Devarim 17 – דברים יז‏ – Mikraot Gedolot

להיות בית דין סוקלין באבנים – סמ״ג מצוות עשה ק״ב. מפסוקים אחרים – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה רכ״ט, ספר החינוך תקנ״ה

אל שעריך – שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (דברים י״ז:ב׳) שעריך מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.

ההוא – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.

ההיא – ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת.

וסקלתם באבנים – יכול באבנים מרובות תלמוד לומר באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה.

סליק פיסקא

"to your gates": From this I understand the gate (i.e., beth-din) in which they were judged. It is, therefore, written "your gates" (here) - "your gates" (Ibid. 2) for a gezeirah shavah (identity). Just as "your gates" there refers to the city in which they are found, and not to the beth-din in which they were judged, so, "your gates" here.

"that man": and not one who was forced, and not one who did so unwittingly, and not one who was under some kind of misapprehension.

"that woman": and not one who was forced, and not one who did so unwittingly, and not one who was under some kind of misapprehension.

"and you shall stone them with stones": I might think, with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:2) "with a stone.⁠" I might then think, with one stone. It is, therefore, written "with stones.⁠" How is this to be resolved? If he is not killed with the first stone, he is killed with the second.

[End of Piska]

והוצאת את האיש הה׳ או את הא׳ הה׳ לפי שמצינו שהנידחין בסייף יכול אף המדיחין ת״ל את האיש או את הא׳ וסקל׳:

והאיש ההוא זה מזיד דברי ר׳ עקיבה:

או את הא׳ הה׳ לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת:

אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך אלו בתי דינין איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוצא כל העיר כולה לשעריך מיכן אמרו אין עושין עיר הנדחת אלא בית דין של שבעים ואחד:

ד״א אל שעריך שער שעבד בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה (דברים י״ז:ב׳) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו:

ד״א שעריך ולא שער גוים:

מיכן אמרו כל מי שעובד ע״ז סוקלין אותו על שער שעבד בו ואם היתה עיר שרובה גוים סוקלין אותו על פתח בית דין:

את הא׳ או את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר בישראל מכל מקום אין לי אלא ישראל גרים מנ׳ ת״ל את האיש או את האשה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

וסקלתם באבנים אם לא מת באבן אחת ימות בשנייה:

וסקלתם באבנים ומתו שתהא סקילתן מיתתן:

וְתַפֵּיק יָת גּוּבְרָא הַהוּא אוֹ יָת אִתְּתָא הַהִיא דַּעֲבַדוּ יָת פִּתְגָמָא בִּישָׁא הָדֵין לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ יָת גּוּבְרָא אוֹ יָת אִתְּתָא וְתִרְגְּמִנּוּן בְּאַבְנַיָּא וִימוּתוּן.

you shalt bring forth that man or woman, and stone them with stones that they die.

ותפקון^א ית גוברא^ב ההוא או ית אתתה ההיא די עבדו ית פתגמא בישה הדין לגו^ג קורייכון^ד ית גוברא או ית אתתה ותרגמון יתהון באבנייא וימותון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותפקון״) גם נוסח חילופי: ״ותפק״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גוברא״) גם נוסח חילופי: ״גברא״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לגו״) גם נוסח חילופי: ״בגו״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קורייכון״) גם נוסח חילופי: ״קריי׳⁠ ⁠⁠״.

ותפקון ית גברא ההוא או ית אינתתא ההיא דעבדו ית פיתגמא בישא הדין לתרע בית דיניכון ית גברא או ית אינתתא ותאטלונון באבניא וימותון.

then you shall bring forth that man or woman who hath done this evil thing, unto the gate of your house of judgment, the man or the woman, and you shall stone them that they die.

פַאכ׳רִג דַ׳לִךַּ אַלרַּגֻלַ אַוְ תִלךַּ אַלּמַראַתַּ אַלַּדִ׳י צַנַעַ הַדַ׳א אַלּאַמרַ אַלרַּדִיאַ אִלַי׳ מַחַאלִךַּ אַלרַּגֻלַ וַחדַהֻ אַוְ תִלךַּ אַלּמַראַתַּ וַחדַהַא וַאַן תַּרגִמֻוהֻ בִּאלחִגַּארַתִ אִלַי׳ אַן יַמֻותַּ

ולכן הוצא את אותו הגבר או אותה האשה, אשר עשו את הדבר הנפסד הזה במקומותך, את הגבר לבדו או את אותה האשה בנפרד, ושירגמו אותו באבנים עד כי ימות.

והוצאת אל שעריך^א את האיש ההוא וגו׳ – המתרגם אל שעריך – לתרע^ב בית דינך, טועה, שכך שנינו (בבלי כתובות מ״ה:): אל שעריך – זה שער שעבד^ג בו. אתה אומר: זה שער שעבד^ד בו, או אינו אלא שער שנידון בו? נאמר שעריך למטה (דברים י״ז:ה׳) ונאמר שעריך למעלה: כי ימצא באחד שעריך (דברים י״ז:ב׳) וגו׳.⁠^ה ותרגומו: לקירווך.

א. בגיליון כ״י לייפציג 1 כתוב ״כ׳מ׳ מכתי׳ יד רבנו שמעיה״ והכוונה כנראה לסדר המלים בפסוק. כסדר הזה גם בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״בתרע״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, פריס 157. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917: ״שעבר״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34, פריס 157. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917: ״שעבר״.

ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, דפוס שונצינו. בדפוס רומא נוסף כאן: ״מה להלן שער שעבד בו, אף כאן שער שעבד בו״, ובדפוס סביונטה הושמטו המלים ״כי ימצא באחד שעריך״ ונוסף: ״מה שעריך האמור למעלה – שער שעבר בה, אף שעריך האמור למטה – שער שעבר בה״. תוספת דומה מופיעה בכ״י פריס 157: ״מה שעריך האמור למעלה – שער שעבד בו, אף שעריך האמור למטה – שער שעבד בו ולא שער שנידון בו״, אך שם התוספת מופיעה בטעות לפני המלים ״כי ימצא באחד שעריך״.

והוצאת את האיש ההוא אל שעריך וגו'‏ THEN YOU SHALL BRING FORTH THAT MAN [OR THAT WOMAN WHO HAVE DONE THAT EVIL THING] UNTO YOUR GATES – He who renders אל שעריך in the Targum by לתרע בית דינך, to the gate of your court, is in error, for thus we have learned (Sifre Devarim 148:2; Ketubot 45b): אל שעריך – this means the gate (the city) in which he has worshipped the idol. Or, perhaps this is not so, but it means the gate where he is being judged (the judges sat "at the gate of the city"; cf., e.g., Ruth 4:1 ff.)?! The term שעריך, however, is used below (i.e. here, which is the latter part of this section) and is used above (v. 2), and this suggests an analogy. What is the meaning of שעריך that is mentioned above? Evidently the gate (the city) wherein he served the idol! So, too, does שעריך mentioned below (in our verse) denote the gate in which he served the idol. The correct rendering in the Targum is therefore לקרויך "you shall bring him forth to your cities" (cf. Rashi on Devarim 16:18).

פס׳: והוצאת את האיש ההוא – לא אנוס ולא מוטעה.

או את האשה ההיא – לא אנוסה ולא מוטעה.

אשר עשו את הדבר הרע הזה – ¹ואפילו בקהל גרים נשים ועבדים שלא בישראל.

אל שעריך – מכל מקום.

את האיש או את האשה – לא קטן ולא קטנה.

וסקלתם באבנים ומתו – ולהלן אומר (ויקרא כ׳:כ״ז) באבן ירגמו אותם מלמד שאם לא מת באבן אחת ממיתין אותו באבנים הרבה. כדתנן בנגמר הדין מוציאין אותו לסקלו וכו׳. ובית הסקילה היתה גבוהה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על לבו והופכו על מתניו והאבן נתונה שם משוי שני בני אדם. מגביהין אותה וזורקין אותה על לבו. אם מת בה יצא. ואם לאו רגימתו בכל ישראל:

1. ואפילו בקהל גרים. דה״א בישראל דווקא ת״ל והוצאת את האיש ההוא כו׳ אפילו גרים נשים ועבדים:

וסקלתם באבנים – או זה או זאת, כמו: באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ׳:י״ד).

AND THOU SHALT STONE THEM. The man or the woman.⁠¹ It is similar to they shall be burnt with fire, both he and they (Lev. 20:14).⁠² Since Scripture says, and it be told thee (v. 4) in secret,⁠³ and thou hear it (Ibid.) in public,⁠⁴ it had to explain that even though it was told to you, and you heard, they shall not be put to death except upon the testimony of two witnesses.⁠⁵

1. Who worshipped idols. And thou shalt stone them cannot refer to both of them, for Scripture speaks of a man or a woman.

2. The verse speaks of a man who takes a mother and daughter, or a daughter and mother. They shall be burnt with fire, both he and they (ethen) can't refer to both women, for what sin did the first woman commit? It is only the second woman taken who is put to death. If he first takes the mother, then it is the daughter who is put to death. If he first takes the daughter, then it is the mother who is put to death. The meaning of ethen (they) thus is, one of them.

3. Ibn Ezra's elaboration of the verse.

4. Ibn Ezra's elaboration of the verse.

5. The law of witnesses follows the law of idolatry because the punishment of idolaters requires two witnesses to the act of idol worship.

את האיש {ההוא} או את האשה – כפל מלה הוא, ואורחיה דקרא דכת׳ החידה:⁠^א והוצאת את האיש ההוא {או את האשה ההיא וגו׳} אל שעריך, ולא פירש למה, כפל את {האיש} או את האשה וסקלתם – ורגמתם. {וכמו:} נשאו נהרות י״י, ולא פירש מה נשאו, וכפל ופירש: נשאו נהרות קולם (תהלים צ״ג:ג׳).

א. כן בכ״י מינכן 52 וצ״ע.

את האיש {ההוא} או את האשה – {THAT} MAN OR WOMAN – this is doubled language, and it is the way of the text. For, it is written like a riddle: והוצאת את האיש ההוא {או את האשה ההיא וגו'} אל שעריך YOU SHALL BRING FORTH THAT MAN {OR THAT WOMAN ETC.} TO YOUR GATES, and it does not detail why, [then it] doubles: את {האיש} או את האשה וסקלתם – {THE MAN} OR THE WOMAN AND STONE THEM – and pelt them with stones. {And [it is] similar to:} “The rivers have lifted up, Hashem” and it does not detail what they lifted up, and then it doubles and explains: “The rivers have lifted up their voice” (Tehillim 93:3).

אל שעריך – לפי הפשט: הוא מקום המשפט כדי שלא יהא התובע טורח ומחזר אחר הנתבע אלא ישב ויצפה אותו מתי יעבור שם שהרי אינו יכול להשמט מלעבור על ידי דרך השער.⁠¹ וכן מצינו ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (רות ד׳:א׳).

וסקלתם באבנים – הוא או היא, דוגמא: באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ׳:י״ד).⁠²

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב ט״ו:ב׳.

2. שאוב מאבן עזרא.

אל שעריך, "to your gates;⁠" according to the plain meaning of the text "the gates" is the place where the court sits in judgment. The location has been chosen as it is so central and public that any accused cannot avoid passing it for any length of time, at which time the judges will arrest the accused for a hearing. We find an illustration of this in the Book of Ruth, (Ruth 4,1) when the potential redeemer of Ruth is accosted by Boaz in such a square.

וסקלתם באבנים, "you shall stone them with stones;⁠" males or females as the case may be; we find a similar formula when the penalty is death by burning (swallowing molten lead) (Leviticus 20,14)

והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך – רוצה לומר: שיביאם להשפט לפני השפטים אשר בשערים כי לא יצטרך להביא זה הענין לפני בית דין הגדול שבמקום הבחירה כי איננו דבר גדול וזה שהדבר גדול ראוי שיבא לפני סנהדרי גדולה כמו שמצאנו בשופטים ששם משה על ישראל שלא נתן להם כח בדבר גדול כי היו מביאים אותו אל משה והוא היה סנהדרי גדולה עם שבעים איש שהיו עמו שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומזה המקום למדנו שהיחידים נדונין בסנהדרי קטנה לא העיר כלה ומזה המקום יתבאר שעיר הנדחת היו דנין אותה סנהדרי גדולה וזה שאיש ואשה אתה מוציא אל שעריך לא כל העיר או רובה.

וסקלתם באבנים ומתו – ראוי שתדע שזאת הסקילה תהיה בעיר שנמצאו כמו שמצאנו בנערה המאורשה ובכלל הנה בזה האופן יגיע התועלת לבני העיר שצמח זה הרע בתוכם ונוסרו הנשארים והנה אמר ומתו כי כבר תקרא סקילה אף על פי שאין שם מיתה כאמרו ויסקל באבנים ועפר בעפר.

התועלת הששי הוא במצות והוא מה שצונו לסקול עובדי עבודה זרה אחר הדרישה והחקירה ועדות השלם והתועלת בזאת המצוה מבואר.

אמנם באופן משפטיהם דקדק בשני ענינים. האחד בשהבתי דינין האלו אין להם לשפוט בדיני עבודה זרה כי אם היחידים. אמנם עיר הנדחת או זקן ממרא לא ישפטו אותם רק בבית דין הגדול והוא מה שחזר לומר אחר זה והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו׳ וסקלתם וגו׳.

נאמר שעריך למטה. והוצאת אל שעריך:

ונאמר שעריך למעלה. כי ימצא בקרב׳ באחד שעריך מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו:

ותרגומו לקרוך. לא לתרע׳ כתרגום על מזוזות ביתך ובשעריך:

ולכן צוה שיוציאו את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו וגו׳ אל שער העיר ויסקלו אותם באבני׳. והרב המורה בפ׳ ל״א ח״ג כתב שלהיות הפעולות האלה מצויות יותר בנשים להיות דעתם קלה יחסם הכתוב תמיד אליהן. כמו שאמר (פ׳ משפטים) מכשפה לא תחיה. וכן אמר (פ׳ קדושים) באוב וידעוני ושצוה בלשון הזה לפי שהאנשים לעולם ירחמו על הנשים לבלתי הרוג אותם לכן אמר מכשפה לא תחיה.

ואמר כאן והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו. ובספרי דרשו כי בעבור שבעיר הנדחת נאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך ואין הדין בנשים כן. לכן הוצרך לפרש בעובדי גלולים שהוא שוה באיש ובאשה וביאר שדונם וענשם בסקילה.

את האיש ההוא או את האשה ההיא – ולא נאמר שהיה זה פתיות, ובל ידעה מה, ושאין צריך לדונה בשער שעבדה בו להורות היפך דעותיה.

אל שעריך – אל שער שעבד בה, להראות שלא יושיעהו האל הנכר הנעבד שם, אשר חשב העובד להיות נושע בו.

את האיש ההוא או את האשה ההיא, no mention is made in this connection of the idolatry being the result of seduction, the victim being foolish and knowing what he or she did, so that there is no need to convict him or her in the location where he or she committed the offence to teach the people who were aware of the sinner’s opinions that the truth is the opposite of what the sinner thought.

אל שעריך, to the public place where the idolatrous act was performed. By convicting and executing the idolater the public would have to admit that the deity worshipped by the convicted sinner was either unable or unwilling to save his life.

נאמר שעריך למטה. ״והוצאת אל שעריך״ (כאן), ונאמר ״שעריך״ למעלה (פסוק ב) ״כי ימצא באחד שעריך״, מה ״שעריך״ דאמר למעלה שער שעבד בו, דכתיב ״כי ימצא באחד שעריך״:

נאמר שעריך למטה. ר״ל היינו האי שעריך דכתיב כאן:

ונאמר שעריך למעלה כו׳. דכתיב (פסוק ב) כי ימצא בקרבך באחד שעריך, מה להלן שער שעבד בו אף כאן שער שעבד בו:

ותרגומו לקרוך. פירוש לעירך, ולא שתפרש לתרעך כתרגום על מזוזות ביתך ובשעריך (לעיל ו׳:ט׳):

"Your gates" is said below. I.e. שעריך, "your gates" written here [in this verse].

And "your gates" is said above, etc. Because it is written (v. 2), "If there is found among you, in one of your cities (שעריך).⁠" Just as there it is the city in which he worshipped, so too [over here, it means to take him] to the city in which he worshipped.

Targum [Onkelos] renders לקרוך. Meaning, "to your city.⁠" [Rashi mentions this so that] you should not explain [that it means] לתרעך, "to your gates,⁠" as the Targum translates, "On the doorposts of your house, and on your gateposts (ובשעריך) (above 6:9).⁠"

והוצאת את האיש ההוא או את האשה וגו׳ אל שעריך –

הוא נידון בסנהדרי קטנה פרט לעיר הנידחת או שבט שעבד ע״ז שצריך סנהדרי גדולה:

ההוא – פרט לשוגג ולמוטעה.

הדבר הרע – שיכול אין לי אלא אלו מנין המקבל לאלוה או אמר אלי אתה ת״ל הדבר הרע יכול אפי׳ מגפף ומנשק ת״ל הזה למעט.

את האיש או את האשה – לפי שנ׳ בעיר הנידחת אנשים שנים. אנשי׳ ולא נשים יכול שהם ג״כ פטורין ת״ל האיש אפילו אחד. האשה. אפי׳ נשים חייבות.

וסקלתם – הכל כדלעיל.

אל שעריך – המתרגם אל שעריך לתרע בית דינך, טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנידון בו, נאמר כאן שעריך ונאמר למעלה כי ימצא בקרבך באחד שעריך, מה שער האמור שם שער שעבד בו, אף האמור כאן שער שעבד בו:

את האיש או את האשה – הכפל לחזוק, כלומר שלא תחמול אם איש או אשה וסקלתם:

את האיש או את האשה – לפי שנאמר בעיר הנדחת אנשים שמשמעותו שנים ומשמעותו ג״כ להוציא הנשים יכול שהם פטורים ג״כ כשעובדים בעצמם ת״ל כאן האיש אפילו אחד האשה אפילו נשים חייבות כשהן עובדות (הגר״א), וצריך לרבות את הנשים כאן שלא נאמר שהאשה היא פתיות ובל ידעה מה ושאין צריך לדונה בשער שעברה בו להורות הפך דעותיה (רע״ס).

אל שעריך – אונקלס ויבע״ת לתרע בית דינך, ורש״י פי׳ אל שעריך זהו שער שעבד בו ותרגומו לקירויך, יפה אמר הרואה, דהמתרגמים תמכו יסוד תרגומם על הספרי, דאיתא התם שעריך. שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו, ודברי רש״י הוא לפי דעת תלמודא דידן (כתובות מ״ה) ע״ש. ובאמת נוכל להשוות דעת הספרי עם דעת התלמוד, למה דאמרי, התם בכתובות דבעיר שרובה ע״א סוקלין על פתח ב״ד, ע״ש. ולפי״ז אין אנו צריכין להגהת בעל זרע אברהם בפי׳ לספרי (וע׳ ילקוט); והונח שם שער על פתח ב״ד כי מנהג השופטים והזקנים לשבת בשער העיר למשפט, כ״כ המפרשים. ואין זה מספיק, כי אין שם שער בכ״מ על מבוא פתח העיר דוקא (טהאָר) כי גם העיר בעצמה נקרא שער כמו בשערי הארץ (ירמיהו ט״ו) שתרגומו קרוי ערעא, וכן יורה שם שער על כל המדינה כמו ויירש זרעך את שער אויביו, שפי׳ ארץ אויביו כמ״ש ר״ש ב״מ, ובס׳ הרואה אמר בארצות מזרח נקרא חצר המלך או חצר המשפט שער (פפאָרטע), וכן עד היום נקרא חצר הסולטאן אצל הישמעאלים (פפאָרטע) ובזה יבוארו הכתובים היטב כמו דברי ריבות בשעריך (אין דיינעם גע- ריכטסהאָף), ואל שער מקומו (דברים כ״א י״ט) (צום געריכט זיינעס אָרטעס), אל זקני העיר השערה (שם כ״ב), ולמוכיח בשער יקושון (ישעיהו כ״ט), אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכרי׳ ז׳) וכן כולם, עכ״ד. ולדעתי שם שערים הוא מענין כמו שער בנפשו (משלי כ״ג) וימצא מאה שערים (תולדות כ״ו), ומורגל בפי רז״ל כך שערו חכמים (קאלקולירען), כי החכמי׳ היושבי׳ על המשפט צריך להם אומד דעת היטב להעריך התובע מול דברי הנתבע, ולשער באומד דעתן להוציא דינם בצדק עפ״י משפטי התורה, וע״ש ההשערה ואומדן דעת השופטים נקרא מקום מושבם שעריך; ולפי המכוון למעלה (בראה בלא תוכל לאכול בשעריך) שהתור׳ מכונה בשם שער ע״ש שנותנת שעור ומדה לכל תנועת אדם ומעשיו, יתכן לומר שהזקנים החכמים והשופטים העסוקים תמיד בחכמת התורה ומשפטיה יקראו ג״כ בשם שער, כי מדרך הכתובים לכנות האיש לפי תדירת מעשהו, כמו שבתך בתוך מרמה (ירמיהו ט׳) שטעמו בתוך אנשי מרמה, ואני תפלה (תהלים קי״ט) ואני מתפלל.

והוצאת וגו׳ – עיין פירוש, ויקרא כד, יד. מקום הסקילה יהיה מחוץ לעיר, אך לדעתנו עליו להיות קרוב לעיר במידה כזו שהוא נחשב כחלק מן העיר, ויהיה ניתן לומר על המקום שהוא ״לפני שערי העיר״. לדעתנו, כך יש להבין הביטוי ״הוצאה אל שעריך״. וכך אומרת גם ההלכה: ״העובד עבודה זרה סוקלין אותו על שער שעבד בו״ (כתובות מה:). בכך יתגלה לעין כל שבני עירו של החוטא מתעבים את חטאו, ושעל ידי חטא זה הוא הוציא את עצמו מקהלם. מכאן ההלכה הנוספת: אם רוב יושבי העיר אינם יהודים, סוקלים אותו ״על פתח בית דין״ (שם).

שעריך – כמו ״שעריך״ שבפסוק ב: שער העיר שבה נעשתה העבירה. הווי אומר, ״שער שעבד בו״, ולא ״שער שנידון בו״ (שם).

את האיש או את האשה – חזרה זו מלמדת אותנו שהסדר המתואר כאן נוהג רק בחטא שנעשה על ידי יחידים. רק במקרה כזה דנים את החוטא בסנהדרין קטנה של עשרים ושלושה דיינים ועונשו סקילה. לעומת זאת, עיר שלמה שהודחה לעבודה זרה – עיר הנידחת – נידונת בסנהדרין גדולה של שבעים ואחד, ויושביה נהרגים בסייף. ״אין עושין עיר הנדחת [אלא על פי בית דין של שבעים ואחד] דאמר קרא ׳והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא׳, איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך״ (סנהדרין טז:; עיין פירוש, לעיל יג, יג ואילך. וצ״ע דהא האי ׳אל שעריך׳ הוא שער שעבד בו ולא שער שנידון בו כדלעיל).

וסקלתם באבנים – עיין פירוש, ויקרא כ, ב.

אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם וגו׳: האי ״את האיש או את האשה״ מיותר, ובא לדרשה לפניה ולאחריה. לפניה, כדאיתא בסנהדרין (טז,ב) דדוקא איש או אשה נידון ״בשעריך״ היינו בסנהדרין של כ״ג, לאפוקי שבט שלם או עיר הנדחת נידון דוקא בסנהדרי גדולה. ולפי זה משמעות ״אל שעריך״ באופן אחר מפשטא דקרא¹, אלא בבית דין של ״אחד שעריך״. ונדרש גם לאחריה בספרי (קמ״ח): לפי שמצינו שהנדחים² בסייף, יכול אף המדיחים, ת״ל ״את האיש או את האשה וסקלתם״. לפי שמצינו שאין עושים עיר הנדחת לא ע״פ עד אחד ולא ע״פ נשים, יכול יהיו פטורין, ת״ל ״את האיש או את האשה וסקלתם״. כן צריך לומר³. והכוונה⁴, שאע״ג שלענין שתיעשה עיר הנדחת בעינן דוקא שני אנשים מדיחים, ובלא זה הרי הם כיחידים⁵, אבל מ״מ אם נדחו ע״פ שני אנשים ונידונת כעיר הנדחת בסייף, והיה בעיר גם מדיח אחד בפני עצמו⁶, וכן אפילו אשה, נידונים אותו איש או אשה כמדיחים בסקילה⁷.

1. שהובא ברש״י (בעקבות חז״ל בכתובות מה,ב) שהכוונה לשער שעבד בו.

2. בעיר הנדחת.

3. וכך גירסת רבי דוד פארדו (ספרי דבי רב) בספרי.

4. ספרי דבי רב: קשיא לי טובא, דהיכי מצינן לפרוש ״את האיש או את האשה״ על מדיחי עיר הנדחת, והלא אין נעשית עיר נדחת עד שיהו מדיחיה אנשים ולא נשים, ודוקא שנים ולא אחד!

5. שמיתתן בסקילה וממונן לא אבד וכו׳.

6. כלומר, מלבד מצבו שהוא הודח יחד עם כל אנשי העיר, הוא גם עסק בהדחה בעיר.

7. ולא כשאר אנשי המקום הנידונים בסייף. חידוש הלכתי גדול של רבינו קא חזינא הכא. ועיין בספרי דבי רב העונה על שאלתו (הערה 19) בדרך אחרת לגמרי.

והוצאת... אל שעריך – מבואר בספרי, שאין הכוונה לשער בית הדין, אלא לשער העיר שעבד בה עבודה זרה (השוה כתובות מ״ה:). הסקילה הוצאה לפועל מחוץ לעיר, ובזמן שהיו ישראל שרויין במדבר — מחוץ למחנה (השוה במדבר ט״ו:ל״ה וכן ויקרא כ״ד:י״ד). אולי נרמזה בזה הוצאת החוטא מכלל העדה (שולץ, קייל). אבל במכילתא (מדרש תנאים 100) וכן בתרגומים מבואר כי ״שעריך״ הם בתי הדינין, וכן למעלה פסוק ב.

את האיש או את האשה – הפסוק חוזר ומדגיש, כי בנוגע לעבודה זרה אין הבדל בין איש לאשה.⁠¹

וסקלתם באבנים – במקום אחר (ויקרא כ׳:ב׳) נאמר ״באבן״, ועל כן למדו מכאן רבותינו בספרי: ״לא מת בראשונה ימות בשניה״ (מ׳ סנהדרין, השוה פירושנו לויקרא כ׳:ב׳).

ומתו – מלמד שאסור להוסיף להם מיתה אחרת, אלא ״שתהא מיתתן בסקילה״, היינו שתהא הסקילה מיתתן.

1. במכילתא (מדרש תנאים 100) שנינו: ״אל שעריך אלו בתי דינין, איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך, מיכן אמרו אין עושין עיר הנדחת אלא בית דין של שבעים ואחד״. לפי זה נלמד מן ״את האיש או את האשה״, שעיר הנידחת נידונה בע״א ורק עובדי ע״ז יחידים נידונים בכ״ג. אותו הדבר נאמר גם בתלמוד סנהדרין ט״ז:. רש״י בפירושו מקשה: וצ״ע דהא האי אל שעריך הוא שער שעבד בו ולא שער שנידון בו״. אבל לדברי המכילתא הכל ניחא, שהרי שם שנינו כי שעריך היינו בתי דינין.

והוצאת את האיש ההוא כו׳ אל שעריך את האיש או את האשה – התמיה מובנת, ויעוי׳ מורה ח״ג פרק ל״ז, ולזה בארה ג״כ בע״ז איש או אשה וכו׳. ונראה דמשום זה דריש בספרי קרא לאתויי מדיחי עיר הנדחת, ולכן לא כתוב בהו ההיא משום שהם לא עשו שום מעשה, ובאמת בזה סתם ספרי לאו ר״ש הוי, דאילו ר״ש סובר בסנהדרין סוף פרק הנחנקין דמדיחי עיר הנדחת בחנק עיי״ש, ואילו כאן וסקלתם כתיבא בהו ולקמן גבי נביא שהדיח מייתי פלוגתייהו. והנראה בזה משום דאמר בדף מ״ז שאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, ופריך דנתקן ה׳ קברות ומשני ב׳ קברות גמירי, ובאמת חנק והרג או סקילה ושרפה פליגי תנאי איזה חמור, אבל דא סד״א כיון דכל הנסקלין אינן נתלין רק מגדף ועובד ע״ז, סד״א דנצריך ב׳ קברות לנסקלין דעלמא ולהנך דעובדין ע״ז דחמורין דנתלין, קברות לחודייהו, לכן קמ״ל דיכול להוציא האיש ההוא או האשה ההיא שעבדו ע״ז לסקילה עם הנך דנסקלין שלא עבדו ע״ז שאינן נתלין, וזה שאמר את האיש, דפירושו דאת כמו עם לא סימן הפעול, ולכן לא כתיב ההוא דבאיש ואשה דנסקלין דעלמא מיירי דאינן נתלין, ולומר דנסקלין במקום אחד ולא צריך להנך קבר לחודא. והנה בעיר הנדחת עפ״י נשים היא כיחידים, שכל אחד נידון בסקילה והמדיח הוה כמו מדיח יחיד דבסקילה לכו״ע, דדוקא מדיח רבים אמר ר״ש דבחנק, ולכן לדרשת הספרי אמר את האיש או את האשה דעל מדיחים קאי, ואעפ״י שבאשה מדיחים האשה בסקילה ועל כרחין דהנדוחין ג״כ בסקילה, ולפ״ז מצי גם ר״ש לסבור דרשא דספרי על המדיחים, וזה שאמר את האיש כו׳, דאין עושין עיר הנדחת עפ״י יחיד ועפ״י אשה, ולכן קמ״ל דבהאי גונא דהמדיח הוי חד או אשה כיון שכל העיר כיחידים דמו, תו להמדיח דין מסית יחיד אית ליה ומיתתו בסקילה, כיון שכל העיר נידון בסקילה וממונן פלט כיחידים. ודו״ק היטב בכ״ז.

ולאחר העיון בגמרא סנהדרין דף ט״ז נראה דתרי מיעוטי ממעטינין דבסנהדרי קטנה שבכל שער ועיר הוא רק באיש ואשה ולא בעיר הנדחת שדינה בסייף שאז דנין אותן בב״ד הגדול של ע״א בירושלים, וכן בשבט שהודח אע״ג דדינן בסקילה וממונן פלט, ג״כ אין מוצאין רק לב״ד הגדול בירושלים, ולכן האיש או האשה קמא ממעט שבט שהודח כולו, דאע״ג דנסקלין אין מוציאין אותו לב״ד של העיר שער סנהדרי קטנה, והאיש או האשה השני הוא למעט עיר הנדחת, אף שהם מיעוטו של שבט, כיון שיש להם דין אחר של מרובים שהן בסייף וממונם אבד אין מוציאין אותן רק לב״ד שבירושלים סנהדרי גדולה, כיון שאינן בסקילה. וזה אמת לכל מבין משפט הלשון.

עוד י״ל דכיון לזה, דרק איש לבדו או אשה לבדה נסקלין, הא אם היו עובדין עו״ג איש עם אשה דיתכן שאחד מהם עבד לא בשביל שקיבל העו״ג לאלוה, רק עבד אותה לאהבת אשתו האדוקה או היא עבדה מיראת אישה האדוק, והעובד עו״ג מאהבת אדם או מיראת אדם סבר רבא דפטור, יעוין שבת ע״ב בתוס׳ ובתו״י בזה לכן דייק קרא את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה שבאופן זה אם הוא רע יסקלו ג״כ ודו״ק.

את האיש או את האשה – ביאר כאן מה שלא זכר בחלול שבת וזולתו, לפי שהעובד עו״ג נתלה, והאיש נתלה ואין האשה נתלית, לכן ביאר כי בסקילה אל שער ב״ד בו שוה אשה לאיש. ויעוין מורה פל״ז ח״ג בזה.

את האיש או את האשה – נראה לפי מה שפרשתי באור שמח דאם עברו שנים עבירה אחת אין דנין שניהם ביום אחד, אך בשנאף עם אשה שע״י שניהם נעשה העבירה, אז נידונין ביום אחד, וזה שאמר כאן אף עם עברו שניהם האיש והאשה שעבדו עו״ג שניהם ג״כ יוציאו את האיש או האשה שידונו אותם בפני עצמן לא ביום אחד, אבל בפ׳ תצא גבי נערה המאורסה כתוב והוצאתם שניהם אל שער העיר שנידונין ביום אחד. וזה נכון מאד.

האיש ההוא – ההוא ולא אנוס, ההוא ולא שוגג, ההוא ולא מוטעה.⁠¹ (שם)

אל שעריך – ת״ר, שעריך – זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנדון בו,⁠² נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (דברים י״ז:ב׳) באחד שעריך, מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור כאן שער שעבד בו³. (כתובות מ״ה:)

אל שעריך – שעריך ולא שער נכרים.⁠⁴ (שם שם)

את האיש וגו׳ – מה ת״ל, לומר לך איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא עיר כולה לשעריך, מכאן שאין עושין עיר הנדחת אלא ע״פ ב״ד של שבעים ואחד.⁠⁵ (סנהדרין ט״ז:)

באבנים – יכול באבנים מרובות ת״ל (פ׳ אמור) באבן, אי באבן, יכול באבן אחת, ת״ל באבנים, הא כיצד, לא מת בראשונה ימות בשניה⁶ (ספרי).

1. כמה פעמים באה לפנינו דרשא כזו, והבאור הוא, דלשון ההוא מורה על היותו בתכונתו ובדעתו וברצונו העצמי, ואם הוא אנוס או שוגג או מוטעה חסר לו אחת מהתכונות הדרושות לשלמות הנפש.

2. דכך מצינו שם שער יונח על פתח ב״ד שהיה בשער העיר, כמו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ולמוכיח בשער יקושון (ישעיהו כ״ט), ובועז עלה השער (רות ד׳), אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ז׳), כי כן היה דרך הזקנים והשופטים לשבת למשפט בשער העיר.

3. ועיין ברש״י בפ׳ זה כתב וז״ל, המתרגם לתרע בית דינך טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו או אינו אלא שער שנדון בו נאמר כאן שעריך וכו׳, [כמועתק לפנינו], והנה המתרגם הזה הוא אונקלוס, ולעיל בפ׳ ב׳ כי ימצא בקרבך באחד שעריך איתא בספרי כדעת המתרגם, והגר״א ז״ל שם הגיה כלשון הגמרא אשר לפנינו, ותמיהני, כי בירושלמי סנהדרין פ״ו ה״א איתא מפורש שתי דעות בזה, דעת רבי וחכמים, דרבי דריש שעריך זה שער שעבד בו, ורבנן דרשי זה שער שנדון בו, יעו״ש. והנה אעפ״י שהגמרא שלנו סתמה כדעת רבי בירושל׳, אבל בכל זאת אין לומר על המתרגם כדעת רבנן בירושלמי שטועה בזה, וכן לדעתי אין הכרח להגיה בספרי אחר שהגירסא הישנה היא מפורש כדעת רבנן בירושלמי.

וגם לא יפלא שבחר לתרגם עפ״י הירושלמי, יען כי פשטות הלשון שער בעלמא מורה על שער ב״ד כמש״כ באות הקודם, וגם בלשון שעריך זה מצינו בברייתא אחת גם בבבלי שמפרשת שער ב״ד כפי שיבא בדרשא הבאה בסמוך, וצ״ע על מבארי התרגום שלא עמדו על זה.

ודע שכתב הרמב״ן בנמוקיו כאן דהא דקיי״ל דסוקלין על שער שעבד בו הוא רק בא״י, אבל בחו״ל היה נסקל על שער שנדון בו, עכ״ל. ולא ידעתי מניין לו חידוש דין זה, ואפשר לומר עפ״י הדרשא הבאה שעריך ולא שערי עובדי כוכבים, והיינו דבעיר שרובה עובדי כוכבים היו סוקלין על פתח ב״ד וכתבנו שם טעם דבר זה דכשהיה נסקל על שער שעבד בו, דהיינו באמצע העיר בפרסום נתעורר חמת האומות על ישראל, ולכן בסתם ערי חו״ל שהיו בין האומות היו צריכין ליזהר שלא לעורר ולהקניט ולכן היו סוקלין על פתח ב״ד שלא בפרסום, ודו״ק.

4. מפרש בגמרא דהיינו בעיר שרובה נכרים היו סוקלין על פתח ב״ד ולא באמצע העיר בפרסום וכעין מש״כ בדרשא הקודמת.

5. מפרש לשעריך שער ב״ד שכן נקרא בעלמא מקום ישיבת הדיינים בשם שער כמשכ״ל אות י״ג, ומפרש לשעריך לב״ד שבעירך דהיינו ב״ד שבכל עיר ועיר שהוא ב״ד קטנה של כ״ג, ואי אתה מוציא עיר כולה לב״ד שבכל עיר אלא לב״ד הגדול של שבעים ואחד. וצ״ע דבדרשא דלעיל דרשינן שער שעבד בו ולא שער שנדון ביה, דהיינו בשער העיר ולא בשער ב״ד, וכאן דרשינן שעריך שער ב״ד, וי״ל דאפילו אם נפרש לשעריך שער שעבד בו ג״כ מוכח דרשא זו, ויתפרש כך, איש ואשה אתה מוציא לשעריך, כלומר הב״ד שבעירו מוציא אותו למקום שעבד בו, אבל אם היה צריך ב״ד הגדול לא היה צריך לומר אל שעריך אלא אל שער שעבד בו, אחרי דב״ד הגדול אינו מאותה העיר רק מירושלים ולא שייך בהם לכנות כל עיר בשם שעריך, וממילא מבואר דאין הפסוק מדבר אלא בב״ד קטן, ומדכתיב בפסוק זה שתי פעמים את האיש או את האשה, אשר פעם אחת הוא כולו מיותר, דרשינן דרק היחיד דיינינן בב״ד קטן ולא את הצבור בעיר הנדחת, ודו״ק.

6. ולכתחלה די באבן אחת, ואולי הטעם משום ברור לו מיתה יפה, כמו דדרשינן בפ׳ קדושים בפ׳ ואהבת לרעך כמוך, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון