Rut 1 – רות א‏ – Mikraot Gedolot

וְתַבַת נָעֳמִי וְרוּת מוֹאֲבִיתָא כַלְּתַהּ עִמַּהּ דְּתַבַת מֵחֲקַל מוֹאָב וְאִינּוּן אֲתוֹ בֵּית לֶחֶם בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְּפִסְחָא וּבְהַהוּא יוֹמָא שָׁרִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִחְצַד יָת עוּמְרָא דַּאֲרָמוּתָא דַּהֲוָה מִן שְׂעָרִין.

[ב] וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְׂדֵי מוֹאָב – זוֹ הִיא שֶׁשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים (רות א׳:כ״ב), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר קְצִיר שְׂעוֹרִים, בִּקְצִיר הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. קְצִיר חִטִים, בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. קָצִיר סְתָם, מְשַׁמֵּשׁ לְכָאן וּלְכָאן.

בתחלת קציר שעורים – א״ל שמואל בר נחמני אותו היום קצירת העומר היה, ותנינן תמן כל העירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול, וי״א אבצן היה משיא את בנותיו, א״ר שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר קציר שעורים בעומר הכתוב מדבר, קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר, קציר סתם משמש לכאן ולכאן.

פלמא עאדת נעמי ורות אלמואבייה כנתהא מן בלד מאב כאן דכולהמא בית לחם פי בדאיה׳ חצאד אלשעיר.

וכאשר חזרו¹ נעמי ורות המואביה כלתה מארץ מואב, היתה כניסת שתיהן בית לחם בתחילת קצירת השעורים.

1. הוקשה לרבינו שהרי כבר הזכיר ששבו העירה, ומתרץ שאין הכתוב מספר על כניסתם עתה, אלא חוזר לספר מתי הייתה אותה כניסה. וכן פירש ר״י קרא, וכעין זה בראב״ע. ובק מיישב באופן אחר, ותרגם ׳נתיישבה׳ במקום, לשון ישיבת קבע.

פאקאמת נעמי, ורות אלמואבייה כנתהא, אלראגעה מעהא מן צ׳יאע מואב, וכאן וצולהמא אלי בית לחם, פי אבתדי חצאד אלשעיר.

ותשב – נתישבה (במקום).

והמה באו – והיה תחלת בואם לבית לחם.

^א

א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״בתחלת קציר שעורים – בקצירת העומר הכתוב מדבר.⁠״ ביאור זה חסר בכ״י.

[At the start of the barley harvest – The verse speaks about the harvest of the Omer.⁠¹]

1. The barley for the omer was harvested on the second night of Pesach and offered on the following day.

ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה – בנאמנות, בתחלת קציר שעורים זה קצירת העומר.

ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה – והלא כבר נאמר למעלה: ותלכנה שתיהם^א עד באנה בית לחם (רות א׳:י״ט), ומה צורך לומר עוד^ב ותשב נעמי. אלא זה פתרונו: משעה ששבה נעמי ורות המאבייה כלתה עמה השבה משדה מואב, אירע הדבר שבאו בית לחם בתחלת קציר שעורים. ודרך זה תפוס בידך^ג בכל כ״ד ספרים: בכל מקום שתמצא שכופל^ד דבר אחד שני פעמים, הראשון לשון סיפור^ה מעשה, והשיני פתרונו – ומשנעשה דבר זה אחרי כן אירע כך. כמו שמצינו בסוף ספר שופטים: וישב את הכסף לאמו (שופטים י״ז:ד׳), וכתיב לפניו:⁠^ו וישב^ז את אלף ומאה הכסף לאמו (שופטים י״ז:ג׳). וכה פתרון מקרא השיני: כשהשיב את אלף ומאה כסף לאמו,⁠^ח אותה שעה: ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף וכולי (שופטים י״ז:ד׳).⁠¹ אף כאן מפני שצריך לומר היאך הוקרה מקרה את חלקת השדה לבועז (רות ב׳:ג׳), הוצרך לכפול ולומר שביאתן לבית^ט לחם היה בתחלת קציר שעורים.

1. השוו ר״י קרא שופטים י״ז:ד׳.

א. כן בפסוק. בכ״י ברלין: ״שתיהן״.

ב. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״עוד״.

ג. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג חסרה מלת: ״בידך״.

ד. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג: ״שכיפל״.

ה. כן בכ״י ברלין. בכ״י פראג, המבורג: ״לסיפור״.

ו. כן צ״ל. בכ״י ברלין, פראג, המבורג: ״אחריו״.

ז. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג חסרה מלת: ״וישב״.

ח. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין, פראג הושמט ע״י הדומות: ״וכה פתרון... לאמו״.

ט. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין: ״בית״.

ותשב נעמי – והלא כבר נאמר: ותלכנה בדרך שתיהן עד בואנה וגו׳ (רות א׳:ז׳,י״ט), ומה תלמוד לומר: ותשב נעמי? אלא הראשון להודיעינו כי שבה אל בית לחם, והאחרון לסיפור דברים. כלומר: ותלכנה וגו׳ (רות א׳:י״ט), ותשב – משדה ששבה, נעמי ורות וגו׳, והמה באו בית לחם, מחובר כל המקרא ביחד: וכששבה נעמי ורות והמה באו וגו׳, היה^א מעשה כך: ולנעמי מודע וגו׳ (רות ב׳:א׳), ורות אמרה בלבה: אלכנה נא בשדה (רות ב׳:ב׳), ותלך ותבא ויקר מקריה (רות ב׳:ג׳), והנה בעז (רות ב׳:ד׳) עד ויאמר בעז וגו׳ (רות ב׳:ח׳).

בתחילת קציר שעורים – מבקיע לך האזן לפי שרוצה לדבר בשעורים ולומר לה: אל תלכי ללקוט וגו׳ (רות ב׳:ח׳).

א. בכ״י: ״והיה״.

ה״א השבה – ה״א הדעת, כמו: הנמצאו^א פה (דברי הימים א כ״ט:י״ז).

וטעם ותשב נעמי – פעם אחרת לדבק בזמן שבאו בתחלת קציר שעורים בעבור לקוט רות.

א. כן בפסוק ובכ״י מונטיפיורי 40, וכן תוקן בכ״י פרמא 2062. בכ״י לונדון 24896: המצאו.

WHO RETURNED. The heh in ha-shavah is the heh ha'da'at.⁠¹ Compare the heh in ha-nimtze'u fo (that are present here) (Chronicles I 29:17).

Scripture repeats Naomi returned [to Beth-lehem]⁠² because it wants to connect the time of their coming to Beth-lehem where Ruth gleaned, with the beginning of barley harvest.

1. The term used by Ibn Ezra is heh ha'da'at. Heh ha'da'at almost always means the heh which indicates the direct object (the heh ha'yedi'ah). However, it is also used to indicate the relative pronoun "that" or "who".

2. Scripture has already noted this in verse 19.

ותשב נעמי – ר״ל ששבה נעמי אל ביתה ורות המואביה כלתה היתה עמה שגם היא שבה משדי מואב. והזכיר ״ותשב נעמי״ פעם אחרת (פס׳ י״ט) כדי לסמוך אל זה הזמן שבאו בבית לחם, שהיה זמן קצירת השעורים, והוצרך להזכיר זה בעבור עניין רות ומה שקרה לה בלכתה אחרי הקוצרים, וכאלו אמר וכאשר שבה נעמי ורות המואביה כלתה עמה ששבה משדי מואב המה באו בבית לחם בתחלת קציר שעורים.⁠^א

השבה – הה״א ראשונה היא ה״א הידיעה, ובא על דרך הנמצאו פ״ה.

והמה באו בית לחם – ר״ל בבית לחם.

בתחלת קציר שעורים – עניינו בתחלת קציר השעורים.

א. שם: ״וטעם ותשב נעמי פעם אחרת – לדבק בזמן, שבאו בתחלת קציר שעורים, בעבור לקוט רות.

ותשב נעמי – פעם אחרת לזוג עם סיפור בואם כעת קציר, ולנעמי מודע (רות ב׳:א׳). ורבים כזה בתורה ובנביאים.

וַתָּשָׁב. ׳אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ׳ (מלכים ב׳ ח ג)¹: בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים. אבל לא היה בשדה שלה שום קציר, מבלי אין זורע²:

1. כמו שהתבאר למעלה (פסוק ו) ששבה לבית לחם כדי לתבוע את נכסיה, ודייק כן מלשון ׳ותשב׳, ע״ש, ובא הכתוב להדגיש שגם בבואה לא הרהרה בתשובה, אלא כוונתה היתה עבור השדה וביתה. וראה מש״כ המלבי״ם בדרך דומה, שנעמי השתדלה בבואה לשוב לשדותיה, שבזמן שלא היתה בבית לחם החזיקו בהם אחרים, והשתדלה עד ששבה אל נחלתה.

2. הכתוב בא לומר שאף שהיה לנעמי שדה, כפי המבואר להלן (ד ג), אך באותה שעה שבאו היה זמן של קציר השעורים, נמצא שבאותה שנה לא זרעו את השדה, ולכן לא היה להן מהיכן להתפרנס, וסיפר הכתוב זאת כהקדמה לכך שהלכה רות ללקוט ממתנות עניים בשדות אחרים. וכ״כ המלבי״ם.

משדי מואב. ביו״ד וכן במסורת כל ספרא כתיב יו״ד בר מן ב׳ כתיב ה״א וסימן כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה׳ את עמו ויאמר לגאל חלקת השדה.

ותשב נעמי – ר״ל כי בצאתה מבית לחם עזבה שדותיה [ויוכל להיות שבתוך כך החזיקו אחרים בחלקת השדה וכמו שהיה בהאשה השונמית בצאתה לארץ פלשתים שהוצרכה לצעוק אל המלך אל ביתה ואל שדה] והשתדלה עד ששבה אל נחלתה, ואמר ורות כלתה עמה שגם היא היה לה זכיה בהשדה מצד בעלה יורש אביו, ועז״א שנית השבה משדי מואב, שאם היתה נשארת בשדי מואב היתה מוחלת על חלקה ובפרט למ״ש חז״ל שמחלה על כתובתה, לא כן עתה ששבה משדי מואב היה לה זכיה בשדה כמ״ש לקמן (סי׳ ד׳). ובמדרש אומר זו היא השבה משדה מואב ר״ל שהיא האשה הראשונה שבאה משדי מואב להתגייר כי עד עתה לא דרשו עמוני ולא עמונית. והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים. זה הצעה למה שיספר שהלכה לקחת מתנת עניים הגם שהיה לה חלק בחלקת השדה כי באו בעת קציר שא״א אז לזרוע את השדה והיו עניים באותה שעה.

ותשב – אולי נקודתו הראויה היא וַתֵּֽשֶׁב, ותתישב בבית לחם. והשבה ראוי לעשותו מלרע, ואז ה״א הידיעה על מקומה תבוא, כי בינוני פועל הוא. וספר רות רובו מדויק, וכל מה שנוכל להוציא ממנו מעט זרות שבו, הנה מה טוב ומה נעים.

בתחלת קציר שעורים – בסוף ימי ניסן.

השבה משדי מואב – [מהו השבה],⁠¹ אלא זו היא ששבה משדי מואב תחלה.⁠² (ירושלמי יבמות פ״ח ה״ג)

קציר שערים – א״ר שמואל בר נחמני, כל מקום שנאמר קציר שעורים – בקציר העומר הכתוב מדבר.⁠³ (מ״ר)

1. יתכן דמדייק דלשון השבה לא שייך רק בנעמי ששבה למקומה, משא״כ ברות היה צ״ל העוזבת שדי מואב.

2. דריש ברמז שהיא היתה הראשונה ששבה ממואב לדת ישראל, ועמה נתחדשה הלכה מואבי ולא מואבית, וכפי שיבא בפרקים הבאים, ודריש השבה כאן במובן המוסרי עזבה, כמו ושב מחטאתו (יחזקאל ל״ג).

3. יתכן דגם להדורש הזה קשה קושיית הירושלמי שבדרשה דלעיל פסוק י״ט ותהם כל העיר, וכי אפשר שתהם כל העיר על העלובה הזאת, כלומר איכה כך נקרה שכל בני העיר ראוה תיכף בכניסתה לעיר, יעו״ש. ועל זה דריש כאן דאותו היום קציר העומר היה, והיה הנהוג שהלכו כל בני העיר לראות בקצירת העומר, [וע׳ לעיל במ״ר על הפסוק ותלכנה שתיהן הדרש דר״ש בר סימון] ואז נכנסה נעמי וראו אותה כולן, ומה שנכנסו לפי״ז ביו״ט [של פסח] עיין מש״כ לעיל בפ׳ ז׳ בדרשה ותלכנה בדרך. ומהר״ם אלשיך פי׳ דרשב״נ הורה לנו דכשבאת היה קציר עומר ושהתה עד סוף קציר חטים שהוא משך שלשה חדשים ורשב״נ לשיטתיה דאמר לקמן פסוק כ״א מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר חטים שלשה חדשים והם ימי הבחנה כדין גירות כנודע.

וַתָּשָׁב נָעֳמִי אל נחלתה¹ וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה² מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ לְבֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים – בקצירת העומר³:

1. מלבי״ם.

2. ובמדרש אומר שהיא האשה הראשונה שבאה משדי מואב להתגייר, כי עד עתה לא דרשו מואבי ולא מואבית, מלבי״ם.

3. רש״י. בעבור שרות תוכל ללקט, אבן עזרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון