×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יג) הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת⁠־הַעֲבוֹט֙א כְּב֣וֹאב הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרְכֶ֑ךָּג וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
You shall surely restore to him the pledge when the sun goes down, that he may sleep in his garment, and bless you; and it shall be righteousness to you before Hashem your God.
א. אֶֽת⁠־הַעֲבוֹט֙ =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9; וראו בהערה לעיל בפסוק י״א
ב. כְּב֣וֹא =ל1,ש,ק3,ו,ל3,ל9? ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל!,ש1=כְּבֹ֣א (כתיב חסר וי״ו)
ג. וּבֵֽרְכֶ֑ךָּ =ש,ק3,ל3,ו
• ל,ל1,ש1,ל9=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ (חטף)
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושכלי יקרמנחת שיר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
השב תשיב לו את העבוט – מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.
ושכב בשמלתו וברכך – מלמד שהוא מצוה לברכך יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו אי אתה מבורך תלמוד לומר ולך תהיה צדקה מעצמך אתה עושה צדקה.
ולך תהיה צדקה – מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד וכן הוא אומר (תהלים פ״ה:י״ד) צדק לפניו יהלך וישים לדרך פעמיו.
"Return shall you return to him the pledge when the sun sets": And elsewhere (Shemot 22:25) "until the sun sets (in the daytime) shall you return it to him.⁠" We are hereby taught that he returns to him what is used during the day in the daytime, and what is used at night, in the evening — a mattress in the evening and a plow in the daytime, and not the reverse.
"and he shall bless you": We are hereby taught that he is commanded to bless you. I might think that if he blessed you, you will be blessed; and if not, not. It is, therefore, written "and for you it will be righteousness before the Lord your G-d.⁠"
We are hereby taught that righteousness ascends before the throne of glory, as it is written (Psalms 85:14) "His righteousness shall go before Him and shall set his steps on the path.⁠"
[End of Piska]
השיב תשיב לו את הע׳ כב׳ הש׳ זו כסות לילה שהוא מחזירה בלילה כסות יום שהוא מחזירה ביום מנ׳ ת״ל (שמות כ״ב:כ״ה) עד בוא השמש תשי׳ לו זו כסות יום:
השיב תשיב לו את הע׳ מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה:
מיכאן אמ׳ ממשכנין כסות יום בלילה וכסות לילה ביום מפני מה טעמו של דבר מגיד ושכב בשמלתו שלא תפגע בו צנה בלילה:
וברכך שהוא מצווה לברכך יכול אם בירכך את מבורך ואם לאו אין את מבורך ת״ל ולך תה׳ צד׳ לפ׳ ה׳ אלה׳ מכל מקום:
ולך תהיה צדקה למה נאמ׳ לפי שהוא אומ׳ (בראשית י״ח:י״ט) ושמרו דרך ה׳ לע׳ צד׳ ומ׳ אבל לא שמענו צדקה זו מהיא ת״ל השב תש׳ לו את הע׳ מיכן רמז לצדקה אין לי אלא אלו שאר כל המצות שבתורה מנ׳ ת״ל ולך תה׳ צד׳ מכל מקום:
ד״א ולך תה׳ צד׳ אמר ר׳ יצחק מנ׳ לבעל חוב שקונה משכון שנ׳ ולך תה׳ צד׳ אם אינו קונה צדקה מנין מיכן לבעל חוב שקונה משכון:
לפני ה׳ אלה׳ לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל (דברים ד׳:י״א) חשך מבחוץ ענן מבפנים ערפל לפני לפנים:
אָתָבָא תָּתִיב לֵיהּ יָת מִשְׁכּוֹנָא כְּמֵיעַל שִׁמְשָׁא וְיִשְׁכּוֹב בִּכְסוּתֵיהּ וִיבָרְכִנָּךְ וְלָךְ תְּהֵי זָכוּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ.
you shalt return him his pledge at sunset, that he may sleep in his garment, and may bless you, and it shall be righteousness before the Lord your God.
מחזרה תחזר לה ית אמשכוניה עם מטמעי שמשה וידמוך בלבושיה ויצלי עלך ולכון תיהווי זכו קדם י״י אל⁠[ה]⁠כון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״משכוניה ... תיהווי״) נוסח אחר: ״משכונה במעליה שמשא וידמוך באיסטליתא ויברך יתך ולך תיהווי״.
אתבא תתיב ליה ית משכונא כד מטמוע שימשא ויגני בקלופקריה ויברכינך ולך תהי זכו דיסהיד עלך שימשא קדם י״י אלקך.
as the sun goes down, you shalt return the pledge, that he may lie in his garment and may bless thee; and to thee it shall be righteousness, for the sun shall bear the witness of thee before the Lord thy God.
מחזורא תחזור ליה ית משכונא כמיעל שימשא ואידמוך באיסטליתיה ויבריך יתך ולך תהוי זכו קדם יי אלהך.
Thou shalt certainly return the pledge to him as the sun goeth down, that he may sleep in his garment, and may bless thee; and to thee it shall be righteousness before the Lord thy God.
הָשֵׁב תָּשִׁיב – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז שׁנ״א).
אָמַר עוּלָא, דְּבַר תּוֹרָה בַּעַל חוֹב דִּינוֹ בְּזִבּוּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה״, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְהוֹצִיא פָּחוּת שֶׁבַּכֵּלִים, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין.
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ״ וְגוֹ׳. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵּלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. מַחֲזִיר אֶת הַכָּר בַּלַיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַּיּוֹם. וְאִם מֵת אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיּוֹרְשָׁיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד (שִׁשִּׁים) [שְׁלֹשִׁים] יוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין.
אָמַר שְׁמוּאֵל, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין מְנַתֵּחַ נִתּוּחֵי אִין מִשְׁכְּנוֹ לָא. וְכוּ׳ תַּנָאֵי הִיא דְּתַנְיָא שְׁלִיחַ בֵּית דִין שֶׁבָּא לְמַשְׁכְּנוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ אֶלָּא עוֹמֵד בַּחוּץ וְהַלָּה נִכְנָס וּמוֹצִיא לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּחוּץ תַּעֲמֹד״ וְגוֹ׳. וְתַנְיָא אִידָךְ בַּעַל חוֹב בָּא לְמַשְׁכְּנוֹ לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, אֶלָּא עוֹמֵד בַּחוּץ וְהַלָּה נִכְנָס וּמוֹצִיא לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּחוּץ תַּעֲמֹד״. וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁבָּא לְמַשְׁכְּנוֹ נִכְנָס לְבֵיתוֹ וְנוֹטֵל מַשְׁכּוֹנוֹ, וּכְשֶׁהוּא מְמַשְׁכְּנוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְנוֹתֵן מִטָּה [וּמִטָּה] וּמַצָּע לְעָשִׁיר, [וּמִטָּה] וּמַפָּץ לְעָנִי, לוֹ אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו. הֲרֵי שֶׁהָיוּ נוֹשִׁין בּוֹ אֶלֶף זוּז וְהָיָה לָבוּשׁ אִיצְטְלָא שָׁוָה [מֵאָה] מָנֶה מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ אִצְטְלָא הָרְאוּיָה לוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְאוֹתָהּ אִצְטְלָא. מִטָּה וּמִטָּה תַּרְתֵּי לָמָּה לִי, חָדָא לֶאֱכוֹל עֲלָהּ, וְחָדָא לִישֹׁן עֲלָהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל כָּל מִלֵּי יָדְעִינָן אַסוּתַיְיהוּ בַּר מְהַנֵּי תְּלָת מִלֵּי, מָאן דְּאָכִיל אַהִינָא (דִּתְמָרִים) [מְרִירָא] אַלִּיבָּא דְּרֵיקְנָא. וּמָאן דְּאָסַר מִיתְנָא דְּכִּיתְּנָא [רְטִיבָא] אַחַרְצֵיהּ. וּמָאן דְּאָכִיל לַחְמָא וְלָא מַסְגֵּי אַרְבַּע אַמּוֹת. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּחוּץ תַּעֲמֹד (וְהָאִישׁ) אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט״ אֵינִי יוֹדֵּעַ שֶׁהוּא אִישׁ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהָאִישׁ״, לְרַבּוֹת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין, מַאי לָאו לְרַבּוֹת לִיכָּנֵס כְּלוֹוֶה, לֹא לְרַבּוֹת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין בַּחוּץ כְמַלְוֶה.
הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט – מְלַמֵּד שֶׁמַּחֲזִיר לוֹ כְּלִי יוֹם בַּיּוֹם וּכְלִי לַיְלָה בַּלַּיְלָה. סָגוֹס בַּלַּיְלָה וּמַחֲרֵשָׁה בַּיּוֹם, אֲבָל לֹא סָגוֹס בַּיּוֹם וּמַחֲרֵשָׁה בַּלַּיְלָה. וְשָׁכַב בְּשִׂמְלָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ מְלַמֵּד שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְבָרֶכְךָ יָכוֹל אִם בֵּרַכְךָ אַתְּ מְבֹרָךְ וְאִם לָאו לֹא תְּהֵא מְבֹרָךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. מְלַמֵּד שֶׁהַצְּדָקָה עוֹלָה עַד לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ״ה:י״ד) ״צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ״.
וַיַחְזִרוּ בְּהֶקְדֵּשׁ קַל וָחֹמֶר מִבַּעַל חוֹב, וּמַה בַּעַל חוֹב שֶׁאֵין מְסַדְּרִין מַחֲזִירִין, הֶקְדֵּשׁ שֶׁמְּסַדְּרִין, אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּחֲזִירִין. אָמַר קְרָא וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, מִי שֶׁצָּרִיךְ צְדָקָה, יָצָא הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵין צָרִיךְ צְדָקָה.
תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמַּחֲזִירִין לָמָּה מְמַשְׁכְּנִין מֵעִקָּרָא, שֶׁלֹּא תְּהֵא שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת. וְאִם מֵת לֹא נַעֲשֶׂה מְטַלְטְלִין אֵצֶל בָּנָיו.
יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה לְנָכְרִי עַל חֶמְצוֹ אַחַר הַפֶּסַח אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עוֹבֵר וְכוּ׳, והָכָא בְּמַאי עָסְקִינָן שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ, וְקָמִפְלָגֵי בִּדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה״, אִם אֵינוֹ קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן צְדָקָה מִנַּיִן לוֹ, מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן. תַּנָּא קַמָּא סְבַר הַנֵּי מִלֵּי יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל דְּקָרְיָא בֵּיהּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל מִנָּכְרִי לָא קָנֵי. וְרַבִּי מֵאִיר סְבַר קַל וָחֹמֶר יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל קָנֶה יִשְׂרָאֵל מִנָּכְרִי לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתוֹ, דְּקָנָה לֵיהּ כִּדְרַבִּי יִצְחָק וְכוּ׳ (כִּדְלְעֵיל).
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר לָהּ הִתקַדְשִׁי לִי בְּמָנֶה וְהִנִיח מַשְׁכּוֹן עָלֶיהָ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מָנֶה אֵין כָּאן. מַשְׁכּוֹן אֵין כָּאן אִיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן, קִדְּשָׁה בְּמַשְׁכּוֹן מְקֻדֶּשֶׁת, הָתָם בְּמַשְׁכּוֹן דַּאֲחֵרִים, וְכִדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן וְכוּ׳.
וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה – מַעֲשֶׂה בְּמוּנְבָּז הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו [וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו] בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, חָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְאָמְרוּ לוֹ אֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ גָּנְזוּ אוֹצָרוֹת, וַאֲבוֹתֶיךָ הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְבַזְבְּזָן, אָמַר לָהֶן, אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ״ה:י״ב) ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״. אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ״, אֲבוֹתַי גָּנְזוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ג׳:י׳) ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעֲלָלֵיהֶם יֹאכֵלוּ״. אֲבוֹתַי גָּנְזוּ אוֹצְרוֹת מָמוֹן, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי אוֹצְרוֹת נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם״. אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לַאֲחֵרִים וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה״, אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ״ח:ח׳) ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה׳ יַאַסְפֶךָ״. (כָּתוּב בִּיְשַׁעֲיָה בֶּרֶמֶז ק״ט).
בל רדה אליה רדא ענד מגיב אלשמס אד׳ ינאם פיה פידעו לך ותכון לך חסנהֵ בין ידי אללה רבך
אלא השב תשיב לו את המשכון בבוא השמש, כי ישן בו, ויברך אותך, ותהיה לך זכות לפני ה׳ אלוהיך.
השב לו את העבוט – שם על משקל ׳חלום׳. וזה יהיה רק בתקופת שלשים יום, ואחריהם יימכר בדעת בית דין.
כבאא השמש – אם כסות לילה.⁠ב ואם כסות יום – החזירהו בבקר, וכבר כתוב בואלה המשפטים: עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כ״ב:כ״ה) – כל היום תשיבנו לו, וכבא השמש תקחנו.
וברכך – ואם אינו מברכך, מכל מקום: ולך תהיה צדקה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בפסוק ובכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״כבוא״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 נוסף: ״הוא״. בכ״י אוקספורד 165 נוסף: ״הוא – החזירהו בלילה״.
כבוא השמש [YOU SHALL RESTORE HIM THE PLEDGE] WHEN THE SUN GOES DOWN – if it be a night garment; while if it be a garment worn during the day restore it to him in the morning. This, indeed, has already been written in the section beginning with the words ואלה המשפטים "Restore it unto him till the going down of the sun" (Shemot 22:25) which means: restore it unto him for the whole day and at nightfall you may take it again [till the daybreak of the next morning] (Bava Metzia 114b; cf. Rashi on Shemot 22.25.2 and Note thereon).
וברכך AND HE WILL BLESS YOU – and even if he will not bless you, in any case, ולך תהיה צדקה IT SHALL BE RIGHTEOUSNESS UNTO YOU [BEFORE HASHEM YOUR GOD] (Sifre Devarim 277:4).
פס׳: השב תשיב לו את העבוט – מלמד שממשכנו וחוזר ומחזיר לו. ועד כמה ממשכנו עד שלשים יום מיכן ואילך מוכרו בבית דין ומחזיר לו כלי של יום ביום וכלי של לילה בלילה.
ושכב בשלמתו וברכך – הברכה לך בין בירך בין לא בירך.
שנא׳ ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלהיך – מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד:
תהיה צדקה – שתשקול חבירך במאזני צדק עמך שישכב בעבוטו.
ועל דעת המדקדקים: כי יש הפרש במקומות בין צדקא לצדקה.
וטעם העבוט – כבר פירשתי באלה המשפטים, ושם פירשתי: בשלמתוב (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״ב:כ״ה).
א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: צדקה.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: פירשתיו בשמלתו.
AND IT SHALL BE RIGHTEOUSNESS1 UNTO THEE. You shall weigh your neighbor in the righteous scales2 which you possess3 so that he sleeps with his pledge.⁠4 According to the transmitters of tradition there are places wherein there is a difference between the word tzedek (righteousness) and tzedakah (righteousness).⁠5
[THE PLEDGE.] I have previously explained the meaning of the pledge6 in the Torah portion Now These Are the Ordinances (Ex 21:1) in my comments on "his garment" (Ex. 22:26).⁠7
1. Hebrew, tzedakah.
2. Righteous scales is Ibn Ezra's metaphor for one's sense of acting righteously and mercifully.
3. In other words, and it shall be righteousness unto thee means and you shall act righteously.
4. That is, you permit him to sleep in his garment.
5. According to the rabbis, tzedek means righteousness and tzedakah charity. In other words, tzedek is a general term, while tzedakah is a particular term, as in "collectors of charity (tzedakah)" (Sabbath 118b) and "deeds of love are worth more than almsgiving" (tzedakah) (Sukkah 49b).
6. The reason for returning the pledge at night.
7. See Ibn Ezra on Ex. 22:6 (Vol. 2, p. 490): "Saadiah Gaon asks, what reason is there to take the pledge during the day and to return it at night? He answers, because the lender fears that the borrower might secure an additional loan from someone else and give him the pledge as security for the loan.⁠"
ולך תהיה צדקה – דאף על גב דהעבוט שלו, הצדקה שלך. ומכאן לבעל חוב שקונה משכון, דאם אינו קונה, צדקה מניין (בבלי קידושין ח׳:). ומחזירו לו שלושים יום, ואחר כך מכרו בית דין כרשב״ג דמתניתין. ומיהו יהיב ליה מה דחזי ליה, והיותר יקח בפרעון, דקיימא לן מסדרין לבעל חוב, כדקאמר ליה אליהו זכור לטוב לרבה (בבלי ב״מ קי״ד.). וכן פסקו כל הגאונים דבהא אמר רבן שמעון: כל ישראל בני מלכים, לא סבירא לן כוותיה דשיטה היא, דאמר אביי (בבלי ב״מ קי״ג:): רבן שמעון ור׳ ישמעאל ור׳ עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם. ובמה דאמר רבן שמעון: נאכליןא כולו אין הלכה כמותו, ואינו כמתניתין, ואין הלכה כמותו אלא במה שאמר במשנה (משנה ב״מ ט׳:י״ג): דמוכרו לאחר שלשים.
א. קשה לפענח מלה זו בכ״י מינכן 52.
ולך תהיה צדקה – AND IT SHALL BE A RIGHTEOUSNESS TO YOU – That even though the pledge is his, the righteousness is yours. And from here that the creditor acquires rights to the collateral, because if he does not acquire rights, what is the righteousness [when he returns it]? (Bavli Kiddushin 8a:2). And he returns it to him [for] thirty days, and after that the court sells it, as per [the opinion of] Rabban Shimon b. Gamliel in our Mishna. However he gives him what is appropriate for him, and the extra he shall take as collection of the debt, as we maintain that one makes arrangements for the debtor, as Eliyahu, may he be remembered for good, said to Rabba (Bavli Bava Metzia 114a:10). And thus ruled all the Geonim that regarding what Rabban Shimon said about this: All of Israel are children of kings, we do not hold like him, for this is an opinion, for Abaye said (Bavli Bava Metzia 113b:12): Rabban Shimon and R. Yishmael and R. Akiva all of them maintain that all of Israel are the children of kings. And regarding what Rabbi Shimon said: “it is all consumed” the law is not like him, and it not like our Mishna, and the law is only like him with what he said in the Mishna (Mishna Bava Metzia 9:13): that you sell it after thirty.
ולך תהיה צדקה – שמחזירו לו כל שלושים יום ואחר שלושים יום מוכרו בב״ד ואם יותיר יחזיר לו.⁠1
1. ראו בבלי ב״מ קי״ג: ור״י בכור שור.
ולך יהיה צדקה, "and it shall be accounted as a righteous act for you;⁠" if you restore the pledge to that debtor. If after thirty days of your doing this the debtor still has not paid up, the court will sell it and give the proceeds to the creditor. If it was sold for more than what was owed, the surplus is given back to the debtor. (Talmud, tractate Baba Metzia, folio 114a).
השב תשיב לו את העבוט – אפילו עמד אצלו כמה שנים חייב הוא להחזיר, לעולם מחזיר ונוטל ומחזיר עד שיחליטוהו לו ב״ד, וזהו השב תשיב לו את העבוט, כל זמן שהוא עבוטו, וכן אמרו לא תשכב בעבוטו, לא תשכב ועבוטו אצלך. והנה עבוטו זה הוא כסות יום או כסות לילה או כלים של אוכל נפש הא שאר כלים אינו חייב להחזיר אע״פ שצריך להם, ואפילו בשעה שהוא צריך להם.
ויש לך להשכיל בכאן בסוד המצוה במה שאמר כבא השמש כלומר שאם לא תשיב ויעבור הלילה זמן שמושה של מדת הדין הוא ותפגע בך. ושכב בשלמתו וברכך – מדת רחמים. ולך תהיה צדקה – כלומר זכות לפני ה׳ אלהיך.
ביומו תתן שכרו – לתועלתו. ולא תבא עליו השמש – לתועלתך. ביומו תתן שכרו דבק עם ולא יקרא, ושעור הכתוב כן ביומו תתן שכרו כי עני הוא והמעכב שכירותו אצלו כמעכב נפשו וכיון שמעכב נפשו מת הוא, ומכאן אמרו שהעני חשוב כמת, זהו שאמר כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו, ולא תבא עליו השמש כדי שלא יקרא עליך אל ה׳, שאם תבא עליו השמש והוא יקרא והיה בך חטא בלילה שמדת הדין נוהגת ותמתח כנגדך.
השב תשיב לו את העבוט, "be sure to return the pledge to him.⁠" Even if the lender already kept the pledge in his possession for many years (seeing he had not been repaid) if and when the borrower does repay the loan he must return the pledge to him (and not deduct it from the repayment). The procedure of returning the pledge in the evening and exchanging it in the morning, etc., also does not have a time limit and may have to be repeated hundreds of times (compare Temurah 6). The pledges meant here are garments worn either by day or by night which the borrower cannot afford to be without at the respective time of day, and which therefore are constantly being exchanged. This is why the Talmud says in Baba Metzia 114 concerning our verse 12 that the lender must not keep the pledge overnight. The same applies to kitchen utensils which must be put at the borrower's disposal at the time when he prepares his meals. Other, less essential utensils, do not have to be returned and exchanged on a daily basis.
You must understand the mystical dimension of the words כבא השמש, "at sunset.⁠" This is an implied warning that if you, the lender, fail to return the pledge by the time the sun sets, (simile for the attribute of Mercy) you will expose yourself to night (domain of the attribute of Justice) and will be struck by it.
ושכב בשלמתו וברכך, "he will sleep in his own garment and will bless you.⁠" He will commend you to the attribute of Mercy. ולך תהיה צדקה, "and it will be accounted for you as an act of righteousness.⁠" You will thereby add to your merits in the eyes of the Lord your God.
ביומו תתן שכרו, "you are to pay him his wages on the day he performed the work.⁠" In order that he can use the money forthwith. ולא תבא עליו השמש, "and the sun must not set on it;⁠" i.e. for your benefit.
The words: "on its day you shall pay his wages,⁠" are part and parcel of the line "so that he will not call out against you to the Lord.⁠" The whole verse must be understood thus: "you must pay him his wages on the same day for he is a poor man, his life depends on his getting his wages immediately; do not allow the sun to set before you pay him so that he will not appeal against you to God. If that were to happen you will be at risk by nightfall as at that time the attribute of Justice commences its reign and it will be poised against you.⁠"
ולך תהיה צדקה – כבר קדם לנו פירוש צדק וצדקה.
ולך תהיה צדקה – רוצה לומר: שהשם יחשבה לך לצדקה אם תשיב לעני כסות יום ביום וכסות לילה בלילה.
ואמר ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה וגו׳ – ירצה שהוא אינו משתמש אלא בשלו והוא מחזיק לך טובה עליו וגם שתשא ברכה מאת ה׳. והנה החוקר מפרק העשירי מהחמישי מספר המדות כתב זה לשונו כי אם אחד לא ישיב העבוט מרצונו כי אם מיראה לא נאמר שעשה מעשה צדק כי אם במקרה. ואם כן יאמר בכאן שיעשה מדעתו ורצונו באופן שיקרא שמו על המעשה ויחשב לו לצדקה וחז״ל אמרו צדקה למה אלא מכאן שב״ח קונה משכון (קידושין ח׳:) ומה שכתבנו על דרך הפשט הוא הנכון.
השב תשיב לו את העבוט כבא השמש וגו׳ – אם כסות לילה הוא כו׳ (ב״מ קיד:) אבל כסות יום הזכיר בפרשת משפטים (כ״ב:כ״ה) שנאמר עד בא השמש תשיבנו לו. ועל צד הרמז הוא מזהיר על העשירים אשר יצוו ליורשיהם שאחר מותם יחזירו המשכנות לעניים ועל זה אינן מקבלין שכר כלל כי אז אין הממון שלהם, ועוד שבזמן ההוא הם פטורין מן המצות והמתים חפשי מהם ע״כ הוא מזהירם עד בא השמש קודם הערב שמשך תשיבנו לו, וכאן אמר כבוא בכ״ף ר״ל סמוך להערב שמשך וקודם לו תשיבנו בעודך בר חיוב ובעוד העבוט שלך ובפר׳ משפטים הארכנו לדבר מזה.
ופשוטו כפל השב תשיב, לומר שבכל יום ויום ישיב לו וא״ת אם כן הפוכי מטרתא למה לי אם בכל לילה אני מחזיר לו ואין אני רק שומר שלו ביום, ע״ז אמר ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלהיך כי דומה לפני ה׳ אלהיך כאילו בכל יום ויום אתה נותן לו צדקה חדשה, וזה ראיה שב״ח קונה משכון דאל״כ צדקה מנין (פסחים לא:) וכפי הדין יש נפקותא בדבר שאין העני מוריש העבוט לבניו אם היו עשירים ובאמרו ולך תהיה צדקה מיעט היורשים שאם לא תחזירו כי אם אחר הערב שמשך בעולם הזה אז לא לך יהיה הזרע לצדקה כי אם ליורשך ואם תחזירו בזמן החיוב בחייך אז יהיה לך כפי הרמז שהזכרנו.
וכפי פשוטו הורה בפסוק זה ענין יקר, והוא כמ״ש מונבז המלך שבזבז אוצרותיו כו׳ אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת שנאמר (תהלים פ״ט:ט״ו) צדק ומשפט מכון כסאך (ב״ב יא:), והא בהא תליא כי לפי שהצדקה מונחת לפני ה׳ מכון כסאו על כן הוא לך ואין לזרים כי אין יד האדם שולטת שמה ע״כ נאמר ולך תהיה צדקה ולא לאחרים, ונתן טעם לדבר לפי שהצדקה מונחת לפני ה׳ אלהיך מכון כסאו ומי יעלה השמימה לקחת אותה מידך.
וּבֵרְכֶךָּ: הרי״ש בשוא לבדו במקצת ספרי׳ ומקצתם בחטף פתח, וזה תלוי במנהג ספרי׳ כמ״ש1 בריש פ׳ לך לך. [וּבֵרְכֶךָּ].
1. כמ״ש: מ״ש בר׳ יב ג (׳ואברכה מברכיך׳).
ושכב בשלמתו – כדי שיוכל לשכב בשלמתו, ודבר הכתוב בהווה, כי הממשכן את חבירו על הרוב הוא בבוקר, כדי לבקש טרף לביתו, ואז אין ספק שלא יתן לו כסות היום, כי אם כסות הלילה, ואותו צוה שישיבהו כבוא השמש, וה״ה לכסות יום שיחזירנו ביום להשתמש בו:
וברכך – ע״י שהחזרת לו העבוט לשכב בו, הנה הוא יברכך כאילו נתת לו דבר משלך:
ולך תהיה צדקה – ושמא תאמר אין זה מחק המשפט להחזיר העבוט מבלי פרעון, לכן אמר שהיא צדקה וחנינה לפנים משורת הדין, וה׳ יתברך יחשבה לך לצדקה:
כבוא השמש – לרבותינו [ב״מ קי״ד] השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה, עד בוא השמש תשיבנו לו, דפרשת משפטים, זו כסות יום. והרמב״ם [פ״ג ממלוה ולוה ה״ה] כתב, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום שנאמר השב תשיב לו את העבוט עבר ולא השיב לו כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה עובר משום לא תשכב בעבוטו, ותמהו עליו בלח״מ ובמ״ל הא ממקרא זה לא ילפינן אלא בשל לילה. ומנ״ל דבלא החזיר כלי היום עובר בל״ת דהא קרא דילן לא איירי אלא בכסות לילה, עיי׳ עליהם. ויתכן דעת הרמב״ם לתלמוד ירושלמי [מובא לקמן בפסוק לא תבוא עליו השמש] דבלשון ביאת שמש תרתי משמע שקיעת חמה וזריחת חמה.
{השב תשיב: בגמרא ב״מ (לא,ב) איתא: אין לי אלא (שמשכנו) ברשות בית דין, (משכנו) שלא ברשות בית דין מנין, ת״ל ״השב תשיב״ (מכל מקום). ופירשו תוספות (שם קיג,א ד״ה מחזיר את הכר בלילה) ׳שלא ברשות בית דין׳ היינו נכנס בעצמו. משום הכי הקשו מנליה להגמרא בתמורה (דף ו׳) דהא דתנן ׳מחזיר את הכר בלילה׳ מיירי אפילו שלא ברשות, ולטעמייהו קיימי דסבירא להו דבאיסור של חיי נפש או במקום שהיה ראוי לסדר ולא למשכן לא דברנו, ויהא מצות עשה להשיב. ומשום הכי נתקשו בד״ה ואת המחרישה, וגם נתקשו הרבה בדף קט״ו ד״ה וחייב, מנליה לאביי דאם משכן חיי נפש חייב לאהדורי, יע״ש. והעלו, דבאמת לאביי אין צריך להחזיר אם לא שחבל בטעות. ובאמת יש להקשות על זה, דאם כן נימא בתמורה דזה הנפקא מינה בין אביי לרבא בהשכין חיי נפש.
אבל שיטת רש״י בכל זה, והכי דעת הרמב״ם והשו״ע שפירוש ׳משכנו שלא ברשות בית דין׳ היינו באיסור חיי נפש, או דבעי לסדר ולא סידר, והיינו דתנן ׳מחזיר את הכר [אפילו הוא בר סידור, כדאיתא שם בדף קיג,ב] ואת המחרשה׳ [אע״ג שהוא חיי נפש], והכל מרבינן מ״השב תשיב״ שיחזור בעת הצורך, והכי פירשו הראשונים והסמ״ע בסימן צ״ז והגר״א שם.
ומה שהקשו א״כ אמאי תנן שלוקה הא הוי ניתק לעשה, ואם נשבר ואין לו מה להשיב ולקיים העשה יהא חייב לשלם, וכסוגיא דמכות, כל זה לשיטתם במכות דר׳ יוחן סבירא ליה ׳בטלו ולא בטלו׳, והכי קיימא לן. אבל הרמב״ם והרי״ף פירשו דר״י סבירא ליה ׳קיימו ולא קיימו׳, ולדידיה ודאי איכא מלקות בלא קיים. ור״י קאמר שם – למאן דאמר ׳בטלו ולא בטלו׳ היינו ר׳ יהודה דסבירא ליה התראת ספק לא שמה התראה, וא״כ בלא קיימו הוי התראת ספק שמא יקיים, משא״כ ׳בטלו ולא בטלו׳ איכא התראה בשעת ביטול, דאז הוי חלות הלאו, כדאיתא בחולין (דף קמ״א) ׳למ״ד בטלו ולא בטלו, כמה דלא שחטיה לא עבר ללאו׳. משום הכי אי שברו הוי ממון ומלקות ולא לקי. אבל מתניתין סבירא ליה קיימו ולא קיימו, והכי קיימא לן, אם כן אפילו נשבר חייב מלקות שהרי הלאו עבר ולא נתקן.}
ושכב בשלמתו: כי הוא בגדו באמת, ומ״מ ״ולך תהיה צדקה וגו׳⁠ ⁠⁠״ כמו (כאילו) שהיא שלך, דבעל חוב קונה משכון1.
1. פסחים (לא,ב ועוד): אמר ר׳ יצחק, מנין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר ״ולך תהיה צדקה״, אם אינו קונה משכון – צדקה מנין? אלא מכאן... רש״י: אי אמרת קונה משכון, איכא צדקה בהא שכיבה ששכב בשלמתו, שהשאיל לו זה דבר הקנוי לו. ואם אינו קונה – צדקה בהשכבה זו מנין? על שלו שכב.
כבוא השמש – ההלכה היא שפרשה זאת מדברת בכסות לילה, ואילו בשמות בכסות יום הכתוב מדבר (השוה את פירושנו שם). בבא מציעא קי״ד:.
ולך תהיה צדקה(השוה למעלה ו׳:כ״ה). מכאן למדו רבותינו שבעל חוב קונה משכון במדת מה (שבועות מ״ד.). אגב, הלכה היא שאסור לתובע ליקח במשכון כל רכושו של נתבע, אלא משיירין לו את ההכרחי לפרנסתו: מזון, כסות, כלי בית וכלי אומנות (בבא מציעא ק״ד.).
השב תשיב – אין לי אלא שמשכנו ברשות ב״ד,⁠1 משכנו שלא ברשות ב״ד מניין, ת״ל השב תשיב – מכל מקום2. (ב״מ ל״א:)
השב תשיב – [לרבות אפילו כמה פעמים].⁠3 (תמורה ו׳.)
תשיב לו – מת הלוה אינו מחזיר ליורשיו, שנאבד השב תשיב לו, לו ולא ליורשיו.⁠4 (ב״מ קי״ג א׳ ברש״י)
כבוא השמש – תנא רב שיזבי קמיה דרבא, עד בוא השמש תשיבנו לו (פ׳ משפטים) זו כסות יום, כבוא השמש תשיבנו לו – זו כסות לילה.⁠5 (שם קי״ד:)
וברכך – מלמד שהוא מצווה לברכך, יכול אם ברכך תהא מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך, ת״ל ולך תהיה צדקה6 (ספרי).
ולך תהיה צדקה – א״ר יצחק, מניין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר ולך תהיה צדקה, אם אינו קונה משכון צדקה מניין, אלא מכאן לבע״ח שקונה משכון.⁠7 (ב״מ פ״ב.)
ולך – מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה.⁠8 (ב״ב י״א.)
לפני ה׳ אלהיך – מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד ונאמר (תהלים פ״ה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו9 (ספרי).
1. שקיבל עליו בב״ד ושלחו שלוחם לתפוס מטלטלין, דקרא דאם חבל תחבל (פ׳ משפטים) בשליח ב״ד הכתוב מדבר כמבואר בב״מ קי״ג ב׳.
2. לכאורה אינו מבואר מהיכי תיתא שמשכנו שלא ברשות ב״ד יהיה נשכר יותר ממשכן ברשות ב״ד שלא יהיה חייב להשיב עד שצריך לרבויא. וי״ל משום דכפי המתבאר מענין זה הוי השבת העבוט ענין צדקה כמש״כ ולך תהיה צדקה, ולכן בשלמא זה הממשכן ברשות ב״ד והיינו שהב״ד שולחים ונוטלים את המשכון אז הוי זה המלוה עושה הכל אדעתייהו דב״ד, ומכיון שהב״ד מצוים להשיב ממילא מחויב להשיב, וכעין מ״ש כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, אבל זה הממשכן בעצמו יש סברא לומר כיון דלקח אדעתא דידיה וקנה את המשכון וכמ״ש בסמוך מניין לבע״ח שקונה משכון, באמת אינו צריך להשיב, ואי משום דהוי צדקה אין כופין אותו על זה היכי דלא ניחא ליה, לכן אתא לרבות דגם זה מחויב להשיב, ודו״ק.

ודע שכתב רמב״ן בתשובה סי׳ פ״ה דאין כופין על השבת העבוט, יען דהוי מצוה שמתן שכרה בצדה, דכתיב ולך תהיה צדקה, וידוע דכל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב״ד כופין עליה, עיי״ש. אמנם לדעתי יש לדון בזה לפי מש״כ התוס׳ בב״ב ח׳ ב׳ דכופין על הצדקה אף כי היא מצוה שמתן שכרה בצדה מפני שהרבה לאוין נאמרו בה (פ׳ ראה) עיי״ש, וא״כ לפי מ״ד בב״מ קי״ד ב׳ שאם לא החזיר המשכון עובר בהרבה לאוין ועיי״ש ברש״י, א״כ צריך לכפות גם על השבת העבוט, וצ״ע לדינא.
3. דרשה זו לא באה מפורש בלשון זה בגמרא, רק מתבארת היא ממ״ש שם דכל דבר דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ומפרש אע״פ דאמרה תורה לא תבא אל ביתו לעבוט והיה א״כ איפה צריך להיות הדין שאם בא ולקח העבוט יוציאו אותו בעל כרחו, כיון דלא מהנו מעשיו, ובכ״ז קיי״ל דמחזיר את הכר רק בלילה ואת המחרישה רק ביום, אלמא דקנה את הכר ביום ואת המחרישה בלילה, הרי מבואר דאהנו מעשיו, ומפרש דאין מכאן ראיה לדעלמא, דשאני הכא דאמר רחמנא השב תשיב ורבתה התורה דמחזיר כמה פעמים ולא משכחת אלא הכי דמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה, וצ״ע שלא דרשו דרשה זו מפורש בב״מ ל״א ב׳ במקום שדרשו ענינים אחרים בסגנון כזה, יעו״ש, וי״ל.
4. ר״ל אם מת הלוה לאחר שלקח את העבוט אינו מחזיר ליורשו, והרבותא בזה דלא הוי המשכון של יורשים דלא משתעבדי לבע״ח, יען דכיון דמשכני׳ קניא, ובב״מ קי״ד סע״ב איתא יותר רבותא דאפילו אם מת הלוה לאחר שהשיב לו המלוה את העבוט שומטו מעל גבי בניו ואינו מחזיר, וטעם הדבר ג״כ כמש״כ כי מיד כשלקח אותו המלוה קנאהו, והא שהחזיר לו הוא רק ממצות התורה לחוס עליו שיהיה לו במה לשכב אבל היא חזרה לשעה ובעקרו הוא שלו.
5. שמחזיר לו את הכר בלילה ואת המחרישה ביום לעשות מלאכתו, ונראה דמפרש התם הלשון עד בוא השמש אשר משך כל היום עד בוא השמש תשיבנו לו ואח״כ הוא מעוות שא״א לתקן כי עבר יום, והיינו על כרחיך דאיירי שם בכסות יום, ודריש כן משנוי הלשון עד בוא השמש וממה דכתיב כאן כבוא השמש, וע׳ מש״כ עוד שם בפ׳ משפטים. ואם תאמר א״כ מה מועיל לו המשכון י״ל דמועיל לו בזה שלא ישמיט החוב בשביעית ולא יעשה המשכון מטלטלין אצל בניו דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע״ח, אלא יפרע מהמשכון אחר שמת הלוה, וכל זה הוא במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל אם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר כלל. וטעם הדבר נראה פשוט משום דעיקר הקפידא שאסרה תורה במשכון הוא רק שלא יחבל המלוה את הלוה כמש״כ בפ׳ משפטים אם חבל תחבול, והיינו שלא יקח בחזקה משום צעריה דהלוה, ולכן אם בשעת הלואה נותן הלוה את המשכון מרצונו הטוב הוא סביר וקביל שלא יחזיר לו המלוה את המשכון עד שיחזיר לו מעותיו, משא״כ במשכנו לאחר ההלואה שאז ממשכן בחזקה ע״י שליח ב״ד כמש״כ לעיל, הרי מצטער על חוסר צרכיו בעת שצריך להם, ודו״ק.
6. כפי הנראה מפרש דהשם צדקה האמור כאן הוא דבר שהוא לפנים משורת הדין וכמ״ש בחולין קל״ד א׳ צדק משלך ותן לו, והיינו משום דבפשטות יש רשות לכל אדם להבטיח מעותיו במשכון, ובכ״ז זה מחזיר אותו לבעליו הוי זה צדקה ותרנית ולכן יקבל שכר מן השמים.
7. להתחייב באונסין, שאם נאנס מידו בלסטים מזוין וכיוצא בו אבד מעותיו, משום דלא נקרא צדקה אלא א״כ מחסרו ממון. ומסיק בגמרא דהיינו דוקא במשכנו שלא בשעת הלואתו אלא לאח״כ דהאי קרא במשכנו ע״י שליח ב״ד איירי כמש״כ לעיל פסוק י״א, וזה בודאי איירי לאחר ההלואה שקובל עליו בב״ד שאינו משלם חובו ושולחים ב״ד שלוחם ומתפיס משכון ונותנו למלוה, והסברא בזה משום דאז כשנוטל משכון נוטלו לגוביינא ממש ולכן דין הוא שחשוב כשלו ממש, משא״כ במשכון שבשעת הלואה אינו נוטלו כי אם לבטחון עד שישלם לו חובו ואינו מחשבו כשלו, ואז כשנאנס המשכון נשבע שנאנס ומשלם בעל המשכון את חובו עד פרוטה אחרונה. וזו היא דעת הראב״ד בפ״י ה״א משכירות דבמשכנו לאחר הלואה ונאנס פטור הלוה לשלם חובו, אבל דעת הרמב״ם והגאונים דאפילו במשכנו לאחר הלואה ונאנס ישבע שנאנס ומשלם בעל המשכון את חובו, וס״ל דמ״ש ר׳ יצחק שהבע״ח קונה משכון הוא רק לענין דהוי כמו שומר שכר לחייב בגניבה ואבידה, ועיין בחו״מ סי׳ ע״ב ס״ב.
8. ביותר יתבאר ענין אגדה זו על פי המבואר במדרשים דמונבז המלך היה בן גרים, עיין ב״ר פ׳ לך.
9. עיין מש״כ לעיל אות ק״ל ויש לצרף הדברים לכאן.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושכלי יקרמנחת שיר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144