Devarim 17 – דברים יז‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא קמח]

כי ימצא – בעדים. מכלל שנאמר להלן (דברים י״ט:ט״ו) על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר זה בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשני עדים ובשלשה עדים.

בקרבך באחד שעריך – מה תלמוד לומר לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.

לפי שמצינו שהנדחים בסייף יכול אף המדיחים תלמוד לומר את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו.

לפי שמצינו שאין עושים עיר הנדחת לא על פי אחד ולא על פי אשה יכול יהו פטורים תלמוד לומר איש או אשה.

אשר יעשה את הרע בעיני ה׳ אלהיך לעבור בריתו – קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועוול והמקום קרא לו חמשה שמות רע ומפר ברית מנאץ מכעיס וממרא וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.

[Piska 148]

"If there be found in your midst, in one of your cities (lit., "gates") which the Lord your G-d gives you, a man or a woman who would do what is evil in the eyes of the Lord your G-d, to break His covenant": "If there be found": by witnesses, it being written (Ibid. 19:15) "By word of two witnesses, or by word of three witnesses, shall a thing be established.⁠" This is a prototype for the rule that wherever "there be found" is mentioned, Scripture speaks of ("finding") by two or three witnesses.

"in one of your cities": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 5) "Then you shall take out that man or that woman who did this evil thing, to your cities (lit., "gates"), I might think, the reference is to the gate (i.e., the beth-din) in which he was judged; it is, therefore, written "gates" (verse 2), "gates" (verse 5). Just as "gates" (2) refers to the city in which they were found and not to the gate (beth-din) in which they were judged, so, "gates" (5) refers to the city in which they were found and not to the gate (beth-din) in which they were judged.

"a man or a woman": What is the intent of this? Because we find with a condemned city (viz. Ibid. 13:16) that (only) many who served (idolatry) are (put to death) by the sword, I might think that the same obtains with individuals (who did so); it is, therefore, written (Devarim 17:5) "Then you shall take out that man or that woman.⁠" Because we find that those who were incited are killed by the sword, I might think that the same applies to the inciters; it is, therefore, written (Ibid.) "the man or the woman and you shall stone them with stones and they shall die.⁠" Because we find that a "condemned city" is not declared through (the incitement of) an individual or of women, I might think that they are not liable (to the death penalty); it is, therefore, written (Ibid. 2) "a man or a woman who would do what is evil in the eyes of the Lord your G-d, to break His covenant.⁠"

He is called by five names: "banned,⁠" "abominated,⁠" "hated,⁠" "abhorred,⁠" "perverse.⁠"

And the Lord ascribes five names to him: "evil,⁠" "breaker of the covenant,⁠" "blasphemer,⁠" "angerer,⁠" "rebel.⁠"

And he leads to five things: the defiling of the Temple, the desecration of the Name, the departure of the Shechinah, the defeat of Israel by the sword, and the exile of Israel from their land.

כי ימצא אין מציאה אלא בעדים:

כי ימצא בא הכתוב ללמד על עובדי ע״ז שתהא מיתתו בסקילה לכך נאמ׳ הפרשה:

ד״א למה נאמרה לפי שנ׳ (במדבר ט״ו:ל״א) כי דבר ה׳ בזה הכרת תכ׳ לא שמענו אלא על העובד ע״ז במזיד ואין לו עדים במזיד ויש לו עדים שתהא מיתתו בסקלה (אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין) והרי דברים קל וחומר העובר על דברי בשר ודם מיתתו בסקלה על דברי מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בסקלה [אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין]:

בקרבך להוציא את העובד ע״ז בארץ ובא לו חוץ לארץ ומביא את העובד ע״ז חוץ לארץ ובא לו לארץ:

ד״א בקרבך לרבות את הגרים:

באחד שע׳ באחד בתי דינין:

איש או אשה פטר בה את הקטן והרי דברים קל וחומר ומה אם ערוה חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר שאר מצות שבתורה:

לפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא על פי עד אחד ולא על פי אשה יכול יהוא פטורין ת״ל איש או אשה:

אשר יעשה את הרע מגיד שאין רע אלא ע״ז שכל העובד ע״ז פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנ׳ לעבר בריתו ואין ברית אלא תורה שנ׳ (דברים כ״ח:ס״ט) אלה דברי הברית:

אֲרֵי יִשְׁתְּכַח בֵּינָךְ בַּחֲדָא מִן קִרְוָךְ דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ גְּבַר אוֹ אִתָּא דְּיַעֲבֵיד יָת דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לְמִעְבַּר עַל קְיָמֵיהּ.

If, in any one of the cities which the Lord your God will give you, there be found a man or woman who has done evil before the Lord your God in transgressing his covenant,

ארום ישתכח ביניכון בחדה מן קורייכון די״י אלהכון יהב לכון גבר או אתה די יעבד מה דסני ומרחק קדם י״י אלהכון למעברה בקיימיה^א.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בקיימיה״) גם נוסח חילופי: ״על קיים״.

ארום ישתכח ביניכון בחדא מן קורייכון די״י אלקכון יהיב לכון גבר או איתא דיעבד דביש קדם י״י אלקכון למעיבר על קיימיה.

If there be found among you in one of your cities that the Lord your God will give you a man or woman who doth what is evil before the Lord your God in transgressing His covenant,

וַאִן וגִדַ פִימַא בַּיְנַכֻּם פִי בַּעץִ׳ קֻרַאךַּ אַלַּדִ׳י אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מֻעטִיךַּ רַגֻלַא אַוְ אִמרַאַתַּ צַנַעַ אַלשַּׁרַּ בַּיְןַ יַדַיִ אַללָּהִ רַבִּךַּ פַתַּגַּאוַזַ עַהדַהֻ

ואם ימצא בתוככם, במקצת קריותיך אשר ה׳ אלהיך, נותן לך, איש או אשה שעשה את הרע לפני ה׳ אלהיך, ועבר על בריתו.

לעבור בריתו – אשר כרת אתכם, שלא לעבוד עבודה זרה.

לעבר בריתו TRANSGRESSING HIS COVENANT – i.e. the covenant which He made with you not to practice idolatry.

פס׳: כי ימצא – בעדים.

בקרבך באחד שעריך – שעד שנמצאו בו ולא שעד שנידונו בו. איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה׳ אלהיך לעבור בריתו. זו ע״ז העובד קרוי ה׳ שמות חרם ותועבה שנוי משוקץ ועויל. ד״א הקב״ה קרא לו ה׳ שמות רע. מפר ברית. מנאץ. מכעיס. ממרה. וגורם ה׳ דברים מטמא את הארץ מחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם:

כי ימצא – אחר שהזכיר האשרה אצל המזבח (דברים ט״ז:כ״א) שהיא בפרהסיא לכל, שב להזהיר על היחיד על עבודה זרה.

לעבור בריתו – הפך להעמידו.

IF THERE BE FOUND IN THE MIDST OF THEE. After Moses mentions that one is prohibited to plant an asherah near an altar which is in public view, he backtracks and warns the individual not to worship idols.⁠¹

IN TRANSGRESSING HIS COVENANT. La'avor brito (in transgressing His covenant) is the reverse of keeping His covenant. I have previously explained grammatically the word vayishtachu (and worshipped), in the Sefer Ha-Yesod.⁠²

1. In private.

2. See Ibn Ezra on Gen. 23:7 (Vol. 1, p. 230) and Ex. 18:7 (Vol. 2, p. 351).

כי ימצא – אחר שהזכיר אזהרת אשרה ואיסור זבח שב להזהיר היחיד על עבודה זרה.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

כי ימצא, "if there will be found amongst you, etc.;⁠" now the Torah addresses individual Israelites who may become guilty of idolatry.

כי ימצא בקרבך – הזכיר לשון בקרבך וכן בסוף הפרשה ובערת הרע מקרבך, לפי שדרך עוברי עברה לעשותה בסתר, ולכך צריך דרישה היטב שיחפש האדם אחר העברות הנעשות במסתרים ובמקומות המחבואים, ושיבער אותן כמו שיבער החמץ מן החורים והסדקים שבבית, וזהו לשון ובערת ולשון מקרבך. ועוד אפשר לומר שיכלול מקרבך מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב (תהלים ט״ו) וחרפה לא נשא על קרובו.

כי ימצא בקרבך, "If there will be found in your midst,⁠" etc. Mention of the word בקרבך both here and at the end of this paragraph (verse 7) reflects the fact that most sinners try and commit their sins in secret; this is why extensive investigations have to be made to bring the facts to light. Once found out, these sinners who are equated with the evil they did have to be destroyed like the leavened matters before Pesach which has to be cleaned out of all the cracks in the walls and in the floor. This is why the Torah writes ובערת, "you are to destroy,⁠" coupled with the word מקרבך, "from deep inside you.⁠"
It is also possible to understand the word מקרבך as an allusion to the relatives of the sinner, as if the Torah had written מקרוביך, "from among your kin.⁠" When someone observes a family member sinning (purposely) he is to shame him and be the first one to administer the punishment when it is imposed; he must neither allow feelings of kinship nor embarrassment to cause him to cover up such sins. This is the meaning of Psalms 15,3: "he must not be afraid to bear reproach for his relative's acts and therefore cover up for him" (compare Rashi).

כי ימצא בקרבך – כתב הרמב״ן כאשר ידבר במשפטי׳ מזכיר תחלת המשפט בע״ז או בעובדיה:

באחד שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך – לא שיהא דין זה נוהג בארץ שאף העובד ע״ז בחוצה לארץ הוא בסקילה אלא פי׳ הפסוק כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבלך:

איש או אשה – בעבור קלות האשה שהיא נוחה להתפתות לע״ז על ידי אות ומופת וכן הזכיר באוב וידעוני איש או אשה בעבור שרגילות הנשים בהם. ובספרי בעבור שאמר בעיר הנדחת יצאו אנשים בני בליעל ואין הדין ככה בנשים הוצרך לפרש בעובד שהוא באיש ובאשה:

כי ימצא בקרבך, "if there will be found in your midst,⁠" Nachmanides comments that it is commonplace for the Torah, whenever addressing the laws known as משפטים, laws dealing with inter-personal relations, that the first item on the list that follows always deals with idolatry or with those practicing it.

איש או אשה, "a man or a woman, etc.⁠" Seeing that it is part of the psyche of women to tend to inadvertently commit idolatrous acts by consulting soothsayers, or generally turning to people who claim to know the future, they tend to be impressed by people performing acts that demonstrate their extra-sensory capabilities. We find Biblical proof of this in Jeremiah, chapter 44.15 and onwards In the Sifri the reason for the separate mention of man and woman in this verse is explained as due to the fact that when speaking about the עיר הנדחת, Deut. 13,14, the Torah had described the guilty persons as אנשים, men, to indicate that if the instigator had been a woman the whole legislation of a city that had allowed itself to be seduced does not apply, the Torah had to emphasize that in the case of individual idolaters no difference is made between the punishment for men and women.

כי ימצא בקרבך – אחר שצוה למנות דיינים בכל עיר ועיר לשפוט כל בית דין את בני עירו, הזכיר משפט עובד עבודה זרה, שאינו נדון בעירו, אבל נדון באותה העיר שעבד בה. ואחריו הזכיר ענין מחלוקת בתי דינים, שזה גם כן נשפט בעיר אחרת, היינו במקום ״אשר יבחר ה׳⁠ ⁠⁠״ (דברים י״ז:ח׳), וכן ענין זקן ממרא.

לעבר בריתו – הברית שכרת על כל המצות, כי אמנם העובד עבודה זרה כופר את כל המצות ומבטלן.

כי ימצא בקרבך, after Moses instructed the people to appoint judges in each city so that each court would judge primarily people who lived in its vicinity, Moses continues with the trial of an idolater, something that is not judged locally, in the town where he lives, but in the town in which he committed the crime. Subsequently, Moses deals with the problem of disagreements among members of the court, or several courts with one another. Such disagreements are also not to be judged locally but “in the place that the Lord has chosen,” (verse 8) i.e. the same court in which an elder who refuses to submit to the majority view of his colleagues is to be judged.

לעבור בריתו, the covenant embracing all the commandments, for worshipping idols is an offence considered as equivalent to having violated all of the Torah’s commandments.

בעיני יְדֹוָֽד⁠־אלקיך: כל שם קדש שהוא במקף מתוג כגון זה. כך מצ׳ בס׳ יש׳. [יְדֹוָֽד⁠־אלהיך].

כי ימצא בקרבך – אומרו בקרבך, לחייב על הדבר לבני המקום ששם ימצא האיש עושה הרע ואחריהם יתחייבו כל יושבי הארץ, והוא מה שגמר אומר באחד שעריך, ורבותינו ז״ל (כתובות מ״ה:) דרשו שעריך לגזירה שוה שער שנמצאו בו ולא שער שנידונו בו, ואמרו אשר ה׳ אלהיך נותן לך, נתכוין לומר שעל מנת כן ה׳ נתנה לך.

לעבור בריתו – פירוש צריך שידע שהוא עובר ברית ה׳, ולזה צריך שיתרו בו ויודיעוהו מה גדלו מעשיו הרעים, גם רמז שאם אמר למתרים שהוא נשבע לעבוד עבודה זרה שיודיעוהו שקדמה לו ברית על זה ואין שבועתו חלה לבטל הראשונה והרי הוא עובר ברית ה׳ ויהרג.

כי ימצא בקרבך, "If there be found amongst you, etc.⁠" The reason the Torah adds the word בקרבך, "in your midst,⁠" is to place the burden of dealing with the sinner (idolator) on the local authorities. Jews in other cities are only charged with dealing with the idolator if the people of his own city have failed to do so. This is what is meant by the words באחד שעריך, "in one of your cities.⁠" Our sages in Ketuvot 45 make use of the expression שעריך both here and in verse 5 to rule that the execution of the idolator takes place where he performed the sin and not in the city where he was sentenced to death (assuming they are not the same). The reason that the verse concludes with "which the Lord your God is about to give to you,⁠" is a reminder that one of the reasons God gave us the Holy Land is that we observe the commandment to execute idolators.

לעבר בריתו, "to violate His covenant.⁠" Moses means that it is important for the sinner to realise that he violated God's sacred covenant. This is the reason he cannot be executed unless he had been properly warned of the penalty in store if he proceeded with his intention to commit this sin. There is also a hint here that if the idolator told the people who warned him to desist that he had sworn an oath to serve this particular deity, that he must be reminded that such an oath is not valid as he had been obligated under a previous oath dating back to Mount Sinai not to engage in any form of idolatry. His execution would therefore be perfectly legal if he went ahead and ignored the warning.

כי ימצא וגו׳ – מכאן ג״ש לכל מקום דכתיב ימצא. בעדי׳ הוא.

בקרבך – למעט נכרים מסקילה.

באחד שעריך – לג״ש מה כאן שער שעבד בו אף להלן כו׳.

באחד שעריך – אף שאין שם ב״ד. איש. למעט את הקטן יכול למעט גם אשה ת״ל או אשה. ולפי שבטומאת כהני׳ כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. ואמרת. לרבות שהוזהרו גדולים על הקטנים בא ללמד כאן שהוא להיפך.

לעבר בריתו – שג׳ בריתות הן ברית תורה וברית ע״ז וברית מילה. ושבת כנגד כולם. שנאמר ג׳ פעמים ברית עם אות בפרשת כי תשא אצל שבת.

לעבר בריתו – לכך עונש ישראל חמור מעכו״ם שישראל עובד ע״ז בסקילה וגוי בסייף משום שישראל כרתו ברית על ע״ז ולכך חמור מעכו״ם.

כי ימצא – כבר כתבנו (לעיל ד׳ ט״ז) שיש שני מיני ע״ז, וכאן מדבר אל המין השני, שהעובד יודע רבונו, אלא שלא יאמין כי הוא יתברך בעצמו נוהג עולמו, אלא מסרו תחת יד העליונים, ושראוי לעבוד גם למנהיג העולם הזה, וזהו השתוף שהגוים פטורים עליו, אבל הישראלי חייב עליו מיתה, ולהודיע שמדבר על השתוף, הוסיף הכתוב מלות לעבור בריתו, וזהו הברית שכרת השם עם ישראל להנהיגם למעלה מן הטבע, ולעומת זה נתן להם תורה נפלאה נשגבה מדרכי הטבע, ולכן הישראלי הזה העובד ע״ז על דרך זה שאמרנו, כופר בכל התורה כלה, שהרי לדעתו הנהגת העולם כלו היא כפי הטבע, ושוב אין מקום למצות התורה שהן כלם למעלה מן הטבע:

בהקשר לאמור לעיל, מובאים עתה סדרי דיני עונשין, שהנציגים הלאומיים או שלוחיהם צריכים לנהוג על פיהם, בקיימם את תפקידם להקים את התורה לאחר שהופרה אחת ממצוותיה. המקרה שנבחר כאן כדוגמא הוא של החטא החמור ביותר: עבודה זרה.

אפילו במקרה כזה, הדיון בבית הדין חייב להתנהל במדויק באותו סדר מפורט שנתפרש עבור עבירות קלות יותר. גם כאן, בחטא החמור ביותר, צריך לדון, כמו בכל דיני עונשין שבישראל, על יסוד הגדת עדות מפי עדי ראייה. ראיות נסיבתיות [היינו מצד הקשר העניין, שלא על פי עדות ראייה] אינן מתקבלות. אפילו במקרה כזה, בית הדין יכול להתחיל בדיון רק לאחר שנתקבלה הַאֲשָׁמָה מפי עדי ראייה, אשר ביכולתם להעיד עדות כשרה ומקובלת בדין. אין מקום בדיני ישראל לשיטות משפטיות המבוססות על הלשנות ודברי קטרוג גרידא. עדות העדים חייבת להיות נתונה לבחינה זהירה ומדוקדקת ביותר, ובית דין של מטה הפועל על פי התורה יכול לפעול כנגד הנאשם רק אם נקבע מעל לכל ספק, שבעת שעשה את המעשה התרו בו, והוא היה מודע לכך שמעשהו הנו עבירה. כל הפרטים האלה רמוזים במקרה המתואר כאן בפסוקים הבאים.

כי ימצא בקרבך – ״מצא״ הוא הלשון המקובלת לראיית העדים, שהיא היסוד לכל עדות (השווה שמות כב, ג; במדבר טו, לב–לג). על אף ש״מצא״ מציין גם מציאת דבר בכוונה כתוצאה מחיפוש, בדרך כלל הוא מורה על מציאה שלא בכוונה, והוראה זו עולה בקנה אחד עם המצב האובייקטיבי לחלוטין שבו נקלעו העדים לעובדה הנקבעת על ידי עדותם.

בקרבך באחד שעריך – הכתוב פונה אל הכלל הלאומי. בכל מקום שהעבירה נעשית בארץ, היא תמיד נעשית ״בקרב האומה״, והאומה מחויבת לקיים את התורה נגד העוברים עליה. חובה זו מוטלת על הציבור הלאומי, על בניו כעדים, ועל נציגי האומה או שלוחיהם כבתי דין.

אשר יעשה את הרע בעיני ה׳ אלקיך לעבר בריתו מן הסתם אינו מתייחס רק לחטא עבודה זרה הנידון בפסוקים הבאים, אלא הוא כינוי כללי לכל העבירות שבית דין מענישים עליהן. העבירה על כל איסור שהוא – הווי אומר, עשיית דבר שה׳ אמר עליו שהוא ״רע בעיניו״ – היא עבירה על ברית ה׳. כל אחת ממצוות ה׳, ללא יוצא מן הכלל, נכללת בכמה וכמה כריתות ברית (עיין שמות כד, ח; להלן כח, סט; כט, ח; סוטה לז:), ובכך הפכה כל מצווה ל״ברית״, דבר מוחלט ובלתי ניתן לשינוי (עיין פירוש, בראשית ו, יח).

בית הדין אינו מעניש את החוטא אלא אם כן עשה את ״הרע בעיני ה׳ אלקיך״ מתוך ההכרה שבכך הוא ״עובר בריתו״ – הווי אומר, רק אם החוטא היה מודע בעת עשיית החטא למאמר הכתוב האוסר את המעשה, ולעונש הכרוך בעשיית המעשה. ניתן לקבוע עובדה זו רק על ידי ״התראה״ – הווי אומר, על ידי שהעדים מזהירים את החוטא בשעת עשיית החטא; ועל ידי שהחוטא מקבל את ההתראה – היינו, שהחוטא אומר במפורש שהוא עושה את המעשה אף על פי שהוא חֵטא, ושהוא יודע שהוא עתיד להיענש עליו. מכאן השאלות ששואלים את העדים: ״התריתם בו, קבל עליו התראה, התיר עצמו למיתה, המית תוך כדי דיבור״ וכו׳ (סנהדרין מ:; עיין פירוש, ויקרא כ, יז; במדבר טו, לג; עיין גם פירוש להלן פסוק ו).

[ט] כי ימצא – לשון ימצא שנזכר בדיני נפשות ומלקות וממון הוא ע״י עדים כמו שפי׳ להלן ע״פ שנים עדים ומזה נלמד לכ״מ, עמ״ש בפי׳ המכלתא משפטים (סי׳ סג):

[י] בקרבך באחד שעריך – מ״ש באחד שעריך מיותר, ופי׳ חז״ל שבא ללמד שמ״ש והוצאת את האיש וכו׳ אל שעריך, אין הפי׳ אל מקום הב״ד, ששם שער בא הרבה פעמים על מקום מושב הב״ד שהיה דרכם לשבת בשער העיר, כמו ובועז עלה השער, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, רק פי׳ אל העיר שנמצאו בו כמו בשעריך תאכלנו, כ״ה בכתובות (דף מה) ועפ״ז הגיה הגר״א את דברי הספרי שומע אני שער שנדונו בו וכן היה גי׳ רש״י שכתב המתרגם אל שעריך לתרע בית דינך טועה כי מדמינן שעריך שלהלן לשעריך שבכאן שפי׳ שער שנמצאו בו:

[יא] איש או אשה – וחזר ואמר והוצאת את האיש או את האשה וסקלתם, מפני שבדין עיר הנדחת אם המדיח הוא יחיד או נשים אינם בכלל, ה״א שגם יחיד העובד כו״ם או נשים העובדות יהיו פטורים לכן אמר והוצאת את האיש או את האשה, ואמר פה איש או אשה לבל נאמר שאם יחידים הודחו ע״י מדיחים דינם בסייף לכן אמר שדין זה של סייף רק בהודחו רוב בני העיר, [והגהתי כגי׳ הגר״א]:

כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו׳: כל זה בא¹ לענין המיוחד בעובד עבודת כוכבים שנהרג בשער שעבד עבודה זרה², ולא בשער שנדון ככל חייבי מיתות³. על זה דייק זה המקרא דוקא ״בקרבך״, היינו בעיר של ישראל, ולא בעיר של עובדי כוכבים⁴, ודוקא ״באחד שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך״, היינו בארץ ישראל, ולא בחו״ל, כמו שכתב הרמב״ן ז״ל דבחו״ל נדון על פתח בית דין שנדון שם ככל חייבי מיתות⁵.

לעבור בריתו: דכל עבירה הרי הוא ״רע בעיני ה׳⁠ ⁠⁠״, אבל כאן הרע היה ״לעבור בריתו״ ומפרש (פסוק ג׳) ״וילך ויעבוד וגו׳⁠ ⁠⁠״⁶. ולדעת רבא בסנהדרין (סא,ב) דהעובד מאהבה או מיראה פטור⁷, יש להוסיף דהכי דייק הכתוב – דוקא ״לעבור בריתו״ דמכוון לכך, ולא מאהבה ומיראת אדם.

1. מדוע חזרה התורה על ענין זה שכבר הוזכר בספר שמות (כב,כט) ״זובח לאלהים יחרם, בלתי לה׳ לבדו״.

2. רש״י (פסוק ה׳) ד״ה אל שעריך: המתרגם ״אל שעריך״ ׳לתרע בית דינך׳ טועה, שכן שנינו (כתובות מה,ב) ״אל שעריך״ – זה שער שעבד בו. או אינו אלא שער שנדון בו? נאמר ״שעריך״ למטה (פסוק ה׳) ונאמר ״שעריך״ למעלה (פסוק ב׳), מה ״שעריך״ האמור למעלה שער שעבד בו אף ״שעריך״ האמור למטה שער שעבד בו, ותרגומו ׳לקרויך׳.

3. כמבואר ברמב״ם בהלכות סנהדרין פרקים יב-יג.

4. כשבמקרה כזה יסקלוהו בפתח בית הדין שנדון בו.

5. זה לשונו: ועוד הוצרך לומר ״באחד שעריך״ ללמד שיסקל על שער שעבד בו, וזה בארץ, כי בחוץ לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו.

6. וכפי שפירש רש״י: ״לעבור בריתו״ – אשר כרת אתכם שלא לעבוד אלילים.

7. איתמר, העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה (רש״י: מאהבת אדם ומיראת אדם, ולא חשבה בלבו באלהות)... רבא אמר פטור (רש״י: בין במזיד בין בשוגג, דלאו כלום עבד)... אי קבליה עליה באלוה – אין, אי לא – לא.

איש או אשה – גם האשה גם כי חלשה לא תחוס עליה.

כי ימצא – ולהלן הוא אומר (פ׳ ו׳) על פי שנים עדים וגו׳, זה בנה אב, שכל מקום שנאמר ימצא – בשנים ובשלשה עדים הכתוב מדבר.⁠¹ (שם)

איש או אשה – מה תלמוד לומר, אלא לפי שמצינו שאין עושין עיר הנדחת על פי יחיד וע״פ נשים, יכול אף כאן פטור בכאלה, תלמוד לומר איש או אשה² (ספרי).

1. דכך מורה לשון ימצא שאין ספק בהווייתו וזה יצוייר רק כשיש עדים בדבר, ובכ״ז צריך לבנין אב להוראת מספר העדים.

2. דין זה בעיר הנדחת מבואר לעיל בפ׳ ראה י״ג י״ד. ולכאורה אינו מבואר הא גם גבי עיר הנדחת קיי״ל דאעפ״י שיחיד או נשים אין עושין עיר הנדחת היינו רק לענין זה שאין נשרפים כולם וממונם פלט, אבל בכ״ז היחיד או הנשים הן נדונין בסקילה, וא״כ מהיכי תיתא שבכאן יהיו פטורים כלל, אך באמת הא גופא דשם נידונין בסקילה ילפינן מן הכתוב הזה, דזולת פסוק זה לא מצינו מקום אחר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון