Devarim 15 – דברים טו‏ – Mikraot Gedolot

להשמיט כספים בשביעית – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קמ״א, ספר החינוך תע״ז. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות מצוות עשה ס״ו, יראים קס״ד, סמ״ג מצוות עשה קמ״ט, סמ״ק ר״מ

לנגוש את הנכרי – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קמ״ב, ספר החינוך תע״ו

[פיסקא קיג]

את הנכרי תגש – זו מצות עשה.

ואשר יהיה לך את אחיך – ולא של אחיך בידך מיכן אתה אומר המלוה על המשכון אין משמט.

את אחיך תשמט ידך – ולא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן אמרו התקין הלל פרוסבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה עמד והתקין פרוסבול וזהו גופו של פרוסבול מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמים למטה או העדים.

סליק פיסקא

[Piska 113]

"Of the gentile shall you exact": This is a positive commandment.

"and what you have with your brother (your hand shall release") and not what your brother has in your hand — whence it is derived that if someone lent on a pledge, shemitah does not release (the pledge).

"and what you have with your brother your hand shall release": and not one who hands over his bills (of indebtedness) to beth-din (i.e., Beth-din may present the bills for him; for then it is not his hand, but their hand that is doing so.) It is for this reason, for the general welfare, that Beth-Hillel instituted the prozbul (a declaration before the beth-din authorizing them to claim one's bills). For he saw the people ceasing to lend one another and transgressing (Ibid. 9) "Take heed unto yourself lest there be in your heart a thing of wickedness, etc.⁠" He, therefore, arose and instituted the prozbul. And this is the text of the prozbul: "I transfer to you, so and so, the judges, in this and this place, every debt owing me, that I may collect it whenever I wish.⁠" And the judges or the witnesses sign below.

[End of Piska]

את הנכרי תגש זו מצות עשה:

ואשר יהיה לך את אחיך ולא של אחיך בידך מיכן אמרו המלוה על המשכון אינו משמיט:

ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך לא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן התקין הלל פרוזבול וכך דרש הלל ואשר יהיה לך את אחיך לא המוסר שטרותיו לבית דין:

ד״א ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אחד עני ואחד עשיר במשמע עשיתם כן אפס כי לא יהיה בך אביון:

מִן בַּר עַמְמִין תִּתְבַּע וְדִיהֵי לָךְ עִם אֲחוּךְ תַּשְׁמֵיט יְדָךְ.

From a son of the Gentiles you may demand; but that which is with your brother, you shalt release by your hand.

^אית בר עממיא את רשיי למדחק יתיה דיהווי לך גב אחוך עברייה תשמט ידך.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ית בר... גב אחוך״) נוסח אחר: ״ית נוכרייה בר עממיה תהון דחקין ודי יהווי לך מן אחוך״.

ית בר עממין תדחוק ודינא די יהוי לך עם אחוך תשמיט ידך.

From a son of the Gentiles you mayest exact, but the lawful right (dina) which is thine with thy brother you shalt release with thine hand.

אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ – מִצְוַת עֲשֵׂה.

וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ – וְלֹא שֶׁל אָחִיךְ בְּיָדְךָ מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. אֶת אָחִיךְ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. וְלֹא הַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו [לְבֵית דִּין]. מִכָּאן אָמְרוּ, הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹזְבּוֹל.

פְּרוֹזְבּוֹל חָל עַל הַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חָל עַל הָעֲבָדִים.

אַמַּא אַלגַ׳רִיבֻּ פַגַּאאִזֹ אַן תַּקתַּצִ׳יהִ וַאַמַּא מַא יַכֻּוןֻ לַךַּ עַלַי׳ אַכִ׳יךַּ פַסַיִּבּ יַדַךַּ עַנהֻ

אך את הנכרי, אפשרי כי תתבע אותו בדין, ואולם, את מה שיש לך על אחיך אזי משך את ידך מעליו.

את הנכרי תגש – זו מצות עשה.

ואשר יהיה לך את אחיך – ולא של אחיך בידך, שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת.

ועוד דרשו: את אחיך תשמט ידיך – ולא המוסר שטרותיו לבית דין.⁠^א

א. הביאורים על פסוק זה נמצאים בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. הם חסרים בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34.

את הנכרי תגוש OF ANY ALIEN YOU MAY EXACT IT AGAIN – This implies a positive command (Sifre Devarim 113:1).

{See Hebrew text.}

פס׳: את הנכרי תגוש – מצות עשה שלאו הבא מכלל עשה עשה.

ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך – ולא שיש לאחיך משכון בידך. מיכן אמרו חכמים המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמט שנאמר את אחיך ולא שמסור לבית דין. מיכן אמרו במסכת שביעית הלל התקין פרוזבול:

את הנכרי תגוש – רשות.

OF A FOREIGNER THOU MAYEST EXACT IT. It is optional.

^אואשר יהיה {לך} את אחיך – פרט למוסר שטרותיו לב״ד שאין לו על אחיו כלום, אלא לב״ד (משנה שביעית י׳:ב׳). ופרט למלוה שיש לו משכון, שאין לו ביד אחיו כלום, שהרי יש לו משכון, ואף לא קרינן: לא יגוש.

אבל הנכרי תיגוש – שהנכרי זורע וקוצר ובוצר ויכול לשלם ולפרוע, אבל אחיך לא חרש וזרע ולא קצר, במה ישלם.

א. בכ״י מינכן 52, הביאורים על ״כי קרא שמיטה לי״י״ מופיעים לאחר הביאור על פסוק ג׳.

ואשר יהיה {לך} את אחיך – BUT WHATEVER OF YOURS IS WITH YOUR BROTHER – excluding one who gives his contracts to the judicial court, who has nothing [to collect] from his brother, but rather the judicial court [has the jurisdiction to collect] (Mishna Sheviit 10:2). And excluding the lender who has collateral, who [thus] has nothing [of his] in his brother’s hand, for behold he has collateral, and even this we do not call: do not extract.

But הנכרי תיגוש – YOU MAY EXTRACT IT OF A FOREIGNER – For the foreigner plants and reaps and harvests and is able to pay and repay, but your brother did not plow and sow and did not reap, with what will he pay?

את הנכרי – שזורע וקוצר ובוצר שיכול למכור ולשלם אותו תגש.⁠¹

את אחיך תשמט ידך – ולא המוסר שטרותיו לב״ד² מכאן אמרו הלל הזקן התקין פרוסבול מפני תקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה, וזהו גופו של פרוסבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין והעדים חותמין למטה ושוב אין שמטה משמטת הלואתו שהרי כאילו גבו ב״ד חובו של זה ולא קרינן ביה לא יגוש.

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מרש״י ובדומה בר״י בכור שור.

את הנכרי, "the gentile debtor, who is allowed to grow crops during that year and sell them, and is therefore able to repay his debts, him you may exact repayment from during that year.

את אחיך תשמוט ידך, "what is your brother's you must not exact from him.⁠"There is an exception to this rule when the creditor in question has deposited the loan agreement with a Jewish court, and he charges the court with collecting the debt from the debtor, as if the debt were owed to the court. In this way a debtor who is able to repay but hides behind this legislation to procrastinate repayment until the end of this year will not benefit by his insincerity. He will prefer to repay the creditor and not ruin his reputation as a potential borrower. This system known as prusbol, was introduced by Hillel, as otherwise lenders would simply not extend loans to indigent borrowers who did not either put up a security or pay interest, which it is forbidden for a Jew to charge a fellow Jew.

את הנכרי תגוש – זו מצות עשה. לשון רבינו שלמה מסיפרי (ספרי דברים ט״ו:ג׳).

