×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יט) וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד⁠־בּוֹאָ֖נָהא בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙ב בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כׇּל⁠־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נׇעֳמִֽי׃
The two of them walked until they came to Beit Lechem. When they came to Beit Lechem, the entire city was in an uproar1 over them, and they said, "Is this Naomi?⁠"
1. was in an uproar | וַתֵּהֹם – This assumes that the root of the verb is "הום", which connotes some form of emotional upheaval, "to be in an uproar", "be disquieted", or the like. Cf. Reconstructed Rashbam who suggests that the root of "וַתֵּהֹם" is "נהם", meaning: "to growl" or "groan". If so, the people of the city were not simply confused or stirred up by the sight of Naomi, but actively distressed and moaning about her fate.
א. בּוֹאָ֖נָה =א,ש1,ק-מ ומסורת טברנית ומ״ש
• ל!=בֹּאָ֖נָה (כתיב חסר וי״ו)
ב. כְּבוֹאָ֙נָה֙ =א,ק-מ ומסורת טברנית
• ל!=כְּבֹאָ֙נָה֙ (כתיב חסר וי״ו)
תרגום כתוביםמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזָלָן תַּרְוֵיהוֹן עַד דְּעַלָן בֵּית לֶחֶם וַהֲוָה כַּד עַלָן לְבֵית לֶחֶם וְאַרְגִישׁוּ כָּל יָתְבֵי קַרְתָּא עֲלֵיהוֹן וַאֲמָרָן הֲדָא נָעֳמִי.
ותהום כל העיר – כל ההיא קרתא הוו תמהין על נעמי על שביות אל אביא יוצאות היו שפחות על הגמלים במלבושי רקמה, ובכניסתה היו לבושות בלאות היא ורות כלתה לפיכך כל בנות בית לחם היו תמהות עליה ואומרות הזאת נעמי שהיו בנות בית לחם משתמשות בתכשיטיה זאת היא נעמי שהיתה מגנה את הפז ביופי פניה.
א. כן בכ״י פרמא 2342, וצ״ע בנוסח.
ותהום כל העיר וגו׳ – מה הזאת נעמי, א״ר יצחק אמרו הראיתם נעמי שיצאת מארץ לחוצה לארץ מה עלתה לה, א״ר יצחק אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בועז, היינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שכבא קיימא מני ביתיה, א״ר נחמן בר יצחק אבצן זה בועז. וא״ר יצחק ק״כ משתאות עשה אבצן לבניו שנאמר ויהי לו שלשים בנים (ושלשת) [ושלשים] בנות (שלשים בנות) שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, ובכלם לא זמן את מנוח, אמר כודנא עקרה מאי פרע לי, תנא וכלם מתו בחייו, והיינו דאמרי אינשי איקפל ואוליד חד טב משתין זריז.
הזאת נעמי – שהיו בנות [בית] לחם משתמשות בתכשיטיה, זו היא נעמי שהיתה מגנה את הפז ביפיה. א״ר חייא כל היסורין קשים ושל עוני קשה מכלן. כל היסורים באים וכשהולכים להם מתחדש כמו שהיה, אבל יסורין של עוני מכהין עיניו של אדם שנאמר עיני דאבה מני עוני. מעשה בחסיד אחד שקבל עליו שלא יקבל מכל אדם כלום והיה לו בגד אחד וסדין אחד וכל הלילה היה צועק ובוכה ומתחנן ולא זו ממית עצמו עד לישב באשפה ובלו בגדים שעליו, פעם אחת נגלה עליו אליהו ז״ל בדמות ערבי ועמד כנגדו, א״ל רצונך שאלוה לך שני כספים ותהא נושא ונותן בהן ותחיה, א״ל הן, ונטל שני כספים והלך וקנה חפצים ונשתכר בהם, וכן ליום שני וביום שלישי ולא יצאת השנה עד שהעשיר ושכח עונת חסידותו ושמוש תפלתו, אמר לו הקב״ה לאליהו חסיד אחד היה לי בעולמי ועכבתו עלי, הלך כנגדו ומצאו במלאכת גדולה, אמר לו אני הוא שנתתי לך שני כספים חפש אחריהם ותנם לי שאני מבקש שתחזירם לי, חפש אחריהם ונתנם לו ולא יצא משם עד שירד מנכסיו ונכנס אותו ממון לטמיון וחזר על האשפה והיה יושב ובוכה, חזר עליו אליהו ז״ל אמר ליה מה ההוא סבא עביד, אמר ווי ליה לההוא גברא דאתהפוך עלוהי גלגלא ואתנחתא מנכסי, אמר לו נשבע אתה אם מחזירנא לך אותה שני כספים שאתה משמר עונת חסידותך ושמוש תפלתך, אמר לו הן, ונתן לו שני כספים ונשא ונתן בהם והעשיר.
דבר אחר: הזאת נעמי – זו היא שמעשיה נאים ונעימים, לשעבר היתה מהלכת באסקפטיאות שלה ועכשיו מהלכת יחפה, לשעבר מתכסה בבגדי מילתין ופניה אדומות מכח מאכל ומשתה ועכשיו מתכסה בבגדי סמרטוטין ופניה ירוקין מרעבון, והיא אומרת אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא, אמר בר קפרא משל לפרה הדיוטות שהעמידה בעלה בשוק אמר רודיינית היא ומשוה תלמים היא, ואילין מכותא דאית בה מה אינון, כך אמר נעמי אני מלאה הלכתי בבנים ובנות. דבר אחר שהייתי מעוברת.
ומצ׳יתא כלתאהמא אלי אן וצלתא בית לחם וענד וצולהמא האגת נסוה׳ אלקריה גמיעהא וקלן אהד׳ה נעמי.
א. T-S Ar.1b.4 3 ע״ב.
והלכו שתיהן עד שהגיעו לבית לחם, וכאשר הגיעו שתיהן התרגשו1 נשות העיר2 כולן3 ואמרו זו נעמי.
1. כך מתרגם רבינו ׳נכמרו רחמיו׳, וביאר ר״י אבן ג׳נאח בספר השרשים (שורש כמר) שהוא לשון רגש חם וזיע. בק: ארנת, לשון הרמת קול, וכן ביארו ר״ת הירושלמי בהוראת רעש.
2. וכן הוא בי, וכ״כ בלקח טוב, והראיה לכך ממה שממשיך ׳ותאמרנה׳. וכתב באיגרת ישי, שאכן כל העיר המתה על הליכתן בדרך, ובכללם האנשים, אך אמירת ׳הזאת נעמי׳ לא אמרו אלא הנשים, שרק הן הכירוה, ולכן נאמר ׳ותאמרנה׳. אך ראה ר״י אבן יחיא.
3. ק הוסיף ׳באלטוף אליה׳ – לבקר אותן.
פמצ׳תא גמיעא, חתי גאא אלי בית לחם, פענד דכ׳ולהמא, ארנת אלקריה גמיעהא באלטוף עליהא, וקאלו הד׳ה נעמי.
ותהם כל העיר – המתה כל העיר לבקר אותה ויאמרו זאת נעמי.
א[ותהם כל העיר – נעשית הומיה כל העיר, כולם נתקבצו לקבור אשתו של בועז שמתה אותו היום. ועוד כל העיר כולם מצאה חיים, ולא מת אחד ברעבון שברחו מפניו.]⁠ב
הזאת נעמי – ה׳ נקודה חטף פתח מפני שהוא תמוה: הזאת נעמי שהיתה רגילה לצאת בצבים ובפרדים, חזיתם מה עלתה בה על שיצאת לחוצה לארץ.
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ותלכנה שתיהם – אמר רבי אבהו בא וראה כמה חביבים הגרים לפני הקב״ה, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי.⁠״ הביאור חסר בכ״י.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מינכן 5 (אך בציון שהוא תוספת), ובשינויים קלים בכ״י אוקספורד 165, לייפציג 1. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34 כל הביאור חסר.
[So the two of them went on – Rabbi Abahu said, "Come and see how dear the proselytes are before the Holy One, Blessed Is He. As soon as she decided to convert, Scripture compared her to Naomi [by stating, "the two of them...⁠"].⁠1]
[The whole city was astir – The whole city became astir. They had all gathered to bury the wife of Bo'az, who had died that very day.⁠2]
Is this [really] Naomi – The hai is vowelized with a chataf because it is in the interrogative. Is this Naomi who was accustomed to travel in covered wagons and with the mules?⁠3 Have you seen what has befallen her because she went abroad [i.e., outside Eretz Yisroel]?
1. Despite leaving her home and family, Rus' determination was so strong that Scripture ranks her equally with Naomi.
2. Apparently the people of the city were gathered together because "the whole city" learned so quickly of their return. Rashi therefore explains why they had gathered.
3. Because of the affliction and the hunger that she endured, Naomi's appearance changed so drastically that they were hardly able to recognize her.
ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם – שתיהן שוות בייחוד.
ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן – אמ״ר שמואל ב״ר סימון אותו היום יום קציר העומר היה ותנן במס׳ מנחות כל העיירות סמוכות לשם מתכנסות כדי שיהיה נקצר בעסק גדול והלכו אנשי בית לחם להנפת העומר וכשנקבצו עליהם כל העיירות אמרו הזאת נעמי ויש אומ׳ אבצן היה משיא את בנותיו שכתוב בו (שופטים י״ב:ט׳) ושלשים בנות שלח החוצה ויש אומר׳ אשתו של בועז מתה באותו היום ונכנסו כל העיירות להברותו ועד שהעם מתעסקין בגמילות חסדים נכנסה רות עם נעמי והיתה זו יוצאות וזו נכנסת. ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי ותאמרנה לשון רבוי לשון נקבה שהנשים הם הקבילו פניה וכל בנות העיר היו תמיהות הזאת נעמי, נעמי שהיו מעשיה נעימים ונאים לשעבר מהלכת בתכשיטיה ועכשיו מהלכת יחיפה ובלבישת סמרטוטים, לשעבר פניה אדומות מכח מאכל ומשתה ועכשיו פניה ירוקות מכח הרעבון.
ויהי כבואנה בית לחםא ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי – מלמד שנשתנו פניה מפני צוק העתים שעברו עליה, ותמהו עליה לומר: הזאת נעמי.
א. כן בפסוק ובכ״י המבורג. בכ״י ברלין הושמט ע״י הדומות ״ויהי... לחם״.
ותהום – כמו: ותנהום. ולא יתכן לפרש שנתממהא העיר, שאם כן היה לנקד ה״ה בפתח, וַתֵהָם כמו ותֵשָם, ותֵקָע, ותֵלָך, ויֵלָך. (כ״י המבורג 32 עם חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״ בסוף רות א׳:כ׳)
א. כן בכ״י המבורג 32, ואולי צ״ל: שנהממה.
ותהם – מבניין נפעל, מפעלי הכפל.
הזאת נעמי – כי אלימלך ואשתו היו מגדולי הדור.⁠א
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י אוקספורד פוק׳ 108, פרמא 2062: ישראל.
WAS ASTIR. Va-tehom (was astir) is in the nifal.⁠1 It comes from a double root.⁠2
IS THIS NAOMI? [They said this] because Elimelekh and his wife were among Israel's most distinguished.⁠3
1. The passive form.
2. Its root is heh, mem, mem.
3. Literally, for Elimelekh and his wife were of the great ones of Israel. They said: "is this Naomi?⁠" because Elimelekh and his wife were among Israel's distinguished people and now had the appearance of the impoverished.
שתיהם - באה המ״ם במקום נו״ן.
עד בואנה בית לחם – ר״ל אל בית לחם, או בבית לחם.
ויהי כבואנה בית לחם ותהום – מבניין נפעל ושרשו הים מן ״מהומת מות״ (שמואל א ה׳:י״א), ״אריד בשיחי ואהימה״ (תהילים נ״ה:ג׳), עניינם ענין המיה ושאוןא, ועל דעת ר׳ אברהם הוא מבנין נפעל מפעלי הכפל.⁠ב
כל העיר – ר״ל כל בני העיר האנשים והנשים.
ותאמרנה הזאת נעמי – עניינו שהנשים היו אומ⁠[רות] דרך תימה האם זאת היא נעמי שיצאת מהנה כל כך זמן, ובעבור ראותם אותה חוזרת עניה ומרודה אכלה ושוממה מבניה ומאישה, היו תמהות על רוע עניינה ואומרת הזאת היא נעמי שהיא ובעלה היו מגדולי הדורג ועתה היא שכולה וגלמוד⁠[ה].
א. כך לפי רד״ק בספר השורשים, תחת השורש הים.
ב. אבן עזרא: ״בנין ׳נפעל׳, מפעלי הכפל.
ג. אבן עזרא: ״כי אלימלך ואשתו היו מגדולי ישראל.⁠״
ותהום כל העיר – כדרך כל העברי וכן הרומי, וטעמו: אנשי העיר.
ותלכנה, ותאמרנה, הזאת – זה יורה על גדולתה כמו שאמרנו.
וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן. על נעמי שבאה לידי עניות, ועל גיורת איך באה אִתה בימי עניה ומרודיה1:
1. ע״פ לשה״כ באיכה (א ז). לשון הכתוב ׳ותהום כל העיר עליהן׳ משמע שהמתה העיר הן על נעמי והן על רות, אך אח״כ הזכירו רק ׳הזאת נעמי׳. ובדברי שלום כתב שתמהו על שתיהן, על נעמי שהכירוה לעשירה, ועל רות ששמעו שהיא בת מלך, שעכשיו הן עניות ובחוסר כל, אך אמרו ׳הזאת נעמי׳, כי האדם מתפעל יותר ממה שהוא רואה בעצמו מאשר ממה שהוא שומע, והרי את רות לא הכירו בעושרה כמו נעמי. אך נראה שרבינו מפרש ש׳הזאת נעמי׳ כולל את שתי התמיהות, שתמהו על נעמי העשירה שנעשתה עניה, ועל רות שבאה עם נעמי כאשר היא במצב זה, כי גם התמיהה השנייה מקורה במצבה של נעמי.
עד בואנה. מלא וא״ו ללמדך שהלכו ו׳ ימים ובשבת נחו.
ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני לי למה תקראנה לי נעמי וה׳ ענה בי ושדי הרע לי – רוצה לומר, אל תקראו לשמי עוד נעמי כי איני מצפה לטוב עוד כל ימי חיי. וה׳ שהוא מדת הרחמים ענה בי, כי אם ייסר ה׳ לאדם במדת הדין יש תקוה שיעבור זעם וירחמנו עוד, אבל אם מענישו מצד רחמנות אזי העונש קשה מאד. על דרך משל, כמו האב הרחמן המכה את בנו על שהרג את אחיו שהיה גם כן בנו כמו זה, היתכן לקרותו אכזר על הכאתו, כי מה שמכהו אינו מצד אכזריות אלא מצד רחמנות שלבו כואב על בנו הנאהב שנהרג ואין ליתן שום התנצלות עבור הבן החי אלא אדרבה שיכהו מכות אכזריות. וכן אמרה גם כן כי מה שעשה ה׳ היה מחמת שלא חמלה על עניים, ובהם כתיב והיה כי יצעק ושמעתי כי חנון אני, רוצה לומר שמזהירנו לחמול על עניים כי אם לא ניתן להם חמלה ויצעקו אליו ית״ש ויחנן עליהם ויעניש אותנו חלילה שיהיה העונש גדול כי העונש הבא מצד חנינה גדול מאד. וז״ש אל תקראו לי עוד נעמי ר״ל אל תצפו עוד שיהיה נקרא שמי נעמי היינו שיהיה טוב לי כי כיון שה׳ שהוא מדת החסד ענה בי עוד יש לומר אל תקראו לי עוד נעמי כו׳ על דרך אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, רצה לומר כשיהיה לאדם תמיד אך טוב באמת הוא רדיפה אצלו כי ברבות הטוב יבעט ביוצרו ויקטין בטחונו אליו כמו שכתוב וישמן ישורון ויבעט, ואדרבה שטוב לו לאדם שיהיו לו קצת יסורים בזה העולם כי הם יקרבו אותו לעבודתו.
ועל דרך זה צרות לבבי הרחיבו, רצה לומר שמה שהיו לו צרות היו לו להרחבת לב בעבודתו ית״ש. [וממצוקותי הושיעני פי׳ ההבדל בין צר ומצוק כי צר הוא מבחוץ ומצוק מבפנים כמו שנאמר במצור ובמצוק אשר יציק לך אויביך ככל שעריך. לא כתיב אשר יצור לך כי מצור הוא מבחוץ לעיר ומצוק הוא בעיר כמו שנאמר אשר יציקו לך בכל שעריך. ורצה לומר צרות לבבי הרחיב, רצה לומר מה שהיה לצרות מחוץ המסבבים אותי לעכב אותי לעשות כרצוניהם הי׳ להרחבת הלב בעבודתו יתברך שמו. אבל ממצוקותי היינו דברים הנוגעים עד פנימיות הלב הושיעני].
וזה שאמרה אל תקראו לי כו׳. רצה לומר אתם מתמיהים הזאת נעמי שהיתה מקודם [כי נעמי על שם הטוב שהיה לה מקודם] לזה אמרה אל תקראו כו׳ רצה לומר שהיה לי מקודם טובות הרבה ואדרבה קראן לי מרה רצה לומר שתחלה כשהיה לי הטוב היה לי לגרעון באמונת ה׳, והאות על זה כשהייתי מלאה כל טוב הלכתי מארץ ישראל, ורצה לומר היה לי למדריגה פחותה והלכתי ממקום קדוש. וריקם, כשנעשיתי ריקם מכל הטוב וסבבוני צרות זכיתי שהושיבני ה׳ למקום הזה. ועיין עוד מה שכתבתי על פסוק קטונתי מכל החסדים כו׳.
ותלכנה שתיהם – במדרש כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב לנעמי ר״ל שמלת שתיהן מיותר ובא להורות על השווי כמ״ש בכללים שלשון שניהם, שניכם, שלשתם מורה על השווי, וי״ל שאמר מלת שתיהם לפרש מ״ש ותהם כל העיר כי נעמי היו לה תמיד עבדים ושפחות ובני בית ובצאתה מביתה היתה מוקפת מהמון רב ועתה ראו שלא באו רק כלה וחמותה שתיהם לבד כעניים נעזבים, עז״א ותהם כל העיר.
ותאמרנה – הנשים.
ותלכנה שתיהם – א״ר יהודה ב״ר סימון, בא וראה כמה חביבים הגרים לפני הקב״ה, שכיון שנתנה רות דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי [הדא הוא דכתיב ותלכנה שתיהם].⁠1 (מ״ר)
ותהם כל העיר עליהן – וכי אפשר כן שתהום כל העיר על העלובה הזאת, אלא אותו היום מתה אשתו של בועז והלכו כולם לגמול חסד עמה, ובאותה שעה נכנסה רות עם נעמי, ונמצא זו יוצאת וזו נכנסת.⁠2 (ירושלמי כתובות פ״א ה״א)
הזאת נעמי – תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחו״ל, שנאמר ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, מאי הזאת נעמי, אמרו, חזיתם נעמי שיצאה מארץ לחו״ל מה עלתה לה.⁠3 (ב״ב צ״א.)
הזאת נעמי – מאי הזאת נעמי – וכי זו היא שמעשיה נאים ונעימים.⁠4 (מ״ר)
1. ר״ל השוה אותה הכתוב לנעמי באמונה ויראת ה׳, וטעם הדרשה לא נתבאר, וי״ל עפ״י המבואר בכ״מ בגמ׳ וברייתות דכל מקום שנאמר שני מורה על השתוות הפרטים זל״ז, יען משום דאם לא באה מלה זו לדרשה ל״ל לכתוב שני תיפוק ליה דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס״ב ב׳ שני השעירים (פ׳ אחרי) מה ת״ל שני שיהיו שוים בקומה ובמראה וכו׳, וכן בפ׳ מצורע ולקח למטהר שתי צפרים שתהיינה שוות, ובקדושין ס״ח א׳ כי תהיינה לאיש שתי נשים – שתהיינה שוות מעם אחד, ובתו״כ פ׳ אמור לחם תנופה שתים שתהיינה שוות, ובמ״ר פרשה ויצא וללבן שתי בנות שהיו שוות בעתידותיהן, והרבה כהנה, ואף הכא מיותר המלה שתיהן ודריש שהיו שוות באמונתן וצדקתן.
גם י״ל בטעם הדרשה מלשון כי מתאמצת היא ללכת אתה, והוא ע״פ מ״ש בסנהדרין ל״ו ב׳ עה״פ דפ׳ יתרו ונשאו אתך – בדומין לך, לאפוקי פסולי משפחה, ובע״ז ו׳ א׳ עה״פ דפ׳ נח להחיות אתך – בדומין לך – לאפוקי טרפה, והכא דריש אתה בדומה לה – בצדק ובאמונה.
2. ר״ל והיתה זה בהשגחה שזו [אשתו של בועז] יוצאת מביתו של בועז ורות נכנסת וכבסמוך. וניחא גם זה שכל העיר המה, מפני שבמקרה היו כל בני העיר אז בקבוץ אחד לתכלית הלוית אשתו של בועז, וע׳ בבבלי ב״ב צ״א א׳ בא ענין אגדה זו בלשון אחר קצת, ומסיים שם עוד בענין הלשון זו יוצאת וזו נכנסת, והיינו דאמרי אינשי, עד דלא שכיב שיכבא קיימי מני ביתי׳, ר״ל עוד טרם שמת המת כבר עומד מזומן זה הממונה על ביתו, וכמו הכא מכוונת היתה ביאת רות בשעת מיתת אשת בועז, והוא ע״ד שדרשו בפ׳ וזרח השמש ובא השמש.
3. עיין מש״כ באות הבא בבאור השאלה הזאת נעמי, ויתכן דדריש הזאת כמו בחי״ת במקום הה״א, מפני כי שניהם מתחלפים שבאים ממוצא אחד מהגרון, וכמ״ש בירושלמי שבת פ״ז ה״ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה׳ לחי״ת, ובתו״ת פ׳ קדושים בפ׳ קודש הלולים הבאנו כמה דוגמאות לזה, ודריש הזאת בנוטריקון חזו את נעמי, וע׳ במהרש״א.
ומה שהקדים בעל המאמר הזה שגדולי הדור ופרנסים היו לכאורה מיותר לענין, אבל י״ל שכיון למ״ש בילקוט ריש רות אלימלך מגדולי המדינה ומפרנסי הדור היה וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי עמד וברח לו מהם, ע״כ, ומבואר לפי״ז שגדול עונו בכפלים, דבשביל עצמו לא יצא, שהיה די לו לאכול, אלא שברח מפני העניים, וזו היתה מסבת גדולת ערכו במדינה, ולכן נענש קשה על זה.
4. יש לפרש כונת השאלה מאי הזאת נעמי שלא סיימו האומרות מה תתפלאנה, ולכן דריש שבמלת נעמי לבד כלולה כונת השאלה, כדמפרש וכי זו היא שמעשיה נאים ונעימים, תסבול כל כך צרות ותלאות, ודריש נעמי בעי״ן וגם באל״ף [מפני שהם ממוצא אחד] ומשורש נאה, וכדמפרש, והוא ע״ד השאלה וכי זו תורה וזו שכרה, והשיבה להן נעמי, כי מצדקת עליה את הדין, יען כי ה׳ מצא עונה ולא כאשר תערכו אתן את מעשי כן הוא, וי״ל שכונה לעונה ע״פ המבואר בילקוט ריש רות בסבת צאתם מארץ לחו״ל מפני דכשבאו שני רעבון אמר אלימלך עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו וזה בקופתו, עמד וברח לו מפניהם, ויתכן שנעמי לא מיחתה לו בזה, והיה ניחא לה יציאה זו, ואל זה רמזה כאן להצדיק דין שמים.
וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם – שתיהן ביחד1 עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם, וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם – רעשה ונעשתה הומיה2 כָּל הָעִיר3 עֲלֵיהֶן כי היו לנעמי תמיד עבדים ושפחות ובני בית, ובצאתה מביתה היתה מוקפת מהמון רב, ועתה ראו שהיא באה רק עם כלתה כעניים נעזבים4, וַתֹּאמַרְנָה הנשים על נעמי שהשתנו פניה בגלל הצרות5 הֲזֹאת נָעֳמִי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים, ראיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוצה לארץ?⁠6:
1. אמר רבי אבהו בא וראה כמה חביבים הגרים לפני הקב״ה, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי, רש״י.
2. רש״י.
3. שנתקבצו לקבור את אשתו של בועז שמתה בו ביום (ב״ב צא.), רש״י.
4. מלבי״ם.
5. ר״י קרא.
6. רש״י.
תרגום כתוביםמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שיאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144