Devarim 17 – דברים יז‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא קסב]

לבלתי רום לבבו מאחיו – ולא משל הקדש.

ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל – שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל.

למען יאריך ימים על ממלכתו – אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדיי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.

הוא ובניו – שאם מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו.

רבי חנניה בן גמליאל אומר הרי הוא אומר (מלכים א ג׳:י״ג) גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד על מה שלא התניתי בתורה ליתן נתתי לך על מה שהתניתי ליתן איני נותן לך אלא אם כן עשית וכן הוא אומר (שם ג׳:י״ד) ואתה אם תלך בדרכי.

סליק פיסקא

[Piska 162]

"So that his heart not rise above his brothers": and not (not rise) above idolators.

"and so that he not turn aside from the mitzvah": even a "slight" mitzvah of a prophet. And thus is it written (I Samuel 13:13) "And Samuel said to Saul: You have acted foolishly. You have not kept the mitzvah, etc.⁠" "and so that he not turn aside from the mitzvah, right or left": even if he (seems to be) told that right is left and left is right.

"so that he prolong his days in his kingdom": If he does as is written here, he will be worthy of prolonging days in his kingdom.

"he and his sons": If he dies, his son succeeds him. This tells me only of a king. Whence do I derive (the same for) all of Israel's leaders? From "he and his sons in the midst of Israel" — All who are "in the midst of Israel" are succeeded by their sons.

R. Chanina b. Gamliel says: It is written (I Kings 3:13) "And also what you (Solomon) did not ask I have granted you — even riches and honor": I have granted you even what is not stipulated in the Torah. Shall I not then grant you what is written in the Torah (i.e., length of days, etc.) Only on condition that you observe the Torah, viz. (Ibid. 14) "If you (Solomon) walk in My ways to keep My statutes and My mitzvoth, as did your father David, then I shall prolong your days,⁠" and (Ibid. 9:4) "And as for you, if you walk before Me as your father David did, with wholeheartedness and uprightness, to do according to all that I have commanded you, to keep My statutes and My judgments, etc.⁠"

[End of Piska]

לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יאמר ציצית באיסר הריני עושה כולה תכלת תפלין של רצועה הריני עושה כולה זהב לכך נאמר לבלתי רום לבבו מאחיו:

ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למה נאמר לפי שהוא אומר לבלתי רום לבבו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ׳ ת״ל ולבלתי סור מן המצוה:

למען יאריך ימים על ממ׳ הוא ובניו מגיד שהמלכות ירושה לבנים וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו:

או בניו יכול אפלו רשעים ת״ל הוא מה הוא כשר אף בניו כשרים:

וכשם שהמלכות ירושה לבנים כך כהונה גדולה ירושה לבנים שנ׳ (ויקרא ו׳:ט״ו) והכהן המשיח תחתיו והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:

או בניו יכול אפלו בזמן שאינו ממלא מקומו של אביו ת״ל (שם) תחתיו מבניו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו היה ממלא ביראה אע״פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו:

לא היה ממלא ביראה אע״פ שהוא ממלא בחכמה אין ממנין אותו למנוי מן המנוין שבישראל:

בקרב ישראל שיהא שלום בישראל מיכ׳ אמ׳ אין מושחין מלך בן מלך ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדוניה ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ואת יהוא בן נמשי מפני מחלקתו של יהורם בן אחאב:

בְּדִיל דְּלָא יִירַם לִבֵּיהּ מֵאֲחוֹהִי וּבְדִיל דְּלָא יִסְטֵי מִן תַּפְקֵידְתָּא לְיַמִּינָא וְלִשְׂמָאלָא בְּדִיל דְּיוֹרֵיךְ יוֹמִין עַל מַלְכוּתֵיהּ הוּא וּבְנוֹהִי בְּגוֹ יִשְׂרָאֵל.

that his heart may not be lifted up from his brethren, nor swerve from the precepts of the Lord to the right or to the left, and may prolong (his days) in his kingdom, he and his sons in the midst of Israel.

דלא יתקף ליבביה^א מן אחוי ודלא יסטי מן מצוותה דאוריתה לא לימינה ולא לשמאלה^ב מן בגלל די יאריך יומין על מלכותיה הוא ובנוי בגו עמא בני ישראל.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתקף ליבביה״) גם נוסח חילופי: ״יתרברב ליביה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה דאוריתה לא לימינה ולא לשמאלה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודייה לא לימין ולא לשמיל״.

מטול דלא יגיס ליביה יתיר מן אחוי ומטול דלא יסטי מן תפקדתא לימינא ולשמאלא מן בגלל דינגוד יומין על מלכותיה הוא ובנוי ביני ישראל.

that his heart may not be arrogant toward his brethren, nor decline from the precepts to the right or the left, and that his days may be prolonged over his kingdom, his and his sons' among Israel.

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו – וְלֹא מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאוֹל לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ. אִם עוֹשֶׂה מַה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן כְּדַאי הוּא שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ. הוּא וּבָנָיו, שֶׁאִם הוּא מֵת בְּנוֹ עוֹמֵד תַּחְתָּיו. וְאֵין לִי אֶלָּא זֶה בִּלְבַד, וּמִנַּיִן לְכָל פַּרְנְסֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּנֵיהֶן עוֹמְדִין תַּחְתֵּיהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל״, כָּל שֶׁהוּא בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל בְּנוֹ עוֹמֵד תַּחְתָּיו. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (מלכים א ג׳:י״ג) ״וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד״, עַל מַה שֶּׁלֹּא הִתְנֵיתִי בַתּוֹרָה לִתֵּן נָתַתִּי לְךָ, עַל מַה שֶּׁהִתְנֵיתִי לִתֵּן לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶלָּא אִם כֵּן עָשִׂיתָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (וְאַתָּה) הַאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי״ וְגוֹ׳.

לִאַלַּא יַרתַּפִעַ קַלבֻּהֻ עַלַי׳ אִכ׳וַתִהִ וַלִאַלַּא יַזֻולַ מִןַ אלשַּׁרִיעַתִ יֻמנַתַּ וַלַא יֻסרַתַּ לִכַּיְ תַּטֻולַ אִיאמַהֻ עַלַי׳ מַמלַכַּתִהִ הֻוַ וַבַּנֻוהֻ פִימַא בַּיְןַ בַּנִי יִסרַאאִיל

בכדי שלא יתגבה לבו על אחיו, ובכדי שלא יסור מן ההלכות לא לימין ולא-לשמאל, בכדי שיתארכו ימיו על ממלכתו, הוא ובניו בתוככי בני ישראל.

[לבלתי רום לבבו – כלפי קונו יותר משאר אחיו, אבל על אחיו ישתרר, ואם ילחצם הרי רום לבבו לקונו.]⁠^א

לבלתי סור מן המצוה – אפילו מצוה קלה של נביא.

למען יאריך ימים וגו׳ – מכלל הין אתה שומע לאו. וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳) להעלות העולה, וכת׳: ויוחל שבעת ימים וגו׳ (שמואל א י״ג:ח׳), ולא שמר הבטחתו להמתין כל היום, ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו: נסכלת כי לא שמרת וגו׳ (שמואל א י״ג:י״ג), ועתה ממלכתך לא תקום (שמואל א י״ג:י״ד). הא למדת שבשביל מצוה קלה של נביא נענש.

^בהוא ובניו – מגיד שאם בנו הגון^ג הוא קודם לכל אדם.⁠^ד

א. הביאור המוסגר הוא חלק של תוספת מרש״י המופיעה בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ כ׳כ׳ רב׳ שמע׳, ורבו ר׳ש׳י׳⁠ ⁠⁠״ לאחר הביאור על י״ז:כ׳ ״הוא ובניו״ (שמופיע בכ״י לאחר הביאור על י״ז:י״ח ״משנה התורה״). הביאור לא מופיע בעדי נוסח אחרים.

ב. ד״ה ״הוא ובניו״ בי״ז:כ׳ מופיע בכ״י לייפציג 1 אחר ביאור ״משנה התורה״ בי״ז:י״ח, אך יש הערה בכ״י לייפציג 1 בסוף הביאורים לפסוק כ׳ שכאן מקומו של הביאור ״הוא ובניו״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13 נוסף כאן: ״למלכות״. המלה מופיעה בכ״י אוקספורד 34, אך הועבר עליה קולמוס.

ד. בכ״י לייפציג 1 מופיעות לאחר ד״ה ״הוא ובניו״ מספר תוספות של רש״י הקשורות לפסוקים בדברים י״ז:י׳-י״ב, דברים י״ז:י״ח, דברים י״ח:א׳, דברים י״ז:כ׳ שהובאו לעיל.

{See Hebrew text.}

ולבלתי סור מן המצוה AND THAT HE DEPART NOT FROM THE COMMANDMENT – not even from a less important command given to him by means of a prophet.

למען יאריך ימים TO THE END THAT HE MAY PROLONG HIS DAYS [IN HIS KINGDOM] – From the positive statement you may derive the negative (that if he does not fulfill the commandments his kingdom will not endure). And so, indeed, do we find in the case of Saul that Shemuel said to him, "Seven days shall you tarry, till I come to you" (Shemuel I 10:8) to offer burnt sacrifices, and it is written, "and he tarried seven days" (Shemuel I 13:8), but he did not keep his promise to wait the whole of the seventh day and had scarcely finished offering the burnt offering when Shemuel came (Shemuel I 10:10) and said to him "You have done foolishly; you have not kept [the commandment of Hashem your God, which He commanded you; for now would Hashem have established your kingdom upon Israel forever;] but now your kingdom shall not continue" (Shemuel I 10:13-14). Thus you learn that for the neglect of an unimportant command given by means of a prophet he was severely punished.

הוא ובניו [THAT HE MAY PROLONG HIS DAYS IN HIS KINGDOM] HE, AND HIS CHILDREN – This tells you that if his son is worthy of becoming king he has to be given preference to any other person (Horayot 11b).

פס׳: לבלתי רום לבבו מאחיו – זו מצות המלוכה. שאמר שמואל לישראל למען יאריך ימים על ממלכתו. אם עשה כהוגן כדי הוא להאריך ימים על ממלכתו.

הוא ובניו – שאם מת בנו עומד תחתיו.

בקרב כל ישראל – מיכן אמרו אין מושחין מלך בן מלך. ובמקום שיש מחלוקת מושחים מלך בן מלך כדרך שמשחו שלמה בן דוד מפני מחלוקתו של אדוניהו ואת יואש מפני עתליה. ¹ואת יהואחז מפני (יהורם. זה אחז) שהיה גדול ממנו שתי שנים. מפני שהמלכות ירושה ²בזמן ששלום בישראל שנאמר בקרב ישראל. אבל אם יש שם מחלוקת טעון משיחה כמו שאמרנו. ומנין שפרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בניו עומדין תחתיו:

1. ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים כצ״ל:

2. בזמן ששלום בישראל. היינו שאינו מחלוקת בדבר המלוכה:

לבלתי רום לבבו – אם היה חפשי מהמצות.

ולבלתי סור – כי אם לא ילמוד, לא ידע מה הוא. ושכרו: למען יאריך ימים.

THAT HE MAY NOT BE HAUGHTY. Which would occur, if he were above the law.

THAT HE MAY NOT TURN AWAY. For if he did not study, he would not know the law. His reward will be THAT HE MAY PROLONG HIS DAYS.

לבלתי רום לבבו מאחיו – זה טעם ל⁠{ו}⁠כסף וזהב לא ירבה לו (דברים י״ז:י״ז).

ולבלתי סור מן המצוה – זה טעם אספר תורה שיהא יוצא ונכנס עמו.

ורבותינו דרשו (בבלי סנהדרין כ״א:): את משנה התורה (דברים י״ז:י״ח) – שיהא לו שנים, אחת שיוצאה ונכנסת עמו, ואחת בבית גנזיו. ועוד קרי ליה: משנה, לפי שראוי הכתב להשתנות בימי עזרא, כדכתיב: {ו}⁠כתב הנשתוון כתוב ארמית (עזרא ד׳:ז׳). ולמען דבר זה יאריך ימים על ממלכתו – אם ישמרהו.

ובניו – כמו כן, והוא יזכה לבניו, כמו שעשה דוד לזרעו.

לבלתי רום לבבו מאחיו – SO THAT HIS HEART NOT BE ARROGANT ABOVE HIS BROTHERS – this is the reason for “He shall not greatly multiply for himself silver and gold” (Devarim 17:17).

ולבלתי סור מן המצוה – THAT HE NOT TURN ASIDE FROM THE COMMANDMENT – This is the reason for the Torah scroll, that it shall go out and enter with him.

And our Rabbis derived (Bavli Sanhedrin 21b:20): “a second (mishneh) Torah” (Devarim 17:18) – that he shall have two, one that goes out and in with him, and one that is in his treasury house. And additionally they called it: “a second (mishneh)” since the script was fitting to be changed in the days of Ezra, as it is written: “and the text of the letter was written in Aramaic [script]” (Ezra 4:7). ולמען AND FOR THE SAKE of this thing יאריך ימים על ממלכתו – HE WILL PROLONG HIS DAYS IN HIS KINGDOM – If he keeps it.

ובניו – AND HIS CHILDREN – Likewise, and he will provide merit for his children, like David did for his children.

לבלתי רום לבבו מאחיו – היינו טעמא לכסף וזהב לא ירבה לו (דברים י״ז:י״ז).⁠¹

ולבלתי סור מן המצוה – היינו טעמא לוהיה עמו וקרא בו (דברים י״ז:י״ט).⁠²

למען יאריך ימים – לפי שהרבנות מקברת את בעליה צריך הוא לדבר שיאריך ימים, ומטעם זה אומרין יחי המלך בשעה שמעמידין מלך.

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מר״י בכור שור.

לבלתי רום לבבו מאחיו, "so as not to lift his heart above that of his brethren.⁠" This is the reason why the king must not amass material wealth mentioned in verse 17.

ולבלתי סור מן המצוה, "and in order not to turn aside from the commandment;⁠" this is the reason why the King must always have a Torah scroll with him from which he is to read daily.

למען יאריך ימים, "so that he may prolong his life;⁠" it is a well known fact that the burden of high office is bound to shorten the life of the people charged with it. In order to counteract this, the Torah provides the King with an antidote, i.e. regular daily Torah study. This is also why when the King is crowned, the crowd welcomes him with the shout: יחי המלך. "long life to the King!⁠" (Kings I 1,25)

לבלתי רום לבבו וגו׳ – זה הפסוק מתחיל בל׳ ומסיים בל׳ לומר כי המלכות נקנה בשלשים מעלות שהן הן המביאין לו רום לבב.

לבלתי רום לבבו הוא הטעם לכסף וזהב לא ירבה לו, כי כבר נתן טעם ללא ירבה לו סוסים ונשים ולכסף וזהב לא נתן, לכן מבאר עתה טעם גם לזה.

ולבלתי סור מן המצוה – הוא טעם נכון לספר תורה שיוצאת ונכנסת עמו, ג״ן.

לבלתי רום לבבו מאחיו – נרמז בכאן בתורה איסור הגאות, כי התורה תמנע את המלך מגאות ורוממות הלב, וכל שכן האחרים שאינן ראויים לכך. כי בראוי להתרומם ולהתגדל יזהירנו להיות לבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו, כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפילו במלך, כי לי״י הגדולה והרוממות ולו לבדו התהלה ובו יתהלל האדם, כענין המבואר על ידי הנביאים: תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳), וכתיב: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו׳ (ירמיהו ט׳:כ״ג).

THAT HIS HEART BE NOT LIFTED UP ABOVE HIS BRETHREN. Here in the Torah a prohibition against conceit is alluded to, for Scripture prohibited even the king from indulging in conceit and haughtiness of heart, surely other people who are not of such commendable excellence [or merit, are forbidden to be haughty]. Scripture has thus admonished him for whom it is proper to be haughty and majestic that his heart must be as humble as that of his brethren of lower status, because conceit is a reprehensible character-trait, and it is loathsome to G-d even in a king. To G-d alone is the greatness¹ and exaltation,⁠² and to Him alone is the praise, and in [the knowledge of] Him may man glory, as the matter is explained by King Solomon, Every man that is proud in heart is an abomination to the Eternal.⁠³ It is further written, But let him that glorieth glory in this, that he understandeth, and knoweth Me.⁠⁴

1. See ibid., (11).

2. See Nehemiah 9:5.

3. Proverbs 16:5.

4. Jeremiah 9:23.

למען יאריך ימים על ממלכתו – מכלל הן אתה שומע לאו. וכן מצינו בשאול על שעבר מצוה קלה שאמר לו הנביא (שמואל א י׳:ח׳) שבעת ימים תוחל עד באי אליך, אמר לו (שם י״ג) נסכלת לא שמרת וגו׳, ועתה ממלכתך לא תקום.

הוא ובניו – למדך הכתוב שהמלכות ירושה, ואין צריך למשוח מלך בן מלך כי אם הראשון בלבד, אבל אם נפלה מחלוקת בישראל ואינן מסכימים מי ימלוך, אותו שהכל מסכימים להמליכו צריך משיחה, זהו שאמר בקרב ישראל, ודרשו רז״ל בזמן ששלום על ישראל, כלומר השלום בישראל הוא שהמלכות ירושה ואינו צריך משיחה. ומה שמשחו שלמה והוא היה בן מלך כבר דרשו רז״ל מפני מחלוקתו של אדוניה בן חגית.

למען יאריך ימים על ממלכתו, "in order that he may enjoy a long reign, etc.⁠" The Torah, while emphasizing the positive, also implies the negative consequences if the king will fail to heed the Torah's instructions. The best example is the first king of Israel, Shaul, who on account of a relatively minor sin, lost his kingdom and dynasty. The prophet Samuel had told him to wait for seven days for his arrival. Shaul failed to do so, (during the last hours of the seventh day) and the prophet not only chided him but told him that on account of this insubordination (described as foolishness) his kingdom would not endure (Samuel I 10,8 and 13,13-14).

הוא ובניו, "he and his sons, etc.⁠" This verse teaches that the succession is by heredity and that there is no need to anoint the son of the previous king (Horiot 11). However if there should break out a quarrel involving the succession, the choice that the people agree on will require anointing. This is the meaning of the words בקרב ישראל, i.e. if there is no dispute and all agree who should ascend the throne after the death of the previous king — only then is anointing not required. The reason Solomon had to be anointed was precisely because there had been a quarrel about which of David's sons should rule after him (compare Horiot 11).

לבלתי רום לבבו – טעם אהא שהזכיר וכסף וזהב לא ירבה לו (דברים י״ז:י״ז).

ולבלתי סור מן המצוה זה טעם לס״ת שיוצא ונכנס עמו.

לבלתי רום לבבו מאחיו – זה נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ולבלתי סור מן המצו׳ זו נתינת טעם לוכתב לו את משנה התורה הזאת לספר תורה התלוי בזרועו ויוצא ונכנס עמו ושמעתי כי אותו ס״ת התלוי בזרועו לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים ולפי שיש מן אנכי עד לרעך תרי״ג אותיות כנגד תרי״ג מצות קרוי ס״ת.

לבלתי רום לבבו, "so that his heart not feel superior;⁠" this is the reason why the Torah does not wish that the king amass undue amounts of gold and silver.

ולבלתי סור מן המצוה, "and in order that he do not deviate from G–d's commandments;⁠" this is the reason why a king is commanded to write a Torah scroll personally; this scroll is to accompany him wherever he goes. I have heard an opinion that what was written in that "Torah scroll,⁠" are only the Ten Commandments. Seeing that the Ten Commandments total 613 letters, it is as if this scroll was equivalent to the entire five Books of Moses which contain a total of 613 commandments.

לבלתי רום לבבו מאחיו – זו נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ולבלתי סור מן המצוה נתינת טעם לכתב לו משנה ספר התורה שתולה בזרועו ויוצא ונכנס עמו ושמעתי כי אותו ספר התורה לא היה כתוב בו רק עשרת הדברים ולפי שיש מאל״ף דאנכי עד אשר לרעך תרי״ג אותיות כנגד המצות קרוי ס״ת.

לבלתי רום לבבו – כאן רמז איסור הגאוה שמנע מהמלך רוממות הלב וכ״ש האחרים שאינם ראוים לכך כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפי׳ במלך כי לה׳ הגדולה ולו לבדו התהלה:

לבלתי רום לבבו, "so that his heart does not become haughty;⁠" here the Torah zeroes in on the negative virtue called pride, arrogance, haughtiness. By warning the King not to fall victim to such feelings, we commoners must surely learn that we are included in that warning, as we have far less to tempt us to display or harbour such feelings of superiority.

לבלתי רום לבבו מאחיו – הפ׳ מתחיל ומסיים בל׳ רמז שיצא מלכות מיהודה ששמו עולה ל׳ ול׳ מעלות במלכות ודוד בן ל׳ שנה במלכו ולכך אמר שירה שמתחלת בל׳ והוא למנצח לעבד ה׳ לדוד.

לבלתי רום לבבו מאחיו – מגיד שהגאוה מסירה המלכות ממנו ולזה השתדל השם יתעלה להסיר הגאוה ממנו במה שצוהו לשקוד על דברי התורה ושלא ירבה לו כסף וזהב מאד ובזה גם כן ישמור שלא יסור ממצות התורה ימין ושמאל כדי שיאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל וזה כי בשכר קיומו התורה יתמיד המלכות לו ולזרעו זמן ארוך ואמר הוא ובניו להגיד שהמלך כשזכה במלכות זכה בו לו ולבניו אם לא יגרום החטא שיסיר השם יתעלה המלכות מהם. וראוי שתדע שמאמרו שום תשים עליך יתבאר שהוא ראוי שיהיה באופן שיהיה עליך מלך רוצה לומר: שתשים בלבך שהוא מלך עליך ולזה ראוי שתירא ממנו ולא תעשה דבר שתסור אימתו מעליך ולא יעשה הוא זה גם כן כי ענין המלך לפי מה שיורה עליו הגדר הוא זה וראוי גם כן שיהיה ענינו ותוארו בצד שלא יעשוק ממנו האימה על האנשים והוא מבואר שכל האמור בפרשת מלך בספר שמואל מלך מותר לו ולזה הסכמנו לזכרו פה כדי שיהיו דיני מלך נכללים בזה המקום והנה מה שנזכר שם הוא שיש לו רשות לקחת מבני ישראל מעשר מהבהמות והזרעים והפרות שנאמר צאנכם יעשור ויש לו רשות לקחת בעל כרחם עבדיהם ושפחותיהם וחמוריהם לעשות מלאכתו שנאמר ועשה למלאכתו ויקח בני ישראל לחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ובנותיהם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות ובניהם לשים במרכבתו ולהיות פרשיו ולהיות רצים לפני מרכבתו ובחוריהם היפים יש לו לקחת לשמש לפניו ויש לו להטיל על העם מס או מכס שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ועניין העבדות הוא נתינת המס שנאמר יהיו לך למס ועבדוך.

ולבלתי סור מן המצוה אפילו מצוה קלה של נביא. דאלו במצוה חמורה של תורה הרי כבר אמור לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם:

למען יאריך ימים מכלל הין אתה שומע לאו. פי׳ מכאן למד שמואל הנביא שהעובר על מצות הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו ואמר לשאול עד שעבר על מצותו שצוהו שבעת ימים תוחיל עד באי אליך להעלות עולה וכתיב ויחל שבעת ימים ולא שמר הבטחתו לשמור כל היו׳ ולא הספיק להעלות עולה עד שבא שמואל ואמר לו נסכלת ולא שמרת וגומר ועתה ממלכתך לא תקום וגומר וכן היה הא למדת שבשביל מצוה קלה של נביא נענש:

הוא ובניו מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם. בפ״ק דכריתו׳ ובהוריות שכיון שנמשח למלוכה זכה ע״י כך למלוכה הוא ובנו ובן בנו עד סוף כל הדורות ומה שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדניה ויואש מפני עתליהו ויהואחז מפני יהויקים לסלק המחלוקת פי׳ הגון שיהא ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה היה ממלא ביראה אע״פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אע״פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו כדכתב הרמב״ם ז״ל בפר׳ א׳ מהלכות מלכים:

ובזה תהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא להשתרר ולהתגאות על עם ה׳. אחר שהם אחיו. וזהו לבלתי רום לבבו מאחיו. אחר שהם בני מלכים כמוהו כאומרו ברעה ויעבוד חנם:

ואולי רמז לבלתי רום לבבו מאחיו. בסבת רבוי הזהב שבו האדם מתגאה. וכן בסבת רבוי הסוסים. כי הסוסים מגביהים לבו של אדם ומשמחים אותו. ולכן נקרא סוס שהוא כמו שש. לפי שהם אותיות מתחלפות. כמו שפירשתי על לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. לפי שאמר למעלה נגילה ונשמחה בך ובתורתך. והוא סוד הדיבוק כאומרו כי בו ישמח לבנו. ולכן התחיל ישקני מנשיקות פיהו שהוא סוד הדיבוק. ואחר שאתם שמח בשמחת בית השואבה למי אמשילך או למי אדמך. לזה אמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי אחר שהסוס בטבעו שמח. ולכן כלל הזהב והסוס באומרו לבלתי רום לבבו מאחיו. ולבלתי סור מן המצוה אמר כנגד ולא ירבה לו נשים. לפי ששם אמר ולא יסור לבבו. ומה שאתה ירא שאם לא תרבה נשים שלא יהיו לך בנים ויפסק מלכותך. לזה אמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. כי בזכות התורה יהיו לך בנים רבים לישב על כסאך. כי היא חברתך ואשת נעוריך והיא אילת אהבים ויעלת חן. כאומרם חן תורה בעיני לומדיה:

אפילו מצוה קלה וכו׳. דאם לא כן, הרי כבר כתיב (ראו פסוק יט) ״לשמור את כל דברי התורה ואת החקים לעשותם״ (כ״ה ברא״ם):

מכלל הן. דהא ״למען יאריך ימים״ – אכל מה שנכתב למעלה קאי, ולכך אין לפרש שאם יעשה כל האמור בענין הזה למעלה – יאריך ימים, ואם לאו – לא יאריך ולא יקצר, דזה אינו, דאם יעבור על כל האמור בענין, שירום לבבו ולא ישמור כל התורה כולה, איך סלקא דעתך דלא יקצר, אלא על כרחך האי ״למען יאריך ימים״ ׳מכלל הן אתה שומע לאו׳. ועוד, רש״י פירש בפרשת יתרו אצל ״למען יאריכון ימיך״ (שמות כ, יב), שדברי תורה נוטריקון, נדרשים מכלל הן אתה שומע לאו, כדאיתא התם:

שאם בנו הגון וכו׳. דאם לא כן, ״ובניו״ למה לי. וכן דרשו בפרק קמא (דברכות) [דכריתות] (ה ע״ב) ובהוריות (יא ע״ב):

ימין וּשְמֹאול: עיין מ״ש¹ בפ׳ חקת על פסוק לא נטה ימין ושמאול.⁠^א [וּשְׂמֹאול].

בְּקֶרֶב: הבי״ת דגושה. [בְּקֶרֶב].

1. מ״ש: מ״ש במ׳ כ יז (׳ושמאול׳; במשפט האחרון שם נורצי מתייחס לפסוקנו וקובע ׳ובכולהו ספרי דאתו לידן מל׳⁠ ⁠׳).

א. נורצי טעה כאן וכתב, פעמיים (בדיבור המתחיל ובגוף ההערה), ׳ושמואל׳ תחת ׳ושמאול׳.

מכלל הן אתה שומע לאו כו׳. כלומר, מכאן למד שמואל הנביא שהעובר על מצות הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו, ואמר לשאול נסכלת לא שמרת וגו׳:

Implicit in the positive is the negative, etc. Meaning, that it is from here that Shmuel the prophet learned that one who contravenes the directive of a prophet, the days of his reign will not endure for long. And [therefore] he said to Shaul, "You have been foolish! You have not kept, etc.⁠"

לבלתי רום לבבו – פירוש על דרך אומרם ז״ל (משנה אבות ו׳:א׳) ומלבשתו ענוה ויראה, והוא אומרו כי באמצעות קריאת התורה לא ירום לבבו וגו׳, וכנגד היראה אמר לפני זה למען ילמד ליראה.

לבלתי רום לבבו, "so that his heart does not become arrogant, etc.⁠" This may be understood as analogous to Avot 6,1 ומלבשתו ענוה ויראה, "and it clothes him in meekness and the fear of God.⁠" [The subject is a person who studies Torah with a pure purpose. Ed.] The Torah means that studying Torah as the king is bidden to do daily will ensure that he does not become haughty. Concerning the king developing fear of the Lord, the Torah had already written in verse 19: "in order that he will learn to fear the Lord his God.⁠"

לבלתי רום לבבו מאחיו – שלא ינהג בגאוה. מאחיו. מאחיו ולא מנכרי שעל גוים מותר לנהוג בגאוה.

ולבלתי סור מן המצוה – אפילו על דבר קל של נביא.

ימין ושמאול – אפי׳ אומ׳ על ימין שהוא שמאל כמו בשאול.

למען יאריך ימים על ממלכתו וגו׳ – וכן הוא אומר בשלמה גם עושר גם כבוד וגו׳ אם תלך בדרכי וגו׳. והארכתי את ימיך. שעשירות וכבוד אתן לך בלי תנאי אבל אריכת ימים כבר כתבתי ולבלתי סור מן המצוה.

הוא ובניו – מלמד שבניו קודמין למלכות מכל ישראל אם ממלא מקומו מנין לכל נשיאות והתמנות שבנו קודם ת״ל בקרב ישראל מה שבקרב כו׳ בנו קודם. והנה ג׳ ראשי מדות הם שמוציאין את האדם מן העולם גאוה תאוה וחמדה וכנגד זה נצטוה מלך ג׳ מצות אלו לא ירבה סוסים הוא גאוה לא ירבה נשים הוא תאוה וכסף וזהב הוא חמדה וכן מבואר בזוהר כי גאה גאה. שגאה על גוותנים. סוס ורכבו. שרוכבו מתגאה במה שרוכב על הסוס.

לבלתי רום לבבו מאחיו – מלשון לבלתי נראה שהוא כתולדה היוצאת מן המאמר הראשון, ואיך מקריאתו בתורה ילמד להתרחק מן הגאוה, ולא מצינו בתורה מצוה מפורשת לאסור הגאוה, אולם כפי מה שפירשנו במלת משנה נכון מאוד, כי בין שאר הדברים היקרים שילמד מן הכהנים, יודיעוהו ג״כ מעלת הענוה שהיא מדה נפלאה בנפש, ובה נשתלם מרע״ה יותר מכל האדם, ועל ידה זכה להיות ראש הנביאים שלא קם נביא כמהו, כמו שאמרו קדמונינו ענוה מביאה לידי רוח הקודש, וכן אמר שלמה ולפני כבוד ענוה, ומלת כבוד על רוח הקודש, כן המלך יזכה לכתר הענוה שהיא יסוד לרוח אלהים שצלחה על המלכים. והנה אילו אמר הכתוב לבלתי רום לבבו סתם, היה פירושו שלא יתגאה בכבודו ובעשרו, עכשיו שהוסיף מלת מאחיו, למדנו שמצוהו על הענוה, כי לא די שלא יתגאה ולא יגביה ערכו יותר ממה שהוא באמת, אבל נוסף על זה יקטין ערכו ממה שהוא, ואעפ״י שהוא מלך ובו בחר ה׳ מכל העם, בכל זאת יהיה לבו שוה ברום עם לב הקטן שבישראל, וזהו מאחיו, שבכללם גם דלת עם הארץ, וזוהי באמת מדת הענוה הגדולה:

ולבלתי סור מן המצוה – כבר הזהירו למעלה לשמור את כל דברי התורה וכו׳, ומה טעם לכפול עתה, אלא מאמר זה כולל דרכים אחרים שבהן ילך המלך, וזה שאם יצוהו הנביא דבר גבורה בשם ה׳, לא יסור ימין ושמאל מאשר צוהו ה׳, ולעומת מה שהזהירו למעלה על הענוה אמר כאן, שאם יצוהו הנביא ענין גדול, כגון להשבית זדון ורשעה, ללחום מלחמות וכיוצא, אז לא יתנהג בענוה לאמר, מה אני יותר מכל אחי שאעשה זאת, אלא יגבה לבו בדרכי ה׳, לא יירא ולא יחת, וילבש גאוה וגאון באורח משפט, כדרך ויגבה ה׳ צבאות במשפט (ישעיה ה׳ ט״ז):

לבלתי רום – לא אמר יתגאה, כי הגאוה היא תועבת ה׳ כמ״ש תועבת ה׳ כל גבה לב, ואפילו הקטן שבישראל אסור לו להתגאות, אבל מן הענוה המשובחת הכתוב מדבר כי אחיו כולל כל ישראל כורמים ויוגבים ודלת עם הארץ, שלא יהיה לבבו רם מהם, אלא יחשוב כל אחד כמהו לחמול עליו ולהטיב עמו; וכן יזכה לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, ואין זה על מצות התורה שכבר הוזכר במקרא הקודם, אלא מצות הנביא שיצוהו בשם ה׳ לעשות דבר גבורה להשבית כל זדון ורשעה. וזהו מה שכתבו ז״ל בספרי מאחיו ולא משל הקדש, הכוונה שלא ציותה התורה לבלתי רום לבבו רק מאחיו שלא יבוזו בעיניו, שיחוס ויחמול עליהן, אבל בשל הקדש הם מצות ה׳ לא יהיה עניו אלא גבה לב, שהרשעים והזדים יהיו שפלים בעיניו כרמש האדמה לא יירא ויגבה לבו בדרכי ה׳ אשר יצוהו להדוך רשעים תחתם. והרב בזית רענן פי׳ שלא יקח משל הקדש ולא ייחת מהם להתנאות ולהתגדל בו, וזה לא יתכן כי חלילה שימעול בהקדש, ואם לא ירום לבבו מאחיו קל וחומר שלא יקח מקדשי ה׳ להתגדל בו (רנ״ו).

[לט] למען יאריך ימים על ממלכתו – מ״ש אם עושה הוא וכו׳ כדאי, התבאר (בסי׳ לד) בדיוק שם ממלכה, וממ״ש הוא ובניו מבואר שהמלכות ירושה, ומ״ש בקרב ישראל, ר״ל שכן המנהג בישראל לכל השררות שהם ירושה, ועי׳ בהוריות (דף יא), ועמ״ש למען יאריך ימים שהוא תנאי שלא יזכה לארך ימים רק אם יעשה כן כמו שנזכר בענין, מביא שלכן נתן ה׳ לשלמה עושר וכבוד בלי תנאי, ועל הארכת ימים התנה עמו תנאי אם ישמור את התורה, כי אחר שהתנה בתורה תנאי זה לא יכול להבטיח לו ארך ימים רק על תנאי, משא״כ עושר וכבוד שלא התנה עליהם בתורה נתן לו בלי תנאי:

לבלתי רום לבבו: עוד תפעל קריאת התורה תמיד, לשמרהו מרום הלב¹.

ולבלתי סור מן המצוה: כפירוש רש״י מצות הנביא בזמנו², וזה שייך להרמת הלב³. דבאמת מלך גדול מנביא, כדתנן שלהי מסכת הוריות (הוריות י״ג.), אבל מ״מ יש לו לדעת בלב⁴ דגדולה מעלת הנביא בדבר ה׳ ממנו.

למען יאריך ימים וגו׳: עוד תהיה קריאת התורה מועילה⁵ שבשביל זה יאריך ימים וגו׳⁶.

{יאריך ימים: ויש לפרש דקאי ביחוד על הא דסמיך ליה ״ולבלתי סור מן המצוה וגו׳⁠ ⁠⁠״, דהסרת לב מן מצות הנביא בזמנו, גורם ביטול מלכותו, כמו שאירע לשאול המלך⁷}.

1. לא כדעת החזקוני: ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ – היינו טעמא ל״כסף וזהב לא ירבה לו״. וכך משמע ברמב״ם, הבאנו הערה 182.

2. כלומר, חייב לקיים כל מה שנביא מצוהו כ׳הוראת שעה׳, מה שאינו קשור לקיום התורה.

3. אי שמיעה בקול הנביא נובעת מגבהות הלב של המלך. א״כ ״ולבלתי סור מן המצוה״ הוא תוצאה של ״לבלתי רום לבבו״, ואינם שתי תוצאות של עניינים שונים, ודלא כהחזקוני, עיי״ש.

4. וזהו ״לבלתי רום לבבו״.

5. א״כ קריאה בתורה תועיל לו לשלשה דברים: יראת ה׳, שמירה מרום הלב, הארכת ימי ממלכתו.

6. לא כפי שמשתמע מרש״י ש-״למען יאריך ימים״ הוא תוצאה של ״לבלתי סור מן המצוה״, שאם לא יסור ממצות הנביא יזכה להאריך ימים על ממלכתו.

7. כך פירש רש״י להדיא, וצ״ע.

לבלתי רום לבבו – אפשר לפרש שמשפט זה מתייחס אף לאזהרות שבפסוקים הקודמים (פסוקים כ״ו-כ״ז). לפירוש המכילתא (מדרש תנאים עמוד 106), הוא מתייחס אל הפסוק הקודם הסמוך, כלומר אף בקיום המצוות לא ירום לבב המלך על אחיו. אפשר לפרש גם, שהכתוב מזהיר את המלך שלא יעלה על דעתו שיש מן המצוות שלא נאמרו אלא בשביל ההמון ואילו המלך רשאי לעבור עליהם ח״ו, אלא גם המלך צריך להזהר שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל.

מן המצוה – השוה רש״י, שביטוי זה כולל אף מצוה קלה של נביא.

הוא ובניו – מסתמא בנו יורשו; השוה רש״י.

לבלתי רום לבבו מאחיו – בספרי ולא משל הקדש. ותמוה. ונראה לישב קצת, דבמצוה דסוסים ונשים כתיב טעמא, אך בלא ירבה כסף וזהב לא נאמר טעמא, ונראה פשוט, דהפסוק לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל קאי לפרש הטעמים על שני הדברים שאסר למלך להרבות כסף וזהב, ולכתוב לו את משנה וכו׳ וע״ז אמר לבלתי רום לבבו, דמש״ה לא ירבה לו כסף וזהב, ולבלתי סור מן המצוה, מש״ה וכתב לו וכו׳, וכן תמצא ביהונתן על קרא דלא ירבה כסף נקיט טעמא דלא ירום לבבו, ודריש הספרי הך מאחיו כמו משל אחיו, פירוש מהונם ומכבודם, כמו דדרשו על קרא דהכהן הגדול מאחיו, יעוי״ש, וע״ז אמר ולא משל הקדש פירוש שלצורך הקדש יכול להרבות כסף, שבזה לא ירום לבבו, וכן מצאנו בדוד ואני בעניי הכינותי כסף וזהב כו׳, וכן כתב הרמב״ם שלהכין כלי כסף וזהב שירבה לאוצרות בית ה׳ מצוה ועיין ירושלמי פאה ריש פרק ה׳, שהי׳ דוד מקדיש ראשון ראשון שלא יעבוד על לא ירבה.

למען יאריך ימים – תניא, אין מושחין כהנים מלכים, מאי טעמא, א״ר חייא בר אבא, על שם למען יאריך ימים על ממלכתו, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה וגו׳.⁠¹ (ירושלמי סוטה פ״ח ה״ג)

הוא ובניו וגו׳ – הוא ובניו – מלמד שירושה היא להם, לפיכך אין מושחין מלך בן מלך, והני מילי בזמן דליכא מחלוקת אבל בזמן דאיכא מחלוקת מושחין, דאמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל². (הוריות י״א:)

הוא ובניו וגו׳ – ללמד שאם מת – עומד בנו תחתיו, ואין לי אלא מלך, מניין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, ת״ל הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו³ (ספרי).

1. הנה לכתחלה אין ממנין לעולם מלך בישראל אלא מזרע בית דוד, שכן נאמר בו (שמואל א ז׳) כסאך יהיה נכון עד עולם, ורק כשאין לשעתו מלך ראוי מזרע בית דוד או לסיבה אחרת מענין משאר שבטים. ונ״מ בין מלכי בית דוד למלכי ישראל, שמלכי בית דוד זוכים המלוכה להם ולבניהם עד סוף הדורות כמש״כ, ומלכי ישראל תפסק המלכות מבית כל אחד אם אין לו בן יורש, ולאות על דבר זה אין מושחין לשם מלכות בשמן המשחה רק מלכי בית דוד, וזהו שאמר אין מושחין כהנים מלכים, ולאו דוקא כהנים לבד, אלא גם משאר השבעים לבד משבט יהודה שממנו תוצאות לבית דוד, כנודע, ונקיט כהנים לרבותא אעפ״י שהן בעצמן ראויים למשיחה, ומסמיך זה על לשון פסוק זה ודסמיך לי׳ לא יהי׳ לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, ומדכתיב זה סמוך לפרשת המלך דריש שלא יהיה להם כל חלק ונחלה במלכות נצחית, ואחד מן החכמים מסמיך זה על לשון הפ׳ לא יסור שבט מיהודה (פ׳ ויחי) כמבואר לפנינו שם, והענין מבואר. ואמנם אין דרשה זו אלא אסמכתית ולרמז בעלמא, שהרי התורה נכתבה קודם מלכות בית דוד, ורק על פי ההבטחה דלא יסור שבע מיהודה נרמז הדבר מראש.

2. ואז קרינן ביה הוא ובניו בקרב ישראל אף בלא משיחה. ומה שאינו מביא ראי׳ מפורשת דבמחלוקת צריך למשוח מהא שמשחו את שלמה אף שהי׳ בן מלך ורק מפני המחלוקת כנודע, הוא משום דרוצה למצוא סמך בתורה בענינו.

והנה אינו מבואר אם יש למלך רשות להנחיל ירושת מלכותו לבן בין הבנים ולבן קטן כמו בכל ירושה, אך הנה מצינו בדוד המלך שהנחיל מלכותו לשלמה אף שהיו אחים בכורים לו.

3. ובתוספתא שקלים פ״ב איתא בענין זה כל הקודם בנחלה קודם בשררה ובלבד שינהוג במנהג אבותיו. וע׳ ברמב״ם פ״ד ה״כ מכלי המקדש, ובארנו מענין דרשא זו בפ׳ תצוה כ״ע ל׳ ובריש פרשה במדבר בפסוק ובנים לא היו להם (ג׳ ד׳) יעו״ש. ויוצא מכלל זה רק כהן משוח מלחמה שאינו מנחיל משרתו לבנו, ובפרשה תצוה שם נתנו טעם לדבר, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון