ערפה – ולהלן
(שמואל ב כ״א) הוא קורא לה הרפה,
1 רב ושמואל, חד אמר, חרפה שמה, ולמה הוא קורא לה כאן ערפה – שהכל עורפין אותה מאחריה,
2 וחד אמר, ערפה שמה, ולמה הוא קורא לה התם חרפה – שהכל דשין אותה כהריפות.
3 (סוטה מ״ב:)
ערפה – מהו שם ערפה – שהפכה עורף לחמותה.4 (מ״ר)
רות – מהו שם רות, א״ר יוחנן, שזבתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב״ה בשירות ותשבחות.
5 (ברכות ז׳:)
רות – מהו שם רות – שראתה דברי חמותה.6 (מ״ר)
כעשר שנים – כעשר – או פחות או יתר.7 (שם)
1. שם בשמואל ב׳ כתיב הרפה אשר בילידי הרפה, והיא היא ערפה שבכאן, כדדרשינן בסמוך פסוק י״ד שנגזר עליה שיפלו בניה ביד בני רות שדבקה בשכינה, ושם נפלו ביד דוד.
2. שהפקירה עצמה כבהמה אף פנים כנגד עורף, ועיין באות הסמוך.
3. כחטין כתושין. ונראה דסמיך על המבואר במ״ר לקמן פסוק י״ד ותשאנה קולן ותבכינה, כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתעללו בה מאה בני אדם, יעו״ש, וזה מסמיך כאן לדרוש בשמה כדרך חז״ל לדרוש שמות וכמו למעלה בריש פסוק ב׳. וע״ד הפשט י״ל בשנוי השמות הרפה ערפה משום דאותיות אהח״ע דרכן להתחלף זב״ז, וכיוצא בזה הרבה במקרא, כנודע.
4. ר״ל שעזבה ונפרדה ממנה כמבואר בסמוך פסוק י״ד, ונראה דהדורש הזה ס״ל כמ״ד בסוטה מ״ב ב׳ דעיקר שמה הרפה [כמובא בדרשה הקודמת], ולכן דריש למה קראוה כאן בשם ערפה, וע׳ מש״כ בדרשה הקודמת.
5.
דריש רות, שם הפעל משרש רוה והיה צריך לבא רוות ונתקצר לרות וזהו שאמרו שריווהו וכו׳, ואולי דרשו גם רעות (בחסרון העי״ן, כמו בתה
(ישעיהו ה׳ ו׳) תמורת בעתה וממי יהודה
(שם מ״ח א׳) תמורת וממעי יהודה, ובלשון רבנן מברא תמורת מעברא זירא תמורת זעירא) במובן תרועה והיינו שירות ותשבחות.
6. ר״ל שקבלה עליה כל דברי חמותה שאיימה עליה בדבר הגירות, כפי שיבא בהמשך הפרשה. ודריש רות מלשון ראות ג״כ בחסרון אל״ף. ויש להעיר שדרשו כאן ובדרשה הקודמת השם רות ברמזים דקים ולמה לא דרשו ע״ד רמז ע״פ ענינה בפרשה זו שנתגיירה שנתוסף לה בזה מספר מצות על שבע מצות בני נח שהיו לה מקודם במספר תר״ו, כמספר שם רות לתשלום תרי״ג. אמנם א״ל משום דמ״ע שהזמ״ג נשים פטורות וא״כ אין כאן מספר תרי״ג לזאת לא דרשו חז״ל זה הרמז.
7. ר״ל כך דרך המקרא לרמז מספר שאינו מצומצם בכ״ף הכנוי.