You shall not oppress a hired servant who is poor and needy, whether he is of your brothers or of your foreigners who are in your land within your gates.
לא תעשוק שכיר עני ואביון – והלא כבר נאמר (ויקרא י״ט:י״ג) לא תגזל מה תלמוד לומר לא תעשוק מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר משום ארבעה לאוים משום (ויקרא י״ט:י״ג) בל תעשק ובל תגזל ובל תלין פעולת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש.
מכלל שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו מלאכה שאין עושה בנפשו מנין גרדי וסורק מנין תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום. אין לי אלא עני ואביון מנין לרבות כל אדם תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום, אם כן למה נאמר עני ואביון ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם.
מאחיך – ולא מאחרים.
או מגרך – זה גר צדק מלמד שעובר עליו בשני לאוים רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום בל תעשק.
בשעריך – זה גר תושב, אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה שכר כלים מנין תלמוד לומר אשר בארצך כל שבארצך.
סליק פיסקא
[Piska 278]
"You shall not oppress a hired laborer": But it is already written (Vayikra 19:13) "You shall not oppress your neighbor and you shall not rob, etc." We are hereby taught that one who holds back the wages of a hired man transgresses five negative commandments (including the two above) and one positive commandment: (Vayikra 19:13) "There shall not abide with you the wages of a hired man," (Devarim, Ibid.) "You shall not oppress a poor hired laborer," (Ibid. 15) "In his day shall you give his wage" (the positive commandment), and (Ibid.) "and the sun shall not go down upon it."
"for he is poor and to it he lifts his soul." This tells me only of one who is poor. Whence do I derive (the same for) one who is rich? This tells me only of labor that he does "with his soul" (i.e., in which he risks his life). Whence do I derive the same for labor that he does not do "with his soul," such as that of a weaver or a carder? From (Vayikra 19:13) "You shall not oppress your neighbor … and "there shall not abide with you overnight the wages of a hired man" — in any event. If so, why is it written (Devarim, Ibid. 14) "poor and impoverished"? I hasten to exact payment for (such abuse of) one who is poor and impoverished more than for that of other men.
"of your brothers": and not of others (i.e., gentiles).
"or of your stranger": a righteous proselyte.
"in your gates": a ger toshav (a "sojourning" proselyte). This tells me only of the hire of a man. Whence do I derive (the same for) the hire of beasts and utensils? From "in your land" — all that is in your land. We are hereby taught that all are subject to the above interdicts. R. Yossi b. R. Judah says: A ger toshav is subsumed in "In his day shall you give his wage," but not in "There shall not abide with you." Beasts and utensils are subsumed only in "You shall not hold back."
[End of Piska]
לא תעשק שכיר עני ואב׳ והלא כבר נאמר (ויקרא י״ט:י״ג) לא תגזול מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזל ומשום לא תלין פעלת שכיר (שם) ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא על׳ הש׳:
שכיר עני ואב׳ לפי שהוא אומ׳ כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפ׳ אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו מלאכה שאינו עושה בנפשו מנ׳ גרדי וסורק מנ׳ ת״ל לא תעשק מכל מקום:
אם כן למה נאמ׳ עני ואביון ממהרני ליפרע על ידי עני ואביון יתר מכל אדם:
מאחיך ולא מאחרים:
או מגרך אש׳ בא׳ זה גר צדק:
בשעריך זה גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו אבל אינו עובר עליו בלא תעשה:
You shalt not oppress an hireling who is needy and poor, (whether he be) of your brethren, or of your sojourners who are in your land or your cities.
לא תעציא אגריהב דאגירה דמסכינה וצריכה מן אחיכון או מן גיוריכון דיג בארעכון בקורייכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תעצי״) גם נוסח חילופי: ״תעצון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״תעצי אגריה״) נוסח אחר: ״תטלום״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
לא תטלומון חבריכון ולא תשגון סוטריה דאגירא עניא ומסכינא מן אחוכון או מן גיוריכון דמתגיירין בארעכון בקרויכון.
You shall not be hard upon your neighbors, or shift (or decrease) the wages of the needy and poor hireling of thy brethren, or of the strangers who sojourn in your land, in your cities.
לא תעצון אגרא דאגירא מסכינא וצריכא מן אחוכון.
You shall not wilfully keep back the wages of the poor and needy of your brethren.
ולא תגשם אג׳ירא וכ׳אצהֵ צ׳עיפא או מסכינא מן אכ׳ותך או מן צ׳יפך אלד׳י פי בלדך פי מחאלך
אל תעשוק שכיר ובפרט עני או אביון מאחיך או מגרך אשר בארצך במקומות מגוריך1.
1. רס״ג מתרגם ״שעריך״ בשני אופנים, אחד - שער המשפט, והשני, כאן וברוב מקומות, ״מחאלך״, צורת הרבים של ״מחל״, שמשמעותה המילולית היא ״מקומות״ או ״מקומות יישוב״. בהקשר של פסוקי התורה, היא משמשת לתרגום המילה העברית ״שעריך״.
לא תעשק שכראשכיר – והרי כבר כתוב? אלא לעבור על האביון בשני לאוין: לא תעשקבשכירג שהוא עני ואביון,ד ועל העשיר כבר הוזהר: לא תעשק את רעך (ויקרא י״ט:י״ג).
אביון – התאב לכל דבר.
מגרך – זה גר צדק.
בשעריך – זה גר תושב אוכל נבלות.
אשר בארצך – לרבות שכר בהמה וכלים.
א. מלת ״שכר״ מופיעה בכ״י לייפציג 1 (אולי עם סימני מחיקה מעליה), מינכן 5, ויימר 652, ובגיליון של אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י ליידן 1: ״כובש שכר״. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917 חסרה מלת: ״שכר״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסרות המלים ״לא תעשק״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 נוספה כאן מלת ״הוא״. בכ״י המבורג 13 נוספה כאן מלת ״עני״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: שהוא שכיר עני ואביון. בכ״י ליידן 1: ״שהוא שכיר ואביון״.
לא תעשק שכיר YOU SHALL NOT WRONG ANY HIRED SERVANT – But has not this already been stated in Vayikra 19:13? But it is repeated here to make one transgress in respect of the hired, servant who is poor (i.e., if he wrongs such a person) two negative commands, for the meaning of the text here is: you shall not suppress the wages of an hired servant who is poor and needy. (The meaning is not: you shall not wrong a hired servant, the poor and the needy). As to the well-to-do hired servant one has already been prohibited to wrong him: "you shall not wrong your neighbor" (Vayikra 19:13)(Bava Metzia 61a).
אביון – is one who longs for everything, (lacks all the necessities of life; cf. Rashi on Devarim 15:4).
מגרך [WHETHER HE BE OF YOUR BRETHREN, OR] OF ANY STRANGERS – this refers to a "proselyte of righteousness" (who embraces the entire Jewish Faith out of conviction) (Sifre Devarim 278:4),
בשערך [STRANGERS THAT ARE] WITHIN YOUR GATES – this refers to a stranger [who has undertaken not to worship idols] but eats carrion (who may reside in the land of Israel) (Sifre Devarim 278:5),
אשר בארצך [OF ANY STRANGERS] THAT ARE IN YOUR LAND – this is intended to include in the prohibition of withholding what is due to one's neighbor the payment for using his animals or utensils (Sifre Devarim 278:5; Bava Metzia 111b).
פס׳: לא תעשוק שכיר עני ואביון – כל הכובש שכר שכיר עובר בה׳ לאוין. משום לא תעשוק. לא תגזול. לא תלין. ביומו תתן שכרו. ולא תבוא עליו השמש.
כי עני הוא – 1כל אדם עני ואביון בפעולתו. אלא שממהר הקב״ה ליפרע על ידי עני ואביון יותר משאר כל אדם.
מאחיך – זה יהודי.
או מגרך – זה גר צדק.
אשר בארצך בשעריך – כל שכר שבארצך אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים:
1. כל אדם עני הוא בפעולתו. בספרי לפי גירסת הגר״א ז״ל למד זה מקרא (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשוק את רעך וכו׳ לא תלין פעולת שכיר ושם לא נאמר עני הרי אף. גבי עשיר עובר הלאו ולא תלין:
לא תעשק שכיר – כבר נאמר בפרשת קדושים ואהדריה בשביל או מגרך.
לא תעשוק שכיר, "do not oppress a hired hand." This has also been written already in Leviticus 19,13, but has been repeated here to include the resident stranger."
לא תעשוק שכיר עני ואביון – ידבר הכתוב בהווה, שהעניים והאביונים והגרים משכירים עצמן. וכן: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (שמות כ״ב:כ״ד), וכן: לגר ליתום ולאלמנה יהיה (דברים כ״ד:י״ט) – שהם העניים ברוב. וכן בהרבה מקומות ידבר בהווה, כמו: לא תחסום שור בדישו (דברים כ״ה:ד׳), לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כ״ב:י׳).
ובסיפרי (ספרי דברים כ״ד:י״ד) אמרו: אם כן, למה נאמר עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם, ודרשו מגרך – זה גר צדק, לעבור עליו בשני לאוין.
THOU SHALT NOT WRONG A HIRED SERVANT THAT IS POOR AND NEEDY. Scripture is speaking of the common occurrence, for the poor, the needy, and strangers hire themselves out [for wages, but the law applies to all workers]. Similarly, If thou lend money to any of My people that is poor by thee1 and so also, it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow,2 because they are generally poor. Likewise in many places Scripture speaks of common occurrence, such as, Thou shalt not muzzle the ox when he treadeth out the corn3 [which applies equally to all domestic and wild animals as well as birds]; Thou shalt not plow with an ox and an ass together4 [which also applies to any two different species]. And in the Sifre the Rabbis have said:5 "If so, why is it stated here poor and needy [when the law applies to all workers]? It is because I hasten to punish when the poor and needy are involved more than any other people." They also interpreted: "Whether he be of thy strangers [in (14) before us] — this refers to a righteous proselyte, so that he who wrongs him [in his hire] transgresses two prohibitions" [since he is also of thy brethren].
1. Exodus 22:4.
2. Further, (19).
3. Ibid., 25:4.
4. Above, 22:10.
5. Sifre, Ki Theitzei 278.
לא תעשוק שכיר עני ואביון – כל הכובש שכר עני ואביון עובר בה׳ לאוין ועשה לא תעשוק לא תגזול לא תלין לא תבוא עליו השמש עשה ביומו תתן שכרו ותנן בבבא מציעא אחד שכר שכיר וא׳ שכר בהמה וא׳ שכר כלים יש בו משום תתן שכרו ומשום בל תלין ואימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו שנא׳ לא תלין פעולת שכיר אתך לדעתך יכול אע״פ שאין לו ת״ל אתך בזמן שהוא אתך ושכיר בזמנו נשבע ונוטל עקרו רבנן לשבועה מיניה דבעל הבית ושדיוה אשכיר לפי שבעל הבית טרוד בפועליו נאמן השכיר לו׳ לא פרעתני אך בקציצה שהפועל או׳ ב׳ קצצת לי וב״ה או׳ לא קצצתי לך אלא א׳ המע״ה דבקציצה ודאי מידכר דכיר איניש אבל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל דחזקה אין ב״ה עובר משום בל תלין וליכא למימר דטרוד בפועליו דכיון דרוחה זמן חיובא רמי אנפשיה ומדכר אבל יש עדים לשכיר שתבע ולא רצה לפרוע לו לעולם השכיר נשבע ונוטל דליכא למימר דבתר הכי פרעיה ודוקא שתבעו בזמנו.
לא תעשוק שכר עני ואביון – פי׳ דיבר הכתוב בהווה שהעניים והאביונים והגרים משכירין עצמן. ורש״י פי׳ לעבור על העני בב׳ לאוין:
לא תעשוק שכר עני ואביון, "You must not oppress a poor or destitute hired hand by withholding his wages unduly;" the legislation, of course, also applies to labourers who are comfortably off, but the Torah chooses as its examples the ones most likely as being the victims of such practices. Poor men and proselytes are the ones most likely hiring themselves out. Rashi explains that when advantage is taken of a poor man, then the employer has transgressed two prohibitions, hence the words עני as well as אביון, different degrees of poverty and need.
לא תעשוק שכיר עני ואביון – ידוע כי התורה דברה בזה בהווה וזה כי אף על פי שהיה עשיר אין ראוי לעשוק שכירותו ואולם זכר עני ואביון כי החטא בו יותר עצום כאמרו וקרא עליך אל י״י והיה בך חטא.
מאחיך או מגרך – זה גר צדק.
אשר בארצך בשעריך – רוצה לומר: אשר הוא בארצך ובשעריך לבקש שכירותו ממך ולמדנו מזה שאם לא בקש לו שכירותו אינו עובר על איחור שכירותו.
והלא כבר כתוב לא תעשוק את רעך. בפרשת משפטים:
אלא לעבור על האביון בשני לאוין. משו׳ לא תעשו׳ שכר שכיר שמורה על העני ומשום לא תעשוק את רעך שכולל עשיר ועני:
אביון התאב לכל דבר. בויקרא רבה כי אבה ותאב קרובים בעינינם:
בשעריך זה גר תושב אשר בארצך לרבות שכר בהמה וכלים. וכאילו אמר או מגרך או אשר בארצך או בשעריך ומפני שאו בשעריך מורה על גר תושב ואו מגרך מורה על גר צדק שניהם מכונים בשם גר פירש בשעריך אחר מגרך קודם אשר בארצך המורה ועל שכר בהמה וכלים כי שכר העני מאחיך או מגרך שהוא גר צדק או מגרך אשר בשעריך שהוא גר תושב הוא מגופם שנהיו שכירים לך אבל שכר בהמה וכלים הוא שכר בהמתם ושכר כליהם:
וכן על זה הדרך לא תעשוק שכיר עני ואביון. כי זה אכזריות גדולה. שטורח כל היום ואח״כ תשלחנו בפחי נפש.
התאב לכל דבר. פי׳ תאב ואבה קרובים בענינים:
זה גר תושב האוכל נבילות. וכאלו אמר או מגרך, או אשר בארצך, או בשעריך. ומפני שאו בשעריך מורה על גר תושב, ואו מגרך מורה על גר צדק, ושניהם מכונים בשם גר, פירש בשעריך אחר מגרך, קודם אשר בארצך המורה על שכר בהמה וכלים, ולא שכר גופם הוא. ולי נראה דפירש בשעריך קודם בארצך כי היכי דנרבה בארצך שכר בהמה וכו׳, דאי לאו בשעריך ה״א בארצך לרבות גר תושב אתא דמסתבר טפי:
In want of all things. Meaning, the words תאב and אבה have similar meanings.
This refers to the alien settler, who eats meat which was not ritually slaughtered. It is if the verse said, "Or from your converts, or from who are in your land, or in your gates." And because "or in your gates" includes the alien settler, and "or from your converts" includes the righteous proselyte, and both are called "converts," Rashi explains "in your gates" right after explaining "from your converts" and before explaining "in your land" which includes the rental fees for animals and tools, as they are not rental fees of the people themselves. However, it seems to me that Rashi explains "in your gates" before "in your land," so that "in your land" includes the rental fee of animals and tools, etc. Because if not for "in your gates," I would think that "in your land" comes to include the alien settler since that is more logical.
לא תעשק – המונע מחבירו מה שהוא חייב לו נקרא עושק:
שכיר עני ואביון – בהווה הכתוב מדבר, שהעניים והאביונים משכירים עצמם, ואמרו רז״ל א״כ למה נאמר עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם:
מגרך – זה גר צדק:
אשר בארצך בשעריך – שלא תאמר מאחר שהוא בעירי ובארצי אתן לו שכרו בכל עת שארצה כי הוא קרוב אלי, אל תעשה כן, אלא ביומו תתן שכרו:
[קמה] לא תעשוק – בסדר קדושים (יט י״ג) נאמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ועשק יקרא מי שלא ישלם שכר שכיר. וגם לא תגזול דשם אמרו חז״ל (בב״מ) בעושק שכר שכיר, ואשר שנה בכאן רק להוסיף לאוין (אף שיש איזה פרטים הנלמדים מכאן מגרך אשר בארצך אף שכר גר תושב ושכר בהמה וכלים, אבל היה יכול לכתוב שם אחיך וגרך אשר בארצך) ולכן אמר כאן בספרי ובב״מ שם שהעושק שכר שכיר עובר בה׳ לאוין ובעשה, א׳ לא תעשוק הנאמר שם, ב׳ לא תגזול דשם, ג׳ לא תלין פעולת שכיר, ד׳ לא תעשוק דכאן. ה׳ ולא תבא עליו השמש, ועשה ביומו תתן שכרו (ע׳ ב״מ דלא תלין אינו עובר רק בשכיר יום. ולא תבא רק בשכיר לילה):
שכיר עני ואביון – מלא תעשוק דבסדר קדושים שלא נזכר שם עני ואביון נלמד שאף אם הפועל עשיר עובר ולמה הוזכר בכאן עני ואביון, רק בשביל שעל העני ממהר לפרוע:
אשר בארצך בשעריך – הוא בא לרבות ואמר בספרי אשר בארצך לרבות כל שבארצך וזהו שכר בהמה וכלים וקאי על לא תעשוק, ומבשעריך מרבה גר תושב (ולא מרבינן מאשר בארצך גר תושב והיה קאי על הסמוך לו מגרך ומבשעריך שכר בהמה וכלים, יתיישב במ״ש לעיל בפסוק לא תסגיר, שדעת הספרי שגר תושב לא ידור בא״י בעיר בפ״ע, וא״כ לא יוכל לרבות כאן גר תושב מבארצך שמשמע כל א״י, לכן הוא מרבה מבשעריך. כהנאמר שם באחד שעריך, ומבארצך מרבה בהמה שע״פ רוב הבהמה איננה בעיר רק בשדה):
לא תעשוק:1 סתם ׳עושק׳ הוא איזה עוול בעולם או העדר פרעון מלוה, וזהו פירוש ״לא תעשוק את רעך״ כמו שכתבתי שם בספר ויקרא (יט,יג)2. אבל כאן אינו מדבר אלא בעושק שכיר3.
מאחיך: מישראל ודאי אסור, שהרי הצער לחוד אסור4.
או מגרך אשר בארצך:5 הוא גר-תושב שדר בארץ ישראל באחת הערים, ובא לעיר אחרת6 לעשות מלאכה להרויח.
בשעריך: היינו ׳או בשעריך׳, שהוא גר מאותה העיר שהשוכר7 דר שם. וסלקא דעתך דדוקא גר שבא מעיר אחרת ואפשר שאין בביתו מה לאכול רק מה ששולח פרי עמלו, אבל הדר בעירו והשוכר יודע שיש לו ממה לחיות, והיינו בשעריך אפילו הוא דר בעירך, מ״מ הרי הוא מוזהר.
1. רש״י: והלא כבר כתוב (״לא תעשוק את רעך״ – ויקרא יט,יג), אלא לעבור על האביון בשני לאוין... רבינו יענה ע״ד הפשט.
2. ד״ה לא תעשוק את רעך: אם נכנס ממון (של אדם) אחר בהלואה וכדומה בהיתר, ואין בדעתו להשיב, מיקרי ׳עושק׳ ולא ׳גוזל׳...
3. כלומר, אינו לוקח מה שאינו שלו, ואינו מסרב להחזיר את אשר לקח, אלא אינו נותן מה שחייב לתת, והוא נקרא ׳עושק׳ בגלל העול שבדבר.
4. של איחור בתשלום שכר. זאת לעומת גוי רגיל (שהוא גר תושב) שאמנם כבישת שכר שכיר אסורה, אך לא צער של איחור התשלום.
5. פשר הכפילות – ״בארצך, בשעריך״. חז״ל למדו ״מגרך״ – זה גר צדק, ״בשעריך״ – זה גר תושב (האוכל נבלות), ומ״בארצך״ למדו – לרבות שכר בהמה וכלים, כמובא ברש״י, אך רבינו יסביר ע״ד הפשט.
6. וזהו מצב של ״בארצך״ אך לא ״בשעריך״.
7. כלומר, המעסיק שלו, ששכר אותו.
אזהרה זאת נאמרה גם בויקרא י״ט:י״ג. שם לא אמר הכתוב ״עני ואביון״, ונלמד מכך, כי אין הבדל באיסור עושק בין עני לעשיר, אלא שהקדוש ברוך הוא ממהר לקבל צעקתו של עני ולהפרע מעושקו. בספרי מנו רבותינו חמשה לאוין שהעושק שכר שכיר עובר עליהם, אם השכיר תובע את שכרו.
מגרך – זה גר צדק.
אשר בארצך – לרבות גר תושב. עוד דרשו מכאן בתלמוד שכר בהמה וכלים (השוה בבא מציעא קי״א:).
לא תעשק שכר כו׳ – עובר בחמש לאוין ועשה, כצ״ל, משום בל תעשק בל תגזול בל תלין כו׳ ומשום לא תעשק שכיר כו׳ ומשום ביומו כו׳ ומשום ול״ת עליו השמש כו׳ ת״ל לא תעשק מ״מ. פירוש בקדושים כתיב סתמא לא תעשק רעך ולא כתב שום פרט בזה.
או מגרך זה גר צדק – הגר״א הגיה עפ״י הגירסא שבגמרא בברייתא, וכפי השלשה דעות שבגמרא לכולהו אתרבי גר תושב מבשעריך, ואם כן בג״ת עובר משום לא תעשק שכיר כו׳ ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבוא כו׳. והא דאמר במשנה ותנא דברייתא גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו פירוש כל הנך קראי דמשנה תורה לבד דתו״כ לא, וכן פרש״י ז״ל וכש״כ משום לא תעשק שכיר דבגויה כתיב בשעריך. ולפ״ז נראה לגרוס כאן בספרי בשעריך זה גר תושב מלמד שעובר בשני לאוין ואח״כ מנין לרבות שכר בהמה כו׳ כפי גרסת הגר״א. ובירושלמי תניא גרך זה גר צדק בארצך זו בהמה ועבדים, פירוש שהן בעבודת האדמה, בשעריך אלו המטלטלין שאדם משמרן ומונחין בעיר תחת השגחתו. ופשטא דקרא ג״כ אינו מוכרח על גר תושב דמצאנו גבי גר צדק וכי יגור אתך גר בארצכם כו׳ שמדבר בגר צדק, וכן בשעריך מצאנו במכילתא יתרו דריש וגרך אשר בשעריך דכתיב בשבת על גר צדק והובא בפרק החולץ דף מ״ח ע״ב [ודברי התוספות כאן צ״ע], ולפ״ז ליכא שום אזהרה לא ל״ת ולא עשה גבי גר תושב. וצ״ב דברי רמב״ם שכתב בפרק י״א מה״ש וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם אחרו אינו עובר בל״ת כמאן. וצ״ע.
לא תעשק שכיר – כל הכובש שכר שכיר עובר משום חמשה לאוין ועשה אחת עובד משום בל תעשוק את רעך (פ׳ קדושים) ומשום בל תגזול (שם) ומשום בל תלין (שם) ומשום בל תעשוק שכיר עני ומשום לא תבא עליו השמש, ועובר בעשה ביומו תתן שכרו.1(ב״מ קי״א.)
מאחיך או מגרך – מאחיך פרט לאחרים, גרך זה גר צדק, בשעריך זה אוכל נבילות.3 (שם שם)
אשר בארצך – בארצך – כל שבארצך, לרבות שכר בהמה וכלים כשכר אדם4. (שם שם)
1. איירי באינו משלם לו כלל, אבל במשהה אינו עובר אלא על לא תלין בשכיר יום ועל לא תבא עליו השמש בשכיר לילה כמבואר לפנינו בפ׳ קדושים. והנה ברי״ף ורמב״ם ורא״ש לא גרסו לאו לא תעשוק שכיר עני משום דאפקיה קרא בחד לישנא עם הפסוק לא תעשוק את רעך, ולכן גרסו עובר בחמשה שמות לבד, והם ד׳ אזהרות ועשה אחת כדמפרש כאן, ועיין מש״כ השייך לענין דרשה זו בפ׳ קדושים.
2. אם נשכרו שני פועלים אחד עני ואחד אביון ואין בידו ליתן היום אלא לאחד מהם, העני קודם, והחילוק בין עני לאביון הוא שהעני מכסיף לתבוע ואביון רגיל לבושת ולא מכסיף, ולכן העני קודם, ובארנו עוד מענין זה לעיל בפ׳ ראה בפ׳ כי יהיה בך אביון (ט״ו ז׳) יעו״ש וצרף לכאן.
3. דכתיב ביה (פ׳ ראה) לגר אשר בשעריך תתננה. ועיין בירושלמי ב״מ פ״ט ה״ט גירסא אחרת בענין דרשה זו, ולענין גר תושב עיין לפנינו בפ׳ קדושים.
4. נראה דאיירי בכלי מחרישה וזריעה ויתר כלי השדה, ומפני דסתם בהמה וכלים אלו הם בשדה לכן דריש כן מלשון ארצך, אבל לא שייך למעט מן בארצך חו״ל, לומר שאין זה נוהג בחו״ל, יען כי מצוה זו חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ.
ועי׳ בטור חו״מ ריש סי של״ט הביא בשם הרמ״ה דעל שכר קרקע אין עוברין על לאו דלא תעשוק שכר שכיר, דדרשינן כל אשר בארצך ולא כל ארצך, ואם מעצמו דריש כן תימא האיך ראה לדרוש מדנפשיה בעוד שהדין הזה מפורש להיפוך בתו״כ פ׳ קדושים לא תלין פעולת שכיר מניין לרבות שכר הקרקעות ת״ל לא תלין פעולת – פעולת כל דבר, אם לא שנאמר דהמלים ״שכר הקרקעות מנין״ שבתו״כ היא הוספה בטעות, דבגמ׳ לא נזכר מזה, וגם עיקר הדרשה בתו״כ פעולת כל דבר, משמע דמרבה רק בהמה וכלים הפועלים דגם הכלים פועלים ע״י אחר אבל לא קרקע, דהקרקע הוא נפעל ולא פועל ולא שייך לומר פעולת הקרקע כי אם שכרו, וע׳ פ״ת ס״ק א׳.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.