1. זה פשוט בפסוק, ובגמרא נקיט זה משום סוף הענין דבעינן שגם רבו יאהוב אותו כפי שיובא בסמוך.

2. דבית כולל גם אשה גם בני הבית כמ״ש בכ״מ ביתו זו אשתו, ובפ׳ אחרי בעבודת יוה״כ כתיב שתי פעמים וכפר בעדו ובעד ביתו, הראשון מוסב על אשתו והשני על כל בית אהרן, וע״ע בר״פ משפטים בענין זה.

3. פשוט הוא דכשהוא חילה שוב אין טוב לו, ובמכילתא ר״פ משפטים דרשו מזה אם היה חגר או סומא, והיינו הא דחולה. וע״ע בסמוך אות ס׳ מענין זה.

4. עיין מש״כ בסמוך אות ס׳ השייך לטעם דרשה זו.

5. עמש״כ באות הסמוך.

6. יתכן דמדייק מדלא כתיב כי טוב לו אצלך, כמו ואהיה אצלו אמון (משלי ח׳), היהודים היושבים אצלם (נחמיה ד׳), ואיש היה עומד אצלי (יתזקאל מ״ג) ועוד, ובעלמא מבואר כי הלשון עמך מורה על יחס ההשתוות לשניהם, וכמ״ש במ״ר פ׳ לך, מתחלה כתיב וילך אתו לוט אברם עיקר ולוט טפל לו ובחזירתו שלא היה עוד טפל לו כתיב ויעל אברם ולוט עמו, ובמ״ר פ׳ וישלח וארבע מאות איש עמו – כעמו, מה הוא וכו׳, ועיין מש״כ בר״פ בשלח בפ׳ ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וגם כאן כונת הראיה דכיון שאומר העבד דלכן אינו רוצה לצאת מפני שטוב לו עמך, היינו מפני שהוא שוה לך, מבואר שכן צריך להתנהג עמו.

וזה הוא גם טעם הדרשות הקודמות, שאם אינו אוהב את רבו, שאם אין רבו אוהב אותו, שאם הוא חולה, שאם רבו חולה, אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך, והיינו משום דבעינן שיהיה יחס גופם והרגשותיהם שוין זה לזה.

והנה בתו״כ פ׳ בהר הובאה דרשה זו בסמיכות על הפסוק דשם (כ״ה מ׳) כשכיר כתושב יהיה עמך. וכתבו התוס׳ בקדושין ט״ו א׳ ובכתובות מ״ג א׳ דהנכון כגירסת התו״כ, משום דהתם בא הלשון בדרך צווי וכאן רק בדרך סיפור דברים בעלמא, אבל לפי שבארנו טעם הדרשה מלשון עמך שהוא עמך במדת ההשתוות, ש״מ דכך צריך להתנהג עמו, וא״כ עיקר ראיה מכאן, משא״כ התם השוה אותו רק ביחס שכיר ותושב, וכן כל הפוסקים ומפרשים הביאו בענין זה פסוק זה.

7. ר״ל לאפוקי מעבד כנעני שיכול לומר לו כזה, והיינו שיחזור על הפתחים, וזה הוא מפני שהעבד כנעני נחשב כשדהו וכבהמתו, וסמך על הדרשה הקודמת עמך במאכל וכו׳.