Rut 1 – רות א‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמָרַת נָעֳמִי לְתַרְתֵּין כַּלָתָהָא אִיזֵילְנָא תֻבְנָא אִתְּתָא לְבֵית אִמָהּ יַעֲבֵיד יְיָ עִמְּכוֹן טִיבוּ כְּמָא דַּעֲבַדְתּוּן עִם בַּעְלֵיכוֹן שְׁכִיבַיָּא דְּסָרֵיבְתוּן לְמִסַּב גּוּבְרַיָּא בָּתַר מוֹתֵיהוֹן וְעִמִּי דְּזַנְתּוּן וְסוֹבַרְתּוּן יָתִי.

[יג] וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ – לְבֵית אֻמָּתָהּ. אַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי מֵתָה אִמּוֹ וְעָלָה רַבִּי מֵאִיר לְהֵרָאוֹת לוֹ פָּנִים, וּמָצָא אוֹתָם יוֹשְׁבִין אֲבֵלִים, לְאַחַר זְמַן מֵת אָבִיו וְעָלָה רַבִּי מֵאִיר לְהֵרָאוֹת לוֹ פָּנִים, וּמָצָא אוֹתָן עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּן. אָמַר לוֹ, כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁאִמְךָ חֲבִיבָה עָלֶיךָ יוֹתֵר מֵאָבִיךָ, אָמַר לוֹ וְלֹא כֵן כְּתִיב, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ וְלֹא לְבֵית אָבִיהָ. אָמַר לוֹ, יָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין אָב לְגוֹי.

[יד] יַעַשׂ ה׳ עִמָּכֶם חֶסֶד, רַבִּי חֲנִינָא בַּר אָדָא אָמַר, יַעֲשֶׂה כְּתִיב, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים, שֶׁנִּטְפַּלְתֶּם בְּתַכְרִיכֵיהוֹן, וְעִמָּדִי, שֶׁוִתְּרוּ לָהּ כְּתֻבּוֹתֵיהֶן.

אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, מְגִלָּה זוֹ אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה, וְלֹא טָהֳרָה, וְלֹא אִסּוּר, וְלֹא הֶתֵּר, וְלָמָּה נִכְתְּבָה לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים.

ותאמר נעמי לשתי כלותיה – מפני מה היתה מחזרת אותן כדי שלא תתבייש בהן, שכן מצינו עשרה שווקים היו בירושלים ולא היו מערבין אלו עם אלו, שוק של מלכים, שוק של נביאים, שוק של כהנים, שוק של לוים, שוק של ישראל, ניכרים בלבושיהם, מה שאלו לובשין לא היו אלו לובשין.

אשה לבית אמה – למה {לא} נאמר לבית אביה ללמדך שאין אב לגוי.

יעשה ה׳ עמכם חסד – שכל חסד שישראל עושין בעולם הזה בשעה שהם ננערין מן העפר הקב״ה משלם שכרן שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ״ג:כ״ג). עתידה בת קול מכרזת ואומרת כל מי שפעל עם הקב״ה ועשה לפניו מעשים טובים יבוא ויטול שכרו וכן הוא אומר כי טוב חסדך מחיים (תהלים ס״ג:ד׳) והדא היא דתנן יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אבל אומות העולם נותן להם הקב״ה שאר חסד שעושין בעולם הזה כדי ליפרע להם לעולם הבא מה טעם שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז׳:י׳) לפיכך אמר דוד נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (תהלים ד׳:ח׳) אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם בשעה שאתה נותן שלוה ושובע לאומות העולם אני שמח אם כך למכעיסיו קל וחומר שאתה עתיד לשלם שכר לעושי רצונך. וכבר היו מהלכין ר׳ (אליעזר) [אלעזר בן עזריה] ור׳ יהושע ורבן גמליאל ורבי עקיבא והיו מהלכין לרומי ושמעו קול המונה של רומי מטפלים מאה ועשרים מיל התחילו היו בוכין ורבי עקיבא מצחק אמר להם רבותינו מפני מה אתם בוכין אמרו לו הרי גאון עמינו ומקום מקדשינו ותפארתינו חרב בעוונינו ותרטיראות וקרקסיאות יושבין בטח ולא נבכה אמר להם אף אני לכך מחייך אם כך הוא עושה למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה א״ל ניחמתנו תתנחם ברגלי המבשר.

ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה – מפני מה מחזרת אותם, כדי שלא תתבייש בהם, שכן מצינו כמה שווקים היו בירושלים ולא היו מתערבים אלו באלו, שוק של מלכים, שוק של נביאים, ושל כהנים ושל לוים ושל ישראל, היו נכרים בלבושיהם ובשוקיהם מה שהיו אלו לובשים לא היו אלו לובשים.

יעש ה׳ עמכם חסד – ר׳ חנינא בריה דרב אחא אמר יעשה כתיב.

כאשר עשיתם עם המתים – שנטפלתם בתכריכיהם, ועמדי שויתרתם לי כתובתכם. אמר רבי זעירא המגלה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה, ללמדך שכר של גומלי חסדים.

לכנה שובנה – רבי שמואל בר חייא בש״ר חנינא בשלשה מקומות כתיב כאן שובנה, שלשה פעמים שובנה כנגד שלשה ימים שדוחים את הגר, אם הטריח יותר מדאי מקבלים אותו, א״ר יצחק בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח, לעולם תהא דוחה בשמאול ומקרב בימין.

פקאלת נעמי לכנתיהא אמצ׳יא וארגעא יא בנאתי כל ואחדה אלי בית אמהא ואללה יכאפיכמא פצ׳לא ואחסאנא כמא עמלתמא מע אלאמואת ומעי.

אמרה נעמי לכלותיה, לכו ושובו, בנותי¹, כל אחת² אל בית אמה, וה׳ יגמול לשתיכן טוב וחסד³ כאשר עשיתם עם המתים ועמי.

1. הוספה זו על המקרא לי׳ בקישב. ואפשר שעניינה לבאר לשון רכה שדברה עמהן, וראה בשורש ישי שמטעם זה צירף הכתוב האמירה ׳לשתי כלותיה׳, לומר שדברה דברים שווים לשתי כלותיה ולא שדברה בלשון רכה לרות ובלשון קשה לערפה, ומכל מקום קבלה עליה רות לשוב עם נעמי וערפה שבה לביתה.

2. כמו ב׳אשה אל אחותה׳ (שמות כו, ג ועוד) שאין הכוונה לאשה אלא ל׳כל אחת׳, וכ״ה בקב. אבל ביש קרא ותרגום: אמראה – אשה.

3. בק וכעין זה בב: יגזיכמא אללה כ׳ירא – יגמול לכן ה׳ טוב; בי וכעין זה בש קרא ותרגום: יפעל אללה מעכמא אחסאנא – יעש ה׳ עמכם חסד; ולשון רבינו במקבילה בראשית מ, יד: ואצנע אלי פצ׳לא דומה לנוסח יש, אך שם מדובר בעשיית בשר ודם ואין נופל בו הלשון שבו תרגם רבינו כאן.

קאלת נעמי לכנתיהא, אמצ׳יא ארגעא, כל ואחדה אלי מד׳הב אלהא, יגזיכמא אללה כ׳ירא, כמא אוליתמא אלמותי ואוליתמאני.

אשה לבית אמה – כל אחת לדת עמה.

יעש – יגמול.

ותאמר נעמי לשתי כלותיה – שתיהן היו שוות בעיניה. לכנה שבנה אשה לבית אמה ולהלן הוא אומר בתמר (בראשית ל״ח:י״א) שבי אלמנה בית אביך מלמד שיש אבהות לישראל ואין אבהות לגוי.

יעשה יי׳ עמכם חסד – מלמד שאין גר שמח בעולם הזה וכן אומ׳ חכמים במס׳ יבמות מפני מה יסורין באין על הגרים מפני ששהו עצמן להתגייר וכדי שיתמרקו עונותיהן הראשונים לכך כתב יעשה וקרי יעש.

כאשר עשיתם עם המתים – בתכריכין.

ועמדי – שויתרו לה כתובתם. אמ״ר זעירא המגילה הזאת אין לה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה מתן שכרן לגומלי חסדים.

יעשה י״י עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי – שאף על פי שמתו בניה, עזבו ארץ מולדתן ויצאו עמה.

ותאמר נעמי וגו׳ – מתחילה אמרה בלבה: אם ילוו אותי, מעצמן ישובו מפני טרחות הדרך.

לכנה שובנה – מוסב על: ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה (רות א׳:ז׳). ועתה אמרה לשוב בדרך שהלכו עמה.

אשה לבית אמה – כי בארץ מולדתכם יהיה לכם כבוד, ולא בגירות.

עם המתים – בהיותם חיים.

ועמדי – בהיטבכן עמדי, כי זקנה אנכי, ולא אוכל לצאת ולבא.

עם המתים – הם בניה.

WITH THE DEAD. Her children.

לכנה – צווי מן ילך מהבניין הקל על משקל רדנה מן ירד שבנה מן ישב.

שובנה – צווי לנקבות מהבנין הקל מהפעלים השניים.

אשה לבית אמה – אולי כי אבותיהם מתו ולכן אמר ״אשה לבית אמה״, או בעבור שהאבות הולכים הנה והנה לסחור ולעבוד את האדמה, והנשים נמצאות תמי⁠[ד]⁠^א בבית, אמר ״אשה לבית אמה״.

יעש יי׳ עמכם חסד – ברכה אותם, ואמר שהשם יתברך יעשה עמהם חסד כאשר עשו הם חסד עם המתים ועמה, והמתים הם בניה, ואין אלימלך בזה הכלל כי אחרי שמת אלימלך נשאו בניה נשים^ב.

א. כנראה נוספה כתיקון.

ב. כך גם אבן עזרא: ״הם בניה״. ר׳ יוסף אבן כספי, בן דורו של עמנואל, מפרש ״אלימלך ובניו״.

עם המתים – אלימלך ובניו.

ותאמר – עתה ראתה לדבר עמהן על עסקי הגרות והתחילה להשיאן עצה לשוב ואמרה לכנה שובנה אשה לבית אמה. וכמו שאמרו זכרונם לברכה (רות רבה פ׳ ה׳) שנאמר אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני (ירמיהו ב׳).

לֵכְנָה שֹׁבְנָה. פטרה אותן שלא תטרחנה עוד ללוותה¹: יַעַשׂ ה׳ עִמָּכֶם [חֶסֶד]. בירכה אותם מידה כנגד מידה²: כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים. ׳יקרא דשיכבי׳³: וְעִמָּדִי. לנחמני ולשרתני⁴:

1. מה שאמרה זאת רק עכשיו, כשכבר הלכו עמה בדרך, כמבואר בפסוק הקודם, ולא מיד בצאתה, לפי שחשבה שאינן הולכות אלא ללוותה (שורש ישי, איגרת שמואל בשם רב אחרון, מלוא העומר), ועכשיו הגיעו לסוף שיעור לוויה. ורבי אלישע גאליקו פירש שעוד לא הלכו שיעור לוויה המפורש בגמרא המובאת לעיל, ולכן לא ביקשה לעכב על ידן מלקיים מצוה זו ואמרה להן ׳לכנה׳, כלומר המשיכו ללכת שיעור לוייה, ואח״כ שובנה, וכעי״ז כתב האגרת שמואל בשם רב אחרון.

2. החיד״א בנחל אשכול הקשה, למה הוצרכה לברכן על כך, והרי אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה, ובודאי שיגמול להן כגמולן, והמלבי״ם פירש שהכוונה שאמרה שבודאי כן יעשה ה׳, כי כן דרכו לשלם לאיש כמעשהו. ולהלן יתבאר מהו המידה כנגד מידה שאמרה בברכתה.

3. הכוונה שהספידו אותם, וכמו שאמרו (סנהדרין מז) ׳הספידא - יקרא דשכבי׳, ולא ׳יקרא דחיי׳, כלומר שההספד הוא לכבודו של מת, ולא לכבוד קרוביו החיים. וכן כתב בצמח צדיק בשם החסיד יעבץ שעשו חסד עם המתים בכך שבכו עליהם, והוא עניין ההספד. ורבינו כתב בויקרא (כא ד) ׳שהקבורה וההספד למת הם יקרא דשכבי׳, אם כן נכלל בזה גם הקבורה. וכן מפורש במדרש (רו״ר ב יד) ׳עם המתים, שנטפלתם בתכריכיהון׳. והמדרש דייק ממה שכינתה אותם ׳המתים׳ ולא אמרה ׳עם בניי׳, הרי שהכוונה לחסד שעשו עמהם במותם (רוקח, מדרש שמואל, יפה ענף). אך מש״כ רבינו שם שהקבורה יש בו ׳יקרא דשכבי׳, אכן כן מסקנת הגמרא שם, אמנם לענין הקבורה נידון שם אם הוא משום כפרה, או כדי למנוע בזיון, והמסקנא שהוא משום כפרה, ומה שכתב רבינו שהקבורה הוא משום יקרא דשכבי, נראה שכלל בלשון זה גם הנידון לגבי הקבורה, כי כפרה הוא עבור המת, ואילו הביזוי הוא עבור הקרובים כמש״כ תוספות שם (מו: ד״ה קבורה). ועיין מש״כ רבינו בבראשית (כג ב).

4. ר״י קרא פירש שאע״פ שמתו בניה שהם בעליהן, יצאו עמה וליוו אותה. ובכך ניחמו אותה וגם שירתו אותה בדרך. המתרגם פירש שהחסד שעשו אתה היה שפירנסו אותה.

יעשה. יעש ק׳ ובמדרש רות מהזוהר יעש יעשה כתיב אם תזכו להכנס תחת כנפי השכינה יעשה ואם לאו יעש חסר ה״א ועיין עוד בשרש ישי בשם מדרש לקח טוב ובספר אגרת שמואל לחכם כמה״רר שמואל אוזידה ובמתנות כהונה.

יעש ה׳ עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי – כי סברה שרוצים שתגמול עמם חסד על שהטיבו עמה בהיותם כלותיה, לזה אמרה להם שובנה בנותי, כי לא יהיה לכם תועלת בלכתכם אחרי, כי לא אוכל להועיל לכם להתחסד עמכם, אלא יעשה ה׳ בעצמו עמכם כאשר עשיתם עם המתים שאי אפשר שתצפו לתשלום גמול כן הוא עמדי, כי אני עני ועני חשוב כמת. ומה הוא החסד שיעשה ה׳ עמכם היינו יתן ה׳ לכם מנוחה.

ותאמר נעמי – נעמי חשבה תחלה שמה שהולכים אתה בדרך של ארץ יהודה כוונתן רק ללוותה שלא תלך יחידי ודעתן ללותה עד ארץ יהודה בתורת לויה ואח״ז ישובו משם לארץ מואב. עז״א להם לכנה היינו שילכו לדרכן שהיא בארץ מואב כי אינה צריכה ללויה, ובאשר בלכתן להתישב בארץ מואב יש להם ברירה להתישב בעיר אחת מערי מואב בפ״ע או לשוב אל בית אמם, אמרה עצתה שובנה אשה לבית אמה, שכמו שדבקתם בי כי הייתי לכן כאם טוב יותר שתשובו לאמכן האמתית, עתה פרשה דבריה נגד מ״ש לכנה היינו שלא יתלבטו בדרך לצרכה כדי ללוותה, עז״א יעש ה׳ עמכם חסד ר״ל כבר עשיתם עמדי חסד די והותר בין עם המתים ובעודם חיים שהיו טובות לבעליהם ובין עמדי, וחז״ל פי׳ עם המתים שנתנו להם תכריכין ועמדי שמחלו להן כתובתן, שמחוקי מדינת מואב היה צורך הקבורה מעזבון המת וגם היה צריך לתת להם כתובתן והם ויתרו כ״ז משלהם שזה אינו מצד הדין רק מצד חסד וכבר עשיתם חסד די והותר עד שבודאי כן יעשה ה׳ עמכם חסד כי לא יקפח שכר הראוי לכם לפי חסדכם, עז״א יעש ה׳ ר״ל זה יעשה בודאי מצד דרכו לשלם לאיש כמעשהו.

לבית אמה – ולמה לא לבית אביה – לפי שאין אב לעובד כוכבים, דבר אחר לבית אמה – לבית אומתה.⁠¹ (מ״ר)

יעש ה׳ וכו׳ – א״ר חנינא בר אידי, יעשה כתיב.⁠² (שם)

עם המתים ועמדי – עם המתים – שנטפלתם בתכריכיהון,⁠³ ועמדי – שויתרו לה כתובתיהון.⁠⁴ (שם)

1. ר״ל להכי כתיב לבית אמה, לרמז שנסתה נעמי להניאן מלהתגייר אלא ישובו לאומותיהן, כמו דקיי״ל בענין זה וכפי שיתבאר בסמוך. ואמנם בכלל צריך באור דיוק הלשון ולמה לא לבית אביה, והלא מצינו ברבקה (פ׳ חיי) ותרץ הנערה ותגד לבית אמה, ופירש״י, דרך הנשים להיות להן בית לשבת בו למלאכתן ואין הבת מגדת אלא לאמה, עכ״ל, וא״כ הלא אל נכון כתיב כאן הלשון לבית אמה. וצ״ל דשאני התם בעת שהשנים וחיי המשפחה כתקונם והבת אצל אבותיה אז רגיל הכתוב לייחס קרבת הבת ביותר להאם, מפני שכן דרכה, כמבואר, משא״כ היכי דאיירי בשנוי מקום מרשות הבעל לרשות האבות, אז בודאי צריך לתפוס השם שהוא היסודי והעקרי בחיי הבית וראש המשפחה, והוא האב, וא״כ אחרי דכאן איירי בענין שנוי רשות כזה הול״ל לבית אביה.
ועוד יש לפרש כונת הקושיא ולמה לא לבית אביה ע״פ מ״ש במשנה ב״ב צ״ח ב׳ המקבל מקום מחבירו על מנת לעשות בית אלמנות לבתו, ופירש רשב״ם, שמת בעלה וחוזרת אל בית אביה וכו׳. ולפי״ז מכוון הדיוק ולמה לא לבית אביה, אחרי דכן הנהוג שיעשה האב בית מיוחד לבתו במקרה כזה.

2. יעש הוא מלשון תפלה, ויעשה הוא לשון ודאית לשון ברכה שבודאי כן יהיה [רד״ל] ולכן הכתיב יעשה להורות כי לבד התפלה שבקשה נעמי מהקב״ה שיעשה עמהן חסד עוד הביעה להן את תקותה כי בודאי יעשה הקב״ה עמהן חסד תמורת החסד שעשו הן.

3. דהלשון עם המתים משמע דהחסיר היה בעת שהיו מתים והיינו מה שנוגע למתים תכריכין ועניני קבורה, אבל אם היתה כונתה על חסד שעשו עמהם בחיים הו״ל לומר עם בעליכן.

4. דכך משמע שמקודם היה החסד עם המתים ואח״כ עמה, ואיזה חסד היה יכולות לעשות עמה אחרי מות בעליהון, דהא תיכף יצאו ממקומם, לכן דריש שויתרו לה כתובתיהון שהיתה ערבה בהן.

ומכיוון שנעמי חשבה כי הן הולכות איתה רק ללוות אותה אל ארץ יהודה ואחר כך ישובו משם לארץ מואב¹, לכן לאחר שיצאו משם² וַתֹּאמֶר נָעֳמִי באמצע הדרך לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה – כל אחת מכן לְבֵית אִמָּהּ ותחזרו כל אחת מִכֶּן לְדָתָהּ³, ולאור החסד שעשיתן בוודאי גם⁴ יַעַשׂ (יעשה כתיב) – יעשה יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד⁵ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים מחלון וכליון⁶ שנתתן להם תכריכין⁷ והספדתן אותם⁸, וְעִמָּדִי שאף על פי שמתו מחלון וכליון עזבתן את ארץ מולדתכן לצאת עימי⁹, ואף מְחַלְתֶּן על כתובתכן¹⁰:

1. מלבי״ם.

2. שרצתה שיטעמו את צער הדרך כדי שהחלטתן אם ללכת עימה או לא תהיה שלימה, מעם לועז.

3. רות רבה ב – יג, רס״ג.

4. אלשיך.

5. ואל תחששו להיות אכלי חינם אצל האימהות שלכן, אלשיך.

6. אבן עזרה.

7. ר״י קרא, מלבי״ם.

8. ספורנו.

9. ר״י קרא.

10. ר״י קרא, מלבי״ם. וא״ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים, רות רבה ב, יד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון