Devarim 24 – דברים כד‏ – Mikraot Gedolot

שלא ימשכן בעל חוב בזרוע – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רל״ד, יראים קל״ב, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה רל״ט, סמ״ג מצוות לא תעשה קפ״ו, סמ״ק רס״ה, ספר החינוך תקפ״ה

[פיסקא רעו]

כי תשה ברעך – אין לי אלא מלוה מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות תלמוד לומר משאת מאומה.

לא תבא אל ביתו – יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ תלמוד לומר לעבט עבטו בחוץ.

[Piska 276]

"When your neighbor is indebted to you, any kind of debt, do not enter his house to claim his pledge.⁠" "When your neighbor is indebted to you": This tells me only of a loan. Whence do I derive (the same for) a laborer's wages and store-credit? From "any kind of debt.⁠"

כי תשה ברעך למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כ״ב:כ״ה) אם חבל תח׳ של׳ רעך שומע אני שהוא רשאי למשכנו ת״ל לא תבא אל ביתו לע׳ עב׳:

כי תשה ברעך פרט לגוי:

אין לי אלא מלוה מנ׳ לרבות שכר שכיר והקפת חנות שזקפן עליו (מלוה) [במלוה] ת״ל משאת מאומה:

לא תבא אל בי׳ לע׳ עב׳ יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ ת״ל בחוץ תעמד כשהוא אומר והאיש לרבות שלוח בית דין שאפלו שלוח בית דין אינו נכנס לביתו למשכנו מיכן אמ׳ המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין:

אֲרֵי תִרְשֵׁי¹ בְּחַבְרָךְ רְשׁוּת מִדָּעַם לָא תֵיעוֹל לְבֵיתֵיהּ לְמִסַּב מִשְׁכּוֹנֵיהּ.

1. ״רשי״ בהוראת הלואה.

When you have lent the use of anything to your neighbour, you shalt not enter into his house to take his pledge.

ארום ^אתוזף לחברך זפו כל מה דעם^ב לא תיעול לגו בייתיה לממשכנה משכונה^ג ^ד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״תוזף ... דעם״) נוסח אחר: ״תזופון לחבריכון מוזפו כל מ⁠{נ}⁠ד⁠(נ)⁠עם״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דעם״) גם נוסח חילופי: ״מדעם״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״משכונה״) גם נוסח חילופי: ״{מש}⁠כניה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לגו בייתיה לממשכנה משכונה״) גם נוסח חילופי: ״לבייתיה לממשכנה משכונה״.

ארום תוזפון בחבריכון מוזפו דמידעם לא תיעול לביתיה למשכוניה משכוניה.

When a man hath lent any thing to his neighbor upon a pledge,

ואד׳א אנסית צאחבך נסיהֵ מא פלא תדכ׳ל אלי ביתה פתאכ׳ד׳ עוצ׳הא

כאשר תגבה מחברך הלוואה כלשהי שהתאחרה¹, אל תיכנס לביתו לקחת את משכונו.

1. רס״ג מתרגם תיבת ״תשה״ על הטיותיה השונות במילה ״נסי״ בהטיותיה השונות. המונח ״נסי״ קשור למושג של דחייה, שכחה או הארכה, ובהקשר כלכלי התפתח למשמעות של הלוואה - כלומר, דחיית התשלום, ובפרט להלוואה שפרעונה התאחר לאחר זמן התשלום.

כי תשה ברעך משאת מאומה – מקורו מן ׳תנשה מנשאת׳, כי הם מבעלי הנו״ן.

כי תשה ברעך – כי^א תחוב בחברך.

משאת מאומה – חוב של כלום.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י פריס 157: ״ארי״.

כי תשה ברעך – means, WHEN YOU EXACTEST A DEBT FROM YOUR FELLOW MAN;

משאת מאומה – means, A DEBT OF ANYTHING (whatever it may be).

פס׳: כי תשה ברעך משאת מאומה – להביא אחד מלוה ¹ואחד שכר שכיר והקפת החנות ושכר חמור.

לא תבא אל ביתו – ²יכול ימשכננו מבחוץ ת״ל לעבוט עבוטו:

1. ואחד שכר שכיר. היינו דוקא בזקפן עליו אז אינו יכול למשכנו:

2. יכול ימשכנו בחוץ ת״ל לעבוט עבוטו בחוץ כצ״ל. ודורש בחוץ מקרא דלאחריו הכא כמו שהיה כתוב לא תבוא לעבוט עבוטו בחוץ:

תשה – מגזרת: נשי.

ה״א מאומה – נוסף כה״א לילה, [בעבור שהטעם מלעיל.]⁠^א

לעבוט – לקחת משכונו.

א. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

DOST LEND. The word tasheh (thou…dost lend) comes from the root nun, shin, heh.

The heh of the word me'umah (any manner of loan) is superfluous.⁠¹ It is like the heh of laylah (night).⁠²

TO FETCH. To take his pledge.⁠³

1. The basic word is me'um. Compare, Job 31:7; Dan. 1:4.

2. The basic word is layil. Compare, Is. 16:3. See Ibn Ezra on Gen. 1:5 (Vol. 1, p. 33).

3. The verse reads, la'avot avoto. Ibn Ezra notes that the verb la'avot means to take a pledge. In other words, Scripture uses a verb which is derived from a noun. Compare, tadshe ha-aretz deshe (let the earth put forth grass) (Gen. 1:11).

לא תבא אל ביתו – לראות עיניינו ועניו^א ויתביש. ושמא לא יהיה בבית, ותתייחד עם אשתו, ותבא מריבה ביניהם, ותשיאה שם רע.

א. כלומר: עָנְיוֹ.

לא תבא אל ביתו – YOU SHALL NOT GO INTO HIS HOUSE – To see his poverty and his affliction and he will be embarrassed. And perhaps he will not be at home, and you will be in isolation with his wife, and you will bring strife between them, and you will put upon her a bad reputation.

כי תשה ברעך – כבר נאמרה מצוה זו אם כסף תלוה את עמי (שמות כ״ב:כ״ד) ונשנית כאן בשביל בחוץ תעמוד וגו׳ וללמד על בעל חוב שדינו בזבורית.

משאת מאומה – לרבות שכר שכיר והקפת חנות.

משאת – אל״ף כתיב ולא קרי.

לא תבא אל ביתו – שמא יש בו דבר של צניעות.

כי תשה ברעך, "when you lend your neighbor something;⁠" what follows has also been written before in Exodus 22,24; the reason it has been repeated here is that Moses added the warning to the creditor that when requesting a pledge as security for this loan (which is overdue) he must not enter the home of the debtor; it also teaches that when the debtor is unable to repay the loan in cash and the debtor owns land of different qualities, the creditor may only demand repayment from the lowest grade of soil owned by the debtor.

משאת מאומה, "any kind of loan;⁠" even the wages owed the debtor as day labourer, or his credit at the store where he buys his groceries. (Sifri)

משאת, the letter א in this word is not heard when reading the Torah in public.

לא תבא אל ביתו, "you, the creditor, must not enter his (the debtor's) house when requesting the pledge or the payment. The reason may be that to preserve the sense of privacy, i.e. chastity of the people dwelling inside.

לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו – ליקח משכונו, לא המלוה ולא שליח ב״ד. והנה זו מדת רחמנות, שהתורה חסה על בשתו של לוה כשאחרים מחפשין כלי ביתו, ועוד מטעם שלא יבאו לידי מריבה ורציחה, אבל ערב מותר לבא לביתו למשכנו, הוא שאמר שלמה ע״ה (משלי כ׳:ט״ז) לקח בגדו כי ערב זר. והיה ראוי יותר למשכן את הלוה שאכל ושתה ובזבז המעות יותר מן הערב שלא באו המעות לידו, אבל הטעם בזה מפני שהלוה לא לוה אלא מתוך הדוחק, והערב נכנס ערב מתוך השפע, לכך התירה התורה למשכן את הערב ולא הלוה.

לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, "do not enter his house to take his security for it.⁠" It is forbidden to take the collateral (it must be offered). Neither the lender nor the court's clerk is entitled to enter the debtor's home for this purpose. This is an illustration of the Torah's concern for the dignity of the borrower, and the efforts it makes not to embarrass him through allowing people to search his home for utensils to take as pledges. Another reason for this prohibition is to forestall heated arguments which might lead to murder. The lender is permitted, however, to enter the house of the guarantor of the loan, seeing he has nothing to be embarrassed about. Whereas the borrower is embarrassed about his poverty, the guarantor obviously has means, otherwise he would not have volunteered to guarantee the loan (Baba Metzia 115). This is what Solomon said in Proverbs 27,13: "seize his garment, (the guarantor's) for he stood surety for another. Take it as a pledge for he stood surety for an unfamiliar woman" (Maimonides Hilchot Malveh veLoveh 3,7). The reason is simple. Although logic might have dictated that the pledge be taken from the borrower who otherwise may be tempted to live it up instead of trying to save and repay his loan seeing the lender will claim payment from the guarantor, the fact is that the guarantor has nothing to be embarrassed about whereas the borrower does. This is why the Torah does permit the lender to enter the house of the guarantor and take a pledge.

כי תשה ברעך – סמך לצרעת לומר שע״י זה בא הצרעת שאומר לו חבירו השאילני כלי שלך והוא אומר אין לי ולמחר באים נגעים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית והכל רואין שיש לו.

כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו – הזהיר בזה המקום מי שיש לו מלוה על חבירו שלא יכנס לביתו למשכנו ולפי שזה לא יתכן אם לא על ידי שליח בית דין כי אין כח באדם למשכן חבירו על חובו אלא אם היה זה ברצונו ואולם לא יוכל לקחת משכון ממנו בעל כרחו אבל ראוי שיקראהו לפני בית דין והם יצוו לפרעו או למשכן הלוה הנה תכלול האזהרה הזאת גם כן שליח בית דין שאף על פי שיש לו כח להכריח הלוה לפרוע המלוה או ליתן לו המשכון הנה לא רצתה התורה שיכנס בביתו של לוה לבחור אי זה משכון יקח אבל יכריח הלוה להביא לו משכון מבחוץ לפי החוב ויקחהו שליח בית דין מידו אף על פי שלא מרצונו שאם היה הענין כן הנה לא יהיה כח לבית דין להכריח הלוה לפרוע המלוה והנה הדברים קל וחומר אם כשיתן הלוה ברצונו המשכון למלוה לא רצתה התורה שיכנס המלוה ברשותו לקחת משכונו כדי שלא יבוש הלוה^א אם לא יתן לו היותר טוב והיותר ראוי להפרע ממנו בקלות כל שכן כשימשכן אותו שליח בית דין בעל כרחו שראוי להשמר מלהכנס בבית הלוה למשכנו כי אין לאל יד הלוה לברוח ממה שירצה אותו שליח בית דין לקחת משכון.

א. בדפוס ונציה: ״המלוה״.

כי תשה ברעך משאת מאומה וגו׳ – הוא דבר מיוחד אל העשיר הנושה בעם מתוך עסקיו שלא יבא אל בית הנושה לעבוט עבוטו.

כי תשה ברעך ארי תחוב בחברך. פירש בזה תשה מלשון חוב כמו כנושה כאשר נושה בו ובקצת נוסחאות כתוב ארי תרשי וגם זה לשון חוב הוא כמו ממרי רשותך פארי אפרע בבבא קמא שפירושו מבעל חובך אפי׳ סובין תקבל לפרעון חובך גם תרגם משאת מאומה רשות מדעם לשון חוב שפירושו חוב של כלום וחוב של כולם הוא שכר שכיר והקפת החנות כדתניא בספרי כי תשה ברעך אין לי אלא מלוה מניין לרבות שכר שכיר והקפת החנות ת״ל משאת מאומה:

וסמך לכאן כי תשה ברעך לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. לפי שזה דרך אכזריות מדרכי יצר הרע. ולא די שאין לבא אל ביתו. אלא שאחר שהוא יתן לך העבוט צריך [אתה] להחזירו. בענין שישכב בשמלתו וברכך. וזה יהיה כופר נפשך כאלו נתת צדקה. וזהו ולך תהיה צדקה. כי אחר שאתה מחיה גופו ונפשו בהשבת העבוט. השם יחיה גופך ויחזיר לך נפשך שהיא ממושכנת אצלך.

משאת מאומה – אפילו שכר כתף וזולתו, כשזקפם עליו במלוה, כמו שקבלו רבותינו ז״ל.

משאת מאומה, even the slightest indebtedness such as portage, compensating someone for transporting something for a few steps.(as described by Baba Metzia 115)

תחוב בחברך. ויהיה פי׳ תשה מלשון לא תהיה לו כנושה (שמות כ״ב:כ״ד). ותרגומו ארי תרשי, גם זה לשון חוב הוא, וכמו ממארי רשותך פארי אפרע (ב״ק מו:), שפי׳ מבעל חובך אפי׳ סובין תקבל:

חוב של כלום. אבל לא תפרש מלת מאומה זה כשאר מאומה שכתיב בקרא, שפירושו לא כלום:

You obligate your fellow. And the expression תשה is similar to (Shmos 22:24), "Do not act towards him as a creditor (כנושה).⁠" Targum [Onkelos] translates it as ארי תרשי, and this too is an expression of owing money as it says (Bava Kama 46b), "From the person who owes you (ממארי רשותך) accept bran [as payment].⁠" I.e., accept even bran from your debtor.

The slightest debt. But do not explain [the meaning of] the word מאומה here as elsewhere in Scripture, where it means "nothing.⁠"

משאת מאומה – כל חוב שיהיה:

לא תבא אל ביתו – כי אולי תקח ממנו הדבר היותר צריך אליו או החביב אצלו, אלא ראוי לך לעמוד בחוץ והוא יוציא אליך את הישר בעיניו:

לעבט עבטו – לקחת ממנו משכון:

כי תשה – רש״י ארי תחוב (מלת ארי היא בכ״י שלי ולא בספרי הדפוס) קשה בעיני מאד, והלא לשון חוב וחייב נאמר על מי שחובה עליו לתת לחברו, ולא על מי שאחרים חייבים לו, כמו כאן. הן אמת כי אומרים בעל חוב בין לזה ובין לזה, אך הפועל חוב בקל מורה תמיד חיוב והתחייבות (חב המזיק {בבא קמא, פרק א׳ משנה א׳}, שמא תחובו חובת גלות {אבות פרק א׳ משנה י״א}).

{משאת מאומה: אפילו אינה הלואה, אלא שכירות וכדומה, אלא שזקפו במלוה, גמרא ב״מ (קטו,א)¹}.

לעבוט עבוטו:⁠² לא כתיב ׳להעביטו׳³. דבאמת משמעות ׳עבוט׳⁴ הוא הלואה⁵, כמו ״והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט״ (לעיל טו,ו)⁶. אלא מדכתיב בכפילת לשון משמעו – להשכין⁷ במשכונו, שמכונה⁸ ׳עבוט׳ על שם שבא בשביל הלואה, וכמו שכתבתי לעיל (טו,ח)⁹.

1. ״לא תבוא אל ביתו״ – ״לביתו״ אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר... יכול (שהמלוה יכול להיכנס לבית הלוה לקחת את משכונו במקרה של) אפילו זקפן עליו במלוה? תלמוד לומר ״משאת מאומה״. וכן הוא בספרי.

2. אונקלוס ״למסב משכוניה״. וכן בראב״ע ׳לקחת משכונו״.

3. ללא כפילות מילים.

4. כשהוא בא בצורה של פועל.

5. ולא במשמעות של משכון.

6. וכן שם פסוק ח׳ ״והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו״. וז״ל רש״י שם (פסוק ו׳): כל לשון הלוואה, כשנופל על המלוה נופל בלשון מפעיל, כגון ״והלוית״ ״והעבטת״. אך עיין ברשב״ם שם שכתב: ״והעבטת״ – תקח משכונם בעל כרחם על הלוואותיך.

7. פועל של ׳משכון׳ – לקחת את משכונו.

8. המשכון.

9. אך עדיין צ״ע, כי לעיל (טו,ח) ג״כ מופיעה כפילות לשון ״והעבט תעביטנו״ והמשמעות היא הלוואה, כפי שמפרש שם רש״י להדיא.

משאת מאומה – כולל גם שאר תביעות שזקפן עליו במלוה (ספרי ובבא מציעא קט״ו.).

לא תבוא וגו׳ – במכילתא דרבי שמעון לשמות כ״ב:כ״ה (הובאה בבבא מציעא קי״ג:) לא נאסרה הכניסה לבית אלא לבעל החוב, אבל שליח בית דין רשאי להכנס וליטול משכון. לעומת זאת, בברייתא דספרי כאן (הובאה גם כן בבבא מציעא שם) אמרו, שאף שליח בית דין אינו רשאי להכנס לבית, אלא צריך להמתין בחוץ עד שהנתבע יוציא מעצמו את המשכון החוצה. התובע עצמו אסור לו למשכן בכוח אפילו מחוץ לבית (לדעת התוספות אינו אסור אלא מדרבנן); ולשליח בית דין הדבר מותר (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ד׳:ח׳, כו, איננו מדייק). כמו כן רשאי שליח בית דין להכנס לביתו של הלוה, כדי למשכנו לשם פרעון החוב (השוה הכתב והקבלה״).

כי תשה ברעך וכו׳ – לרבות שכר שכיר והקפת חנות כו׳. הנה שכר כתף אמר בגמ׳ בברייתא שאתה נכנס ורק אם זקפו עליו במלוה נכלל בכלל משאת מאומה, אולם בהקפת חנות נראה ג״כ דבזקיפה במלוה מיירי, וכן לעיל פסקא קי״ב שמרבה שכר שכיר והקפת חנות דשביעית משמטת דריש דוקא אם הם בזקיפה, יעו״ש. וכאן מפשטא דספרי הוי משמע דמאומה דריש דאף בלא זקיפה, אך ברייתא שבגמרא אומרת דוקא בזקיפה. ובנתיבות חקר לענין הקפת חנות ולא זכר דברי הספרי דכייל עם שכר שכיר כחדא.

לא תבא אל ביתו – הנה יש כאן כפילות בפסוק שהמקרא מדבר אל המלוה בנוכח ועל הלוה בנסתר, והיה לו לאמר בחוץ תעמד והוא יוציא אליך כו׳ על משקל שמדבר קודם ולמה אהדר עוד הפעם והאיש אשר אתה נושה בו, לכן דרשו בזה שמרומז כאן שליח ב״ד, ואיך הוא נחלקו רבותינו ז״ל, ודעת הספרי כשמואל בגמ׳ דילן דלא ימשכנו בעל כרחו אלא בב״ד, ושליח ב״ד ג״כ אינו נכנס לתוך ביתו, וזה שאמר והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך כו׳ לרמז לנו שיש כאן עוד אשר הוא מכריחו להוציא החוצה, אבל זולתו אין אתה יכול למשכנו בעל כרחו אפילו מה שיש לו בחוץ, וכצ״ל יכול לא ימשכנו מבפנים אבל ימשכנו מבחוץ ת״ל בחוץ תעמד [ולא בחוץ תעביטנו] יכול לא ימשכנו מבחוץ אבל ימשכנו מבפנים ת״ל לא תבא אל ביתו לעבט עבטו, כשהוא אומר והאיש לרבות שליח ב״ד. ולפ״ז מדוקדק לשון החוצה שמרמז שהלוה מוציא העבט החוצה וע״י שליח ב״ד בא אליך.

ובגמ׳ לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב וכה״א לקח בגדו כי ערב זר כו׳. נראה לי דהוא הדין להשיב העבט בלילה אינו מחוייב דכולהו בחד ענינא, וכן הוא אומר אל תהי כו׳ בעורבי משאות למה יקח משכבך מתחתיך. והוה״ד לענין שכר פועל ליתא בהשבת העבוט כמוש״כ בעל התרומות הביא בשמו הטור סימן נ׳, והרמ״ה חולק יעוי״ש. ועיין רה״ש דף ו׳ בזה.

כי תשה ברעך – אין לי אלא מלוה, מניין לרבות שכר שכיר והקפת חנות, ת״ל משאת מאומה¹ (ספרי).

לא תבא אל ביתו – לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר (משלי כ״ז) לקח בגדו כי ערב זר.⁠² (ב״מ קט״ו.)

לא תבא אל ביתו – לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות,⁠³ יכול אפילו זקפן עליו במלוה, ת״ל משאת מאומה.⁠⁴ (שם שם)

לא תבא אל ביתו – יכול לא ימשכננו בפנים אבל ימשכננו מבחוץ, ת״ל והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו׳, יכול יכנוס בפנים ת״ל בחוץ תעמוד⁵ (ספרי).

1. עיין מש״כ בסמוך אות קט״ז.

2. כלומר למלוה קאמר רחמנא, קח בגד הערב ולא תאשם בזה, כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר, כך פרשו המפרשים, אבל אין זה מספיק בכולה, כי הלא הלוה הכניס עצמו בחובו, ולמה יהיה הערב קודם לו, וצ״ל הסברא בזה כי הלוה לוה מפני דחקו והערב ערב שלא באונס, וגם י״ל משום דעיקר איסור לקיחת המשכון הוא בעני משום צערו ובעשיר מפני בושתו, וזה שייך רק בהלוה משא״כ בהערב ליתא לא הא ולא הא, כי סתם מי שנעשה ערב עשיר הוא, כי את העני אין מקבלין בערב, וגם בושת אין לו, כי עכ״פ הוא לא לוה.

3. ר״ל בין שיש לו אצל חבירו שכר מלאכתו בין שכר בהמתו בין שכר ביתו, ואינו מבואר איך דריש כן מלשון לביתו, והלא אין זה היפך כלל שכר כתף וכו׳ מן לביתו, ונראה דקצור לשון הוא וצ״ל לביתו של זה אי אתה נכנס, כלומר לביתו של לוה [דפסוק זה בלוה ומלוה איירי] אבל אתה נכנס לביתו של שוכר אותך וכו׳. ושכר דיוקנאות פירש״י שצר לו צורות בביתו בשכר, עכ״ל. ונפלא ממני הדבר למה תפס פרט מלאכה זו יותר משארי מלאכות, ואולי הכונה שהמלאכה עשה בעה״ב בעצמו ורק בכליו של השכיר, ורגיל היה אצלם לקבל כלי ציור בשכר ולצור צורות, וקצת משמע כן מרמב״ם פ״ג ה״ז ממלוה שכתב בין שכר מלאכתו בין שכר בהמתו וכליו, והנה לפנינו בגמ׳ כאן אינו מבואר שכר כליו, אבל אם נפרש שכר דיוקנאות כמש״כ יהיה מבואר בזה שכר כליו, ודו״ק.

4. ר״ל דשב זה השכר להיות כמלוה. ובדרשה הקודמת מבואר מספרי כי תשה ברעך אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות ת״ל משאת מאומה. ולכאורה מחולק הספרי עם הגמ׳ וכ״כ מפורש בהגמ״י פ״ג ה״ז ממלוה אות ח׳, אבל באמת א״צ לעשות פרוד ומחלוקת, אלא י״ל דהספרי איירי שזקף גם אלה במלוה וכמסקנת הגמ׳, ורק בספרי בא הענין בקצרה, ועי׳ בפי׳ ספורנו על התורה, ודו״ק.

5. ר״ל יכול יכנוס לפנים הבית לחכות עד שיתן לו הלוה את המשכון ת״ל בחוץ תעמוד. ונראה דדריש יתור הלשון בחוץ תעמוד דהיה יכול לכתוב לא תבא אל ביתו והוא יוציא אליך, אלא קמ״ל דאסור לו לכנוס אל ביתו אפי׳ רק לחכות עד שיתן לו הלוה את העבוט, וטעם הדבר נראה דחששה התורה לצערם של בית הלוה בראותם את המלוה בא אל ביתם ליקח את המשכון.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון