Devarim 17 – דברים יז‏ – Mikraot Gedolot

לשמוע לבית דין הגדול – ספר החינוך תצ״ה. מפסוקים אחרים – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קע״ד, סמ״ג מצוות עשה קי״א

[פיסקא קנד]

ועשית על פי הדבר – על הורית בית דין הגדול שבירושלם חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הורית בית דין שביבנה.

[Piska 154]

"And you shall do according to the thing that they tell you from that place which the Lord chooses": By the ruling of the great beth-din in Jerusalem (i.e., the Sanhedrin) the death penalty obtains, and not by the ruling of the beth-din in Yavneh.

ועשית על פי הד׳ שומע אני יהא שומע ואינו עושה ת״ל ועשית:

מן המקום ההוא שמשם תורה יוצאה לכל ישראל:

ושמרת לעשות ככל אשר יורוך מנ׳ שאם יאמר לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע לדבריהם ת״ל ככל אשר יורוך:

וְתַעֲבֵיד עַל מֵימַר פִּתְגָמָא דִּיחַוּוֹן לָךְ מִן אַתְרָא הַהוּא דְּיִתְרְעֵי יְיָ וְתִטַּר לְמֶעֱבַד כְּכֹל דְּיַלְּפוּנָּךְ.

And you shalt do according to the word of the sentence which they will show you from the place which the Lord will choose, and you shalt observe to do according to all that they will teach you.

ותעבד על פם פתגמא^א די יתנון^ב לכון^ג מן אתרא ההוא די יתרעי ממריה די״י ותתטרון למעבד כל^ד מה די ילפון יתכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותעבד על פם פתגמא״) גם נוסח חילופי: ״ותעבדון על מימר״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתנון״) גם נוסח חילופי: ״יהוון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכון״) גם נוסח חילופי: ״להון״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כל״) גם נוסח חילופי: ״ככל״.

ותעבדון על מימר הילכת אורייתא דיחוון לכון מן אתרא ההוא דיתרעי י״י ותיטרון למעבד ככל דילפונכון.

Then shall you do according to the word of the custom of the law that they will show you at the place the Lord will choose, and observe to do whatsoever they teach you.

מן המקום ההוא – ¹זה בית דין הגדול שהוא ע״א בלשכת הגזית.

1. זה בית דין הגדול, ספרי פיסקא קנ״ד.

וַאעמַל בִּחַסבִּ אלּאַמרִ אלּדִ׳י יַפתֻונַךַּ בִּהִ מִן דַ׳לִךַּ אַלּמַוְצִ׳עִ אַלַּדִ׳י יַכ׳תַּארֻהֻ אַללָּהֻ וַאחפַט׳ לִתַּעמַלַ כַּגַמִיעִ מַא יַדֻלֻּונַךַּ בִּהִ

ועשה לפי הדבר אשר יפסקו לך הלכה בו, מאותו המקום אשר ה׳ בוחר בו, ושמר לעשות ככל מה שיכונו אותך בו.

פס׳: ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳ – על הוריות בית דין הגדול שבירושלים חייב מיתה. ¹ואין חייבין מיתה על הוריות בית דין שביבנה:

1. ואינו חייב מיתה על הוראת ב״ד שביבנה. אבל חייב לעשות כמו שהורו. רק מיתה הוא פטור (חכם הספרדי):

מן המקום ההוא – מלמד שהמקום גורם (בבלי סנהדרין פ״ז.).

מן המקום ההוא – FROM THAT PLACE – This teaches that the place causes [the rulings to become authoritative] (Bavli Sanhedrin 87a:4).

ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא – צוה בכאן לעשות בהוראה הזאת לפי מה שהסכימו בית דין הגדול שבמקום הבחירה ולפי שלא היה צריך לומר מן המקום ההוא למדנו מזה שאם יצאו מן המקום ההוא והגידו לא חוייב לשמוע לדבריהם ומי שעבר על דבריהם אינו חייב מיתה כי התורה דקדקה שיגידו זה מהמקום ההוא.

ושמרת לעשות ככל אשר יורוך – מגיד שאנחנו מחוייבים להמשך בדבריהם כדברי התורה ובכל מה שיתבארו ממנה ולזה אמר ככל אשר יורוך.

ועשית על פי הדבר: חצי הספר בפסוקים.

ועשית על פי הדבר – פירוש לא מבעיא המשפט עצמו שהגידו לך אלא אפילו משפטים אחרים הנבנים על פי שמועה זו, כי כמה משפטים יסתעפו מפרט משפט אחד.

ועשית על פי הדבר, "and you will act in accordance with the ruling, etc.⁠" Not only the specific matter concerning which you requested a Supreme Court decision is binding upon you, but so are other judgments which derive from this decision. It is not unusual that a single judgment has numerous implications regarding other details of the same legislation.

ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו – הגדה זו חכמה.

אשר יורוך – אלו י״ג מדות שהתור׳ נדרשת בהם וכמ״ש ועליהם ככל הדברים ודרשו רז״ל ככל. זו דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. כי יש שבעים פנים לתורה ונרמז במלת ככ״ל שעולה שבעים והם בדרוש ורמז. אף כאן עפ״י התורה אשר יורוך זו פשטות התורה שבכתב. ועל המשפט זו ראיות ונקראו דין. כמ״ש למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט. וזו י״ג מדות שהתור׳ נדרשת בהן וזהו ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו וגו׳ ושמרת וגו׳.

מן המקום ההוא – מלמד שהמקום גורם, כי להיותו המקום הנבחר, לכן שמה ישבו כסאות למשפט צדק, ודבר ה׳ יצא מירושלים:

ועשית וגו׳ אשר יגידו – ״הגדה״ – משורש ״נגד״ – היא כל אמירה המביאה עובדה לתשומת לבו של אחר, כך שהעובדה עומדת לנגדו ״באופן אובייקטיבי״. נמצא ש״הגדה״ היא סיפור דברים על דבר שהתרחש או שנאמר. כמו כן ״הגדה״ היא גילוי: ״ויגד לכם את בריתו״ (לעיל ד, יג), ״מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב״ (תהילים קמז, יט); והיא גם העברת המסורת: ״שאל אביך ויגדך״ (להלן לב, ז).

לפיכך, ״הגדה״ בפסוק ט היא שם כללי לכל הכרעה שניתנה על ידי בית הדין הגדול, בין אם הכרעה זו מבוססת על מסורת, סברה, או תקנה. האומה כולה וחכמי התורה שלה חייבים לראותה כ״הגדה״: מאמר העומד לפניהם באופן אובייקטיבי. מכאן ואילך, תוכן הגדה זו נעשה לעובדה הלכתית, אשר ההלכה העיונית והמעשה יתבססו עליה.

חובה לקבל ללא טענות ומענות את ההכרעה שניתנה על ידי בית דין הגדול כתשובה לשאלה, וחובה זו אמורה בפסוקנו (פסוק י). הכרעה זו מכונה כאן בשתי לשונות, לפי המקור שממנו נובעת ההכרעה: או שהיא ״הגדה״ [״אשר יגידו לך״] במובן המצומצם, או שהיא ״הוראה״ [״אשר יורוך״].

״הגדה״ במובנה המצומצם היא מסורת. נתעורר בך ספק או שאלה, משום שנשמט מידיעתך דין השייך לתורה שבעל פה – כגון ״הלכה למשה מסיני״. בית דין הגדול משלים עבורך את המסורת: יגידו לך מן המקום ההוא.

באופן אחר, הכרעת בית הדין היא ״הוראה״: מסקנה שהגיעו אליה באמצעות הכללים שנקבעו על ידי נותן התורה לפרש בהם את תורתו – כגון י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן; או שההוראה היא תקנה שנתקנה לצורך השמירה המעשית של המצוות. שתי אלה – בניגוד ל״הגדה״, מסורת גמורה – הן ״הוראה״: תוצאתה של פעילות שכלית המבינה דבר מתוך דבר או היוצרת דבר חדש, ועל כך נאמר כאן ״אשר יורוך״.

חובה לקיים גם ״הגדה״ וגם ״הוראה״: ועשית וגו׳ ושמרת לעשות. חובה זו אמורה בהדגשה מיוחדת בנוגע ל״הוראה״: ״ושמרת לעשות״, שכן ב״הוראה״ האדם הוא שותף על ידי פעילותו השכלית היוצרת.

[כב] ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳ – ר״ל רק אם הגידו לך בלשכת הגזית לא אם יצאו ממקומם, כמ״ש סנהדרין (דף יד) מצאן אבית פגי והמרה עליהם יכול תהיה המראתו המראה ת״ל וקמת ועלית אל המקום, ופרש״י ותוס׳ דבית פגי לאו דוקא רק חוץ ללשכת הגזית, וע״ז כפל שנית מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳ ומזה מוכח שאין חייב מיתה על המראת ב״ד שביבנה הגם שמצוה לשמוע להם (כנ״ל סי׳ כ):

ועשית וגו׳: היינו מעשה זה שבא לידם¹.

מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳: כפל הכתוב דברים הללו², להגיד טעם על זה, לא משום שמסתמא המה גדולי תורה יותר מהחולקים, דמשום זה הטעם לחוד יש עדיין מקום להרהר ולומר כי חכמתי יותר. אלא יש לדעת דהמקום הנבחר³ מסייע הרבה להוציא לאור הלכה לאמת⁴.

ושמרת לעשות:⁠⁵ תעשה מהוראה זו משנה⁶, כדי לעשות עוד חקירות שיבואו לידך⁷.

ככל אשר יורוך:⁠⁸ סדרי הלמוד וההוראה⁹.

1. כלומר, לתרגם את אשר ״והגידו״ בענין ״דבר המשפט״ אל שפת המעשה עובר לעשייתו.

2. אחרי (פסוק ח׳) ״אל המקום אשר יבחר ה׳⁠ ⁠⁠״.

3. בית המקדש (לשכת הגזית).

4. וזו כוונת הגמרא (סנהדרין פז,א) ׳מלמד שהמקום גורם׳.

5. דייק מזה שלא כתוב ״ועשית״.

6. כלומר, יסודות הלכתיים איתנים. (כך היא משמעות ׳שמירה לעשות׳ בכל מקום במשנת רבינו).

7. וכך מובטחת נצחיות התורה.

8. ולא ׳ככל אשר יגידוך׳ (על משקל ״והגידו לך״).

9. כלומר, התהליך כולו, ולא רק המסקנה הסופית.

ועשית על פי הדבר – הכתוב פונה אל הדיין המקומי.

אשר... מן המקום ההוא – הוא נותן טעם לאזהרה זו, ויחד עם זאת הננו למדים מכאן, כי רק הממרה את פי בית הדין הגדול שבירושלים חייב מיתה, ולא הממרה את פי הסנהדרין שביבנה (ספרי).

ושמרת לעשות ככל אשר יורוך – הכתוב בא ללמד, שלא רק במקרה של ספק שהובא לפני בית הדין הגדול להכרעה נצטווינו לשמוע בקולו, אלא בכל דבר הננו חייבים לשמוע בקול בית הדין הגדול.

מן המקום ההוא – מלמד שאין זקן ממרא נדון אלא על פי ב״ד של שבעים ואחד.⁠¹ (סוטה ז׳ ב׳ ברש״י)

מן המקום ההוא – מלמד שאין חייבים עד שתהא הוראה מלשכת הגזית² (ירושלמי הוריות פ״א ה״א).

מן המקום ההוא – ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות³ ולא דנו דיני נפשות, מאי טעמא, כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יוכלו לדון, אמרו, מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא לחייב, דכתיב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא – מלמד שהמקום גורם⁴. (ע״ז ח׳:)

1. כיון דעיקר ההוראה תלוי במקום ההוא, דהיינו לשכת הגזית ששם היו יושבין ב״ד הגדול של שבעים ואחד, וע׳ בתוס׳.

2. היינו הך דדרשא דלעיל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם, וי״ל דדרשא זו באה להוסיף ולרמז דרשת הספרי בפסוק זה, על הוראות ב״ד הגדול שבירושלים חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הוראות ב״ד שביבנה אעפ״י דמצוה לשמוע להם, דגם הם בכלל ובאת אל הכהנים וגו׳, ע׳ בספרי. וי״ל דזה מדייק מכפל לשון המקום ההוא, כאן ובפסוק ח׳.

3. מקום חוץ ללשכת הגזית הי׳ בהר הבית וכך שמו, כ״פ רש״י כאן ובסנהדרין מ״א א׳, אבל בר״ה ל״א א׳ הגירסא חנויות, ופרש״י חנויות עשו להם בהר הבית וישבו שם, ונראה דאין הפי׳ חנויות של סחורה אלא הם מין אהלים הנעשים לנוח שם, והוא מלשון תחנה.

4. ר״ל שאין ד״נ נוהג אלא בעוד שסנהדרי גדולה יושבין בלשכת הגזית, ומכיון שיצאו משם שוב לא היו רשאים לדון דיני נפשות, והלשון נגלי ממקום למקום וכו׳ אינו מיושב כל כך, ובערוך ערך חנות הגירסא מוטב נגלי ממקום דכתיב בי׳ על פי הדבר אשר וגו׳, ולשון זה מיושב יותר לפי ענינו.

ומ״ש כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלו למידן פירש״י ולא היו מספיקים למידן, עכ״ל. ואין פי׳ זה מספיק לדעתי, ותמיהני שלא פירש כפשוטו דמשום רבוי הרוצחין לא היתה עוד יד ב״ד תקיפה עליה לדונם בד״נ, וראי׳ נראה לפי׳ זה מהנוסחא אשר בש״ס כת״י דבמקום הכתוב לפנינו ולא יכלו למידן כתוב שם ולא יכלי להו, ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון