Rut 1 – רות א‏ – Mikraot Gedolot

וַחֲזָת אֲרוּם מְאוּלְּמָא הִיא לִמְהָךְ עִמַּהּ וּפְסַקַת מִלְּמַלָּלָא לַהּ.

[ה] וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּה – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים הַגֵּרִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כֵּיוָן שֶׁנָּתְנָה דַעְתָּהּ לְהִתְגַּיֵּר הִשְׁוָהּ הַכָּתוּב לְנָעֳמִי.

(יט-כ)

[ו] וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי סִימוֹן, אוֹתוֹ הַיּוֹם קְצִיר הָעֹמֶר הָיָה, דִּתְנֵינַן תַּמָּן כָּל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם הָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִבְצָן הָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹתָיו אוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אָבִין כְּתִיב: ה׳ צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ (תהלים פ״ט:ט׳), שֶׁמּוֹצִיא דְבָרִים בְּעוֹנָתָן, אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִגְמִילוּת חֲסָדִים, וְזִיל כָּל עַמָּא לִגְמִילוּת חִסְדָּא, נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי, וְהָיְתָה זוֹ יוֹצֵאת, וְזוֹ נִכְנְסָה. וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי, זוֹ הִיא שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאִיסְקַפְּטִיאוֹת שֶׁלָּהּ, וְעַכְשָׁיו הִיא מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְכֻסָּה בְּבִגְדֵי מֵילָתִין, וְעַכְשָׁיו הִיא מְכֻסָּה בִּסְמַרְטוּטִין, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, לְשֶׁעָבַר הָיוּ פָּנֶיהָ מַאֲדִימוֹת מִכֹּחַ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְעַכְשָׁיו פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת מִן רְעָבוֹן, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, וְאוֹמֶרֶת לָהֶן, אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא, בַּר קַפָּרָא אָמַר לְפָרָה הֶדְיוֹטִית שֶׁהֶעֱמִידוּהָ בְּעָלֶיהָ בַּשּׁוּק, אָמַר, רַדְיָנִית הִיא, וּמַשְׁוָה תְּלָמִים תְּלָמִים הִיא. אָמְרִין אִין רַדְיָנִית אִילֵין מַכּוֹתֶיהָ דְּאִית בָּהּ מָה אִינוּן. כָּךְ אָמְרָה נָעֳמִי, לָמָּה, וַה׳ עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי.

כיון שראתה נעמי שקיבלה והטריחה עליה בבכיה גדולה נתגלגלו רחמיה והטריחה עליה וקיבלתה הדא הוא דכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה וגו׳.

אמר רבי אלעזר מאי קראה ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה – א״ל אסור לן יחוד באשר תליני אלין, אסור לן תחום שבת באשר תלכי אלך, מפקדינן אתרי״ג מצות עמך עמי, אסור לן ע״ז ואלהיך אלהי, ארבעה מיתות נמסרו לב״ד באשר תמותי אמות, שני קברים מתוקנים לב״ד ושם אקבר, מיד ותחדל לדבר אליה, ד״א א״ל בתי אין דרך בנות ישראל לילך לבתי טרטיאות ולקרקסיאות באשר תלכי אלך, ואין דרכם של בנות ישראל לדור בבית שאין בו מזוזה באשר תליני אלין. אמר ר׳ אבהו בוא וראה כמה חביבין גרים לפני הקב״ה כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב אותה לנעמי שנאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם.

פלמא ראתהא מתאיידה ללמצ׳י מעהא אמתנעת מן רדהא קולא.

וכאשר ראתה אותה מתאמצת ללכת עמה נמנעה מלהשיבה דבר¹.

1. ובק: מעאד׳לתהא, לשון ויכוח.

פלמא עלמת, אנהא משדדה פי אלמסיר מעהא, אנתהת ען מעאד׳לתהא.

ותרא – וכאשר ידעה כי אמיצה היא.

לדבר אליה – להתוכח עמה (לישא וליתן עמה בדברים וכדרך זו תרגם ויאמר קין אל הבל אחיו ״קאול״ בא עמו בשיחה וויכוח).

ותחדל לדבר אליה – מכאן אמרו: אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו.

She refrained from further discussion with her – From here they derived, "we neither overburden him [a prospective convert], nor are we meticulous with him.⁠"¹

1. Maseches Yevamos 47b; i.e., we neither persuade nor dissuade him too much.

ותרא כי מתאמצת – מכאן אמרו שאין ממאנין על הגרים יותר מדאי אלא מקבלין אותן מאחר שמקבלין עליהם המצות.

מתאמצת – בניין התפעל.

SHE WAS STEADFASTLY MINDED. Mitammetzet (she was steadfastly minded) is in the hitpa'el.

ותרא – ר״ל חמותה מתאמצת מבניין ה⁠[ת]⁠פעיל^א ועניינו מתחזקת על אותה הכוונה ללכת אתה.

ותחדל לדבר אליה – ר״ל שחדלה מדבר אליה.

א. האות ת׳ נוספה מעל למילה ״הפעיל״.

ותרא כי מתאמצת – בזה הודיע כותב הספר חכמה ומוסר, כי מה לנו ליגע במה שנראה שלא נוכל להשיגו, אם כמו זה, אם זולת זה, אם במילי דעלמא אם במילי דשמיא.

ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה וגו׳ – למדנו מזה שאחר שנמסר לגר קלות וחמורות מהתורה ועם זה הוא רוצה בה הוא ראוי להמנע מלדבר אליו עוד.

ולזה מה נאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל – יראה, ותרא שהיא מתאמצת בחכמתה ובטענותיה יותר ממה ששערה ממנה ותחדל. ובמדרש (שם ב׳) אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לא לבתי טרטיאות ולא לבתי קרקסאות. אלא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. אמרה לה אל אשר תלכי אלך. בתי אין דרכן של בנות ישראל לשמש מטותיהן נדות. אמרה לה עמך עמי. בתי אין דרכן של בנות ישראל לזבוח לשדים ולא לאלהים אחרים אמרה לה ואלהיך אלהי. אמרה לה בתי ארבע מיתות יש לנו להמית הפושעים אמרה באשר תמותי אמות אם ימצא בי עול מקבלת עלי. א״ל שני בתי קברות יש לנו אחד לנסקלים ולנשרפים ואחד לנהרגים ולנחנקים. אמרה לה ושם אקבר. מיד שתקה שנאמר ותרא כי מתאמצת. עוד שם אמר רבי שמואל בר נחמני ג׳ פעמים כתיב שובנה כנגד ג׳ פעמים שדוחים את הגר: ואם מטריח יותר מכאן מקבלין אותו. ומכאן למדו חכמים כל סדר הגדות כדאיתא ביבמות (מ״ז.) גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית׳ ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. א״ר אלעזר מאי קראה ותרא כי מתאמצת אמרה לה נעמי לרות אתסר לנא ייחוד באשר תליני אלין. מפקידינן אתחום שבת באשר תלכי אלך. מפקידינן אתרי״ג מצות. עמך עמי. אתסר לנא עכו״ם אלהיך אלהי. הרי שחכמי המשנה המדרש והתלמוד כלם למדו מכאן דיני הגרות וסדר קבלתו בדרך הבדיקות לדעת אם בא להתגייר שלא לשמה כערפה. ואם לשמה כרות. וזה עד נאמן שלא נשתמדה ערפה בעצת חמותה. ושלא נתגיירה רות עד עתה.

מִתְאַמֶּצֶת. (נגד/וגר) ה... עושי (עבירות) (כי/כ״ש) (כשאי׳) ל⁠(בא) (אותה/איתה) שלא תיפול בהם¹: לָלֶכֶת אִתָּהּ. ללמוד: וַתֶּחְדַּל. כאמרם ז״ל (יבמות מז:) אין מדקדקים עם הגר יותר מדאי²:

1. מטושטש מרטיבות. וראה מש״כ בבמדבר (כב כב) עה״פ ׳כי הולך הוא׳, ואולי גם כאן בא ליישב ייתור ׳היא׳. ואולי כוונת הדברים שראתה שמתאמצת ׳ללכת אתה׳ דווקא כדי שתוכל ללמוד ממנה, ולא תיכשל בעבירות, ובתוספות (יבמות מז: ד״ה קשים) כתבו שאין הגרים בקיאים בדקדוקי מצוות.

2. ׳ואין מרבים עליו [על הגר דברים לאיים עליו שיפרוש] ואין מדקדקים עליו, אמר רבי אלעזר, מאי קראה, דכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׳. וכן הביאו רש״י, רלב״ג ואבן יחיא כאן.

ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל לדבר אליה – הענין היצר הרע דומה לזבוב ויושב בין ב׳ מפתחי הלב, ורצה לומר כי היצר טוב אינו יועץ אלא למצוה אבל היצר הרע משיאו לעבירות, ואם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש כו׳ מתגבר שיעשה עבירות [ועל דרך זה יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ומחדש כו׳, מתגבר שיעשה עבירות ומתחדש היינו אם רואה שלא יפתה אותו לעבירה מחדש עליו לפתיהו במצוה ובזה מעטיף העבירה כדרך היצר], והרוצה לבחון עת בא לידו המצוה אם הוא מיצר הרע או לא, יבחין בעת עשיית המצוה אם אבריו נעים ונדים בעת ההיא ובזריזות לעשות המצוה, מסתמא היא מעצת יצר הרע, כי איך יוכל להיות שאברי הגוף הכבדים אשר מעפר יסודם וטבעם לילך אחר תאותם הגופני היורד למטה מטה כטבע העפר יתלבשו רצון לעשות, אין זה כי עם עצת יצר הרע בכדי שילכד אחר כך ברשתו. ואם בתשיקות נפשו הפנימיות להתקרב אל עושהו במעשי המצות איברי הגוף כבדים ועצלים אז נראה שמדרך הטבע הוא, ולכן נלבש היצר הרע באיברי הגוף ורוצה לעכבם מעשות המצוה. ועל זה גם כן בריש לקיש מתחלה כשנתכוון לעבירה רצו איברי הגוף, עד שאמרו במסכת בבא מציעא ושוור לירדנא בכחו, וכיון שקיבל עליו עול תורה בעי למיהדר ולא יכול, שכיון שמצד היצר טוב קבל עליו עול תורה לכן התחיל היצר לעכב ונעשו איברי הגוף כבדים. ואף כאן אינה יכולה לילך אחריה, אף שהיא היתה בחורה ממנה בלתי אמיץ בגוף ויגיעה רבה אז ותחדל כו׳ למנוע אותה מהמצוות כי הכוונה מצד הטוב הוא.

ותרא – אחר שראתה שמתגיירת בלב שלם [כי פעל אמוץ מציין חזוק הלב והתמדת החוזק וזה ההבדל בין חזק ואמץ] חדלה לדבר אליה כדין.

כי מתאמצת – טענות נעמי לא בלבד לא היו מבטלות דעת רות, כי גם מאמצות רצונה.

ותחדל לדבר אליה – ת״ר, גר שבא להתגייר בזה״ז,⁠¹ אומרים לו, מה ראית שבאת להתגייר, וכי אי אתה יודע שישראל בזה״ז דוויים סחופים ויסורים באים עליהם, ומודיעין אותו עונשן של מצות,⁠² אבל אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו,⁠³ שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה.⁠⁴ (יבמות מ״ז:)

1. במקומות שהותר עפ״י המלכות.

2. לא נתבאר בגמ׳ המקור לזה, וי״ל דסמכו על המבואר במ״ר לעיל פ׳ ט״ז דבמה שהשיבה רות עמך עמי היתה זו תשובה על עונשין ואזהרות שהודיעה נעמי, ומפרשי עונשין ואזהרות – של מצות, וזה הוא מפני שאין עונשין אלא א״כ מזהירין.

3. יותר מדאי עד שיסור מחפצו, ועיין באות הבא.

4. ועי׳ לעיל בפ׳ י״ב בדרשה שבנה בנותי דג׳ פעמים דוחין את הגר ואם הטריח יותר מזה מקבלין אותו, ולפלא כי בגמ׳ לא נתפרש דבר זה, וזה הוא פרט ועיקר גדול בענין זה, יען כי בלא״ה מי יוכל לכוין הגבול מההתאמצות והדקדוקים, וצ״ע.

וַתֵּרֶא נעמי כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא – רות לָלֶכֶת אִתָּהּ ושהיא מתגיירת בלב שלם¹ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר – מלומר אֵלֶיהָ – לה לשוב למואב, וקיבלה נעמי להוליך את רות עמה²:

1. מלבי״ם.

2. ר״י קרא. למדנו מזה שאחרי שנמסרו לגר מצוות קלות וחמורות מהתורה, ובכל זאת הוא רוצה להתגייר, ראוי להימנע מלדבר אליו עוד, רש״י, רלב״ג, מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון