הלהן – בא הנו״ן תמורת מ״ם, ועניינו הלהן כי הוא רמז לבנים שהזכירה.

תשברנה – מן כולם אליך ישברון, [עיני כל אליך ישברו]⁠^א, שעניינם התקוה. ור״ל האם לאותם הבנים שהייתי יולדת, ואפילו אם היו כבר נולדים, הייתם מקוות ומצפות שלא להנשא עד אשר יגדלו וישאו אתכם אחרי כן לנשים. וזה הלשון מצאנוהו דבק עם אות למ״ד כמו ״הלהן תשברנה״ ועם מלת אל כמו [עיני כל אליו ישברו]⁠^ב (תהילים קמ״ה:ט״ו), שברו על יי׳ אלהיו, ועניינם התקוה.

תעגינה – עתיד מבניין נפעל, מבעלי הה״א באחרונה, ועניינו תתאחרנה ותתעכבנה ובא תעגינה על משקל אשר לא תעשינה. ויש אומרים כי שורש המילה הזאת עגן, והראיה על זה^ג שרבותינו [ז״ל] נשתמשו הרבה בזה השורש כמו שאמרו ״עגונה לאשה היושבת בלא בעל״^ד ועוד אמרו ״ובלבד שלא ישהא העגונה שבהם שלשם יום,⁠״^ה כלומר שלא ישהא אותה הבהמה שלקח באחרונה ל׳ יום. ועוד אמ⁠[רו] ״מכר את הנס ואת העגון״^ו. ותני ר׳ חייא ״אלו עיגונין שלה״^ז וכן הוא אומר ״הלהן תעגינה״, והם הקרדומים הגדולים שקושרין אותם בחבלים ומשליכין אותם בים להעמיד הספינה. ותרגום ״וסוגרו על מסגר״ (ישעיה כ״ד:כ״ב) - ״ויתענגון בבית עגונא״; ״ולאשר בחשך הגלו״ (ישעיה מ״ט:ט׳) – ״לדעגינין״; ״ובבתי כלאים החבאו״ (ישעיה מ״ב, כ״ב) – ״ובבתי ייסורין עגנהון״. ובאה בחסרון נו״ן השורש לפי שאם היתה נו״ן השורש נכפלת עם נו״ן הרבות והיינו אומרים תעגנה היה כבר על כבר [על]⁠^ח הלשון, ובעבור חסרון נו״ן השורש היתה נו״ן סימן הרבות ראויה להדגיש, ובא הנח תמורת הדגש כמו שבא גם כן במקומות רבים, ולפי [כך] הגימ״ל נקודה בצר״י כמו שהיה אם היה שלם תעגנה. ואלו היו שרשו עגה היתה נקודה סגו״ל בשי״ן תעשינה, והדומים לה. ור״ל האם להם כלומר לתקות אותם הבנים תרצה לעמוד [עגונות]⁠^ט ומתעכבות לבלתי היות לאיש עד שתשאינה אותם.

אל בנותי – ר״ל אל תלכנה עמי, או ר״ל אין בו הדרך טוב בעבורכם.

כי מר לי מאד מכם – בא המ״ם תמורת נו״ן, ועניינו אל תלכנה עמי כי מר לי מאוד מן הרעה שאתם סובלות.

בעבור שיצאה בי יד יי׳ – כלומר בעבור שמתו בני שהיו לכם לאנשים. ועניין הפסוק אל בנותי כי [איני רוצה שתסבלו זאת הצרה כי אני]⁠^י אני אוהבת אתכם ומצרה מכם, כלומר ממה שמצאה אתכם שיצאה בי יד יי׳ שהמיתה בעליכם שהיו בניי. ומלת מר שם כמו ״כי רע ומר עזבך את יי׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו ב׳:י״ט), ויתכן היות מר במקום הזה פועל עבר לפי שהוא פתח, או יהיה ״כי יצאה בי יד יי׳⁠ ⁠⁠״ דבק עם ״אל בנותי״, כלומר אל [תבואו]⁠^יא עמי כי יצאה בי יד יי׳, ופירוש ייצאה בי עלתה ונראתה בי גבורת יד יי׳, או מכתו׳ כי אתם תמצאו בעל, או יאמרו גזירת השם יתברך שיצאה מלפניו יצאה בעבורי^יב. ואמרו לבלתי היות לאיש, כלומר לבלתי היות כל אחת מכם לאיש, וכמוהו ״ויתלו שניהם על עץ״ (אסתר ב׳:כ״ג), ר״ל כל אחת מהם על עץ^יג.