Yirmeyahu 37 – ירמיהו לז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּ֨מְלׇךְ⁠־מֶ֔לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ בֶּן⁠־יֹאשִׁיָּ֑הוּ תַּ֗חַת כָּנְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־יְה֣וֹיָקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִמְלִ֛יךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃

Zedekiah the son of Josiah reigned as king, instead of Coniah the son of Jehoiakim, whom Nebuchadnezzar king of Babylon made king in the land of Judah.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלשד״להואיל משהעודהכל

וּמְלַךְ מְלַךְ צִדְקִיָה בַּר יֹאשִׁיָה חֲלַף כָּנְיָה בַּר יְהוֹיָקִים דְאַמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה.

רמז שכו

וימלך מלך צדקיהו – זש״ה במקום רשע תאבד תקוה, אוי לרשעים עד שהם צומחים במקום הבריות צווחים ווי, כיון שמלך צדקיה אמר ציון ווי עכשיו שלם קצי, בשעה שהגלה נבוכדנאצר גלות יכניה חזרו רחמיו של נבוכדנאצר עליהם וחזר ואמר להם יש לכם מזרעו של יאשיה אמליכנו עליכם, ושם היה מתניה בן יאשיהו, ענה נבוכדנאצר ואמר מה שמך חשב מתניה בלבו הריני מוצאי את שמי צדקיהו כדי שיצאו ממני צדקים, ולא היה יודע שבימיו הקב״ה מצדיק עליהם את הדין, המליכו על ירושלים, א״ל השבע לי שלא תמרוד עלי, אמר ליה הריני בנשמתי, א״ל איני משביעך אלא בתורה שנתנה על הר סיני הביא ספר תורה והניחה אצל ברכיו של צדקיהו והשביעו, ולא הספיק נבוכדנאצר ללכת מירושלים לארצו עד שמרד בו.

וימלך מלך – לפי שמעתה בא לספר ולומר שנתקיימו הפורעניות שנבא עד הנה התחיל לומר כן ובבא עת הפקודה שיקרבו הימים להתקיים הדברים וימלך מלך אחר על יהודה תחת כניהו בן יהויקים וגו׳.

reigned as king Since from now on, i.e., from this point, he comes to tell and to say that the retributions that he prophesied until now were fulfilled, he started to tell in this manner, that when the time of the visitation, when the days drew near that the words should be fulfilled, another king reigned over Judah instead of Coniah the son of Jehoiakim, etc.

וימלך – נבוכדנצר את צדקיהו תחת כניהו.

וימלך מלך – לפי שמלכות יהויכין לא עמדה אלא ג׳ חדשים אמר וימלך מלך כי יהויכין לא נחשב למלך.

צדקיהו בן יאשיהו – כי יהואחז ויהויקים וצדקיהו היו בני יאשיהו.

וימלוך מלך צדקיהו בן יאשיהו תחת כניהו בן יהויקים וגומר עד וישלח המלך צדקיהו: בעבור שיעד הנביא על יהויקים על שריפת המגילה שלא יהיה לו בן יושב על כסא דוד, לכן סמך לספור הקודם המלכת צדקיהו שמלך במלכות יהויקים תחת יהויכין בנו רוצה לומר כי בהיות יהויכין מולך ביהודה מתחת יד מלך מצרים שהמליכו הנה בקללת השם על יהויקים לא נתקיים המלכות בידו כי אם ג׳ חדשים כי מיד בא נבוכדנצר והגלה אותם והמליך בארץ יהודה את צדקיהו ונתקיימה בזה נבואת ירמיהו.

וימלך מלך – מלך אחֵר. והפרשה הזאת חוץ למקומה, ומקומה למעלה.

אשר המליך – לפי הטעמים: הכוונה על יכניה. אך לא מצאנו שהמליך נבוכדנאצר את יכניה (הוא יהויכין).

ונראה שהכוונה על צדקיה.

והיה אפשר לומר שדעת בעל הטעמים: שהמאמר חוזר ליהויקים. אך גם זה רחוק, כי מה צורך להזכיר כאן כי יהויקים הוקם למלך מאת נבוכדנאצר?

אשר – מוסב לצדקיהו הנ״ל; וכל סימן זה הוא חוץ למקומו, והיה ראוי להכתב למעלה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלשד״להואיל משההכל

(ב) וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֶל⁠־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃

But neither he, nor his servants, nor the people of the land, listened to the words of Hashem, which He spoke by the prophet Jeremiah.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְלָא קַבֵּיל הוּא וְעַבְדוֹהִי וְעַמָא דְאַרְעָא לְפִתְגָמָא דַייָ דְמַלֵיל בְּיַד יִרְמְיָה נְבִיָא.

ולא שמע – צדקיה.

אל דברי י״י – ובעת צרה מבקש לירמיה ואומר לו התפלל נא בעדינו (ירמיהו ל״ז:ג׳).

אבל גם צדקיהו ועבדיו ועמו לא שמעו את דבר ה׳ ואמרו חכמים ז״ל (סנהדרין קג, א) שיהויקים היה רשע ודורו היה זכאי וצדיק וצדקיהו היה צדיק ועמו ואנשיו היו רשעים.

ולא שמע הוא ועבדיו – כי בדורו של יהויקים היו העם שומעים לדברי ירמיה רק המלך היה רשע כנ״ל בסי׳ הקודם, לא כן בדורו של צדקיהו העם לא שמעו והמלך נמשך אחרי העם.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ אֶת⁠־יְהוּכַ֣ל בֶּן⁠־שֶׁלֶמְיָ֗ה וְאֶת⁠־צְפַנְיָ֤הוּ בֶן⁠־מַעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל⁠־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר הִתְפַּלֶּל⁠־נָ֣א בַעֲדֵ֔נוּ אֶל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

Zedekiah the king sent Jehucal the son of Shelemiah, and Zephaniah the son of Maaseiah, the priest, to the prophet Jeremiah, saying, "Pray now to Hashem our God for us.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שישד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּשְׁלַח מַלְכָּא צִדְקִיָהוּ יַת יְהוּכַל בַּר שֶׁלֶמְיָה וְיַת צְפַנְיָה בַּר מַעֲשֵׂיָה כַּהֲנָא לְוַת יִרְמְיָה נְבִיָא לְמֵימָר צַלִי כְעַן עֲלָנָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא.

וכבר יורה ע״ז שצדקיהו שלח אל ירמיהו לאמר התפלל נא בעדנו אל ה׳ אלהינו והדברים האלה היו דברים מיושרים, ואין ספק אצלי שזה מה שכתוב כאן ששלח המלך צדקיהו לומר לירמיהו התפלל נא בעדנו אל ה׳ אלהינו הוא עצמו מה שאמר למעלה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בשלוח אליו המלך צדקיהו וגומר לאמר דרש נא בעדינו אל ה׳ כי נבוכדננצר מלך בבל נלחם עלינו, וידוע שלא עלה נבוכדנצר על ירושל׳ בימי צדקיהו אלא פעם אחת כשהחריב את ירושלם ולא שלח אם כן אל ירמיהו אלא פעם אחת לא שתים, וידמה שהלכו אל ירמיהו שלשה יהוכל ופשחור וצפניה והספור לא חשש לספור כי אם שנים מהם בלבד, ונזכר בשתיהן צפניה בן מעשיה הכהן כי הוא היה העיקר והשאר זכר אחד מהם, והנה למעלה בא הכתוב להודיע הנבואה שבאה אל ירמיהו כאשר שלח לצדקיהו שיתפלל בעדם, והוא מ״ש מיד כה אמר ה׳ אלהי ישראל הנני מסב את כלי המלחמה וגומר, ואמנם בכאן לא בא הכתוב אלא להודיע מתי יצא ירמיהו מבית האסורים והוא כאשר מלך צדקיהו ושלח לומר לירמיהו התפלל נא בעדנו אל ה׳ אלהינו.

בן שלמיה – במקצת ספרים כתובי יד ובדפוס ישן כתוב שלמיהו בוא״ו ובשאר ספרים בלא וא״ו ועיין מה שכתוב במקרא גדולה בסימן דלעיל במסורת ג׳ בקריאה וגו׳ ואחד ושלמיהו ואין זה מהם וכן מצאתי במסורת כתוב יד. ונראה דזו היא עיקר לא כמסרה אחריתי דכתיב התם.

יהוכל בן שלמיה – אחד מן השרים, ונזכר למטה ל״ח:א׳.

צפניהו בן מעשיה – נזכר למעלה כ״א:א׳ וכ״ט:כ״ה.

וישלח המלך – באר שהיו אז ג׳ דברים שבעבורם היה ראוי שישתנה ענין העם לטובה,

א. שהמלך שלח אל הנביא שיתפלל בעדם, וזה מועיל לבטל הגזרה כמ״ש יען כי נכנע לפני וכו׳.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שישד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וְיִרְמְיָ֕הוּ בָּ֥א וְיֹצֵ֖א בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וְלֹא⁠־נָתְנ֥וּ אֹת֖וֹ בֵּ֥ית [הַכְּלֽוּא] (הכליא)׃

Now Jeremiah came in and went out among the people; for they had not put him into prison.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִרְמְיָה עַלֵיל וְנָפֵיק בְּגוֹ עַמָא וְלָא יְהָבוּ יָתֵיהּ בְּבֵית אֲסִירֵי.

וירמיהו בא ויוצא בתוך העם – כשמלך צדקיהו צוה והוציאוהו מבית הכלא שכלאו יהויקים שצדקיה היה צדיק ודורו רשעים ויהויקי׳ היה רשע ודורו צדיקים.

And Yirmeyahu was coming and going among the people When Zedekiah assumed the throne, he gave an order and they freed him from the jail where Jehoiakim had imprisoned him, for Zedekiah was a righteous man and the people of his generation were wicked, whereas Jehoiakim was a wicked man and the people of his generation were righteous.

בית הכליא – כתיב ביו״ד וקריא הכלוא בוי״ו והוא בית האסורים כי במלוך צדקיהו צוה להוציאו משם ולא נתנו אותו שם עד שתפשו יראייה.

כי אז בא ויצא ירמיהו בתוך העם ולא נתנו אותו בבית הכלא מפני הסבה ההיא, אם כן לא נשנה הספור הזה כאן אלא לזה התכלית. והותרה בזה השאלה הג׳:

הכליא – הכלוא קרי.

ולא נתנו – ולא עזבו כמו ולא נתן סיחון (במדבר כ״א:כ״ג).

בית הכלוא – בבית המאסר.

בא ויוצא וכו׳ – כי כשמלך צדקיה צוה להוציאו מבית הכלא שכלאו יהויקים ולא עזבו אותו בבית הכלא.

ולא נתנו אותו בית הכלוא – עדיין לא הושם מעולם בכלא, ועכשו נתנוהו.

ב. וירמיה בא ויוצא בתוך העם – ולא כלאוהו כמו בימי יהויקים שהיה כלוא כדי שלא יתנבא, מבואר שקבלו נבואתו.

בית הכלוא – עד היום ההוא היה בא ויוצא, ועכשו כלאוהו בבית האסור (למטה פסוק ט״ו).

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וְחֵ֥יל פַּרְעֹ֖ה יָצָ֣א מִמִּצְרָ֑יִם וַיִּשְׁמְע֨וּ הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עַל⁠־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אֶת⁠־שִׁמְעָ֔ם וַיֵּ֣עָל֔וּ מֵעַ֖ל יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Pharaoh's army had come forth out of Egypt; and when the Chaldeans who were besieging Jerusalem heard news of them, they broke up from Jerusalem.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּמַשִׁרְיַת פַּרְעֹה נַפְקָא מִמִצְרַיִם וּשְׁמָעוּ כַשְׂדָאֵי דְצַיְרִין עַל יְרוּשְׁלֵם יַת שִׁמְעֲהוֹן וְאִסְתַּלָקוּ מֵעַל יְרוּשְׁלֵם.

וחיל פרעה יצא ממצרים – לעזרה ליהודה.

Now Pharaoh's army had left Egypt to aid Judah.

יצא ממצרים – לעזור אל צדקיהו כי צדקיהו מרד במלך בבל אשר השביעו באלהים (דברי הימים ב ל״ו:י״ג) כשהמליכו ומרד בו ושלח למלך מצרים לעזרו וכששלח שם מלך בבל חילו מפני שמרד בו יצא חיל פרעה ממצרים.

ואחר זה התחיל לספר מה שקרה לחיל הכשדי׳ שהיו במצור על ירושל׳ ששמעו מחיל פרעה הבא כנגדם ועלו מעל ירושלם, והיה זה מפני שנבוכדנצר כשהמליך את צדקיהו השביע אותו באלהים שיהיה לו נאמן והוא מרד בו ושלח למלך מצרים לעזרו כנגד נבוכדנצר, וכאשר שלח מלך בבל חילו על ירושלם מפני מרד צדקיהו יצא חיל פרעה ממצרים לעזור את צדקיהו, וכאשר שמעו זה הכשדיים הצרים על ירושלם עלו מעליה, והנה ירמיהו לא אמר למלך ולעבדיו שנעשה זה בתפלתו אשר התפלל בעדם כי לא רצה להתהלל במתת שקר.

וחיל – צבאות עם.

הצרים – המקיפים להצר.

ויעלו – ענין סילוק כמו ונעלה הענן (במדבר ט׳:כ״א).

יצא ממצרים – לעזרת יהודה.

את שמעם – את פרסום גבורתם.

ויעלו – הלכו מירושלים.

ג. וחיל פרעה יצא ממצרים לעזור את צדקיהו וישמעו הכשדים וכו׳ ויעלו – ר״ל שלא שבו לבבל רק שנסתלקו מן המצור כי התיראו שיבא עליהם האויב מבחוץ ותהיה להם המלחמה פנים ואחור לכן עלו ללכת לקראת חיל פרעה ולערוך אתו מלחמה.

וחיל וגו׳ – יצא לבוא לעזרת ישראל.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃

Then came the word of Hashem to the prophet Jeremiah, saying,

תרגום יונתןאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם יִרְמְיָה לְמֵימָר.

אבל בהפך שמיד באה אליו הנבואה ואמר למלאכי צדקיהו

תרגום יונתןאברבנאלהכל

(ז) כֹּה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּ֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַשֹּׁלֵ֧חַ אֶתְכֶ֛ם אֵלַ֖י לְדׇרְשֵׁ֑נִי הִנֵּ֣ה׀ חֵ֣יל פַּרְעֹ֗ה הַיֹּצֵ֤א לָכֶם֙ לְעֶזְרָ֔ה שָׁ֥ב לְאַרְצ֖וֹ מִצְרָֽיִם׃

"Thus says Hashem, the God of Israel, 'Thus shall you tell the king of Judah, who sent you to Me to inquire of Me, 'Behold, Pharaoh's army, which has come forth to help you, shall return to Egypt into their own land.

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל כְּדֵין תֵּימְרוּן לִמְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה דִשְׁלַח יַתְכוֹן לִקֳדָמַי לְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָמַי הָא מַשִׁרְיַת פַּרְעֹה דְנַפְקָא לְכוֹן לְסָעִיד תָּבָא לְאַרְעֲהוֹן לְמִצְרָיִם.

שב לארצו מצרים – בספינות היו באים ורמז הקב״ה לים והציף עליו כמו נודות ואובות דומות לעורות בני אדם אמרו זה לזה מה זאת אמרו אלו אבותינו שטבעום אבותיהם של אלו שאנו הולכים לעזרתם בים מיד שבו לארצם.

is returning to his land Egypt They were coming in ships, and the Holy One, blessed be He, signaled to the sea and caused a type of bottles and flasks (i.e., inflated) resembling human skins to float on it. They said to each other, What is this? They replied, These are our forefathers, whom the forefathers of these whom we are going to aid, drowned. They immediately returned to their land.

כה תאמרו לאדוניכם דע לך שחיל פרעה היוצא לכם לעזרה הנה הוא שב לארצו ולכן אל תשמח בעלות הכשדים מעליכם.

לדרשני – לדרוש אותי בתפלה.

שב לארצו – ולא יבא לעזרה.

לדרשני – היה אפשר לפרש: להתפלל אלי, כמו: דרשו ה׳ ועזו {תהלים ק״ה:ד׳}. אלא שאם כן, יקשה: איך ישיב תשובה קשה כזאת לבאים להתפלל אליו. ומלבד זאת יקשה: למה לא התחיל צדקיה להתפלל הוא ועבדיו ולשוב אל ה׳.

ועל כן נראה: כי לדרשני – ענינו כענין מליצת: דרש את ה׳ {דברי הימים ב ט״ז:י״ב}, או: דרש ב... {דברי הימים א י׳:י״ד ועוד} ברוב המקומות, שענינה שאלת העתיד, כמו: ותלך לדרוש את ה׳ {בראשית כ״ה:כ״ב}. ומה שאמר למעלה: התפלל נא בעדנו אל ה׳ אלהינו {ירמיהו ל״ז:ג׳}, נראה ענינו: שְאַל איך יפול הדבר, והתפלל שתהיה הנבואה לטובה. אמנם לא נכנע המלך ועבדיו להתפלל אל ה׳ ולשוב אליו.

הנה חיל פרעה

א. הודיע לו שחיל פרעה לא עצר כח להלחם עם נבוכדנצר ושב מצרים,

ב. בל יחשבו כי בתוך כך ילכו הכשדים לארצם, כי

לדרשני – לדעת העתיד, על דרך ותלך לדרש את ה׳ (פרשת תולדות).

תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וְשָׁ֙בוּ֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים וְנִלְחֲמ֖וּ עַל⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וּלְכָדֻ֖הָ וּשְׂרָפֻ֥הָ בָאֵֽשׁ׃

The Chaldeans shall come again, and fight against this city; and they shall take it, and burn it with fire.'

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיתוּבוּן כַּשְׂדָאֵי וִיגִיחוּן קְרָבָא עַל קַרְתָּא הָדָא וְיִכְבְּשׁוּנָהּ וְיוֹקְדוּנָהּ בְּנוּרָא.

כי מיד ישובו למצור וילחמו על העיר וילכדוה וישרפוה באש.

ושבו – הכשדים ישובו להלחם בכם.

ושבו הכשדים ונלחמו וכו׳, ולא תחשוב כי ישובו לאחר זמן אבל לע״ע הלכו לביתם, עז״א

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אַל⁠־תַּשִּׁ֤אוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הָלֹ֛ךְ יֵלְכ֥וּ מֵעָלֵ֖ינוּ הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּי⁠־לֹ֖א יֵלֵֽכוּ׃

Thus says Hashem, 'Don't deceive yourselves, saying, 'The Chaldeans shall surely depart from us; for they shall not depart.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לָא תִטְעוֹן נַפְשָׁתֵיכוֹן לְמֵימָר אִסְתַּלָקָא יִסְתַּלָקוּן מִנָנָא כַּסְדָאֵי אֲרֵי לָא יִסְתַּלְקוּן.

ולכן אל תתהללו ואל תונו נפשיכם לומר הלוך ילכו מעלינו הכשדים כי באמת לא ילכו.

תשיאו – ענין פתוי והסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג׳:י״ג).

אל תשיאו – אל תהיו נפתים בעצמיכם לאמר שהכשדים ילכו להם מכל וכל.

כי לא ילכו – ר״ל לא ילכו מכל וכל כי ישובו.

אל תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו כי לא ילכו ר״ל רק עלו מן המצור להלחם עם פרעה אבל לא הלכו מארץ יהודה כי נשארו בארץ ואין לכם עת להכין נגדם עצה וגבורה.

תשאו – תפתו.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) כִּ֣י אִם⁠־הִכִּיתֶ֞ם כׇּל⁠־חֵ֤יל כַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים אִתְּכֶ֔ם וְנִ֨שְׁאֲרוּ⁠־בָ֔ם אֲנָשִׁ֖ים מְדֻקָּרִ֑ים אִ֤ישׁ בְּאׇֽהֳלוֹ֙ יָק֔וּמוּ וְשָׂ֥רְפ֛וּ אֶת⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בָּאֵֽשׁ׃

For though you had struck the whole army of the Chaldeans who fight against you, and there remained but wounded men among them, yes would they rise up every man in his tent, and burn this city with fire.'"

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי אִם תִּקְטְלוּן כָּל מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי דִמְגִיחִין קְרָבָא עִמְכוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן בְּהוֹן גַבְרִין מְטָעֲנִין גְבַר בְּמַשְׁכְּנֵיהּ יְקוּמוּן וְיוֹקְדוֹן יַת קַרְתָּא הָדָא בְּנוּרָא.

תרגומו: מטעני, כמו:⁠^א מטעני חרב (ישעיהו י״ד:י״ט) שפתרונו מדוקרי חרב.

איש באהלו יקומו – כמו שהן מדוקרין אע״פ שהן חלשים ושרפו את העיר הזאת.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסר: ״תרגומו מטעני כמו״.

ודעו לכם כי אף שיהיה אפשר שתכו כל חיל הכשדים הנלחמים בכם ולא ישארו בהם כ״א אנשים מדוקרים מעטים הנה בלי ספק אותם המדוקרים איש באהלו יקומו וישרפו את העיר הזאת באש, וכל זה להודיע שהיה חרבנה השגחה מאת השם יתברך ולא מפעל הכשדים וכחם.

מדוקרים – ענין תחיבת חרב וחנית בגוף כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו).

כי אם הכיתם – אף אם תכו את כל הכשדים ורק ישארו בה אנשים מדוקרי חרב.

איש באהלו – אותם המדוקרים אשר ישכבו איש באהלו הם יקומו וישרפו את העיר הזאת והוא ענין הפלגה וגוזמא וכאומר לא יועיל שום תחבולה נגד גזירתי.

כי אם – מוסיף,

א. שאפילו אם הייתם מכים אותם ולא ישארו רק אנשים יחידים והם יהיו מדוקרים ונפצעים, אז המדוקרים יקומו,

ב. שאיש באהלו יקומו אף שלא יכנסו לירושלים כלל רק יהיה איש באהלו רחוק מירושלים בכ״ז ישרפו את העיר באש, וכ״ז בהפלגת המליצה שאחר שה׳ נלחם לשרוף העיר אף פגריהם המתים ימלאו השליחות הזה ששלחם ה׳.

באהלו – ששם שוכבים בחלים.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וְהָיָ֗ה בְּהֵעָלוֹת֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים מֵעַ֖ל יְרוּשָׁלָ֑͏ִם מִפְּנֵ֖י חֵ֥יל פַּרְעֹֽה׃

It happened that, when the army of the Chaldeans was broken up from Jerusalem for fear of Pharaoh's army,

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וַהֲוָה כַּד אִסְתַּלָקָא מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי מֵעַל יְרוּשְׁלֵם מִן קֳדָם מַשִׁרְיַת פַּרְעֹה.

ויהי^א בהעלות חיל {ה}⁠כשדים^ב מעל ירושלם מפני חיל פרעה – ויפתחו יושבי ירושלם את שער העיר.

א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״והיה״.

ב. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״כשדים״.

וסיפר הכתוב כמה היה ירמיהו מתאמת בנבואתו שהנה כאשר עלו הכשדים מעל ירושל׳ מפני חיל פרעה

בהעלות – ענין סילוק.

בהעלות – בעת שנסתלקו הכשדים מעל ירושלים על כי שמעו שבאים חיל פרעה לעזור ליהודה.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל

(יב) וַיֵּצֵ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לָלֶ֖כֶת אֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֑ן לַחֲלִ֥ק מִשָּׁ֖ם בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃

then Jeremiah went forth out of Jerusalem to go into the land of Benjamin, to slip away from there among the people.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּנְפַק יִרְמְיָה מִירוּשְׁלֵם לְמֵיזַל לְאַרְעָא שִׁבְטָא בִּנְיָמִין לְפַלְגָא אַחְסַנְתָּא דְאִית לֵיהּ תַּמָן בְּגוֹ עַמָא.

ויצא ירמיה (ללכת) מירושלים – זש״ה עבד משכיל ימשול בבן מביש זה ירמיהו שמשל בישראל שביישו את עצמם לע״א, ובתוך אחים יחלק נחלה דכתיב ויצא ירמיהו (ללכת) מירושלים, רב אמר ליטול חלקו יצא, ר׳ בנימין בן לוי אמר למשרי תמן נבואן סגיאן, דבר ירמיהו אין כתיב כאן אלא דברי ירמיהו.

לחלק משם בתוך העם – פירושו: כדי להסתנן¹ משם ולצאת בתוך המון האנשים בדרך הגבולות, ואז זימן לו <ה'> את הפקיד אשר שחרר אותו² וגילה את עניינו, ו<ירמיהו> הושב אל הכלא לאחר ההכאה.

1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳חלק׳; רד״ק על אתר. אולם חז״ל (פסיקתא דרב כהנא, קיא ע״ב; ויל״ש, ח״ב, רמז קכו), ת״י על אתר, ואלפסי, ערך ׳חלק׳, מפרשים במשמעות חיתוך וחילוק, בכיוונים שונים.

2. ההסבר הזה נשען, ככל הנראה, על המילים: ״בעל פקדת״ שבפסוק יג, ועל העובדה שהפקיד הזה הכיר את ירמיהו בהיותו בכלא ולאור הנסיבות ידע על שחרורו. רד״ק על אתר רואה את המילים ״בעל פקדת״ כמציינות ממונה על שמירת ״שער בנימין״.

לחלק משם בתוך העם – לפלגא אחסנתא דיליה בגו עמא ובעוד הכשדים צרים עליה לא היה יוצא ממנה שמתפלל על העיר שלא תלכד.

to share [land] from there among the people Jonathan [renders]: To share his inheritance among the people, and as long as the Chaldeans were besieging it, he did not leave it, for he prayed that it should not be taken.

אותה שעה ויצא ירמיהו {מירושלם} ללכת ארץ בנימין לחלק משם בתוך העם – לחלק נחלתו שהיה לו שם בארץ בנימין. וכת״י: לפלגא אחסנא דאית ליה תמן בגו עמא.

לחלק משם בתוך העם – כמו להחליק חסר ה״א הפעלה והוטלה תנועה תחת הלמ״ד וכן לשמיד מעוזנים והדומים להם.

ופי׳ לחליק – להחליק עצמו משם שהיה בתוך העם והיה ירא שמא יתנוהו לבית הכלא לפי שאמר כי אם הכיתם את כל חיל כשדים וגומר וענין לחליק לשון השמטה שהוא קרוב לענין חלקלקות כלומר היה רוצה להיות נשמט משם.

ויונתן תירגם: לפלגא אחסנתא דאית ליה תמן בגו עמא.

ובדרש: ליטול חלק עם הכהנים שהיו בענתות.

יצא ירמיהו מירושלם ללכת אל ארץ בנימין, ואומרו לחליק משם בתוך העם פירשו המפרשים לחליק ולהפריש עצמו מירושלם שהיה שם בתוך העם שהיה ירא שמא יתנוהו בבית הכלא וענין לחליק הוא מלשון השמטה, ולי נראה שבעבור שהיה ירמיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין ואנשי עירו היו שונאים אותו לכן היה הולך לשם להחניף להם בלשון חלקות כדי שיאהבוהו וימצא עמהם כאשר ילכו בגלות. ואפשר לפרשו מענין מחלוקת אף על פי שהוא בחירק (כל) כך דרשוהו חכמים זכרונם לברכה מלשון חלק אמרו שהיה חולק ליטול חלק עם הכהנים אשר בענתות, ובהיות מלשון מחלוקת יאמר שלפי שהיה ירא בשבתו בירושלם לחלוק שם בתוך העם כי כולם היו קמים נגדו לכן היה הולך לארץ בנימין לחלק רוצה לומר לחלוק משם בתוך העם שהיו קרוביו עם אנשי ירושלם.

לחלק משם – בכל ספרים שלפני החי״ת בשוא ופתח ובמכלול דף פ״ה כתוב שהוא בשוא לבדו לחלק ואחריו הלכו בעל מכלל יופי ובעל הלשון וכן כתוב בלוית חן פ׳ כ״ג מהשער השלישי.

לחליק – כמו להחליק והוא מלשון החלקה והשמטה.

ויצא – אז יצא ירמיה מירושלים וכו׳.

לחליק משם – להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים ר״ל שהיה יוצא בין העם היוצאים להיות נשמט מהם לבל ירגישו בו שומרי השער.

לחלִק משם וגו׳ – לפי הנקוד הוא בנין הפעיל, וכן פירשו רד״ק וראזנמילר ענין הַשְמָטָה מלשון חלקלקות {ירמיהו כ״ג:י״ב}, להחליק עצמו (או להחליק רגליו), כלומר: לנוס בהחבא ולהמלט מירושלם בתוך העם היוצאים מן העיר. וזה מפני שידע שיקצפו עליו השרים על שאמר: העיר תשרף באש. ובאותה שעה חיל הכשדים הלך לו והיה קרוב הדבר שאויביו וכל נביאי השקר יתנכלו להמיתו. וירמיהו לא חדל להשמיע דבר ה׳ באמת ואמונה, אך אחר שעשה שליחותו חשב להתרחק מירושלם זמן מה עד יעבור זעם, כדי שיוכל אחר כך לשוב לירושלם ולהנבא בשם ה׳ ולהועיל לבני עמו, אם בארצם ואם חוץ לארצם, וכמו שהיה (ט״ז מרחשון תרכ״ה).⁠^א

ויונתן (ואחריו רש״י וראזנמילר) פירשו: לחלוק נחלה. וקשה לפירוש זה לשון משם, והיה לו לומר: לחלוק שם. גם בתוך העם לא יתישב יפה.

א. כן בדפוס ראשון. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675ב, קולומביה, שוקן) כתוב (במקום: ״וזה מפני... ט״ז מרחשון תשכ״ה)״): ״וקשה, כי לא שמענו עדיין שהיה ירמיה מבקש לברוח מן העיר, מלבד כי עדיין לא הרעו לו, ולא נתנו אותו בית הכלא.⁠״ שד״ל חזר בו מפירוש זה בשנה האחרונה של חייו.

לחלק – כמו להחליק, להחליק א״ע, ופי׳ ויצא בתוך העם.

ויצא ירמיהו לחלק משם בתוך העם ר״ל שרצה לחלק את עצמו מאנשי ירושלים ולהיות בארץ בנימין ופי׳ ויצא בתוך העם היוצאים, לבל ירגישו בו.

לחלק – מגזרת חלקו מחמאות פיו (תהלים נ״ה:כ״ב), וענינו לְהִשָּׁמֵט בנקלה, כאדם רץ על דרך חלק בלי גבשושיות.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) וַֽיְהִי⁠־ה֞וּא בְּשַׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן וְשָׁם֙ בַּ֣עַל פְּקִדֻ֔ת וּשְׁמוֹ֙ יִרְאִיָּ֔יה בֶּן⁠־שֶׁלֶמְיָ֖ה בֶּן⁠־חֲנַנְיָ֑ה וַיִּתְפֹּ֞שׂ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ לֵאמֹ֔ר אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּ֖ים אַתָּ֥ה נֹפֵֽל׃

When he was in the gate of Benjamin, a captain of the guard was there, whose name was Irijah, the son of Shelemiah, the son of Hananiah; and he laid hold on Jeremiah the prophet, saying, "You are falling away to the Chaldeans.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַהֲוָה הוּא בִתְרַע שִׁבְטָא בִּנְיָמִין וְתַמָן גַבְרָא מְמַנָא וּשְׁמֵיהּ יִרְאִיָה בַּר שְׁלֶמְיָה בַּר חֲנַנְיָה וַאֲחַד יַת יִרְמְיָה נְבִיָא לְמֵימַר לְכַסְדְאֵי אַתְּ מִשְׁתְּמָע.

ושם בעל פקידות – ממונה לשמור שלא יצא איש מן העיר להשלים אל הכשדים.

בן שלמיה בן חנניה – הוא חנניה בן עזור (ירמיהו כ״ח:א׳) בן בנו היה זה ולכך יחסו הכתוב ללמד שכל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו וירמיה החניף לו שאמר לו אמן יקים י״י את דבריך (ירמיהו כ״ח:ו׳), ומדרש אגדה שצוה חנניה את בנו ראה שאני מת על ידי ירמיה והעמידני שקרן בנבואתי אם תוכל להכשילו הכשילהו ובנו צוה גם הוא לבניו כך וכשהגיע שעה הכשילו.

and there was the captain of the guard Appointed to guard so that no man should leave the city to make peace with the Chaldeans.

the son of Shelemiah the son of Hananiah That is Hananiah the son of Azzur. He was his grandson, and for the following reason Scripture traced his lineage, [viz.] to teach that whoever flatters a wicked man eventually falls into his hands or into the hands of his son or into the hands of his grandson, and Yirmeyahu flattered him, for he said to him, "Amen! (28:6) [So may the Lord do.] May the Lord fulfill your words" (Sotah 41b). And [according to] the Midrash Aggadah, Hananiah commanded his son, "See that I am dying because of Yirmeyahu, and he made me a liar in my prophecy. If you can cause him to stumble, cause him to stumble. And his son commanded his son also in that manner, and when the time came, he caused him to stumble.

בעל פקידות – פקיד.

אל הכשדים אתה נופל – להיות שם לעזר.

בשער בנימין – שער משערי ירושלם היה נקרא שער בנימן לפי שהיה בחלקו של בנימן או שהיה מוצא השער דרך ארץ בנימן.

ושם בעל פקידות – בעל מנוי שמנו אותו באותו השער כי היו אנשים ממונים לשמור שלא יצא אדם משם אל הכשדים.

ושמו יראייה – בזה השער יראייה בב׳ יודין הראשונה נקראת והשנית אינה נקראת וכן מחוייאל ילד את מתושאל (בראשית ד׳:י״ח) וכן יששכר לקריאת בן אשר.

ובדרש: כי זה חנניה בן עזור (ירמיהו כ״ח:א׳) ובשביל שהכחישו ירמיהו בנבואתו ונבא לו במיתה צוה את בנו שאם יוכל להכשיל את ירמיהו יעשה וכן שלמיה בנו צוה ליראייה בנו ועכשיו כשמצא לו עילה תפשו.

אל הכשדים אתה נופל – רוצה לומר מתחבר ונשמע אליהם וכן תירגם יונתן משתמע ומענין זה וממנשה נפלו על דוד (דברי הימים א י״ב:כ׳), לכו ונפלה אל מחנה ארם (מלכים ב ז׳:ד׳).

והנה בהיותו בשער העיר בעל הפקידה רוצה לומר הפקיד לשמור את הפתח שהיה בן בנו של חנניה בן עזור תפש אותו לאמר אל הכשדים אתה נופל ר״ל להתחבר עמהם, ובדרש אמרו שחנניה בעת מותו בעבור שמת מקללת ירמיהו צוה את שלמיה בנו שבכל מה שיוכל יכשיל את ירמיהו ושלמיה צוה כזה את יראיה בנו ולכן הכשילו עתה.

יראייה – בב׳ יודין הראשונה נקראת ונקודה קמץ ודגושה והשנית אינה נקראת וכן ומחייאל ילד את מתושאל וכן יששכר לקריאת בן אשר רד״ק ועיין מה שכתבתי בפרשת ויצא על יששכר.

בעל – שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד).

פקדת – מלשון פקיד וממונה.

ויתפוש – אחזו בחזקה כמו והיא לא נתפשה (במדבר ה׳:י״ג).

נופל – ענין הטיה זה התחברות כמו ונפלה אל מחנה ארם (מלכים ב ז׳:ד׳).

ויהי הוא – כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא.

ויתפוש – אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם.

ויתפש את ירמיהו – ובפסוק י״ד ויתפוש בירמיה, תפש שאחריו את משתתף עם לכידה שתופש את הבורח ושאחריו ב׳ משתתף עם אחיזה, כמו כי יתפוש איש באחיו.

אל הכשדים אתה נופל – כמו את היהודים אשר נפלו אל הכשדים (לקמן ל״ח י״ט).

אל הכשדים אתה נופל – אחר שהכשדים היו עדיין בארץ יהודה חשדו אותו שרוצה לברוח אל הכשדים להיות אתם.

בעל פקדת – מופקד על פתיחת השער או על ענין אחר.

נפל – ומתחבר להם להשיאם שישובו עלינו כדי שיתקיימו דבריך.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֜הוּ שֶׁ֗קֶר אֵינֶ֤נִּי נֹפֵל֙ עַל⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וַיִּתְפֹּ֤שׂ יִרְאִיָּיה֙ בְּיִרְמְיָ֔הוּ וַיְבִאֵ֖הוּ אֶל⁠־הַשָּׂרִֽים׃

Then Jeremiah said, "It is false; I am not falling away to the Chaldeans.⁠" But he didn't listen to him; so Irijah laid hold on Jeremiah, and brought him to the princes.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודעודהכל

וַאֲמַר יִרְמְיָה שִׁקְרָא אַתְּ אֲמַר לֵית אֲנָא מִשְׁתְּמַע לְכַסְדָאֵי וְלָא קַבֵּיל מִנֵיהּ וַאֲחַד יִרְאִיָה בְּיִרְמְיָה וְאַיְתֵיהּ לְוַת רַבְרְבַיָא.

אינני נופל על הכשדים – זה על והראשון אל וסימן ואל על יקראוהו (הושע י״א:ז׳).

שקר אינני נפל וגו׳ – הטעם שהיה אומר שיניחהו.

ועם היות שירמיהו כחש דבריו

שקר – הדבר הזה הוא שקר.

ולא שמע אליו – לא קבל דבריו ולא האמין לו.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהכל

(טו) וַיִּקְצְפ֧וּ הַשָּׂרִ֛ים עַֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ וְהִכּ֣וּ אֹת֑וֹ וְנָתְנ֨וּ אוֹת֜וֹ בֵּ֣ית הָאֵס֗וּר בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר כִּי⁠־אֹת֥וֹ עָשׂ֖וּ לְבֵ֥ית הַכֶּֽלֶא׃

The princes were angry with Jeremiah, and struck him, and put him in prison in the house of Jonathan the scribe; for they had made that the prison.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וּרְגִיזוּ רַבְרְבַיָא עַל יִרְמְיָהוּ וְאַלְקִיאוּ יָתֵיהּ וִיהָבוּ יָתֵיהּ בֵּית אֲסִירֵי בֵּית יְהוֹנָתָן סַפְרָא אֲרֵי יָתֵיהּ עֲבַדוּ לְבֵית אֲסִירֵי.

בית האסור – בשקל אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳).

הנה השרים קצפו עליו והכוהו ושמו אותו בבית האסורים שעשו בבית יהונתן

ויקצפו – מלשון קצף וכעס.

בית האסור – בית המאסר.

בית יהונתן – בבית יהונתן.

כי אותו – כי את הבית ההוא הכינו להיות בית הכלא.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל

(טז) כִּ֣י בָ֧א יִרְמְיָ֛הוּ אֶל⁠־בֵּ֥ית הַבּ֖וֹר וְאֶל⁠־הַחֲנֻי֑וֹת^א וַיֵּשֶׁב⁠־שָׁ֥ם יִרְמְיָ֖הוּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃

When Jeremiah was come into the dungeon house, and into the cells, and Jeremiah had remained there many days,

א. וְאֶל⁠־הַחֲנֻי֑וֹת =א,ל
• הקלדה!,ממ!=וְאֶל⁠־הַֽחֲנֻ֑יוֹת (טעם האתנחתא באות נו"ן), טעות בעקבות BHS בגלל קריאה מוטעית של כתי"ל.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל

אֲרֵי עַל יִרְמְיָה לְבֵית אֲסִירֵי וּלְגָיו מִן חֶנְוָתָא וִיתֵיב תַּמָן יִרְמְיָה יוֹמִין סַגִיאִין.

ואל החניות – תירגם יונתן לגיו מן חנואתא חניות היו לפני אותו בית הכלא.

and to the cells Jonathan renders: within the cells. There were cells before that prison.

כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החנויות – כשבא ירמיה לבית הסהר שבצד החנויות אז ישב שם ימים רבים. וי״ת: לבית אסירי ולגיו מן חנוותא.

ואל החניות – תרגם יונתן ולגיו מן חנוותא כלומר בית האסור היה לפנים מן החניות שהיו שם לפני בית האסורים.

וישב שם ירמיהו ימים רבים – זה היה פחות משתי שנים, ועל כל פנים פחות מי״א שנה, וכבר נזכר מעט מזה ע״ד שמעי (מלכים א ב׳:ל״ח).

ולפי שהיו חנויות סמוכות לבית הסהר ההוא ולפניו לצד החוץ לכן אמר כי בא ירמיהו אל בית הבור שהוא היה היותר רע שבמאסר, ואל החנויות רוצה לומר אשר בתוך החנויות וישב שם ימים רבים.

וראוי שנבאר עתה מה היה מאסר ירמיהו כי הנה באו בזה פסוקים בלתי מתישבים אלו עם אלו, וזה כי הנה למעלה בנבואה הי״ב נאמר וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה וגומר אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה, ואחר זה בנבואה הזאת כשצוה ירמיהו אל ברוך לקרא המגילה אמר אני עצור לא אוכל לבוא בית ה׳, והיה זה בימי יהויקים ואיך נהיה זה ועדיין לא תפשו צדקיהו, עוד נאמר למעלה וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נתנו אותו בבית הכלא וראה שהיה אסור בימי צדקיהו וכאן נאמר שהשרים אסרו אותו בעבור שהיה הולך לארץ בנימין ואם כן לא היה הוא אסור מהמלך, ואחר זה כתוב ששאל ירמיהו מאת המלך שלא ישיבהו לבית יהונתן והיא המאסר שנתנו לו השרים ויצוה המלך צדקיהו ויפקידו את ירמיהו בחצר המטרה והוא כבר היה ראשונה בחצר ההיא ושם ישב עד אשר נלכדה העיר וכמו שיזכור אחר זה, וקשיא אם כן מדידיה לדידיה, והנראה בזה הוא שירמיה לא לבד נתפש בבית הכלא פעם אחת כי פעמים רבות אסרוהו שם ושיהויקים אסרו כבראשונה מפני מה שניבא עליו הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט וגומר לכן כה אמר ה׳ אל יהויקים וגומר לא יספדו לא הוי אחי והוי אחות לא יספדו לו הוי אדון והוי הודו קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, וניבא גם כן על יכניהו בנו ובעבור זה שמוהו בבית האסורים ושם צוה לכתוב את מלת איכה על ידי ברוך בן נריה, וכאשר מלך צדקיהו לפי שהוא היה אז מלך צדיק אף על פי שעבדיו ועמו היו רעים וחטאים לה׳ מאד הוא צוה להוציאו מבית האסורי׳ ויורה על זה מה שאמר למעלה מזה כשסיפר מהמלכת צדקיהו וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נתנו אותו בבית הכלא רוצה לומר שאז כשמלך צדקיהו יצא הנביא מבית האסורים ובא בתוך העם ולא שמוהו בבית הכלא, האמנם אחרי זה בשנה העשירית לצדקיהו כשניב׳ ירמיהו עליו שלא ימלט מיד מלך בבל צוה לשומו בבית הכלא והיא פעם שניה, ועל זה נאמר למעלה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ בשנה העשירית וגומר, וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה וגומר, ושם נאמרה לו נבואת חנמאל על קנין השדה ושאר הנבואות הטובות והנחמות ושם נאמר ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה וגומר, ובהיותו שמה באתהו הנבוא׳ שנזכרה למעלה הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כי בזה נתן לו האל יתעלה רשות ואומץ לב לשיצא מחצר המטרה שהיה מקום שנתנו לו למאסר ושילך למלך לומר לו דבר השם, וזהו אומרו הלוך ואמרת שילך שמה וכן עשה שהלך אל המלך ודבר אליו ומאז והלאה לא הביאוהו באותו המאסר ועשה נסיון הרכבים, ואחר זה בעלות חיל הכשדים מירושלם יצא ירמיהו ללכת לארץ בנימין ותפשוהו יראיה והשרי׳ כדי שלא יברח אל הכשדיים ונתנו אותו בית הסוהר בית יהונתן הסופר, ומשם שלח המלך צדקיהו ולקחו וידבר אתו ויצו שלא ישיבוהו עוד בית יהונתן ויפקיד אותו בחצר המטרה וזו היתה מאסר שלישי לו שמה, ומשם לקחוהו השרים והשליכו אותו אל בור מלכיה שהיה שם בחצר המטרה ונטבע בטיט, ומשם הוציאוהו בדבר המלך עבד מלך הכושי וישב ירמיהו בחצר המטרה ומשם היה שולח המלך לדבר אתו וחוזר שם ושמה ישב עד אשר נלכדה העיר, וזהו אמתת הענין הזה עם היות באו הפרשיות והפסוקים בלתי מסודרים בזה בקדימה והאיחור כמו שזכרתי בהקדמת זה הספר כי בא המאוחר ראשונה והקודם באחרונה ואין ספק שיהיה לסבה מה בלתי מושג׳ אצלנו. והותרה בזה השאלה הד׳:

כי בא – אשר בא.

החנויות – הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר וידוע הוא בדרז״ל.

כי בא ירמיה – אשר משם בא ירמיהו אל בית הבור אשר שם בור בית האסורים והוא המקום היותר רע שבמאסר.

ואל החנויות – ר״ל אשר בתוך החנויות.

החנויות – ראזנמילר מפרש משרש חנא בערבי שענינו flectere incurvare, מקומות מתחת לארץ ועל גבם כִּפָּה. אמנם שם חנות גם בארמי וגם בערבי ענינו taberna, ובית שמוכרים בו מזונות. ואפשר שהיה מנהגם למכור מאכל ומשתה בבתים מתחת לארץ, כמו שיש נוהגים גם בימינו.

כי – כאשר.

החניות – ממקומו נראה שהיה בית הכלא מתחת לאדמה שפל יותר מבית הבור שנזכר לפניו, ואין אנו יודעים מדוע נקרא בשם זה.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משההכל

(יז) וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ וַיִּקָּחֵ֗הוּ וַיִּשְׁאָלֵ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ בְּבֵיתוֹ֙ בַּסֵּ֔תֶר וַיֹּ֕אמֶר הֲיֵ֥שׁ דָּבָ֖ר מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ יֵ֔שׁ וַיֹּ֕אמֶר בְּיַ֥ד מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל תִּנָּתֵֽן׃

then Zedekiah the king sent, and fetched him; and the king asked him secretly in his house, and said, "Is there any word from Hashem?⁠" Jeremiah said, "There is.⁠" He said,⁠" You shall be delivered into the hand of the king of Babylon.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּשְׁלַח מַלְכָּא צִדְקִיָה וְדַבְּרֵיהּ וְשַׁאֲלֵיהּ מַלְכָּא בְּבֵיתֵיהּ בְּסִתְרָא אֲמַר הָאִית פִּתְגָמָא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲמַר יִרְמְיָא אִית וַאֲמַר בְּיַד מַלְכָּא דְבָבֶל תִּתְמְסָר.

וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וגומר עד וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו וגומר. סיפר הכתוב שבהיות ירמיהו בבית הבור אשר בבית יהונתן שלח צדקיהו בעדו ושאלו בביתו בסתר היש דבר מאת ה׳ רוצה לומר אם באה אליו נבואה מקרוב כי היה צדקיהו ירא את ה׳ אם לא שאנשיו ועמו כולם היו רשעים, וירמיהו השיבו יש ויאמר ביד מלך בבל תנתן רוצה לומר אע״פ שצרות לבבי הרחיבו והשרים עשו עמי רעות הרבה הנה לא קצרה יד ה׳ מהופיע בי נבואתו ואתה אדוני המלך תדע לך בלי ספק שביד מלך בבל תנתן כי הנבואה תמיד תודיעני זה בלי חלוף.

היש דבר – ר״ל אם זה מקרוב בא לו נבואה מה.

יש – באה לי נבואה מקרוב.

ויאמר ביד וכו׳ – וחזר ואמר וזהו הנבואה הבאה אשר תנתן ביד מלך בבל.

היש דבר מאת ה׳ – ר״ל כי משריפת העיר וכבושה כבר הגיד לו, ושאל אותו אם י״ל דבר חדש ויאמר יש דבר חדש, והיא נבואה עליך שאתה תנתן ביד מלך בבל – ומעשה זו היה קודם הנבואה שנזכר למעלה סי׳ ל״ד שפרשתיה למעלה סי׳ ל״ב.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֔הוּ אֶל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּ֑הוּ מֶה֩ חָטָ֨אתִֽי לְךָ֤ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְלָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי⁠־נְתַתֶּ֥ם אוֹתִ֖י אֶל⁠־בֵּ֥ית הַכֶּֽלֶא׃

Jeremiah said to king Zedekiah, "How have I sinned against you, or against your servants, or against this people, that you have put me in prison?

תרגום יונתןאברבנאלעודהכל

וַאֲמַר יִרְמְיָה לְמַלְכָּא צִדְקִיָה מָה חָבֵית לָךְ וּלְעַבְדָךְ וּלְעַמָא הָדֵין אֲרֵי יְהַבְתּוּן יָתִי לְבֵית אֲסִירֵי.

ואחר זה בקש הנביא ממנו על מאסרו כי לא היה בו משפט מות והוא לא חטא נגדם כי דבר אליו מה שצוהו השם.

תרגום יונתןאברבנאלהכל

(יט) [וְאַיֵּה֙] (ואיו) נְבִ֣יאֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר⁠־נִבְּא֥וּ לָכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹא⁠־יָבֹ֤א מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֙ עֲלֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃

Where now are your prophets who prophesied to you, saying, 'The king of Babylon shall not come against you, nor against this land?'

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל

וְאָן נְבִיאֵיכוֹן דְשִׁקְרָא דְאִתְנַבִּיאוּ לְכוֹן לְמֵימָר לָא יֵיתֵי מַלְכָּא דְבָבֶל עֲלֵיכוֹן וְעַל אַרְעָא הָדָא.

ואיה נביאכם – ואין כתיב רוצה לומר אין הדבר שהבטחתם בו מפי נביאכם.

מחוץ האופים – משוק הנחתומים. ובמדרש שהיו נותנים לו פת קיבר שהיא נמכרת חוץ לפלטרא פירוש פת קיבר פת סובין.

ושאר הנביאים אשר היו מנבאים טובה הנה הם נחבאים וכסתה כלמה פניהם.

ואיו – ואיה קרי והוא חד מן מלין דכתיבין ו׳ בסוף תיבותא וקריין ה״א וסימן נמסר בשמואל ב׳ כ״א ושם נאמר ואיו נביאכם פלוגתא וכן במסורת כתובת יד מצאתי כדין פליגין עליה. האמנם יש מסרה אחרת האומרת ואיה ג׳ ר״פ בקריאה וגו׳ ואיו נביאכם כן כתוב עיין במסורת על פסוק זה.

ואיה נביאיכם – ר״ל איה הבטחת נביאיכם אשר נבאו וכו׳ וכאומר הלא הנה בא ועושה מצור על העיר.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל

(כ) וְעַתָּ֕ה שְֽׁמַֽע⁠־נָ֖א אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ תִּפׇּל⁠־נָ֤א תְחִנָּתִי֙ לְפָנֶ֔יךָ וְאַל⁠־תְּשִׁבֵ֗נִי בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר וְלֹ֥א אָמ֖וּת שָֽׁם׃

Now please hear, my lord the king; please let my supplication be presented before you, that you not cause me to return to the house of Jonathan the scribe, lest I die there.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וּכְעַן שְׁמַע כְּעַן רִבּוֹנִי מַלְכָּא תִּתְקַבֵּיל כְּעַן בָּעוּתִי קֳדָמָךְ וְלָא תְתִיבִינַנִי לְבֵית יְהוֹנָתָן סַפְרָא וְלָא אֵימוּת תַּמָן.

וכיון שלא חטאתי לך ולעבדיך אל תשיבני לבור אשר בבית יהונתן הסופר לא אמות שמה.

ועתה שמע נא – בגעיא.

תפל – ענין נטיה.

ועתה – הואיל ונביאיכם כחשו והאמת אתי שמע אתה אלי תפול עתה תחנתי לפניך וכו׳.

ולא אמות – למען לא אמות שם מעקת המאסר.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(כא) וַיְצַוֶּ֞ה הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיַּפְקִ֣דוּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֘הוּ֮ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וְנָתֹן֩ ל֨וֹ כִכַּר⁠־לֶ֤חֶם לַיּוֹם֙ מִח֣וּץ הָאֹפִ֔ים עַד⁠־תֹּ֥ם כׇּל⁠־הַלֶּ֖חֶם מִן⁠־הָעִ֑יר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃

Then Zedekiah the king commanded, and they committed Jeremiah into the court of the guard; and they gave him daily a loaf of bread out of the bakers' street, until all the bread in the city was spent. Thus Jeremiah remained in the court of the guard.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּפַקֵיד מַלְכָּא צִדְקִיָה וּפַקִידוּ יַת יִרְמְיָה בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא וִיהָבוּן לֵיהּ פִּתָּא דְלַחְמָא לְיוֹמָא מִשׁוּק נַחְתּוֹמַיָא עַד דִשְׁלִים כָּל לַחְמָא מִן קַרְתָּא וִיתֵיב יִרְמְיָה בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא.

מחוץ האופים – משוק נחתומים כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ׳:ל״ד).

from the street of the bakers Heb. מחוץ, from the street of the bakers. Cf: "And you shall make streets (וחצות) for yourself in Damascus" (Melakhim I 20:34).

מחוץ האופים – משוק נחתומייא.

וצוה אז המלך שלא ישיבוהו לבור אבל יפקידוהו בחצר המטרה וכדי שלא ימות ברעב יתנו לו ככר לחם ליום מחוץ האופים שהוא כמו שת״י משוק הנחתומי׳, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש (שיר השירים רבה א, מא) שהיו נותנים לו פת קיבר שהיתה נמכרת חוץ לפלטירא פירוש פת סובין, וכפי הפשט נראה שמפני הרעב היו עושים פת למכור בשוק ידוע כדי לפרנס העם שבירושלם ונתנו לכל אחד ככר אחד ליום וצוה המלך שיתנו משם לירמיהו חקו דבר יום ביומו בלי מעות עד תום כל הלחם מן העיר ומאז והלאה ישב ירמיהו בחצר המטרה כי לא רצה לצאת משם אף על פי שלא היו שמה שומרים עליו:

ויפקידו – מלשון פקדון והנחה.

בחצר המטרה – שם משמר בית האסורים.

ככר – כן יקרא לחם השלם.

מחוץ – משוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ׳:ל״ד).

האופים – מלשון אפיית הפת.

תום – ענין השלמה.

ויפקידו – והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ״כ.

ונתון לו – גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר.

וישב ירמיה – ר״ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם.

וישב ירמיהו – ר״ל לא היה כלוא שם וישב חפשי, כי רק על הנבואה שלמעלה סי׳ ל״ד כלאו צדקיהו שזה היה אחר מעשה זה ושאז כלאו מפני שנבא זאת אל העם כמש״פ שם.

מחוץ – נפרד משם חוצות.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון