Rut 1 – רות א‏ – Mikraot Gedolot

אֲנָא מָלְיָא אֲזַלִית מִבַּעְלִי וּמִבְּנַי וְרֵקָנְיָא אֲתֵיבְנִי יְיָ מִנְּהוֹן לְמָא דֵין אַתּוּן קָרַן לִי נָעֳמִי וּמִן קֳדָם יְיָ אִתַּסְהַד בִּי חוֹבְתִי וְשַׁדַּי אַבְאֵישׁ לִי.

[ז] אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה׳ – מְלֵאָה הָלַכְתִּי בְּבָנִים וּמְלֵאָה בְּבָנוֹת.

דָּבָר אַחֵר, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מְעֻבֶּרֶת. לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה׳ עָנָה בִי, עָנָה בִי מִדַּת הַדִּין, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ (שמות כ״ב:כ״ב).

דָּבָר אַחֵר, וַה׳ עָנָה בִי, הֵעִיד עָלַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו (דברים י״ט:י״ח).

דָּבָר אַחֵר, וַה׳ עָנָה בִי, כָּל עִנְיָנֶיהָ לָא הֲוָה אֶלָּא בִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וַה׳ עָנָה בִי, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מַה כְּתִיב: וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם (ירמיהו ל״ב:מ״א).

פרשה ד

[א] זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב (דברי הימים א ח׳:ח׳), אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב שָׁאַל אֶת רַבִּי נְהוֹרַאי אֲמַר לֵיהּ מַה דֵּין דִּכְתִיב וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, אֲמַר לֵיהּ גָּדוֹל שֶׁהוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, מִן שִׁלְחוֹ אֹתָם, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִין לֵאמֹר (שופטים כ׳:י״ב), דָּבָר אַחֵר, וְשַׁחֲרַיִם, זֶה בֹּעַז, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁחֲרַיִם, שֶׁהָיָה מְשֻׁחְרָר מִן הָעֲווֹנוֹת. הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, שֶׁהוֹלִיד מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָה. מִן שִׁלְחוֹ, שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף (בראשית מ״ו:כ״ח). חוּשִׁים וְאֶת בַּעֲרָא נָשָׁיו (דברי הימים א ח׳:ח׳), וְיֵשׁ אָדָם מוֹלִיד נָשָׁיו, אֶלָּא שֶׁחָשׁ כַּנָּמֵר וּבֵאַר אֶת הַהֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. וַיּוֹלֶד מִן חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ. לֹא צוֹרְכָהּ אֶלָּא וַיּוֹלֶד מִן בַּעֲרָא אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא בְּיָמָיו נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: יִתְרָא הַיִּשְׁמְעֵאלִי (דברי הימים א ב׳:י״ז), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי (שמואל ב י״ז:כ״ה), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הוּא יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא יִתְרָא הַיִּשְׁמְעֵאלִי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר יִשְׁמְעֵאלִי הָיָה וְאַתְּ אֲמַרְתְּ יִשְׂרְאֵלִי, אֶלָּא יִשְׁמְעֵאלִי הָיָה וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְצָאוֹ לְיִשַּׁי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כֵּן: פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וגו׳ (ישעיהו מ״ה:כ״ב), נִתְגַּיֵּר וְנָתַן לוֹ בִּתּוֹ. רַבָּנָן אָמְרִין יִשְׂרְאֵלִי הָיָה וְאַתְּ אֲמַרְתְּ יִשְׁמְעֵאלִי, אֶלָּא יִשְׂרְאֵלִי הָיָה וְחָגַר חַרְבּוֹ כְּיִשְׁמְעֵאלִי וְנָעַץ הַחֶרֶב בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר אוֹ אֶהֱרֹג אוֹ אֶהָרֵג עַד שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם הֲלָכָה לָרַבִּים שֶׁכָּל שֶׁיְבַטֵּל הֲלָכָה זוֹ בַּחֶרֶב הַזֹּאת אֲנִי מַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית.

אני מלאה הלכתי - מכאן מצינו שהיתה עשירה ומלאה ומי גרם לה שירדה מנכסיה ומת בעלה ובניה צרת עין שהיה בהן.

וה׳ ענה בי – כמה דאת אמר אם ענה תענה אותו,

דבר אחר כל עניניו לא הוי אלא בי.

אנא גנייה מצ׳ית ופארג׳ה פקירה אעדאני אללה למא דא תסמינני נעמי ואללה קד עדבני.

אני עשירה¹ הלכתי וריקנית ענייה² החזירני ה׳ למה זה תקראוני בשם נעמי וה׳ כבר ייסרני³.

1. בק: מלאנה מן אלנעמה – מלאה בכל טוב. ברות רבה (ג ז) ורש״י פירשו כרבינו, מלאה בעושר.

2. הוסיף רבינו ׳ענייה׳ ובק ליתא, והוא משום שפירש קודם ׳מלאה׳ בעושר.

3. ובק: אסעפני – רדף אותי. כפירוש רבינו שהכוונה לייסורים כתבו רש״י כאן בפי׳ ב׳ ובהושע ה ה, וראב״ע בשם י״א. מדברי רבינו בסידורו (עמ׳ קצו) משמע קצת שמפרש ׳ענה בי׳ לשון עדות, וכפי שכתב המהדיר שם, והוא כפירוש רוב המפרשים כאן שהוא לשון עניית עדות על שהרשיעה לפני ה׳, כמו ׳שקר ענה באחיו׳ (רות רבה ג ז, תרגום, רש״י, ר״י קרא, ראב״ע, ר״ת הירושלמי). כי הייסורים והמוות הם כמו עדות שמעיד ה׳ על החטא, כי אין ייסורים בלי עוון (ר״י קרא, רלב״ג, כפות כסף).

אנא מצ׳ית מלאנה מן אלנעמה, ורדני אללה פארג׳ה, פלט תסמוני נעמי, ואללה קד אסעפני בד׳נבי, ואלסו קד כפא בי.

מלאה הלכתי – הלכתי מלאה בכל טוב.

וה׳ ענה בי – וה׳ הרדיפני בחטאי והרעה די פגעה בי (ומלת שדי חול).

מלאה הלכתי – בעושר ובנים.⁠^א

ענה בי – העיד עלי שהרשעתי לפניו.⁠^ב

א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״דבר אחר: שהיתה מעוברת.⁠״ הביאור חסר בכ״י.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, לייפציג 1, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״לפניו״. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״דבר אחר: ענה בי – מדת הדין כמו וענה גאון ישראל.⁠״ ביאור זה חסר בכ״י.

I had gone forth full – With wealth and sons.

[Another interpretation [of "full"] is that she was pregnant.]

Has testified against me – Has testified against me that I had sinned before Him.

[Another explanation is that the Divine Attribute of Justice has humbled me, as in, "And the pride of Yisroel shall be עָנָה humbled.⁠"¹]

1. Hoshe'a 5:5.

אני מלאה הלכתי – בבנים ובעושר, ויי׳ ענה בי כי העיד בי על עונותי כמו (שמות כ׳:י״ג) לא תענה ברעך.

אני מלאה הלכתי וריקם – ריקם שם דבר הוא, ואדמנט.⁠¹ וכן {ו}⁠לא יראו פני ריקם (שמות ל״ד:כ׳).

וי״י ענה בי – פתרונו: העיד בי, עוונותי ענו בי.⁠^א ממה שהשיבני י״י^ב ריקם כאילו העיד בי שעוונותי הטו אלה (ירמיהו ה׳:כ״ה) וחטאתי מנעו הטוב ממני. ומסורת זה תפוש בידך: בכל מקום שתמצא ב׳^ג אחר ענייה הוא לשון עדות, כמו: וענתה בי צדקתי (בראשית ל׳:ל״ג), לא תענה ברעך (שמות כ׳:י״ב), ואעידה בם (דברים ל״א:כ״ח), הנני ענו בי (שמואל א י״ב:ג׳), ומקום שלא תמצא בי״ת הוא לשון ענייה, כמו: וכפיס מעץ יעננה (חבקוק ב׳:י״א). כך מצאתי במחברת דונש (״יעננה״).⁠²

1. videment. והשוו ר״י קרא איכה א׳:א׳.

2. עמ׳ 79 במהדורת פיליפאווסקי.

א. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין: ״ענותי ענו״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג חסרה שם ה׳.

ג. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״ב׳⁠ ⁠⁠״.

היאך: שאני מלאה הלכתי – באישי ובבניי ובעושר.

וריקם – שם דבר, ריקנות, אַווּיְיְדַמַנְטְ. כמו: {ו}⁠הדיבר אין בהם (ירמיהו ה׳:י״ג), לי נקם ושילם (דברים ל״ב:ל״ה), וקבל היהודים (אסתר ט׳:כ״ג). ואין לפרשו ריקם זוּיְיה, אלא ריקנות, כמו: לא יראו פני ריקם (שמות ל״ד:כ׳) – ריקנות.

וי״י ענה בי – זה הכלל: כל מקום שכתוב ענייה וסמוך לו בי״ת, פתרונו: לשון עדות, כמו: לא תענה ברעך (שמות כ׳:י״ב), הנני ענו בי (שמואל א י״ב:ג׳), וכן הרבה. ובמקום שאין סמוך לענייה בי״ת, כמו: וכפיס מעץ יעננה (חבקוק ב׳:י״א) הוא עניית הרמת קול.

ענה בי – העיד בי. כשהקב״ה מביא פורענות על האדם, כאילו הוא מעיד בו: לפי שפלוני חטא, על כן אני נפרע ממנו.

מלאה – בנים וממון.

וי״י ענה בי – יש אומרים: מגזרת לענות מפני (שמות י׳:ג׳).

ולפי דעתי: שהוא מגזרת לא תענה ברעך (שמות כ׳:י״ב), כטעם תחדש עדיך נגדי (איוב י׳:י״ז).

ושדי הרע לי – כמו נגע, וכמוהו: ובורא רע (ישעיהו מ״ה:ז׳).

או: הרע לי – על מעלי.

או: על דרך לשון בני אדם דבר הכתוב, והוא הנכון.

I WENT OUT FULL. With children and money.

THE LORD HATH TESTIFIED AGAINST ME. Some say that the word anah (testified) is related to the word le-anot (to humble) in to humble thyself before Me (Ex. 10:3).⁠¹ However, in my opinion, anah (testified) is related to ta'aneh (bear witness) in Thou shalt not bear false witness against thy neighbor (Ex. 20:11.) It is similar in meaning to You renew Your witnesses against me (Job 10:17).⁠²

AND THE ALMIGHTY HATH AFFLICTED ME? He-ra (afflicted) means plagued.⁠³ The word ra (evil) in and create evil (Isaiah 45:7) is similar.⁠⁴

On the other hand, hera li (afflicted me) might mean, afflicted me because of my sins.⁠⁵

Scripture might also be speaking in human terms when it says hera li (did evil to me).⁠⁶ The latter is correct.

1. In this case the Lord hath testified (anah) against me is to be rendered the Lord hath humbled me.

2. Plagues which testify that I have sinned. Ibn Ezra on Job 10:17.

3. He-ra means, did evil. Evil means unjustly. God does not do evil. Hence Ibn Ezra's comment.

4. Isaiah 45:7 reads I make peace, and create evil. According to Ibn Ezra, this is to be rendered I make peace, and create its opposite. See Ibn Ezra on Isaiah 45:7.

5. God's punishment is not an evil.

6. When trouble comes upon a person he refers to it as an evil, even if what happened to him was just.

ענה בי – העיד בי עונותי, כמו ״אם עונינו ענו בנו״ (ירמיהו י״ד:ז׳), ״ושפתיך יענה^א בך״ (איוב ט״ו:ו׳), ״לא תענה ברעך״ (שמות כ׳:י״ג).

א. בנוסחנו: יענו.

אני מליאה^א - ר״ל מליאת ממון ורבת בנים^ב ~~ונספים~~ והלכתי בשדי מואב כשנפרדתי מכם וריקם השיבני יי׳ שם ~~מקום~~ מן ותם לריק כוחכם. והמ״ם נוספת והוא שם שוה לזכר ולנקבה, והטעם שרקנית מבעלה ומבניה וממונה השיב⁠[ה] יי׳ והצדיקה עליה את הדין שהכל מיד יי׳ לא שחלו עליה צרותיה דרך מקרה.

למה תקראנה לי נעמי – שהוא שם מורה על הנועם.

ויי׳ ענה בי – מן שקר ענה באחיו, וענתה בי צדקתי, ״לא תענה ברעך עד שקר״ (שמות כ׳:י״ג) שעניי⁠[נ]⁠ה העדות, והוא כעניין ״תחדש עדיך נגדי״ (איוב י׳:י״ז), כלומר הוא היה עד והוא הדיין^ג. ויש אומרים^ד שהוא מעניין לענות, מפני שעניינו הכניעה [כלומר הוא יתברך הכניעני]⁠^ה והפירוש הראשון נכון.

שדי הרע לי – מהבניין הכבד הנוסף מן ירע, ועניינו ושדי הרע לי על מעלי, או דבר הכתוב בלשון בני אדם.⁠^ו

א. מלאה בנוסח המסורה.

ב. אבן עזרא: ״מליאה – בנים וממון.⁠״

ג. כך אצל ר׳ יוסף קרא נוסח שני: ״כל מקום שכתוב ׳ענייה׳ וסמוך לו בי״ת – פתרונו לשון עדות, כמו ״לא תענה ברעך.⁠״⁠ ⁠⁠״ אבן עזרא: ״לפי דעתי שהוא מגזרת ״לא תענה ברעך״, כטעם ״תחדש עדיך נגדי.⁠״ אבן כספי: ״ענה בי -מטעם ״לא תענה ברעך״, וכתוב ״תחדש עדיך נגדי״, כטעם ״והיו בך לאות ולמופת״ (דברים כ״ח:מ״ו).

ד. כנראה מתוך אבן עזרא: ״יש אומרים: מגזרת ״לענות מפני״ (שמ׳ י:ג׳)״.

ה. לא מופיע במקור. נוסף בצד הטקסט.

ו. אבן עזרא: ״הרע לי על מעלי. או על דרך לשון בני אדם דבר הכתוב, והוא הנכון.⁠״

מלאה – שם נגזר. וריקם – שם דמיון ראשון, והכל נכון בעברי ובהגיון, וטעם מלא, גם הוא שם משותף, כמו: ומלא ברכת י״י (דברים ל״ג:כ״ג).

ענה בי – מטעם לא תענה ברעך (שמות כ׳:י״ב), וכתיב: תחדש עדיך נגדי (איוב י׳:י״ז), כטעם: והיה בך לאות ולמופת (דברים כ״ח:מ״ו). ובכלל, כי היסורין והמות עדות לסובל כי הוא חוטא, כי אין יסורין בלא עון ואין מיתה בלי חטא (בבלי שבת נ״ה.).

הרע לי – עשה לי רע ורעות, כלומר מה שהוא רע לי, אבל הוא טוב לו יתברך.

וי״י ענה בי – רוצה לומר: העיד בי את דברי חטאי בעבור העונש הנפלא שהביא עלי.

וַה׳ עָנָה בִי. שאיני ראויה לאותו השם¹: וְשַׁדַּי. המספיק להמציא דבר בלתי נושא מוכן²: הֵרַע לִי. חידש לי פורענות נגד הטבע³:

1. ׳וה׳ ענה בי׳ - פירש רש״י שהעיד עלי שהרשעתי לפניו, והיינו כי נעמי הוא שם הראוי למי שבלתה ימיה בטוב ובנעימים, ולה ראוי שם מרא, כלומר נפש מרה (ר״י קרא), או כי נעמי הוא על שם שנעימה במעשיה (רו״ר ב ה), ולה ראוי שם מרא כי עשתה מעשים רעים ומרים עד שהתחייבה בעונש זה, ואינה ראוייה לשם ׳נעמי׳. ובזה יישב את הכפילות ׳למה תקראנה לי נעמי׳, שכבר אמרה כן בפסוק הקודם, ולמה כפלה דבריה, אלא שנעמי אמרה שני דברים, א׳, ׳קראן לי מרא׳, ב׳, ׳אל תקראנה לי נעמי׳, ומקודם ביארה דבריה למה לקרוא לה מרא, ׳כי המר שדי לי׳, וכאן שבה לבאר את מה שאמרה ׳אל תקראנה נעמי׳, שהרי ה׳ ענה בי שאיני נעימה במעשים (ע״פ איגרת שמואל בשם רב אחרון).

2. שמו של ה׳ ׳שד״י׳ בא להורות על כוחו של ה׳ לברוא יש מאין, שיכול להמציא דבר מכלום, ובדבר זה אין שום נברא הדומה לה׳, כי פעולת נברא אינה יכולה להיעשות אלא על דבר שכבר קיים, שהנברא יכול לשנותו, אבל רק ה׳ יכול להמציא דבר שלא היה קיים כלל. ולכן נקרא בשם זה, שדי ומספיק לעצמו לעשות את הפעולה המיוחדת, ואין לו צורך לשום נברא שיהיה קיים מלבדו כדי לעשותו. וכן כתב רבינו בבראשית (יז א) ׳אני אל שד״י - אני הוא שיש די במציאותי לפעולה המיוחדת לי, והיא הבריאה, שלא יפול בה נושא מתפעל, ולכן לא יצטרך הבורא בפעלו שיהיה זולתו שום נמצא במציאות, והיפך זה יקרה לכל נמצא זולת הבורא, כי אמנם לא יפעל שום פועל זולתו, אם לא נמצא איזה נושא מתפעל ממנו, וכן לא יתפעל שום מתפעל אם לא ימצא איזה פועל שיפעול בו׳. ועוד כתב שם (לה יא) ׳כי בהיותי אל שד״י בלתי צריך לנושא מוכן, אעשה מה שאמרתי על כל פנים גם בלתי נושא מוכן׳.

3. כיון שה׳ הוא ׳שד״י׳ שיכול להמציא יש מאין, גם יכול להמציא פורענות שאינה קיימת בחוקי הטבע. ודומה לזה כתב במלוא העומר, ששם שד״י מורה שמשדד מערכות השמים, שה׳ שדד מערכות שמים להרע לי, כי אינו בדרך הטבע שבעלה ובניה ימותו עליה ללא זרע.

{ענה בי – מתוך שהביא עלי יסורין כאלה הגיד לכל כי רשעה אני. (הואיל משה בשם ״ושד״ל תרגם״)}

שאני מלאה הלכתי בכ״ז ריקם השיבני ה׳ ואין בידי מאומה, וא״כ תוכלו לקרוא לי בשם מרה עניה ואביונה גם מבלי הזכיר שמי נעמי שהיה לי מקודם בעת הצלחתי, למה תקראנה לי נעמי, הנה עד עתה לא השיבה רק שאין מן הצורך להזכיר שמה נעמי שהיה לה מקודם ועתה חדשה דבר אחר ותאמר כי עתה נתגלה לה כי לא היה ראוי כלל לקראה בשם נעמי שעז״א למה תקראנה לי נעמי כאומר גם מה שאתם אומרים שהייתי נקראת מקודם בשם נעמי הוא שקר, והוא עפ״מ שהתבאר אצלנו פעמים רבות שלפעמים כשירצה ה׳ להעניש בעונש גדול מאד, יגביה את האדם בגובה המעלה ורום ההצלחה כדי שאם יורידנו משם אל העוני והריש ירגיש כאבו וצערו יותר ותהיה מפלתו יותר גדולה כמ״ש (איוב כ׳) אם יעלה לשמים שיאו וגו׳ כגללו לנצח יאבד, ואמר (עבדיה א׳) ואם בין כוכבים שים קנך, הוא כדי שמשם אורידך, ותהיה המפלה גדולה יותר, וכן חשבה שמה שהצליחה ה׳ בזמן הקודם בעושר גדול וכבוד היה כדי שיורידה מן המעלה הגדולה הזאת אל העוני והשפלות שבזה הירידה קשה יותר ומפלתה גדולה יותר, וא״כ אחר שההצלחה הגדולה הקדומה היה רק כעין התראה שתשוב אל ה׳ כי הגביה אותה להשליכה משם אל עמקי בור א״כ שם נעמי שנקראת בו בעת הזאת לא היה בצדק כי ההצלחה הזאת היתה מרה מאד שהוא עליה לצורך ירידה, וז״ש אחר שאני מלאה הלכתי כדי שריקם השיבני ה׳, וא״כ מה שהייתי מלאה אז זה מגדיל הצער ביותר עתה, א״כ למה תקראנה לי נעמי, גם מה שקראתם לי שהייתי נקראת בתחלה נעמי הוא שקר כי ה׳ ענה בי, ר״ל ההצלחה הקודמת היתה רק התראה שבזה התרה בי שאיטיב את דרכי כי ישליכני ממרום ההצלחה הזאת לעומק, וכן היה שבהצלחה הזאת שדי הרע לי שעי״כ גדול צערי ונפילתי כפלים, ובמדרש אומר הזאת נעמי לשעבר היתה מהלכת באיסקפיטיאות ועכשיו יחפה, לשעבר בבגדי מילתן ועכשיו בסמרטוטין הזאת נעמי, ואומרת אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה [מבואר שזה פי׳ המדרש עמ״ש אל תקראנה לי נעמי נגד מה שהם הזכירו את העבר שלא לצורך] בר קפרא אומר לפרה הדיוטית שהעמידוה בעליה בשוק אמר רדינית היא [פי׳ פרה חורשת] אמרין אם רדינית היא אלין מכותיה דאית בה מה אינון, כך נעמי למה תקראנה לי נעמי וה׳ ענה בי [זה פי׳ ע״מ שאמרה שנית למה תקראנה לי נעמי שהוא שגם קודם לכן לא היתה נעמי כי היתה מוכנת למכות ולעוני].

ענה בי – הוא העד הוא הדיין; ושד״ל תרגם מתוך שהביא עלי יסורין כאלה הגיד לכל כי רשעה אני.

מלאה הלכתי – מלאה בבנים ובבנות, דבר אחר מלאה – מעוברת.⁠¹ (שם)

וה׳ ענה בי – מהו ענה בי – מדת הדין ענה בי, כמש״נ (פ׳ משפטים) אם ענה תענה, דבר אחר וה׳ ענה בי – העיד עלי, כמש״נ (פ׳ שופטים) שקר ענה באחיו,⁠² דבר אחר וה׳ ענה בי – כל עניניו לא היו אלא בי.⁠³ (מ״ר)

1. מפרש המלה מלאה כפשוטה ומלשון כעצמים בבטן המלאה.

2. ר״ל שלח בי פגעי הזמן עד שהם ניכרים עלי, והם מעידים על עונותי. ואע״פ דבעלמא קיי״ל דשם הויה מורה על מדת הרחמים [וכמש״כ ה׳ ה׳ אל רחום], וכאן דריש בשם זה שליטת מדת הדין, צ״ל דכונתה להפריז רוע מזלה, דאפילו מדת הרחמים נהפכה לה למדת הדין.

3. יתכן דרומז להדרשה שבתו״כ פ׳ אחרי (י״ז י׳) ונתתי פני, מהו ונתתי פני – פונה אני מכל עסקי ועוסק בה.

אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי עם בעלי¹ בעושר ובנים² וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה לישראל, לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהוָה עָנָה – העיד³ בִי – נגדי על עוונותיי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי על חטאי⁴:

1. ר״י קרא.

2. רש״י, אבן עזרא. דבר אחר שהיתה מעוברת, רש״י.

3. ר״י קרא.

4. אבן עזרא, רלב״ג.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון