(א-ב) תפלה לדוד שמעה ה׳ צדק – זה שאמר הכתוב
(משלי כ״א:כ״ז) זבח רשעים תועבה. ר׳ יהושע בשם ר׳ חנינא אמר לפי שבלעם אומר לבלק
(במדבר כ״ג:א׳) בנה לי בזה שבעה מזבחות. כלומר שהקב״ה חפץ בקרבנות. שכן הוא אומר לריעי איוב
(איוב מ״ב:ח׳) ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים. אמר לו הקב״ה רשע איני חפץ בקרבנות שלך זבח רשעים תועבה. ובמה אני חפץ בתפלתן של ישראל. שנאמר
(משלי ט״ו:ח׳) ותפלת ישרים רצונו.
דבר אחר: תפלה – מה ראה דוד לומר חמשה דברים בפסוק הזה ואחר כך מלפניך משפטי יצא. אלא אמר דוד אם תוציא דיני ביום הכפורים בבקר איני יכול לעמוד. אלא מאחר שאקרא את שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ושנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו. א״ר יוחנן אמר דוד לפניו אני מלך ואתה מלך נאה למלך לדון למלך. הדא הוא דכתיב מלפניך משפטי יצא.
דבר אחר: א״ר לוי כששלח הקב״ה מלאך לפני ישראל מה כתיב שם
(שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. מה כתיב בתריה
(שם כ״א) השמר מפניו. מהו כי שמי בקרבו שמו של הקב״ה חקוק על לבן של מלאכים כמין איסטירטיגוס. הדא הוא דכתיב
(תהלים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה׳ בם. שמו של הקב״ה משותף בהן. כגון מיכאל וגבריאל. ולמה אמר להן השמר מפניו. אמר להן הקב״ה בנוהג שבעולם המלך עושה כל מה שמבקש אם יתן קטריגון במדינה ויבואו ויבקשו ממנו בני המדינה שמא הן יכולין לפחות. והוא עונה אותם שמא אם משלח להם פרוסטקוסרין למדינה שיגבו מהם מאה ליטרין של זהב ויבקשו מהם בני המדינה שמא יכולין הן לפחות מה שצוה המלך. לכך נאמר
(שמות כ״ג:כ״א) כי לא ישא לפשעכם. אינו יכול לוותר לכם מפני שהוא שליח. כך אמר דוד רבונו של עולם אין אחר זולתך יכול לוותר אלא מלפניך משפטי יצא. א״ר יהודה מהו מלפניך משפטי יצא. א״ר יהודה בשעה שמנה דוד את ישראל היה כעס לפני הקב״ה ואמר לא אני אמרתי אשר לא ימד ולא יספר ואתה השלכת עליהם מנין. ושלח אליו גד החוזה ואמר לו
(שמואל ב כ״ד:י״ב) שלש אנכי נוטל עליך. כשם שגזרת על שאול אדוניך שלש כך אני נוטל עליך שלש גזירות.
(ישעיהו כ״ז:ח׳) בסאסאה בשלחה תריבנה. ומה הן שלש
(שמואל א כ״ו:י׳) כי אם ה׳ יגפנו. או יומו יבוא ומת. או במלחמה ירד ונספה. כיון שאמר לו
(שמואל ב כ״ד:י״ג) מה אשיב שולחי דבר. היה דוד עומד וסוער ולא היה יודע מה להשיבו. אמר דוד אם אומר רעב מיד יהיו כל ישראל אומרים עשיר היה דוד ואוצרותיו מלאים מה איכפת ליה. ואם אומר מלחמה. מיד אומרים גבור היה דוד ואנשיו גבורים מה איכפת ליה. אלא הריני בורר את הדבר שהוא שוה לעניים ולעשירים לקטנים ולגדולים. ואף גד החוזה רמז לו שיברור את הדבר שנאמר
(שם) עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. אמר לו אמור לו דבר. מה כתיב
(שם י״ד) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו. משל למה הדבר דומה לאדם אחד שנפל למטה. אמרו לו להיכן את מבקש שנקבור אותך אצל אביך או אצל אמך. אומר להם אוי לאזנים שכך שומעות אף על פי כן אומר אצל אבי טוב לי. כך אמר דוד אוי להן לאזנים שכך שומעות אלא נפלה נא ביד ה׳. בוא וראה רחמיו של הקב״ה אף על פי שבחר שלשה ימים דבר שהן עושין שלשים ושש שעות. מה כתיב
(שם ט״ו) ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר עד עת מועד. תני רבי חייא משעת שחיטת תמיד ועד זריקת דמו. ורבנן אמרי משיאיר המזרח עד הנץ החמה. אמר רבי תנחומא באותה שעה נכנסו עשרת הדברות ושני הלוחות ושלשה אבות וחמשה חומשי תורה ושבעת ימי השבת ושמונת ימי המילה. הרי שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמש שעות. ובקשו מלפני הקב״ה לוותר להם לכל אחד ואחד שעה אחת בזכותו שאם יתכלו ישראל מן העולם אין מי שישמור אותם ויתבטלו מאליהן. וביטל הקב״ה מהן שלשים וחמש שעות. ואותה שעה שנשתיירה מתו בה מהן שבעים אלף. ורבנן אמרי אבישי בן צרויה נפל שהיה שקול כנגד שבעים אלף מישראל. הדא הוא דכתיב
(שם ט״ז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך. רבה היא משכונתך גבך. מיד
(שם י״ח) ויבא גד אל דוד וגו׳ ויאמר לו עלה והקם לה׳ מזבח. [משל למה הדבר דומה] לאחד שהיה מכה לבנו ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש. והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום אנא השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה׳ ברכה בפני עצמה בתפלה וברכת המזון. בצווי משה רבינו. כיון שראה דוד כך אמר אלו נפלתי ביד שונאי היו מכלין אותי. אבל הקב״ה רחמיו רבים לכך נאמר מלפניך משפטי יצא.
דבר אחר:
מלפניך משפטי יצא – אמר רבי לוי אמר לו הקב״ה על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם. אמר לו דוד רבונו של עולם כתבת בתורה
(שמות כ״ג:ח׳) ושוחד לא תקח. והן מתייראים ליקח שוחד ולדון אותי. אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים ותפלה. מלפניך משפטי יצא. אמר הקב״ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד. שנאמר
(משלי ו׳:ל״ה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד. לפיכך אמר
(תהלים ט״ז:י״א) תודיעני אורח חיים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. מהו נעימות בימינך נצח זה הלולב כמי שנוטל (ונוטל) ונוצח ובא. בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס מי שנוטל ובא הוא נוצח. כך בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון ואין אדם יודע מי נוצח אם ישראל אם אומות העכו״ם. עבר ראש השנה כל ישראל באין ומתענין ביום הכפורים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטוענין לולביהן בידם מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר
(שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו״ם (שנקרא נצח) שנאמר וגם נצח ישראל.
דבר אחר: תודיעני אורח חיים זו תורה. שנאמר
(משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו שנאמר שובע שמחות. שבעתנו בה שמחות הרבה. מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים.
דבר אחר:
שמעה ה׳ צדק – בשעה שאמר דוד לגלית
(שמואל א י״ז:מ״ה) אתה בא אלי בחרב ובחנית. שמעה ה׳ צדק. הקשיבה רנתי בשעה שברח דוד מפני שאול במערה. האזינה תפלתי במעגל שהיה מתירא מפני אבנר. בלא שפתי מרמה בזיפים. שנאמר
(שם כ״ג:י״ט) ויעלו הזיפים אל שאול.
דבר אחר: תפלה לדוד – כשאדם קם משנתו מתפלל ואומר ברוך מחיה המתים. שמעה ה׳ צדק זו קריאת שמע. האזינה תפלתי זו תפלה. הקשיבה רנתי זו רינונה של תורה. בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספים. למה בלא שפתי מרמה שלא עמדנו בתפלה לא מתוך דברים בטלים ולא מתוך שפתי מרמה אלא מתוך דברי תורה ומעשים טובים. לפיכך מלפניך משפטי יצא. שהוא יוצא ומזכה אותנו.
(א) הקשיבה רנתי – אין הרנה כאן אלא כעין אותו רנה שנאמרה למעלה שנאמר
(מלכים א ח׳:כ״ח) לשמוע אל הרנה. התם כתיב
(דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. וכתיב הכא שמעה ה׳ צדק. מהו כן שהצדיקים רוצים מהשכינה וממעטין את עצמן ממה שנתן להם.
(תהלים קל״ז:ט׳) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך. כך אמר הקב״ה אני מנפץ את עולליך אל הסלע כשם שנפצת את עוללי. ולא שמענו בחרבן הבית שנפצו את עוללינו אלא שהוציאום בקולרין. אלא כך אמר הקב״ה אתה חרבת את ביתי שבניתי בשביל שיקיימו ישראל תורתי שקבלו ממני עולליהם שנאמר
(שם ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. על כן אני מנפץ את שלך. וכן הוא אומר
(שם כ״ח:ד׳) תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם תן להם.
(שם י׳:ב׳) יתפשו במזימות זו חשבו.
(שם ט׳:י״ז) בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה. כשיעשה הקב״ה נקמה ברשעים ננגן בנגינות לפניו. דרש ר׳ עקיבא
(ישעיהו ה׳:י״ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. לבלי חקם אין כתיב כאן אלא לבלי חק. למי שאין בידו מצוה אחת שיכריע לכף זכות. הדא לעולם הבא. אבל בעולם הזה אפילו תתקצ״ט מלאכים מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות שנאמר
(איוב ל״ג:כ״ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד.
(שמואל ב כ״א:ב׳) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקם דוד על שם
(שם א׳) ויהי רעב וגו׳ שנה אחרי שנה. אמר דוד בעוון ארבעה דברים גשמים נעצרים. בעוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ובעוון הפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים. בעוון עבודה זרה דכתיב
(דברים י״א:ט״ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וסמיך ליה ועצר את השמים. גלוי עריות שנאמר
(ירמיהו ג׳:ב׳) ותחניפי ארץ בזנותך. וסמיך ליה וימנעו רביבים. שפיכות דמים שנאמר
(במדבר ל״ה:ל״ג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר
(משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בקש דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהם. שאל באורים ותומים שנאמר
(שמואל ב כ״א:א׳) ויבקש דוד ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים. אל שאול שלא עשיתם עמו חסד. ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם אמר להם מה לכם ולבית שאול. אמרו לו על שהמית ממנו שבעה אנשים שנים חוטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר להם מה אתון בעאן כדון. אמרין יתנון לנא שבעה גוברין מבנוהי. אמר להון מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכם כסף ודהב. והוו אמרין
(שם ד׳) אין לנו כסף וזהב עם שאול. אמר דילמא בהתין אינון פלגין מפלג נסב לכל אחד ואחד באנפי נפשיה והוה מפייס מיניה והוה אמר ליה מה (הגייה) [הנייה] לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב. והוה אמר אין לי כסף וזהב עם שאול. באותה שעה אמר שלש מתנות טובות נתן הקב״ה בישראל ואלו הן - רחמנים ביישנין גומלי חסדים. רחמנים שנאמר
(דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך. ביישנים שנאמר
(שמות כ׳:ט״ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. הרי סימן לביישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בשת פנים ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. גומלי חסדים שנאמר
(דברים ז׳:י״ב) ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואלו הגבעונים אין בהם אחת מכל אלו. עמד ורחקן שנאמר
(שמואל ב כ״א:ב׳) והגבעונים לא מבני ישראל המה. בוא וראה כמה חבב הקב״ה את הגרים. שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ״ט שנה שאלו מל בן נ׳ או ל׳ לא היה גר יכול להתגייר פחות מל׳. לפיכך גלגל הקב״ה עמו עד שהגיע לצ״ט שנה כדי שלא תנעול דלת בפני גרים הבאים. וליתן שכר ימים ושנים ולהרבות שכר עושי רצונו לקיים מה שנאמר
(ישעיהו מ״ב:כ״א) ה׳ חפץ למען צדקו. וכן את מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם
(שם מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה׳ אני ולא יתערב בי חטא. וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק. וזה יכתוב ידו לה׳ אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. והגבעונים שלא נקראו בשם יעקב שנאמר בו
(בראשית מ״ג:י״ד) ואל שדי יתן לכם רחמים. ולא רחמו עליהם. עמד דוד ורחקן. לכך נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. ואף עזרא רחקן שנאמר
(נחמיה ג׳:כ״ו) והנתינים היו יושבים בעופל. ואף הקב״ה עתיד לרחקן לעתיד לבוא שנאמר
(יחזקאל מ״ח:י״ט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. יאבדוהו כתיב. א״ר אלעזר בג׳ מקומות הופיע רוח הקודש. בבית דינו של שם שנאמר
(בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דילמא לא כי היכי דאזיל איהו אזיל אינש אחרינא בהדיה. יצאת בת קול ואמרה ממני היו כבושין. בבית דינו של שמואל
(שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי וגו׳.
(שם ה׳) ויאמר עד. ויאמרו מבעי ליה. יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב
(מלכים א ג׳:כ״ז) תנו לה את הילוד החי וגו׳ היא אמו. יצאת בת קול ואמרה היא אמו. דרש רבא תרי״ג מצוות נאמרו למשה מסיני. שלש מאות וששים וחמש כמנין ימות החמה. ומאתים וארבעים ושמנה כנגד אבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קראה
(דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה. תורה בגימטריא הכי הוו שית מאה וחד סר הויין. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואמר רב יהודה מילה ושבת קודם מתן תורה הוו. בא דוד והעמידן על י״ג שנאמר
(תהלים טו א-ב) מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך. הולך תמים וגו׳. הולך תמים ופועל צדק זה אברהם. שנאמר
(בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב. שנאמר
(שם כ״ז:י״ב) אולי ימושני אבי. ולא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. א״ר סימון בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם. בשר ודם אם יש לו קרוב בזוי או עני אז כופר בו. אבל הקב״ה הוציא את ישראל ממצרים מכור הברזל וקראם לבני ישראל עם קרובו. נבזה בעיניו זה חזקיהו מלך יהודה שגרר עצמות אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. נשבע להרע ולא ימיר. כרבי יוחנן דאמר אהא בתעניתא עד שאסיים פרשתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דנכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי. עושה אלה לא ימוט לעולם. מאן דעבד לכלהו לא ימוט חד מנייהו ימוט אתמהה. עושה כל אלה לא נאמר אלא עושה אלה. אחד מאלה. למעלה במזמור י״ג. בא ישעיה והעמידן על שש
(ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות. זה אברהם. ודובר מישרים. זה שאינו מקניט את חבירו בדברים.
(שם) אוטם אזנו משמוע. דלא שמע זילותא דרבנן ושתיק.
(שם) עוצם עיניו מראות ברע. זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב
(מיכה ו׳:ח׳) כי אם עשות משפט זה הדין.
(שם) ואהבת חסד. זה גמילות חסדים.
(שם) והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בפרהסיא כמו הכנסת חתן וכלה אמרה תורה והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר
(ישעיהו נ״ו:א׳) שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר
(עמוס ה׳:ד׳) דרשוני וחיו. בא חבקוק גם הוא והעמידן על אחת שנאמר
(חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה.