×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) כִּֽי⁠־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת⁠־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת⁠־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃
If a poor man, one of your brothers, is with you within any of your gates in your land which Hashem your God gives you, you shall not harden your heart or shut your hand from your poor brother.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״גמזרחיצרור המורגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
כי יהיה בך – ולא באחרים.
אביון – תאב תאב קודם.
אחיך – זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך, מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.
באחד שעריך – יושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת.
בארצך – יושבי הארץ קודמים ליושבי חוצה לארץ כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצוה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר.
אשר ה׳ אלהיך נתן לך – בכל מקום.
לא תאמץ את לבבך – יש בן אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן.
ולא תקפוץ את ידך – יש בן אדם שפושט את ידו וחוזר וקופצה.
מאחיך האביון – אם אין אתה נותן לו סופך ליטול הימנו מנין אם פתחת פעם אחת פתח אפילו מאה פעמים תלמוד לומר כי פתוח תפתח את ידך לו.
והעבט תעביטנו – פתוח תפתח, פתח לו בדברים שאם היה ביישן אמור לו את צריך ללות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה.
העבט תעביטנו – נותנים לו וחוזרים וממשכנים אותו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אומרים לו הבא משכון כדי להגיס את דעתו.
די מחסורו – אין אתה מצוה לעשרו.
אשר יחסר לו – אפילו סוס ואפילו עבד.
מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו, שוב מעשה בגליל העליון שהיו מעלים לאורח ליטרא בשר בכל יום.
לו – זו אשה כענין שנאמר (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר.
"If there be in you a pauper": and not in gentiles. "pauper": The neediest takes precedence.
"of one of your brothers": your brothers from your mother; "one (of your brothers"): your brothers from your father. We are hereby (["one"]) taught that your brothers from your father take precedence to your brothers from your mother.
"in one of your gates": The inhabitants of your city take precedence to those of another.
"in one of your gates": If he sits in one place you are obliged to help him; if he goes begging from door to door you are not obliged to do so.
"in your land": The inhabitants of Eretz Yisrael take precedence to those who live outside the land.
"that the Lord your G-d gives to you": (This extends the obligation) to all places.
"Do not harden your heart": There are some who agonize over whether to give or not to give.
"and do not close your hand": There are some who stretch forth their hand and retract it and close their fist.
"to your brother the pauper": If you do not give him, in the end you will take from him.
And whence is it derived that if you open (your hand) to him once, in the end you will open it many times? From (Ibid. 8) "But open shall you open your hand to him.⁠"
"and lend shall you lend him": If one is impoverished but does not want to take charity, he is given the money as a loan, and then, (when he wishes to return it), it is ceded to him as a gift.
"shall you lend him": If one has the means, but does not wish to fend for himself, he is given the money as a gift, and payment is exacted of him after his death. The sages say: If he has the means and does not wish to fend for himself, he is not attended to. If he is impoverished and does not want to take charity, he is told "Bring a pledge" (as security), in order to appease him.
"sufficient for his lack": You are commanded to sustain him, but not to enrich him.
"which is lacking to him": even a horse, even a servant (if that is what he is used to). And it happened with Hillel the Elder that he gave a pauper of high pedigree a horse with which to work and a servant to attend him.
And it also happened in Upper Galilee that they provided one with a litra of meat from Sepphoris every day.
"unto him": This is a wife (i.e., he is to be provided even with a wife), as it is written (Bereshit 2:18) "I shall make unto him a wife fit for him.⁠"
[End of Piska]
כי יהיה בך אביון למה נאמר לפי שהוא אומר כי פתח תפתח את ידך לו שאם (לו) [לא] היתה בידו אלא פרנסת שעה שומע אני יתננה לעני וילך ויתפרנס בה ת״ל כי יהיה בך אביון את קודם לאחרים:
כי יהיה בך אביון תאיב תאיב קודם:
שבעה שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש ודך:
עני כמשמעו:
אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה תאיב לכל:
מסכן שהוא בזוי לכל היך מא דאת אמר (קה׳ ט׳:ט״ז) וחכמת המסכן בזויה:
דל שהוא מדולדל מנכסיו:
דך שהוא מדוכדך:
רש שהוא מתרושש:
מך שהוא [מך] לפני כל כאסקופה התחתונה:
אחיך זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך:
באחד שעריך יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת:
בארצך יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ:
כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצווה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר:
אשר ה׳ אלהיך נתן לך בכל מקום:
לא תאמץ את לב׳ יש אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן:
ולא תקפוץ את ידך יש לך שפושט את ידו וחוזר וקופצה:
מאחיך האביון שאם אי אתה נותן לו סופך ליטול ממנו:
ד״א לא תאמץ את לבבך מלדבר עליו לאחרים:
ולא תקפוץ את ידך מליתן לו:
אֲרֵי יְהֵי בָךְ מִסְכֵּינָא חַד מֵאֲחָךְ1 בַּחֲדָא מִקִּרְוָךְ בְּאַרְעָךְ דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ לָא תְתַקֵּיף יָת לִבָּךְ וְלָא תִּקְפּוֹץ יָת יְדָךְ מֵאֲחוּךְ מִסְכֵּינָא.
1. כל ״אַחַד + שם-עצם״ במקרא מתורגם ״חד מ+״ (הערת הרב ירמיהו וידר).
If there be with you a poor man of your brethren, in one of the cities in the land which the Lord your God will give you, you shalt not harden your heart, nor shut up your hand from your poor brother;
ארום יהוי ביניכון מסכינין חד מן אחיכון בחדה מן קורייכון בארעכון די״י אלהכון יהב לכון לא תתוקפוןא ית לבביכון ולא תקפצוןב ית ידיכון מן אחיכון מסכינייה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תתוקפון״) גם נוסח חילופי: ״תיקפון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תקפצון״) גם נוסח חילופי: ״תקצפון״.
ואין ליתיכון עסיקין במצוותא דאורייתא ויהוי בכון מסכינא מחד אחך בחדא מן קרוך {בארעך}⁠א די״י אלקך יהיב לך לא תתקף ית לבבך ולא תימנע ית אידך מאחוך מסכינא.
א. חסר בכ״י לונדון.
But if you be not diligent in the precepts of the law, and there be among you a poor man in one of thy cities of the land which the Lord thy God giveth thee, you shalt not harden thy heart, nor hold back thy hand from thy poor brother;
פַאִן כַּאןַ פִיךַּ מִסכִּינַא בִּדַ׳נבֵּ אַוְ מִחנַתֵ מִן בַּעץִ׳ אִכ׳וַתִךַּ פִי בַּעץִ׳ מַחַאלִךַּ מִן בַּלַדִ ךַּ אַלַּדִ׳י אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מֻעטִיךַּ פַלַא תֻקַוִּ קַלבַּךַּ עַלַיְהִ וַלַא תַּקבִּצ׳ יַדַךַּ עַנהֻ
ולכן, אם-היה בך מסכן, בסבת עוון או צרה, מישהו מן אחיך, בחלק במקומותך, מן ארצך אשר ה׳ אלהיך, נותן לך, אל תקשה את לבך עליו, ולא-תסגר את ידך מעליו.
כי יהיה בך אביון – התאב תאב קודם.
מאחד אחיך – אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.
שעריך – עניי עירך קודמין.⁠א
לא תאמץ – יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לאו,⁠ב לכך נאמר: לא תאמץ את לבבך. יש לך אדם שפושט ידו וקופצה, לכך נאמר: לא תקפוץ.
מאחיך האביון – אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו אביון.⁠ג
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״לעניי עיר אחרת״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״לא יתן״. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא הושמט (אולי ע״י הדומות) ״יש לך אדם... לא תאמץ את לבבך״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, דפוס רומא. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״אחי אביון״. בדפוס סביונטה: ״אחיו של אביון״. בדפוסים מאוחרים: ״אחיו של אביון בעניות״.
כי יהיה בך אביון IF THERE BE AMONG YOU A NEEDY MAN – The most needy has preference (Sifre Devarim 116:4);
מאחד אחיך ONE OF YOUR BRETHREN – your brother on your fathers side has preference over your brother on your mother's side (Sifre Devarim 116:5);
שעריך [WITHIN ANY OF] YOUR GATES – this implies that the poor of your own city have preference over the poor of another city (Sifre Devarim 116:6; cf. Rashi on Shemot 22:24).
לא תאמץ YOU SHALL NOT MAKE [YOUR HEART] OBSTINATE – There are people who painfully deliberate whether they should give or not, therefore Scripture states, "you shall not make your heart obstinate"; there again are people who stretch their hand forth (show readiness to give) but then close it, therefore it is written, "you shall not close your hand" (Sifre Devarim 116:10-11).
מאחיך מאביון [NOR CLOSE YOUR HAND] FROM YOUR NEEDY BROTHER – If you will not give him you will become in the end a brother of the needy (become as needy as himself) (cf. Sifre Devarim 116:12).
פס׳: כי יהיה בך אביון – ולא באחרים.
אחיך – זה אחיך מאביך. כשהוא אומר מאחד אחיך. מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.
באחד שעריך – יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת.
בארצך – יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ. כשהוא אומר באחד שעריך. הרי יושב במקום אחר אתה מצוה לפרנסו. היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק לו למתנה מרובה.
אשר ה׳ אלהיך נותן לך – בכל מקום.
לא תאמץ את לבבך – לפי שיש אדם שמאמץ את לבו בהן ולאו אש אתן אם לא אתן לבך נאמר לא תאמץ את לבבך.
ולא תקפוץ את ידך – לפי שיש אדם שפושט ידו וחוזר וקופצה לכך נאמר ולא תקפוץ את ידך.
מאחיך האביון – אם אין אתה נותן לו סופך ליטול ממנו:
רק המצוה כי יהיה בך אביון – על כן אמר: כי לא יחדל אביון (דברים ט״ו:י״א), כי ידע כי יבא דור שלא יהיה רובו זכאי.
לא תאמץ את לבבך – לדבר על לבו דברים טובים.
תקפוץ – תסגור, וכן: קפצה פיה (תהלים ק״ז:מ״ב), קפץ באף (תהלים ע״ז:י׳), יקפצו מלכים פיהם (ישעיהו נ״ב:ט״ו), והוא פועל קל.
מאחיך האביון – יש אומרים: שהוא מגזרת: יאבה י״י סלח לו (דברים כ״ט:י״ט),⁠א כי הוא במשקל: עליון וחביון והגיון – שהשרש עלה, חבה, הגה. והטעם: שהוא מתאוה לכל דבר בעבור חסרונו.
א. כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח: ולא אבה (שמות י׳:כ״ז ועוד).
However, there is a commandment stating If there be among you a needy man (v. 7).⁠1 Moses knew that a generation will arise that will not be mostly meritorious. He therefore said, For the poor shall never cease out of the land (v. 11).
THOU SHALT NOT HARDEN THY HEART. By refraining from addressing comforting words to him.
SHUT. Tikpotz2 means you shall shut. Compare, kafetzah3 (stoppeth) in kafetzah4 piha (stoppeth her mouth) (Ps. 107:42; Job 5:16); kafatz5 be-af (shut up His compassion) (Ps. 77:10); and yikpetzu6 (shall shut) in Kings shall shut their mouths (Is. 52:15). Tikpotz is a verb in the kal.
NEEDY. Some say that the word evyon (needy) is related to the word avah7 (would) in and he would not (Ex. 10:27), for evyon follows the paradigm elyon, chevy on, and hegyon, the roots of which are ayin, lamed, heh; chet, bet, heh; heh, gimel, heh. An evyon is so called because he desires everything because of his need.
1. Which appears to contradict there shall be no needy among you (v. 4).
2. From the root kof, peh, tzadi.
3. From the root kof, peh, tzadi.
4. From the root kof, peh, tzadi.
5. From the root kof, peh, tzadi.
6. From the root kof, peh, tzadi.
7. From the root alef, bet, heh.
כי יהיה בך אביון – אם יהיה בך אביון. ״כי״ זה כמו: אי – אם יארע שיהיה בך אביון, כי אין לך כלל שאין לך יוצאים מן הכלל. ולכך אמרו רבותינו (בבלי עירובין כ״ז.): אין למידין מן הכללות, ואפילו נאמר בו ״חוץ״.
מה שאמרתי לך לא יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ד׳) – לא ימצא הוא,⁠1 ואם יהיה: לא תאמץ את לבבך – שלא תאמר: זה שהוא אביון מפני שאינו הגון, והקב״ה שונאו, ולא אתן לו מאומה, כדרך שאמר טורנסרופוס הרשע אל ר׳ עקיבא (בבלי ב״ב י׳.). אלא עשה מה שעליך, וגמול חסד לאחיך, והקב״ה מה שיחפוץ יעשה. כי שמא מה שהקב״ה מדקדקו בעניות, מפני שהוא אהבו, כדכתיב: את אשר יאהב י״י יוכיח (משלי ג׳:י״ב), ומנקהו כדי לזכותו לחיי העולם הבא. כי הקב״ה הרבה פעמים משפיע טוב לשונאיו כדי לטורדם, דכתיב: איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד (תהלים צ״ב:ז׳-ח׳), והוא הדין שמדקהא אוהביו בעניות כדי שיזכנו.
ולכך: לא תאמץ את לבבךב ולא תקפוץ את ידךג – כלומר: לא תקפוץ מה שבידך שלא ליתנו לעני.
1. כלומר: לא יהיה מצוי.
א. כן בכ״י מינכן 52 (השוו דניאל ז׳:ז׳).
ב. בכ״י מינכן 52: ידך.
ג. בכ״י מינכן 52: לבבך.
כי יהיה בך אביון – WHEN THERE SHALL BE WITH YOU A POOR MAN – If there shall be with you a poor person. “When” [כי] is like: “if” – if it shall occur that that there shall be with you a poor person, because there is no rule that does not have exceptions to the rule. And therefore our Rabbis said (Bavli Eiruvin 27a:2): One may not learn from general statements, even in a place where it says the word “except.”
What I said to you “there shall be no poor with you” (Devarim 15:4) – this will not be commonplace, and if there shall be: לא תאמץ את לבבך – DO NOT HARDEN YOUR HEART – that you shall not say: this one who is poor is because he is not decent, and the Blessed Holy One hates him, and I will not give him anything, like the way Turnus Rufus the Wicked said to R. Akiva (Bavli Bava Batra 10a:3). Rather do what is your obligation, and behave with kindness to your brothers, and the Blessed Holy One will do what He wants. Because maybe the [reason] the Blessed Holy One is scrupulous with him, [rebuking him] with poverty, is because He loves him, as it is written: “for whom Hashem loves, he reproves” (Mishlei 3:12), and He cleanses him in order for him to merit life in the world to come. Because the Blessed Holy One many times bestows good to His enemies in order to disturb them, as it is written: “A brutish man does not know, a fool does not understand this. When the wicked spring up as the grass, and when all the workers of iniquity flourish, it is that they may be destroyed forever” (Tehillim 92:7-8), and similarly He crushes His loved ones with poverty in order to give them merit.
And therefore: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך – DO NOT HARDEN YOUR HEART AND DO NOT SHUT YOUR HAND – Meaning to say: do not close what is in your hand so as not to give it to the poor.
ולא תקפץ – ולא תסגור כמו קפצה פיה (תהלים ק״ז:מ״ב).⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
ולא תקפץ, "and do not shut (your hand).⁠" This expression occurs in the same meaning in Psalms 107,42 as well as in Job 5,16.
לא תאמץ את לבבך – מלדבר על לבו דברי תנחומין כדי לפייסו, ואמרו רז״ל המפייסו בדברים גדול מכלם.
ולא תקפוץ את ידך – לא תסגור ידך, כי הוא אחיך והוא אביון התאב לכל דבר.
לא תאמץ את לבבך, "do not make your heart hard;⁠" do not fail to also try and speak soothingly to those less fortunate than you. Our sages in Baba Batra 9 said that comforting someone with words is the greatest gift of all.
ולא תקפוץ את ידך, "and do not close your hand into a fist.⁠" For he is your brother, he is destitute, and in need of everything.
כי יהיה בך אביון מאחד אחיך – ידענו שהתורה צותה בכללות לחון העניים מישראל איך זה שיהיו אך זכר אלו התנאים להודיע אי זה עני הוא קודם ולזה אמר מאחד אחיך שהם קרובים כי הם קודמים לשאר עניים שאינם ממשפחתו.
באחד שעריך – רוצה לומר: שיהיה האביון באחד שעריך אף על פי שלא יהיה קרובך כיון שהוא מעירך והוא קודם לשאר העניים שהם מעיר אחרת או ירצה באמרו באחד שעריך שהוא מאחד מערי שבטיך כי עניי שבטו קודמין לשאר העניים.
בארצך – רוצה לומר: שיהיה האביון בארצך והוא קודם לעניי חוצה לארץ ולזה אמר גם כן בסוף הפרשה זאת ההדרגה בעינה והוא באמרו לאחיך לענייך ולאביונך בארצך ביאר שאחיו אם הוא עני קודם לעניי עירו ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת מארץ ישראל ועניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוצה לארץ.
לא תאמץ את לבבך – רוצה לומר: להמנע מלרחם עליו.
ולא תקפוץ את ידך – אך תפתחה לקחת בה דבר לתת לו.
וכי יהיה בך אביון התאב תאב קודם. פי׳ היותר אביון מהם:
ואם לא תשמע יהיה בך אביון. וזהו כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו׳. ואם יהיה בך אביון לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. כי האדם שקופץ ידו. בראשונה נתיעץ עם לבו. ומקשה לבו יפול ברעה. לפי שאומר לו לבו הרבה עניים בני ביתך. יותר טוב שתתנהו להם. וכן אומר לו לבו ועוכר שארו אכזרי. והרי אתה טורח ביום ובלילה שינה בעיניך אינך רואה להרויח מזונותיך. ועתה תתנהו מאכל לעם לציים. הם ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו כאשר עשית אתה. בענין שבזה מקשה לבו וקופץ ידו. לכן הזהירה תורה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך בשרך. והקהה את שיניו ואמור לו. והרי כבר כתיב ומבשרך לא תתעלם ולכן עוכר שארו אכזרי. ואם יש עניים בני ביתי השם זן את כל העולם כלו. ומה אני ומה כחי כי הוא הנותן כח לעשות חיל.
התאב קודם. דאם לא כן, ׳כי יהיה בך עני׳ מבעי ליה, אלא ללמוד שאם הוא תאב – קודם לשאינו תאב:
התאב תאב קודם. פי׳ היותר אביון מהם, כלומר שצריך לאותו דבר תן לו קודם, כיון שהוא תאב יותר:
אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. דאם לא כן, מאחד למה לי. ומפרש מאחד מיוחד שבאחיך, דהיינו אחיך מן האב, דכתיב ביה (להלן כ״ה:ה׳) כי ישבו אחים יחדו:
The neediest [lit., whoever desires most] should be given preference. The most destitute among them. In other words: If someone needs a particular item then give it to him first, since he desires it most.
Your paternal brother should be given preference over your maternal brother. Otherwise why is the term מאחד (among one of) needed? Rashi interprets the word מאחד as מיוחד (a particular brother), which is referring to your paternal brother. For it is written below (25:5) says [a related term, יחדו regarding paternal brothers], "When brothers dwell יחדו (together).⁠"
כי יהיה בך אביון וגו׳ לא תאמין את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון – פירוש הואיל ויהיה בך אביון מענייך קרוביך מארצך וצריך אתה להאכילו ולכסותו לא תאמר אם כן לא אתן אל אביון אשר איננו מארצי קמ״ל לא תאמץ את לבבך וגו׳ אע״פ שהוא מעניי ארץ אחרת:
כי יהיה בך אביון וגו׳ – אומרו בך, אולי שנתכוון לרמוז מאמרם ז״ל (ב״ב י׳.) שאמרו כי טעם שבוחר ה׳ ליסר לאדם בעוה״ז ביסורי העוני הוא כדי שבאמצעותו יזכה חברו המפרנסו, והוא מה שרמז במאמר בך אביון פירוש בסיבתך בא לו העוני הגדול, ואומרו מאחד אחיך, פירוש לא תחשוב בראותו אביון שהוא פחות דע שהוא מהמיוחדים שבאחיך ואין הוכחה מהעוני היותו שפל אחים, וטעם שסידר הדרגות אלו מאחד אחיך מארצך, הגם שרבותינו ז״ל אמרו (ב״מ עא.) שבא לומר ענייך ועניי עירך וגו׳.
עוד אפשר לומר גם כן הדרגות הגזירות אשר יגזור ה׳ באביונים, הנה כבר פירשתי בפסוק (שמות כ״ב כ״ד) אם כסף תלוה וגו׳ שחלק העני מפקידו ה׳ ביד העשיר וזה הוא עשרו שמופקדים בידו מעות העניים, והנה לפעמים יפקיד ה׳ מנת עני זה לאדם קרוב לאיש ולא יצטער בלקיחת פרנסתו ממנו להיותו קרובו גם לא יצטרך לסובב נתיבות, וכשישפוט ה׳ בצדק לצער העני ירחיק לו פרנסתו באיש זר גם בריחוק מקום ויצטער האביון לסובב מעיר לעיר למצוא מקום אשר הכין ה׳ לו שם טרף נפשו, והוא אומרו מאחד אחיך, או הגם שאינו אחיך אלא הוא באחד שעריך, או הגם שאינו מעירך בארצך.
או ירצה אומרו בארצך פירוש אפילו בארצך שהוא מקום העושר לכל ישראל אף על פי כן ימצא בה אביון.
ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על א׳ המיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבא והוא מלך ישראל משיחנו אשר הוא אביון, וכבר נמשל לעני כאומרו (זכריה ט׳) עני ורוכב על חמור, ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון ואמר בך פירוש בסיבתך כי עונותינו האריכו קיצנו, גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו שמתאוה מתי יבא לגאלנו, וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז״ל במעשה רבי יהושע בן לוי שכשראהו מלך המשיח שאלו על ישראל שבעולם ואמר לו ריב״ל כי הם יושבים ומצפים ביאתו וכששמע כן געה החסיד בבכיה רבה מתשוקתו לבא לגאלם, ולזה רמז באומרו מאחד אחיך שהוא המיוחד שבאחיך, על דרך שפירשו רבותינו ז״ל (תרגום יונתן בראשית כ״ו י׳) באומרו כמעט שכב אחד העם שרצונו לומר אחד המיוחד שהוא מלך העם, ואומרו באחד שעריך להעיר אליו שהוא מיוחד שבסנהדרין שאין כמוהו מורה כאומרו (ישעיהו י״א) ושפט בצדק וגו׳ ולא למראה עיניו ישפוט וגו׳ אלא והריחו ביראת ה׳, ופירוש שעריך על דרך אומרו (דברים כ״ה ז׳) ועלתה יבמתו השערה ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה.
או ירצה על זה הדרך אביון באחד שעריך על פי דבריהם ז״ל שאמרו בספר הזוהר (זוהר חדש פ׳ נח) וז״ל אי חדא קהילא או חדא כנישתא יתערון בתיובתא מיד אתי בן דוד ע״כ, ומעתה אביון הוא תאב בדבר זה שהוא אחד שעריך שזה יספיק למלאות תאותו לבא ברינה, ואומרו בארצך העיר מקום תאותו היא ארץ הקדושה אשר ה׳ אלהיך נותן לך שהוא תאב מתי תפקד העיר היונה (צפני׳ ג׳) חמדת הלבבות, ויצו ה׳ לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו וגו׳ אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות חשק האחד המיוחד, כי באמצעות מעשה בני אדם ובפרט במצות הצדקה דכתיב (ישעיהו נ״ד) בצדקה תכונני, וגמר אומר מאחיך האביון פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה׳ שמו חיים.
כי יהיה בך אביון, "If there will be a destitute person amongst you, etc.⁠" Why does the Torah have to write בך, "amongst you,⁠" when it already wrote "amongst one of your brethren?⁠" Perhaps Moses alluded to something we have learned in Baba Batra 10 where the Talmud said that the reason God chooses to afflict some people with economic hardship in this life is to afford their wealthier fellow Jews the opportunity to assist such a destitute person to support himself in dignity. The words בך אביון may be read together meaning: "on your account, i.e. for your sake,⁠" there will be a destitute person.⁠" The Torah writes מאחד אחיך, "amongst one of your brethren" to remind you not to evaluate people on the basis of their economic prosperity. The fact that he is destitute does not make him a lesser person, He is still your brother. This is quite independent of the explanation of our sages (Baba Metzia 71) that the reason the Torah mentions different levels of poverty is to teach you to attend first to the local poor before tending to those elsewhere.
One may also see in these various levels of poverty described as עני, אביון in verse 12, different degrees of God's decrees against the poor. We have dealt with this subject on Exodus 22,24 where the Torah told us to extend loans to the poor. We explained there that sometimes the portion which is the due of the poor has been entrusted by God to the rich instead and that all his riches are in truth a collection of what originally had been allocated to the poor. When the rich man keeps this in mind he will never begrudge any support he extends to the poor as he is only giving to the poor what was his in the first place. Sometimes the poor finds someone physically close to him who will support him; other times he may have to travel to find someone who helps him sufficiently. This is what the Torah means when it speaks of מאחד אחיך, amongst one of your brethren. Alternatively, the benefactor may not even qualify for the description "your brother" but must be described as באחד שעריך, "someone in one of your cities.⁠" He may not even be found in one of your cities but merely בארצך, in your land but not in a Jewish city.
Alternatively, the word מארצך means that though there is general prosperity in your country this does not preclude the fact that some Jew will be destitute.
A moral/ethical approach to the whole paragraph sees in the words מאחד אחיך, "one of your brethren,⁠" an allusion to the one who is special amongst your brethren, the one to whose coming we all look forward to with longing, i.e. the Messiah. The Messiah has been portrayed as a poor man when the prophet Zachariah 9,9 describes him as riding on a donkey. The Torah also hints at the cause of his poverty when it says בך, "because of you,⁠" meaning that if the redemption would be orchestrated by God because the Israelites had attained spiritual maturity the Messiah would arrive in advance of God's final date for the redemption and he would be able to ride in style to show that the Israelites had qualified for redemption by their own efforts. As it is, by describing him as בך, Moses portrays him as a destitute person who waits anxiously for a handout. The story is told that when Rabbi Yehoshua ben Levi once encountered the Messiah, the latter asked him what the Israelites were doing at that time. The Rabbi replied that they were awaiting the arrival of the Messiah. Upon hearing this the Messiah let out a long wail showing his anxious desire to reveal himself and to redeem the Jewish people. The Torah alludes to this when writing מאחד אחיך, "amongst one of your brethren,⁠" meaning "amongst the unique one of your brethren, the Messiah (compare Targum Yonathan ben Uzziel on Genesis 26,10 who renders the words אחד העם, "one of the people" as "a unique one, a king"). The words באחד שעריך may be understood as "one who is unique amongst the Sanhedrin, the Supreme Court, as we know from Isaiah 11,4 that the Messiah will judge the poor fairly, not relying on external appearances. The word בארצך means that the arena for the Messiah's activities will be ארץ ישראל.
We may also approach this verse from a different perspective. Zohar Chadash on Noach discussing Genesis 8,8, states in the name of Rabbi Eliezer that if the leaders of one synagogue or one entire congregation were to become true penitents the Messiah would arrive immediately. Accordingly we must understand the word אביון as anyone who yearns for אחד שעריך, "one of your congregations" becoming true penitents. When this happens the "destitute" Messiah will be able to fulfill his desire to arrive joyfully. The Torah writes בארצך "in your land,⁠" in order to define the place the Messiah yearns for "the land which the Lord your God is about to give you.⁠" He is anxious to find out when תפקוד העיר היונה חמדת הלבבות, "the city of the dove will be redeemed,⁠" the city to which all hearts aspire (compare Tzefaniah 3,1). God commands all of Israel לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את אחיך האביון "not to be stubborn but to do everything to help your brother, the destitute one,⁠" i.e. the Messiah to realise his ambition. The single most potent מצוה which will hasten the arrival of the Messiah is charity as we have been taught in Isaiah 54,14: בצדקה תכונני, "you shall be established through righteousness.⁠" The paragraph concludes with the words מאחיך האביון, "from your brother who is destitute,⁠" referring to the cause of why your brother the Messiah is destitute, unable to realise his mission.
לא תאמץ את לבבך – כי המונע עצמו מלהיטיב לעני ואביון הוא צריך לאמץ לבבו, לפי שהרחמנות היא טבעית לאדם:
תקפץ – תסגור, וכן קפצה פיה:
בארצך וגו׳ לא תאמץ – התחיל בארצך יורה שעיקר הצדקה אינה אלא בארץ אף על פי שהיא חובת הגוף בכ״מ, כי ביאור מלת בארצך אפילו בארצך, וטעמו אפילו בארצך שאתה משמט שם שמטת קרקעות ושמטת כספים, גם שם אני מזהירך על הצדקה, שלא תאמר קרבה שנת השמטה, ואם אני צריך להשמיט מעותי או קרקעותי איך אתן שם צדקה, נמצא שאני מפסיד מכל צד, לזה אמר כי יברכך ה׳ ויוסיף על שלך, ומכש״כ שאתה צריך לתת צדקה בחוצה לארץ שאין שם שמטה, ולמדנו מזה כי כשהזכיר קרא בארצך לא בא למעט ח״ל, שאם היתה הכוונה בארץ דוקא היה אומר כי תבואו אל הארץ או בבואכם אל הארץ, כמו שמצינו במצות התלויות בארץ (רב״ח).
ולא תקפץ את ידך – באוהב גר כתבתי כי בדפוסי לסבונא קוסטנטינא ואנוירשא מתורגם {בתרגום אנקלוס} לא תקמוט ית ידך, ולשון זה נמצא בארמית להוראת הסגירה (עיין בערוך), ולשון ראשון (שהוא לא תקפוץ, הנמצא ברוב הספרים) לא ידעתי הימצא להוראה זאת בארמית, כי קפיצה בתלמוד אינה אלא מענין מקפץ על הגבעות {שיר השירים ב׳:ח׳}, והחכם רמ״ל {ר׳ משה לנדא} נ״י השיב (במעמר) כי לא זכרתי לשון המשנה בגיטין (נ״ט ע״א) {פרק ה׳ משנה ז׳} חרש רומז ונרמז, בן בתירא אומר קופץ ונקפץ, וענינו סגירת שפתים, ואינו מענין מקפץ על הגבעות, וזה אינו כלום, כי אני אמרתי שלא ידעתי הימצא שרש קפץ בארמית להוראת הסגירה, והוא הביא ראיה מן המשנה, ומי יאמר שהמשנה היא בלשון ארמי? כי אע״פ שבאו בה מלות ארמיות, הנה עיקר לשונה עברי הוא, ומי יאמר כי כל תבה הנמצאת במשנה היא ארמית? ועם כל זה אינני מחליט שנוסחת לא תקפוץ ית ידך היא משובשת, כי מצאתי בלשון סורי שרש קפס בסמ״ך נוהג הרבה להוראת הסגירה והצמצום, ואיננו רחוק שהיהודים היו אומרים קפץ בצד״י על דרך לשון הקודש, והייתי רוצה להביא סיוע מתרגום ירושלמי (בראשית כ״ח:י׳) קפצת ארעא קדמוהי, אך נ״ל כי כשאמרו בלשון הקודש קפצה לו הארץ, הוא ודאי ענין צמצום, אבל כשאמרו קפצת ארעא קדמוהי, יתכן שהוא ענין דלוג, שהארץ באה לפניו בקפיצה ודלוג. זה אני אומר מפני מלת קדמוהי, והמתורגמן כתב קפצת ליה ארעא, ועם כל זה הביאו בענין דלוג.
כי יהיה בך אביון יכול להיאמר רק לציבור, שכן לא ייתכן לומר ליחיד בנוגע לעצמו: ״כי יהיה בך אביון״. מאידך גיסא, ״לא תאמץ את לבבך״ והמאמרים שלאחריו, מכוונים בעיקר אל היחיד, כפי שמוכח מהביטויים המשמשים במאמרים אלה. נמצא שמצווה זו פונה אל הציבור והיחיד כאחד. חובת הדאגה לעניים מוטלת באופן שווה על הציבור ועל היחיד, והיא תלויה בשניהם.
האמור לעיל מבהיר עיקרון מהותי של מצווה זו. ייתכן שאין עוד מצווה הדורשת פעולה בו⁠־זמנית מתמדת של הציבור וגם של היחיד כמו מצווה זו של הדאגה לעניים. דרישותיה של מצווה זו, כפי שנראה בהמשך, לא יכולות להתמלא על ידי היחיד לבדו, או על ידי הציבור לבדו. כל אחד צריך לשאוף לעלות על האחר, ושניהם חייבים לעבוד זה לצד זה, כדי להגיע למטרה שנקבעה על ידי מצווה זו. השלטים על הבתים המתרים במקבצי הנדבות שלא להיכנס משום שדיירי הבתים כבר תורמים לקופת הצדקה הציבורית, אינם עולים בקנה אחד עם הרוח היהודית הנובעת ממצווה זו (עיין פסוק ח ופירוש שם).
מאחד אחיך – פירוש, כתוצאה מכך שאחד מאחיך הוא אביון. מובנה של המצווה הוא, שאפילו אם יש רק אח אחד בעירך או בארצך הזקוק לעזרה, הרי שכבר יש אביון בך, בתחום אחריותך, ואסור לך להפנות לו עורף.
ההלכה לומדת מלשון פסוקנו – ״אחיך״, ״שעריך״, ״ארצך״ – שבנוגע לזכות לקבל עזרה, יש לקרובים דין קדימה על שאינם קרובים, ולעניי עירך קדימה על עניי עיר אחרת, ולעניי ארץ ישראל קדימה על אלה הגרים בחוץ לארץ (עיין ספרי; יורה דעה סי׳ רנא, ג וש״ך שם, ועיין גם כנסת הגדולה שם).
לא תאמץ את לבבך פשוטו כמשמעו: אל תכפה בכוח על לבבך. ההנחה המשתמעת מלשון זו היא, שאם הלב היהודי יהיה רשאי לתת דרור לדחפיו הטבעיים, הוא יעשה אך טוב, ורק חישובים קרים ואנוכיים יכולים לדכא דחפים אלה.
הידיים היהודיות גם הן פתוחות מטבען לעניים; אף הן יכולות להישאר קפוצות רק על ידי אנוכיות בלתי טבעית כזאת. לפיכך ״ולא תקפץ את ידך״.
שוב ושוב בפרק זה מכונה העני ״אחיך״. כל עני העומד לפניך – אפילו אם אינך מכירו – הוא אחיך, בן לאביך שבשמים, וכאשר הוא פונה אליך, הוא עושה זאת עם מכתב המלצה, כביכול, מה׳, שהוא האב של שניכם.
[קלג] כי יהיה בך אביון – היינו בין עניי ישראל ובין עניי עכו״ם מפני דרכי שלום, ושם אביון הוא הגרוע מכל לשונות המורים על העוני, ושרשו אבה על שתאב לכל דבר, מבואר שכל שתאב יותר מצוה להקדימו, ומבואר אצלי באילת השחר (כלל סט) שם המספר אחד כשבא בצורת הסמיכות יש הבדל בין אם בא אחריו המ״ם שאז מורה כל אחד שיהיה, ולא הרעותי את אחד מהם (במדבר ט״ז:ט״ו), והיה הפלשתי כאחד מהם (שמואל א יז), אבל אם לא בא אחריו רק ה׳ הידיעה או מלה הבא בכנוי ובלא מ״ם, אז יורה לרוב על אחד מצוין מחבריו ונודע לשבח או לגנאי כמו אחד ההרים הר המוריה, אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך (דברים י״ב:י״ד), וז״ש שאם היה כתוב אחיך סתם וכן אם היה כתוב מאחד מאחיך היה פירושו כל אח שיהיה וכולל גם אחיו מאמו, אבל כשכתוב מאחד אחיך היינו אח המצוין שהוא אחיו מאביו, וכן אם היה כתוב מאחד משעריך היה פירושו כל שער שיהיה אבל כשכתוב מאחד שעריך היינו שער מיוחד והוא העיר שאתה דר בה, אולם לפ״ז היל״ל מעירך ע״ז משיב שמלמד דוקא אם גר בשער א׳ לא אם מחזר על הפתחים, וממ״ש בארצך מבואר שעניי א״י קודמים, אבל ממ״ש אשר ה׳ אלהיך נותן לך מבואר שאפי׳ עניי ח״ל אם הם עניי עירך צריך אתה לתת להם:
[קלד] לא תאמץ את לבבך – יש הבדל בין חזוק ובין אמוץ, שחזוק הוא התחלת החוזק ואמוץ הוא התמדת החוזק, ובא להזהיר שיתמיד לעזור להאביון, והנה לפעמים ירפה ידיו ממנו מפני קושי הלב ואכזריות אף שטבעו נוטה אל הפזרנות, ובזה צריך שיהיה לו לב טוב לא לבד לפי שעה שזה קרוי חזוק כי גם בתמידות שזה קרוי אמוץ עד שלא יצטרך לאמץ לבבו בכל פעם בשיצטער אם יתן אם לא יתן רק יהיה לב טוב בתמידות, ויש מונע א״ע מלתת מפני שהוא כילי וגם כשפותח ידו קופצה תכף שזה גדר בעל קופץ, מדלג ואינו עומד בתמידות, עז״א לא תקפץ את ידך, ובאר העצה לכל זה שיזכור שהאביון הוא אחיו, שיצויר שלמחר יהיה הוא אביון כמוהו, ושהאביון יהיה עשיר כמוהו, וסופו ליטול הימנו:
מאחד אחיך: ממיוחדים שבאחיך1, היינו עני הגון, שאינו מחזר על הפתחים, אלא עני שירד מנכסיו והוא חשוב2.
באחד שעריך: הוא ההולך מעיר לעיר3, ומגיע לעירך גם כן. והוי כמו דכתיב ׳או באחד שעריך׳. אלא בשביל שנשתנו במצות נתינה בין שני אביונים הללו כאשר יבואר, על כן לא יכול לכתוב ״או״, דהוי משמע דשתי אזהרות דכתיבי כאן4 קיימי על שני אופני אביונים הללו5, משום הכי לא כתיב ״או״. ולשון ״כי יהיה בך אביון״ קאי על ״מאחד אחיך״ בפני עצמו, ועל ״באחד שעריך״ בפני עצמו.
בארצך6 וגו׳: ואתה יודע טבע האנשים להבין כמעט אם אינן רמאים וכדומה7.
לא תאמץ וגו׳: קאי על ״אחד אחיך״ (פסוק ז׳)⁠8. שטבע ישראל להיות רחמנים ולחמול על אדם כושל9, אלא גם זה טבע האדם לחמול על ממונו ולאמץ את לב החמלה10, על כן באה האזהרה ״לא תאמץ את לבבך״11.
ולא תקפוץ וגו׳: קאי על ״באחד שעריך״ (פסוק ז׳)⁠12, שטבע האדם שלא לחוס על מהדורי13, ובאה האזהרה שעל-כל-פנים ״לא תקפוץ את ידך״ לגמרי, כדאיתא בב״ב (ט,א) דנזקקין לו למתנה מועטת14.
1. פירש ״אחד״ כ׳מיוחד׳ ידוע, וכמו ביומא (לד, ב) על הפסוק (במדבר כח,ז) ״ונסכו רביעית ההין לכבש האחד״ - מיוחד שבעדרו.
2. כאן סולל לו רבינו את דרכו הייחודית של ׳שני דינים׳ בסוגייתנו.
3. ומחזר על הפתחים.
4. ״לא תאמץ... ולא תקפוץ״.
5. כלומר, על כל אחד מאופני האביונים יש את שתי האזהרות.
6. וקשה לרבינו, הרי מצות צדקה אינה מצוה התלויה בארץ! ובספרי כתב: יושבי הארץ קודמין ליושבי חוץ לארץ.
7. שהרי נתינת צדקה לרמאי אינה נחשבת לצדקה.
8. הסוג הראשון של העני הוא ״האביון״ עתה, אשר ירד מנכסיו.
9. ואף התורה (ראה בפסוק הסמוך) הבחינה בין אדם שהיה תמיד עני ובין זה אשר ירד מנכסיו, בדין המיוחד של ״די מחסורו אשר יחסר לו״ – ׳אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו׳ (כתובות סז,ב).
10. יש כאן התמודדות בין טבע האדם׳ - לשמור על ממונו, לבין ׳טבע ישראל׳ - לחמול על אדם כושל (׳לאמץ את לב חמלה׳ - ׳טבע האדם׳ רוצה לחזק את לבו ׳הישראלי׳ החומל, על מנת שלא יחמול).
11. מלתת לו צדקה.
12. הסוג השני של עני, הוא העני המחזר על הפתחים.
13. ׳סדנא דארעא חד הוא׳ מתקופת רבינו עד תקופתנו.
14. אמר ליה (רב פפא לרב סמא, כתשובה לטענת רב סמא נגדו שהעני ימות מרעב אם אף אחד לא יתן לו), והא תניא, אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו. אמר ליה (רב סמא לרב פפא) ׳אין נזקקין לו׳ – למתנה מרובה, אבל נזקקין לו למתנה מועטת.
אמנם רצונו של הקדוש⁠־ברוך⁠־הוא הוא, שישראל לא יצטרכו להזדקק לקיום מצות צדקה, על ידי שיקיימו את מצוותיו ולא יהיה בהם אביון, אבל מאידך גיסא חטא גדול הוא בעיניו, אילו היו ישראל — כעת במצב הנוכחי, שעדיין לא הגיעו אל הרמה המוסרית הזאת — מבקשים להנצל מן ההפסד של שמיטת כספים, על ידי קשיחות⁠־לב וזהירות קמצנית כלפי העניים.
כי יהיה בך אביון – בניגוד ל״אפס כי לא יהיה וגו׳⁠ ⁠⁠״, כלומר, לא יהיה בך אביון, אבל במקרה שיהיה, לא תאמץ וגו׳.
מאחד אחיך – מישהו מאחיך השוה איו. 278, גזניוס-קאוטש 119 הערה 1. בספרי מבואר שכאן מונה הכתוב את העניים כפי דרגות שונות, ומצוה להקדים את הדרגה האחת לפני השניה.
תקפוץ – משורש ״קפץ״ שפירושו כמו ״קמץ״. כלומר לסגור.
בארצך אשר ה׳ אלהיך נותן לך – לפי דברי הספרי דכל הפסוק הוא להקדים אחד לחברו, יעו״ש וברש״י, נ״ל דכמו הך בארצך מורה שעניי ארץ ישראל קודמין, כן אשר ה׳ אלהיך נותן לך מורה שעניי יהודה וגליל קודמין לעניי עבר הירדן וכמד״א בספרי גבי בכורים פרט לעבר הירדן שנטלו בעצמן (פירוש בלא חלוקה עפ״י ה׳) ודו״ק.
כי יהיה בך – בך ולא באחרים1 (ספרי).
אביון – מלמד שאביון תאב קודם2. (שם)
מאחד אחיך – מלמד שאח מן האב קודם לאח מן האם3 (ספרי).
באחד שעריך – מלמד שיושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת, ומלמד שאם היה מחזיר על הפתחים אי אתה זקוק לו.⁠4 (שם)
בארצך וגו׳ – בארצך – מלמד שיושבי א״י קודמים ליושבי חו״ל, אשר ה׳ אלהיך נותן לך – מכל מקום5. (שם)
1. יתכן דרומז למ״ש בגיטין ס״א א׳ מפרנסין עניי גוים מפני דרכי שלום.
2. ע׳ במ״ר פ׳ בהר, בשבעה שמות נקרא עני, עני, אביון, מסכן, דל, מך, רש, דך, וכולם מורים ענינים מיוחדים, ואביון מורה שהוא רואה הכל ותאב הכל, וכ״א במכילתא משפטים ודל לא תהדר בריבו, אין לי אלא דל, עני תאב מניין ת״ל לא תטה משפט אביונך בריבו, ויתכן לומר דנקרא עני כזה בשם זה ע״פ לשון הכתוב בקהלת י״ב ותפר האביונה ודרשו בשבת קנ״ב א׳ האביונה זו התאוה, והטבעיים כתבו דבאיזו מדינות אזיא ואפריקי גדל פרי עץ צלף ונקרא בשם זה וסגולתו לעורר התאות, ונזכר שם פרי זו במשנה ו׳ פ״ד דמעשרות, וקמ״ל כאן דעני כזה קודם לעני אחר לצדקה, והטעם פשוט מפני שצערו מרובה מעני אחר.

ויש להעיר בזה ממ״ש בב״מ קי״א ב׳ בפ׳ לא תעשוק שכיר עני ואביון להקדים עני לאביון, וזה לכאורה היפך ממ״ש כאן, וי״ל משום דהתם מבואר בטעם הדבר משום דהעני מכסיף לתבוע והאביון רגיל לבושת ולא מכסיף, אבל הכא בצדקה תלוי הדבר במי שצערו מרובה, והאביון מרובה צערו לכן הוא קודם.
3. סתם אח הוא מן האב כפי שיתבאר לפנינו בס״פ תצא בפ׳ כי ישבו אחים, ואח מן האב הוא קרוב יותר מאח מן האם בקרבת משפחה וכמש״כ ר״פ במדבר יעו״ש.
4. וע׳ מש״כ באות הבא.
5. נראה דמכוין לענין כונת הדרשה הבאה מגמרא פתח תפתח אין לי אלא לעניי עירך, לעניי עיר אחרת עניין ת״ל פתח תפתח מכל מקום, ר״ל אם אפשר ליתן לשניהם מצוה בשנים, ובספרי יליף זה מלשון אחר, והוא מעין ענין הכתוב ס״פ זו איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך, וכן ביתר הפרטים הקודמים.

ומה שאמר יושבי א״י קודמים ליושבי חו״ל, צריך באור היכי איירי, אם הנותן דר בא״י תיפק ליה דעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, כבדרשה הקודמת, ואם הוא דר בחו״ל ומשמע דגם לעניי עירך קודמין עניי א״י, הלא בסתמא אמרו עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, ומשמע דקודמין לכל העניים שמחוץ לעירך, והסברא פשוטה משום דהוי כמו קרוב אל החלל, וצ״ל דאיירי כשנזדמן לפניו עני מעיר אחרת בחו״ל ועני מא״י אז קודם העני מא״י, וכ״מ בב״ח וש״ך ליו״ד סי׳ רנ״א, וע״ע מש״כ בענין זה בפ׳ משפטים בפסוק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך.

ודע דלפי המבואר בכ״מ דירושלים יש לה קדושה ומעלה יתירה משאר ערי א״י וכמש״כ כי מציון תצא תורה וגו׳, ומפני זה אמרו בכתובות ק״י ב׳ הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, וע׳ בפ״א דכלים, א״כ לפי״ז יתחייב דעניי ירושלים קודמין לעניי עיר אחרת שבא״י, וזה דבר חדש, ואף כי בהג״א בכתובות שם כתבו בשם רבינו מאיר דבזה״ז אין יתרון לירושלים על שאר ערי א״י, אך לא שמענו לרוב הפוסקים שיביאו דעה זו, ובאמת אינה מתקבלת מכמה טעמים ולכן נראה כמש״כ.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״גמזרחיצרור המורגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144