ופירושו: מצות עשה באחיך, נכרי^א תגוש, ולא אחיך. ולאו הבא מכלל עשה, עשה. ולפי ששנו שם (ספרי דברים ט״ו:ב׳) לא יגוש (דברים ט״ו:ב׳) – ליתן עליו לא תעשה, חזרו ושנו: את הנכרי תגוש – זו מצות עשה, לומר שעובר עליו בעשה ולא תעשה. וכך אמרו שם (ספרי דברים כ״ג:כ״א): לנכרי תשיך (דברים כ״ג:כ״א) – מצות עשה, ולאחיך לא תשיך – מצות לא תעשה, והוא כמו שפרשתי מצות עשה באחיך. וכך פירש שם רבינו שלמה: לא שיהא מצוה להלוות לנכרי ברבית כלל, וכן הוא מוכיח בגמרא בפרק איזהו נשך (בבלי ב״מ ע׳:).

והרב רבי משה (רמב״ם הלכות מלוה ולוה א׳:ב׳) עשאן שתיהן מצות ממש, לנגוש את הנכרי בשמטה ולהלוותו ברבית, טעה בלשון הזה השנוי בסיפרי. ושם הוא מורגל במקומות רבים: כל עוף טהור תאכלו (דברים י״ד:כ׳) – מצות עשה, כל שרץ העוף (ויקרא י״א:כ׳) – מצות לא תעשה. וכן הזכירו בסיפרא (ספרא ויקרא י״א:ג׳), ובסיפרי (ספרי דברים י״ד:ו׳): זאת הבהמה אשר תאכלו (דברים י״ד:ד׳) – מצות עשה ודבר ברור הוא.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בדפוס רומא: ״הנכרי״.

OF AN ALIEN 'TIGOS' (THOU MAYEST EXACT IT). "This constitutes a positive commandment.⁠" Thus is Rashi's language quoting the Sifre.⁠¹ The meaning thereof is that there is a positive commandment with respect to your brother [that you are not to exact the debt from him after it was cancelled by the Sabbatical year, the reasoning being as follows]: of an 'alien' thou mayest exact it, but not from your brother, and a negative commandment derived from a positive commandment carries the force of a positive commandment.⁠² And because we have been taught there [in the Sifre]: "He shall not exact it [of his neighbor and his brother]⁠³ — it is a negative commandment upon him,⁠" therefore the Rabbis again taught: "Of an alien thou shalt exact it — this is a positive commandment,⁠" [not to exact the debt from a brother] meaning to say that he who exacts the debt from his brother violates both a positive commandment and a negative commandment.
In the same way the Rabbis have said there:⁠⁴ "Unto an alien 'thashich' (mayest thou lend upon interest)⁠⁵ — it is a positive commandment. But unto thy brother thou shalt not lend upon interest⁶ — this is a negative commandment.⁠" This, too, is as we have explained [that the meaning of the Sifre is] that there is a positive commandment with respect to your brother not to lend him on interest, and so did Rashi explain there,⁠⁷ but not that there is any commandment to lend an alien on interest. It is so indicated from the Gemara of the Chapter "What is usury?⁠"⁸
Now Harav Rabbi Moshe ben Maimon made both of them actual commandments — to exact debts from an alien⁹ and to lend him upon interest.⁠¹⁰ He erred regarding these texts taught in the Sifre. Such expressions are common there [in the Sifre] in many places, as for example;⁠¹¹ "Of all clean fowls ye may eat¹² — it is a positive commandment. And all winged swarming things are unclean; they shall not be eaten¹³ — this is a negative commandment.⁠"¹⁴ Similarly the Rabbis mentioned in the Sifra¹⁵ and in the Sifre:⁠¹⁶ "These are the beasts which ye may eat¹⁷ — it is a positive commandment.⁠" But the matter is clear [as I have explained it].

1. Sifre, R'eih 113.

2. Ramban thus differs with Rashi in his interpretation of the Sifre. Rashi understood it to be a positive commandment to exact the debt from the heathen. Ramban argues that whether one exacts payment of his claim from a heathen is wholly a matter of choice. He explains the dictum of the Sifre as follows: Scripture explicitly ordained a prohibition against exacting a debt from an Israelite [he shall not exact it of his neighbor and his brother]. Now, by Scripture stating of an alien thou shalt exact it, we infer that one may not exact it from an Israelite, and since a negative commandment that is derived by implication from a positive commandment has the force of the positive injunction from which it is derived — it follows that he, who exacts it from an Israelite, violates both an explicit negative commandment and an implied positive commandment. This is the intent of the Sifre, but not as stated by Rashi that there is a positive commandment to exact it from the heathen. See "The Commandments,⁠" Vol. I, pp. 150-151, where Rashi's position coincides with that of Rambam, and Ramban differs with him.

3. (2).

4. Sifre, Ki Theitzei 263.

5. Further, 23:21.

6. Further, 23:21.

7. Further, 23:21.

8. Baba Metzia 70b.

9. See "The Commandments,⁠" Vol. I, Positive Commandment 142.

10. Ibid., Positive Commandment 198.

11. Sifre, R'eih 103.

12. Above, 14:20.

13. Ibid., (19).

14. Here too, the teaching conveyed by the Sifre is that he who eats an unclean fowl violates both an explicit negative commandment, and an implied negative commandment derived from an affirmative statement. Such an implied negative commandment has the force of the positive injunction from which it is derived. Thus, of all clean fowl ye may eat, implies that you may not eat unclean fowl.

15. Torah Kohanim, Shemini 3:2.

16. Sifre, R'eih 101.

17. Above, 14:4.

ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך – דרשו רז״ל ולא של אחיך בידך, שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטתו.

ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, "whatever you have a claim on, if it is in the possession of your brother, remit it.⁠" Sifri Re'ey 113 infers from the wording "if it is in the possession of your brother" that when your brother has a claim on something which is in your possession, i.e. you have a pawn belonging to the borrower in your control, this law does not apply, i.e. you do not have to release it to him as part of the shemittah legislation.

את הנכרי תגוש – פרש״י מצות עשה ורוצה לומר מצות עשה בנכרי אבל לא באחיך ולאו הבא מכלל עשה עשה לעבור על אחיו בלאו ועשה. והרמב״ם ז״ל עשה שתיהן מצות עשה ממש לנגוש הנכרי בשמיטה ולהלוותו ברבית:

את הנכרי תגוש, "You may "dun" the gentile (who owes you money) for repayment.⁠" According to Rashi, based on Sifri 113 this is a positive commandment, i. e this positive commandment applies only in your dealing with the gentiles, not in your dealings with fellow Jews who are considered as your brothers. This is an example [i.e. not to dun fellow Jews, Ed.] of a negative commandment not spelled out but arrived at by deductive reasoning from a positive commandment that has been spelled out. It means that if you "dun" a fellow Jew you have violated both a positive and a negative commandment simultaneously.

According to Maimonides (positive commandment #142) both commandments are viewed as positive commandments, i.e. remitting loans that are past due to fellow Jews, and insisting on repayment on loans made to gentiles, just as it is a positive commandment to charge a gentile interest on loans extended to him.

תשמט ידך – אפס – פי׳ מיעוטא הוא שאם יש משכון בידך אינו משמט.

את הנכרי תגוש – זו מצות עשה כדי שלא נתן מתנות חנם לעובדי עבודה זרה.

ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך – זו היא מצות עשה, רוצה לומר: שיפקיר החוב ההוא ויסלק ידו ממנו ולזה הוא מבואר שכבר זכה בו הלוה. אולם החוב שיהיה לו אצל הגר תושב אינו מחוייב לנוגשו ולא לעזבו.

התועלת החמישי הוא במצות והוא מה שצונו לנגוש הנכרי כדי שלא נתן מתנות חנם לעובדי עבודה זרה והוא אמרו את הנכרי תגוש.

את הנכרי תגוש וגו׳ – לפי פשוטו כנגד יצר הרע מדבר כלומר אם תאוה נפשך לנגוש על הממון ולתבעו ולמשכן עליו כי זה מין מתשוקות ההתיהר את הנכרי תוכל לנגוש ובו תראה כח יכלתך אמנם מאשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך.

ואמר את הנכרי תגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך. רוצה לומר את הנכרי אשר לא מבני ישראל הוא תוכל לגבות ממנו מה שהלוית לו ולהיות לו נוגש אבל לא את אחיך. ורש״י כתב מספרי את הנכרי תגוש זו מצות עשה. וכן פירש לנכרי תשיך שהיא מצות עשה. וכן כתב הרמב״ם שהם ב׳ מצות ויותר נראין דברי הרמב״ן שכתב שאין מצוה להלות ברבית לנכרי כלל וכן מוכיח מגמרא איזהו נשך אבל הוא רשות. והמצוה שאיסור הרבית והנגישה הוא באח.

והרב רלב״ג כתב שהיא מצוה לפי שלא יתן מתנת חנם לעובדי עבודה זרה.

את הנכרי תגש – רשות, ומה שאמרו בספרי זו מצות עשה, הכונה על הלא תעשה הבא מכללה, להזהיר על החמלה בישראל בעשה ולא תעשה, וכן הענין ממש בעשה דלנכרי תשיך. והנה השמטת הכספים בשביעית ואיסור הרבית, הם נימוסים וחקים לא יחייבם השכל, אבל הם מחוייבים מצד רצון המחוקק הגוזר עליהם, לכן לא זכה בנכרי:

ואשר יהיה לך – אבל מה שיש לך לתבוע מאחיך, תשמט ידך:

יהי׳ לך את אחיך – כל שיש לו למלוה עצמו תביעת ממונו על הלוה בזה אמרה תורה שהשביעית משמטת, אבל כל שיסתלק המלוה עצמו מן התביעה ומוסר שטר חובו לאחר אשר יגבהו, בזה לא זכתה התורה ללוה שתשמטנו שביעית, ולזה ארז״ל המוסר שטרותיו לב״ד שהם יגבוהו אין השביעית משמטת, דהשתא לא קרי׳ בי׳ לא יגש, כי המלוה אינו נוגש רק הב״ד הם הנוגשים, זהו דין תורה, וכיון שמוסר שט״ח להם, אין צריך כתיבה, והלל תקן אף בשהמלוה מחזיק שט״ח בידו ואינו מוסרו לב״ד, וכן כשהוא מלוה ע״פ די לו כשיאמר בפני הב״ד שהוא מוסר תביעת חובו בידיהם, ולזה הצריך כתיבת פרוזבול (עתוס׳ מכות ד״ג, ובחוה״מ סי׳ ס״ז, ובזרע אברהם על הספרי), ובזה נסתתמו פיות המתחכמים לפרוק עול תורה, מתקנת הלל.

ואשר יהיה לך את אחיך – ״ולא של אחיך בידך, מכאן אתה אומר המלוה על המשכון אין שביעית משמטת״ (ספרי; עיין בבא מציעא מח:). שמיטת כספים נוהגת רק בחוב שפרעונו עדיין מוטל על הלווה, אך לא בחוב שלמלווה יש כבר ערבון על פרעונו.

שמיטת כספים היא השלמה למצוות יובל, שכבר עמדנו על משמעותה בפירושנו לויקרא (כה, ח והלאה). בזמן שהיובל היה נוהג, חל כוחו המשחרר גם על בני האומה היושבים בחוץ לארץ. וכן הדין גם בשמיטת כספים התלויה ביובל: בזמן ששמיטת כספים נהגה בארץ, היא חלה מן התורה גם על בני האומה היושבים בחוץ לארץ (עיין קידושין לח:).

הרחבה זו של השפעת השמיטה לבני האומה היושבים חוצה לארץ רמוזה בתיבות היתירות לכאורה, ״כי קרא שמטה לה׳ ״. שכן מ״וזה דבר השמטה שמוט״ וגו׳ כבר למדנו ששמיטת כספים תלויה בשמיטת קרקע ונובעת ממנה, ואילו ״כי קרא שמטה לה׳ ״ חוזר ושונה את מצוות שמיטה כחובה אישית עצמאית בלתי תלויה. משמע ששמיטת כספים תלויה בשמיטת קרקע מבחינת הזמן אך לא מבחינת המקום. כפי שחז״ל אומרים (שם): ״⁠ ⁠׳וזה דבר השמטה שמוט׳, בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים, ואימא במקום שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובמקום שאין אתה משמט קרקע אין אתה משמט כספים? תלמוד לומר ׳כי קרא שמטה לה׳ ׳ מכל מקום״ (עיין פירוש פסוק ב).

[קל] את הנכרי תגוש – לדעת הרמב״ם הוא מ״ע וכן לנכרי תשיך, והראב״ד (פ״ה מה׳ מלוה ולוה) השיג עליו. וכ״כ הרמב״ן^א בהקדמתו למנין המצות בשרש הששי,⁠^ב ופה בפי׳ התורה, ומפ׳ שר״ל שממ״ש את הנכרי תגוש ידעינן לאו הבא מכלל עשה לישראל ולאו הבא מכלל עשה עשה. ונראה שדעת הרמב״ם שאינו מחויב דוקא להלוותו ברבית, ובזה יסולקו קושיות הרבה שהקשו עליו:

[קלא] ואשר יהיה לך את אחיך – אבל כשהלוה על המשכון ולרוב המשכון בטוח כנגד החוב וא״כ בהפך של אחיך בידך, וממ״ש תשמט ידך ממועט במוסר שטרות לב״ד שיד אחר גובה החוב ומזה תקן הלל פרוזבול (עיין גיטין ל״ד ובז״א) ר״ל שמדין תורה יצא מכלל זה המוסר שטרותיו לב״ד שכבר השמיט ידו ומסרו ליד ב״ד והוא אינו נוגש רק הב״ד, וכשמוסר השטר לב״ד א״צ כתיבה והלל התקין שאף שהמלוה מחזיק השטר בידו או כשהוא מלוה ע״פ די כשאמר בפני הב״ד שמוסר תביעת חובו בידיהם ולזה צריך כתיבת פרוזבול:

א. כן צ״ל. בדפוסים: ״הרמב״ם״.

ב. כן צ״ל. בדפוסים: ״השני״.

את הנכרי תגוש וגו׳: בכאן מיירי בהלוואה באופן שני, היינו, בעסק מסחור. ומזהיר המקרא את המלוה ד״את הנכרי תגוש״. ״ואשר יהיה לך את אחיך״, אע״ג שאינו נוגע לשמיטת הארץ¹, דומיא דנכרי שאינו שובת בשביעית², מ״מ ״תשמט ידך״. אך יש נפקא-מינה:

1. כפי שמוסבר באופן הראשון בפסוק הקודם, שם נדרשת התערבות בית הדין כדי שלא ידרדר למצב שהלוה יהיה חייב למכור שדהו.

2. מזה הכריח רבינו שפסוקנו עוסק באופן שונה מהפסוק הקודם.

תשמט ידך – מפי מוהר״ר משה ערענרייך הלוי שמעתי שיש מי שסובר שכונת הפסוק איננה שהשמטה תכרית החוב מכל וכל, רק לפי שעה, לפי שבשנת השמיטה אין חריש וקציר, ואין לו לבעל השדה במה לשלם; ובאמת נ״ל כי זה פשט פשוט, לפי שתיבות תשמט ידך ענינן תרף ידך כלו׳ תמתין, וגם ראש הפסוק מוכיח; ומדוע יהיה לו רשות לנגוש את הנכרי? וכי בדברים שבין אדם לחבירו עשתה תורה הפרש בין ישראל לגוי? (ואם מצאנו לנכרי תשיך כבר הואלתי לישבו בפרשת משפטים על פסוק אם כסף תלוה את עמי {שמות כ״ב:כ״ד}); אבל הנכרי אם יבא לא״י ויקנה שדה עד היובל אינו מחויב לעשות שמטת קרקע, א״כ גם בשנת השמיטה לבני ישראל רשאי הנושה לנגשו, כלו׳ בכל פעם שיפגע בו יקרב אליו וירהב בו שיפרע חובו.

את הנכרי תגוש – הנכרי, שאינו דר בארץ, או השוהה בארץ לשם מסחר, מותר לנוגשו גם בשנה השביעית, שהרי הלה אינו צריך להמנע מעסקיו בשנה השביעית יותר מבשנים אחרות. בספרי לימדונו רבותינו: ״את הנכרי תגוש ואת אחיך לא תגוש זו מצות עשה״.

הרמב״ם ואחרים פירשו שנגישת הנכרי היא מצות עשה, כמו שפירשו גם להלן כ״ג:כ״א: ״לנכרי תשיך״ (על פי לשון הספרי), שהיא מצות עשה להלוותו ברבית. אבל הרמב״ן הוכיח, כי כוונת הספרי אינה אלא שאיסור ״לא יגוש״ ו״לא תשיך״ יש בהם גם מצות עשה. לפי הכלל ״לאו הבא מכלל עשה — עשה״ שלילה הנלמדת מתוך חיוב, דינה כמו מצות עשה, ובמקום שיש מצוות לא תעשה, נוסף לה ע״י כן עוד איסור בלשון עשה), פירוש הדברים כאן: את הנכרי תגוש ולא את אחיך, וכן: לנכרי תשיך ולא לאחיך, וכל הנוגש בישראל אחיו בשביעית לפרוע את חובותיו עובר בעשה ובלא תעשה.

גם בשאר מקומות מצינו לשון כזה בספרי, למשל בפרק י״ד:ו׳,כ׳, בקשר לכתוב ״בבהמה אותה תאכלו״, ״כל עוף טהור תאכלו״, אשר גם שם נאמר בספרי כי ״תאכלו״ היא מצות עשה, ופירושו כמובן, שהבהמות והעופות הטמאים יש בהם עשה ולא תעשה.

ואשר... תשמט – לדברי המפרשים למעלה (פסוק ב׳) ש״שמוט״ קשור עם ״ידו״, נצטרך לפרש כאן ״מאשר יהיה לך את אחיך תמשוך את ידך״, או ״בנוגע לאשר יהיה לך את אחיך תרפה את ידך״. אולם יש להקשות על פירוש זה, קודם כל, כי לא מצינו אסמכתא לכך, ש״שמט יד״ במובן רפיון היד דורש יחס פעול המתייחס אל החפץ, ועוד היה הכתוב צריך לומר גם כאן בלשון קל ״תשמוט ידך״, כמו שנאמר למעלה בלשון קל (והרי זאת היא שרירות לב גמורה, כשקנובל קורא כאן ״תשמוט״), על כן משמע גם מכאן, שיותר נכון לפרש למעלה ש״שמוט״ אינו קשור עם ״ידך״, וכאן יש לראות ״ידך״ כנושא.

אבל אין לפרש כדברי רוב המתרגמים ״ידך תעזוב״ (תשמט בגוף שלישי נקיבה), שאם כן היה הכתוב צריך לומר ״תשמוט״, אלא ״תשמט״ הוא נוכח (״גוף שני״), ופירושו ״תן לידך שתעזוב״ (את אשר לך את אחיך).⁠¹ אין לתמוה, מפני מה נושא לשון השמיטה פעם אחת הוא האדם עצמו (״שמוט כל בעל משה״), ובפעם האחרת היא היד, שהרי מצינו בכמה מקומות, כי פעולות הנתינה וההבאה וכדומה מתייחסות לפעמים אל האדם ולפעמים אל היד.

ואשר יהיה לך את אחיך – מבואר בספרי: ״ולא של אחיך בידך״, כלומר מלוה שיש עליה משכון אינה משמטת. וכן נלמד בספרי שהמוסר שטרותיו לבית דין אין שביעית משמטתו. על הלכה זאת נתייסדה תקנת הלל, לכתוב פרוזבול, המבוארת בפרטות במשנה שביעית י׳:ג׳ והלאה.

1. אמנם השוה בארט ב״צייט שריפט דער דויטש מורגן לנדישן גזלשפט״, 1889, עמוד 177 והלאה, שלפי דעתו ״תשמט״ הוא מהבנין הקל והוא עבר בלתי נשלם הראשון, כמו יתן (בתי״ו צרויה) ועוד, השוה גזניוס-קאוטש 48.

את הנכרי תגש – זו מצות עשה¹ (ספרי).

ואשר יהיה לך – המלוה על המשכון אין השביעית משמטתו, מאי טעמא, דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך ולא אשר של אחיך בידך.⁠² (שם)

תשמט ידך – ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לב״ד, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם³. (שם)

1. לדעת הרמב״ם היא מ״ע גמורה, אבל לדעת ראב״ד ורמב״ן נשנה זה כאן רק משום ליתן גם עשה לישראל הנוגש לבד הל״ת דלא יגש, וכמו הלשון כל עוף טהור תאכלו דעקרו בא להורות איסור אכילת עוף טמא, וכדומה מן הלשונות.

2. אינו מבואר אם דוקא כששוה המשכון נגד כל החוב או לא, ובירושלמי שביעית פ״י סוף הלכה א׳ אמר שמואל אפילו על המחט, וזה מורה לכאורה דאפילו משכון כל שהוא ג״כ אינו משמט, אבל באמת אין ראיה משם, די״ל דשמואל לשיטתיה דס״ל בבבלי ב״מ פ״ב א׳ האי מאן דאוזיף אלפי זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלייהו אבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי, ומבואר שם דלא קיי״ל כותיה, ולכן מחלוקת הפוסקים בזה אם אינו משמט רק מה שכנגד המשכון או גם היתר על המשכון, וע׳ בחו״מ סי׳ ס״ז ס׳ י״ב.

3. שראה שנמנעו מלהלות זא״ז ועוברים על הכתוב בסמוך (ט׳) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו׳, וענין הפרוזבול הוא, כי מדין תורה צריך למסור גוף השטרות לב״ד שאז לא הוא התובע כי אם הב״ד, והלל תיקן שדי שיאמר בעל פה לב״ד שמוסר תביעת חובו אליהם וכן גם במלוה ע״פ, ולזה צריך כתיבת פרוזבול.

והנה מבואר בגמרא זהו גופו של פרוזבול, מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, ותמה אני מאד שעיקר הענין חסר מגוף הנוסח, והיינו מוסרני לכם שאתם תהיו הנוגשים ולא אני, וגם הלשון שאגבנו אינו דבוק, ויותר היה מכוון לומר ואגבנו, ובכלל לשון זה שאגבנו מיותר, דמאליו מובן, ועיקר הדבר היא המסירה שהם יהיו התובעים. ובהכרח צריך לפרש שהלשון שאגבנו לשון קצר הוא, והכונה שאתם הב״ד תהיו הגורמים והמסייעים שאגבנו, והיינו שתגבו אתם מהלוה ועל ידכם אגבה אני, ועדיין צ״ע, וע׳ לקמן פ׳ ח׳ באור שם פרוזבול.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון