×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עׇרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃
They raised their voices and wept again. Orpah kissed her mother-in-law, but Rut clung to her.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳פסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקמנחת שימלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּנְטַלָא קָלֵיהוֹן וּבְכִיאָן עוֹד זִמְנָא אוּחְרָנָא וְנַשֵּׁיקַת עָרְפָּה לַחֲמָתַהּ וְרוּת אִתְדַּבְּקַת בָּהּ.
[כ] וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה – חָסֵר אל״ף, תָּשַׁשׁ כֹּחָן, שֶׁהֵן מְהַלְּכוֹת וּבוֹכוֹת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אַרְבָּעִים פְּסִיעוֹת הָלְכָה עָרְפָּה עִם חֲמוֹתָהּ, וְנִתְלָה לִבְנָהּ אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב (שמואל א י״ז:ט״ז). רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אַרְבָּעָה מִילִין הָלְכָה עָרְפָּה עִם חֲמוֹתָהּ, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה (שמואל ב כ״א:כ״ב).
אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁפֵּרְשָׁה עָרְפָּה מֵחֲמוֹתָהּ נִתְעָרְבוּ בָּהּ עֶרְוַת גּוֹיִם שֶׁל מֵאָה בְּנֵי אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וגו׳ מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים (שמואל א י״ז:כ״ג), מִמַּעַרְוֹת כְּתִיב, מִמֵּאָה עָרְלוֹת גּוֹיִם שֶׁנִּתְעָרוּ בָּהּ כָּל הַלַּיְלָה. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף כֶּלֶב אֶחָד, דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי (שמואל א י״ז:מ״ג).
[כא] וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, כָּל נְשִׁיקָה שֶׁל תִּפְלוּת בַּר מִן תְּלָת, נְשִׁיקָה שֶׁל גְדֻלָּה, וּנְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים, וּנְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת. שֶׁל גְּדֻלָּה, דִּכְתִיב: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ (שמואל א י׳:א׳). שֶׁל פְּרָקִים, דִּכְתִיב: וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ (שמות ד׳:כ״ז). שֶׁל פְּרִישׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרִיבוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל (בראשית כ״ט:י״א), לָמָּה, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ.
שתי נשים מסרו עצמן על שבט יהודה תמר ורות, תמר היתה צועקת אל אצא ריקנית מן הבית, ורות כל שעה שחמותה אומרת לה לכי בתי היתה בוכה שנאמר ותשנה קולן ותבכינה עוד, ולבסוף ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמרו אותה הלילה הערו בה מאה ערלות פלשתים ויצא ממנה גלית הגתי הפלשתי.
(טו-יז)
התחילה נעמי מפייסת לרות שתחזור אף היא. ורות התחילה מחננת לפניה בת מלכים אני בת גדולים אני ומדבקת ב⁠{מ}⁠שפחתך סבורה אני שאני קונה שמך בעולם. ותאמר רות איני יכולה לחזור למשפחתי ולשאורה של ע״ז של בית אבא. מכאן ואילך אמרה לה בתי אסור לצאת חוץ מאלפים אמה בשבת אמרה לה (באשר) [אל אשר] תלכי אלך, אמרה לה אסור לנו לייחד עם פנויה כל שכן עם אשת איש אמרה לה באשר תליני אלין (שם), אמרה לה אסור לנו עריות אמרה לה עמך עמי, אמרה לה אסור לנו ע״ז אמרה לה ואלהיך אלהי (שם), אמרה לה ארבע מיתות נמסרין לבית דין אמרה לה באשר תמותי אמות, אמרה לה שתי קבורות מתוקנין לבית דין אמרה לה ושם אקבר (שם). אמרה לה שמא את סבורה שכשם שאחותי מנחת אותך ונדבקה במשפחה אחרת ונושא הימנה שכך אני עושה ויארע לי כאשר אירע לה כה יעשה [ה׳] לי וכה יוסיף וגו׳.
ותשנה קולן – (חסר אל״ף) תש כחן מהלכות ובוכות, רבי ברכיה אומר ארבע פסיעות הלכה ערפה עם חמותה ונתלו לבנה ארבעים יום, שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום, א״ר יצחק ארבע מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ארבעה גבורים ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. אמר ר׳ יצחק אותה הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה גויות מאה בני אדם, רבי תנחומא אמר אף כלב דכתיב ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי (ברמז קכ״ו).
ורפען אצואתהן ובכין איצ׳א וקבלת ערפה חמאתהא ואמא רות פלאזמתהא.
והרימו קולן ובכו גם כן, ונשקה1 ערפה לחמותה ואולם רות דבקה בה.
1. קרא ותרגום לשון נשיקה, וכ״ה ביש. אך קב תרגמו לשון פרידה וכ״כ ר״ת הירושלמי, וכ״כ ר״י קרא שנשקה לה כדרך הנפרד מחברו, וכן אמרו במדרש (רות רבה ב כא) שהיא נשיקה של הפורש מחברו ואינה דרך תפלות. אך אין דרך רבינו לתרגם כך, וגם ב׳ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי׳ לגבי לבן (בראשית לא כח) ובהשכמתו לנשק (שם לב א) ובנשק יוסף לאביו אחרי פטירתו (שם נ א) שהן נשיקות פרידה, תרגם משורש ׳קבל׳ לשון נשיקה.
פרפען אצואתהן ובכין איצ׳א, פודעת ערפה חמאתהא, ורות לאזמתהא.
ותבכינה – ותבכינה עוד (כי כבר בכו בפסוק ט).
ותשק – בירכה אותה ברכת הפרידה.
ותשנה קולן – חסר אלף מלמד שתשש כחן מלבכות. ותבכינה עוד כנגד ד׳ דמעות שהורידה ערפה שתי פעמים בבת אחת בשתי עיניה יצאו ממנה ד׳ גבורים שנאמר (שמואל ב כ״א:כ״ב) את ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו.
ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה – אמר הקב״ה יבאו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה, כל נשיקה של תפלות חוץ משלשה, נשיקה של גדולה כגון (שמואל א י׳:א׳) ויצק שמן על ראשו וישקהו, נשיק של פרקים שנאמר (שמות ד׳:כ״ז) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, נשיקה של פרישות ותשק ערפה לחמותה ר׳ תנחומא אומר אף נשיקה של קריבות שנאמר (בראשית כ״ט:י״א) וישק יעקב לרחל.
ותשאינה קולן ותבכינה עוד – בכייה של פרישות.
ותשק ערפה לחמותה – כדי לפרוש הימינה, ורות דבקה בה.
ותשק ערפה – זו נשיקה של פרישות.
מפני שזו נפרדה צריך לומר: ורות דבקה בה.
ותבכינה עוד – פעם שנייה, כדכתיב ״ותשאן קולן ותבכינה״ (רות א׳:ט׳).
ותשינהא קולן – בחסרון האל״ף, ובמשפטו ותשאינה.
ותשק ערפה לחמותה – ר״ל נשקה ערפה {132} לחמותה כמבקשת רשות ושבה אל עמה, ואם לא נזכר והעד הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה.
ורות דבקה בה – ר״ל שלא הניחתה כלל כאילו דבקה בה, והעניין שהתחברה עמה.
א. ״ותשנה״ בנוסח המסורה.
ותשק ערפה לחמותה – אין חוב שיכתוב: ותשב לארצה, כי מובן מן הכתוב.
ותשק ערפה לחמותה – רוצה לומר: להפרד ממנה והראית בזה דעתה שלא נתגיירה כ״א מפני חשקה בבן נעמי אך רות דבקה בה עם כל זה כי בחרה בדת ישראל ולא רצתה להמיר דתה ולזה אמרה באשר תלכי אלך עמך עמי ואלהיך אלהי.
אלא א״ת שכוונה היא לדבר גוזמות מופלגות לעורר הבכיה כמו שאמר בסוף ותשאנה קולן ותבכנה. וכמו שאמרנו אצל פטירת משה רבינו ע״ה שער ק״ה.
אל בנותי – לפי שיצאה בי יד יי׳ – יראה אף ע״פ שכלנו אלמנות אין אנו שוות ברעה אשר מצאתנו כי מר לי מאד מכם לפי שיצאה בי יד יי׳ לענוש מפני חטאתי שלא היה כן אליכם כי אף על פי שאמר (יבמות ס״ד:) שימות האיש במזל האשה ודאי לא אמר שימות בעונה. כי אין האיש נגרר אחריה בזה כמו שהיא נגררת אחריו. וע״ד שאמר המשורר (תהלים ל״ח) אין מתום בבשרי וגו׳ וכן אמר המקונן (איכה ה׳) נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו.
ותשק – הנה שדבריה אלה הספיקו לבטל דעת ערפה מהגרות לפי שמתחלה היה עיקר כוונתה לשבת אתה ואחר שראתה כי בטל הדבר בטלה הכוונה. אמנם רות דבקה עמה לפי שהיתה כוונתה להדבק לגמרי ועתה חזרה להדבק אליה בתורת הגרות בישראל לבדקה יפה יפה.
ותשנה. בהעלם האל״ף מהמכתב רד״ק בשרשים ומכלול וכן הוא למערבאי ובחילופי הדפוס כתוב עם יו״ד למערבאי ומעות הוא ובמדרש רות רבתי ותשנה חסר אל״ף תשש כחן מהלכות ובוכות היינו חסרות כח ועיין בעל שרש ישי ובעל אגרת שמואל.
ותשק ערפה – נשיקה של פרישות כי היא לא כוונה רק אל המועיל, ורות שכונתה הי׳ מפני הטוב דבקה בה.
ותשנה קולן – ותשנה חסר אלף כתיב, תשש כחן שהן מהלכות ובוכות.⁠1 (שם)
ותבכינה עוד – דרש רבא, בזכות ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר (שמואל ב כ״א) ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת.⁠2 (סוטה מ״ב:)
ותשק ערפה – כל נשיקה היא של תפלות, אבל נשיקה זו אינה של תפלות.⁠3 (מ״ר)
ותשק ערפה וגו׳ – כתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, וכתיב (שמואל ב כ״א) ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו בידי דוד, א״ר יצחק, אמר הקב״ה, יבאו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה.⁠4 (סוטה מ״ב:)
1. וזה הוא ע״ד הדרש, וע״ד הפשט יתבאר הלשון ותשנה חסר א׳ משום דבאותיות אהו״י נוהג חסרון כנודע בכ״מ במקרא, וכמו מרשית השנה (פ׳ עקב) תחת מראשית, ולעמשא תמרו (שמואל ב י״ט) תחת תאמרו, הרשון אדם תולד (איוב ט״ו) תחת הראשון, ועוד הרבה.
2. נסמך על הדרשה דלעיל בפסוק ד׳ דערפה היינו הרפה, יעו״ש, וארבעת אלה הם סף ומדון וגלית וישבי, כמבואר בס׳ שמואל ב׳ כ״א, ומה שתפס מספר ארבעה הוא משום דכתיב ותבכינה עוד, משמע שתי בכיות ומעוט דבים שנים, ומכל עין יצא דמע אחד ובשתי בכיות – שני דמעות.
3. ענין השם תפלות בלשון רבנן הוא דבר שאין בו ממש, או דבר עבירה וכמ״ש בירושלמי תענית פ״ד גבי מרגלים אתם בכיתם לפני בכיה של תפלות הוי עתידין אתם לבכות בכיה של ממש בכה תבכה בלילה, וכן כל הנשיקות הן של תפלות, אם לעשות חנף לרעהו, או הנשיקה הבאה מתאות בשרים מלבד נשיקה של פרישת שני רעים איש מאחיו, כמו הכא, וכן (שמואל א י׳) ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו לכבדהו בעיני העם ולחבבו, וכן נשיקת קרובים זה לזה בקרבת משפחה כשיפגשו זא״ז כמו יעקב לרחל, ונשיקת אהרן למשה, מלבד שאחים היו, עוד עברו עליהם ימים רבים שלא ראו איש את אחיו.
4. ועיין לעיל בפסוק ד׳ דהרפה שבשם היא ערפה שבכאן.
וַתִּשֶּׂנָה1 קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד בכייה של פרידה2, וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקת פרידה3 כדי להיפרד ממנה4 ונפרדה ממנה5, וְרוּת לעומתה דָּבְקָה בָּהּ – בנעמי, ולא חזרה לארצה כי בחרה בדת ישראל6:
1. כתוב חסר אלף מלמד שתשש כחן מלבכות, פסיקתא זוטרתא (לקח טוב). ואלשיך מפרש מפני שרק רות לבדה בכתה בכי אמיתי.
2. ר״י קרא.
3. ר״י קרא, מלבי״ם.
4. והראתה בזה דעתה שהתגיירה מפני חשקה בבן נעמי, רלב״ג.
5. ואף על פי כן הקב״ה לא קיפח את שכר הליווי שלה לנעמי, כפי שמובא ברות רבה ב, כ, אמר ר׳ ברכיה בשם ר׳ יצחק ארבעים פסיעות הלכה עורפה עם חמותה ונתלה לבנה (גלית) ארבעים יום שנאמר (ש״א יז, טז) ״ויגש הפלשתי השכם והערב״, ר׳ יודן בשם ר׳ יצחק אומר, ד׳ מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד׳ גבורים שנאמר (שם ב כא, כב) ״ארבעת אלה יולדו להרפה״, וכשנפרדה עורפה מנעמי חטאה עוד באותו לילה, רות רבה ב-כ.
6. רלב״ג.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳פסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקמנחת שימלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144