילו כתוב ״הקבצו ובאו אל אשר ידרוך הדורך קשתו ואל אשר יתעל בסריונו״, והשווה רד״ק.
אל ידרוך – הדורך הרי זה מקרא קצר אל אשר אני אומר שם ידרוך הדורך קשתו.
ואל יתעל בסריונו – אל ירפא.
To...the archer shall bend This is an elliptical verse. [The meaning is:] To wherever I say, there the archer shall bend his bow.
and he shall not be healed with his coat of mail Heb. וְאַל יִתְעַל.
אל ידרוך הדורך קשתו – אל נקוד בסגול ללמדך שאינו קודש. ופתרונו אל כל מי שידרוך הדורך קשתו לא יחטיא שלא ישוב החץ ריקם שלא יהרוג.
ושמא תאמר למי שהוא מורה בו חץ לבוש הוא שריון ואין החץ נכנס בו, לכך נאמר ואל יתעל בשריונוא – לא יועיל לו שריונו לפי שתחלוף החץ את השיריון.
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״בשיריונו״.
אל ידרוך הדורך קשתו – אומר אל הדורך שידרוך קשתו אל אשר יתעל בשריונו אל תחמלו אל בחוריה.
ויונתן תרגם אל – כמו אליה, לה ימתח דמתח בקשתיה ולא יסק בסיריניה.
ואל יתעל – אל אשר יתעלה ויתגאה בשריונו שהוא לבוש ושריון הוא לבוש הברזל אזבר״גא בלעז וידרוך כתוב כפול והאחד כתוב ולא קרי.
ואומרו אל ידרוך הדורך קשתו וגומר הוא פסוק מסורס ושיעורו אל הדורך שידריך קשתו ואל אשר יתעל בסריונו ר״ל המתהלל ומעלה בשריונו וכובעו, וכנגד אנשי המלחמה היה אומר ומצוה לא תחמלו אל בחוריה של בבל אבל תחרימו כל צבאה.
אל ידרך – אין דגש בדל״ת.
אל ידרך ידרך הדרך – חד מן מלין דכתיבין ולא קריין מסורת רות ונדרים פרק אין בין המודר.
אל ידרך וגו׳ ואל יתעל וגו׳ – ויונתן תרגם כמו אל לא ימתח וגו׳ ויש נסחאות כתיב לה בה״א לה ימתח דמתח קשתה ולה יסק בשריינה כן כתב רד״ק בשרשים שרש אלה.
אל – כמו אליה.
יתעל – מלשון עליה וגבהות.
בסריונו – הוא כעין לבוש עשוי מברזל ילבשוהו במלחמה להציל ממכת חרב וחנית וכן לבשו הסריונות (ירמיהו מ״ו:ד׳).
החרימו – מלשון חרב ואבדון.
אל ידרוך – ר״ל אליה אל בבל ידרוך הדורך קשתו ואליה יתעלה ויתגאה עם השריון.
צבאה – צבאות עמה.
אֶל – ויש נוסחאות שכתוב אַל ולא {אֶל}.⁠א
א. המלה חסרה בכתב היד.
אל – ר״ל אעיר רוח משחית אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו ואח״כ לא יחמל – גם אל הבחורים והגבורים,
ויחרימו כל צבא בבל – אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) וְנָפְל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וּמְדֻקָּרִ֖ים בְּחוּצוֹתֶֽיהָ׃
They shall fall down slain in the land of the Chaldeans, and pierced in her streets.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיִתְרְמוֹן קְטוֹלִין בְּאַרְעָא כַּסְדָאֵי וּמַטְעֲנִין בְּשׁוֹקָהָא.
ונפלו – הפסוק כפול בענין במלות שונות כמנהג לחזק.
באופן שיפלו חללים בארץ כשדיים ומדוקרים בחוצותי׳
ומדוקרים – ענין נעיצת חרב וחנית בגוף אדם וכן כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו).
בחוצותיה – יפלו בחוצותיה.
בחוצותיה – מקומות שאחורי הבתים (כנ״ל ה׳ - א׳).
ונפלו חללים בארץ – ואשר יסתרו בחוצות הצרות ידקרו אחריהם ברמחים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) כִּ֠י לֹא⁠־אַלְמָ֨ן יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ מֵאֱלֹהָ֔יו מֵיְהֹוָ֖הי״י֖ צְבָא֑וֹת כִּ֤י אַרְצָם֙ מָלְאָ֣ה אָשָׁ֔ם מִקְּד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
For Israel is not forsaken, nor Judah, of his God, of Hashem of Hosts, though their land is full of guilt against the Holy One of Israel.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי לָא שְׁבִיקִין בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלָהָהוֹן מַיָי צְבָאוֹת אֲרֵי אַרְעֲהוֹן אִתְמְלִיאַת חֲיָבֵי קְטוֹל מִמֵימַר קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל.
כי ארצם מלאה אשם – מוסב על הכשדיים הנזכרים לפני כן, לא על ישראל ויהודה.⁠1
1. כך גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 348 (רקמה, עמ׳ שסד). ואולם אלפסי, ערך ׳אלמנה׳, נראה כמייחס את הכינוי שב״ארצם״ ליהודה ולישראל הנזכרות בפסוק הזה עצמו.
כי לא אלמן – לא שכחו מלנקום נקמתו.
כי ארצם – של כשדים.
For Israel is not widowed He has not forgotten him to avenge him.
for their land of the Chaldeans.
כי ארצם – ארץ בבל.
מלאה אשם – שהכעיסו את קדוש ישראל.
כי לא אלמן – אינו כמו האלמנה שמת בעלה שהיא עזובה ממנו לעולם לא כן ישראל כי בעלה חי וקים ואם עזבה בגלות עוד יפקדנה וישוב אליה ויפקוד על אויביהם.
כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל – ארץ כשדים מלאה אשם וחטאה מקדוש ישראל כלומר ממה שעשו רעות בעמו.
ויונתן תרגם כן: ארי לא שביקין בית ישראל ויהודה מאלההון מי״י צבאות ארי ארעהון אתמליאת חייבי קטול ממימר קדישא דישראל.
וכ״ז למה לפי שלא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו ה׳ צבאות כי הוא חי לעולם ואין יהודה וישראל א״כ אלמן מאלהיו, שארצם של הכשדיים מלאה אשם מקדוש ישראל ממה שעשו נגד רצונו ואין ישראל ויהודה כאשה אלמנה שמת בעלה אבל בעלה חי ואם עזבה בגלות עוד יפקדנה וישוב אליה ויפקוד על אויביה.
ואמר הנביא כנגד הנכרים שהיו בבבל שבאו שמה מארצות אחרות או כנגד היהודים שהיו בה
אלמן – מלשון אלמנות.
אשם – חטא ופשע.
כי לא אלמן וכו׳ – כי הוא חי וקיים לעולם והוא לישראל לעזר לנקום נקמתם.
כי ארצם – של הכשדים.
מקדוש ישראל – ממה שעשו לקדוש ישראל שהחריבו נוהו וכלו עמו.
כי – זה יהיה מעט מה שהרעו לישראל,
א. שישראל לא אלמן מאלהיו ויריב ריבם,
ב. יען ארצם של כשדים מלאה אשם מה שחטאו נגד קדוש ישראל שהיא קדושת המקדש, ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) נֻ֣סוּ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל⁠־תִּדַּ֖מּוּ בַּעֲוֺנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ גְּמ֕וּל ה֥וּא מְשַׁלֵּ֖ם לָֽהּ׃
Flee out of the midst of Babylon, and every man save his life; don't be cut off in her iniquity; for it is the time of Hashem's vengeance. He will render to her a recompense.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עֲרוּקוּ מִגוֹ בָבֶל וְשֵׁיזָבוּ גְבַר נַפְשֵׁיהּ לָא תִלְקוֹן בְּחוֹבָהּ אֲרֵי עִדַן פּוּרְעֲנוּתָא הִיא קֳדָם יְיָ גִמְלָא הוּא מְשַׁלֵם לָהּ.
נוסו – ישראל מתוך בבל.
Flee Israel, from within Babylon.
נסו – אומר לאנשים מארצות אחרות שהיו בה לסחורה שינוסו מתוכה שלא יסופו בעון העיר.
אל תדמו בעונה – ענין כריתה כמו ונדמו נאות השלום (ירמיהו כ״ה:ל״ז).
נסו מתוך בבל ומלטו איש את נפשו אל תדמו ותכריתו בעונה בהיותכם בתוכה כי עת נקמה היא לה׳ וזהו דבר השגחיי גמול הוא משלם.
תדמו – ענין כריתה.
נוסו – אתם הבאים מארצות אחרות השוכנים עתה בבבל נוסו משם ומלטו כל איש את נפשו ואל תתעכבו שמה להיות נכרתים עמה בעוונה.
כי עת – עתה באה העת לעשות נקמה בבבל ולשלם לה גמול הרעה.
נסו – עפ״ז מצוה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו,
פן ידמו ויכרתו בעונה כי עת נקמה היא לה׳
א. מצד הנקמה,
ב. מצד הגמול כפי מה שעשו והרעו.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) כּוֹס⁠־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ מְשַׁכֶּ֖רֶת כׇּל⁠־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל⁠־כֵּ֖ן יִתְהֹלְל֥וּא גוֹיִֽם׃
Babylon has been a golden cup in Hashem's hand, who made all the earth drunken. The nations have drunk of her wine; therefore the nations are mad.
א. יִתְהֹלְל֥וּ א=יִתְהֹלֲל֥וּ (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא כְּכָסָא דְדַהֲבָא דְהוּא רְגִיג מִכָּל מָנַיָא כֵּן עִלֵי חוֹבָא דְבָבֶל בְּכֵן פּוּרְעֲנוּת תַּקִיפָא עֲתִידָא דְיֵיתֵי לָהּ מִן קֳדָם יְיָ עֲתִידִין דְיִתְרַווֹן מִנֵהּ רַוָן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא וּמִכָּס פּוּרְעֲנוּתָא יִשְׁתּוּן עַמְמַיָא עַל כֵּן יִשְׁתַּגְשׁוּן עַמְמַיָא.
כוס זהב בבל ביד ה׳ – מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מן העו״א עתידה לחזור להם, וכשמגעת אצל ישראל מהו אומר ושתית אותה ומצות ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו תקנה כך כשתפסוק הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם.
כוס זהב בבל ביד ה׳ – יש אומרים, שהוא מכלל מה שבא במילה מסוימת, והחפץ בה זולתה, וכוונתו בכך כאן ל״כוס יין״,⁠1 וזה בלתי-סביר, שהרי השכרון אכן נגרם רק על-ידי מה שבתוך ה״כוס״, אשר הוא היין, כאומרו מיינה שתו גוים; הלא אתה רואה אותו שאכן אמר ״כוס אחותך תשתי״ (יחזקאל כ״ג:ל״ב). ואין זה איכפת לנו אם הכלי המכיל את היין הוא זהב או זולתו מן המתכות, ומשום כך אין אנו גורסים המרת המילה הזאת מכפי שהיא, כי אין הכרח הדוחף לכך.
על כן יתהללו גוים – יהיו טיפשים ואווילים, <גזורה> מן ״ודעת הללות״ (קהלת א׳:י״ז).⁠2
1. נראה שהוא מכוון בזה אל ריב״ג, אצול, ערך ׳זהב׳, שאמר את הדברים הבאים: ״וקד יסמי אלשי אלצאפי כ׳אצא מא כאן מן אלרטובאת וגיר⁠[ה]⁠מא זהב... ואיצ׳א כוס זהב בבל אראד אלכ׳מר אלצאפי״. ובעברית: ״ויש שקוראים לדבר הזך, במיוחד מה שהוא מהנוזלים וזולתם, ׳זהב׳....וכן ׳כוס זהב בבל׳ – רוצה לומר: היין הזך״, ו״חילוף״ מילים יש כאן, וראה: פרץ, ״חילוף״, עמ׳ 211, 219, והשווה רד״ק על אתר. ת״י מתרגם את ״זהב״ ״דהבא״, וכמשמעה הנפוץ הבינו גם חז״ל, ראה: יל״ש, ח״ב, רמז שלה.
2. השווה ת״י ורד״ק.
כוס זהב – היתה בבל עד הנה ביד י״י לשכר בה את כל הארץ יין החימה.
על כן יתהללו גוים – נשתכרו ונשתטו.
a golden cup Until now, Babylon was [a golden cup] in the Lord's hand with which to intoxicate the whole earth with the wine of wrath.
therefore, nations are mad They have become drunk and have become mad.
(ז-ט) כוס זהב בבל – כלומר ככוס זהב שהוא חמוד ביד איש, כך היתה בבל חמודה ביד י״י עד עכשיו, שבה היה משכר את כל הארץ.⁠א
ומיינה שתו כל הגוים – אבל עכשיו פתאום נפלה בבל ותשבר.
קחו צרי למכאובה אולי תרפא – אני הייתי אומר שתקחו צרי למכאובה, אבל אינו מועיל שכבר נגזרה גזירה שלא תעלה לה רפואה, כמו שמפרש והולך רפאינו את בבל ולא נרפתה.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״הגוים״.
כוס זהב – קרא היין הזך זהב לזכות הזהב המשל המשילו בו וכן המשיל השמן הזך בזהב כמו שאמר המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב) וכן הרוח הזכה מצפון זהב יאתה (איוב ל״ז:כ״ב) ואמר ביד י״י כי מלך בבל היה שליח האל להחריב הגוים והוא מה שאמר למעלה קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אותו את כל הגוים (ירמיהו כ״ה:ט״ו). וכן אמר הנה מיינה שתו גוים.
יתהוללו – ישתגעו מן הוללות וסכלות וכן אמר למעלה ושתו והתגעשו והתהוללו (ירמיהו כ״ה:ט״ז) המשילו ליין זך ונקי לפי שפעל האל זך ונקי הצור תמים פעלו (דברים ל״ב:ד׳).
כוס זהב – מבואר בדניאל.
כי לא תחשבו שזה ענין אנושי ממדי ופרס אלא כוס זהב בבל ביד ה׳ משכרת כל הארץ הכוס של זהב שהיה לבבל והוא רמז אל החרבן שהחריב נבוכדנצר את כל הגוים, וקראו כוס זהב לפי שכפי הצלחתו וכבוד ממשלתו היה הכוס אשר בידו כוס הזהב, וממנו שתו כל הגוים והתהוללו כשכורים והמשוגעים ואותו כוס היה ביד ה׳ כי ממנו היתה הממשלה והמלכות לנבוכדנצר.
זהב – ר״ל נקי וצלול כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב).
יתהוללו – ענין סכלות ושטות כמו ויתהולל בידם (שמואל א כ״א:י״ד).
כוס זהב – עד הנה היה בבל ביד ה׳ ככוס יין נקי וצלול כזהב והיא היתה משכרת כל הארץ ר״ל על ידי בבל האביד הארצות כי הוא בלבל דעתם כיין המשתכר ומבלבל.
מיינה – מיין הכוס ההוא שתו העובדי כוכבים ולכן נעשו הוללים וסכלים כשכורים ולא יכלו להלחם.
כוס זהב בבל
א. היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק,
ב. שהיו ביד ה׳ שבט אפו,
ג. שהיא משכרת כל הארץ עד שגוים שתו מיינה ונשתכרו ונתהללו בשגעון.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) פִּתְאֹ֛ם נָפְלָ֥ה בָבֶ֖ל וַתִּשָּׁבֵ֑ר הֵילִ֣ילוּ עָלֶ֗יהָ קְח֤וּ צֳרִי֙ לְמַכְאוֹבָ֔הּ אוּלַ֖י תֵּרָפֵֽא׃
Babylon is suddenly fallen and destroyed. Wail for her; take balm for her pain, if so be she may be healed.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בִּתְכֵּיף נָפְלַת בָּבֶל וְאִתְּבָרַת אֱלִילוּ עֲלָהּ סָבוּ שְׁעִיף לִתְבִירָהּ מָאִים תִּתַּסִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

פתאום, אולי תרפא – דרך לעג.
אמנם עתה כשראה פקודתו פתאום נפלה בבל ותשבר ולכן הלילו וקוננו עליה או קחו צרי למכתה אולי תרפא ואמר זה בדרך לעג.
הילילו – מלשון יללה.
צרי – הוא שרף אילן מיוחד לרפואה וכן נאמר הצרי אין בגלעד (ירמיהו ח׳:כ״ב).
פתאום – הנה עתה נפלה פתאום ונשברה.
הילילו עליה – לכן עשו יללה עליה.
קחו צרי – דרך לרפאות המכאוב בצרי ולכן אמר בדרך לעג קחו צרי בעבור מכאובם אולי תרפא על ידי הצרי.
פתאם נפלה בבל שה׳ הניח את הכוס מידו ונפלה ותשבר,
הילילו – תחלה הילילו כל העמים עליה כי היו חוסים בצלה,
קחו צרי כי רצו לעזרה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) רִפִּ֤אנוּ אֶת⁠־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי⁠־נָגַ֤ע אֶל⁠־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד⁠־שְׁחָקִֽים׃
"We would have healed Babylon, but she is not healed. Forsake her, and let us go everyone into his own country; for her judgment reaches to heaven, and is lifted up even to the skies.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲסֵינָא יַת בָּבֶל וְלָא מִתַּסְיָא שַׁבְקוּהָא וְנֵיזֵיל גְבַר לְאַרְעֵיהּ אֲרֵי קָרִיב לִשְׁמַיָא תְּבִירָהּ וּמְנַטֵל עַד שְׁמֵי שְׁמַיָא.
רפאנו את בבל ולא נרפתה – א״ר עזריה רפאנו את בבל בדור אנוש ולא נרפתה בדור המבול, עזבוה בדור הפלגה, ונלך איש לארצו ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך למה כי נגע אל השמים משפטה. שנו רבותינו נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה. מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן מלמדי תינוקות בבני ברק, אף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב״ה להכניס תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסהו תחת כנפי השכינה, והיינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפתה, עולא אמר זה נבוכדנאצר, ר׳ שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגומא צנייתא דבבל.
נגע אל השמים משפטה – גבה פורענות׳ עד אל השמים.
her judgment has touched the sky Their retribution has reached high up to the sky.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

רפאנו – נכתב כבעלי האל״ף ונקרא כבעלי הה״א.
ולא נרפתה – כבעלי הה״א ובאמרו רפינו דבר על הלשון האנשים הנכרים אשר בה.
וכאילו הזכרים ההם משיבים רפאנו את בבל ולא נרפאתה ולכן עזבוה ונלך איש לארצו כי לא יכול לרפאתה, לפי שאין חליה ומכתה דבר טבעי שתקבל רפואה אלא שנגע עד שמים משפטה ונשא עד שחקים רוצה לומר שבגזרת עירין פתגם חרבנה ובמימר קדישין נפילתה לא מכח אנושי, ולפי שאלו לא ביארו המשפט ההוא שזכרו האם הוא ממערכת השמים או מהשגחת השם יתברך לכן ביארו הנביא באומרו
רפאנו – כאלו הבאים ההם אשר שכנו בבבל ישיבו לומר הן עשינו רפואות לבבל אבל לא נרפתה ולכן עזבוה ואל תעסקו עוד ברפואתה והיא ענין מליצת הלעג.
ונלך – ואנחנו נלך משם כי אם נלך לארצנו לבל יתדבק בנו חלי מכאובה.
כי נגע – רצה לומר משפט פורענותה מאד גבהה עד כי נגע אל השמים.
ונשא וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
השמים, שחקים – שחקים גבוהים משמים, ומציינים מה שלמעלה מן המערכה כמ״ש בפי׳ (ישעיהו מ״ח ח׳).
רפאנו – יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה,
כי נגע ר״ל מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה בשמים ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס לשחקים שהם נשאים משמים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת⁠־מַעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽינוּ׃
"Hashem has brought forth our righteousness. Come, and let us declare in Zion the work of Hashem our God.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
גְלָא יְיָ יַת זְכוּתָנָא אֲתוֹ וְנִשְׁתָּעֵי בְצִיוֹן יַת עוֹבָדָא דִי עָבֵיד יְיָ אֱלָהָנָא.
הוציא י״י את צדקותינו – נזכרנו לפניו לזכות ובאו צדקות אבותינו לפניו.
"The Lord has brought forth our merits" We have been remembered by Him favorably, and the merits of our forefathers have come before Him.
הוציא... צדקותינו – הוציא לאור משפטינו שעשה לנו משפט בבבל.
הוציא – דבר על לשון ישראל שהיו בה.
הוציא ה׳ את צדקותינו, ולא אמר זה להיות ישראל צדיקים כי ברשעתם נענשו אלא שנקם נקמתם מהמחריבים אותם שהוא יתברך קצף מעט והכשדיים עזרו לרעה ולכן היו ישראל אומרים באו ונספרה בציון את מעש׳ ה׳ אלהינו שעשה בחרבן בבל.
הוציא ה׳ – רצה לומר הצדקה שהבטיח לנו הנה עתה הוציאה מאוצרו הטוב וגלה לכל ולכן בואו וכו׳.
את מעשה – הוא אבדון בבל.
הוציא – אבל ישראל יאמרו שזה היה ע״י שה׳ הוציא את צדקתינו והגיע זמן שיריב ריב ישראל, לכן באו ונספרה בציון וכו׳.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) הָבֵ֣רוּ הַחִצִּים֮ מִלְא֣וּ הַשְּׁלָטִים֒ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗הי״י֗ אֶת⁠־ר֙וּחַ֙ מַלְכֵ֣י מָדַ֔י כִּֽי⁠־עַל⁠־בָּבֶ֥ל מְזִמָּת֖וֹ לְהַשְׁחִיתָ֑הּ כִּֽי⁠־נִקְמַ֤ת יְהֹוָה֙י״י֙ הִ֔יא נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃
"Make sharp the arrows; hold firm the shields. Hashem has stirred up the spirit of the kings of the Medes; because His purpose is against Babylon, to destroy it. For it is the vengeance of Hashem, the vengeance of His temple.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁנִינוּ גִרְרַיָא מְלוֹ שִׁלְטַיָא אָעִיר יְיָ יַת רוּחַ מַלְכֵי מָדַי אֲרֵי עַל בָּבֶל רְעוּתֵיהּ לְחַבְּלוּתָהּ אֲרֵי פּוּרְעֲנוּתָא דַייָ הִיא פּוּרְעֲנּוּת הֵיכְלֵיהּ.
הברו החצים – נקו את החצים;⁠1 והיתה צריכה להיות דגושה, כמו: ״הסבי עיניך מנגדי״ (שיר השירים ו׳:ה׳). ואולם לדעת בעל אגרות החברים הוא במשמעות ״יאבר נץ״ (איוב ל״ט:כ״ו), כלומר: שימו נוצות בחצים,⁠2 וזה מכלל ההתפלספות הבלתי-הגיונית הגובלת בכפירה לגבי הפרשנות. ודומים לזה גם דבריו לגבי ״אל נא״ – שהוא <צורת> ציווי מ״יאל״ – כאילו הוא נשבע לבן-שיחו באומרו: ״אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך״ (בראשית ל״ג:י׳),⁠3וזוהי צלילה רכה להמצאת פירושים מוזרים; יישר כוחו!⁠4
1. כך גם: ת״י, מנחם, ערך ׳בר׳; אלפסי, ערך ׳הברי׳; חיוג׳, ערך ׳ברר׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳ברר׳.
2. ראה: ספר הפעלים, ערך ׳אבר׳, ושם, בהערות, מביא אברמסון עדויות נוספות.
3. על דעתו זאת של שמואל הנגיד ראה ראב״ע בפירושו לבראשית יט, יח ו-לג, י, וכן מחברות, עמ׳ XXVII, בהערות. על ״אגרות החברים״, ראה: פרץ, ״תשויר״, עמ׳ 1368.
4. המילים ״יישר כוחו״ נאמרו, כמובן, באירוניה.
הברו – לשון נקיון.
השלטים – אשפות שהחצים נתונים בהם.
Polish Heb. הברו, an expression of cleaning.
the quivers Heb. השלטים, the quivers into which the arrows are placed.
הברו החצים – בחרו החצים. ות״י: שנינו גרריא, לשון חץ שנון.
השלטים – מקום נתינת החצים.
הברו – מן ברר כמו חץ ברור הוא והוא לשון מריקה וברירה ולבון וכן תרגם יונתן שנינו אמר כנגד האויבים הבאים להלחם עליה.
מלאו השלטים – אספו המגינים וכן קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳), ענין אסיפה וקבוץ, השלטים מגינים כמו כל שלטי הגבורים (שיר השירים ד׳:ד׳).
וכתב אדוני אבי ז״ל הברו – משפטו האברו מן אבר כיונה (תהלים נ״ה:ז׳), ארך האבר, שענינו נוצה ר״ל שימו נוצה בחצים כדי לישרם.
וכנגד האויבים אמר הנביא הברו החצים והוא לשון מריקה וברור כמו חץ ברור (ישעיה מט, ב) וכן תרגם יונתן שנינו, והרב רבי דוד קמחי בשם אביו פי׳ הברו מלשון אבר כיונה (תהלים נה, ז) אורך האבר שענינו שימו נוצה בחצים לישרם, מלאו השליטיםא רוצה לומר אספו המגנים וכן קראום אחריך מלא ענין אסיפה וקבוץ, ונתן הסבה למה יצוה אותם על זה באומרו העיר ה׳ רוח מלכי מדי כי על בבל מזימתו רוצה לומר הקדוש ברוך הוא להשחיתה, לפי שנקמת ה׳ כלומ׳ הנקמה אשר הוא לוקח מבבל היא נקמת היכלו ממה ששרפו הכשדיים את היכל ה׳ לא בעבור מה שעשו לשאר האומות.
א. כן בדפוס פיזרו, והשוו גם אברבנאל מלכים ב י״א:ט׳-י׳. בנוסח המקרא שלנו: ״השלטים״.
הברו – מלשון ברור ונקי.
מלאו – ענין קבוץ כמו קראו מלאו (ירמיהו ד׳:ה׳).
השלטים – המגינים וכן כל שלטי הגיבורים (שיר השירים ד׳:ד׳).
העיר – מלשון התעוררות.
רוח – רצון.
מזמתו – מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים י״ט:י״ט).
הברו החצים – הנקו החצים מן החלודה.
מלאו השלטים – קבצו המגינים להביאם במלחמה.
העיר – הנה ה׳ העיר רצון מלכי מדי והם דריוש וכורש חתנו אשר ירש המלכות אחרי מות דריוש.
מזמתו – מחשבת ה׳ היא על בבל להשחיתה.
כי נקמת וכו׳ – רצה לומר הנקמה אשר הוא לוקח מבבל היא נקמת היכלו אשר שרפו באש ולא בעבור מה שעשה בבל לשאר העובדי כוכבים.
הברו – מענין אבר כיונה, ומשפטו הַאֲבֵרוּ, אתם החצים שאו אבר ומלאו את השלטים, ושם שלטים לדעתי מין מגן וצנה שהיה בו ג״כ מקומות להניח בו החצים, וזה המבדיל בין שלטים ובין מגנים, כי בהשלטים היה עשוי גם אשפת החצים.
הברו – אתם החצים שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים,
העיר ה׳ את רוח מלכי מדי ונתן בלבם כי מזמתו על בבל להשחיתה – ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד נקמת ה׳ על דבר כבודו, ועל נקמת היכלו ששרפו הבהמ״ק כ״ז נתן ה׳ בלב מלכי מדי, (ר״ל שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועי״כ השחיתו את בבל).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) אֶל⁠־חוֹמֹ֨ת בָּבֶ֜ל שְׂאוּ⁠־נֵ֗ס הַחֲזִ֙יקוּ֙ הַמִּשְׁמָ֔ר הָקִ֙ימוּ֙ שֹֽׁמְרִ֔ים הָכִ֖ינוּ הָאֹֽרְבִ֑ים כִּ֚י גַּם⁠־זָמַ֣ם יְהֹוָ֔הי״י֔ גַּם⁠־עָשָׂ֕ה אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֖ר אֶל⁠־יֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃
Set up a standard against the walls of Babylon, make the watch strong, set the watchmen, prepare the ambushes; for Hashem has both purposed and done that which He spoke concerning the inhabitants of Babylon.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַל שׁוּרֵי בָּבֶל זְקוּפוּ אָתָא אַתְקִיפוּ מְטַרְתָּא אַקִימוּ נָטְרַיָא אַתְקִינוּ חוּצְנָיָא אֲרֵי אַף חָשַׁב יְיָ אַף עָבֵיד יַת דְמַלֵיל עַל יַתְבֵי בָּבֶל.
גם זמם י״י – זה ימים רבים.
גם עשה – את מזימתו דרך המקרא לדבר שני גמין זה אחר זה ועל ידי האחרון בא הראשון.
for the Lord both planned already many days.
and did His plan. It is customary for Scripture to speak with the word גַם twice, one after the other, and following the latter, comes the former.
החזיקו המשמר – החזיקו משמר על משמר.
אל חומות בבל – כמו על וכמוהו כתבנו רבים בזה הספר.
שאו נס – כשתכבשו אותה שאו נס על החומות להראות כי לכם היא כי דרך העולם כשיכבשו עיר ישאו נס על המגדלים ועל החומות.
החזיקו המשמר – קודם כבוש העיר.
גם זמם, גם עשה – כל אחד לרבות על חברו. וכן גם אתם גם מלככם (שמואל א י״ב:כ״ה) והדומים להם.
ומפני זה אל חומת בבל שאו נס ר״ל אתם המדיים שאו הנס שלכם על חומת בבל כי כן דרך הצרים על עיר כשיכבשוה ישימו ניסם עליה להודיע שכבר היא בידיהם ולא תפחדו מהבבלים, אבל החזיקו המשמר כשתצרו על העיר הקימו השומרים כדי שלא יצאו הבבליים בורחים מן העיר, הכינו האורבי׳ לתפשם אם יברחו בשדה, כי לא היה זה במקרה אלא גם זמם וחשב ה׳ לעשותו גם עשה בבבל כאשר זמם, ואמר ב׳ פעמים גם לרבות כל אחד על חבירו כמה שאמר גם אתם גם מלככם.
שאו – הרימו.
נס – כלונס ארוך ומפה בראשו.
החזיקו – ענין אחיזה.
המשמר – דבר המוטל על הרבה בני אדם לעשות כ״א בזמנו קרוי משמר וכן משמרות כהונה ולויה.
זמם – ענין מחשבה.
שאו נס – הרימו נס לרמז להתאסף ולבוא למלחמה אל חומות בבל.
החזיקו המשמר – דרך הצרים על העיר להעמיד משמרות שילחם כל אחד בזמנו ואמר החזיקו המשמר ולא תעברו המועד הקבוע.
הקימו שומרים – הדרך להעמיד שומרים בלילה לבל יצאו מן העיר פתאום ויכו בהם.
הכינו האורבים – להסתר במקום מחבואה לארוב על היוצאים מן העיר.
כי גם זמם – ר״ל כמו שחשב ה׳ לעשות כן גם עשה וכו׳.
אל יושבי – על יושבי בבל.
המשמר, שומרים – המשמר מקום קבוע המיוחד ששם יעמדו למשמר תמיד, ושומרים יחידים ההולכים סביב לשמור, והאורבים יארבו בשדה או במסתר.
אל חומת בבל שאו נס להלחם אל החומה,
החזיקו המשמר בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואח״כ הקימו שומרים רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש והכינו הארבים להכרית את הבורחים והמתחבאים,
כי גם זמם מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) [שֹׁכַנְתְּ֙] (שכנתי) עַל⁠־מַ֣יִם רַבִּ֔ים רַבַּ֖ת אוֹצָרֹ֑ת בָּ֥א קִצֵּ֖ךְ אַמַּ֥ת בִּצְעֵֽךְ׃
"You who dwell on many waters, abundant in treasures, your end is come, the measure of your covetousness.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְשַׁרְיָא עַל מַיִין סַגִיאִין סַגִיאִין בֵּית גִּנָזָהָא מְטָא יוֹם תַּבְרִיךְ עִדַם סְעוּרַת בִּישׁוּתִיךְ.
שכנת על מים רבים רבת אוצרות – א״ר אושעיא מי גרם לבבל שיתרבו אוצריה מים רבים ששוכנת עליהם, אמר רב עתירא בבל דחצדא בלא מטרא.
שכנת על מים רבים – קריאה, והוא <צורת> בינוני פועל.⁠1
1. כך ניתחו את הצורה הזאת גם: אלפסי, ערך ׳אהב׳; ריב״ג, מחברות, ערך ׳ילד׳; וכנראה גם ת״י, המתרגם ״דשריא״. ואולם חיוג׳, ערך ׳ילד׳, מנתח את המילה בשני אופנים: או שהיא מורכבת מבינוני ומעבר (והשווה: רד״ק), או שהיא צורת עבר בבניין פועל, וראה את דברינו לפירושו של אבן בלעם לעיל כב, כג, על ״ישבת״ ו״מקוננת״.
בא קצך – קץ שלך.
אמת בצעך – מדת חמסך.
לשון אחר: אמת בצעך מדת סופך כמו כי יבצע (ישעיהו י׳:י״ב).
your end has come Heb. קצך, your end.
the measure of your violence Heb. אַמַתבִּצְעֵךְ, the measure of your violence. Another explanation: אַמַתבִּצְעֵךְ means: the measure of your end. Cf. "When... completes (יִבַצַע)" (Yeshayahu 10:12).
אמת בצעך – תומת ותכלית בצעך.
שכנתי – נכתבה בו יו״ד והיא נוספת על הפעל כמו היושבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳), חוצבי מרום קברו (ישעיהו כ״ב:ט״ז), והדומים לו, וכן בנקבה אוהבתי לדוש אל תשמחי אויבתי לי (מיכה ז׳:ח׳). אבל שכנתי לא נקרא עם היו״ד כי התי״ו בשוא והוא בשקל יושבת בלבנון (ירמיהו כ״ב:כ״ג), והיא מלה מורכבת כמו שפי׳ בחלק הראשון בספר מכלל והיא מורכבת מן שוכנת שהיא פעלת ומן שכנתי שהיא פעלתי וטעם ההרכבה ר״ל ששכנת מקדם ואת שוכנת עדין בבא עליך הרעה וטעם על מים רבים כמשמעו כי בבל רבת מים וכן הוא דרך משל על רוב הטובה שהיה לה מקדם וכן רבת אוצרות אפשר אוצרות התבואה או אוצרות כסף וזהב.
אמת בצעך – זרוע בצעך כלומר שהיית מבצעת אחרים בחזקה ובזרוע עתה בא העונש עליך.
או פירוש מדת בצעך – ר״ל במדה שמדדת ובצעת ירושלם כן מדד לך האל.
ועל בבל אמר שכנת על מים רבים שהוא רמז לעושר שהיה בה, ולכן אמר רבת אוצרות גם לרבוי המימות שהיו בבבל ועתה בא קיצך, ואומרו אמת בצעך פירש הרד״ק אמה על הזרוע שהיה בוצע בצע וגוזל בחזקה, ואינו נכון, ורש״י פי׳ אמת בצעך שאמה היא מדה ובצעך הוא מל׳ תשלום כמו כי יבצע ה׳, וגם הוא בלתי מתישב במלת הכתוב אבל פירושו בא קצך ובא אמת בצעך כי מדת הבצע שלך כבר נשלמה ובאה לא יהיה עוד.
שכנתי – שכנת קרי.
אוצרת – בספרים מדוייקים חסר וא״ו תניינא כלישנא בתראה דאיתא במסורת ועיין מה שאכתוב בדברי הימים א׳ ט׳.
קצך – מלשון קץ וסוף.
אמת – מלשון אמה ור״ל מדה.
בצעך – ענין גמר והשלמה כמו כי יבצע ה׳ (ישעיהו י׳:ה׳).
שוכנת – את בבל השוכנת אצל מים רבים הוא נהר פרת המשקה שדותם.
רבת – בת רבת אוצרות.
בא קצך – הנה עתה בא סופך ומדת גמר השלמתך מן העולם והוא כפל ענין במ״ש.
שוכנת – כמו יושבת בלבנון למעלה כ״ב עמש״ש.
אמת בצעך – אמה מענין מדה ובצע גזלה ועושק.
שכנת על מים רבים והיו באים לתוכה תבואות וסחורות רבות,
בא קצך כפי מדת בצעך שעשקת את כל האומות.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם⁠־מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד׃
Hashem of Hosts has sworn by himself, 'Surely I will fill you with men, as with the canker worm; and they shall lift up a shout against you.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַיָם יְיָ צְבָאוֹת בְּמֵימְרֵיהּ אֱלָהֵין אֲמַלִינִיךְ מַשִׁרְיַת עַמְמִין סַגִיאִין כְּזַחֲלָא וִירִימוּן עֲלָךְ קָלְהוֹן.
בנפשו – אינשימישימוש בלעז.
כי אם – לשון באמת.
מלאתיך אדם – אמלינך משריית עממין דסגיאין כזחלא.
וענו עליך הידד – וירימון עלך בקלהון.
by Himself (en soi meme in French.)
indeed Heb. כי אם, an expression of 'in truth.'
I have...filled you with men I will fill you with camps of peoples, as many as locusts.
and they shall raise a battle-cry against you And they shall raise their voice against you.
אם מלאתיך – כלומר: אפילו מלאתיךא אדם כילק לא יועיל לפי שסוף יענו עליך הידד – מדי ופרס מי עשה כן שלא יועיל להם עם רב כארבה לעמוד בפני פרס ומדי.
א. כן בכ״י מינכן 5. ״כלומר אפילו מלאתיך״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פרמא 2994.
נשבע, בנפשו – כאילו אמר בו כמו בי נשבעתי כי אינו דבר אחד ונפשו דבר אחר כמו האדם אלא שדברה תורה כלשון בני אדם וכן נפשו אותה ויעש. ויש מסרה שלא תטעה ירמיהו נשבע י״י צבאות בנפשו עמוס קדמה נשבע י״י בקדשו תנינא נשבע י״י בנפשו.
כי אם – לשון שבועה כמו שפירשנו.
מלאתיך – עבר במקום עתיד ר״ל אמלא אותך לרוב כמו הילק שיבא לרוב וכן אמר כדי ארבה לרוב (שופטים ו׳:ה׳) כלומר שיביא עליה מחנות האויבים לרוב מאד.
וענו – וזעקו, הידד כמו הידד בדורכים יענו.
נשבע ה׳ בנפשו שענינו בעצמו ואמתתו כי אף שתמלא אדם ורבוי אנשים בקרבך כילק השדה עכ״פ יענו עליך האויבים הידד והוא קול הדורכים כמ״ש למעלה.
נשבע ה׳ צבאות בנפשו – יש מסרה שלא תטעה ירמיהו נשבע ה׳ צבאות בנפשו עמוס קדמאה נשבע ה׳ (אלהים) בקדשו תניינא נשבע ה׳ (אלהים) בנפשו רד״ק.
בנפשו – בעצמו.
כילק – מין ארבה.
וענו – ענין הרמת קול.
הידד – הוא קריאת צעקת שוללים וכן הידד נפל (ישעיהו ט״ז:ט׳).
בנפשו – ר״ל בעצמו.
כי אם – כי אשר אמלא ארצך מבני אדם מלומדי מלחמה רבי המספר כארבה והם יצעקו עליך קול הידד שהוא קול שמחת שודדים.
כי אם – לשון שבועה.
נשבע שימלא אותך אדם כילק להשחיתך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃
He has made the earth by His power. He has established the world by His wisdom, and by His understanding has He stretched out the heavens.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲמַר אִלֵין דַעֲבַד אַרְעָא בְּחֵילֵיהּ שַׁכְלֵיל תֵּבֵל בְּחוּכְמְתֵיהּ וּבְסוּכְלְתָנוּתֵיהּ תְּלָא שְׁמַיָא.
(טו-טז) עושה ארץ בכחו ויעל עננים מקצה הארץ ברקים למטר – לעת מטר עשה. וכת״י: ברקין לזמן מטרא עבד.
ויוצא רוח מאוצרותיו – לפזר עננים לכל אשר יצום על פני תבל (איוב ל״ז:י״ב).
עושה ארץ בכחו – זאת הפרשה כתובה למעלה אחר כדנא תאמרון להום ושם בארנוה ויש ביניהם שנוי מעט במלות למעלה ויעלה נשיאים והנה ויעל נשיאים, למעלה בקצה הארץ בה״א בקרי והנה מקצה ארץ בלא ה״א, למעלה וישראל שבט נחלתו (ירמיהו י׳:ט״ז) והנה ושבט נחלתו ושנה הפרשה הנה לענין אלילים שהיו בוטחים בהם בני בבל והיו חושבים כי בעבודתם היתה הצלחתם.
ואל תתמהו מהיות האל ית׳ מהעדה מלכין ומהקם מלכין כי הוא עושה ארץ בכחו וקראו עושה בל׳ הווה לפי שהוא מלבד שברא הוא סיבה שומרת אותו, והוא המכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים.
תבל – הם המקומות המיושבות מבני אדם.
עושה ארץ בכוחו – כאומר והנה בידו לקיים מאמרו כי הוא עושה ארץ בכוחו וכו׳ ואם כן הכל שלו ובידו.
נטה שמים – פירש השמים כנטיית האוהל.
(טו-יט) עשה ארץ – פסוקים אלה באו למעלה י׳ ושם פרשנום, ר״ל אז יכירו הכל כח ה׳ שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע״י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע״א וה׳ שהוא חלק יעקב הוא יוצר הכל – והוא יריב ריב ישראל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה⁠־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃
When He utters his voice, there is a tumult of waters in the heavens, and He causes the vapors to ascend from the ends of the earth. He makes lightning for the rain, and brings forth the wind out of His treasuries.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְקַל מִתְּנֵיהּ רִכְפַת דְמַיִין בִּשְׁמַיָא וּמַסֵיק עֲנָנִין מִסְיָפֵי אַרְעָא בַּרְקִין לִזְמַן מִטְרָא עָבִיד וּמַפִּיק רוּחִין מִבֵּית גִנְזוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וגם בדבריהם הטבעיים תראה גבורתו לקול תתו המון מים בשמים רוצה לומר כשתשמע קולות ורעמים המורים על המים ועם זה העלאת האידים שיעלה נשיאים והם האידים מקצה הארץ וברקים למטר עשה, ואף על פי שיתחברו כל האותות וההכנות המורות על המטר הנה לא ירד כי אם כפי רצונו וזהו ויוצא רוח מאוצרותיו שיביא רוח שיפזר האידים העולים ולא ירדו הגשמים.
לקול – באה הלמ״ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳).
תתו – מלשון נתינה.
המון – מלשון המייה ושאון.
ויעל – באה הוי״ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י״ב:ה׳) ור״ל אז תטמאה.
נשיאים – עננים ע״ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל״ה:ז׳).
לקול תתו – בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים.
מקצה הארץ – ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה.
ברקים – לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם.
ויוצא – הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) נִבְעַ֤ר כׇּל⁠־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כׇּל⁠־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא⁠־ר֥וּחַ בָּֽם׃
Every man has become brutish and is without knowledge; every goldsmith is disappointed by his image; for his molten image is falsehood, and there is no breath in them.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִטַפָּשׁוּ כָּל עַמְמַיָא מִלְמִידַע חוּכְמְתָא בְּהִית כָּל קִינֵי מִלְמֶעְבַּד צְלַם אֲרֵי שִׁקְרָא אַתִּיכוּנוּן וְלָא רוּחָא בְּהוֹן.
נבער כל אדם – העושה פסל לאלוה.
נסכו – לשון מסכה.
Every man is brutish [i.e.,] whoever makes a graven image for a god.
molten images [As translated], an expression [denoting] molten images.
ובזה נבער כל אדם מדעת רוצה לומר כל הנמשך כפי הדעת והחכמה נבער ולא ידע סבת זה וכל שכן שיהיה נבער ובוש כל צורף מפסל בראותו שלא יועילו בזה הפסילים כי שקר נסכו של הצורף ההוא ולא רוח בם רוצה לומר באותם הפסילים.
נבער – מלשון בער ושוטה.
מדעת – מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך (שמואל א ט״ו:כ״ג) ור״ל מהיות מלך.
הוביש – מלשון בושה.
נסכו – צורת הגלולים הנעשה ביציקת מתכת וכן אלהי מסכה (שמות ל״ד:י״ז).
נבער – כל אדם העובד הפסל הוא נבער מהיות בו דעת וכל צורף העושה הפסל יקבל בושה מן הפסל בראותו כי שקר המסכה שנסך ואין במי מהם רוח החיוני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃
They are vanity, a work of delusion; in the time of their visitation they shall perish.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְמָא אִינוּן עוֹבַד תּוּלְעֲבָא בְּעִדַן דְאַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן יֵיבְדוּן.
בעת פקודתם – כשיפקוד הקב״ה עליהם ועל עובדיהם.
at the time of their visitation When the Holy One, blessed be He, visits retribution upon them and upon their worshippers.
אבל שהבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם כשיפקוד האדם כחם ומעשיהם יאבדו.
תעתועים – מלשון תועה.
פקודתם – ענין השגחה.
מעשה תעתועים – המה מעשה ידי התועים מדרך השכל.
בעת פקודתם – בעת ישגיח המקום להפרע מהם אז יאבדו מבלי תקומה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) לֹֽא⁠־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲק֗וֹב כִּֽי⁠־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְשֵׁ֖בֶט נַחֲלָת֑וֹ יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
The portion of Jacob is not like these. For He is the former of all things; and Israel is the tribe of His inheritance. Hashem of Hosts is His name.⁠"
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא כְאִלֵין חוּלְקֵי דְיַעֲקֹב אֲרֵי דִי בְרָא כוֹלָא הוּא וְיִשְׂרָאֵל חוּלַק שִׁבְטָא דְאַחֲסַנְתֵּיהּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ.
ושבט נחלתו – יעקב הנזכר למעלה בראש המקרא.
and the tribe of His inheritance Jacob mentioned above at the beginning of the verse.
ואין כן אלוה ישראל וזהו לא כאלה חלק יעקב כלומר שחלק יעקב ואלהיו אינו כפסילים כי יוצר הכל שמים וארץ הוא, ויעקב הנזכר הוא שבט נחלתו שמשגיח בו בפרט ה׳ צבאות שמו. והפס׳ האלה כבר נזכרו למעלה אחר כדנה תאמרון להום ויש ביניהם שנוי מלות מעט ושנה אותם לזוכרם פה מפני הבבליים שהיו עובדים אליליהם ובוטחים בם. והותרה בזה השאלה הג׳:
לא כאלה – לא כהפסילים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקו.
כי יוצר הכל הוא – לא כהפסילים שהמה מעשה ידי אדם כי חלק יעקב הוא היוצר את הכל.
ושבט נחלתו – ואת יעקב הנזכר בחר להיות כ״א משבטיו שבט נחלתו.
ה׳ צבאות שמו – כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה ומוסב למעלה לומר הואיל ואין לו ערך עם הפסילים כי הוא יוצר הכל ואת ישרים בחר לנחלה אם כן בודאי יקיים מאמרו לאבד את בבל להצמיח ישע לישרים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) מַפֵּץ⁠־אַתָּ֣ה לִ֔י כְּלֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ גּוֹיִ֔ם וְהִשְׁחַתִּ֥י בְךָ֖ מַמְלָכֽוֹת׃
"You are My battle axe and weapons of war. And with you I will break in pieces the nations; and with you I will destroy kingdoms.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְבַדַר אַתְּ קֳדָמַי כְּרַכָּא דִי בֵּיהּ מָנֵי קְרָבָא וַאֲבַדַר בָּךְ עַמְמִין וַאֲחַבֵּיל בָּךְ מַלְכְּוָן.
מפץ אתה לי – כלי ששוברים באמצעותו.⁠1
1. כך גם בפירושו לעיל כג, כט, והשווה רד״ק. ת״י מתרגם ״מבדר״, כלומר במשמעות פיזור, ולא שבירה.
מפץ אתה לי – עד הנה העמדתיך לי למשחית ולמפץ את האומות שגזרתי עליהם גולה.
for Me a shatterer Heb. מפץ. Until now, I have appointed you as a destroyer and a shatterer of the nations upon whom I decreed exile.
מפץ אתה לי – אתה מדי פטיש שלי שאני מחזיק בידך כאדם התופש בפטיש ומשבר על ידך את מלכות בבל שלכך נקראת מפץ שלי שאנפץ בך גוים וממלכות כמו שמפרש והולך וניפצתי בך סוס ורוכבו (ירמיהו נ״א:כ״א) וכל האמור בפרשה.
מפץ אתה לי – מפץ שם הכלי שמנפצים בו האבנים, וכן ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט׳:ב׳), אלא שזה צרי וזה קמץ. והנפוץ הוא השבר עם הפזור כי כשמשברים האבנים מתפזרים האבנים הנה והנה וכן ונפצתי כלם בזה הענין ואמר האל יתברך כנגד מלך בבל מפץ אתה לי כי בך אני מנפץ ומשחית הגוים והממלכות אך עתה אשלם לך על מה שעשית בישראל ואענישך על ישראל שעשית בהם רעה יותר מדאי ואני קצפתי מעט ואתה עזרת לרעה.
מפיץ אתה לי – כנוי למלך בבל, וזה הוא אחד מן ההתרים, וישעיה אמר זה, והכל הוציאו מתורת משה רבן של כל הנביאים.
מפץ אתה לי וכו׳ עד הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל. והביא ראיה על הבלי אלילי העמים וממשלת האל יתברך בקרב הארץ מענין נבוכדנצר שהוא היה עד עתה כלי מפצו בידו, והנפוץ הוא שבירת האבנים ופזור חלקיהם הנה והנה, וכן היה נבוכדנצר מפץ שניפץ הקב״ה בו את הגוים והשחית את הממלכות בכבשו אותם.
מפץ – שם כלי עשוי לרצץ ולשבור בו החומות וכן ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט׳:ב׳).
ונפצתי – ענין השבר והרצוץ.
מפץ אתה לי – את בבל היית בידי ככלי מפץ וכלי מלחמה.
מפץ יאמר לישראל אתה מפץ של כלי מלחמה על ידך אשבר ואפוצץ כי מלחמה היינו בבל שהיתה כלי מלחמתו של ה׳,
ונפצתי בך גוים ר״ל לאומי בבל ומלכותיהם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ ס֖וּס וְרֹכְב֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ רֶ֖כֶב וְרֹכְבֽוֹ׃
And with you I will break in pieces the horse and his rider.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודעודהכל
וַאֲבַדַר בָּךְ סוּסְוָן וּרְתִיכֵיהוֹן וַאֲבַדַר בָּךְ רְתִיכִין וְרִכְבֵיהוֹן.
ונפצתי – כלם מלרע והוא מורה לעתיד ברוב הנבואה הזאת אפשר שנאמרה קודם מלוך נבוכדנצר או אחר מלכו ויתכן בענין עתיד ועבר.
וכן נפץ והשחית סוס ורוכבו ורכב ורכבו אשר על הרכב.
רכב – הוא המרכבה המיוחדת לאנשים.
ורוכבו – הוא היושב על המרכבה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודהכל
 
(כב) וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ זָקֵ֣ן וָנָ֑עַר וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ בָּח֖וּר וּבְתוּלָֽה׃
And with you I will break in pieces the chariot and him who rides therein. And with you I will break in pieces man and woman; and with you I will break in pieces the old man and the youth; and with you I will break in pieces the young man and the virgin.
תרגום יונתןאברבנאלעודהכל
וַאֲבַדַר בָּךְ גְבַר וְאִתָּא וַאֲבַדַר בָּךְ סַב וְיָנִיק וַאֲבַדַר בָּךְ עוּלֵימִין וּבְתוּלָן.
וכן איש ואשה זקן ונער בחור גם בתולה.
תרגום יונתןאברבנאלהכל
 
(כג) וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ רֹעֶ֣ה וְעֶדְר֔וֹ וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ אִכָּ֣ר וְצִמְדּ֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ פַּח֖וֹת וּסְגָנִֽים׃
And with you I will break in pieces the shepherd and his flock; and with you I will break in pieces the farmer and his yoke of oxen; and with you I will break in pieces governors and deputies.⁠"
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
וַאֲבַדַר בָּךְ רַעֲיָא וְעֶדְרֵיהּ וַאֲבַדַר בָּךְ אִכַּר וּפַדְנֵיהּ וַאֲבַדַר בָּךְ שִׁלְטוֹנִין וְטוּרְנִין.
איכר וצמדו – בקר וכלי שלפניו שהוא חורש בהן.
ואף רועה ועדרו היה מנפץ בו כאשר עשה לקדר ולמקנהו, וכן איכר שהוא עובד האדמה וצמד הבקר אשר לו הכל היה מנפץ מלך בבל כי מפחדו יפוצו הכל מפה ומפה, וכן הפחות והסגנים עם כל גדולתם.
אכר – הוא העובד האדמה בחרישה וזריעה וכן בושו אכרים (ירמיהו י״ד:ד׳).
וצמדו – כן יקרא זוג הבקר על כי ילכו צמודים ומחוברי׳ וכן צמד בקר (איוב א׳:ג׳).
פחות וסגנים – שמות מיני שררות.
אכר וצמדו – עובד האדמה בחרישה עם צמד הבקר אשר יחרוש בהם.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כד) וְשִׁלַּמְתִּ֨י לְבָבֶ֜ל וּלְכֹ֣ל׀ יוֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֗ים אֵ֧ת כׇּל⁠־רָעָתָ֛ם אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֥וּ בְצִיּ֖וֹן לְעֵינֵיכֶ֑ם נְאֻ֖ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
"I will render to Babylon and to all the inhabitants of Chaldea all their evil that they have done in Zion in your sight,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲשַׁלֵם לְבָבֶל וּלְכֹל יַתְבֵי אַרְעָא כַסְדָאֵי יַת כָּל בִּישַׁתְהוֹן דַעֲבָדוּ בְּצִיוֹן לְעֵינֵיכוֹן אֲמַר יְיָ.
ושלמתי לבבל – אחרי כל זאת שאגמור נקמתי על ידו באומות.
And I will recompense Babylon After all this, when I complete My vengeance upon the nations through him.
אבל לא נענש מלך בבל המפץ על נפצו הגוים האלה כולם אבל אני אשלם לבבל וליושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו לציון לעיניכם ר״ל לעיני האומות כולם.
ושלמתי – והנה אשלם לבבל גמול רעתם.
לעיניכם – כולכם תראו בעיניכם הרעה הבאה על בבל.
ושלמתי ר״ל שלכן אנפץ את כל אלה כדי לשלם להם את כל רעתם אשר עשו בציון – ואחר שישברו על ידכם אתה המפץ אצלי שבעבורך אנפצם ככלי יוצר.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) הִנְנִ֨י אֵלֶ֜יךָ הַ֤ר הַמַּשְׁחִית֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ הַמַּשְׁחִ֖ית אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָ֑רֶץ וְנָטִ֨יתִי אֶת⁠־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וְגִלְגַּלְתִּ֙יךָ֙ מִן⁠־הַסְּלָעִ֔ים וּנְתַתִּ֖יךָ לְהַ֥ר שְׂרֵפָֽה׃
"Behold, I am against you, destroying mountain,⁠" says Hashem, "which destroys all the earth; and I will stretch out My hand on you, and roll you down from the rocks, and will make you a burnt mountain.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ כְּרַכָּא מְחַבְּלָא אֲמַר יְיָ דִמְחַבֵּיל יַת כָּל אַרְעָא וַאֲרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָךְ וַאֲמַגְרִינָךְ מִן תּוּקְפָא וְאֶתְּנִינָךְ לִכְרַךְ יְקִידָא.
וגלגלתיך מן הסלעים – משמעותו היסודית: הידרדרות, והוא מן הכפולים שהפרידו בו בין הכפולים באמצעות גימ״ל, והוא כמו: ״שבע ביום הללתיך״ (תהלים קי״ט:קס״ד).⁠1
1. רוצה לומר: השורש הוא גל״ל, ולא גלג״ל, והגימ״ל השנייה היא במקום הכפלת עה״פ למ״ד באמצעות הדגש, שהרי לדעת אבן בלעם, ״גלגלתיך״ היא במקום ״גללתיך״, כמו ״הללתיך״ המצוטט בפירוש, אלא שבמקום הכפלת עה״פ למ״ד חילקוה ללמ״ד ולגימ״ל, ויצא ״גלגלתיך״. דברים דומים אומר אבן בלעם בפירושו ליהושע ה, ט, בהזכירו את שם-העצם ״גלגל״ ואת ״התגלגלו״ שבאיוב ל, יד, ושם הוא מסתייע גם בתהליך תצורה דומה שבערבית. כדברים האלה, בהרחבה, אומר ריב״ג, מחברות, ערך ׳גלל׳ – וראה גם אללמע, עמ׳ 133, 144 (רקמה, עמ׳ קנז וקסח); וכן ראב״ע, יסוד מספר, עמ׳ 145.
הנני אליך הר המשחית – קרא בבל הר ואם היא בקעה רוצה לומר הר עיר בצורה כמו אם היא יושבת בהר וכן הרות הגלעד (עמוס א׳:י״ג) – ר״ל הערים הבצורות וכן תירגם יונתן כרכא מחבלא וכן מן הסלעים ג״כ משל על המגדלים הגבוהים אשר בבבל וכן תרגם יונתן ואמגרינך מן תקפא כלומר אפילך ממקומות החזקים והגבוהים.
וגלגלתיך – ענין גלגול ידוע מן גבוה אל הנמוך.
כי כה אמר ה׳ הנני אליך הר המשחית שהוא בבל שהיה משחית לכל הארצות, ועם היותה בקעה קראה הר מפני חזקה, ושיורידה ממעלתה ותהיה הר שרפה לפי שתשרף ותתהפך כמהפכ׳ סדום ועמורה.
וגלגלתיך – היא ההפלה מן הגובה אל הנמוך ע״י גלגול.
הנני אליך – הנה אני אלחם בך אתה הר המשחית והוא בבל המשחית את כל הארץ (ועם היותה בקעה קראה הר מפני חזקה).
ונטיתי וכו׳ – להכות בך.
מן הסלעים – הוא משל על המגדלים הגבוהים שבבבל.
להר שרפה – כי תהפך כסדום ותמטר עליה גפרית ואש כמוה.
הנני אליך הר המשחית של בבל,
וגלגלתיך לא יהיה עוד משכנך בין הסלעים כי תהיה הר שריפה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) וְלֹֽא⁠־יִקְח֤וּ מִמְּךָ֙ אֶ֣בֶן לְפִנָּ֔ה וְאֶ֖בֶן לְמוֹסָד֑וֹת כִּֽי⁠־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֛ם תִּהְיֶ֖ה נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
They shall not take of you a stone for a corner, nor a stone for foundations; but you shall be desolate forever,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְלָא יִסְבוּן מִנָךְ מְלַךְ לְמָלְכוּ וְשִׁלְטוֹן לְשׁוּלְטָנוּ אֲרֵי צָדוּת עֲלַם תְּהֵי אֲמַר יְיָ.
ולא יקחו ממך אבן לפינה – מלך למלוכה כי הפינה הוא הראש לבינין.
ואבן למוסדות – אילו שלטונין.
ולא יקחו ממך אבן לפינה ואבן למוסדות – כי מנהג העולם לתת ביסוד הבנין אבנים גדולות וכן בפינות הקירות ואמר זה דרך משל כתרגומו ולא יסבון מנך מלך למלכו ושלטון לשולטנו.
ולפי שפעמים תשחת עיר אחת ותבנה ממנה ומאנשי העיר אחרת יעד שלא יהיה כן בבל שלא יקחו ממנה לפנה ר״ל להיות פנה ויסוד לעיר אחרת כי שממות נצחי תהיה בה.
לפנה – לזויות.
למוסדות – מלשון יסוד.
ולא יקחו וכו׳ – מאבני מפולת חרבותיך לא יקחו אבן הראוי לשומה בפנת הבית (כי הדרך לשום בפנת הבית האבן היותר יפה להיות נראה משתי הרוחות).
ואבן למוסדות – אבן חזק הראוי לשומו ביסוד.
כי שממות עולם – ולכן לא יבוא מי לשם לקחת מאבניה.
ולא יקחו ממך אבן לפנה שלוקחים אבן יקרה ומוצקת (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא אבן למוסדות שהיא פחותה מאבן פנה (ר״ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב).
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כז) שְׂאוּ⁠־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֤ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ גּוֹיִ֔ם הַשְׁמִ֧יעוּ עָלֶ֛יהָ מַמְלְכ֥וֹת אֲרָרַ֖ט מִנִּ֣י וְאַשְׁכְּנָ֑ז פִּקְד֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ טִפְסָ֔ר הַעֲלוּ⁠־ס֖וּס כְּיֶ֥לֶק סָמָֽר׃
"Set up a standard in the land, blow the trumpet among the nations, prepare the nations against her, call together against her the kingdoms of Ararat, Minni, and Ashkenaz. Appoint a marshal against her; cause the horses to come up as the rough canker worm.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
זְקוּפוּ אָתָא בְאַרְעָא תְּקַעוּ שׁוֹפָרָא בְּעַמְמַיָא זַמִינוּ עֲלָהּ עַמְמַיָא בַּסַרוּ עֲלָהּ מַלְכְּוַת אַרְעָא דְקַרְדוּ מַשִׁרְיַת הוּרְמִינֵי וְהַדֵיב זַמִינוּ עֲלָהּ עָבְדֵי קְרַבָא דִיהוֹן סַלְקִין סוּסְוַתְהוֹן מְפַנְכִין הָא כִזַחֲלָא דִמְצַלְהַב.
קדשו – זמנו.
טפסר – לשון חיל.
סמר – הריצייר בלעז כמו תסמר שערי בשרי (איוב ד׳:ט״ו).
prepare Heb. קַדְשוֹ.
a marshal Heb. טפסר, an expression of an army [or an expression of a lord].
bristling Heb. סמר. (Herisse in French), covered with spikes. Cf. "It made the hair of my flesh stand up like spikes (תְּסַּמֵר)" (Iyyov 4:15).
טפסר – כל איש גיבור.
העלו סוס כילק סמר – העלו עליה סוס שיהא דוהר ורץ במרוצה כילק סמר.
סמר – הירצי״ד בלעז.
שאו נס – צווי שאינו לאדם מיוחד ולא לאנשים מיוחדים אלא למי שיהיה והוא על דרך המליצה כמו ראה ריח בני (בראשית כ״ז:כ״ז), אמור למלך ולגבירה (ירמיהו י״ג:י״ח), חזקו ידים רפות (ישעיהו ל״ה:ג׳), אמרו לנמהרי לב (ישעיהו ל״ה:ד׳), והדומים להם. וכמוהם שאו נס תקעו שופר.
קדשו עליה – השמיעו עליה.
פקדו, העלו – כי לפי שאמר בארץ ואמר בגוים לא נאמר כי כנגד מדי אמר לבד.
ממלכות אררט – מבואר מאד שזה הוא בגלילות אשור ובבל וכן זכרו על סנחריב.
וכיון שכך גזר ה׳ על בבל אתם בני אדם המדיים והפרסיים שאו נס לבוא עליה תקעו שופר בגוים אשר בפאת צפון וקדשו עליה ר״ל הזמינו גוים לעלות להלחם בה, ואומרו השמיעו עליה ממלכות אררט ענינו אספו וקבצו על בבל אותם הממלכות להחריבה, והשמועה בכאן מלשון וישמע שאול את העם (שמואל א טו, ד) כי מפני שיעשו הקבוץ מתוך השמעת הכרוז יכונה הקבוץ בשם שמיעה, ואררט מני ואשכנז שמות המלכיות הממלכות שבאו עם דריוש על בבל ופקדו עליה טפסר הוא מענין מנוי שיפקדו שר שיהיה פקיד על הלוחמים לזרזם למלחמה וטפסר הוא שר כמ״ש וטפסריך כגוב גובי (נחום ג, יז), סוס כילק סמר פי׳ שהסוס יהיה מתעורר למלחמה וכמו הילק שיתנועע מהרוח כן הסוס תסמר שערת בשרו בעת הקרב כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב.
ולפי שאמר קדשו עליה גוים ולא פי׳ מי הם הגוים האלה הוצרך לפרשו ולכן אמר שנית
שאו נס – הרימו כלונס ארוך.
קדשו – ענין הזמנה כמו קדשו עליה מלחמה (ירמיהו ו׳:ד׳).
השמיעו – ענין אסיפה כמו השמיעו אל בבל רבים (ירמיהו נ׳:כ״ט).
אררט וגו׳ – הם שמות מקומות.
פקדו – ענין מינוי וגזברות.
טפסר – ענין שררה וכן טפסריך כגוב גובי (נחום ג׳:י״ז).
כילק – מין ארבה.
סמר – ענין התקשות כמסמר כמו תסמר שערת בשרי (איוב ד׳:ט״ו).
שאו נס – לרמז על העובדי כוכבים שיתאספו לבוא למלחמה על בבל.
תקעו שופר – גם זה הוא רמז אסיפה.
קדשו – הזמינו עליה גוים התאספו ממלכות אררט וכו׳ מנו עליה שר לאסוף המלחמה והעלו קבוצת סוסים רבי המספר כארבה וכ״א מהסוסים תסמר שערות בשרו בעת הקרב (כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב אשר יתקשו שערותם כמסמר).
(כז-כח) שאו נס יספר בפרטות איך נקבצו עליה כל מלכי גוים הקרובים והרחוקים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) קַדְּשׁ֨וּ עָלֶ֤יהָ גוֹיִם֙ אֶת⁠־מַלְכֵ֣י מָדַ֔י אֶת⁠־פַּחוֹתֶ֖יהָ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־סְגָנֶ֑יהָ וְאֵ֖ת כׇּל⁠־אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃
Prepare against her the nations, the kings of the Medes, its governors, and all its deputies, and all the land of their dominion.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
זַמִינוּ עֲלָהּ עַמְמַיָא יַת מַלְכֵי מָדָי יַת שִׁלְטוֹנָהָא וְיַת כָּל טוּרְנָהָא וְיַת כָּל אֲרַע שׁוּלְטָנֵיהּ.
קדשו – ענין הזמנה.
השמיעו עליה – ענין אסיפה וקבוץ וכן השמיעו אל בבל רבים (ירמיהו נ׳:כ״ט). וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם (שמואל א ט״ו:ד׳).
ממלכות אררט מני ואשכנז – אלו באו עם דריוש ותירגם יונתן מלכות ארע קרדו משרית הורמני והדיב.
פקדו עליה – ענין מנוי.
טפסר – כמו שר וכן וטפסריך כגוב גובי (נחום ג׳:י״ז).
כילק סמר – כמו סמר מפחדך בשרי (תהלים קי״ט:ק״כ). וכן מן הדגוש תסמר שערת בשרי (איוב ד׳:ט״ו) עניין הנעירה והרעדה כאדם שעמדו שערותיו אריסמנט״ו בלע״ז.
ויונתן תירגם: זמינו עלה עבדי קרבא דיהון סלקין סוסותהון מפנכין הא כזחלא דמצלהב ופירוש מפנכין עניין דהירה כמו שתרגם ג״כ מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב) מפנוכא דהוה מפניך קדם רתיכי גברוהי.
קדשו עליה גוים כנגד מלכי מדי כאילו אמרו ואמנם אמרתי למעלה קדשו עליה גוים כנגד מלכי מדי פחותיה וסגניה. והתבונן כי תמיד הנביא יזכור בכאן מדי ולמה לא זכר פרס, וידוע שב׳ המלכים החריבו את בבל דריוש מלך מדי וכורש מלך פרס ולמה א״כ יקראם מלכי מדי וממדי לא היה כ״א מלך א׳ בלבד, אבל תשובת זה הוא שדריוש מלך מדי היה יותר גדול במלכותו ממלך פרס ולכן במגילת אחשורוש כשזוכר שניהם מקדים תמיד מדי שנאמר (דניאל ו, ט) כדת מדי ופרס, וגם היה מלך מדי זקן והוא נתן את בתו לאשה אל כורש מלך פרס שהיה נכנע למלך מדי ושניהם נועדו להשחית את בבל, ובעבור זה קרא הנביא שניהם מלכי מדי כי היה מדי המלכות הגדול והיה פרס משועבד אליו, וגם כורש מלך פרס ירש את מלכות מדי בסבת אשתו ולכן קרא שניהם מלכי מדי כי שניהם מלכו במדי. והותרה בזה השאלה הד׳.
פחותיה וסגניה – מין שררה.
קדשו וכו׳ – חזר לומר שוב לפרש שהם מלכי מדי והם דריוש וחתנו כורש שירש המלוכה אחרי מותו.
ארץ ממשלתו – הארץ אשר הוא מושל בה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כט) וַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֤מָה עַל⁠־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔הי״י֔ לָשׂ֞וּם אֶת⁠־אֶ֧רֶץ בָּבֶ֛ל לְשַׁמָּ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
The land trembles and is in pain; for the purposes of Hashem against Babylon stand, to make the land of Babylon a desolation, without inhabitant.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּתְזוּעַ אַרְעָא וְתִתְמְרַע אֲרֵי קָמָא עַל בָּבֶל מַחְשְׁבָתָא דַייָ לְשַׁוָאָה יַת אַרְעָא דְבָּבֶל לְצָדוּ מִבְּלִי יָתֵיב.
ותחול – לשון חלחלה.
and was in pain Heb. ותחל, an expression of חַלְחָלָה pain.
ותרעש, ותחול – ענין חיל כיולדה.
כי קמה על בבל – אמר קמה יחידה ואמר מחשבות י״י רבים ר״ל כל מחשבה ומחשבה שחשב עליה תקום.
וזכר הנביא שרעשה הארץ ותחול שאחזוה חיל כילדה כאשר ראו שקמה על בבל מחשבות ה׳ לשום את ארץ בבל לשמה.
ותחול – מלשון חיל וחלחלה.
קמה – עמדה ונתקיימה.
כי קמה – עמדה ונתקיימה על בבל מחשבות ה׳ שחשב לשום אותה לשמה.
קמה, מחשבות – יחיד על רבים, ויל״פ שר״ל ותרעש הארץ כולה כי הארץ קמה על בבל להלחם אתה.
ותחל – כי יחשבו שלא יוכלו לה, משיב שזה מחשבות ה׳ כדי לשום את ארץ בבל לשמה.
כי קמה כי בפעם הזאת יחריבו אותה
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ׃
The mighty men of Babylon have forborne to fight, they remain in their strongholds; their might has failed; they have become as women. Her dwelling places are set on fire; her bars are broken.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִתְמְנִיעוּ גִבָּרֵי בָּבֶל מִלְאֲגָחָא קְרָבָא יְתִיבוּ בְמִצָדַיָא אִתְּבָרַת גִבָּרוּתְהוֹן הֲווֹ חֲלִישִׁין כִּנְשַׁיָא אִתְדְלָקָא בִּרְנְיָתָהָא אִתְבָּרוּ עַבְּרָהָא.
נשתה גבורתם היו לנשים – נחלשה גבורתם ונעשו כמו נשים מבחינת מורך לב ופחד, ונחלשו מכך.⁠1
1. השווה: אלפסי, ערך ׳נשת׳. ובדומה לזה גם ריב״ג, אצול, ערך ׳נשת׳.
נשתה – קפצה כמו גיד הנשה (בראשית ל״ב:ל״ג) שנשה ממקומו.
failed Heb. נשתה, [lit.] jumped. Compare "the hip sinew (הנשה)" (Bereshit 33:32), so called because it jumped [was dislocated] from its place.
נשתה – תששה גבורתם ויהיו חלשים כנשים.
חדלו, ישבו במצדות – ולא יצאו להלחם ישבו להם במגדלים החזקים להשגב בהם.
נשתה גבורתם – פסקה וכן ונשתו מים מהים (ישעיהו י״ט:ה׳).
היו לנשים – חלשים כמו הנשים.
הציתו – המציתים.
ואף גבורי בבל הגבורים אשר מעולם חדלו מהלחם כי נגעה בם יד ה׳ והיה מחולשתם שלא יצאו להלחם באויביהם על מרומי שדה אבל ישבו במצדות שהם המגדלים החזקים לפי שנשתה ופסקה גבורת׳ והיו בפחדם וחולשתם כנשים, ובהיות שלא יצאו הגבורים לעמוד לפני אויביהם עצרו כח האויבים לשרוף ולהצית משכנותיה ולבוא עד שערי בבל ולשבור בריחיה כי אין אדם ימנעם מלעשות כרצונם.
במצדות – ענין מבצר כמו מצודת ציון (דברי הימים א י״א:ה׳).
נשתה – ענין העתקה והסרה כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י״ט:ה׳).
הציתו – ענין הדלקה והבערה.
משכנותיה – מלשון משכן ומדור.
בריחיה – כעין מטה עשוי לסגור השערים.
חדלו וכו׳ – כי בא מורך בלבבם.
ישבו במצדות – להתחזק במשגב המבצר.
נשתה – נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח.
הציתו – האויבים הציתו משכנותיה ונשברו בריחי שעריה ונפתחו לפני האויב לבוא בהם.
הציתו – חסר הפועל, ויל״פ גבורי בבל עצמם הציתו המשכנות שלא ימצא האויב מעון ומחסה.
חדלו להלחם בשדה המלחמה,
ישבו במצדות וגם שם נשתה גבורתם ולא ילחמו גם במצודה עד שהציתו המשכנות ונשברו בריחי המבצר.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) רָ֤ץ לִקְרַאת⁠־רָץ֙ יָר֔וּץ וּמַגִּ֖יד לִקְרַ֣את מַגִּ֑יד לְהַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל כִּֽי⁠־נִלְכְּדָ֥ה עִיר֖וֹ מִקָּצֶֽה׃
One runner will run to meet another, and one messenger to meet another, to show the king of Babylon that his city is taken on every quarter,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
רָהִיט לִקֳדָמוּת רָהִיט יִרְהוֹט וּמְחַוֵי לִקֳדָמוּת מִחַוֵי לְחַוָאָה לְמַלְכָּא דְבָבֶל אֲרֵי אִתְכְּבִישַׁת קַרְתֵּיהּ מִסוֹפֵיהּ.
רץ לקראת רץ ירוץ – היה לומר רץ אחרי רץ ומגיד אחר מגיד אלא פירושו הנה ילך הראשון ויגיד למלך וישוב לו וימצא רץ אחר בא לקראתו ג״כ להגיד למלך כי נלכדה עירו.
מקצה – כלומר מקצה האחד.
רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת בבל כי נלכדה עירו וגו׳ הנה יוסיפון בן גוריון כתב והוא האמת שבלשצר מלך בבל הרגוהו סריסיו קודם בוא המדיים על בבל, ואיך יאמר הנביא כאן א״כ שבאו המגידים להגיד אל מלך בבל כי נלכדה עירו והוא היה כבר מת כאשר נלכדה בבל, אלא שלא אמר עירו על בבל אבל על עיר המלכות כי הנה כמ״ש יוסיפון המדיים באו תחילה על הערים שהיו בסוף המלכות ולכדו אותם והיא השמועה שבאה אל בלשצר מלכידת הערים, והוא היה שולח צירים לדעת מהעם הבא וממעשה גבוריו שהיו שמה ומשם היו באים צירים אחרים ולכן אמר רץ לקראת רץ ומגיד לקראת מגיד ולא אמר רץ אחר רץ והיו מגידים למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה ר״ל אשר בקצה מלכותו.
רץ – ענין מהירות ההליכה.
רץ לקראת רץ ירוץ – מן המלחמה שלחו איש רץ להגיד למלך בבל דבר המלחמה ועד לא ישוב שלחו רץ אחר ובדרך מהלכו פגע בהרץ הראשון כשהוא חוזר ורץ א״כ רץ זה לקראת רץ זה.
ומגיד וכו׳ – כפל הדבר במ״ש כי הרץ הוא המגיד.
מקצה – רצה לומר אשר בקצה המדינה וכן נאמר בואו לה מקץ (ירמיהו נ׳:כ״ו).
רץ לקראת רץ ירוץ ר״ל שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח״כ יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לב) וְהַמַּעְבָּר֣וֹת נִתְפָּ֔שׂוּ וְאֶת⁠־הָאֲגַמִּ֖ים שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֑שׁ וְאַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה נִבְהָֽלוּ׃
and the passages are seized, and the reeds they have burned with fire, and the men of war are frightened.⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּמְגִיזָתָא אִתְאֲחָדָא וְיַת אֲגַמַיָא אוֹקִידוּ בְנוּרָא וְגַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא אִתְבְּהִילוּ.
ואת האגמים שרפו באש – יש שפירש לגביה: המבצרים, ויש אומרים שזהו צמח אשר מפריד בין הצרים לבין ההגעה למטרתם – למקומות היעד, ודעה זו מתאימה יותר לעניין.⁠1
1. בתג׳ניס, ערך ׳אגמון׳, מביא אבן בלעם רק את המשמעות השנייה, המועדפת. שני הפירושים האלה ניתנו על-ידי ריב״ג, אצול, ערך ׳אגם׳ – בתוספת סיוע מן הערבית למשמעות מבצרים (והשווה: אבן ברון, ערך ׳אגם׳, ורד״ק), וגם הוא מעדיף את הפירוש במשמעות צמח הגדל על גדות הנהרות לעכב את האויב מלהגיע אל יעדיו, אל הערים העומדות להיכבש, והשווה רד״ק. אבן קריש, עמ׳ 60, נותן את המשמעות המועדפת בלבד, על-פי השוואה לערבית.
ואת האגמים – בתים העומדים באגמים שרפו כבר באש.
והמעברות נתפשו – מעברות המים בכניסת העיר והיו בהם מגדלים למנוע אויבים אם ירצו להכנס בעיר ולפי שאמר כי נלכדה עירו מקצה (ירמיהו נ״א:ל״א), שמא יאמר אדם מגדלי המעברות איך לא מנעום התשובה כי המעברות נתפשו.
ואת האגמים שרפו באש – הגמא הגדל על הנהרות שרפו באש שלא ימנעם רוב הגמא מלבא בעיר וכן הלכוף כאגמון ראשו (ישעיהו נ״ח:ה׳), הוא הגמא.
ורבי יונה כתב כי אגמים הם המבצרים, ודמה אותו ללשון הערב שאומר למבצרים אגם.
ושהמעברות נתפשו מהאויבים והאגמים שהם מקומות עשב רב שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו הנה כ״ז יאמר לבלשצר בהיות האויבים בתחלת מלכותו. והותרה השאלה הה׳.
והמעברות – מקום מעבר המים.
נתפשו – ענין לכידה.
האגמים – הוא הגומא הגדל ע״פ המים וכן הלכוף כאגמון ראשו (ישעיהו נ״ח:ה׳).
והמעברות – מקום מעבר המים נלכד ביד האויב לבלי תת למי לברוח דרך המים.
ואת האגמים – הגומא הגדל על פני המים שרפו באש לבל יוכל מי להסתר בין הגומא.
המצדות שסביב בבל נלכדו וכו׳, שהוא גמר הכיבוש ושאנשי המלחמה נבהלו ואין לוחמים עוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לג) כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּת⁠־בָּבֶ֕ל כְּגֹ֖רֶן עֵ֣ת הִדְרִיכָ֑הּ ע֣וֹד מְעַ֔ט וּבָ֥אָה עֵֽת⁠־הַקָּצִ֖יר לָֽהּ׃
For thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, "The daughter of Babylon is like a threshing floor at the time when it is trodden; yet a little while, and the time of harvest shall come for her.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל כְּנִשְׁתָּא דְבָבֶל דַמְיָא לְאִדְרָא דִמְטָא עִדַן אִדְרִיכוּתֵיהּ עוֹד (צִיבְחַר) כִּזְעֵיר וְיֵיתוּן בָּזוֹזִין עֲלָהּ.
כגורן עת הדריכה – הרי היא עתה מלאה כגורן בעת שדשו תבואתה שהיא מלאה חטין.
עוד מעט – ותתרוקן ותדמה לגורן בעת תחלת הקציר שהיא ריקנית.
is like a granary at the time it is threshed Behold, now it is full, like a granary at the time they have threshed its grain, when it is full of wheat.
A little more time and she shall he emptied and shall resemble a granary at the time of the beginning of the harvest, when it is empty.
בת בבל כגורן עת הדריכה – ת״י: כנישתא דבבל דמיא לאידרא דמטא עידן אדרכותיה עוד ציבחר כזעיר וייתון בזויין עלה.
כי כה אמר י״י צבאות אלהי ישראל – אמר אלהי ישראל כי נקמת ישראל יקח מהם.
הדריכה – בא המקור בחירק הה״א ומשפטו בפתח על הרוב וכן כמוהו מקור הה״א בחירק גנון והציל פסוח והמליט (ישעיהו ל״א:ה׳).
עד השמידו אותם – ודמה אותם לגורן שהגיע עתה לדרוך ולדוש כן בבל הגיע עתה שירמסוה האויבים.
עת הקציר – המשיל הבזה לקציר וכן תירגם יונתן ויתון בזוזין עלה ואמר הקציר אחר דריכת הגורן אע״פ שהוא קודם עוד מעט זמן שתבא לה עת הקציר שיבואו וילכדו כל עריה סביב והוא משל הקציר ואח״כ יתפשו העיר בבל וירמסוה כי כמו שאוספין הקציר אל הגורן כן היו אוספין ומניסין מיטב חילם כל העיירות אל בבל וכשיתפשוה ידריכוה וירמסוה ויכלוה כליון חרוץ.
עוד מעט – זה המעט שענינו זמן מועט שהוא ממאמר המצטרף, ואינו בערך אל עת הדריכה, כי אין הדריכה קודמת בזמן לקציר. אבל הטעם עוד מהיום הזה זמן מועט ויבא עת קצירה, אבל אחר כך תהיה הדריכה.
ואמר הנביא שאין לתמוה מזה כי כה אמר ה׳ צבאות להיותו אלהי ישראל ונוקם נקמתו בת בבל והוא מלכות הכשדים בכללו הוא כמו הגורן עת הדריכה ר״ל כגורן החטה בעת שידרכו אותה שהגיעה עתה להדרך ולהיותה נרמסת ע״י האויבים, ואומרו עוד מעט ובאה עת הקציר אין ענינו שאחרי דריכת הגורן יבוא לה עת הקציר כי הנה הקציר קודם לגורן, אבל פירושו כגורן עת הדריכה שהוא עוד מעט אחרי שבאה עת קציר לה, ואפשר לפרשו באופן אחר גם כן שאמר בת בבל שהוא המלכות, כגורן עת הדריכה שידרכוה וירמסוה ויכבשוה במציים עוד מעט אח״ז ובאה עת הקציר לה רוצה לומר לבבל כי אחרי כבישת המלכות תכבש בבל העיר עצמה וכן היה הענין כמ״ש יוסיפון.
כגורן – הוא המקום ישימו שם עמרי התבואה ושם דשים אותה.
הדריכה – ענין רמיסה ודישה.
כגורן וכו׳ – רצה לומר עם כי היא עתה מלאה טובה כגורן בעת ידרכו שם העמרים ודשים אותם כי אז ימלא הגורן מן התבואה הנה במעט זמן תהיה ריקנית ותבוא לה עת הקציר רצה לומר תהיה כגורן בעת הקציר כי אז כבר הוציאו כל התבואות ועדיין לא נאסף בה התבואה החדשה.
הדריכה – הפעיל עבר, בעת הדריכה אלומות ותבואות העמים היתה מלאה דגן כגורן.
כי כה אמר ה׳, בת בבל היתה דומה כגורן בעת הדריכה ר״ל בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה היתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לד) [אֲכָלַ֣נִי] (אכלנו) [הֲמָמַ֗נִי] (הממנו) נְבוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ [הִצִּיגַ֙נִי֙] (הציגנו) כְּלִ֣י רִ֔יק [בְּלָעַ֙נִי֙] (בלענו) כַּתַּנִּ֔ין מִלָּ֥א כְרֵשׂ֖וֹ מֵעֲדָנָ֑י [הֱדִיחָֽנִי] (הדיחנו
Nebuchadnezzar the king of Babylon has devoured me, he has crushed me, he has made me an empty vessel, he has, like a monster, swallowed me up, he has filled his maw with my delicacies; he has cast me out.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲמָרַת יְרוּשְׁלֵם בָּז נִכְסִי וְשֵׁיצַנִי נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל נַפְּצַנִי כְּמָן רֵיקָן בַּלְעֵנִי כְּתַנִינָא מִלָא בֵּית גִנְזֵיהּ מִטוּב אַרְעִי טַלְטְלַנִי.
אכלני הממני – כמו: ״כי אלהים הממם בכל צרה״ (דברי הימים ב ט״ו:ו׳): הדהימם ושברם.⁠1
הדיחני – במשמעות ״הממני״; לא מתאים לגביו זולת <פירוש> זה. [ואני תמה על רבנו האיי ז״ל אשר אמר לגביו: רחצני, במשמעות לא השאיר לי דבר, וזה בלתי-מתאים, ואין משתמשים <בסגנון זה> לא אצלנו ולא אצל זולתנו.⁠2 ואם נאמר שהוא דגוש, במשמעות ״לבלתי ידח ממנו נדח״ (שמואל ב י״ד:י״ד), לא היה בלתי-סביר, שהרי כבר נמצא ״נדחי ישראלי (ישעיהו י״א:י״ב) – רפה, ו״נדחי עילם״ (ירמיהו מ״ט:ל״ו) – דגוש].⁠3
1. השווה רד״ק, ובדומה לזה גם ת״י.
2. הפירוש הזה המובא כאן בשם רב האיי גאון, מצוי בדברי אלפסי, ערך ׳דחה׳, האומר: ״נט׳פני מת׳ל מן קד פרג מן אכלה וגסל אלקצעה״, ובעברית: ״ניקני, כמי שכבר סיים את אכילתו והדיח את הקערה״, ובדברים האלה הוא קישר ל״אכלני״ שבראש הפסוק. גם חיוג׳, ערך ׳דוח׳, מביא את הפועל הנידון יחד עם ״ידיחו את העולה״ (יחזקאל מ׳:ל״ח) ועוד, והשווה רד״ק. ריב״ג, אצול, ערך ׳דוח׳, מבקר את חיוג׳ על כך, וסובר שהשורש דו״ח כאן הוא שיכול השורש דח״ה, ופירוש זה אינו זהה לזה של אבן בלעם כאן, אף כי יש דמיון ביניהם.
3. כלומר, פרשננו מעדיף לראות את ״נדח״ כשורש המילה, על סמך הקשר שבפסוק, עם חסרון הדגש במילה, ודוחה בכך את הצעת השיכול של ריב״ג, כבהערה הקודמת.
אכלנו הממנו – אלו החמשה שהם בפסוק כתובים בוי״ו וקריין ביו״ד והכתוב לשון רבים על הפרטים והקרי לשון יחיד על הכלל והענין מדבר על לשון ישראל שצועקים חמס על בבל, הממני כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיהו כ״ח:כ״ח), ענינם עניין שבר.
הציגני כלי ריק – העמידני רקה כמו כלי ריק. וריק שם כאילו אמר כלי ריקות.
מלא כריסו מעדני – על דרך משל כלומר מלא ארצו מטובי, מלא בקמץ.
הדיחני – כמו שידיח אדם את הכלי שלא נשאר בו דבר ותירגם יונתן הפסוק כן אמרת ירושלם בז נכסי ושיצני נבוכדנצר מלכא דבבל נפצני כמן ריקן בלעני כתנינא מלא בית גנזיה מטוב ארעי טלטלני וכן עניין הפסוק אשר אחריו על לשון ציון וירושלם כמו שאומר.
(לד-לה) אכלני הממני – זה וכל הנמשך דבק עם מאמר יושבת ציון, לא עם מה שקדם כה אמר י״י.
ולא היה זה אלא לפי שאכלנו הממנו נבוכדנצר מלך בבל עם המלכות ההוא, והממנו הוא מלשון בהלה ושכרון כמו והמם גלגל עגלתו, הציגנו כלי ריק רוצה לומר העמידנו ככלי הריק שאין בו דבר ככה הוא שלל אותנו והשאירנו ריקים, בלענו כתנין שהוא בולע ואינו לועס מלא כריסו מעדני ר״ל מלא בטנו מהמעדנים שלי והוא משל שמלא את ארץ בבל מטוב בני יהודה וירושלם הדיחנו שגרשנו מעל אדמתנו, והמפרשים פירשו הדיחנו מענין שטיפה והדחה כמו שידיח האדם את הכלי שלא ישאר בו דבר וגם זה ענין דחייה הוא.
אכלנו – אכלני קרי.
הממנו – הממני קרי.
נבוכדרצאר מלך בבל הציגנו – הציגני קרי.
בלענו – בלעני קרי.
מלא כרשו – הלמ״ד בקמץ ובמכלול דף קע״א כתוב כלשון הזה וריב״א כתב מלא כרשו בצירי אבל אנחנו מצאנוהו בקמץ בכל הספרים המדוייקים והמסורת עליו שנים בתרי לשני אין מלה קדמאה כתיב באל״ף בתראה כתוב בה״א ע״כ לשונו. פירוש קדמאה זה דירמיה והוא לשון מילוי בתראה כי אין מלה בלשוני (תהלים קלט) שהוא ל׳ דבור.
הדיחנו – הדיחני קרי.
הממני – ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיהו כ״ח:כ״ח).
הציגני – ענין העמדה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳).
כתנין – מין נחש.
כרשו – כמו כרסו בסמ״ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז״ל הכרס הפנימית (בבלי חולין מ״ב).
מעדני – דברים תפנוקים כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט:כ׳).
הדיחני – מלשון הדחה ושטיפת כלי.
אכלני – בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ״נ אכלני והמם אותי.
הציגני – העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר״ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו.
הדיחני – ר״ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי.
הציגני כלי ריק – יל״פ שאמר במליצה אחר שאכל את אשר בכלי בלע את הכלי עצמה כתנין הגדול הבולע עם הכלי, ומפרש בל תאמר שהיה נמצא אוכל על הכלי, כי כבר מלא כרשו מעדני, וגם הדיח שכבר רחץ והדיח את הכלי מהמאכל הנדבק עליו, ובכ״ז בלע את הכלי, והיא מליצה שאחר ששלל את הכל הגלם ולקח את ארצם.
אכלני – מאמר בת ציון, נ״נ אכלני שהרג אנשי בימי יהויקים,
והציגני כלי ריק שהגלה גלות יכניה, ואח״כ בלעני כתנין שבזבז כל אשר להם, ואח״כ הדיחני לגמרי בגלות צדקיהו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לה) חֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל⁠־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל⁠־יֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
'May the violence done to me and to my flesh be on Babylon,' the inhabitant of Zion shall say; and, 'May my blood be on the inhabitants of Chaldea,' Jerusalem shall say.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חֲטוּפִי וּבוּזִי עַל בָּבֶל תֵּימַר כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן וְחוֹבַת דַם זַכַּאי דְאִתְשַׁד בִּי עַל יַתְבֵי אַרְעָא כַסְדָאֵי תֵּימַר יְרוּשְׁלֵם.
חמסי שארי – צעקת חמסי ומזונתי אשר אכלו שארי.
the plundering done me and my food The cry of violence done me and my food, for they have eaten my food.
חמסי ושארי על בבל תאמר יושבת ציון – ציון צועקת לפני הקב״ה על בבל ועל כשדים מחמס שחמסוה בבל וכשדים ושהרגו בהם ושפכו את דמם.
חמסי – זה חמס של ממון.
שארי, שאכלו את בשרי כעינין שנאמר במקום ואשר אכלו את שאר עמי (ישעיהו י״א:י״א).
ודמי – זה הדם שאכלו דמי עם בשרי.
חמסי ושארי – שארי בשרי ואמר חמסי על הממון אשר בזזו ושארי על החללים וכן ודומי וכפל הענין במלות שונות.
ואדוני אבי ז״ל פירש ושארי על הגולים שהיו מענים אותם בגופם ודמי על ההרוגים.
ויונתן תירגם חמסי ושארי – חטופי ובוזזי ותירגם ודמי וחובת דם זכאי דאתשד בי.
ואל יושבי כשדים – כמו על יושבי ארץ כשדים וכן תרגם יונתן על יתבי ארעא כשדאי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לד]

ולכן תאמר יושבת בית ציון וירושלם חמסי ושארי על בבל רוצה לומר חמסי על הגזל ושארי מההריגה שעשה בקרבי, או אמר ושארי על הגולים שהלכו בשביה שעם שהלכו לארצות אחרות זולת בבל הנה סבת הכל היה בבל, ודמי שהוא דם המתים וההרוגי׳ אינו מוטל אלא על יושבי כשדים.
חמסי – ענין גזל.
ושארי – ענין בשר כמו ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג׳:ג׳).
חמסי ושארי וכו׳ – ר״ל יושבת ציון תאמר צעקתי על החמס הנעשה לי ועל עבודת הפרך שעבד בי עד שבלה את בשרי הלא המה על בבל כי מידו בא לי החמס ובליית הבשר.
ודמי וכו׳ – ירושלים תאמר צעקתי על הדם הנשפך בי הלא היא על יושבי כשדים כי הם שפכו דמי.
חמסי – בממון.
ושארי – שאכלו הבשר, והיו להנאתם, אבל יושבי כשדים שפכו דם לנקמה, נגד הא׳ אמר הנני רב את ריבך, ונגד הב׳ אמר ונקמתי.
חמסי – בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ״ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לו) לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הִנְנִי⁠־רָב֙ אֶת⁠־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י אֶת⁠־נִקְמָתֵ֑ךְ וְהַֽחֲרַבְתִּי֙ אֶת⁠־יַמָּ֔הּ וְהֹֽבַשְׁתִּ֖י אֶת⁠־מְקוֹרָֽהּ׃
Therefore thus says Hashem, "Behold, I will plead your cause, and take vengeance for you; and I will dry up her sea, and make her fountain dry.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן כִדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא דָאִין יַת דִינִיךְ וּמִתְפְּרַע יַת פּוּרְעֲנוּתִיךְ וְאַחְרִיב יַת יַמָהּ וְאוֹבִישׁ יַת מַבּוּעָהָא.
הנני רב את ריבך – יושבת ציון והרחבתי את ימה של בבל.
לכן – אומר האל יתברך לציון ולירושלים שקורא חמס על בבל.
הנני רב את ריבך, והחרבתי את ימה – משל על טובה הרב כמימי הים.
ולכן כה אמר ה׳ אני אלהי ישראל ונוקם נקמתם הצועקים חמס ונקמה מבבל הנני רב את ריבך מבבל ונקמתי את נקמתך ממנה והחרבתי את ימה של בבל שהוא משל לטובה ועושרה ורוב השפעתה שהוא כמימי הים הרבים מאד.
ונקמתי – מי שכתב ונקמתי הנו״ן בקמץ טעה שהם שלשה בחירק על פי המסורת וסימן נמסר במקרא גדולה.
רב – מלשון מריבה.
והחרבתי – מלשון חורב ויובש.
והובשתי – מלשון יובש.
מקורה – ענין מעין מים.
לכן – הואיל וכן עשו בך לכן וכו׳.
והחרבתי – אוביש את ימה ר״ל אשבית השפעתה אשר היתה כמי הים.
והובשתי וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
לכן הנני רב את ריבך על החמס,
ונקמתי על הדמים ששפכו,
והחרבתי כי לבסוף נחרבה לגמרי והיתה תל עולם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לז) וְהָיְתָה֩ בָבֶ֨ל ׀ לְגַלִּ֧ים ׀ מְעוֹן⁠־תַּנִּ֛ים שַׁמָּ֥ה וּשְׁרֵקָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
Babylon shall become heaps, a dwelling place for jackals, an astonishment, and a hissing, without inhabitant.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
וּתְהֵי בָּבֶל לְיַגְרִין מְדוֹר יְרוֹדִין צָדוּ וְאִשְׁתְּמָמוּ מִבְּלִי יָתֵיב.
והיתה, ושרקה – שישרוק עליה כל עובר.
והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה שישרוק עליה כל עובר ותהיה חרבה מאין יושב במקום שהיתה יפה נוף משוש הארץ.
לגלים – ענין תל ודגור.
מעון – מדור.
שמה – תמהון.
ושרקה – היא הקול הנשמע בקבוץ השפתים.
לגלים – דרך החורבות להמצא בהם הרבה גלים מנפילת כותלי הבתים.
מעון תנים – יהיו מדור לתנים השוכנים בחרבות.
שמה ושרקה – תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה וישרקו עליה (כי כן דרך בני אדם לשרוק בקול בראותם דבר חשוב שנאבד).
מאין יושב – על כי לא ישב מי שם לכן תהיה לתמהון וישרקו עליה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(לח) יַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת׃
They shall roar together like young lions; they shall growl as lions' cubs.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כַּחֲדָא כְּאַרְיְוָן יִנְהֲמוּן כִּבְנֵי אַרְיְוָן יְרִימוּן קָלְהוֹן.
נערו כגורי אריות – שאגו, ובדברי הראשונים ז״ל: ״חמור נוער״ (ברכות ג ע״א), כלומר צועק.⁠1
1. השוה: ת״י; ריב״ג, מחברות, עמ׳ 99, 258; אצול, ערך ׳נער׳; רד״ק. ריב״ג ורד״ק מביאים את ההשוואה לחז״ל, וריב״ג מוסיף השוואה לערבית. אלפסי, ערך ׳נער׳, מפרש את המילה במשמעות ״את חצני נערתי״ (נחמיה ה׳:י״ג).
נערו – לשון חמור נוער.
they growl Heb. נערו, an expression of a braying (נוֹעֵר) donkey.
נערו – לשון חמור נוער.
יחדו ככפירים ישאגו – אפשר לפרשו על בני בבל על דרך שאגתי מנהמת לבי (תהלים ל״ח:ט׳), ויתכו כמים שאגותי (איוב ג׳:כ״ד). או על חיל מדי הלוכדים בבל על דרך עליו ישאגו כפירים (ירמיהו ב׳:ט״ו), שואג לקראתו, הישאג אריה ביער (עמוס ג׳:ד׳), והדומים להם.
נערו – כעניין שאגו ורז״ל נהגו בזה הלשון על חמור באמרם חמור נוער.
כגורי – בחולם.
והבבליים שלא יעשו גבורות למלט את נפשם אבל יחדו כולם ככפירים ישאגו והם גורי האריות שישאגו שאגת אריה ולא יעשו דבר כי כאשר אין להם טרף אז ישאגו וזהו אומרו נערו כגורי אריות הקטנים שיש להם הקול ואינם יכולים עדיין לטרוף ונערו הוא כמו שאגו.
ככפירים – ארי בחור.
נערו – ענין שאגה ובדו ז״ל חמור נוער (בבלי ברכות ג׳).
כגורי – כן יקראו האריות הקטנים וכן גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳).
יחדו – כל בני בבל ישאגו בקול מר כאשר ישאגו כפירים בעת יחסר מאכלם.
נערו וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
ככפירים, כגורי אריות – הגור קטן מן הכפיר, ושאגת הכפירים הוא לטרף, ר״ל הגם שנערו כגורי אריות, שבלשאצר היה גור אריה וקטן, ישאג לטרף ככפיר, ורצה לנצח מדי ופרס, לכן בחומם אשית וכו׳.
יחדו – ר״ל בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לט) בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת⁠־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַעֲלֹ֔זוּ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת⁠־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
When they are heated, I will make their feast, and I will make them drunken that they may rejoice, and sleep a perpetual sleep, and not wake,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אַיְתָא עֲלֵיהוֹן עָקָא וִיהוֹן דָמָן לְרַוְיָא בְּדִיל דְלָא יְהוֹן תַּקִיפִין וִימוּתוּן מוֹתָא תִנְיָינָא וְלָא יֵחוּן לְעַלְמָא דְאָתֵי אֲמַר יְיָ.
והשכרתים למען יעלזו – פירושו: התעלפות ובלבול, כמו שאמרתי לגבי ״אז תעלזי״ (ירמיהו י״א:ט״ו).⁠1
וישנו שנת עולם – על משקל ״וירדו מעל כסאותם״ (יחזקאל כ״ו:ט״ז)2 שגה לגביו אבו זכריא ואמר לגביו שהוא מועמד ביו״ד, ואין ספק אפוא שהיה קורא אותו כמו: ״ויראו ממערב״ (ישעיהו נ״ט:י״ט), וזו טעות, אבל היו״ד קמוצה.⁠3
1. ראה את פירושו לעיל יא, טו, וכך גם ריב״ג, אצול, ערך ׳עלז׳, המתבסס על המשך הפסוק. ת״י מתרגם את המילה במשמעות ׳חזק׳, אבל מוסיף מילת-שלילה: ״בדיל דלא יהון תקיפין״, ורד״ק מפרש במשמעות שמחה ועליזות.
2. השוואה זו באה לומר ש״ישנו״ היא צורת עבר.
3. המסקנה הזאת לגבי גירסת חיוג׳, דהיינו שהוא גרס ״וישנו״ (היו״ד בחיריק) במקום ״וישנו״ (היו״ד בקמץ), כבר נמצאת בדברי ריב״ג, מחברות, ערך ׳ישן׳, ושם הוא מתבסס גם על המינוח של חיוג׳ במקום אחר בחיבוריו וכן על סדר הזמנים שננקט על-ידי חיוג׳, ערך ׳ישן׳, לאמור: ״וישנו״ מובאת עם צורות העתיד, אחרי ציינו את ״ישנתי״ (איוב ג׳:י״ג) כצורת עבר. כן נמצאת אצל ריב״ג, שם, הביקורת של אבן בלעם כאן, לאמור: היו״ד ב״וישנו״ מנוקדת בקמץ ולא בחיריק.
בחומם אשית את משתיהם – אכוין שיהו משתיהן בעת החום כדי שישתכרו.
למען יעלוזו וישנו – וירדמו.
שנת עולם – שנת עולמית וכן עלתה שם מתוך משתה ושכרות נחרבו ונהרגו ונלכדה העיר כמו שנ׳ בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו׳ (דניאל ה׳:ב׳) אשתי חמרא וגו׳ (דניאל ה׳:ד׳) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא וג׳ (דניאל ה׳:ל׳) ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו׳:א׳).
in their heat, I will place their wine feasts I will intend that their wine feasts shall be in the hot season so that they become drunk.
in order that they become joyful and sleep Heb. וישנו, and sleep soundly.
a perpetual sleep Heb. שנת עולם, a perpetual sleep, and so it happened to them; out of their wine feast and drunkenness they were destroyed and slain, and the city was captured, as it is written in Daniel: "Belshazzar said while he tasted the wine, etc.⁠" (5:2); "They drank wine, etc.⁠" (5:4); "On that night, Belshazzar, the king of the Chaldeans, was slain" (5:30); "And Darius the Mede received the kingship" (6:1).
בחומם אשית אתא משתיהם – פתרונוב כשיתחמם לבם מיין אשית את משתיהם – פי׳ אערבב את משתיהן כלומר אהפוך משתה שלהן לערבוביא.
אשית – אערבב, כמו לא שתם על צאן לבן (בראשית ל׳:מ׳), ומתרגם לא ערבינון. אף כאן בחומם אשית את משתיהם כשיבוער להן היין אערבב משתה שלהן.
והשכרתים למען יעלזו – להביא הכלים שהגלה נבוכדנצר מהיכל י״י לשתות בהם נשים ופילגשים.
וישנו שנת עולם – כדרך השיכור שמשעה שמשתכר הולך וישן לו. אע״פ ששאר שיכורי יין הולכין וישינין ובצאת היין מהן יקיצו ויעוררו משנתם ועומדין להם,
אבל אילו ישנו שנת עולם – ולא יקיצו. וכן אתה מוצא בדניאל בלשצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף... בלשצר אמר בטעם חמרא להיתייא למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא דירושלם ואשתיאו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתיה ולחנתיה (דניאל ה׳:א׳-ב׳) בה שעתא נפקא אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא וגו׳ (דניאל ה׳:ה׳). וכתב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא (דניאל ה׳:ל׳).
וזהו וישנו שנת עולם ולא יקיצו.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994. חסרה מלת: ״את״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסרה מלת: ״פתרונו״.
בחומם – בלילה שנלכדה בבל עשה בלשצר משתה גדול כמו שכתוב בספר דניאל ויצאה היד הכותבת בקיר ההיכל כמו שכתוב וזהו אשית את משתיהם כלומר בעת חמימותם במשתה אשית ברע את משתיהם שנהפך להם השמחה לאבל ולפחד גדול כמו שכתוב אדין בלשאצר סגיא מתבהיל וזיווהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין (דניאל ה׳:ט׳).
והשכרתים למען יעלזו – אשכיר אותם באותו המשתה שישנו שנת עולם כי שאר השכורים ישנו בשכרותם ויקיצו אחר כך מיינם אבל אלו ישנו שנת עולם ולא יקיצו וזה למען שהיו שמחים ועלזים בשתותם בכלי בית המקדש וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם י״י שימותו מתוך שכרותם כמו שכתוב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה (דניאל ה׳:ל׳).
ור׳ יונה פירש למען יעלזו – יתחוללו וירעדו מלשון ערבי עלו אלמות ורעדה שאוחזת מקצת החולים בקרבם למיתה ונראה שישחקו וכן פירשו מזה כי רעתיכי אז תעלזי (ירמיהו י״א:ט״ו).
ויונתן תרגם הפסוק כן: איתא עליהן עקא ויהון דמן לרוויא בדיל דלא יהון תקיפין וימותון מותא תנינא ולא ייחון לעלמא דאתי אמר י״י.
למען יעלזו – כמו שמחת שכורים.
וניבא הנביא בכאן על ענין בלשאצר בעת משתהו באומרו בחומם אשית את משתיהם, ר״ל בזמן החום אשית ואסבוב שיעשו משתיהם כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו בשמחתם כי כן עשה בלשצר אז נשתכר וישן ובהיותו ישן ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאי (דניאל ה, ל) כי הרגוהו בהיותו ישן ועליו אמר כאן וישנו שנת עולם ולא יקיצו.
בחומם – מלשון חמימות.
אשית – אשים.
משתיהם – היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה (אסתר א׳:ג׳).
והשכרתים – מלשון שכרות.
יעלזו – ענין שמחה.
וישנו – מלשון שינה.
יקיצו – ענין הערה מן השינה.
בחומם – על בלשאצר אמר הנה אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו כי על כי ישמחו בעת המשתה ירבו לשתות יין.
וישנו – בעבור השכרות ישנו עד עולם ולא יקיצו עוד כי בעת השינה נהרג בלשאצר ואמר בדרך מליצה כאלו נרדם מן היין.
בְּחֻמָּס – ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מ) אוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם⁠־עַתּוּדִֽים׃
"I will bring them down like lambs to the slaughter, like rams with male goats.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶמְסָרִינוּן כְּתוֹרִין לִקְטָלָא כְּדִכְרִין עִם גַדְיָן.
ככרים – כבשים, כתורין.
like lambs Heb. כברים, lambs (and Jonathan renders:) like bulls.
אורידם – מבואר הוא וכן איך נלכדה (ירמיהו נ״א:מ״א).
וכשמת בלשצר מיד נלכדה בבל ואבדו לב גבוריו וזהו אורידם ככרים לטבוח ר״ל ככבשים ואילים ועתודים כשמביאים אותם לטבוח.
ככרים – כבשים שמנים.
עתודים – הם הזכרים מן העזים.
אורידם – את אנשי בבל אוריד לטבח כמו שמורידים את הכרים.
אורידם – וחזרו הפרסים והרגו את שריו וגבוריו.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מא) אֵ֚יךְ נִלְכְּדָ֣ה שֵׁשַׁ֔ךְ וַתִּתָּפֵ֖שׂ תְּהִלַּ֣ת כׇּל⁠־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃
How is Sheshach taken! And the praise of the whole earth seized! How has Babylon become a desolation among the nations!
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֵיכְדֵין אִתְכְּבִישַׁת בָּבֶל וְאִתְאֲחַדַת תּוּשְׁבְּחַת כָּל אַרְעָא אֵיכְדֵין הֲוַת לְצָדוּ בָּבֶל בְּעַמְמַיָא.
ששך – בבל בגי׳ דא״ת ב״ש.
Sheshach Babylon in the 'At-bash' (א"תב"ש), cipher.
ששך – בבל בא״ת ב״ש.
ששך – פירשוהו שהוא בבל בא״ת ב״ש.
איך נלכדה ששך ר״ל מלבד המלך והגבורים הנה עוד בבל בעצמה היתה כ״כ קריה בצורה שלא יתכן להכבש ואיך א״כ נלכדה, וששך היא בבל באותיו׳ את״בש והפסוק הזה מעיד עליו, ולפי שהיתה שאלתו איך נלכדה ששך נתן תשובה בדבר
ששך – הוא בבל בא״ת ב״ש.
ותתפש – ענין לכידה.
תהלת – מלשון הלול והתפארות.
לשמה – לתמהון.
תהלת – שהיתה לתהלה ולתפארת בכל הארץ.
בגוים – בין כל הגוים היתה לתמהון על גודל חורבנה.
איך
א. איך נלכדה ונכבשה,
ב. איך היתה לשמה הלא כל הגוים באו אליה לסחורה והיו נכנעים תחתיה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מב) עָלָ֥ה עַל⁠־בָּבֶ֖ל הַיָּ֑ם בַּהֲמ֥וֹן גַּלָּ֖יו נִכְסָֽתָה׃
The sea has come up on Babylon; she is covered with the multitude of the waves of it.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
סְלִיק עַל בָּבֶל מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ דְסַגִי כְּמֵי יַמָא בְּאִתְרְגוּשַׁת גַלוֹהִי חֲפָא.
עלה על בבל הים – חיל גדול כמו הים.
The sea has ascended upon Babylon A huge army, like the waters of [the sea].
עלה על בבל הים – ות״י: סליק על מלך בבל במשירייתיה דסגיא כמי ימא.
בהמון גליו נכסתה – מהמון ממלכות גוים הנאספין עליה.
עלה על בבל הים – דרך משל אמר כי החיל הגדול שבא עליהם כסו את הארץ וכן תרגם יונתן סליק על בבל מלך במשריתיה דסגי כמו ימא.
עלה על בבל הים והוא משל לעם רב שעלו עליה ובהמון גליו של הים ההוא נכסתה כלומר שכסה אותם הים ההוא.
בהמון – ענין רבוי כמו מהמון רשעים (תהלים ל״ז:ט״ז).
נכסתה – מלשון כסוי.
הים – ר״ל אוכלוסין מרובים כמי הים.
בהמון – ר״ל במרבית הגבורים נאבדה.
(מב-מד) עלה – אחר כך עלה הים והחריבה פעם ג׳ ועריה היו לשמה וגם החומה נפלה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מג) הָי֤וּ עָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֔ה אֶ֖רֶץ צִיָּ֣ה וַעֲרָבָ֑ה אֶ֗רֶץ לֹֽא⁠־יֵשֵׁ֤ב בָּהֵן֙ כׇּל⁠־אִ֔ישׁ וְלֹא⁠־יַעֲבֹ֥ר בָּהֵ֖ן בֶּן⁠־אָדָֽם׃
Her cities have become a desolation, a dry land, and a desert, a land in which no man dwells, neither does any son of man pass thereby.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲוָאָה קִרְוָאָה לְצָדוּ אַרְעָא צַדְיָא וְחָרְבָא אַרְעָא לָא יָתֵיב בָּהּ כָּל אֱנַשׁ וְלָא יֶעְבַר בָּהּ בַּר אֱנַשׁ.
היו, וערבה – כמו מדבר כמו כארץ ערבה ושוחה, וכן במדבר בערבה (דברים א׳:א׳).
ואחרי שנלכדה בבל שאר הערים מהכשדים היו לשמה וכולם היו ציה וערבה לא ישב בהם איש.
לשמה – לשממה.
ציה – שממה.
ערבה – כמו מדבר.
ארץ ציה – להיות ארץ ציה וערבה.
ולא יעבור – אפילו דרך העברה בעלמא.
איש, בן אדם – התבאר למעלה (ב׳ ח׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מב]

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מד) וּפָקַדְתִּ֨י עַל⁠־בֵּ֜ל בְּבָבֶ֗ל וְהֹצֵאתִ֤י אֶת⁠־בִּלְעוֹ֙ מִפִּ֔יו וְלֹא⁠־יִנְהֲר֥וּ אֵלָ֛יו ע֖וֹד גּוֹיִ֑ם גַּם⁠־חוֹמַ֥ת בָּבֶ֖ל נָפָֽלָה׃
I will execute judgment on Bel in Babylon, and I will bring forth out of his mouth that which he has swallowed up; and the nations shall not flow any longer to him. Yes, the wall of Babylon shall fall.⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאַסְעַר עַל דְפָלְחִין לְבַל בְּבָּבֶל וְאַבֵּיז יַת נִכְסוֹהִי מִנֵיהּ וְלָא יִשְׁתַּמְעוּן לֵיהּ עוֹד עַמְמַיָא אַף שׁוּרִי בָּבֶל יִתְרְמוּן.
והצאתי את בלעו מפיו – הושט, והוא אשר באמצעותו מתבצעת הבליעה.⁠1
1. אלפסי, ערך ׳בלע׳, אומר: ״אכ׳רג׳ מן פיה מא אבתלעה״. ובעברית: ״אוציא מפיו את מה שהוא בלע״, ונראה שהוא הבין את ״בלעו״ כשם-דפעולה.
על בל – על עבודה זרה של בבל.
את בלעו – שהושפלו כל יושב הארץ תחתיו.
ולא ינהרו – ולא יאספו וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳) כמימי נהרות כולם ההולכים אל הים.
on Bel On the deity of Babylon.
what he has swallowed That all the inhabitants of the land were humbled under him.
shall no longer stream Heb. יהרו, and shall not gather. Cf. "And all the nations shall stream (ונהרוּ) to it" (Yeshayahu 2:2). Like the waters of the river, all of which go to the sea.
ופקדתי על בל {ב}⁠בבלא – תרג׳ ואסער על כל דפלחין לבל בבבל.
והוצאתי את בלעו מפיו – נכסים שאספו כמריו מן העמים הנקבצים אליו לעובדו אוציא מפיהם.
ולא ינהרו אליו עוד גויםב – ת״י: ולא ישתמעון ליה עממיא.
א. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״בבל״.
ב. כן בפסוק. בכ״י פרמא 2994: ״גוים עוד״.
ופקדתי על בל בבבל – בל הוא אלוה שהיו עובדים בבבל ופקדתי שישברו אותו וישאו זהבו וכן כתוב בנבואת ישעיה כרע בל קורס נבו (ישעיהו מ״ו:א׳).
והוצאתי את בלעו מפיו – על דרך משל שהיו מביאין לו מנחות על דרך חיל בלע ויקיאנו (איוב כ׳:ט״ו).
ולא ינהרו אליו עוד גוים – ענין מרוצה אל החפץ וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳). ולפיכך נקרא הנהר בזה הלשון לפי שהוא מקום מרוצת המים.
גם חומת בבל נפלה – הרבוי לפי שהיתה חזקה ורחבה כמו שכתוב חומת בבל הרחבה (ירמיהו נ״א:נ״ח).
ופירוש נפלה – על ידי המפילים אותה.
ולפי שהיו הבבליים בוטחים בעבודת אלהיהם שהיה נקרא בל לכן אמר ופקדתי על בל בבבל שישברו את צלמו האויבים וישאו את זהבו, וכמ״ש ישעיהו (ישעיה מו, א) כרע בל קורס נבו, והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו גוים ר״ל שלא יביאו עוד לפניו מנחה ונסך ולא יכנעו כל הגוים לפניו והוא על דרך חיל בלע ויקיאנו (איוב ב, טו), והיה וינהרו כמו וירוצו כי לכן נקרא הנהר נהר מפני מרוצת המים שם, ואפילו חומת בבל שהיא גבוה ומיוסדת בחוזק רב תפול לארץ מעצמה כי לא תוכל לשבת עוד בגזרת ה׳.
ופקדתי – ענין השגחת הבאת הרעה.
בל – כן שם גלולים של בבל.
בלעו – מלשון בליעה.
ינהרו – ענין משיכה כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה׳ (ירמיהו ל״א:י״א).
ופקדתי – אשגיח להביא פורעניות על פסל בל העומד בבבל כי האויב ישבר אותו וישא את זהבו.
את בלעו – את העושר שבלע אוציא מפיו ר״ל כל העושר שאסף לעובדיו אוציא מהם (ואמר לפי מחשבת בבל שחשבו שפסלו הוא הנותן להם כל העושר אשר לא כן הוא כי הוא הבל ואין בו ממש).
ולא ינהרו – עוד לא ימשכו העמים ללכת אליו לעבדו כי כולם יראו שאין בו ממש.
גם חומת וכו׳ – כ״א מהחומות תפול ולא יתחזקו במעוז העיר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מב]

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מה) צְא֤וּ מִתּוֹכָהּ֙ עַמִּ֔י וּמַלְּט֖וּ אִ֣ישׁ אֶת⁠־נַפְשׁ֑וֹ מֵחֲר֖וֹן אַף⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
"My people, go out of her midst, and save yourselves every man from the fierce anger of Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
פּוּקוּ מִגַוָהּ עַמִי וְשֵׁיזִיבוּ גְבַר יַת נַפְשֵׁיהּ מִתְּקוֹף רוּגְזָא דַיָי.
צאו – מבואר הוא.
ואמר הנביא כנגד היהודים שהיו בבבל שכאשר יהיה זה תבוא עליהם טובה והיא שיצאו מתוכה וישובו להתגורר בארץ יהודה ושימלטו את נפשם וינצלו מחרון אף ה׳ הבא על בבל.
מחרון – מלטו נפשיכם מחרון אף ה׳ שתחול על בבל שלא תהיו נלקים עמהם.
צאו – כבר נזכר נ׳ ח׳, נ״א ו׳, ופה, נגד ג׳ פעמים שנחרבה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מו) וּפֶן⁠־יֵרַ֤ךְ לְבַבְכֶם֙ וְתִֽירְא֔וּ בַּשְּׁמוּעָ֖ה הַנִּשְׁמַ֣עַת בָּאָ֑רֶץ וּבָ֧א בַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמוּעָ֗ה וְאַחֲרָ֤יו בַּשָּׁנָה֙ הַשְּׁמוּעָ֔ה וְחָמָ֣ס בָּאָ֔רֶץ וּמֹשֵׁ֖ל עַל⁠־מֹשֵֽׁל׃
Don't let your heart faint, neither fear for the news that shall be heard in the land; for news shall come one year, and after that in another year shall come news, and violence in the land, ruler against ruler.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְדִלְמָא יְזוּעַ לִבְּכוֹן וְתִדַחֲלוּן מִן קֳדָם בְּסוֹרָתָא דְתִשְׁתְּמַע בְּאַרְעָא וְתֵיתֵי בְשַׁתָּא בְסוֹרְתָא וּבַתְרוֹהִי בְּשַׁתָּא בְסוֹרְתָּא וְיִסְגוֹן חֲטוּפִין בְּאַרְעָא וִיקוּם שִׁלְטוֹן עַל שִׁלְטוֹן.
ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ – זו בלשאצר, בשנה השמועה זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמרה ואחר כך בשנה השמועה מה שנאמר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה.
בשמועה הנשמעת בארץ – השמועה הזאת של בלשצר שנהרג.
ובא בשנה השמועה – באותה שנה עצמה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפאר׳ גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה (ישעיהו י״ג:י״ט).
ואחריו בשנה – השניה.
השמועה – הטובה לכם כה אמר כורש מלך פרס מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ב׳-ג׳).
ומושל על מושל – דריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השנייה כורש הפרסי.
because of the rumor that is heard in the land This rumor concerning Belshazzar that he was slain.
for a rumor shall come one year In that very year there will come a rumor that Babylon has been destroyed by itself from heaven as it is stated: "And Babylon, the beauty of the kingdoms the glory of the pride of the Chaldee, shall be like God's overturning of Sodom and Gemorrah" (Yeshayahu 13:19).
and after it in a year [In] the second [year].
a rumor that is good for you [viz.] "So said Cyrus, the king of Persia..., Whoever among you of all His people...⁠" (Ezra 1:2f).
and one ruler upon another ruler Darius the Mede reigned one year, and in the second year Cyrus the Persian.
בשמועה הנשמעת בארץ – שישמעו נהרג בלשצר ובא בשנה השמועה שדריוש מלך ואחריו בשנה השמועה שדריוש מת, לסוף חצי שנה שמלך מת ומלך כורש.
וחמס בארץ ומושל על מושל – ת״י: ויסגון חטופין בארעא ויקום שלטן על שולטן.
ופן ירך לבבכם – לפיכך אני מבטיחכם שלא תיראו מפני האויב שיבוא אל בבל כי לא ירע לכם ותצאו מתוכם בשלום ובלשצר מלך שלש שנים ובשנה ראשונה באה שמועת מדי שיבאו על בבל וכן בשנה השניה וזהו ובא בשנה השמועה וכן בשנה השלישית זהו ואחריו בשנה השמועה.
וחמס בארץ – שיבאו חומסים בארץ כשדים.
ומושל על מושל – זהו כורש הפרסי שמלך אחר דריוש המדי ובשרם שלא ייראו ולא ירך לבבם מכל אלו כי לא ירעו להם אבל ייטיבו וכורש שלח הגלות.
ופן ירך לבבכם ותיראו – אין ספק שמלכות מדי עשו מצור והשחתות בארץ בבל שנה אחר שנה, עד שנתפשה בבל ובהכרח סבלו עמנו צרות ונזקים רבים בממון ובנפשות גם בראשונה וגם באחרונה.
ואמנם אומרו פן ירך לבבכם ותיראו בשמועה וגומר שזכר בפסוק הזה שלשה פעמים שמועה לדעת רש״י הוא להבטיחם שלא ייראו מהשמועה הנשמעת בארץ והיא ממיתת בלשצר המלך, ובא בשנה רוצה לומר בשנה ההיא עצמה השמועה שנחרבה בבל ונהפכה מאת ה׳ מן השמים ואחריו בשנה ההיא גם כן השמועה הטובה לכם שישמיע כורש מי בכל עמו ויהי אלהיו עמו ויעל לירושלם, ויותר נכון לפרש שהבטיחם שלא יפחדו בשמועה הנשמעת בארץ והיא שמלכי פרס ומדי עולים להלחם במלך בבל, ובא בשנה השמועה רוצה לומר וגם לא תיראו מאשר בא חיל מדי ופרס בשנה שנשמעה השמועה כי נתקיימה ויצא הדבר לפועל, ואחרי בואם בשנת השמועה עצמה היה חמס בארץ והוא לכידת בבל ומושל על מושל שדריוש מלך בבל היה מושל בבבל על כורש מלך פרס חתנו שהיה תחת ידו כמו שביארתי למעלה, הנה אם כן בשנה אחת בתחילה באה השמועה מהמדיים שיבאו על מלך בבל ובשנה ההיא עצמה באו המדיים במלכות הכשדיים להלחם בהם, ובשנה ההיא עצמה נלכדה בבל ונשמעה שמועת מפלתה בארץ והיה בתוך בבל חמס הכשדיים ושני מלכים מושלים זה על זה מושל על מושל, ולא יפחדו מכל זה שהכל יהיה לטובתם:
משל על משל – כן הוא בדפוסים ישנים ובמקצת ספרים כתובי יד ומשל בוא״ו וכן כתוב בחילופים שבין מערבאי למדנחאי וכן נדפס בפי׳ רש״י ורד״ק והריא״ה ובמאיר נתיב ובספרים אחרים בלא וא״ו וזהו מחלוקת ישן כפי הנראה בספרים קדומים.
ירך – ענין פחד ואימה כמו והבאתי מורך (ויקרא כ״ו:ל״ו).
וחמס – עושק וגזל.
ופן ירך – השמרו פן ירך לבבכם רצה לומר לא יבוא מורך בלבבכם ולא תיראו בשמועה הנשמעת בארץ והיא שמלכי מדי ופרס עולים להלחם בבבל.
ובא – ר״ל לא תיראו במה שבאה השמועה ההיא בשנה הזאת אשר כבר באו בארץ ונתקיימה הדבר ויצא לפועל.
ואחריו – ר״ל ולא תיראו בהשמועה הנשמעת אחריו בשנה ההיא אשר כבר כבשו את בבל ונעשה חמס בארץ והנה יהיה מושל על מושל רצה לומר פרס ומדי תמשול על בבל שהיתה עד הנה מושלת על כל הגוים וכאומר מכל אלה אל תיראו כי הכל הוא לטובתכם.
ופן – ר״ל אני מצווכם שתצאו פן, ירך לבבכם בשמועה הראשונה של החורבן הראשון,
ובא בשנה השמועה – ר״ל בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית,
ואחריו בשנה ר״ל שנה שאחריו (תבא) השמועה פעם שלישית,
וחמס בארץ מושל על מושל – והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, ר״ל שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מז) לָכֵן֙ הִנֵּ֣ה יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וּפָֽקַדְתִּי֙ עַל⁠־פְּסִילֵ֣י בָבֶ֔ל וְכׇל⁠־אַרְצָ֖הּ תֵּב֑וֹשׁ וְכׇל⁠־חֲלָלֶ֖יהָ יִפְּל֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃
Therefore, behold, the days come that I will execute judgment on the engraved images of Babylon; and her whole land shall be confounded; and all her slain shall fall in her midst.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן הָא יוֹמַיָא אָתָן וְאַסְעַר עַל צַלְמֵי בָבֶל וְכָל אַרְעָא תֶחֱרוֹב וְכָל קְטִילָהָא יִתְמְרוּן בְּגַוָהּ.
לכן, וכל ארצה תבוש – כלומר כל אנשי ארצה יהיה להם בושת כי פסיליהם יוכתו וישברו.
יפלו בתוכה – כי לא יצאו חוץ לעיר להלחם.
לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכו׳ עד בן עשרים ואחת שנה צדקיהו אמר שלהיות מפלת בבל דבר מסודר מפאת ההשגחה, לכן יפקוד השם על פסילי בבל והפקידה היא שילכו בשבי וישברו המדיים אותם ויחרפום ויבזום, ובזה כל ארצה של בבל תיבוש כי בהיותם בוטחים בהם יבשו ויכלמו בראותם שהבל המה מעשה תעתועים, וכן תבוש כל הארץ בראותם שכל חלליה יפלו בתוכה כלומר שלא יצאו להלחם עם האויבים אבל בתוך העיר יפלו חללים כנשים.
ופקדתי – ענין השגחת הבאת הרעה.
תבוש – מלשון יבשות.
ופקדתי – אשגיח להביא פורעניות על פסילי בבל כי האויב ישבר צורתם וישא את זהבם.
תבוש – תהיה יבש ר״ל חסר מכל טובה.
יפלו בתוכה – כי המורך יבוא בלבם ולא יצאו השדה להלחם מול האויב כי יסגרו בעיר ואחר שיכבוש האויב את העיר יהרוג אותם בתוכה.
(מז-מח) לכן הנה ימים באים ופקדתי בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד שירננו על בבל שמים וארץ – ר״ל שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה כי מצפון יבאו השודדים שכן תחייב המערכה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מח) וְרִנְּנ֤וּ עַל⁠־בָּבֶל֙ שָׁמַ֣יִם וָאָ֔רֶץ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֑ם כִּ֧י מִצָּפ֛וֹן יָבוֹא⁠־לָ֥הּ הַשּׁוֹדְדִ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Then the heavens and the earth, and all that is therein, shall sing for joy over Babylon; for the destroyers shall come to her from the north,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִישַׁבְּחוּן עַל בָּבֶל שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכָל דִי בְהוֹן אֲרֵי מִצְפּוּנָא יֵיתוּן עֲלָה בָּזוֹזִין אֲמַר יְיָ.
ורננו – כאילו שמים וארץ ישמחו וירננו למפלתם.
יבא לה – דריוש עם חילו שהם השודדים.
ותהיה מפלת בבל כל כך ראויה כפי המשפט שירננו שמים וארץ עליה כי השמים במערכותיהם ירונו על מפלתה והארץ וכל הגוים שהיה פחד בבל עליהם ירננו בראותו חרבנם, וגם ירננו בראותם כי מצפון יבואו לה השודדים כי כיון שמצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ ראוי הוא שגם כן משם תבוא הרעה על בבל מקום המשפט שמה הרשע.
מצפון יבוא לה השודדים – מה שתרגום יונתן מציפונא ייפון פירושא הוא ודין הוא חד מן י״ד דסבירין יבואו וקרינא יבוא וסימן נמסר במסרא גדולה סוף פ׳ שמיני ועיין עוד מ״ש ביחזקאל כ״ג.
שמים וארץ – הוא ענין מליצה ור״ל הרבה שמחה תהיה בעולם באבדן בבל כי הרעו לכל העובדי כוכבים.
כי מצפון – כאשר יבואו עליה השודדים מצפון הם פרס ומדי השוכנים במקצוע צפונית מזרחית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מז]

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מט) גַּם⁠־בָּבֶ֕ל לִנְפֹּ֖ל חַֽלְלֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם⁠־לְבָבֶ֥ל נָפְל֖וּ חַֽלְלֵ֥יא כׇל⁠־הָאָֽרֶץ׃
"As Babylon has caused the slain of Israel to fall, so at Babylon shall fall the slain of all the land.
א. חַֽלְלֵ֥י א=חַֽלֲלֵ֥י (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אַף בְּבָבֶל אִתְרְמִיאוּ קְטִילֵי יִשְׂרָאֵל אַף לְבָבֶל יִתְרְמוּן קְטִילֵי כָל אַרְעָא.
גם בבל – היתה לנפול בה חללי ישראל.
גם לבבל – יפלו חללי כל ארצה.
As Babylon was [a cause] for the slain of Israel to fall therein.
so in Babylon shall fall the slain of all her land.
גם בבל לנפול חללי ישראל – כלומר מפני מה אני מזהיר למעלה צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו (ירמיהו נ״א:מ״ה) לפי שגם בבל עתידה ליפול חללי ישראל אשר ישארו בה כשיבאו השמועות האלה.
גם לבבל נפלו חללי כל הארץ – גם משאר אומות שהיו עד עכשיו ביד מלך בבל גם מהם יפלו חללים בבבל.
גם בבל – נותן טעם למה שאמר וכל חלליה יפלו בתוכה (ירמיהו נ״א:מ״ז), כי גם היא היתה סבה לנפול חללי ישראל וכן חללי כל הארץ לפיכך יפלו חלליה.
גם לבבל – בעבור בבל ועל ידה.
או פירוש לבבל – כמו בבבל וכן וישבו אתו לארץ (איוב ב׳:י״ג) – כמו בארץ, הרגתי לפצעי – כמו בפצעי.
ונתן הטעם למה חללי בבל יפלו בתוכה באומרו גם בבל לנפול חללי ישראל רוצה לומר גם בבל היה סבה לנפול חללי ישראל וגם לבבל נפלו חללי כל הארץ כי הם כולם נפלו בסיבתם ולכן היה מהמשפט שגם הם נפלו חללים בבבל.
גם בבל לנפול – כי בבל היה סבה גם לנפול חללי ישראל גם לבבל תחשב הסבה אשר נפלו חללי כל הארץ ולכן כולם ישמחו במפלתם.
(מט-נ) גם בבל לנפול ר״ל אחר שבבל מוכנת שיפלו בה חללי ישראל וחללי כל הארץ – לכן אתם,
פלטים מחרב הלכו אל תעמדו בל תפלו שם חללים,
זכרו מרחוק את ה׳ לשוב אליו,
וירושלם תעלה על לבבכם לשוב לירושלים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נ) פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַֽל⁠־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֤וּ מֵרָחוֹק֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תַּעֲלֶ֥ה עַל⁠־לְבַבְכֶֽם׃
You who have escaped the sword, go you, don't stand still; remember Hashem from afar, and let Jerusalem come into your mind.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְשֵׁיזְבַיָא מֵחַרְבָּא גְלוֹ לָא תִתְעַכְּבוּן אִדְכָּרוּ מֵרָחִיק יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וִירוּשְׁלֵם תִּסַק עַל לִבְּכוֹן.
פליטים מחרב – ישראל שגלו לתוכה שפלטו מחרב נבוזראדן.
Fugitives from the sword Israel, who was exiled into her midst, who escaped the sword of Nebuzaradan.
זכרו מרחוק – מבבל, כד״א מארץ רחוקה באו אלי מבבל (ישעיהו ל״ט:ג׳), ומשם זכרו את עבודת י״י.
פלטים מחרב – אתם ישראל אשר בבבל שנמלטתם מחרב נבוכדנצר וגליתים לבבל הלכו מבבל.
זכרו מרחוק את י״י – זכרו מזמן רחוק זה שבעים שנה את י״י כלומר עבודת י״י שבטלה וכן תרגם יונתן ית פולחנא די״י.
וירושלם – שחרבה תעלה על לבבכם וצאו מתוך בבל.
וכיון שהשם יתברך נקם נקמתכם אתם בני ישראל אשר בבבל פלטים מחרב נבוכדנצר וגליתם לבבל הלכו ר״ל לכו מבבל אל ירושלם אל תעמדו בבבל זכרו את ה׳ מרחוק שהוא בבל, או מרחוק הוא מקץ ע׳ שנה, והזכירה היא מעבודתו שבטלה וירושלם תעלה על לבבכם כדי שתשובו אליה ומה שתזכרו מירושלם הוא מחרבנה ורעתה:
פלטים מחרב הלכו – רפי ע״פ המסורת וב׳ דגשים על הר ציון ששמם. ערום הלכו מבלי לבוש.
פליטים – ענין המלטה.
פליטים מחרב – אתם בני ישראל הפליטים מחרב האויב ולא נהרגתם עם אנשי בבל הלכו משם לארצכם ולא תעמדו שמה.
זכרו מרחוק – מבבל זכרו את ה׳ מה שבטלתם עבודת המקדש ומהרו לשוב אליה.
וירושלים וכו׳ – לזכור בה מה שהיא מתאבלת על שוממתה.
זכרו, תעלה על לבבכם – עי׳ למעלה (מ״ד כ״א).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מט]

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נא) בֹּ֚שְׁנוּ כִּֽי⁠־שָׁמַ֣עְנוּ חֶרְפָּ֔ה כִּסְּתָ֥ה כְלִמָּ֖ה פָּנֵ֑ינוּ כִּ֚י בָּ֣אוּ זָרִ֔ים עַֽל⁠־מִקְדְּשֵׁ֖י בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃
"We are confounded, because we have heard reproach; confusion has covered our faces; for strangers have come into the sanctuaries of Hashem's house.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּהִיתְנָא אֲרֵי שְׁמַעְנָא חִסוּדִין חֲפַת אִתְכְּנָעוּתָא אַפָּנָא אֲרֵי עָלוּ נוּכְרָאִין וּסְאִיבוּ יַת בֵּית מַקְדָשָׁא דַיָי.
בשנו כי שמענו חרפה – זה שבעה עשר בתמוז.
כסתה כלמה פנינו – זה תשעה באב.
כי באו זרים על מקדשי בית ה׳ – זה חרבן ראשון ושני. וכיון שחטאו גלו וכיון שגלו ירמיה מקונן עליהם איכה.
כי שמענו חרפה – שהיו כשדים אומרים ומחרפים אותנו לאמר יד אלהינו רמה שהחרבנו את ביתו.
for we have heard reproach For the Chaldeans were saying and reproaching us, saying, "The hand of our god is exalted for we have destroyed His house.⁠"
בושנו כי שמענו חרפה – על שישראל צועקין להקב״ה ואומרים רב שבענו בוז (תהלים קכ״ג:ג׳) וכסתה כלימה פנינו.
כי באו זרים על מקדשי בית י״י – כלי בית י״י, לכן הנה ימים באים ופקדתי (ירמיהו נ״א:מ״ז).
בשנו – ואמרו בשנו מאז מעת חרבן ירושלם כי שמענו חרפה שהיו האויבים מחרפים אותנו בגלותינו מירושלם.
על מקדשי בית י״י – הכל בכלל בית י״י ומקדשו הדביר וההיכל והאולם כל אחד מקדש.
כי בשנו כי שמענו חרפה שהיו האויבים מחרפים אותנו בגלותנו וכסתה כלימה פנינו על אשר באו זרים על מקדש ה׳ שהם הדביר ההיכל והאולם שכולם קדש לה׳, והיו הבבליים מחרפים אותנו באמרם שקצרה יד ה׳ מהושיענו ומהושיע מקדשו.
זרים – עמים עכו״ם.
בושנו – הנה עד הנה בושנו כי שמענו חרפת האויב וכסתה כלימה פנינו כאשר באו זרים על מקדשי בית ה׳ והם האולם וההיכל והדביר ר״ל כאשר החריבו את בית המקדש חרפו האויבים ואמרו מבלי יכולת ה׳ לא הציל מקדשו.
בושנו, חרפה, כלימה – הבדלם מבואר (ישעיהו א׳ למעלה ג׳ כ״ה).
בשנו הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה בשנו מאד כי שמענו חרפה – כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח״כ כסתה כלמה פנינו – שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה,
כי באו זרים על מקדשי ה׳ – שתחלה היה ע״י עונינו ואח״ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נב) לָכֵ֞ן הִנֵּֽה⁠־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וּפָקַדְתִּ֖י עַל⁠־פְּסִילֶ֑יהָ וּבְכׇל⁠־אַרְצָ֖הּ יֶאֱנֹ֥ק חָלָֽל׃
"Therefore, behold, the days come,⁠" says Hashem, "that I will execute judgment on her engraved images; and through all her land the wounded shall groan.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וְאַסְעַר עַל צַלְמָהָא וּבְכָל אַרְעָא יִתְרְמוּן קְטִילַיָא.
יאנק חלל – יצעק חלל כשהורגים את האדם בחץ או ברומח והוא גונח כשמוציא הרומח הוא האנקה.
the mortally wounded shall groan Heb. יאנק. The mortally wounded shall cry. When they kill a person with an arrow or with a spear, and he groans when they remove the spear, that is אנקה.
לכן, יאנק חלל – החלל בעת מותו מוציא הנשמה באנקה וצעקה.
ולכן מפני אותה חרפה אמר ה׳ שכבר יבאו ימים שבבבל יפקוד על כל פסיליה ובכל ארץ בבל יאנק חלל ר״ל יצעק החלל כי החללים בעת תצא נשמתם יאנקו.
ובכל ארצה יאנק חלל – במסו׳ יחזקאל כ״ז ומנה זה עם ה׳ ובכל דמטעין בהון דסבירין וכל.
יאנק – ענין גניחה ואנחה שהיא בעת יציאת הנפש וכן באנוק חלל (יחזקאל כ״ו:ט״ו).
ופקדתי – אשגיח להביא פורעניות על פסיליה.
ובכל ארצה – בכל מקומות ארצה.
יאנק חלל – בעת תצא הנשמה.
לכן – משיב ה׳ שלכן יפקוד על בבל, והיתה הפקידה על חילול כלי המקדש כמו שפתרו דניאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נג) כִּֽי⁠־תַעֲלֶ֤ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹׁדְדִ֛יםא לָ֖הּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Though Babylon should mount up to the sky, and though she should fortify the height of her strength, yet from Me shall destroyers come to her,⁠" says Hashem.
א. שֹׁדְדִ֛ים א=שֹׁדֲדִ֛ים (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי תִבְנֵי בָבֶל בִּנְיָנִין דְרָמִין עַד צֵית שְׁמַיָא וַאֲרֵי תִכְרוֹךְ כְּרַכִּין תַּקִיפִין עַד רוּמָא מִן קֳדָמֵי יֵיתוּן בָּזוֹזִין עֲלָהּ אֲמַר יְיָ.
וכי תבצר – לשון מבצר חוזק.
מאתי יבואו שודדים לה – מאתי מן השמים הגבוהים ממנה יבואו לה השודדים (ירמיהו נ״א:מ״ח).
and should she fortify Heb. תבצר, an expression of a strong fortress.
from Me shall spoilers come upon her From Me, from the heavens that are higher than she, shall the spoilers come upon her.
כי תעלהא בבל השמים – פתרונובאילו תעלה בבל בביניינים גדולים עד לב השמים.
וכי תבצר מרום עוזה – כלומר אילו תחזק מבצריםג גדולים וגבוהין כל זאת לא יועיל לה כי מאותיד יבואו לה שודדין ולא ישגיחו לכל זאת. וכת״י: ארי תתבני בבל ביניינין דרמין עד צית שמיא וארי תכרוך כרכין תקיפין עד רומא.
א. כן בפסוק. בכ״י פרמא 2994: ״עלתה״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסרה מלת: ״פתרונו״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״מבצר״.
ד. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״מאותן״.
כי תעלה בבל השמים – לא יועיל לה אפילו תבנה בנינים גדולים ובצורים בשמים וכי תבצר ותחזק מרוב עזה שתגביה למרום בנינה לא יועיל לה כי מאתו יבאו שודדים לה ופי׳ מאתי כי האל העיר רוח דריוש וכורש לבא אל בבל.
תבצר – עניין חוזק מן גדולות ובצורות (דברים א׳:כ״ח), וכן לבצר החומה (ישעיהו כ״ב:י׳).
ואף שתעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עוזה ר״ל אפי׳ שיעשה מבצרים במרום עוזה לא יועיל לה כי עכ״פ מאתי יבאו לה השודדים.
תבצר – מלשון מבצר.
מרום – השמים הרמים.
עזה – חזקה.
כי תעלה – אם תעלה בבל אל השמים להשגב שם מפני האויב ואם תעשה מבצר חזק במרום לא תועיל לעצמה כי ממני יבואו לה השודדים ואין שום מבצר עומד נגדי והוא ענין מליצה והפלגה לומר אם תתחזק במלחמה בהרבה תחבולות לא תועיל לעצמה.
כי תעלה בבל השמים ר״ל אף שיצוייר שתהיה במערכה טובה מצד הוראת המערכת,
מאתי יבאו שדדים ואשדד המערכה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נד) ק֥וֹל זְעָקָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃
"The sound of a cry from Babylon, and of great destruction from the land of the Chaldeans!
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַל צִוְחָתָא מִבָּבֶל וְתַבְרָא רַבָּא מֵאַרְעָא כַסְדָאֵי.
קול זעקה מבבל – זעקה שם הצעקה ישמעו מבבל.
ואז ישמע קול צעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים ולא יצעקו מהמדיי׳ אלא מהש״י.
מבבל – נשמע מבבל.
(נד-נה) קול זעקה וכו׳ כי שדד ה׳ שיהיה בהשגחה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נה) כִּֽי⁠־שֹׁדֵ֤ד יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־בָּבֶ֔ל וְאִבַּ֥ד מִמֶּ֖נָּה ק֣וֹל גָּד֑וֹל וְהָמ֤וּ גַלֵּיהֶם֙ כְּמַ֣יִם רַבִּ֔ים נִתַּ֥ן שְׁא֖וֹן קוֹלָֽם׃
For Hashem lays Babylon waste, and destroys out of her the great voice; and their waves roar like many waters; the noise of their voice is uttered,
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי אַבֵּיז יְיָ יַת בָּבֶל וְאַבֵיד מִנָהּ מַשִׁרְיָן סַגִיאִין וְיִתְכַּנְשׁוּן עֲלֵיהוֹן מַשִׁרְיַת עַמְמִין סַגִיאִין וִירִימוּן בְּאִתְרְגוּשַׁת קָלְהוֹן.
נתן שאון קולם – נשמע קול צעקתם.
the stirring of their voice was uttered The sound of their cry is heard.
ואבד ממנה קול גדול – קול עם רב שהיה בה.
והמו גליהם כמים רבים – חיילים לרוב כמים שקולם יתן עליהם בשאון גדול, כלומר החיילים ישאו קולם עליהם בשאון גדול.
כי שודד, ואבד ממנה קול גדול – שהיתה עיר הומיה והיה נשמע בה קול גדול מרוב העם אשר בה שהיו הומים כהמות גלי הים והיה כמו שאון קולם אבד האל ממנה אותו קול.
כי שודד ה׳ את בבל ואבד ממנה קול גדול מרוב העם אשר בה כי כולם יאמינו שתהיה רעתם מפאת ההשגחה, ולכן יאבד קול גדול מרבוי אנשיו שקודם זה המו גליהם כמים רבים ניתן שאון קולם ואותו קול ושאון שהיה להם קודם זה יאבד עתה.
נתן – ר״ל נשמע וכן וה׳ נתן קולו (יואל ב׳:י״א).
שאון – ענין המייה.
קול גדול – כי היתה בת רבת עם וקול שאונם היה גדול מאד.
והמו גליהם – ר״ל ומה שגליהם היו הומים כלומר מה שהמו בגאוה ובהתרוממות כגלים וכמו המיית מים רבים כן היה נשמע קולם את כל זה יאבד המקום ממנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק נד]

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נו) כִּי֩ בָ֨א עָלֶ֤יהָ עַל⁠־בָּבֶל֙ שׁוֹדֵ֔ד וְנִלְכְּדוּ֙ גִּבּוֹרֶ֔יהָ חִתְּתָ֖ה קַשְּׁתוֹתָ֑ם כִּ֣י אֵ֧ל גְּמֻל֛וֹת יְהֹוָ֖הי״י֖ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃
for the destroyer is come on her, even on Babylon, and her mighty men are taken, their bows are broken in pieces. For Hashem is a God of recompenses; He will surely requite.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי אֱתוֹ עֲלָהּ עַל בָּבֶל בָּזוֹזִין וְאִתְאֲחִידוּ גִבְּרָהָא אִתְּבְרָא קַשְׁתּוֹתֵיהוֹן אֲרֵי אֱלָהָא מָרֵי גַמְלַיָא יְיָ שַׁלְמָא יְשַׁלֵם לְהוֹן גְמוּלְהוֹן.
כי בא עליה על בבל – כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) והדומים לו.
חתתה קשתותם – פירשו המפרשים חיר״ק החי״ת במקום שורק וכן ופתחו שעריך תמיד (ישעיהו ס׳:י״א). וכן תרגם יונתן אתברא קשתותיהון והנכון בעיני שהוא כמשמעו מן הדגוש ר״ל כאילו בבל חתתה ושברה קשתותם ברוב חטאתיה וזהו שאמר אחריו כי אל גמולות י״י.
לפי שבא עליו, ר״ל על בבל שודד והוא מדי ופרס ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם, ר״ל קשת גבורת הבבליים שבבל בכל חטאתיה שברה לפי שאל גמולות ה׳ משלם גמול לאויביו:
קשתותם – השי״ן דגושה והתי״ו רפויה בדפוס קדמון ובספרים מדוייקים כ״י וכן וכל קשתותיו דרכות (ישעיהו ה׳) והדומים להם כמו שכתבתי שם.
חתתה – ענין שבירה כמו חת מרודך (ירמיהו נ׳:ב׳).
חתתה קשתותם – לא יוכלו לירות ולהתגבר במלחמה כאלו נשברה קשתותם.
כי אל גמולות ה׳ – כי ה׳ הוא משלם גמול המעשה ולכן ישלם לבבל את גמולם שהרעו לעשות.
עליה על בבל – וכן למעלה (מ״ח מ״ד) אליה אל מואב עמש״ש.
חתתה – פעל יוצא, בבל חתתה קשתות גבוריה, ר״ל בעוניה נשברו קשתותם.
כי בא על בבל שודד וכו׳ וזה יהיה מחמת כי אל גמלות ה׳ – והוא שלם ישלם – ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נז) וְ֠הִשְׁכַּרְתִּ֠י שָׂרֶ֨יהָ וַחֲכָמֶ֜יהָ פַּחוֹתֶ֤יהָ וּסְגָנֶ֙יהָ֙ וְגִבּוֹרֶ֔יהָ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת⁠־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֨ם⁠־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
"I will make drunk her princes and her wise men, her governors and her deputies, and her mighty men; and they shall sleep a perpetual sleep, and not wake up,⁠" says the King, whose name is Hashem of Hosts.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲרַוֵי רַבְרְבָהָא וְחַכִּימָהָא שׁוּלְטָנָהָא וְטוּרְנָהָא וְגִבָּרָהָא וִימוּתוּן מוֹתָא תִנְיָנָא וְלָא יֵיתוּן לְעַלְמָא דְאָתֵי אֲמַר מַלְכָּא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ.
והשכרתי – מבואר הוא למעלה בפסוק והשכרתיה למען יעלזו.
נאם המלך י״י – כי הוא מלך על כל מלך ובידו להסיר המלוכה ממי שירצה ולתתה למי שירצה והוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה וכן שמו וכן הוא.
והשכרתי שריה וחכמיה ר״ל אשכר אותם באופן שהחכמים לא יועילו בעצתם והגבורים לא יועילו בגבורתם כי יהיו כולם כשכורים עד שישנו שינת עולם והוא רמז למיתה ולא יקיצו ממנה כי יהרגו כולם ולא יקיצו עוד.
וגבוריה – בדפוסים ישנים ובספרים כ״י מדוייקים מלא וא״ו אחר הבי״ת.
והשכרתי – מלשון שכרות.
פחותיה וסגניה – מיני שררה.
יקיצו – ענין הערה מהשינה.
והשכרתי – אשכר אותם עד כי ישנו עד עולם ולא יקיצו ר״ל אבלבל דעתם ויפלו ולא יקומו.
ה׳ צבאות שמו – המורה שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה.
והשכרתי – כי היה בלילה שנשכרו בכלי קדש.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נח) כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֗וֹת חֹ֠מ֠וֹת בָּבֶ֤ל הָרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעָ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים בְּדֵי⁠־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי⁠־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ׃
Thus says Hashem of Hosts, "The broad walls of Babylon shall be utterly overthrown, and her high gates shall be burned with fire; and the peoples shall labor for vanity, and the nations for the fire; and they shall be weary.⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת שׁוּרֵי בָּבֶל פָּתַיָא אִתְחַמָרָא יִתְחַמְרוּן וְתַרְעָהָא רָמַיָא בְּנוּרָא יִתּוֹקְדוּן וְיֶהְלוּן עַמְמַיָא דְבָבֶל לְרֵיקָנוּ וּמַלְכְּוָתָא תְסוּף אֶשְׁתָּא וְיִשְׁתַּלְהוּן.
ערער תתערער – התנדנד תתנדנד והזדעזע תזדעזע, וממנו ״פנה אל תפלת הערער״ (תהלים ק״ב:י״ח), כי ההתעוררות היא תנועה, היפך השינה אשר היא מנוחת החושים מפעולתם. והכפלתו כהכפלת ״הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר״ (ישעיהו כ״ב:י״ז), ובהשמטת עה״פ.⁠1
1. כלומר, השורש הוא עו״ר, כמו שטו״ל הוא השורש של ״מטלטלך״ ו״טלטלה״, וכך הוא אומר גם בפירושו לישעיהו כב, יז. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳עור׳, ולפני כן, מחברות, ערך ׳עור׳ (עמ׳ 100-99), וכן בעמ׳ 265. במקום האחרון הוא מביא דעה שלפיה השורש הוא ער״ה, וכמובן במשמעותו, ומתנגד לה. באללמע, עמ׳ 161 (רקמה, עמ׳ קפג), הוא מעלה כאפשרות את היות השורש ער״ר. אלפסי, ח״א, עמ׳ 9, מצטט את המילים הנידונות כאן ואומר, כי ישנה הכפלה מן ״ערו ערו״ (תהלים קל״ז:ז׳), אף-על-פי שבערך ׳ער׳ הוא מפרש את ״ערו״ במשמעות גילוי, ואת ״ערער תתערער״ – במשמעות רעש. גם רד״ק מנתח את המילים האלה משורש עי״ר, ואולם הוא מפרשן במשמעות שבר והריסה. בפירושו שבכ״י לתהלים קב, יח, מביא אבן בלעם בשם אחרים גם את המשמעות של התעוררות וגם את המשמעות של צמח חלש, ומעדיף את הראשונה.
תתערער – לשון חפירה לשון ערו ערו עד היסוד (תהלים קל״ז:ז׳).
בדי ריק – בהרבה ריק שיבא עליהם.
shall be overthrown Heb. תתערער, an expression of digging. An expression like "Dig under it, dig under it (עָרוּ), until its foundation" (Tehillim 137:7).
for much futility For much futility which it will bring upon them.
ערער תתערער – לשון ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל״ז:ז׳).
ויגעו עמים בדי ריק – נמצא שכל יגיעם ועמלם של בבל וכל המשועבדין לבבל עד עכשיו לריק ייגעו ובאש ייגעו מאחר שלבסוף תהיה בבל נשרפת באש.
כה אמר י״י צבאות חומות בבל – כל אחת מחומותיה הפנימית והחיצונה שהיא רחבה לא יועיל לה חוזק בנינם.
כי ערער תתערער – ענין שבר והריסה וכן עוררו ארמנותיה (ישעיהו כ״ג:י״ג). ושרשם עור מנחי העי״ן ונכפלו פ״א הפעל ולמ״ד הפעל בערער תתערער, כמו ותתחלחל המלכה (אסתר ד׳:ד׳) – משרש חיל.
באש יצתו – יבערו באש.
ויגעו עמים – ביו״ד האית״ן לבד והיא מעמדת בגעיא כי הגעיא לחסרון היו״ד פ״א הפעל.
בדי ריק – כמו בריק וכן בדי אש כמו באש ומלת די נוספת בהם מורה על התמדת הדבר והגדלתו וכן בדי שופר (איוב ל״ט:כ״ה), בדי ארבה לרוב ופירוש העמים אשר בבבל אם ייגעו להציל עצמם לריק ייגעו כי הצלתם תהיה באש כי מה שיחשב להנצל תבא בהם אש ותשרפם הנה יגיעתם לריק.
או פירושו: אז יכירו כי יגיעתם בבנין בבל היתה לריק וסוף יגיעתם לאש כמו שאמר שעריה הגבוהים באש יצתו וזה הפי׳ נראה לי לפי מה שכתוב בנבואת חבקוק כי שם הוא זה הפסוק בשנוי מעט והענין כפול במלות שונות.
ויעפו – מגזרת פעל.
ואין לך שתאמר שחוזק החומות יעמוד להם יותר מהגבורים כי כה אמר ה׳ חומת בבל הרחבה ר״ל כ״א מחומותיה עם היות שהיא רחבה ערער תתערער והוא ענין שבר והריסה מלשון ערי ערו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), ושעריה הגבוהים באש יצתו ר״ל ישרפו, ויגעו העמים אשר בבבל בדי ריק ר״ל לריק ולאמים בדי אש כי יהיה אש תכליתם ויעפו מכחם, ובדי ריק הוא כמו בריק כלומר לריק וללא תועלת, ופרש״י בדי ריק בהרבה ריק.
ויגעו – ביו״ד האיתן לבד והיא מעמדת בגעיא לחסרון היו״ד פ״א הפעל. רד״ק. ואין בגימ״ל דגש אבל וייגעו עמים בדי אש חבקוק ב׳ בשני יודי״ן כמ״ש שם.
ערער תתערער – ענין חורבן והשחתה כמו ערו ערו (תהלים קל״ז:ז׳).
יצתו – מלשון הצתה והדלקה.
בדי ריק – בהרבה ריק וכן בדי אש וכמו בדי שופר יאמר האח (איוב ל״ט:כ״ה).
הרחבה – אשר כל אחת רחבה.
ערער תתערער – תחרב ותשחת.
ויגעו עמים – העמים אשר בבבל יגעו בהרבה ריק ר״ל מה שיגעו במלחמה מול האויב יהיה לריק כי לא יצליחו מאומה.
בדי אש – יגיעות הלאומים יהיה בהרבה אש כי אש יהיה תכליתם ויהיה עיפים ולא יוכלו לכבות את האש ותאכל עד אבדון.
ערער – מענין ערו ערו עד היסוד בה.
ויגעו עמים ולאמים – כפול בחבקוק (ב׳ י״ג) ושם פירשתי.
חמות בבל וכו׳ ויגעו עמים להעמיד החומה ולאמים לכבות את האש וייעפו ולא יכלו להושיע.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(נט) הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֣ה׀ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא אֶת⁠־שְׂרָיָ֣ה בֶן⁠־נֵרִיָּה֮ בֶּן⁠־מַחְסֵיָה֒ בְּלֶכְתּ֞וֹ אֶת⁠־צִדְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָה֙ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת הָרְבִעִ֖ית לְמׇלְכ֑וֹ וּשְׂרָיָ֖ה שַׂ֥ר מְנוּחָֽה׃
The word which Jeremiah the prophet commanded Seraiah the son of Neriah, the son of Mahseiah, when he went with Zedekiah the king of Judah to Babylon in the fourth year of his reign. Now Seraiah was chief quartermaster.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותעודהכל
פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יִרְמְיָה נְבִיָא יַת שְׂרָיָה בַר נֵרִיָה בַר מַחְסֵיָה כַּד אָזֵל בִּשְׁלִיחוּת צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְבָבֶל בְּשַׁתָּא רְבִיעֲתָא לְמַמְלְכֵיהּ וּשְׂרָיָה רַב תּוּקְרַבְתָּא.
שר מנוחה – רב תקרובתא על ידו היו רואים את פני המלך המביאים לו תשורה.
ושריה שר מנוחה – שר ממונה על מנחה ודורון המביאין למלך. וכן ת״י: ושריה רב תוקרבא.
הדבר, בלכתו את צדקיהו – כתוב בסדר עולם כי בשנה הרביעית לצדקיהו ירד הוא להקביל פני מלך בבל ושריה שר מנוחה עמו וחזר ובא לו למלכותו בירושלם ולדעת יונתן לא הלך שם צדקיהו אלא שלח שם שריה וכן תירגם כד אזל בשליחות צדקיהו ופירוש את צדקיהו בעבור צדקיהו.
בשנת הרביעית – דרך הלשון לסמוך הנספר אל המספר וכן בשנת ג׳ למלכו והדומים לו.
שר מנוחה – שהיה ריע המלך והיה עם המלך בעת מנוחתו לשוח ולהתענג עמו.
ויונתן תרגם כמו מנחה: שר תוקרבתא.
בלכתו את צדקיהו – מזה מבואר כי צדקיהו עצמו הלך בבלה לכרות ברית עם נבוכדנצר, וגם כל הספורים הקודמים בירמיה וגם במלכים יורו על זה, ואין ספק שבזה ישר [בעיני] השם. ולא כי הפר ברית ועבר על שבועתו ומרד בו.
ולפי שהנבואה הזאת נכתבה בסוף ספר ירמיהו אחרי שכתב ספור החורבן ומעשה היהודים אשר ירדו למצרים, והיה לחושב שיחשוב שניבא כ״ז ירמיהו על בבל אחרי חרבן בית ה׳ בקנאו את קנאתו מהם בעבור שראה כל הרעה אשר עשו הבבליים בירושלם, לכן הודיע הכתוב בכאן שזאת הנבואה ניבא אותה ירמיהו קודם חרבן ירושלם, כי הנה בהיות צדקיהו מושל ומלך ביהודה בשלחו את שריה בן נריה בן מחסיה מירושלם לבבל על עניניו בשנה הד׳ למלכות צדקיהו בהיות שריה שר מנוחה למלך והוא השר העומד תמיד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עמו מסתרות לבו, וכן ת״י שר תקרובתא ר״ל שעל ידו היו רואים פני המלך המביאים לו מנחה, הנה אז כשהלך שריה לבבל במצות המלך צדקיהו
את צדקיהו – עם צדקיהו.
שר מנוחה – רצה לומר שעמד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עמו מסתרות לבו.
שר מנוחה – תרגם יונתן שר תקרובתא כמו מנחה, וי״מ שהיה ריע המלך בעת מנוחתו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהכל
 
(ס) וַיִּכְתֹּ֣ב יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֧ת כׇּל⁠־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר⁠־תָּב֥וֹא אֶל⁠־בָּבֶ֖ל אֶל⁠־סֵ֣פֶר אֶחָ֑ד אֵ֚ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַכְּתֻבִ֖ים אֶל⁠־בָּבֶֽל׃
Jeremiah wrote in a book all the evil that should come on Babylon, even all these words that are written concerning Babylon.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
וּכְתַב יִרְמְיָה יַת כָּל בִּישְׁתָא דַעֲתִידָא לְמֵיתֵי עַל בָּבֶל עַל סִפְרָא חַד יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין דִכְתִיבִין עַל בָּבֶל.
כתב ירמיהו הנביא על ספר א׳ כל הדברים האלה אשר ניבא על בבל
ספר – כן נקרא מגלה כתובה.
ויכתוב וכו׳ – בתחלה אמר שכתב ספר ואח״ז אמר שצוה לו בדבר הספר שכתב.
אל ספר – אמר ע״ש סופו כי אחר שכתב נעשה ספר.
הכתובים אל בבל – הכתובים פה על בבל.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(סא) וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֶל⁠־שְׂרָיָ֑ה כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ אֵ֥ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
Jeremiah said to Seraiah, "When you come to Babylon, then see that you read all these words,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל
וַאֲמַר יִרְמְיָה לִשְׂרָיָה כְּמֵיתָךְ לְבָבֶל וְתֶחֱזֵי וְתִקְרֵי יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין.
כבאך – בכ״ף וכן ככלותך.
וצוה את שריהו בבואך בבל וראית וקראת את כל הדברים האלה ר״ל הספר הזה לא תפתח אותו ולא תקרא מה שבו עד שתבא לבבל ובבואך שמה תראה הספר וקראת את כל הדברים האלה.
כבאך – בכ״ף וכן ככלתך בסמוך. רד״ק.
וראית וקראת – שני הואוי״ן בגעיא.
וראית – אז תראה בספר ותקרא בו.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל
 
(סב) וְאָמַרְתָּ֗ יְהֹוָה֙י״י֙ אַתָּ֨ה דִבַּ֜רְתָּ אֶל⁠־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ לְהַכְרִית֔וֹ לְבִלְתִּ֤י הֱיֽוֹת⁠־בּוֹ֙ יוֹשֵׁ֔ב לְמֵאָדָ֖ם וְעַד⁠־בְּהֵמָ֑ה כִּֽי⁠־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶֽה׃
and say, 'Hashem, You have spoken concerning this place, to cut it off, that none shall dwell therein, neither man nor animal, but that it shall be desolate forever.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל
וְתֵימַר יְיָ אַתְּ גָזַרְתְּ עַל אַתְרָא הָדֵין לְשֵׁיצָיוּתֵיהּ בְּדִיל דְלָא לְמֶהֱוֵי בֵּיהּ יָתֵיב לְמֵאֱנָשָׁא וְעַד בְּעִירָא אֲרֵי צָדוּת עֲלַם תְּהֵי.
כי שממות עולם תהיה – דיבר על מקום בלשון נקבה, שלא כראוי, וכאילו ייחסו לבבל.⁠1
1. בדומה לזה גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 305 (רקמה, עמ׳ שכא).
ובתפלה ותחנונים תאמר לפני הקב״ה ה׳ אתה דברת אל המקום הזה ר״ל בבל להכריתו ולהחריבו כדי שלא יהיה בו יושב מאדם ועד בהמה, כי הדברים האלה שניבא ירמיהו באמת מאתך המה.
שממות – במקצת מדוייקים השי״ן במאריך.
אתה דברת – ר״ל הלא מפיך אמר ירמיה ואם כן הלא בידך לקיים מאמריך.
למאדם – בין אדם בין בהמה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל
 
(סג) וְהָיָה֙ כְּכַלֹּ֣תְךָ֔ לִקְרֹ֖א אֶת⁠־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה תִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ אֶ֔בֶן וְהִשְׁלַכְתּ֖וֹ אֶל⁠־תּ֥וֹךְ פְּרָֽת׃
It shall be, when you have made an end of reading this book, that you shall bind a stone to it, and cast it into the midst of the Euphrates,
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודעודהכל
וִיהֵי כְּשֵׁצָיוּתָךְ לְמִקְרֵי יַת סִפְרָא הָדֵין תִּקְטַר בֵּיהּ אַבְנָא וְתִרְמִינֵיהּ לְגוֹ פְּרָת.
אל תוך פרת – הנה מצאנו כי נהר פרת גבול א״י כמש״כ בתורה ובנביאים ובפסוק הזה נראה כי פרת בבבל ושמעתי שהוא נמשך עד בבל.
והיה ככלתך וגו׳ תשקע בבל וגו׳ – די בזה עד נאמן שאין כמוהו כי אם הנביאים מצוים את זולתו לעשות כן בהקיץ ובשמוש החושים על מנהגיהם, כל שכן שהם עצמם עושים כמו זה תמיד. וכבר הארכנו על זה במקום אחר, ותמהנו מאד על קצת ענינים שהניח המורה שהם היו בשֵינה, ובאור כל זה ימצא בגביע.
ואחרי שתאמר זה תקשור על הספר אבן והשלכתו אל תוך נהר פרת.
ככלותך – כאשר תכלה לקרוא את הספר תקשור אבן על הספר להכבידו לרדת בעומק המים.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהכל
 
(סד) וְאָמַרְתָּ֗ כָּ֠כָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֤ל וְלֹֽא⁠־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד⁠־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃
and you shall say, 'Thus shall Babylon sink, and shall not rise again because of the evil that I will bring on her; and they shall be weary.'" Thus far are the words of Jeremiah.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
וְתֵימַר כְּדֵין תִּשְׁתְּקַע בָּבֶל וְלָא תְקוּם מִן קֳדָם בִּישְׁתָא דִי אֲנָא מַיְתֵי עֲלָהּ וְיִשְׁתַּלְהוֹן עַד הָכָא נְבוּאַת פִּתְגָמֵי יִרְמְיָהוּ.
ככה תשקע בבל ולא תקום – תטבע, כמו: ״ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים״ (עמוס ח׳:ח׳).⁠1
1. השווה: מנחם, ערך ׳שקע׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳שקע׳.
ולא תקום – ולא תתקיים כלומר לא תהיה לה תקומה.
ויעפו – פי׳ אנשיה שלא יהיה להם כח להלחם כנגד אויביהם.
עד הנה דברי ירמיהו – לפי שהאריך בספור הרעה הבאה על בבל אמר עד הנה דברי ירמיהו כלומר שזכר על בבל כמו שאמר למעלה עד הנה משפט מואב (ירמיהו מ״ח:מ״ז) כמו שפירשנו.
או אמר עד הנה – לפי שמכאן ועד סוף הספר הוא ספור דברים לא נבואת ירמיהו אלא מי שכתב הספר כתב בסוף הספר הגלות והחרבן כמו שכתוב בסוף ספר מלכים.
ויש לפרש עוד לפי מה שכתוב לדעת החכם הרב הגדול ר׳ משה בר מימון ז״ל שאי אפשר שלא תפסק הנבואה מהנביא טרם מותו אם בזמן גדול או מעט תפסק ממנו ולפי דעתו זה אפשר לפרש כן עד הנה דברי ירמיהו כלומר כשהשלים נבואת בבל פסקה נבואתו ודבריו ולא נבא עוד.
ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום כלומר שתחרב בהחלט ולא תקום בקימה ומעלה עוד מפני הרעה אשר השם מביא עליה וייעפו גבורים ולא יהיה להם כח להלחם באויביהם, גם אמר וייעפו להגיד שהבבליים יעפו ויחלשו מזדונם ורוע לבבם.
הנה התבאר מזה שבשנה הד׳ למלכות צדקיהו ניבא ירמיהו הנבואה הזאת ושאז שלחה אל בבל להשליכה תוך פרת, והנה נכתבה בסוף הספר לפי שבראשונה זכר הנביא כל הנבואות שניבא על ישראל ואיך נתקיימו בחרבן ירושלם ואח״כ זכר מה שניבא על כל הגוים מחרבנן, וזכר נבואת בבל באחרונה משום ומלך ששך ישתה אחריהם, ואומרו אח״ז עד הנה דברי ירמיהו פירשו בו שכמ״ש למעלה עד הנה משפט מואב כן אמר פה בבבל עד הנה דברי ירמיהו, ואינו נכון שהיה לו לומר עד הנה משפט בבל לא דברי ירמיהו, והרב המורה כתב שהנבואה היתה מפסקת מהנביא טרם מותו זמן קטון או גדול ושע״ז נאמר עד הנה דברי ירמיהו ר״ל שאחרי נבואת בבל לא ניבא עוד, והיותר נכון אצלי הוא זה שאמר זה להבדיל כל מה שכתוב בזה הספר ע״כ ממה שנכתב אח״ז, כי הנה מראש הספר ע״כ הם דברי ירמיהו אבל מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהו, אבל הוא ספור דברים מהחרבן כמו שסופר בסוף ספר מלכים, כי מפני שלמעלה סיפר ירמיהו ענין החרבן בדרך קצרה כמו שבארתי שם באו אנשי כנסת הגדולה לכתוב בסוף זה הספר אמתת החרבן איך היה לקוח מסוף ספר מלכים כדי שלא נטעה במה שנכתב למעלה. והותרה בזה השאלה הו׳.
ואין צורך לפרש פה מה שנכתב מספור החרבן לפי שהוא מועתק מלה במלה ממה שכתוב בסוף ספר מלכים וכבר פירשתיו שם ואין תועלת בהשנות הדברים:
(סיום)
ובזה נשלם מה שראיתי לבאר על הספר הזה והשלמתיו במדינת ויניציא״ה ערב חג השבועות שנת כי לא כלו רחמי״ו: סכום פסוקי ירמיהו אלף ושלוש מאות וששים וארבע וסימניהון אשס״ד, וסדרים שלשים וחמשה, וחציו מאמר חנניה:
תשקע – ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים (עמוס ט׳:ה׳).
ככה – כמו ששקע הספר הזה כן תשקע בבל בעמק החורבן ולא יהיה לה תקומה מפני הרעה וכו׳.
ויעפו – אנשיה יהיו עיפים עד לא יוכלו להתחזק עוד.
עד הנה דברי ירמיהו – על כי מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהו אבל המה ספור דברים מהחורבן לזה אמר עד הנה דברי ירמיהו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×