(א-ב) תפלה לדוד שמעה ה׳ צדק – זה שאמר הכתוב (משלי כ״א:כ״ז) זבח רשעים תועבה. ר׳ יהושע בשם ר׳ חנינא אמר לפי שבלעם אומר לבלק (במדבר כ״ג:א׳) בנה לי בזה שבעה מזבחות. כלומר שהקב״ה חפץ בקרבנות. שכן הוא אומר לריעי איוב (איוב מ״ב:ח׳) ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים. אמר לו הקב״ה רשע איני חפץ בקרבנות שלך זבח רשעים תועבה. ובמה אני חפץ בתפלתן של ישראל. שנאמר (משלי ט״ו:ח׳) ותפלת ישרים רצונו.

דבר אחר: תפלה – מה ראה דוד לומר חמשה דברים בפסוק הזה ואחר כך מלפניך משפטי יצא. אלא אמר דוד אם תוציא דיני ביום הכפורים בבקר איני יכול לעמוד. אלא מאחר שאקרא את שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ושנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו. א״ר יוחנן אמר דוד לפניו אני מלך ואתה מלך נאה למלך לדון למלך. הדא הוא דכתיב מלפניך משפטי יצא.

דבר אחר: א״ר לוי כששלח הקב״ה מלאך לפני ישראל מה כתיב שם (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. מה כתיב בתריה (שם כ״א) השמר מפניו. מהו כי שמי בקרבו שמו של הקב״ה חקוק על לבן של מלאכים כמין איסטירטיגוס. הדא הוא דכתיב (תהלים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה׳ בם. שמו של הקב״ה משותף בהן. כגון מיכאל וגבריאל. ולמה אמר להן השמר מפניו. אמר להן הקב״ה בנוהג שבעולם המלך עושה כל מה שמבקש אם יתן קטריגון במדינה ויבואו ויבקשו ממנו בני המדינה שמא הן יכולין לפחות. והוא עונה אותם שמא אם משלח להם פרוסטקוסרין למדינה שיגבו מהם מאה ליטרין של זהב ויבקשו מהם בני המדינה שמא יכולין הן לפחות מה שצוה המלך. לכך נאמר (שמות כ״ג:כ״א) כי לא ישא לפשעכם. אינו יכול לוותר לכם מפני שהוא שליח. כך אמר דוד רבונו של עולם אין אחר זולתך יכול לוותר אלא מלפניך משפטי יצא. א״ר יהודה מהו מלפניך משפטי יצא. א״ר יהודה בשעה שמנה דוד את ישראל היה כעס לפני הקב״ה ואמר לא אני אמרתי אשר לא ימד ולא יספר ואתה השלכת עליהם מנין. ושלח אליו גד החוזה ואמר לו (שמואל ב כ״ד:י״ב) שלש אנכי נוטל עליך. כשם שגזרת על שאול אדוניך שלש כך אני נוטל עליך שלש גזירות. (ישעיהו כ״ז:ח׳) בסאסאה בשלחה תריבנה. ומה הן שלש (שמואל א כ״ו:י׳) כי אם ה׳ יגפנו. או יומו יבוא ומת. או במלחמה ירד ונספה. כיון שאמר לו (שמואל ב כ״ד:י״ג) מה אשיב שולחי דבר. היה דוד עומד וסוער ולא היה יודע מה להשיבו. אמר דוד אם אומר רעב מיד יהיו כל ישראל אומרים עשיר היה דוד ואוצרותיו מלאים מה איכפת ליה. ואם אומר מלחמה. מיד אומרים גבור היה דוד ואנשיו גבורים מה איכפת ליה. אלא הריני בורר את הדבר שהוא שוה לעניים ולעשירים לקטנים ולגדולים. ואף גד החוזה רמז לו שיברור את הדבר שנאמר (שם) עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. אמר לו אמור לו דבר. מה כתיב (שם י״ד) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו. משל למה הדבר דומה לאדם אחד שנפל למטה. אמרו לו להיכן את מבקש שנקבור אותך אצל אביך או אצל אמך. אומר להם אוי לאזנים שכך שומעות אף על פי כן אומר אצל אבי טוב לי. כך אמר דוד אוי להן לאזנים שכך שומעות אלא נפלה נא ביד ה׳. בוא וראה רחמיו של הקב״ה אף על פי שבחר שלשה ימים דבר שהן עושין שלשים ושש שעות. מה כתיב (שם ט״ו) ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר עד עת מועד. תני רבי חייא משעת שחיטת תמיד ועד זריקת דמו. ורבנן אמרי משיאיר המזרח עד הנץ החמה. אמר רבי תנחומא באותה שעה נכנסו עשרת הדברות ושני הלוחות ושלשה אבות וחמשה חומשי תורה ושבעת ימי השבת ושמונת ימי המילה. הרי שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמש שעות. ובקשו מלפני הקב״ה לוותר להם לכל אחד ואחד שעה אחת בזכותו שאם יתכלו ישראל מן העולם אין מי שישמור אותם ויתבטלו מאליהן. וביטל הקב״ה מהן שלשים וחמש שעות. ואותה שעה שנשתיירה מתו בה מהן שבעים אלף. ורבנן אמרי אבישי בן צרויה נפל שהיה שקול כנגד שבעים אלף מישראל. הדא הוא דכתיב (שם ט״ז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך. רבה היא משכונתך גבך. מיד (שם י״ח) ויבא גד אל דוד וגו׳ ויאמר לו עלה והקם לה׳ מזבח. [משל למה הדבר דומה] לאחד שהיה מכה לבנו ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש. והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום אנא השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה׳ ברכה בפני עצמה בתפלה וברכת המזון. בצווי משה רבינו. כיון שראה דוד כך אמר אלו נפלתי ביד שונאי היו מכלין אותי. אבל הקב״ה רחמיו רבים לכך נאמר מלפניך משפטי יצא.

דבר אחר: מלפניך משפטי יצא – אמר רבי לוי אמר לו הקב״ה על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם. אמר לו דוד רבונו של עולם כתבת בתורה (שמות כ״ג:ח׳) ושוחד לא תקח. והן מתייראים ליקח שוחד ולדון אותי. אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים ותפלה. מלפניך משפטי יצא. אמר הקב״ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד. שנאמר (משלי ו׳:ל״ה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד. לפיכך אמר (תהלים ט״ז:י״א) תודיעני אורח חיים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. מהו נעימות בימינך נצח זה הלולב כמי שנוטל (ונוטל) ונוצח ובא. בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס מי שנוטל ובא הוא נוצח. כך בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון ואין אדם יודע מי נוצח אם ישראל אם אומות העכו״ם. עבר ראש השנה כל ישראל באין ומתענין ביום הכפורים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטוענין לולביהן בידם מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו״ם (שנקרא נצח) שנאמר וגם נצח ישראל.

דבר אחר: תודיעני אורח חיים זו תורה. שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו שנאמר שובע שמחות. שבעתנו בה שמחות הרבה. מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים.

דבר אחר: שמעה ה׳ צדק – בשעה שאמר דוד לגלית (שמואל א י״ז:מ״ה) אתה בא אלי בחרב ובחנית. שמעה ה׳ צדק. הקשיבה רנתי בשעה שברח דוד מפני שאול במערה. האזינה תפלתי במעגל שהיה מתירא מפני אבנר. בלא שפתי מרמה בזיפים. שנאמר (שם כ״ג:י״ט) ויעלו הזיפים אל שאול.

דבר אחר: תפלה לדוד – כשאדם קם משנתו מתפלל ואומר ברוך מחיה המתים. שמעה ה׳ צדק זו קריאת שמע. האזינה תפלתי זו תפלה. הקשיבה רנתי זו רינונה של תורה. בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספים. למה בלא שפתי מרמה שלא עמדנו בתפלה לא מתוך דברים בטלים ולא מתוך שפתי מרמה אלא מתוך דברי תורה ומעשים טובים. לפיכך מלפניך משפטי יצא. שהוא יוצא ומזכה אותנו.

(א) הקשיבה רנתי – אין הרנה כאן אלא כעין אותו רנה שנאמרה למעלה שנאמר (מלכים א ח׳:כ״ח) לשמוע אל הרנה. התם כתיב (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. וכתיב הכא שמעה ה׳ צדק. מהו כן שהצדיקים רוצים מהשכינה וממעטין את עצמן ממה שנתן להם. (תהלים קל״ז:ט׳) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך. כך אמר הקב״ה אני מנפץ את עולליך אל הסלע כשם שנפצת את עוללי. ולא שמענו בחרבן הבית שנפצו את עוללינו אלא שהוציאום בקולרין. אלא כך אמר הקב״ה אתה חרבת את ביתי שבניתי בשביל שיקיימו ישראל תורתי שקבלו ממני עולליהם שנאמר (שם ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. על כן אני מנפץ את שלך. וכן הוא אומר (שם כ״ח:ד׳) תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם תן להם. (שם י׳:ב׳) יתפשו במזימות זו חשבו. (שם ט׳:י״ז) בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה. כשיעשה הקב״ה נקמה ברשעים ננגן בנגינות לפניו. דרש ר׳ עקיבא (ישעיהו ה׳:י״ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. לבלי חקם אין כתיב כאן אלא לבלי חק. למי שאין בידו מצוה אחת שיכריע לכף זכות. הדא לעולם הבא. אבל בעולם הזה אפילו תתקצ״ט מלאכים מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות שנאמר (איוב ל״ג:כ״ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד. (שמואל ב כ״א:ב׳) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקם דוד על שם (שם א׳) ויהי רעב וגו׳ שנה אחרי שנה. אמר דוד בעוון ארבעה דברים גשמים נעצרים. בעוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ובעוון הפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים. בעוון עבודה זרה דכתיב (דברים י״א:ט״ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וסמיך ליה ועצר את השמים. גלוי עריות שנאמר (ירמיהו ג׳:ב׳) ותחניפי ארץ בזנותך. וסמיך ליה וימנעו רביבים. שפיכות דמים שנאמר (במדבר ל״ה:ל״ג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר (משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בקש דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהם. שאל באורים ותומים שנאמר (שמואל ב כ״א:א׳) ויבקש דוד ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים. אל שאול שלא עשיתם עמו חסד. ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם אמר להם מה לכם ולבית שאול. אמרו לו על שהמית ממנו שבעה אנשים שנים חוטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר להם מה אתון בעאן כדון. אמרין יתנון לנא שבעה גוברין מבנוהי. אמר להון מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכם כסף ודהב. והוו אמרין (שם ד׳) אין לנו כסף וזהב עם שאול. אמר דילמא בהתין אינון פלגין מפלג נסב לכל אחד ואחד באנפי נפשיה והוה מפייס מיניה והוה אמר ליה מה (הגייה) [הנייה] לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב. והוה אמר אין לי כסף וזהב עם שאול. באותה שעה אמר שלש מתנות טובות נתן הקב״ה בישראל ואלו הן - רחמנים ביישנין גומלי חסדים. רחמנים שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך. ביישנים שנאמר (שמות כ׳:ט״ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. הרי סימן לביישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בשת פנים ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. גומלי חסדים שנאמר (דברים ז׳:י״ב) ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואלו הגבעונים אין בהם אחת מכל אלו. עמד ורחקן שנאמר (שמואל ב כ״א:ב׳) והגבעונים לא מבני ישראל המה. בוא וראה כמה חבב הקב״ה את הגרים. שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ״ט שנה שאלו מל בן נ׳ או ל׳ לא היה גר יכול להתגייר פחות מל׳. לפיכך גלגל הקב״ה עמו עד שהגיע לצ״ט שנה כדי שלא תנעול דלת בפני גרים הבאים. וליתן שכר ימים ושנים ולהרבות שכר עושי רצונו לקיים מה שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה׳ חפץ למען צדקו. וכן את מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם (שם מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה׳ אני ולא יתערב בי חטא. וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק. וזה יכתוב ידו לה׳ אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. והגבעונים שלא נקראו בשם יעקב שנאמר בו (בראשית מ״ג:י״ד) ואל שדי יתן לכם רחמים. ולא רחמו עליהם. עמד דוד ורחקן. לכך נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. ואף עזרא רחקן שנאמר (נחמיה ג׳:כ״ו) והנתינים היו יושבים בעופל. ואף הקב״ה עתיד לרחקן לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל מ״ח:י״ט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. יאבדוהו כתיב. א״ר אלעזר בג׳ מקומות הופיע רוח הקודש. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דילמא לא כי היכי דאזיל איהו אזיל אינש אחרינא בהדיה. יצאת בת קול ואמרה ממני היו כבושין. בבית דינו של שמואל (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי וגו׳. (שם ה׳) ויאמר עד. ויאמרו מבעי ליה. יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב (מלכים א ג׳:כ״ז) תנו לה את הילוד החי וגו׳ היא אמו. יצאת בת קול ואמרה היא אמו. דרש רבא תרי״ג מצוות נאמרו למשה מסיני. שלש מאות וששים וחמש כמנין ימות החמה. ומאתים וארבעים ושמנה כנגד אבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קראה (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה. תורה בגימטריא הכי הוו שית מאה וחד סר הויין. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואמר רב יהודה מילה ושבת קודם מתן תורה הוו. בא דוד והעמידן על י״ג שנאמר (תהלים טו א-ב) מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך. הולך תמים וגו׳. הולך תמים ופועל צדק זה אברהם. שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב. שנאמר (שם כ״ז:י״ב) אולי ימושני אבי. ולא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. א״ר סימון בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם. בשר ודם אם יש לו קרוב בזוי או עני אז כופר בו. אבל הקב״ה הוציא את ישראל ממצרים מכור הברזל וקראם לבני ישראל עם קרובו. נבזה בעיניו זה חזקיהו מלך יהודה שגרר עצמות אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. נשבע להרע ולא ימיר. כרבי יוחנן דאמר אהא בתעניתא עד שאסיים פרשתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דנכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי. עושה אלה לא ימוט לעולם. מאן דעבד לכלהו לא ימוט חד מנייהו ימוט אתמהה. עושה כל אלה לא נאמר אלא עושה אלה. אחד מאלה. למעלה במזמור י״ג. בא ישעיה והעמידן על שש (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות. זה אברהם. ודובר מישרים. זה שאינו מקניט את חבירו בדברים. (שם) אוטם אזנו משמוע. דלא שמע זילותא דרבנן ושתיק. (שם) עוצם עיניו מראות ברע. זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו׳:ח׳) כי אם עשות משפט זה הדין. (שם) ואהבת חסד. זה גמילות חסדים. (שם) והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בפרהסיא כמו הכנסת חתן וכלה אמרה תורה והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה׳:ד׳) דרשוני וחיו. בא חבקוק גם הוא והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בחנת לבי פקדת לילה – לפי שאמר דוד (תהלים כ״ו:ב׳) בחנני ה׳ ונסני. אמר לו הקב״ה אין אתה יכול לעמוד. אמר לו יכול אני לעמוד. כיון שבחנו ולא עמד בא לימוט התחיל צווח תמוך אשורי במעגלותיך. אמר לו ולא אמרתי לך אין אתה יכול. לפיכך אני קראתיך כי תענני אל.

הפלה חסדיך מושיע חוסים – אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם תן לי מאותה היעוד וישמרך. לכך שמרני כאישון בת עין. אמר ר׳ יודן בשם רבי אין בית רובע בחללו של עולם כולו שאין בו ט׳ קבין מזיקין אדם פושט ידו לתוך המזיק והקב״ה משמרו. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהולך בדרך איקוניא של מלאכים מהלכין לפניו ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקוניה של הקב״ה. רבנן אמרי פראמא נתון לפני עיניהן של מזיקין כחמורים הללו של טחנין. ובשעה שעונותיהן של אדם גורמין אותו הכסוי מתגלה והוא מביט באדם ומשתנות פניו שנאמר (איוב י״ד:כ׳) משנה פניו ותשלחהו. והוא מביט בו והוא ניזוק מיד. לכך מסר הקב״ה כל המלאכים הללו שיהו משמרין אותו אלף משמאל וריבוא מימין. למה מימין יותר משל שמאל מפני שהימין שולטת בכל המצוות. לכך (תהלים צ״א:ז׳) ורבבה מימינך אליך לא יגש. אבל השמאל אינה שולטת אלא במצוה אחת ואיזו זו מצות תפילין שנאמר (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך. לכך נמסרו לשמאל אלף. ומהו אליך לא יגש אמר הקב״ה בנוהג שבעולם מלך יוצא בדרך כל לגיונותיו יוצאין לשמרו והוא נזקק להם ליתן לכל אחד ואחד פרנסתו. אבל אני מסרתי לך אלף משמאל ורבבה מימין שהן נזקקין לך לשמרך ואין אחד נוגש אותך ואין אומר לך פרנסני. אמר רבי חנינא לא אמר מסרו מצדך אלף אלא יפול. שאם יבואו עליך מזיקין אותם מלאכים מפילים אותם לפניך.

דבר אחר: מהו (ופול) [יפול] שהקב״ה משלימן לך. כענין שנאמר (דברי הימים א י״ב:י״ט) וממנשה נפלו על דוד. וכל המלאכים הללו שנמסרו לאדם שיהו משמרים אותו אימתי הוא משתמר בשעה שהוא משמר את התורה. אמר רבי אלעזר הקפר אמר לו הקב״ה לאדם תהא נרי בידך ונרך בידי. נרי בידך (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור. א״ר יוחנן מצוה בפני תורה כנר בפני חמה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. נרך בידי (שם כ׳:כ״ז) נר אלהים נשמת אדם. אם אתה משמר את שלי אני משמר את שלך. אמר רבי חייא משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו להם כרמים. לאחד היה לו בגליל ולאחד היה לו ביהודה. וזה שבגליל היה כרמו ביהודה וזה שביהודה היה כרמו בגליל. לימים הגיע זה אצל זה אמר אחד לחברו שמור כרמי שבגליל ואני אשמור כרמך שביהודה. ואם אתה אובדת את כרמי אני אובד את כרמך. כך אמר הקב״ה לישראל אם שמרת את התורה אני אשמור אותך שנאמר (דברים י״א:כ״ב) אם שמור תשמרון. אם שמרתם תשמרון.

קומה ה׳ קדמה פניו הכריעהו – ר׳ פינחס בשם ר׳ אושעיא אמר חמש עמידות העמיד הקב״ה לדוד בספר תהלים. ארבעה כנגד ארבעה מלכיות שראה אותן ברוח הקודש היאך הן עתידות לשעבד בישראל והוא מעמיד להקדוש ברוך הוא על כל אחת ואחת. וחמישית שראה מלכות של גוג שהוא בא אל ישראל בחזקה ואומר להקב״ה (תהלים י׳:י״ב) קומה ה׳ אל נשא ידך. אמר לפניו רבונו של עולם אין זוג להזדווג לה אלא אתה. ומהו אומר קומה ה׳ אל נשא ידך. משל למה הדבר דומה לגבור אחד שהיה עובר בנהר ובנו עמו ואחז בידו להעבירו וכשהגיע לחצי הנהר נתגברה השבולת למעלה על ראש בנו. מיד צעק בנו ואמר אבא ארים ידך דאנא טבע. כך ארבע מלכיות משולין במים שנאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. וישראל טובעין בתוכו שנאמר (תהלים ס״ט:ג׳) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד. ואלמלא הקב״ה עמהם לא היו יכולין להנצל. שנאמר (ישעיהו מ״ג:ב׳) כי תעבור במים אתך אני. וכיון שצפה דוד שפעמים שהחטא גורם והם מתגברין כשבולת של נהר לשטף את ישראל התחיל צווח (תהלים י׳:י״ב) קומה ה׳ אל נשא ידיך. ארים ידיך דאנן טבעין. וכן הוא אומר (שם ס״ט:ט״ז) אל תשטפני שבולת מים. לפיכך הוא אומר קומה ה׳ זכור שבועתך. אמר לו חייך אני נושא שנאמר (דברים ל״ב:מ׳) כי אשא אל שמים ידי. ואומר (ישעיהו מ״ט:כ״ב) הנה אשא אל גוים ידי.

דבר אחר: קומה ה׳ – זכור שבועתך שנשבע המלאך על שמך שנאמר (דניאל י״ב:ז׳) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחיי העולם. וכתיב (ישעיהו ל׳:י״ח) לכן יחכה ה׳ לחננכם. ואין לכן אלא שבועה שנאמר (שמואל א ג׳:י״ד) לכן נשבעתי לבית עלי. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אמר הקב״ה אני אמרתי בעצמי שבועה שאני מגלה את הקץ וגואל אתכם אף משיבוא גוג ומגוג אני נלחם עמו שנאמר (זכריה י״ד:ג׳) ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם. לכך אמר דוד קומה ה׳ קדמיה לרשיעא מקמי דלא תקדמך. מהו הכריעהו מכף זכות לכף חובה.

דבר אחר: שברהו. כמה דאת אמר (תהלים כ׳:ט׳) המה כרעו ונפלו. פלטה נפשי מרשע חרבך. שבא מכח אבותי ומכח התורה שנקראת חרב שנאמר (שם קמ״ט:ו׳) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. (דבר אחר פלטה נפשי מזה שבא עלי) מכח אותה החרב שאמר לו יצחק (בראשית כ״ז:מ׳) ועל חרבך תחיה.

דבר אחר: מאותה החרב שהיא חרבך ועתיד אתה לרדות בה עולמך. כמה דאמר (ישעיהו י׳:ה׳) הוי אשור שבט אפי. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר פלטה נפשי מאותו רשע שאתה עתיד להפיל אותו בחרבך שנאמר (שם ל״ד:ה׳) כי רותה בשמים חרבי.

ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – מדבר בנבוכדנצר. אמר דוד לפני הקב״ה מה גבורים הן שנטלו שלטון מתחת ידיך והשלטת אותן בעולמך לשעבד בניך ואיזה זה נבוכדנצר ובלשצאר. ואין ממתים אלא גבורים שנאמר (דברים ג׳:ו׳) החרם כל עיר מתים. ממתים מחלד. שהשלטתם על הארץ. ואין חלד אלא ארץ שנאמר (תהלים מ״ט:ב׳) האזינו כל יושבי חלד. חלקם בחיים. בעולם הזה שנתת להם שלוה. וצפונך תמלא בטנם. שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בבית המקדש שנאמר (מלכים ב כ״ד:י״ג) כל אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך. ישבעו בנים. זה אויל מרודך שנאמר (ירמיהו כ״ז:ז׳) ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו. והניחו יתרם לעולליהם. יתומה אחת שנשתיירה זו ושתי ועשתה אגוסתא במלכות שאינה שלה שנאמר (אסתר א׳:ט׳) גם ושתי המלכה. ממתים ידך. מה גבורים היו שהיו שלטין מתחת ידיך. ממתים מחלד. שהשלטתם בעולם. חלקם בחיים. שנתת להם שלוה. וצפונך תמלא בטנם. שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. ישבעו בנים. זה אספיאנוס וחביריו. והניחו יתרם. אלו שני יתומין שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס. וזימנת להם זאבה אחת שהניקתם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים.

דבר אחר: מדבר בדורו של שמד. מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת השם ומתו תחת ידך. ממתים ידך. מומתים מידך ממתים מחלד. אלו שהעלה גופן חלודה כגון ר׳ שמעון בן יוחאי ובנו שהיה טמון הוא ובנו י״ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. מה עשה הקב״ה ראה אותו שלטון שהיה יושב ודן את הצפרים והיו מהן נכנסות לפניו ונוטלות דימוס ויוצאות. ומהן היו נכנסות ונוטלות איטפוסין. כיון שראה ר׳ שמעון בן יוחאי כך אמר אפילו צפור מן בלעדי שמיא לא אתיא. מה צפרין חוץ מדעת עליון אינן נתפסין אנו חוץ מדעת עליון נתפס ומיד יצא וטיהר את ארץ ישראל ופירש. אמר לו הקב״ה דוד הפסידו חלקם בחיים. וצפונם לא נאמר אלא וצפונך. נתבשר שחלקו עמהם לעתיד לבוא ואותן טובות שכתוב בהן (תהלים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. ישבעו בנים. (שם צ׳:ט״ז) יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. והניחו יתרם לעולליהם. (שם י״ח:נ״א) ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם אלו באים מכח התורה ומכח מעשים טובים. אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה שנאמר אני בצדק וגו׳ אשבעה בהקיץ. עם אותן הצדיקים שנאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר.

דבר אחר: אשבעה בהקיץ – שאמרת (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי. אבל לעתיד לבוא בשעת הקצת המתים אני שבע לראות שנאמר (ישעיהו כ״ה:ט׳) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה. (שם נ״ב:ח׳) כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון.

דבר אחר: אני בצדק – ראה מה כחה של צדקה שפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקבל פני שכינה. משל למה [הדבר] דומה למטרונית אחת שהיא מבקשת להקביל פני המלך היא עושה עטרה לפי כבודה ועל ידי העטרה שהיא מכנסת לעטר את המלך היא רואה פני המלך. ראה כמה היא כוחה של צדקה שעל ידי צדקה הוא מקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. מה ראה דוד לפרש זכות של צדקה בלבד. ללמדך שאפילו רשעים ואין בהם אלא זכות של צדקה בלבד זוכין ומקבלין פני שכינה שנאמר (שם מ׳:ה׳) ונגלה כבוד ה׳. הכל רואין צדיק ורשע. אם כן מה בין צדיק לרשע. כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין וידעו הצדיקים לפני מי הם יגיעים.

דבר אחר: אני בצדק – לפי שהרשעים יושבין בעולם הזה שלוין וכופרין בהקב״ה וצדיקים מתייסרין בעולם הזה ומתים על שם יוצרם. לכך אמר דוד אני איני מן המכעיסים לפניך אלא מאותם שהם יגעים בתורה שכתוב בה (דברים ט״ז:כ׳) צדק צדק תרדוף. לכך נאמר אני בצדק אחזה פניך.

דבר אחר: תפלה לדוד שמעה ה׳ צדק – הדא הוא דכתיב (שם ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה ויאמר שמע ה׳ קול יהודה. תמן תנינן הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו. שמאי אומר תשעת קבין. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. עד שבאו שני גרדיים משער האשפות והעידו מפי שמעיה ואבטליון ששלשת לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם. למה הוזכר שם המקום ושם אומנותם והלא אין אומנות פחותה מגרדי ואין לך מקום בזוי בירושלים משער האשפות. אלא ללמדך כשם שאבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה כך לא יעמוד אדם על דבריו במקום שמועה. למה מזכירים דברי ב״ש ודברי ב״ה לבטלה. לומר לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם. למה מזכירין דברי יחיד הואיל ואין הלכה כמותו אלא כדברי המרובין. שמא יראה יחיד דברי בית דין סתם ויסמוך עליו שאין בית דין סתם יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן יהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. הא למדת שצריך אדם לסמוך על דברי הראשונים ולסדר את דבריו על דברי תורה. וכן מצינו בדוד שסמך על דברי משה רבו כשראה שנתפלל עליו ועל שבטו ואמר (שם) וזאת ליהודה ויאמר שמע ה׳ קול יהודה. התחיל מתפלל על עצמו באותו לשון שמעה ה׳ צדק. שאין קול האמור להלן אלא קול האמור בדוד כדכתיב (שמואל א כ״ו:י״ז) ויכר שאול את קול דוד.