Devarim 24 – דברים כד‏ – Mikraot Gedolot

שלא להטות משפט גרים ויתומים – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רל״ח, יראים רט״ז, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ר״פ, סמ״ג מצוות לא תעשה ר״ו, ספר החינוך תק״צ

שלא למשכן אלמנה – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רל״ט, יראים קל״ו, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה רמ״א, סמ״ג מצוות לא תעשה קפ״ח, סמ״ק רס״ז. מפסוקים אחרים – ספר החינוך תקצ״א

[פיסקא רפא]

לא תטה משפט גר – מה אני צריך והלא כבר נאמר (דברים ט״ז:י״ט) לא תטה משפט ולא תכיר פנים אלא מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוים ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוים.

ולא תחבל בגד אלמנה – בין עניה בין עשירה ואפילו היא כמרתא בת בייתוס.

רבי שמעון אומר דברים שאתה חובל באיש אין אתה מחזיר לאשה שלא תהא הולך ובא אצלה שלא להשיאה שם רע.

סליק פיסקא

[Piska 281]

"You shall not pervert the judgment of a stranger and an orphan": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 16:19) "You shall not pervert judgment"? Its intent is to teach that one who perverts the judgment of a stranger transgresses two negative commandments.

"and you shall not take as a pledge the garment of a widow": whether poor or rich. And even (if she were as rich) as Marta b. Baithus.

R. Shimon says: The things that you take as a pledge and return (at given times), you may not take from a widow, so that you not frequent her house and impute a bad name to her.

[End of Piska]

לא תטה מש׳ גר׳ ית׳ מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוין:

ולא תח׳ בגד אלמ׳ בין עניה בין עשירה ואפלו כמרתא בת ביתוס:

ר׳ ישמעאל אומ׳ בא הכת׳ ללמדך רחק מן הכיאור ומן הדומה לכיאור ומן הדומה לדומה לכיאור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כיצד נכנס למשכנה כסות היום בלילה וכסות הלילה ביום עכשו הן אומרין חשוד הוא עמה:

לָא תַצְלֵי דִּין גִּיּוֹר יִיתַם וְלָא תִּסַּב מִשְׁכּוֹנָא כְּסוּת אַרְמְלָא.

You shalt not wrest the judgment of the stranger or the orphan, nor take the garment of the widow for a pledge;

לא תסטי דיניה דגיורייה^א ויתמייה ולא תמשכון לבושה דארמלתה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיניה דגיורייה״) גם נוסח חילופי: ״דין גיו׳⁠ ⁠⁠״.

לא תצלון דין גיורא ויתמא ולא ימשכן חד מנכון כסו דארמלתא דלא יקומו שיבבן בישן ויפקון עלה טיב ביש כד תהדרון משכונה לה.

You shalt not warp the judgment of the stranger, the orphan, or the widow, nor shall any one of you take the garment of the widow for a pledge, that evil neighbors rise not and bring out a bad report against her when you return her pledge unto her.

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם – מָה אֲנִי צָרִיךְ וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט (וְלֹא) תַכִּיר פָּנִים״, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּטֶּה דִּינוֹ שֶׁל גֵּר עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. בֵּין עֲנִיָּה בֵּין עֲשִׁירָה וַאֲפִלּוּ הִיא כְּמַרְתָּא בַּת בַּיְתּוֹס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁאַתָּה חוֹבֵל בְּאִישׁ אִי אַתּ מַחֲזִיר לְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא תְּהֵא הוֹלֵךְ וּבָא אֶצְלָהּ כְּדֵי לְהַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע. (כָּתוּב בֶּרֶמֶז תתי״ג).

ולא תמיל חכם גריב או יתים ולא תסתרהן ת׳וב ארמלהֵ

אל תטה משפט גר או יתום ואל תמשכן בגד אלמנה.

לא תטה משפט גר יתום^א – ועל העשיר כבר הוזהר: לא תטה משפט וגו׳ (דברים ט״ז:י״ט). ושנה בעני כדי^ב לעבור עליו בשני לאוין. לפי שנקל^ג להטות משפט גר ועני^ד יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו.

ולא תחבל – שלא בשעת הלואה.

א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 נוספה כאן מלת: ״ואלמנה״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסרה מלת: ״כדי״.

ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 יש ריווח של מחיקה בין אותיות ש׳ וק׳, וכנראה האות נ׳ נמחקה ליצור מלת ״שקל״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 רק: ״משפט עני״. בכ״י ליידן 1 מלת ״גר״ נוספה מעל השורה.

לא תטה משפט גר יתום YOU SHALL NOT PERVERT THE JUDGMENT OF THE STRANGER, OR OF THE FATHERLESS – and with regard to the well-to-do one has already been forbidden to do so: "You shall not pervert judgment" (Devarim 16:19), (which is a general prohibition including both poor and rich), but it (Scripture) repeats it regarding the poor in order to make one who perverts the judgment of the poor transgress two negative commands. Because it is easier to pervert the judgment of the defenseless poor than that of the rich, therefore Scripture lays down a prohibition regarding him a second time (Sifre Devarim 281:1).

ולא תחבל NOR TAKE [A WIDOW'S GARMENT] TO PLEDGE – The term חבל refers to taking a pledge not at the time when the loan is transacted (but when default is made in payment) (cf. Bava Metzia 115a; see also Rashi on Shemot 22:25).

פס׳: לא תטה משפט גר יתום – כל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין משום (דברים ט״ז:י״ט) לא תטה משפט. ומשום לא תטה משפט גר יתום. ואם היה הגר יתום. עובר עד שלשה לאוין שנאמר משפט גר יתום.

ולא תחבל בגד אלמנה – בין ענייה בין עשירה:

לא תטה משפט גר יתום – דיבר הכת׳ בהווה. (כ״י בולוניה 469.1)

לא תטה משפט גר יתום^א – דבר הכתוב בהווה, והוא הדין לכל אדם. אלא באילו הזהיר טפי, לפי שרשעים רגילין להטות משפטן.

ולא תחבול בגד אלמנה – לא שנא ענייה ולא שנא עשירה (משנה ב״מ ט׳:י״ג). דלית לן דר׳ שמעון דדריש טעמא דקרא (בבלי ב״מ קט״ו.) דמשום לא תשיא להם שם רע הוא, ואינו מדבר כי אם בענייה, שחייב להחזיר לה והולך תדיר {לביתה} ומשיאה שם רע.

א. בכ״י מינכן 52: נוסף כאן (בהשפעת דברים כ״ז:י״ט): ואלמנה.

לא תטה משפט גר יתום – DO NOT BEND THE JUSTICE OF THE FOREIGNER OR THE ORPHAN – The text speaks about the common case, and this is the law for every person. However with these it gives extra warning, since wicked people tend to distort their justice.

ולא תחבול בגד אלמנה – AND YOU SHALL NOT TAKE A WIDOW’S CLOTHING AS A PLEDGE – It makes no difference [if she is] a poor one or a rich one (Mishna Bava Metzia 9:13). For we do not [hold by the opinion of] R. Shimon who learns the reason for the verse (Bavli Bava Metzia 115a:10) that it is so that you shall not give them a bad reputation, and [the verse, thus] only speaks about one who is poor, for [in that case] he [the creditor] is obligated to return it to her and he goes regularly {to her house} and gives her a bad reputation.

ולא תחבל בגד אלמנה – אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה.⁠¹

1. ראו בבלי ב״מ קט״ו. ור״י בכור שור.

ולא תחבול בגד אלמנה, "and you are not to take (as a pledge for an overdue loan) the garment of a widow.⁠" You may not even take the garment of a wealthy widow as a pledge, even if you give it back to her every morning, seeing it is (generally speaking) the only such garment she can wear and maintain her self respect.

ולא תחבול בגד אלמנה – כבר הזהיר הכתוב למלוה שלא ליכנס לביתו של לוה למשכנו, הוא שאמר לא תבא אל ביתו וגו׳, אין צריך לומר אם היא אלמנה, אלא לעבור עליה בשני לאוין, לפי שדמעתה מצויה ונפשה שפלה והתורה הזהירה עליה בכמה מקומות, ודרשו רז״ל אפילו אלמנתו של מלך.

ולא תחבול בגד אלמנה, "and you must not take the garment of a widow as a pledge.⁠" The Torah had already warned the lender not to enter the house of a borrower in order to take a pledge; the same certainly applies if the borrower in question is a widow. The reason this is repeated is to tell us that if one does take such a pledge from a widow one has transgressed two negative commandments (Tosafot Baba Metzia 115). A widow is more apt to break out in tears, and the Torah has legislated that she is to be treated with special sensitivity on numerous occasions. Our sages in the Sifri add that the reason this is repeated is to tell us that even the widow of a king (a wealthy widow) is included in this prohibition.

לא תטה משפט גר – בשילהי פ׳ הזהב תניא ר״א או׳ מפני מה הזהירה תורה בגר בג׳ מקומות ואמרי לה במ״ח מפני שסורו רע ומאי דכתי׳ אל תונו את הגר כי גרים הייתם תניא ר׳ אבא אומר מום שבך אל תאמר לחברך וכמה קשה אונאת הגר שהרי אמרו חכמים כל המאנה את הגר והלוחצו עובר בג׳ לאוין והאונאה הוי זכור מעשה אבותיך ואם בא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל שקצים ורמשים ילמוד תורה.

לא תטה משפט גר יתום – רוצה לומר: גר צדק ויתום והזהיר עליהם מלהטות משפטם כי לשפלותם אולי לא יזהר הדיין מלהטות משפטם כי אין בשער עזרתם ולזה הוסיף זאת האזהרה לדין עליהם.

ולא תחבול בגד אלמנה – בין עניה בין עשירה ואפילו ברצונה ואפילו בשעת הלואה אם לקח המשכון ממנה חייב להחזירו לה והנה חמלה עליה לשפלותה ולדאבונה עם שזה יביא לפעמים לידי זמה במה שימשך מזה מחיוב השבת משכונה של יום ביום ושל לילה בלילה.

התועלת החמש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהיר מהטות משפט השפלים כי אין בשער עזרתם והוא אמרו לא תטה משפט גר יתום והנה התועלת בזה הוא להמשך אל היושר ולהרחיק החמס.

התועלת השש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהיר מלקיחת למשכון בגד אלמנה וכבר נתבאר התועלת בזאת המצוה ממה שקדם.

ולא תחבול שלא בשעת הלואה. אע״ג דמתניתין דפר׳ המקבל סתמא קתני אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכינן אותה ומשמע בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה מ״מ מדברי ר׳ שמעון דקתני בברית׳ עשירה ממשכנין אותה ענייה אין ממשכנין אותה מפני שאתה חייב להתזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה למדנו שאינו אלא שלא בשעת הלואה שאם היה אפילו בשעת הלואה היאך יאמר ר׳ שמעון מפני שאתה חייב להחזיר לה והלא הממשכן בשעת הלואה אינו חייב להחזיר כדתניא בפ׳ המקבל המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חיי׳ להחזיר לו ואם לא החזיר לו עובר בכל השמות הללו בד״א שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר ופרש״י אינו חייב להחזיר לו דקרא בחובלו לאחר הלואה כתיב אבל היכא דאתייה ניהלי׳ לאו חובלו הוא ומדר׳ שמעון שלא בשעת הלואה ש״מ דת״ק נמי דפליג עליה ואמר אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שלא בשעת הלואה קאמר דאל״כ כי היכי דתני פלוגתייהו באלמנה דלת״ק בין ענייה בין עשירה ולרבי שמעון דוקא בענייה ה״ל לממני נמי פלוגתייהו במשכון דלת״ק בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה ולרבי שמעון דוקא שלא בשעת הלואה אלא ודאי לדברי הכל בשעת הלואה מותר ולא נחלקו אלא בעשירה שלא בשעת הלואה אבל הרמב״ם ז״ל דרך אחרת ואין כאן מקומו:

ואף על פי שהיה הדין בגר או יתום לא יחשוב השופט מפני יראה או מפני נשיאות פנים להדר פני עשיר. ולא ישית לבו ליתום שאין לו גואל ולגר שהוא נכרי שאין לו קרובים ידברו עליו. לכן סמך לזה לא תטה משפט גר יתום ובפ׳ משפטים נאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו, ואמר בכלל לא תעשו עול במשפט וביארו כאן מפני הסמיכות.

ואמנם מצות לא תחבול בגד אלמנה באה שמה שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. וביאר כאן בין שהאלמנה תהיה עשירה ובין שתהיה עניה ואפי׳ ברצונה ואפילו בשעת הלואה לא יחבול בגדה, והוא הדין לשאר הדברים. והנה חמלה התורה עליה כל כך לשפלותה ולדאבונה, וגם מפני שלפעמים יביא זה לידי זימה כי במה שיבא האדם להשיב את משכונה דבר יום ביומו ולילה ללילה ירבה שיחה עם האשה ויבא לידי נאוף. ולכן פירש הענוי שנזכר שם באמרו ולא תחבול בגד אלמנה.

וכן לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה. כי הם כלים שבורים. וזה אכזריות גדולה. וראוי לך לרחם עליהם.

לא תטה משפט גר יתום – בעת הריב הזהר באלו שלא יסתתמו טענותם מפני שפלותם, ו״פתח-פיך לאלם״ (ע״פ משלי ל״א:ח׳) במקום הראוי.

לא תטה משפט גר ויתום, during strife; be particularly on guard not to be unfair to orphans or proselytes who may be reluctant to speak up on their own behalf so as not to “make waves.” You should go out of your way to argue on their behalf so as to compensate for their feelings of insecurity in facing adversaries.⁠^a

a. the verse is directed at the judges.

ולא תַחֲבֹֿל: בשוא לבדו החי״ת ודגש הבי״ת, כ״כ רד״ק¹ בשרשים, והלכו אחריו המכלל יופי², ובעל הלשון³, ורב פעלים⁴, אבל בספרי׳ כ״י מדוייקים וספרי הדפוס החי״ת בחטף פתח, והבי״ת רפה, וכ״כ א״ת. [תַחֲבֹל].

1. רד״ק: שרשים, חב״ל, 93 ע״ב.

2. המכלל יופי: על אתר, לט ע״ג.

3. ובעל הלשון: חב״ל, 67 ע״ב.

4. ורב פעלים: שער הפעלים, החלק הראשון, 125 ע״א.

שלא בשעת הלואה. הוכרח רש״י לפרש פה אע״פ שפי׳ לעיל (פסוק ו) גבי לא יחבול, כדי שלא תטעה לומר ל״ל לקרא למינקט ולא תחבול בגד אלמנה, והא לעיל (פסוק יג) כתיב השב תשיבנו לו, אלא להכי נקט קרא גבי אלמנה לא תחבול, דאפי׳ משכנה בשעת הלואה חייב להחזיר, משום הכי פי׳ שלא בשעת הלואתו, אבל בשעת הלואתו אין צריך להחזיר, דלא תחבול לא שייך אלא שלא בשעת הלואה, אבל בשעת הלואה כיון שנותן מדעתו, אין שייך בו לשון חבלה. והא דנקט קרא ולא תחבול בגד אלמנה, ללמד שאינה בהשבה משום שלא להשיאה שם רע בשכנותיה, כדאמר בגמרא פרק המקבל (ב״מ קטו.) . א״נ להשוות אלמנה בין ענייה בין עשירה, דאין ממשכנין אותה:

Not at the time of the loan. Rashi has to explain this here, although he had explained this on the verse earlier (v. 6), "He may not secure as collateral,⁠" so that you do not mistakenly say as follows: Why does Scripture say, "You may not secure as collateral, a widow's garment" [unless you return it to her during the daytime when she needs it]? The verse had written earlier (v. 13), "Return are you to return to him at sunset"! [Therefore we must say] Scripture mentions "you may not secure as collateral" regarding a widow, to teach that that one is obligated to return it [when she needs it] even if one took it as collateral at the time of the loan. Therefore, [to prevent this erroneous interpretation], Rashi explains, "When it is not at the time of the loan.⁠" But [if one took collateral] at the time of the loan he is not obligated to return it because the prohibition of "you may not secure as collateral" (לא תחבול) applies only when it is [taken] not at the time of the loan. But at the time of the loan, since the person gives it willingly, the expression of חבלה [which implies causing harm] is not applicable. The reason the verse says, "You may not secure as collateral, a widow's garment,⁠" [even though it could be derived from earlier verses], is to teach that [one cannot take it at all as collateral even if he returns it when she needs it] because it cannot be returned [to her every day as people would suspect the lender is having an improper relationship with her] as the Gemora says in chapter Hamekabel (Bava Metzia 115a). Alternatively, to teach that [the law pertaining to] the poor and the wealthy widow is the same, and one may not take collateral from either.

לא תטה משפט גר וגו׳ – פירוש שמא תאמר כיון שציוני ה׳ על הגר אטה דינו לזכותו ת״ל לא תטה וגו׳, וגמר אומר ולא תחבול בגד אלמנה פירוש רק בדבר הזה אני מצוך להטות לזכות שלא תחבול בגד של אלמנה שלא בשעת הלואה הגם שכל חוץ ממנה יחבול בגדיהם.

לא תטה משפט גר יתום, "You must not pervert the judgment of a proselyte or an orphan, etc.⁠" You might be inclined to favour the proselyte in judgment seeing the Torah has commanded us so many times to love the proselyte. The Torah therefore saw fit to warn us not to pervert his judgment even in his favour. The Torah continues by writing: "do not take the garment of a widow as a pledge,⁠" in order to demonstrate that this is the only exception when the Torah does treat a widow differently in judgment compared to ordinary people. You must not take this pledge after the loan has been extended though you may take the garment as collateral at the time the loan is extended.

לא תטה משפט גר יתום – אין ספק שאסור להטות משפט כל אדם, אבל לפי שנקל יותר להטות משפט הגר שאין לו מכירים, ומשפט היתום שאין לו אב שילוץ בעדו, לכך הזהיר ושנה עליו:

גר יתום – כמו גר ויתום:

ולא תחבל בגד אלמנה – וה״ה לשאר הדברים, וחמלה התורה על האלמנה כ״כ לפי שהיא נעצבת ונפשה מרה לה:

בגד אלמנה – י״א בגד דוקא שהוא ללבישתה וכן מצעותי׳ וכדומה, אבל שאר כלים כגון כוסות של כסף וכיוצא יש למשכן ממנה שאין זה בכלל בגד [ש״ג בשם רא״ז] ומסתומת כל הפוסקים משמע דכל מילי בכלל איסור, ולשון הר״א בס׳ החינוך [מצוה תקצ״א] בגדי׳ או כלי׳ או שום דבר מכל אשר לה, ובגד דקרא לאו דוקא, ויש דעות חלוקות אם אלמנה דקרא דוקא היא לפי שלבה שבור ודאוג, או גם גרושה בכלל איסור זה כל שאין לה עוזר ולא סומך לא מאישה ולא מאביה ואפי׳ בתולה בכלל. [עחו״המש סי׳ צ״ז בסמ״ע וש״ך וטו״ז].

משפט גר יתום:⁠¹ ענין אזהרה זו, באשר אע״ג שאסור לענות יתום, מ״מ להוליכן בדרך ישרה מותר, כמו שכתב הרמב״ם הלכות דעות (ו,י)⁠². ומ״מ כתב ׳ואף על פי כן לא ינהוג בהם מנהג כל אדם׳ וכו׳. והנה עובד כוכבים שנתגייר הוא ובניו, הרי בניו נתגיירו בעל כרחם, וכמו שכתבתי בספר שמות (יב,מח), וכשמת הגר, והבן יתום³, ומשולח ונעזב לפי טבעו⁴, וראוי לבית דין לשפטו ולהענישו לצורך הדרכה, אבל מ״מ אסור ׳להטות משפטו׳⁵ – לייסרו בלי חשבון הכרחי. {והיינו דתנן בפרק הזהב (ב״מ נח,ב)⁶ ׳היה בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך׳, ולא תנן ׳היה גר׳. אלא משום דחמיר אונאת גר, מישראל, דישראל לא אסור אלא אונאת ׳עמיתו׳, היינו עמית במצוות⁷, מה-שאין-כן רשע. ומשום הכי תנן ׳היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים׳⁸, מה שאין כן גר אפילו הוא רשע⁹ אסור לאנותו¹⁰. והיינו דתנן ׳היה בן גרים׳¹¹.}

ולא תחבול בגד אלמנה: אע״ג שאתה צריך לנשות בה¹², מ״מ יש לך ליזהר שלא לעשות כמו בכל אדם¹³. והיינו סמיכות האזהרות¹⁴.

1. והרי כבר נאמר (לעיל טז,יט) ״לא תטה משפט״. בעוד רש״י מפרש ׳לעבור עליו בשני לאוין׳ רבינו יברר הענין ע״פ פשוטו. וגם מדוע מוזכר ״גר יתום״, ולא ׳יתום׳ לבד, כמו במקומות רבים בתורה. (אלא א״כ נפרש כהרס״ג גר או יתום).

2. חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשם שפלה למאד ורוחם נמוכה... במה דברים אמורים בזמן שעינה אותם לצורך עצמו, אבל עינה אותם הרב ללמדם תורה או אומנות או להוליכם בדרך ישרה – הרי זה מותר. ואף על פי כן...

3. הרי יש לו שני דינים – דין יתום ודין גר בעל כרחו.

4. כלומר, אין מי שישגיח עליו שילך בדרך הישרה, שהרי אביו מת, והוא גר רק בעל כרחו.

5. רבינו מפרש ״משפט גר יתום״ – לא בהגדרה של בית דין, אלא – עניינו וחינוכו. ולענ״ד נראה רחוק מהפשט.

6. דוגמה ל-אונאת דברים.

7. ויקרא (כה,יז) ״ולא תונו איש את עמיתו״ – עם שאתך בתורה ובמצוות – אל תונהו.

8. כאשר הוא עתה שומר מצוות, כך שהוא בדין ׳עמיתך׳ עם כל המשתמע מכך.

9. כלומר, התגייר כדת וכדין ושמר מצוות וכו׳, ולאחר זמן פרק עול מצוות.

10. כי לגר יש איסור אונאה נפרד (שמות כב,כ) ״וגר לא תונה ולא תלחצנו״, ועיי״ש ברבינו שכתב כדבריו כאן. וחידוש גדול הוא שלא מצאנו לו מקור.

11. כי ל׳בן גרים׳ יש סיכוי גדול שיהיה רשע משום שאביו גיירו בעל כרחו. וכך כתב רבינו לשמות שם. ועיי״ש שהערנו על כל דיוקו של רבינו, כי בגמרא בבא מציעא שם מופיע בברייתא גם דוגמא של בן גרים וגם דוגמא של גר, וז״ל: אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה.

12. לגבות את חובך.

13. שמסתייעים בשיטת לקיחת המשכונות.

14. לרישא של הפסוק ״לא תטה משפט גר יתום״ ע״פ הסבר רבינו.

הוצרך הכתוב להזהיר ביותר על בני אדם נדכאים אלה, שלא לעשות להם עוול ולנהוג בהם בעדינות. בספרי אמרו, שהמטה דינו של גר עובר משום שני לאוין.

גר יתום – מתרגום אונקלוס ויונתן נראה שפירושו כמו ״גר ויתום״, וכן נראה מדברי הספרי הנזכרים. בספרי ובתרגום יונתן הוסיפו עוד: ״ואלמנה״, וכן בתרגום השבעים. נראה שיצא להם כן מתוך סיפא דקרא, כי ייחסו את רישא דקרא גם על אלמנה דסיפא.

ולא תחבול – בתרגום יונתן איתא טעמא דקרא, מפני שנצטווינו בפסוק י״ג להשיב את העבוט בכל ערב וערב, ועל ידי זה עלולים להשיא את האלמנה שם רע בשכינותיה. זאת היא דעתו של רבי שמעון (במכילתא: רבי ישמעאל) המדקדק מתוך כך שמותר לחבול בגד אלמנה עשירה, שהרי אין צריכים להשיב לה את העבוט בערב (בבא מציעא קט״ו.). בנוגע למחלוקת אי דרשינן טעמא דקרא, השוה באריכות דבריו של רש״ר הירש. יש מן הפוסקים האומרים שאלמנה לאו דווקא, והוא הדין גרושה וכל אשה העומדת בפני עצמה (במפרשים לחושן משפט סימן צ״ז). יש אומרים שגם שאר כלי אלמנה אסור למשכנם (השוה ״הכתב והקבלה״).

לא תטה משפט גר יתום כו׳ – זה נוהג אף בחוצה לארץ, לכן אמר וזכרת כי עבד היית במצרים כו׳ משם, ולכן אף בהיותכם עבדי אחשורש חייבים אתם שלא להטות משפט גר יתום, ששעבוד כמצרים לא יהיה עוד על כלליות האומה, אולם בשכחה ולקט, שזה מצוה הנוהגת רק בארץ ישראל, לכן אמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים הזכיר בארץ שהיו בארץ לא להם וכעת נתן להם ארץ כנען, לכן אנכי מצוך לעשות הדבר הזה. ודו״ק.

ולא תחבל בגד אלמנה – ר׳ שמעון אומר דברים שאתה חובל כו׳ אין אתה מחזיר לאשה כו׳. בירושלמי ובתוספתא עניה אין ממשכנין אותה כ״ע עשירה ממשכנין אותה ואינו מחזיר שלא יהלך ובא אצלה שלא להשיאה ש״ר בשכנותיה. ופירוש שלא יהא רשאי להחזיר לה אף אם ירצה להחזיר לה בכל לילה שלא יהלך כו׳, וכן הכוונה בספרי אי את מחזיר אינך רשאי בעשירה.

משפט גר – מה ת״ל והלא כבר נאמר (פ׳ דברים) לא תטה משפט, אלא מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין.⁠¹ (שם)

בגד אלמנה – בין עניה בין עשירה.⁠² (ב״מ קט״ו.)

1. לא חשיב כאן רק הלאו הנוסף בגר, אבל באמת עובר בג׳ לאוין, גם משום לא תעשו עול במשפט. ותימא שהשמיט הספרי לדרוש כזה גם בדין יתום אחרי דבפסוק כאן כתיב משפע גר יתום, ובאמת ברמב״ם ספ״כ מסנהדרין כתב שאם היה הגר גם יתום עובר בג׳ לאוין שנאמר משפט גר יתום, עכ״ל. ומפרש דהשם יתום הוא נוסף לגר, והיינו משום דלא כתיב ויתום, ויתכן דבספרי שלפנינו חסרה סיום דרשה זו, ועיין בסמ״ג לאוין ר״ו שכפי הנראה היתה לו גירסא אחרת בספרי מאשר להרמב״ם יעו״ש.

2. הנה גם לכל אדם אסור לחבל משכון כמבואר לעיל בפסוק י׳ לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, אלא קמ״ל ביחוד באלמנה לעבור בשני לאוין, כך כתב הרשב״א ועוד ראשונים, אבל הרמב״ם כנראה לא ס״ל כן דלא הוי משתמיט הגמרא לפרש כן וכמו בדרשה הקודמת לענין הטית דין גר, ולכן כתב דאלמנה אסור לחבל אפילו בשעת הלואה מה שבכל אדם מותר כמבואר לפנינו לעיל בפ׳ י״ג, ובחנם השיגו עליו המפרשים, דדבריו מוטעמים בטעם וסברא, ויש גם לדייק כן מסוגיית הגמרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון