Yirmeyahu 20 – ירמיהו כ‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּשְׁמַ֤ע פַּשְׁחוּר֙ בֶּן⁠־אִמֵּ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְהוּא⁠־פָקִ֥יד נָגִ֖יד בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֔הוּ נִבָּ֖א אֶת⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

Now Pashhur, the son of Immer the priest, who was chief officer in the house of Hashem, heard Jeremiah prophesying these things.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל

וּשְׁמַע פַשְׁחוּר בַּר אִמַר כַּהֲנָא וְהוּא מְמַנָא סְגַן כַּהֲנַיָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ דְיִרְמְיָה מִתְנַבֵּי יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין.

פקיד – נגיד הפקיד הגדול שהוא נגיד על כלם ותרגם יונתן ממנא סגן כהניא.

ואז פשחור בן אמר הכהן שהיה פקיד ונגיד על כל הכהנים בבית השם, וכפי יונתן היה סגן הכהנים בשמעו את דברי ירמיהו.

פקיד נגיד – ממונה ושר היה בבית ה׳.

את ירמיה – מוסב על וישמע.

פקיד נגיד – פקיד – ענינו: מָפְקָד וממונה מאחרים. כמו: וְיַפְקֵד המלך פקידים {אסתר ב׳:ג׳}, הלא בן ירבעל וזבול פקידו (שופטים ט׳:כ״ח). ונגיד – ענינו: מושל ומנהיג, מלשון נְגֵד בארמית שהוא משיכה והנהגה. וגם המלך נקרא נגיד [גם מֶלֶך נגזר מן מוֹלִיךְ]. והנה פקיד נגיד – הוא ממונה על הנהגת דבר מה.

פקיד נגיד – מנוי על יתר משרתי בית ה׳ להמשיכם ולהכריחם לעבודתם; ונגד הוא תרגומו של משך, וכן במס׳ אבות (משנה אבות א׳:י״ג) נגד שמא, מי ששמו נמשך והולך למרחוק.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משההכל

(ב) וַיַּכֶּ֣ה פַשְׁח֔וּר אֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיִּתֵּ֨ן אֹת֜וֹ עַל⁠־הַמַּהְפֶּ֗כֶת אֲשֶׁ֨ר בְּשַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Then Pashhur struck Jeremiah the prophet, and put him in the stocks that were in the upper gate of Benjamin, which was in the house of Hashem.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל

וְאַלְקֵי פַּשְׁחוּר יַת יִרְמְיָה נְבִיָא וִיהַב יָתֵיהּ לְכֵיפְתָּא דְבִתְרַע שִׁבְטָא בִּנְיָמִין עִלָאָה דִי בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

המהפכת – שם מקום האסורים.

ויונתן תרגם: לכיפתא ארוולו״ר בלעז.

and placed him in the prison the name of a place of a prison, and Jonathan rendered: לכיפתא (arvolud in Old French), a vault.

המהפכת – בית הסהר.

על המהפכת – יש מפרשים שהוא בית הסוהר.

ואדוני אבי ז״ל פירש כלי שהוא עשוי שני עצים ועושין בנתים בית צואר ומכניסין שם צוארי האסורין.

ויונתן תרגם: לכיפתא.

בשער בנימן העליון – השער הזה היה בחלק בנימן כי בית המקדש היה מקצתו בחלק יהודה ומקצתו בחלק בנימן.

הכה אותו ועוד נתן אותו על המהפכת אשר בשער בנימין שהוא היה בית האסורים, והרב רבי דוד קמחי כתב בשם אביו שהיה המהפכת כלי עשוי משני עצים ועשוי בעיניהם בית צואר שמכניסים שם ראשי האסורים בצער גדול והיה אותו כלי מהפכת עומד בשער בנימין העליון שבבית השם כי היה בית המקדש מקצתו בחלק יהודה ובמקצתו בחלק בנימין, והיה פשחור זה מנביאי השקר מנבא בשם השם והיה אומר שהקב״ה קרא שמו פשחור.

המהפכת – הוא שם של בית הסוהר.

בשער בנימן – כן נקרא שם השער.

העליון – העומד בגובה ההר.

על המהפכת – לא נמצא אלא כאן ולמטה כ״ט:כ״ו. ובדברי הימים (דברי הימים ב ט״ז:י׳): בית המהפכת. ותרגם יונתן: כיפתא. ופירש רש״י: לשון כִּפָּה (volta). ובמשנה (משנה סנהדרין ט׳:ה׳): מי שלקה ושנה בית דין מכניסים אותו לכיפה, ופירשו בגמרא (בבלי סנהדרין פ״א:): מאי כיפה? מלא קומתו. כלומר: בית נמוך וצר שאין בו מקום אלא לגוף אדם אחד. ואולי היתה הכיפה בית למטה מן הקרקע, ונקרא כן מפני שעליו כיפה לסבול משא הבית שעליו. וכן אומרים באיטלקי: volta לבית היין (cantina). וכן תרגם כאן המתרגם האלכסנדרי. אבל ממה שהוא אומר אחר כך: וַיוֹצֵא {ירמיהו כ׳:ג׳}, לא: וַיַעֲלֶה, נראה שלא היה מתחת לארץ.

וגוסעציוס אומר: שאולי נקרא מהפכת מלשון מהפכת סדום, שהיה מקום בלא תקרה, ודומה לחרבה.

המהפכת – בית הסהר בנוי מתחת לארץ, וגגו כקשת לחוזק הבנין; ושד״ל דוחה פירוש זה מפני שכתוב וַיֹּצֵא ולא וַיַּֽעַל, ונראה לי שמחמת דקדוק קל כזה אין לדחותו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משההכל

(ג) וַֽיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֹּצֵ֥א פַשְׁח֛וּר אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ מִן⁠־הַמַּהְפָּ֑כֶת וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו יִרְמְיָ֗הוּ לֹ֤א פַשְׁחוּר֙ קָרָ֤א יְהֹוָה֙י״י֙ שְׁמֶ֔ךָ כִּ֖י אִם⁠־מָג֥וֹר מִסָּבִֽיב׃

It happened on the next day, that Pashhur brought forth Jeremiah out of the stocks. Then Jeremiah said to him, "Hashem has not called your name Pashhur, but Magormissabib.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְאַפֵּיק פַשְׁחוּר יַת יִרְמְיָה מִן כֵּיפְתָא וַאֲמַר לֵיהּ יִרְמְיָה לָא פַשְׁחוּר רַבִּי יְיָ שְׁמָךְ אֱלָהֵין יִתְכַּנְשׁוּן עֲלָךְ דְקָטְלִין בְּחַרְבָּא מִסְחוֹר סְחוֹר.

מגור – יראה.

לא פשחור קרא י״י שמך וגו׳ – לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג׳:י״א) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור.

דבר אחר: פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא לשון אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז).

Magor Terror.

Not Passhur did the Lord call your name, etc. Your name was not called Pashhur except for this matter, that is to say: פָֹשַח ֹשָחוֹר, cut off and black like "a tree that was cut off (נִפְֹשַח)" (Shevi'ith 4:6, Orlah 1:5). Also, "And He cut me off (וַיִפַֹשְחֵנִי)" (Lam. 3:11). And so he said to him, Not Pashhur did He call your name, for the expression of Pashhur means a great man and the son of nobles, Pashhur. 'Pash' denotes expansion and 'hur' nobility. But for this reason your name was called Pashhur, Pashah shahor. 'Pashah' means 'cut off,' and 'shahor' means 'black.' Another explanation. 'Pashah sehor.' Many will be around you to slay you. Now according to this explanation, מָגוֹר is an expression of gathering, like "Gathered (מְגוּרֵי) to the sword" (Yechezkel 21:17).

לא פשחור קרא י״י שמך – אמר ירמיה לפשחור^א כמדומה אתה ששמך פשחור משמע לטובה: פרה, פש, ובן חורין, לא כי אלא לרעה משמע פשחור סביב לשון ויפשחני וזהו מגור מסביב.

א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בכ״י פריס 163 חסר: ״לפשחור״.

לא פשחור קרא י״י שמך – אמר קרא י״י שמך לפי שהוא היה מחזיק עצמו כנביא ואומר כי י״י קרא לו כי שלום יהיה להם לפיכך אמר לו ירמיהו אשר נבאת להם בשקר (ירמיהו כ׳:ו׳). ואמר לו ירמיהו אתה אומר כי קרא י״י שמך ודבר עמך לא קרא י״י אותך בשם פשחור כי אם מגור מסביב לא תהיה בטוח כמו שאתה אומר אלא פחד יהיה לך מכל סביבותיך ומגור ראוי לקרוא שמך כי מגור יהיה לך.

וממחרת אותו היום הוציא פשחור את ירמיהו מן המהפכת וירמיהו לא פחד ממנו אבל אמר לו בפרסום שהוא היה נביא שקר כי לא קרא השם את שמו פשחור כי אם מגור מסביב כאילו אמר אתה מנבא לבני יהודה בטחונות שקר הם אבל יהיה מגור ויראה ופחד לעצמו ולכל אוהביו.

מגור – ענין אסיפה וקבוץ כמו אוגר בקיץ (משלי י׳:ה׳).

לא פשחור וכו׳ – ר״ל לא נקרא שמך פשחור כי אם לאות שאסיפת גייסות יקיפו אותך מסביב כי פשחור הוא כמו פש סחור ופש הוא ענין רבוי כמו ופשו פרשיו (חבקוק א׳:ח׳) וסחור הוא תרגומו של סביב.

ויוצא פשחור – אולי במצות המלך.

לא פשחור קרא ה׳ שמך – רבים בקשו הוראת שם פשחור שתהיה לשון גדולה והצלחה. ואין צורך, כי כן דרך הנבואות, כמו: ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם {בראשית י״ז:ה׳}, וכן: לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה {בראשית י״ז:ט״ו}, אין ספק כי שמות אברם ושרי אין להם שום הוראה מגונה שבעבור כן נשתנו. אף כאן אפשר שאין לשם פשחור שום הוראת גדולה, אבל ירמיה אומר לו: דע כי שמך הראוי לך אינו אלא זה: מגור מסביב.

לא פשחור – שם פש-חור, פש מענין ריבוי והתפשטות, כמו ופשו פרשיו, כי תפושו כעגלה דשה, וחור מענין חירות ומגור הוא ההפך שמורה הצמצום (כנ״ל ו׳ כ״ה).

לא פשחור – ששם זה מורה על התפשטות והחירות,

כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור.

לא פשחור וגו׳ – ברש״י פרשת דברים (א׳:ז׳) נמצא ״הדבק לְשַחְוָר וישתחוו לך״, לשון גדולה; ופ״א שבראש שם פשחור היא פ״א נוספת כמו בשם ״פרעה״ (הָרוֹעֶה), ובשרש פעל הבא מן עלל, ופרח מן ריח, ופרץ מן רצץ, ורבים עוד, והיא פ״א רפה בלשון ישמעאל שהזכיר רד״ק כמה פעמים.

מגור – פחד תמידי מצרה שבנקל תבוא, כפחד גר במקום מגוריו שמשפטי המקום אינם מגינים עליו ועל כן באה עליו האזהרה כמה פעמים בתורה; וכאן ר״ל ממה שיקרה לך תדיר, תפחד אתה וגם אוהביך.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) כִּ֣י כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡הי״י֡ הִנְנִי֩ נֹתֶנְךָ֨ לְמָג֜וֹר לְךָ֣ וּלְכׇל⁠־אֹהֲבֶ֗יךָ וְנָ֥פְל֛וּ בְּחֶ֥רֶב אֹיְבֵיהֶ֖ם וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֑וֹת וְאֶת⁠־כׇּל⁠־יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֔ל וְהִגְלָ֥ם בָּבֶ֖לָה וְהִכָּ֥ם בֶּחָֽרֶב׃

For thus says Hashem, 'Behold, I will make you a terror to yourself, and to all your friends; and they shall fall by the sword of their enemies, and your eyes shall see it; and I will give all Judah into the hand of the king of Babylon, and he shall carry them captive to Babylon, and shall kill them with the sword.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מְסַר לָךְ לִתְּבַר לָךְ וּלְכָל רַחֲמָךְ וְיִתְקַטְלוּן בַּחֲרַב בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְעֵינָךְ חַזְיָן וְיַת כָּל דְבֵית יְהוּדָה אֶמְסַר בְּיַד מַלְכָּא דְבָבֶל וְאַגְלִינוּן לְבָבֶל וְיַמְחִינוּן בְּחַרְבָּא.

כי כה אמר י״י, נתנך למגור – היה לו לומר נותן מגור לך ולכל אוהביך אלא כך אמר לו במקום שאתה עתה בנבואתך מבטח לך ולכל אהביך שבוטחים בדברי שקר שאתה אומר להם תהיה להם במקום מבטח למגור ולפחד וגם אתה תפחד עמהם.

וכמו שיהיה להם מגור כן תבוא עליהם הצרה שיפלו בחרב אויביהם ועיני פשחור תראינה כל זה ויבוש משקרות נבואותיו, ועל ערי יהודה אמר ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה ויכם בחרב רוצה לומר שמהם ילכו בגלות לבבל ומהם יהרוג בחרב בלכידת הערים.

למגור – לאסיפת הגייסות.

לך – אותך אתן ולכל אוהביך.

ועיניך רואות – כשיפלו בחרב.

והכם – מהם יכה בחרב.

הנני נותנך למגור לך ולכל אוהביך – כמו למעלה (ירמיהו י״ז:י״ז): אל תהיה לי למחתה – סבת מחתה, וכן למטה: כי היה דבר ה׳ לי לחרפה ולקלס {ירמיהו כ׳:ח׳}. אף כאן: אשים אותך סבת מגור לך ולכל אוהביך, חֵלֶף שהיית סבת בטחון לאוהביך אשר נבאת להם בשקר (כפירוש רד״ק וראזנמילר).⁠^א

ונפלו בחרב אויביהם – לא כלם אלא קצתם,⁠^ב כי למטה אומר שיבאו בבלה ושם ימותו {ירמיהו כ׳:ו׳}, וסתם מיתה אינה בחרב, רק כמות כל האדם.

א. כן בדפוס ראשון. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א) נוסף כאן משפט שהועבר עליו קולמוס: ״שתירא לנפשך מפני שנאת העם, כשיראו שהיית מבטיחם בשקר. וכן אוהביך ייראו בסבתך, כי גם הם יהיו שנואים לעם להיותם אוהביך.⁠״

ב. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, שוקן (במקום: ״ונפלו בחרב אויביהם – לא כלם אלא קצתם״): ״ולכל אוהביך – לאוהביך המרובים, כמו למעלה (ירמיהו י״ח:י״ח). ובאמרו לאוהביך, אין הכוונה לכלם דווקא, כי לא נִבָּא שיפלו כלם בחרב״.

נותנך למגור שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו,

ונפלו בחרב בעת המלחמה,

ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום,

והגלם ושם בבבל יכם בחרב – או ר״ל הגלה מקצתם, והכה מקצתם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) וְנָתַתִּ֗י אֶת⁠־כׇּל⁠־חֹ֙סֶן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת⁠־כׇּל⁠־יְגִיעָ֖הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־יְקָרָ֑הּ וְאֵ֨ת כׇּל⁠־אוֹצְר֜וֹת מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְזָזוּם֙ וּלְקָח֔וּם וֶהֱבִיא֖וּם בָּבֶֽלָה׃

Moreover I will give all the riches of this city, and all the gains of it, and all the precious things of it, yes, all the treasures of the kings of Judah I will give into the hand of their enemies; and they shall make them a prey, and take them, and carry them to Babylon.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאֶתֵּן יַת כָּל עוֹתַר אַרְעָא הָדָא וְיַת כָּל עֲמָלָהּ וְיַת כָּל לֵיאוּתָהּ וְיַת כָּל אוֹצְרֵי מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה אֶמְסַר בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְיִבְזוּנוּן וְיִשְׁבּוּנוּן וְיוֹבְלִינוּן לְבָבֶל.

חוסן – ממון.

the wealth money.

כל חוסן – כל תוקף, הוא מלך צדקיה והשרים.

יגיעה – ההמון.

יקרה – הדרה.

ונתתי, חוסן – ענין חוזק ותוקף כמו והיה החסון לנעורת (ישעיהו א׳:ל״א), וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳). וחוסן רצה לומר האוצר הטוב והיקר וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה). וכן הנפעל ממנו לא יאצר ולא יחסן (ישעיהו כ״ג:י״ח). וקרא האוצר חוסן לפי שהאוצר חוזק האדם ותקפו לעת צרה.

ועל ירושלם בפרט אמר ונתתי את כל חוסן העיר הזאת שהם כלי המלחמה שהיו בידיהם ואת כל יגיעה רוצה לומר המעשה אומנים היגעים במלאכתם, ואת כל יקרה רוצה לומר העושר והכבוד אשר ביד הסוחרים, ואת כל אוצרות מלכי יהודה הכל אתן ביד אויביהם ובזזום והביאום בבלה.

חוסן – ענין חוזק ועל העושר יאמר שהוא החוזק וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה).

יגיעה – גם הוא יאמר על העושר הבא ביגיעה ועמל.

ובזזום – מלשון בזה ושלל.

ואת כל יקרה – כל הדברים היקרים הנמצאים בה.

אתן – על כי האריך והפסיק חזר ואמר אתן וכן דרך המקרא.

חוסן – עקרו של דבר חזק ומתקיים, וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳), ובא על העושר בהשאלה כי הון עשיר קרית עזו, ופה ר״ל דברים החזקים שבעיר כמו בית צדיק חוסן רב, ומשתתף עם מחסה ועל כיבוש מבצרים שייך לשון נתינה. ובזה בא על דברים הנבזזים מן החיל, ולקיחה שייך אל האוצרות, שרובם נלקחים לאוצר המלך ואינם נבזזים, ואם גם האוצרות ניתנו לאנשי החיל לבוז אז יפיל עליהם לשון בזה (למעלה ט״ו י״ג).

ונתתי את כל חוסן הם הדברים החזקים שבעיר כמו המבצרים,

ויגיעה כספם וזהבם ותבואותיהם,

ויקרה דברים היקרים כמו אבנים טובות ומרגליות,

ואת כל אוצרות שאצרו המלכים,

אתן מפרש נגד כל חוסן אמר אתן ביד אויביהם שיכבשו המבצרים, ונגד יגיעה ויקרה אמר ובזזום שיבוזו אנשי החיל איש לו, ונגד האוצרות אמר ולקחום כי יוקחו לאוצר מלך בבל.

חסן – עושר העובר לנחלה מהאב לבנו; החסין תרגומו של הנחיל.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וְאַתָּ֣ה פַשְׁח֗וּר וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֔ךָ תֵּלְכ֖וּ בַּשֶּׁ֑בִי וּבָבֶ֣ל תָּב֗וֹא וְשָׁ֤ם תָּמוּת֙ וְשָׁ֣ם תִּקָּבֵ֔ר אַתָּה֙ וְכׇל⁠־אֹֽהֲבֶ֔יךָ אֲשֶׁר⁠־נִבֵּ֥אתָ לָהֶ֖ם בַּשָּֽׁקֶר׃

You, Pashhur, and all who dwell in your house shall go into captivity; and you shall come to Babylon, and there you shall die, and there shall you be buried, you, and all your friends, to whom you have prophesied falsely.'"

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאַתְּ פַּשְׁחוּר וְכָל יַתְבֵי בֵיתָךְ תְּהָכוּן בְּשִׁבְיָא וּלְבָבֶל תִתּוֹבַל וְתַמָן תְּמוּת וְתַמָן תִּתְקְבֵר אַתְּ וְכָל רְחִימַיִךְ דְאִתְנַבֵּיתָא לְהוֹן בְּשִׁקְרָא.

ואתה פשחור וגו׳ ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר – רבי חלבו אומר המת בחוצה לארץ ונקבר בחוצה לארץ שתי צרות בידו אחת צרת המיתה ואחת צרת הקבורה, ור׳ חמא בר חנינא אמר המת בחוצה לארץ כיון שנקבר בחוצה לארץ אין בידו אלא (מיתה) [צרה] אחת, ומה מקיים רבי חמא בר חנינא ושם תמות ושם תקבר, שקבורת ארץ ישראל מכפרת לו שנאמר וכפר אדמתו עמו.

ואתה, אתה וכל אהביך – ולמעלה אמר על אהביו שיפלו בחרב אויביהם והנה אומר שיקברו בבבל רוצה לומר אותם שימלטו מחרב ירושלים ילכו בשבי בבל ושם ימותו ויקברו והקללה הוא שיקברו בארץ טמאה לפיכך אמר ושם תקבר כי אחר שאמר ושם תמות ידוע הוא ששם יקבר אלא דרך קללה זכר לו הקבורה שיקבר בארץ טמאה ומה שאמר בכל פסוק מהם כל אהביך רוצה לומר רבים מאהביך כי יבא כל בענין הזה כמו וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז) – רוצה לומר רבים מהארץ וכמוהו רבים.

ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלך בשבי אל בבל ושם תמות ותקבר בארץ טמאה עם כל אוהביך אשר נבאת להם בשקר ושמעו לקולך, ולפי שפשחור הכה את ירמיהו ונתן אותו על המהפכת לכן צעק ירמיהו חמס מתוך צערו באומרו

אשר נבאת – כי פשחור אמר שהוא נביא וניבא בשקר.

וכל אוהביך – הנשארים שלא נפלו בחרב (רד״ק).

ושם תקבר ר״ל לא תשוב לא בחיים ולא אחרי המות.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) פִּתִּיתַ֤נִי יְהֹוָה֙י״י֙ וָאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כׇּל⁠־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃

"Hashem, you have persuaded me, and I was persuaded. You are stronger than I, and have prevailed. I have become a laughing-stock all the day, every one mocks me.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שַׁבֵּישְׁתַּנִי יְיָ וְאֶשְׁתַּבֵּישִׁית תַּקִיפְתַּנִי וִיכַלְתְּ לִי הֲוֵיתִי לִלְעֵיב כָּל יוֹמָא כּוּלְהוֹן מְחַיְכִין בִּי.

פתיתני ה׳ ואפת – אמרה כנס״י רבש״ע פתיתני עד שנתת לנו את התורה ונתת על צוארי עול מצות ובהם נענשתי אלו לא קבלתי את התורה הייתי כאחת האומות לא שכר ולא עונש, שדלתני בסיני אמרת אנכי ה׳ אלהיך הייתי סבור שהיא רפה חזקתני ותוכל כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא. שדלתני בסיני ואמרת לא יהיה לך אלהים אחרים על פני הייתי סבור שהיא רפה חזקתני ותוכל זובח לאלהים יחרם. פתיתני בסיני ואמרת לא תשא הייתי סבור שהיא רפה חזקתני ותוכל כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא. שדלתני בסיני ואמרת זכור את יום השבת הייתי סבור שהיא רפה חזקתני ותוכל מחלליה מות יומת, וכן כל עשרת הדברות. ד״א פתיתני ה׳ ואפת. בשעה שהגיעה קצה של ירושלים ליחרב א״ל הקב״ה לירמיה קום לך לענתות וקח השדה מאת חנמאל דודך, אותה שעה חשב ירמיהו בלבו שמא נותן חן המקום על בעליו ונושאים ונותנים בתוכו, אמר לו הקב״ה קום לך קנה השדה, כיון שיצא ירמיה מירושלים ירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומת ירושלים ופרצו קרא ואמר יבואו השונאים ויכנסו לבית שאדונו אינו בתוכו ויבוזו אותו ויחריבו אותו ויכנסו לכרם ויקצצו את גפניו שהשומר הניחו והלך לו, שלא תהיו משתבחים ואומרים שאתם כבשתם אותו קריה כבושה כבשתם עם הרוג הרגתם, באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית, הלכו ועלו להם בבימה האמצעית מקום שהיה שלמה המלך יושב ונוטל עצה מן הזקנים משם שנשתכלל בית המקדש שם ישבו השונאים ונטלו עצה היאך לשרוף בית המקדש עד שנמלכו ביניהם נטלו עיניהם והנה ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידים של אש ונתנו בארבע זויות של היכל ושרפו אותו, ירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה אמר בלבו שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות שהרי עשן הקטרת עולה, בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי גזרות של אבנים וחומת ירושלים מפוגרת, התחיל צווח ואומר פתיתני ה׳ ואפת אפקתני מן לגו ביתא וחרבתיה.

פתית⁠[ני ה׳ ואפת חזקתני ותוכל] – פירושו: ״חזקת ממני״,⁠¹ [כלומר, התגברת עלי, והוא מתכוון] לדברי ה׳ אליו: ״ונלחמו [אליך ולא יוכלו לך״] (ירמיהו א׳:י״ט; ט״ו:כ׳), והמשמעות: [אתה הונית אותי, ומה] שקורה לי מצדם, מצבי הורע על ידיו. ואולם דברי ה׳ כללו בטחון מהריגה, ומה שגרוע ממנה בלבד, שכן אפשר שהוא <יקבל> גמול בעד כך, שהוא מאת ה׳. ובאשר לאפשרות של היות ״פתיתני״ במשמעות הונאה ממש,⁠² זה מה שאמרו:⁠³ ״דברה תורה כלשון בני אדם״.

1. כך גם: אבן ג׳יקטילה בפירושו שבכ״י לתהלים יג, ה; ראב״ע בפירושו לדברים לב, יז ולתהלים יח, ל, וכן בשפה ברורה, יד ע״א; רד״ק על אתר. אולם ריב״ג, אצול, ערך ׳חזק׳, וכנראה כך גם ת״י על אתר המתרגם ״תקיפתני״, רואים בצורה זו משמעות של בניין פיעל: חיזקתני, ובדרך זאת גם חז״ל (ראה: יל״ש, ח״ב, רמז ש), המפרשים את הפסוק על כנסת ישראל.

2. כך ת״י על אתר. וכך כנראה פירשו גם: מנחם, ערך ׳פת׳; חיוג׳, ערך ׳פתה׳. אולם אלפסי, ערך ׳שפת׳, מפרש במשמעות שבירה, מלשון ״פת לחם״ (בראשית י״ח:ה׳).

3. ברכות לא ע״ב, ועוד.

פתיתני – ללכת בשליחותך.

חזקתני – הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי.

ותוכל – ונצחת.

כולה – כל העם לועג לי.

You enticed me to go on your mission.

You overcame me You made Your strong hand heavy upon me to go against my will.

and You prevailed And You were victorious.

everyone All the people mock me.

^אפתיתני י״י ואפת – שידלתני בדברים שאלך בשליחותך שאמרת לי בתחילת הספר ונלחמו אליך ולא יוכלו לך (ירמיהו ט״ו:כ׳), כי יפתה (שמות כ״ב:ט״ו) תרגום ארי ישדל.

פתיתני – נשתדלתי שקיבלתי עלי לילך בשליחותך.

חזקתני – מסרב הייתי תחילה ללכת בשליחותך דכתיב ויאמר אהה י״י אלהים הנה לא ידעתי דבר (ירמיהו א׳:ו׳) ותכריחני שאלך על כרחי כדכתיב אל תאמר כי נער אנכי (ירמיהו א׳:ז׳).

ותוכל – שהיה כח בידך להכריחני לילך בשליחותך על כורחי וכשאני הולך בשליחותך אצלם הייתי שחוק כל היום.

א. ד״ה זה הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 162.

פתיתני – לפי שהכה אותו פשחור ונתן אותו במהפכת צעק חמס מתוך צערו ואמר פתיתני י״י כאדם המפתה חברו כי אני הייתי מונע עצמי מן שליחותך ואמרתי אהה י״י אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיהו א׳:ו׳) ואתה פתיתני ואמרת לי אל תאמר נער אנכי (ירמיהו א׳:ז׳).

ואפת – ואני הייתי נפתה לדבריך.

חזקתני ותוכל – היית חזק ממני בטענה ויכולת לי ועשיתי שליחותך והנה הייתי לשחוק כל היום כי הם שוחקים ולועגים לי.

כלה – אומר על ישראל דרך כלל, ואפת מבנין נפעל ויהיה בתשלומו אפתה על משקל אבנה ובחסרון למ״ד הפעל אפת כמו תגל ערותך (ישעיהו מ״ז:ג׳), ויקר אלהים.

והדבר הזה אשר דבר ירמיה לא היה דבר שלא כהוגן כנגד האל אלא דברי צער על עצמו לפיכך לא חשב לו אלה הדברים באלה הפסוקים לעון כמו שחשב לו לעון מה שאמר למעלה היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח) כי אותו הדבר היה דבר חטא כנגד האל לפיכך אמר לו אם תשוב ואשיבך (ירמיהו ט״ו:י״ט) כמו שפירשנו.

פתיתני י״י ואפת – כטעם אני י״י פתיתי את הנביא ההוא (יחזקאל י״ד:ט׳), וזה הלשון מונח בעברי לכל מביא ודוחה לרצון מה, ואין בו זרות בשם ית׳ יותר מיתר ההעברות המונחות עליו ית׳, ועל דרך משל אין באמרו פתיתני יותר זרות מבאמרו חזקתני, כי אין טעמו נתת לי חוזק, אבל כמו חזקת עלי והתאמצת כאלו היה איש שיאבק עמו והעד ותוכל.

פתיתני ה׳ ואפת רוצה לומר הלא כה דברי בתחלת נבואתי שהייתי נשמט מלכת בשליחותך ואתה פתיתני בדברים כאדם המפתה את חבירו באמרך הנה נתתיך היום לעיר וגומר, ואני נפתיתי לדבריך לפי שהחזקתני והיית מחזק אותי באמרך אל תחת מפניהם אל תירא מהם ותוכל שיכולת לפתות אותי בדברים האלה ועתה הייתי שחוק כל היום כולו כלומר כל העם לועג לי, ולא היה מאמר הזה מירמיהו מגונה ובלתי ראוי כי כבר אמרו חכמים ז״ל (בבא בתרא טז, ב) אין אדם נתפס על צערו, וגם שאין המאמר ההוא בעצמו מגונה כאמרו היה תהיה לי כמו אכזב וגומר כי אין ספק שהיה ירמיהו נשמט מלכת בשליחות הנבואה ושהשם יתברך חזקהו ופתהו בדבריו עד שהלך ולכן לא האשימו השם ולא הוכיחו על הדברים האלה. והותרה בזה השאלה השישית:

הייתי לשחוק – מלא וא״ו ומה שיש להאריך בזה אכתבנו בזה הספר בסימן מ״ח בס״ד.

פתיתני – מלשון פתוי והסתה.

ותוכל – מלשון יכולת.

פתיתני – אתה ה׳ פתית אותי ללכת בשליחותך.

ואפת – קבלתי הפתוי.

חזקתני – חזקת אותי בדברים באמרך אל תירא מפניהם (ירמיהו א׳:ח׳) והנה בזה יכולת לפתות אותי.

הייתי לשחוק – עתה הנה הייתי לשחוק וכולם מלעיגים עלי.

פתיתני ה׳ – ירמיה חוזר ומתרעם על ה׳ ששלחו להנבא תמיד לרעה. וגם הדברים האלה אומר ירמיהו באזני העם כדי שיבינו כי בעל כרחו ועִם כל מה שמאיימים עליו הוא מוכרח להנבא לרעה, ועל ידי זה אולי יתעוררו להאמין בדבריו ולשוב אל ה׳.

פתיתני – כענין שנאמר: אל תאמר נער אנכי {ירמיהו א׳:ז׳}.

וָאֶפָּת – נפעל משרש פתה בהשמטת הה״א, כמו: תִגָּל ערותֵךְ {ישעיהו מ״ז:ג׳}.

חזקתני – באת עלי בחזקה.

שחוק, לועג לי – הלעג הוא יותר מן השחוק, שישחק על חברו לפעמים ולא יבזהו, כמו אם יוחלק ויפול בשגגה, אבל הלועג יבז לו (עי׳ תהלות ב׳ ד׳, שם נ״ט ט׳, משלי א׳ כ״ז).

פתיתני ה׳ – ר״ל הנה לא רציתי להיות נביא,

א. מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, וע״ז פתיתני כמ״ש אל תאמר נער אנכי ואפת

ב. מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, וע״ז חזקתני כמ״ש אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום – ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי – ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה

פתיתני – אתה ה׳ דברת על לבי להנבא רע על עמי, ולא הייתי רוצה, ואתת חזקת ממני שלא יכלתי למאן לך.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) כִּֽי⁠־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי⁠־הָיָ֨ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כׇּל⁠־הַיּֽוֹם׃

For as often as I speak, I cry out. I cry, 'Violence and destruction' because the word of Hashem is made a reproach to me, and a derision, all the day.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי בִזְמַן דַאֲנָא מִתְנַבֵּי אֲנָא מֵרִים קָלִי בָּכֵי וּמְצַוַח וְעַל חָטוֹפִין וּבָזוֹזִין אֲנָא מִתְנַבֵּי אֲרֵי הֲוָה פִּתְגָמָא דַייָ לִי לְחִסוּדִין וּלְלַעַג כָּל יוֹמָא.

מדי אדבר – בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד.

כי יהיה דבר י״י לי – לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי.

ולקלס – ולדבור כמו וקלסה.

Whenever I speak Every time I speak to them, I must cry out and raise my voice, and I do not proclaim good for them but prophecies of violence and spoil.

for the word of the Lord has been...for me Therefore, they spoke to me with scorn, for they scorn me.

and mockery for speech. Comp. "and mockery (וְקַלָּסָה)" (Yechezkel 22:4).

כי מדי אדבר^א – בשמך.

אזעק על חמס ושוד – שעושין לי.

כי היה דבר י״י {לי} לחרפה ולקלס^ב כל היום – שאני רואה שמחרפין אותי.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163, פרמא 2994: ״דברי״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163, פרמא 2994 חסרה מלת: ״ולקלס״.

כי מדי – בכל עת שאדבר בדברי נבואה וכן מדי עברו (מלכים ב ד׳:ח׳), והיה מדי צאתם, והדומים להם.

אזעק – אמר אני זועק ומרים קולי להם להוכיחם והנה חמס ושוד אקרא שהם אומרים לי דברי חמס ושוד עד שיכוני ואצטרך לקרא חמס על דבריהם הרעים שאומרים לי כי היה דבר י״י לי לחרפה ולקלס.

כל היום – כל הימים שאדבר דבר י״י הוא לי לחרפה ולקלס שהם מחרפים אותי עליו וקלס ענינו לעג ובוז וכן וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳).

ויונתן תרגם: ארי בזמן דאנא מתנבא אנא מרים קלי בכי ומצוח ועל חטופין ובזוזין אנא מתנבי ארי הוה פתגמא די״י לי לחסודין וללעג כל יומא.

ואומרו כי מדי אדבר אזעק חמס פירשו המפרשים בכל עת שאדבר דברי נבואה אני צועק ומרים קולי להוכיחם ואקרא חמס ושוד שיבא אליהם מהאויב, ויותר נכון לפרש כי מדי אדבר בכל עת שאדבר אליהם דבר נבואה אצטרך לצעוק חמס ושוד מהבזיונות והמכות שיעשו לי עליו כענין פשחור, שבעבור היותי מנבא בשם ה׳ מה שצוני הכני ואסרני והוצרכתי לצעוק חמס ושוד ממה שעשה לי וזהו אומרו עוד כי היה דבר ה׳ לי לחרפה ולקלס כל היום.

מדי – עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו (ירמיהו ל״א:י״ט).

חמס – ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב).

ושוד – עושק הגוף.

ולקלס – ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳).

כי מדי אדבר – מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה.

לחרפה – המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה.

לחרפה ולקלס – הקלס הוא המאמר שעושים לצחוק על אדם ושם גנאי שנותנים לו, כמו ויתקלסו בו, עלה קרח, הקרובות והרחוקות יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה (יחזקאל כ״ב ה׳).

מדי אדבר אזעק איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה י״ל לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף,

כי היה דבר ה׳ לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה׳ הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת וע״כ יחרפוני על דברי שאני אומר להם.

כי היה – באופן שהיה.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא⁠־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא⁠־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל׃

If I say, 'I will not make mention of him, nor speak any more in his name', then there is in my heart as it were a burning fire shut up in my bones, and I am weary with forbearing, and I can't contain.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמָרֵית לָא אִדְכְּרִינֵיהּ וְלָא אֲמַלֵיל עוֹד בִּשְׁמֵיהּ וַהֲווֹן פִּתְגָמוֹהִי בְּלִבִּי כְּאֶשְׁתָּא בַּעֲרָא שָׁטְפִין יַת גַרְמֵי וּלְאֵיתִי לְסוֹבָרָא וְלָא יְכִילִית.

והיה בלבי כאש בוערת – אמר ירמיה רבון העולמים מה עונות היו בידי שהנביאים שעמדו לפני ועתידים לעמוד אחרי לא החרבת ביתך על ידיהם אלא על ידי. ואף אני לא אזכרנו ומה אני יכול לעשות והוא בלבי כאשה יושבת על המשבר.

ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי – ואין עצור אלא צרה שנאמר כי עצור עצר ה׳, מה היה ירמיה עושה חוזר וצווח מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש.

ואמרתי לא אזכרנו – ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד.

והיה בלבי – הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך.

עצור בעצמותי – וכנוס בעצמותי.

האש כלכל – לסבול האש.

Should I say: I will not mention Him If my heart said to me not to go on Your mission anymore.

it would be in my heart i.e., the prophecy, like a burning fire And against my will I must go.

confined in my bones And as if the fire were confined in my bones.

to contain To endure the fire.

אומ׳ לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו – אך דבר זה אי איפשר לפי שהנבואה בלבי כאש בוערת – וכופה אותי לאומרה על כורחי.

והנבואה גורמת שאני עצור בעצמותי – כל זמן שאני כובשה מלאומרה.

עצור – רטנו בלעז.⁠^א

לפיכך ונלאתי כלכל – הנבואה ולא אוכל להעלימה.

א. הביאור מופיע בכ״י מינכן 5. הוא חסר בכ״י פריס 163.

ואמרתי – ואם אחשב בלבי שלא אזכרנו עוד ושלא אדבר בשמו עוד לא אזכרנו להם ולא אדבר עוד בשמו להם כי אני נבזה עליו.

והיה בלבי כאש בוערת – היה דבר י״י בלבי כאש בוערת שאשתדל בכל כחי להוציאם וכן כמו אם היה אש עצור בעצמותי שאשתדל להוציאו בכל כחי כן דבר י״י.

ונלאתי כלכל – נלאתי לכלכלו ולא אוכל לסבלו בקרבי כמו אם היה אש ואני על כרחי מוציאו בשפתי ואומרו להם ואמר בוערת ואמר עצור כי האש ימצא זכר ונקבה כי אש יצאה מחשבון (במדבר כ״א:כ״ח) ובפסוק אחר זכר ונקבה תאכלהו אש לא נפח (איוב כ׳:כ״ו). כלכל ענין סבל וכן ומי מכלכל את יום באו (מלאכי ג׳:ב׳).

עד שמפני זה אמרתי פעמים רבות בלבי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו רוצה לומר לא אזכור עוד שם ה׳ על פי ולא אדבר נבואה בשמו אבל מה אעשה שהיה דבר ה׳ הרוח נבואיי כשיחול עלי היה בלבי כאש בוערת עצור האש ההוא בעצמותי וכלכל לא אוכל לעצור במלין, ואמר זה לחוזק ההתפעלות הגדול שיתפעל רוח הנביא בקבלו רוח הנבואיי.

ונלאיתי – ברוב ספרים מלא יו״ד אחר אל״ף.

כלכל – כ״ף ראשונה דגושה והאחרונה רפה ודומה לו ושמתי כדכד (ישעיהו נ״ד) כמו שכתבתי שם וכן כתבו המדקדקים והמסורת מנה אותם בכלל הזרים עיין במקרא גדולה דניאל ה׳ ובקצת ספרים מדוייקים כ״ף ראשונה במאריך.

עצור – כנוס ומאוסף כמו עצרת בוגדים (ירמיהו ט׳:א׳).

ונלאתי – ענין עייפות ויגיעה כמו העוה נלאו (שם).

כלכל – ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳).

ואוכל – מלשון יכולת.

ואמרתי – פעמים רבות אמרתי בלבי לא אזכור בפניהם שם ה׳ על פי ולא אדבר עוד נבואה בשמו.

והיה בלבי – אבל הנבואה היה בלבי כאש בוערת וכנוס בעצמותי.

ונלאיתי – נעשיתי נלאה ועיף לסבול בי הנבואה ולא יכולתי להתאפק לבלי לאמרה.

ואמרתי – וכשאני אומר בלבי.

לא אזכרנו – לא אַזְכִיר את ה׳,⁠^א ולא אדבר עוד בשמו.

אזכרנו – אף על פי שלשון זכירה בבנין הקל ענינה זכירה בלב, ולא הזכרה בפה, כאן נראה לי שענינו: הזכרה במאמר, וכן למטה ל״א:י״ט.⁠^ב

א. כן בדפוס ראשון. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, שוקן): ״לא אזכרנו – לא אזכור את ה׳, אשכח מה שהוא אומר לי להנבא״.

ב. בדפוס: ״ל״א:כ׳⁠ ⁠⁠״ בגלל השוני במיקום התחלת הפרק.

ונלאיתי כלכל ולא אוכל – הלאות הוא פסיקת הכח ע״י רוב הזמן שסבל, ומוסיף ולא אוכל כלכל כלל אף זמן מועט.

ואמרתי – ועי״ז גמרתי בלבי שלא אנבא עוד,

לא אזכרנו ר״ל שאשכח מזכרוני מה שאמר לי עד עתה,

ולא אדבר עוד בשמו לעתיד לא אלך בשליחות מאתו, אבל (נגד לא אזכרנו) והיה בלבי כאש בערת – (ונגד לא אדבר עוד בשמו) ונלאיתי כלכל ולא אוכל שלא אלך בשליחותו ולא אנבא.

והיה – דבר ה׳.

כלכל – עצר בקרבי; השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א ח׳:כ״ז).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֮ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֙ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּ֚ל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלֹמִ֔י שֹׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֤י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ׃

For I have heard the defaming of many, terror on every side. 'Denounce, and we will denounce him', say all my familiar friends, those who watch for my fall; 'peradventure he will be persuaded, and we shall prevail against him, and we shall take our revenge on him.'

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי שְׁמָעֵית מִלֵי סַגִיאַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין מִסְחוֹר סְחוֹר הֲווֹ וּנְחַוִינֵיהּ כָּל אֱנַשׁ שְׁלָמִי כָמְנִין לְאַבְאָשָׁא לִי מָאִים יִטְעֵי וְנִכּוֹל לֵיהּ וְנִתְפְּרַע פּוּרְעֲנוּתָנָא מִנֵיהּ.

כי שמעתי – אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי.

מגור – לשון אסיפה וכן ת״י.

הגידו – עליו עדות שקר.

ונגידנו – ונעידנו ומנחם פי׳ הגידו ונגידנו כמו לא תתגודדו (דברים י״ד:א׳) וכן חבר לחלק יגיד רעים (איוב י״ז:ה׳) לשון השחתה כמו גודו אילנא (דניאל ד׳:כ׳) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל״ז:ד׳) בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳).

שומרי צלעי – מצפים שברי.

אולי יפותה – לשמוע לנו ולטעות אחרינו.

For I heard I said that I would not mention Him because I heard the speech of many, those who whisper about me.

a gathering an expression of gathering, and so did Jonathan render it.

tell false testimony against him.

and let us tell about him and let us testify against him. And Menahem (Machbereth p. 53) explained ונגידֶנוּ like "You shall not cut yourselves (לא תתגודדוּ)" (Devarim 14:1). He also joined "For the sake of flattering, he destroys (יגיד) his friends" (Iyyov 17:5). This is an expression of destruction. Comp. "Cut down (גֹדוּ) the trees" (Dan. 4:11). But Dunash (Teshuvoth p. 54) interpreted it as an actual expression of telling, and this is its interpretation: "Tell false things about him and we will tell about him to the king.⁠" And we have like נַגִידֶנוּ, we will tell about him, many words in the Scriptures that cannot be interpreted unless they are divided into two words or three. Comp. "And they could not speak with him (דַבְּרוֹ) peacefully" (Bereshit 37:4). Also, "My children have left me (יצאני)" (supra 10:20).

await my destruction Heb. צַלְעֵי

Perhaps he will be enticed. to listen to us and to stray after us, and we will prevail against him to bring him to commit idolatry.

(י-יא) ומפני מה הייתי רוצה לכובשה, שאמרתי לא אזכרנו, כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב – שאמרו הגידו לנו מה פורענות דיבר ירמיה על המקום הזה ונגידנו בית המלך ולא תאמר האנשים החושבים עלי רעה זה רחוקים לי אינו אלא אנשים קרוביי ואנשי שלומי. והם היו לי לשמור צלעי ואעפ״כ אומרים עלי נוציא דבר מפיו שהוא לרעה על המקום הזה.

אולי יפותה – ויאמר נבואה של רעה על המקום הזה ועל ידי כן נוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו וי״י אתי כגיבור עריץ.

כי שמעתי דיבת רבים – לשון הרע שאומרים עלי.

מגור מסביב – מפחידים אותי מסביב זה מכאן וזה מכאן.

ויונתן תרגם מגור – לשון אסיפה, דמתכנשין מסחור סחור כמו יגורו עלי עזים (תהלים נ״ט:ד׳), יגורהו בחרמו. ומה הם אומרים עלי זה לזה.

הגידו ונגידנו – פירוש הגידו דבר שקר עליו ונגידנו למלך כמו שאמר לכו ונכהו בלשון (ירמיהו י״ח:י״ח).

כל אנוש שלומי שומרי צלעי – אותם שהייתי חושב שהם אנשי שלומי הם שומרים ומצפים מתי אהיה צולע ונכשל בשום דבר.

אולי יפתה ונוכלה לו – אולי יפתה לדברינו שיאכל וישתה עמנו ונקחה נקמתינו לפי שנשקהו סם המות.

ויונתן תרגם: מאיס יטעי.

צלעי – מטעם צד כלומר באיזה צד יוכלו להפילני.

ואומרו כי שמעתי דבת רבים פירש רש״י שיחזור למעלה לואומר לא אזכרנו, ואינו נכון מפני שכתוב ביניהם ותהי בלבי כאש בוערת, אבל הנכון בפירושו הוא כי שמעתי אף על פי ששמעתי דבת רבים ומגור מסביב רוצה לומר פשחור שהוא סביב אלי כי אותו קרא מגור כמו שנזכר למעלה שהולך סביב להכשילני, והם אומרים הגידו ונגידנו רוצה לומר הגידו והעידו עליו עדות שקר ונגידנו עליו וכל איש שלומי אשר חשבתי שהם אוהבי הם שומרי צלעי שומרים ומצפים מתי אהיה צולע ונכשל בשום דבר באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכל׳ לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה כי אז נקחה נקמתנו ממנו.

דבת – ענין אמירה ועל פי רוב יאמר על האמיר׳ הרע׳ כמו דבת הארץ (במדבר י״ג:ל״ב).

מגור – ענין אסיפה.

שומרי – ענין תקוה וצפוי כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א).

צלעי – ענין חגר ופסח ויאמר על המכשול והתקלה וכן ובצלעי שמחו (תהלים ל״ה:ט״ו).

יפותה – מלשון פתוי והסתה.

ונוכלה – מלשון יכולת.

כי שמעתי – אע״פ ששמעתי דברי רבים אסיפת אויבים מסביב שאומרים אלו לאלו הגידו עליו עדות שקר ונגיד הדבר ההוא לפני המלך.

כל אנוש – כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח והוא ענין מליצה.

אולי יפותה – באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכלה לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה ואז נקחה את נקמתינו ממנו.

כי שמעתי דבת רבים – שמוציאים דבה ושם רע עלי, וזה גורם לי מגור מסביב.

הגידו ונגידנו – הם אומרים זה לזה: הגידו אם שמעתם דבר רע על ירמיהו, ואנחנו נגידנו ונפרסם הלשון הרע יותר.

כל אנוש שלומי שומרי צלעי – כל אוהבַי ורעַי מְצַפִים לראות אותי צולע (רש״י, רד״ק, ודון יצחק), כלומר שאֶכָשֵל בדבר עבירה, כדי שיוכלו להוציא לעז עלי. ואומרים אולי יְפֻתה באיזה חטא, ואז נוכל לו כי נפרסם שהוא איש חוטא ונביא שקר, ועל ידי כן נקח נקמתנו ממנו. ונקמתם היא על שהוא היה מוכיחם תמיד על חטאתם, ואם תעלה בידם להראות שהוא עצמו רשע, תהיה זאת נֶחָמָתָם.

מגור מסביב – דבת מגור מסביב הוא פשחור.

ונגידנו – העצם שאליו יגיד דבר בא בשמוש הלמ״ד, ונגד לו את דברי אדוני והדבר אשר יגיד נקשר במלת את, ויגד לו מרדכי את אשר קרהו. ופה ר״ל נגיד אותו היינו שנגיד מעשיו ותכונתו.

צלעי – לשון והוא צולע על יריכו.

כי שמעתי – וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע״י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים – וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב,

ב. שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ״א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר״ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים,

ג. שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי״כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו,

אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי״כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו – אבל

הגידו – אם יש בכם מי שיודע בו פועל רע יגידהו, ואנו נפרסמו.

אנוש שלמי – אפילו אותם שחשבתי שהם בשלום עמי שומרים וממתינים שלא אלך נכוחות רק אהיה צולע ונכשל בעבירה.

יפתה – על ידי יצר הרע.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וַיהֹוָ֤הי״י֤ אוֹתִי֙ כְּגִבּ֣וֹר עָרִ֔יץ עַל⁠־כֵּ֛ן רֹדְפַ֥י יִכָּשְׁל֖וּ וְלֹ֣א יֻכָ֑לוּ בֹּ֤שֽׁוּ מְאֹד֙ כִּי⁠־לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ כְּלִמַּ֥ת עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃

But Hashem is with me as an awesome mighty one. Therefore my persecutors shall stumble, and they shall not prevail; they shall be utterly disappointed, because they have not dealt wisely, even with an everlasting dishonor which shall never be forgotten.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַיָי מֵימְרֵיהּ בְּסַעְדִי כְּגִבַּר תַּקִיף עַל כָּל רָדְפַי יִתְקְלוּן וְלָא יֵכְלוּן לְמֵיקַם יִבְהֲתוּן לַחֲדָא אֲרֵי לָא יִצְלְחוּן וְתַחְפִינוּן אִתְכְּנָעוּת עֲלָם דְלָא תִפְסוֹק.

כי לא השכילו – לא הצליחו בעצתם.

for they did not succeed They did not succeed with their plan.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וי״י אותי – הם חושבים להמיתני ומזה לא אפחד כי י״י הבטיחני ואמר אלי ונלחמו אליך ולא יוכלו לך (ירמיהו א׳:י״ט, ט״ו:כ׳) והוא עמי כגבור עריץ שיהיה עמי שלא אפחד. או פי׳ ונתן אותי כמו גבור עריץ לעמוד כנגדם ותרגם יונתן וי״י מימריה בסעדי כגבר תקיף.

בשו מאד כי לא השכילו – ענין הצלחה כמו ויהי דוד בכל דרכיו משכיל והוא עבר במקום עתיד יבשו מאד כי לא השכילו כלומר יהיה להם בשת שלא יצליחו במעשיהם ובמחשבותם עלי ואותה הבושת תהיה כלימה שלא תשכח כי יהיו לקללה בפי האנשים לעולם.

ולא יכלו – חסר וי״ו שהוא במקום יו״ד פ״א הפעל מהמכתב.

הנה עם כל זה ה׳ הוא עמי כגבור עריץ ועל כן רודפי יכשלו ולא יוכלו רוצה לומר להרע לי. ורש״י פירש אולי יפותה לטעות כמונו ונוכלה לו להביאו לעבוד עבודה זרה, והם יבשו מאד בראותם שלא השכילו דרך נאות כנגדי ותהיה בשתם וכלימתם כלימת עולם שלא תשכח עוד, והמפרשים פירשו כי לא השכילו כמו ויהי דוד בכל דרכיו משכיל (שמואל א יח, יד) רוצה לומר שלא יצליחו במעשיהם נגדו.

אותי – עמי וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב׳:א׳).

עריץ – חזק כמו אל נערץ (תהלים פ״ט:ח׳).

השכילו – ענין הצלחה על כי המצליח נדמה בעיני הבריות שעושה מעשיו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א י״ח:י״ד).

וה׳ אותי – הנה עכ״ז היה ה׳ עמי לעזרה כגבור חזק על כן כשלו רודפי ולא יוכלו לי לעשות עמי רעה.

בושו מאד – נתביישו מאד כי לא הצליחו בעצתם וכלימת עולם תהיה זאת להם ולא תשכח.

וה׳ אותי – מענין והיו לאות על ידך.

בשו, כלמת – הבושה מעצמו, והכלימה ע״י אחרים (כנ״ל ג׳ כ״ה).

וה׳ אותי – ה׳ הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע״כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וַיהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת⁠־רִיבִֽי׃

But, Hashem of Hosts, who tests the righteous, who sees the heart and the mind, let me see Your vengeance on them; for to You have I revealed my cause.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַיָי צְבָאוֹת בָּחַר קְשׁוֹט גַלְיָן קֳדָמוֹהִי כּוּלְיָן וְלֵב אֶחְזֵי פּוּרְעֲנוּת דִינָךְ מִנְהוֹן אֲרֵי קָדָמָךְ אֲמָרֵית יַת עוּלְבָּנִי.

בוחן צדיק – אין פתרונו שהקב״ה בוחן צדיק אלא פתרונו בוחן הדבר על בוריו לפי שאתה רואה כליות ולב ובוחן צדיק שלא כמידת בשר ודם. בנוהג שבעולם אם יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט (דברים כ״ה:א׳) פעמים שטענתם שקולה ומתוך שכל אחד צדיק בריבו אין הדין יכול להבחין מי זכיי ומי חייב לפי שאינו יכול לדון דינין שבלב.

אבל אתה נאה לך לקרותך בוחן צדיק לפי שאתה רואה כליות ולב – ואתה יודע שהדין עימי, בבקשה ממך תראיני נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי.

וי״י צבאות בוחן צדיק – אותו שהוא צדיק לעיני בני אדם לא ידעו בו אם תוכו כברו וי״י צבאות בוחן אותו אם לבו בסתר כמו מעשיו בגלוי יגמלהו כצדקו ואם לאו יגלהו ויפרסמהו לעיני האנשים שידעו מי הוא כלומר שיכשילוהו במעשיו.

ואתה ה׳ אלהי הבוחן צדיק ורואה כליות ולב ממני ומהם יהי רצון מלפניך שאראה נקמתך מהם רוצה לומר שבימי תבוא עת פקודתם באופן שנקמתך שתנקם מהם אראה אותם לעיני כי אליך גליתי את ריבי הריב שהיו מריבים עמי.

בוחן – מלשון הבחנה.

וה׳ צבאות – ואתה ה׳ צבאות הבוחן את הצדיק לדעת מעשיו ורואה מחשבות כליות ולב בטוח אני אשר בעיני אראה נקמתך מהם.

כי אליך – לבד אליך אני מגלה הריב שיש להם עמדי ולא גליתי למי לבקש ממנו עזר.

וה׳ צבאות אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, א״כ אבקש אראה נקמתך מהם – כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי – שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) שִׁ֚ירוּ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ הַֽלְל֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ כִּ֥י הִצִּ֛יל אֶת⁠־נֶ֥פֶשׁ אֶבְי֖וֹן מִיַּ֥ד מְרֵעִֽים׃

Sing to Hashem, praise Hashem; for He has delivered the soul of the needy from the hand of evil-doers.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שַׁבָּחוּ קֳדָם יְיָ אוֹדוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שֵׁיזֵיב יַת נְפַשׁ מִסְכֵּן מִיַד מַבְאֲשִׁין.

שירו לי״י – אמר זה כנגד החסידים אשר היו בירושלם.

כי הציל – שגלה לו שלא יאכל ולא ישתה עמהם כי היו רוצים להמיתו.

נפש אביון – על עצמו, כי בטח בשם כי כן יהיה.

ואז בעת הנקמה יראו צדיקים וישמחו ויאמרו שירו לה׳ הללו את ה׳ כי הציל את נפש אביון שהוא ירמיהו מיד המרעים האלה, ובעבור שבקש מהשי״ת לראות נקמה מהם נתחרט הנביא מתאותו ומדבריו על רעתם ולכן קלל את יומו באמרו

מרעים – רשעים.

שירו לה׳ – ומעתה אתם אנשי הצדק שירו לה׳ והללו אותו אשר הציל מיד המרעים את נפש האביון ועל נפש עצמו אמר.

שירו – ועכ״פ שירו על ההצלה שהצילני מידם ולא יכלו להפיק זממם עלי.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר⁠־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל⁠־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃

Cursed be the day in which I was born; don't let the day in which my mother bore me be blessed.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לִיט יוֹמָא דְאִיתְלֵידִית בֵּיהּ יוֹמָא דִילֵדַתְנִי בֵּיהּ אִמִי לָא יְהֵי בְרִיךְ.

רמז שא

ארור היום אשר יולדתי בו – שנים אררו וקללו יום שנולדו בהם, איוב וירמיה, איוב אמר יאבד יום אולד בו. וירמיה אמר ארור היום אשר יולדתי בו. אמר ירמיה אומר לכם למה אני דומה לכהן שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו האשה אצלו ופרע את ראשה ופרסם שערה נטל הכוס להשקותה נסתכל בה וראה שהיא אמו, התחיל צווח ואמר אוי לי אמי שהייתי משתדל לכבדך והריני מבזך, כך היה ירמיה אומר אוי לי עליך אימא ציון שהייתי סבור להיות מתנבא עליך דברים טובים וניחומים והריני מתנבא עליך דברי פורענות, א״ר מרינוס בן אושעיא איוב קלל יום לידתו וליל עבורו, יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבי ליזקק לה שתאמר לו הורה גבר. ירמיה מקלל יום לידתו ויום עבורו שנאמר ארור היום אשר יולדתי בו – זה יום עבור, אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך זה יום הלידה, אפשר חלקיהו אדם צדיק היה עושה דבר זה, אלא לפי שהיתה איזבל הורגת את הנביאים בא ושמש מטתו ביום וברח.

ארור היום אשר ילדתי בו – פוא״י אינייניר״ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח.

Cursed be the day in which I was begotten (engendrer or engenrer in Old French). That is the time of conception, and through compulsion Hilkiah his father performed the marriage act by day, for he was fleeing from before Manasseh, who was slaying the prophets, and he performed the marriage act and fled.

ארור היום – ממרירות נפשם יקללו הצדיקים יום הולדם בו ואף על פי שלא תשיגהו קללה כי כבר עבר וכן אמר איוב יאבד יום אולד בו וגומר (איוב ג׳:ג׳) והוסיף הענין במלות שונות ואמר יום אשר ילדתני אמי.

(יד-טו) ארור היום וגו׳, ארור האיש וגו׳ – כן היה מנהגם לומר.

ארור היום אשר יולדתי בו והוא מאמר מורגל לכל קשה יום כמ״ש איוב (איוב ג, ב, וראה בר״ר סד, ה; פס״ר פכ״ו) עם היות שאותו היום כבר עבר ולא תפול עליו קללה ולא ברכה, ובמדרש אמרו שירמיהו נולד ביום ט׳ באב, ואומרו ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך כתבו המפרשים שהוא כפל הענין במלות שונות, ויותר נכון לפרש שירמיהו קלל את יום ההריון וג״כ את יום הלידה ולפי שההריון יוחס לאב ולאם לכן אמר סתם ארור היום אשר יולדתי בו כי אותה לידה היא ההריון וכמ״ש אביך זה ילדך שהוא ההריון ואח״כ קלל יום הלידה ולכן יחסה לאמו בלבד וזהו יום אשר ילדתני אמי.

ארור היום – ממרירות לב על כי רבים קמו עליו קלל ירמיה מולדתו כפי המורגל בפי קשי המזל.

יולדתי בו – הוא יום ההריון המיוחס גם לאב וכמ״ש לאביך זה ילדך (משלי כ״ג:כ״ב).

אשר ילדתני אמי – זה יום הלידה המיוחס לבד לאם.

ארור היום – Eichhorn, Schnurrer, Dahler, וראזנמילר חשבו: כי לא יתכן שאמר ירמיה המקרא הזה ושאחריו בזמן שאמר המקראות שלמעלה, אלא בזמן אחר אמרם.

ולי נראה: כי אין צורך להפריד בין הדבקים, כי כל המקראות האלה אמרם ירמיהו באזני העם. והנה התחיל: פתיתני ה׳ {ירמיהו כ׳:ז׳}, כי מדי אדבר {ירמיהו כ׳:ח׳}, ואמרתי לא אזכרנו {ירמיהו כ׳:ט׳}, להראות לעם כי בעל כרחו ולא מלבו הוא מתנבא לרעה. ואחר כך אמר: כי שמעתי דבת רבים {ירמיהו כ׳:י׳} עד: שירו לה׳ {ירמיהו כ׳:י״ג}, להודיע שאינו ירא משונאיו, כי באמת ה׳ אתו. ואחר כך חזר לסיים בציור צערו על היותו מוכרח להנבא לרעה לבני אדם שאינם מקבלים תוכחותיו, והם מחרפים אותו על דבריו, עד כי טוב מותו מחייו. כי אף על פי שלא היה ירא שמא ימיתוהו, כי יצילנו ה׳, הנה היה תמיד לחרפה ולקלס.

והנה אין ספק כי המקראות האחרונים האלה היו כדאי לגרום התפעלוּת גדולה בקרב השומעים, כי יאמרו: הנה האיש הזה עתה יָצָא מן המהפכת, והוא יודע כי רבים מבקשים את נפשו, והוא מצטער כל כך על מצבו עד שהוא מקלל את יומו, ואף על פי כן איננו נמנע מהתנבא, הלא זה אות כי לא מלבו הוא מדבר. ולכוונה זאת הוא מה שבחר לסיים בדבר רע ולא בדברי נחמה, כגון: וה׳ אותי כגבור עריץ וגו׳ {ירמיהו כ׳:י״א}, כי הציל את נפש אביון מיד מרעים {ירמיהו כ׳:י״ג}, כי המכוון לא היה להתגאות על שונאיו ולהראות שאינו ירא מהם, אלא להראות לכל העם כי רוח ה׳ דבר בו.

והנה בלבול דבריו המתנגדים זה לזה, וכוללים בטחון בה׳ וגם כעס ולב סוער, הוא ציור אמיתי המתאמת בצדיקי הדורות. כי מצד אחד הם בוטחים בה׳ ואינם יראים מִנִכְלֵי הרשעים, ומצד אחר אי אפשר שלא ירגישו צער וכאב לב בראותם עצמם שנואים ורדופים או לחרפה ולקלס.

אמנם ענין קללת היום, וכן קללת המבשר אשר לא מותתוֹ מרחם, אין ספק שהם דברי הבאי, הנאמרים דרך הפלגת השיר, כמו שאמר איוב: יאבד יום אולד בו וגו׳ וגו׳ {איוב ג׳:ג׳}. וכיוצא בזה אמר דוד (שמואל ב א׳:כ״א): הרי בגלבוע אַל טל ואל מטר עליכם וגו׳. ועל מליצות האלה כתב Lowth:

Talia si ad rectoe rationis nonmam exigas, quid absurdius? Si naturam et affecturim motus spectes quid verius, quid expressius, quid pulchrius?⁠^א

א. כן בכ"י לוצקי 675א, שוקן. בדפוס ראשון הושמטו דברי Lowth.

ילדתי, ילדתני אמי – הלדה מצד האב בא על העבור, ובמלת יולדתי בפועל מציין עת העבור שהולידו אביו, ועל עת הלידה אמר ילדתני אמי, ומלת ארור אינו קללה רק הודעה, היום הוא ארור מכבר.

ארור – ביום שנתעברה אמו של ירמיה בירמיהו הרג מנשה את כל נביאי ה׳ והיה יום ארור, וז״ש ארור היום אשר ילדתי בו ר״ל שהוא ארור מכבר, ויום שנולד ירמיה היה תשעה באב שהיה עתיד הבית להחרב בו, ועז״א שיום הלידה אל יהי ברוך בעתיד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) אָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֤ר אֶת⁠־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד⁠־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמְּחָֽהוּ׃

Cursed be the man who brought news to my father, saying, 'A boy is born to you'; making him very glad.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לִיט גַבְרָא דְבַשַׂר יַת אַבָּא לְמֵימַר אִתְיְלִיד לָךְ בַּר דְכַר חֲדָאָה חָדְיֵהּ.

ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר – לולא צערו וצרת נפשו, היה בוודאי נענש בשל קילול מי שאינו ראוי לקללה; ועל יותר מזה נסלח לאיוב בעת הצער,⁠¹ ואומרים הראשונים:⁠² ״אין אדם נתפש בצערו״.

1. ראה איוב פרק ג.

2. ב״ב טז ע״ב הדן באיוב לד, לה וכן מב, ז. והשווה רד״ק על אתר.

שמח – מ״ם דגושה שהוא לשון תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו.

making him glad The 'mem' is punctuated with a 'dagesh,' which is an expression of making others glad, for he made his father glad with his news.

ארור האיש אשר בשר את אבי – ואעפ״י שהיה מקלל ממרירות נפשו יש לתמוה איך היה מקלל המבשר כי אם הוא היה בחיים תשיגהו קללה ואולי היה איש טוב המבשר והיה לירמיהו עון על קללו אותו ואמר כי נודע לו כי פשחור בן אמר היה המבשר.

שמח שמחהו – באמת שמחהו כשאמר לו כי בן זכר נולד לו כי בני אדם שמחים לבן זכר ודואגים על הנקבה ואם היה יודע אבי סופי שיהיו ימי בעמל ויגון לא היה שמח בי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

וכן קלל את האיש אשר בשר לאביו לאמר יולד לך בן זכר לפי ששמח שמחהו ולמה ישמח בהיות סופו ליגון ועמל, וחכמים ז״ל אמרו שהיה יודע ירמיהו שפשחור היה אשר בשר את אביו ולכן קללו כי אין על המבשר חטאת כי הוא לא ידע מה ילד יום.

ארור האיש וכו׳ – הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה בודאי לא היה המבשר איש טוב כי דרך איש טוב לבשר טובה כמ״ש איש טוב זה ועל בשורה טובה יבוא (שמואל ב י״ח:כ״ז).

שמח שמחהו – אמר בתמיה וכי למפרע היתה שמחה.

אשר בשר וגו׳ – עדיין המנהג כן אצל אנשי פרס שבהולד בן זכר מבשרים הדבר אל האב, והוא נותן מתנה למבשר (ראזנמילר).

ארור האיש – וכן האיש אשר בשר את אבי היה ג״כ ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּעָרִ֛ים אֲשֶׁר⁠־הָפַ֥ךְ יְהֹוָ֖הי״י֖ וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֤ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צׇהֳרָֽיִם׃

Let that man be as the cities which Hashem overthrew, and didn't repent; and let him hear a cry in the morning, and shouting at noontime,

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי גַבְרָא הַהוּא כְּקִרְוַיָא דַהֲפָךְ יְיָ בְּרוּגְזֵיהּ וְלָא אִתּוֹתְבָא וְיִשְׁמַע צַוְחָתָא בְּצַפְרָא וְיַבָּבָא בְּעִדַן טִיהֲרָא.

כערים אשר הפך – סדום ועמורה.

ולא נחם – משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו.

like the cities that...overturned Namely Sodom and Gemorrah.

and did not repent Since He decreed destruction upon them, he did not think another thought to rescind His decree.

והיה, ושמע זעקה בבקר – זעקה מקרוביו ומאוהביו בבקר כלומר בתחלת היום, וכן ישמע תמיד עד עת צהרים, וכן מכאן ואילך כל היום אלא זכר צהרים לפי שהאור הולך ומוסיף מהבקר עד עת הצהרים ותהיה קללתו מוספת והולכת כי התרועה יותר מהזעקה והתרועה תהיה לשמחה כמו לא ירונן ולא^א ירועע (ישעיהו ט״ז:י׳), יתרועעו אף ישירו (תהלים ס״ה:י״ד), ותהיה לאבל ולצער, כמו למה תריע רע (מיכה ד׳:ט׳), וכן ותרועה בעת צהרים.

א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק: ״לא״.

כערים – כמשמעו וגם כאנשי הערים, והכל אמת ונכון.

אבל קללו מפני רשעתו באומרו והיה האיש ההוא כערים אשר הפך ה׳ שהם סדום ועמורה שהפכם השם ולא ניחם עליהם עוד כן יהיה האיש ההוא, וישמע צעקה בבקר ותרועה בעת הצהרים רוצה לומר שתתמיד הצרה בביתו כל היום, ובעבור שנתן ג׳ קללות אחד על ההריון ואחד על הלידה ואחד על המבשר נתן טעם לכ״א מהם ועל ההריון אמר

נחם – ענין הפוך מחשבה.

ותרועה – ענין זעקת יללה כמו נפשו ירעה לו (ישעיהו ט״ו:ד׳).

והיה האיש ההוא – זה המבשר.

כערים וכו׳ – הם סדום וחברותיה.

ולא נחם – משגזר עליהם הפיכה לא חשב מחשבה אחרת לבטל הגזירה.

ושמע – המבשר הזה ישמע מאוהביו זעקת צרה ותרועת יללה.

ולא נחם – הפך אותן בלי שישוב מגזרתו קודם שיוציאנה לפועל (רש״י).

או: שלא נחם אחר כך לשוב ולבנותן, והן ערי סדום ועמורה.

והיה – האיש הזה היה דומה כערים אשר הפך ה׳ וכן נאבד הוא וכל אשר לו ע״י מנשה,

ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו,

ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה

ותרועה – זעקת שבר (רוע–רעע–רצץ), וזה לשון תרועה בכל מקום, קול חזק שכביכול משבר את האזן; ובזעוק אדם בכלי זכוכית ישברנו.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־מוֹתְתַ֖נִי^א מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי⁠־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ^ב הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃

because he didn't kill me from the womb; and so my mother would have been my grave, and her womb always great.

א. לֹא⁠־מוֹתְתַ֖נִי א=לֹא⁠־מוֹתֲתַ֖נִי (חטף)

ב. וְרַחְמָ֖הֿ =א,ל (סימן רפה בה״א)

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְוֵי דְלָא אֲמִיר עֲלֵי דְמֵיתֵית מִמְעִין וַהֲוָת לִי פּוֹן אִמִי קִבְרִי וַהֲוֵית כִּדְלָא הֲוֵית.

ורחמה הרת עולם – תואר שהשתנה לסמיכות, והפירוש: לא יצא מהרחם, ולכן היא תהיה הרה אותו לעולם.⁠¹

1. במילה ״צפה״ (=תואר) וכן בדבריו שבהמשך רצה אבן בלעם לומר, כי ״הרת״ מוסבת על אמו של ירמיהו, ולא על ״רחם״, שבכל המקרא היא ממין זכר; וכן רד״ק על אתר. כל זאת, בניגוד לדברי ריב״ג, אללמע, עמ׳ 219 (רקמה, עמ׳ רלז), הרואה את ״הרת״ כלוואי ל״רחם״. נציין, כי לפני ריב״ג היתה הגירסה של ״ורחמה״ ללא מפיק, וראה דבריו באללמע, עמ׳ 375 (רקמה, עמ׳ שפט), וכך כנראה היתה הגירסה גם לפני אבן בלעם.

אשר לא מותתני – מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור.

הרת עולם – הריון של עולמית.

That he did not put me to death I.e., that the angel of death did not put me to death from the womb, and this is one of the verses with brief language.

a perpetual pregnancy a pregnancy of eternity.

ורחמה הרת עולם – שיהיה לי הרחם הריון לעולם שלא יצאתי ממנו.

אשר לא מותתני מרחם – מותתני מבנין מרובע אומר על איש למה לא המיתו קודם צאתו מרחם או אמר על האל כמו שאמר איוב כי לא סגר דלתי בטני (איוב ג׳:י׳).

ותהי לי אמי קברי – שאם מותתני קודם צאתי מרחם היתה לי אמי קברי.

ורחמה הרת עולם – רחם אמי למה לא היתה לי להריון עולם ממני הרה בסמוך הרת כמו מן שנה שנת שלומים שפה שפת היאור ובאמרו הרת ל׳ נקבה ורחם מן הדומה לשון זכר טעם הנקבות על האם שתהיה הרת עולם ממני שאהיה לעולם ברחמה.

הרת עולם – שיהיה ההריון שוקד ולא יגיע עת ללדת כמו שבאר למה זה מרחם יצאתי (ירמיהו כ׳:י״ח), ואולם מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה: היום הרת עולם, נכון מאד, רק אין זה ענינו.

אשר לא מותתני מרחם רוצה לומר שתפסד שכבת זרע בבטן ולא תעשה הולדה באופן שתהי לי אמי קברי ורחמה תהיה הרת עולם רוצה לומר הריון עולמי שלא יצלח ולא יגיע להולדה וזהו מורה שעל ההריון ידבר.

ורחמה הרת עולם – הה״א נחה ועיקרה במפיק מכלול דף ל״ב ושרשים ומסורת וכן הוא בספרים כתובי יד מדוייקים ודפוסים ישנים. עוד נמסר במסרה גדולה רחמה ד׳ וגו׳ וא׳ ורחמה הרת עולם לא מפיק ה״א.

מרחם – הוא מקום הולד.

הרת – מלשון הריון.

אשר לא מותתני מרחם – ר״ל לזה אני מקלל יום הלידה והמבשר כי למה מי שבידו להמית לא המית אותי עודי ברחם והיה לי אם כן אמי לקבר לפי שעה ורחמה היה לי הריון עד עולם עד המיתה.

אשר לא מותתני – חוזר לאיש המבשר {ירמיהו כ׳:ט״ו}, אמר כי לא היה לו לעשות כאשר עשה, אבל בהפך, אם היה אפשר לו היה לו להמיתו מאז כשהיה עדיין ברחם אמו, באופן שתהיה לו אמו קברו, שלא יצא משם לעולם (אם היה זה אפשר) אפילו נֵפֶל.

או: חוזר ליום {ירמיהו כ׳:י״ד} (ר׳ אליה בחור בנימוקיו שרש מות) – היום הממונה על הלידה היה לו לסגור דלתי בטן אמי ותהיה הרת עולם.

ורחמה הרת עולם – שם רחם הוא לשון זכר, אמנם תאר הרה לא יֵאָמֵר בלשון זכר, כי הוא מטבעו לשון נקבה. וגם אם היה אומר: ׳הר עולם׳, לא היה משמע לשון הריון, אלא לשון הר וגבעה.

ורחמה הרת עולם – כי העובר המת ברחם ויצא משם תוכל אמו להתעבר שנית, אבל אם ישאר שם לא תקבל עוד הריון.

על אשר לא מותתני מרחם על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם ע״י כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה׳.

מותתני – זה המבשר היה לו לבקש מיתתי, ולא לחשוב לידתי כסיבת שמחה עד שרץ וּבִשֵֹּר את אבי.

מרחם – לכאורה הוראתו תכף צאתי מרחם אמי, אבל אינו מתישב עם מה שכתוב אחריו, וצ״ל שכוונתו בהיותי עוד ברחם, ושימוש המ״ם במקום הזה זר.

הרת – משקל אחר לשם הריון; וכן נראה שהיתה גם דעת מחבר היום הרת עולם שבמוסף ראש השנה.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) לָ֤מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃

Why did I come forth out of the womb to see labor and sorrow, that my days should be consumed with shame?⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְמָה דְנָן מִבִּטְנָא נְפָקֵית לְמֶחְזֵי עָמָל וּדְוָן וְסָפוּ בְּבַהֲתָא יוֹמָי.

עמל ויגון – חורבן בית המקדש.

toil and grief The destruction of the Temple.

למה זה – מבואר הוא וכן הפרשה הבאה אחריו מבוארת.

וכנגד הלידה אמר למה זה מרחם יצאתי רוצה לומר יותר טוב היה שלא אצא חי מבטן אמי, וכנגד המבשר אמר לראות עמל ויגון ויכלו בבושת ימי רוצה לומר ולמה המבשר שימח את אבי בהיות סופי לעמל ויגון ובושת:

עמל – ענין יגיעה.

ויכלו – מלשון כליון.

למה זה מרחם יצאתי – ר״ל למה יצאתי מעצמי כדרך הנולד חי.

לראות עמל ויגון – התולדה הזאת היתה לרעתי לראות עמל ויגון והנה ימי כלים בבושת כי כל הימים מביישים אותי הקמים עלי.

למה זה – זה מסיים ירמיה, א״כ אם כבר נחתו בי חצי רוע המערכה מעת נוצרתי בבטן,

למה יצאתי מרחם – להיות מעותד אל המון התלאות.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ירמיהו כ – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן ירמיהו כ, ילקוט שמעוני ירמיהו כ, ר׳ יהודה אבן בלעם ירמיהו כ, רש"י ירמיהו כ, ר"י קרא ירמיהו כ, רד"ק ירמיהו כ, ר"י אבן כספי ירמיהו כ, אברבנאל ירמיהו כ, מנחת שי ירמיהו כ, מצודת ציון ירמיהו כ, מצודת דוד ירמיהו כ, שד"ל ירמיהו כ, מלבי"ם ביאור המילות ירמיהו כ, מלבי"ם ביאור הענין ירמיהו כ, הואיל משה ירמיהו כ

Yirmeyahu 20, Targum Yonatan Yirmeyahu 20, Yalkut Shimoni Yirmeyahu 20, R. Yehuda ibn Balaam Yirmeyahu 20, Rashi Yirmeyahu 20 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yirmeyahu 20, Radak Yirmeyahu 20, R. Yosef ibn Kaspi Yirmeyahu 20, Abarbanel Yirmeyahu 20, Minchat Shai Yirmeyahu 20, Metzudat Zion Yirmeyahu 20, Metzudat David Yirmeyahu 20, Shadal Yirmeyahu 20, Malbim Beur HaMilot Yirmeyahu 20, Malbim Beur HaInyan Yirmeyahu 20, Hoil Moshe Yirmeyahu 20

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון