×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יז) בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יףא כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃
Wherever you die, I will die, and there I will be buried. So shall Hashem do to me1 and more also, for death shall part me and you.⁠"2
1. So shall Hashem to do to me | כֹּה יַעֲשֶׂה י"י לִי – Of the ten places in Tanakh in which someone swears in the name of God, it is only here and in Shemuel I 20:13 that someone does so using the proper name of Hashem (rather than "Elokim").
2. for death shall part...| כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד – See Rashi and Reconstructed Rashbam that the connotation is, "So may God do to me if anything but death should part us".
א. יוֹסִ֔יף =א ומסורות-א,ל וטברניות
• ל!=יֹסִ֔יף (כתיב חסר וי״ו)
תרגום כתוביםרות רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזרפסאודו-רש״יעמנואל הרומירלב״גר״ע ספורנומלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אֲמַרַת נָעֳמִי אִית לַנָא אַרְבַּע דִּינֵי מוֹתָא לְחַיָּבַיָּא רְגֵימַת אַבְנָא וִיקֵידַת נוּרָא וּקְטֵילַת סַיְפָא וּצְלֵיבַת קֵיסָא אֲמַרַת רוּת בְּכָל מַה דִּתְמוּתִי אֲמוּת אֲמַרַת נָעֳמִי אִית לַנָא בֵּית קְבוּרְתָא אֲמַרַת רוּת וְתַמָּן אֱהֶא קְבִירָא וְלָא תוֹסִיפִי עוֹד לְמַלָּלָא כִּדְנָן יַעֲבֵיד יְיָ לִי וְכִדְנָן יוֹסִיף עֲלַי אֲרוּם מוֹתָא יְהֵי מַפְרֵישׁ בֵּינִי וּבֵינָךְ.
[כד] בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת – אֵלּוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק. וְשָׁם אֶקָּבֵר, אֵלּוּ שְׁנֵי קְבָרִים הַמְתֻקָּנִים לְבֵית דִּין, אֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין, וְאֶחָד לַנֶּהֳרָגִין וְלַנֶּחְנָקִין. כֹּה יַעֲשֶׂה ה׳ לִי וְכֹה יוֹסִיף, אָמְרָה לָהּ, בִּתִּי, כָּל מַה שֶּׁאַתְּ יְכוֹלָה לְסַגֵּל מִצְווֹת וּצְדָקוֹת, סַגְלִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

פרשה ג

[א] זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו (איוב ג׳:י״ט), אָמַר רַבִּי סִימוֹן זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִקְרָאוֹת שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, הָעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא קָטָן יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן. וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, זֶה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יוֹצְרוֹ מַכְעִיס אֶת יִצְרוֹ, מֵת יָצָא לַחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִשְׁתַּקַּע שְׁלשָׁה יָמִים בְּחָלְיוֹ, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ, אָמַר לוֹ אָבִיו הָן הֲוֵית, אֲמַר לֵיהּ בְּעוֹלָם מְעֹרָב הָיִיתִי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה חֲמֵיתָה תַּמָּן, אֲמַר לֵיהּ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם רָאִיתִי כָּאן בְּכָבוֹד וְשָׁם בְּבִזָּיוֹן. כַּד שְׁמַעוּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָלְקָן לִמְבַקְרֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן אָבוּהּ שְׁמַעְתּוּן מָה אֲמַר הָדֵין מַיְינוֹקָא, אָמְרִין לֵיהּ מָה אֲמַר, תָּנֵי לְהוֹן עוֹבָדָא.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְלֹא מִקְרָא מָלֵא הוּא: כֹּה אָמַר ה׳ הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְּבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל (יחזקאל כ״א:ל״א), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לֹא עָלִיתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה דַּי. רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא שָׁאַל לְרַבִּי חִסְדַּאי מַה דֵּין דִּכְתִיב הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, אָמַר לוֹ, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת מֵרַבּוֹתֵינוּ, וְהָרִים הָעֲטָרָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, אַתְּ חֶסֶד וּמַה לְּךָ חָסֶד.
[ב] כְּתִיב: כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר וגו׳ (קהלת ט׳:ד׳), תַּמָן תְּנֵינַן הָרוֹאֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַה הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ נוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשׁוּב לֵב עוֹבְדֶיהָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא נִמְצָא מִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְבֻחַר כְּתִיב, אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָן שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹת אוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ (ירמיהו נ״א:ל״ט). תַּנְיָא קְטַנֵי גוֹיִם וְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת (קהלת ט׳:ד׳), בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב, לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי הוּא יָכוֹל. וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי, יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב, וְכָל מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טַמְיָא שָׁאַל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא טָב מִמּשֶׁה רַבָּךְ, אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה, דַּאֲנָא חַי וְהוּא מֵת, וּכְתִיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֲמַר לֵיהּ יָכוֹל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין, אֲמַר לֵיהּ, אִין. לְעִידָּן עַמְיָא סָלְקוּן תַּרְוֵיהוֹן עַל אִיגַר פָּלָטִין חֲמֵי תְּנָנָא סָלֵיק מִן רְחִיק, אֲמַר לֵיהּ מַה כֵּן, אֲמַר לֵיהּ אִיפַרְכִּיָא בִּישׁ, עָאל אַסְיָא וּבַקַּר יָתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתַּסֵּי. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ, עַד דְאַתְּ קַיָּם בָּטְלָה גְּזֵרָתְךָ, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות ל״ה:ג׳), לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי נוּר בְּשַׁבְּתָא מִיּוֹמוֹהִי, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ עַד הַשְׁתָּא, אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן דַּאֲנָא טָב מִינֵיהּ. הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא (תהלים ל״ט:ה׳), אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם אוֹדַע לִי אֵימָתַי אֲנָא מָיֵית, אֲמַר לֵיהּ רָזָא הִיא דְּלָא מִתְגַּלֵּי לְבַר נָשׁ וְלֵית אֶפְשָׁר דְּיִתְגַּלֵּי לָךְ. וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֲמַר לֵיהּ שַׁבְעִין שְׁנִין. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אוֹדַע לִי בְּהָדֵין יוֹמָא אֲנָא מָיֵית, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ פַּחֵית לִי חַד יוֹמָא, אָמַר לוֹ לֹא. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ חֲבִיבָה עָלַי תְּפִלָּה אַחַת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַעֲלוֹת לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא (מלכים א ג׳:ד׳). אֲמַר לֵיהּ אוֹסֵיף לִי חַד יוֹמָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אָמַר לֵיהּ אַרְכִי שֶׁל בִּנְךָ דּוֹחֶקֶת, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אַרְכִיּוֹת אַרְכִיּוֹת הֵן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִכְנָס לְתוֹךְ אַרְכִי שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּמֵת בַּעֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָלְקָה סַנְהֶדְּרִין מֶחְמְיָיא אַפִּין לִשְׁלֹמֹה, אֲמַר לְהוֹן מַעֲבַר יָתֵיהּ מֵאֲתַר לַאֲתַר, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא סָכִין וּמְדִיחִין וּבִלְבָד שֶׁלֹא יָזִיז אֵבָר. אָמַר כְּלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִין, אָמְרִין לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה נָטַל פִּיפְקִין וּפָרַשׂ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַנְּשָׁרִים קְרָא וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהוֹן כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ.
[ג] אָמַר: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת (קהלת א׳:ט״ו), בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן יָכוֹל לְעַוֵּת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת אֵין יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן אֵין יָכוֹל לְעַוֵּת. וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, יֵשׁ מֵהָרְשָׁעִים שֶׁמִּזְדַּוְּגִין זֶה עִם זֶה בָּעוֹלָם, אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה תְּשׁוּבָה לִפְנֵי מוֹתוֹ וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, נִמְצָא זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים, וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הָרְשָׁעִים, וְהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁמָּא מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֲנִי וְזֶה גָנַבְנוּ, אֲנִי וְזֶה הָרַגְנוּ כְּאֶחָת, זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וַאֲנִי בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים. וְהֵן מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְנֻוָּל הָיִיתָ וּמֻשְׁלָךְ לְאַחַר מִיתָתְךָ שְׁלשֶׁת יָמִים, וְלֹא בַּחֲבָלִים גְרָרוּךָ לַקֶּבֶר: תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה (ישעיהו י״ד:י״א), כְּשֶׁהֵבִין זֶה חֲבֵרְךָ שָׁב מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְאַתָּה הָיִיתָ סְפֵקָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשִׂיתָ. אוֹמֵר לָהֶם הֲנִיחוּנִי שֶׁאֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְהֵן מְשִׁיבִין לוֹ וְאוֹמְרִין, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב שַׁבָּת, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת. וְעוֹד עוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לַיָּם וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנוּ דּוֹמֶה לַיַּבָּשָׁה, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיַּבָּשָׁה מַה יֹּאכַל בַּיָּם. וְעוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַמִּדְבָּר וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לַיִּשׁוּב, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיִּשׁוּב מַה יֹּאכַל בַּמִּדְבָּר. מַהוּ עוֹשֶׂה חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (קהלת ד׳:ה׳). וְהוּא אוֹמֵר הַנִּיחוּנִי שֶׁאֶרְאֶה אֶת חֲבֵרִי בִּכְבוֹדוֹ, וּמְשִׁיבִין וְאוֹמְרִים לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְצֻוִּין מִפִּי הַגְּבוּרָה אָנוּ שֶׁלֹא יַעַמְדוּ רְשָׁעִים בְּצַד צַדִּיקִים, וְלֹא צַדִּיקִים בְּצַד רְשָׁעִים, וְלֹא טְמֵאִים בְּצַד טְהוֹרִים, וְלֹא טְהוֹרִים בְּצַד טְמֵאִים, וְעַל מָה אָנוּ מְצֻוִּין עַל הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה הַשַּׁעַר לַה׳ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ (תהלים קי״ח:כ׳).
[ד] דִּילָמָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲווֹ יָתְבִין לָעֲיִין בְּאוֹרָיְיתָא בַּהֲדֵין בֵּית מִדְרָשָׁא רַבָּא דִּטְבֶרְיָא בַּעֲרוּבַת פִּסְחָא, וְאִית דְּאָמְרֵי בַּעֲרוּבַת צוֹמָא רַבָּא, וּשְׁמַעֵי קָלְהוֹן דִּבְרִיָּיאתָא בָּיְיבִין, אֲמַר לֵיהּ אִילֵּין בְּרִיָּיתָא מָה עִסְקוֹן, אֲמַר דְּאִית לֵיהּ זָבַן וּדְלֵית לֵיהּ אָזֵיל לְגַבֵּי מָרֵי עֲבִדְתֵּיהּ וְהוּא יָהֵיב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן הוּא אַף אֲנָא אִיזֵיל גַּבֵּי מָרֵי עֲבִדְתִּי וְהוּא יָהֵב לִי, נְפַק וְצַלֵּי בַּהֲדָא אִילוּסִיס דִּטְבֶרְיָא, וַחֲזָא חַד יְדָא מוֹשְׁטָא לֵיהּ חֲדָא מַרְגָּלִיתָא, אֲזַל טָעִין גַּבֵּי רַבֵּנוּ, אֲמַר לֵיהּ הָדָא מְנָא אִית לָךְ, הָדָא מִילָא דְאִיסְטוֹפִיטָא הִיא, אֶלָּא הֵא לָךְ תְּלָתָא דִינָרִין, וַאֲזֵל וַעֲבֵד לִיקָרָא דְיוֹמָא, וּבָתַר יוֹמָא טָבָא אֲנַן שָׁטְחִין קָלֵיהּ וּמַה דְּהוּא עָבֵיד טִימִיתַהּ תִּיסַב. נְסַב תְּלָתָא דִינָרִין וַאֲזֵיל זְבַן זְבוּנִין וְעָל לְבֵיתֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ דְּבִיתְהוּ שִׁמְעוֹן שָׁרֵית גָּנֵיב, כָּל פָּעֳלָךְ לֵית הִיא אֶלָּא מְאָה מָנֶה וְאִילֵין זְבִינָתָה מָה אִינוּן, מִיָּד תַּנֵּי לָהּ עוֹבָדָא. אָמְרָה לֵיהּ מַאי אַתְּ בָּעֵי תְּהֵי גְּנוּנָךְ חָסֵר מִן דְּחַבְרָךְ חֲדָא מַרְגָּלִיתָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לָהּ וּמַה נַּעֲבֵד, אָמְרָה לֵיהּ זִיל תַּחֲזוֹר זְבִינָתָא לְמָרֵיהוֹן וְדִינָרַיָּא לְמָרֵיהוֹן וּמַרְגָּלִיתָא לְמָרָא. כַּד שָׁמַע רַבֵּינוּ מִצְטָעֵר, שְׁלַח וְאַיְתֵיתַהּ, אֲמַר לָהּ כָּל הָדֵין צַעְרָא צְעַרְתְּ לְהָדֵין צַדִיקָא. אָמְרָה לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי דִּיהֵא גְּנוּנֵיהּ חָסֵר מִדִּידְכוֹן חֲדָא מַרְגָּלִיתָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לָהּ וְאִין הֲוָה חָסֵר לֵית בָּן מְמַלְּיָיה יָתֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ רַבִּי בַּהֲדֵין עַלְמָא זְכֵינַן מֶחֱמֵי אַפָּךְ, וְלֹא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהוֹדָה לָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל עֶלְיוֹנִים לִתֵּן וְאֵין דַּרְכָּן לִטֹּל, הַנֵּס הָאַחֲרוֹן קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, מִנְסֵיב לֵיהּ הֲוָת יְדָא אַרְעֲיָא [למטה], וּמִי מוֹשְׁטָא לֵיהּ הֲוָה יְדָא עִילָּאָה, כְּאִינִישׁ דְּמוֹזֵיף לְחַבְרֵיהּ.
במא תקתלי אקתל וחית אלמסתחק אדפן כד׳י יצנע אללה בי וכד׳י יזידני המא חתי אלקתל לא יפרק ביננא ואיצ׳א לא יפרק ביננא סוי אלמות אלטביעי.
באשר תיהרגי איהרג והיכן שראוי אקבר1, כך יעשה ה׳ בי וכך יוסיף עלי כהנה, אפילו ההריגה לא תפריד בינינו, וכן לא יפריד בינינו דבר זולת המוות הטבעי2.
1. בק קרא ותרגום: וכמא תמותי אמות ות׳ם אדפן. אך רבינו שינה התרגום להתאימו לדברי חז״ל (יבמות מז, ב), ארבע מיתות נמסרו לב״ד - באשר תמותי אמות, ב׳ קברים נמסרו לב״ד - ושם אקבר. ולכן תרגם ׳תמותי׳ בלשון הריגה, ו׳שם אקבר׳ היכן שראוי, היינו במקום הראוי על פי הדין לקבורתה. וראה בהערה הבאה בטעם שביאר רבינו כאן ע״פ חז״ל.
2. גם הוספה זו היא על פי דברי חז״ל, שעל הכל אמרה לה שבאשר תלך נעמי תלך גם היא, גם על ההריגה על ידי בית דין, ועל כן ביארה שהמוות הוא לבדו שיפריד ביניהם, והיינו אם יהיה מוות טבעי ולא ע״י בית דין. ובזה מיישב רבינו קושיה בפשוטו של מקרא, שבתחילה אמרה שגם באשר תמות נעמי תמות היא ושם תקבר, ואם כן גם אחרי המוות לא תפרדנה, ושוב אומרת שהמוות יפריד ביניהן. ועל כך מתרץ ע״פ חז״ל, שכוונתה באשר תמותי אמות רק על דיני המיתה והקבורה של הרוגי בית דין, ובאמרה כי המוות יפריד כוונתה למוות הטבעי.
וכמא תמותי אמות, ות׳ם אדפן, חסבי אללה, לא גזאני אללה כ׳ירא אן אפתרקנא אלא אלמות.
כה יעשה – חי ה׳ לא יגמלני ה׳ טוב אם יפרידנו דבר כי אם המות.
כה יעשה י״יא לי – כאשר התחיל להרע שיצאה בי ידו להמית אישי ולירד מנכסיי.
וכה יוסיף – אם יפריד ביני ובינך כי אם המות.
א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לייפציג 1. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34 חסר: ״י״י״.
So may Adonoy do to me – As He has begun to afflict [me], for His hand has gone forth against me to kill my husband and to cause me to lose my possessions.
And even more – If anything but death separates me from you.
באשר תמותי אמות – אמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לב״ד של ישראל אמרה לה אם אעבור כדין אחת מבנות ישראל יעשה לי, שתי קברות מתוקנין לב״ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, השיבה ושם אקבר.
כה יעשה יי׳ לי וכה יוסיף – וכל מה שאוכל לסגל מן המצות בעולם הזה אסגל כי המות יפריד ביני וביניך.
באשר תמותי אמותא ושם אקבר – פתרונו: עד יום המיתה לא אפרד ממך, כמו שמפרש בסוף המקרא: כי המות יפריד ביני וביניך – אבל בעודנו חיים לא נפרד אשה מאת רעותה.
ושם אקבר – פתרונו: גם כשאמות, אבקש שיקברו אותי אצלך, מפני אהבה שהייתה בינותינו בחיים.
ולפי דרכינו מתוך דיקדוק הלשון שאמרה: הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה (רות א׳:ט״ו) את למד שנתגיירו כשנשאום מחלון וכליון, שאין הלשון של שבה נופל אלא באשה שנתגיירה, ועכשיו שבה לקדמתה אל עמה ואל אלהיה.
א. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין: ״כאשר אמות תמותי״.
באשר תמותי אמות – אם אמרת לי להפרד מעלייך, דעי במקום שתמותי גם אמות.
ושם אקבר – כאדם האומר אם הייתי מת לא הייתי רוצה ליקבר כי אם אצל קברך, מרוב אהבה.
ושם אקבר – אֵיי אַלוֹק מְא ווֹלְרַיְיא פַֿרְא פֿוּדִיר.
כי המות יפריד – המות יכול להפריד בינינו, אך אחר לא יפריד בינינו.
כה יעשה י״י לי – כאדם שנשבע לחבירו בלשון וכה יוסיף – לי טובה, אם יפריד ביני ובינך שום דבר כי אם המות. (כ״י המבורג 32 עם חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״)
באשר תמותי – במקום שתמותי.
ושם אקבר – במערה שקוברין בני משפחה.
כאשר תמותי אמות – ר״ל במקום אשר תמותי אמות גם אני, והעניין שלא אפרד מאותו העיר שתמותי בו לעולם.
ושם אקבר – ר״ל שלא אצוה שיקברוני במקום אחר.
כי יעשה יי׳ לי וכה יוסיף – יש להאמין כי היא קללה עצמה אם לא תעשה מה שיזכיר. והפסוק לא הזכיר הדבר בפירוש, וכמהו ״כה יעשון אלהים וכו יוסיפו״ (מלכים א י״ט:ב׳) והדומים להם.
כי המוות [יפריד ביני וביניך – ר״ל כי המות בלבד]⁠א בלבד יפריד ביני ובינך ובדבר אחר לא יפרידנו.
א. במקור לא מופיע. נוסף בצד הטקסט.
באשר תמותי אמות ושם אקבר – רוצה לומר: בא״י והיתה כוונתה בזה כי גם אחרי מות נעמי לא תשוב לעמה ולאלהיה.
בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת. ולא אחזור לסורי1: כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד. שכל ימי חיי אהיה עמך במקום אחד2:
1. שגם אם נעמי תמות, לא תשוב רות לסורה, ותמות אף היא ביהדותה. [ואולי מפרש ׳באשר׳ – באותו האופן, לא באותו המקום, שכמו שתמותי את כיהודייה, כן אמות אני].
2. ׳כה יעשה ה׳ וגו׳ כי המוות יפריד׳, כלומר, יעשה ה׳ את אשר חפץ, כי לא יפריד בינינו אלא המוות, שלא יהיה פירוד ביניהן לא בחייהן ולא במותן, והפרידה היחידה שתהיה היא המוות, כי בשעה שאחת תמות והשניה עדיין חיה, אז לבד תהיה פרידה (ע״פ דברי שאול ושורש ישי בשם אבן שועיב), ונמצא שכל ימי חייה תהיה במקום אחד עם נעמי.
באשר – ועיקר מגמת הליכתי הוא באשר תמותי אמות, שאמות מות ישרים כמו שתמותי את, שהרוח תשוב אל צרור החיים, ולבעבור ששם אקבר במקום שתקברי את בארץ הקדושה ובקברי צדיקים המוכנים לקום בתחיה, כה יעשה לי אלהים, נשבעה בשבועה לקיים דבריה שזאת עקר כוונתה, כי המות יפריד ביני ובינך, ר״ל שמגמת הליכתי עמך הוא מפני שראיתי והבנתי שהמות ישים הבדל גדול בינינו שהגם שבחיים דבקתי עמך שהגם שהדת הפריד בינינו בכ״ז היינו מחוברים יחד באהבה אבל אחר המות נהיה מופרדים כי את תדבק באלהי הרוחות ואני אהיה נדחה בין מחיצת עובדי גלולים, ולכן אבקש להתגייר שאז לא נפרד גם במות, ובדבריה אלה גלתה כי כבר נכונים בלבה כל יסודי האמונה מציאת ה׳ ואחדותו כמ״ש אלהיך אלהי, תורת ישראל ומנהגיהם כמ״ש באשר תלכי אלך, ר״ל שאלך בדרך טובים ובדרכי התורה ואמרה עמך עמי וכן האמינה בהשארת הנפש ובשכר ועונש של עוה״ב ובתה״מ כמ״ש באשר תמותי אמות ושם אקבר, וחז״ל דרשו מזה ג״כ שקבלה מצות המעשיות ושעז״א באשר תלכי אלך בשבת, ואמרו כי מה שאת יכול לסגל מצות ומע״ט סגלי בעה״ז אבל לעוה״ב כי המות יפריד ביני ובינך.
באשר תמותי וגו׳ – פרשה לה ארבע מיתות ב״ד סקילה שריפה הרג וחנק, השיבה לה באשר תמותי אמות, פרשה לה שני קברים המתוקנים לב״ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, השיבה לה ושם אקבר.⁠1 (מ״ר)
כה יעשה וגו׳ – אמרה לה, בתי, כל מה שאת יכולה לסגל מצות וצדקות סגלי בעוה״ז אבל לעתיד לבא – כי המות יפריד ביני ובינך.⁠2 (שם)
1. קבלה עליה להיות נדונה בד׳ מיתות ב״ד אם תתחייב ולהיות נקברת בין הרשעים בבזיון אם תתחייב, ועיין סנהדרין מ״ו ב׳, ותקננו הלשון במ״ר ע״פ הגמ׳ דיבמות מ״ז ב׳.
2. לכאורה צ״ע דהא הלשון כי המות יפריד ביני וגו׳ הוא מדברי רות ואיך זה דרשוהו כמו שאמרתו נעמי, וצ״ל דפסקינן לקרא דעד ושם אקבר אמרה רות ומכה יעשה לי וגו׳ אמרה נעמי וכמו שאחז״ל (שבת ס״ג:) עה״פ שמח בחור בילדותך וגו׳ דע״כ דברי יצה״ר מכאן ואילך דברי יצ״ט – אך במדרש לק״ט הגי׳ כל מה שאוכל לסגל מצות בעוה״ז אסגל וכו׳, והוא כמשמעות הכתוב באמת שרות אמרה לנעמי כל המאמר.
אך צ״ע מה הכריחו עכ״פ להדורש להוציא לשון זה מפשטיה שהוא מדברי רות, וגם לגי׳ מדרש לקח טוב למה דרשו דרות אמרה אסגל וכו׳, ולמה לא אמרי׳ כפשטיה – וצ״ל משום דקשה לומר שרות תאמר כה יעשה לי ה׳ וכה יוסיף כאשר רק המות תפרידן, והלא עד הנה היתה עמוסה רק בצרות ותלאות, ממיתת בעלה וחמיה וממצוק הרעב וגלות הדרך, וא״כ לא שייך לומר שכיונה אשר אם תדביק בה בנעמי עד המות אז יעשה ויוסיף לה ה׳ כאשר עד הנה, והלא זה דברי פורענות, ואם כונתה שאם תשוב ממנה אז ייסרנה ה׳ כאשר עד כה, הלא היה צריך לה לומר אם לא יפריד המות, ולכן הוציאום להדברים מפשטן ולדרוש כמו שדרשו, כן הוא הפי׳ לפי דעת המפרשים. אמנם יתכן לפרש את הכתוב עפ״י דעת המדרש כפשוטו, וחסרון דברים יש כאן וכן צ״ל אמרה לה בתי כל מה שאת יכולה לסגל מצות וצדקה סגלי בעוה״ז, אבל לעתיד לבא לקבל שכרן, [השיבה לה כה יעשה ה׳ וכה יוסיף], כלומר הנני נכונה לעשות רצון ה׳ גם המצות אשר צוה גם אם יוסיף עליהן כהנה ככל אשר תלמדיני אַתְּ ואסור למשמעתך בכל ימי צבאי, כי רק המות יפריד בינינו.
אמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לבית דין1, ענתה לה בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, הוסיפה נעמי יש מקומות קבורה נפרדים להרוגי בי״ד, אחד לנסקלין ונשרפין ואחד לנהרגין ונחנקין2, ענתה רות וְשָׁם אֶקָּבֵר לידך3, ונשבעה רות ואמרה4 כֹּה – וכך יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי רעות כאשר התחיל להרע לי שיצאה בי ידו להמית אישי ולירד מנכסי5, וְכֹה יוֹסִיף לי צרות נוספות, אם אפרד ממך בעודי בחיים, כִּי רק6 הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
1. רש״י.
2. רש״י.
3. ר״י קרא.
4. מלבי״ם.
5. רש״י.
6. ר״י קרא.
תרגום כתוביםרות רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזרפסאודו-רש״יעמנואל הרומירלב״גר״ע ספורנומלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144