Devarim 15 – דברים טו‏ – Mikraot Gedolot

לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קס״ד, השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות לא תעשה ששכחן ט״ז

[פיסקא קכג]

לא יקשה בעיניך בשלחך – מיכן אתה אומר שכיר עובד ביום זה ביום ובלילה.

וברכך ה׳ אלהיך – יכול בטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה.

וברכך ה׳ אלהיך – כל מקום שהכתוב עונש ממון כתוב ברכה וביותר מקום שיש בו חסרון כיס.

סליק פיסקא

[Piska 123]

[End of Piska]

לא יקשה בעיניך בשלחך כנגד יצר הרע הכת׳ מדבר:

כי משנה שכר שכיר מיכן אמ׳ שכיר עובד ביום זה עובד ביום ובלילה:

כי משנה שכר שכיר הקישו לשכר שכיר מה שכר שכיר לבניו אף זה העניקו לבניו:

וברכך ה׳ אלהיך בכל אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר׳ אליעזר כל מקום שהכת׳ עונש הפסד ממון וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה לכך נאמר וברכך ה׳ אלהיך בכל אשר תעשה:

לָא יִקְשֵׁי בְעֵינָךְ בְּמִפְטְרָךְ יָתֵיהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָּךְ אֲרֵי עַל חַד תְּרֵין כַּאֲגַר אֲגִירָא פַּלְחָךְ שֵׁית שְׁנִין וִיבָרְכִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכֹל דְּתַעֲבֵיד.

It shall not be a hardship in your eyes when you send him from you to be a son of freedom, for he has been doubly worth a hireling, serving you six years; and the Lord your God will bless you in all that you shalt do.

לא יבאש^א באפך בזמנה^ב די תשלח יתיה לחירותה מן לוותך ארום בכפלה^ג אגריה דאגירה פלח קדמיך^ד שית שנין דיומין ויברך יתכון י״י אלהכון בכל מה די תעבדון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יבאש״) גם נוסח חילופי: ״יבעש״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה״) גם נוסח חילופי: ״בזמן״.

ג. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״בכפלה״) גם נוסח חילופי: ״בכופ׳⁠ ⁠⁠״, ובגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בכפלה״) גם נוסח חילופי: ״בדיפלה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמיך״) גם נוסח חילופי: ״גבך״.

לא יקשי בעינך במפטרך יתיה לבר חורין מן גבך ארום בכופלא על אגר אגירא פלחך שית שנין וברכך מטוליה י״י אלקך בכל מה דתעבד.

It must not be a hardship in thy eyes when you sendest him away from thee; for double the hire of an hireling hath he been of service to thee six years; and on his account the Lord thy God hath blessed thee in all that you hast done.

וַלַא יַצעֻבֻּ עַלַיְךַּ אִטלַאקֻךַּ לַהֻ חֻרַא מִן עִנדַךַּ פַאִנַּהֻ יַגּוּזֻ אַן יַכֻּוןַ קַד כַ׳דַמַךַּ צֻ׳עפֻ מַא יֻסַאוי אַגרַתִ אלּאַגִּירִ וַיֻבַּארִכֻּ לַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ פִי גַמִיעִ מַא תַּצנַעֻהֻ

ולא-יקשה עליך שלוחך אותו לחפשי מאצלך, כי יתכן שהוא כבר שרת אותך כפול משווי שכרו של שכיר, ויברך ה׳ אלהיך, לך בכל מה שתעשה אותו.

כי משנה שכר שכיר – מכאן אמרו: עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, וזהו כפלים שבעבדת שכירי יום. ומה היא עבודתו בלילה? רבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון.

כי משנה שכר שכיר [IT SHALL NOT SEEM HARD UNTO YOU WHEN YOU LETTEST HIM GO FREE …] FOR [HE HAS BEEN WORTH] A DOUBLE HIRED SERVANT [UNTO YOU] – From here they (the Rabbis) derived the law that a Hebrew servant has to do service both by day and by night, and that is double as much as the labor of a man hired for day work only. And what is his service during the night? That his master gives him a Canaanite maid-servant with the object of raising children, and the children belong to the master (Sifre Devarim 123:1; Kiddushin 15a).

לא יקשה בעיניך – כשתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה – כפילות^א שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך, שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי למען כן יברכך י״י בכל אשר תעשה.

והרי^ב פירוש פסוק זה דוגמת: ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט״ו:י׳), וכן: תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה מתת לאחד מהם (דברים כ״ח:נ״ד-נ״ו), כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים.

ואשר^ג הורגלו לפרש: לא יקשה בעיניך על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים, כלומר: יותר משאר שכירים, שטות הוא בידם. וכי למה יקשה בעיניו בשילוח חפשי? והלא לא קנאו מתחלה אלא לפי עבודת שש שנים, שהכל יודעים שבשביעית יצא? ועוד: לא היה לו לומר משנה שכר שכיר, אלא משנה שכיר.

ויש מפרשים: משנה שכיר – שש שנים הם, לפי שסתם שכיר שלש שנים, כדכתיב: בשלש שנים כשני שכיר (ישעיהו ט״ז:י״ד). גם זה הבל. כי במקום אחר כתוב: בעוד שנה כשני^ד שכיר^ה (ישעיהו כ״א:ט״ז). ופירוש^ו כשני^ז שכיר (ישעיהו ט״ז:י״ד) – שלש שנים מצומצמות, כשנת שכיר שהיא שנה מצומצמת.

א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: וכפילות.

ב. כך נוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח ב׳: שהרי.

ג. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳: וכאשר.

ד. כן בפסוק. בב׳ הנוסחאות בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: כשנה.

ה. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון נוספו כאן בטעות המלים: ״ונקלה כבוד מואב״. אולם מלים אלה מופיעות רק בפסוק המובא לעיל מישעיהו ט״ז:י״ד.

ו. כך נוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח ב׳: ופירושו.

ז. בנוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) נוספה כאן מלת: שכר.

לא יקשה בעיניך DO NOT LET IT BE DIFFICULT IN YOUR EYES: When you send him free, [do not feel aggrieved] about the fact¹ that you are giving him משנה, DOUBLE, שכר שכיר, PAYMENT, for the work of those six years that he worked for you. For you are (vs. 14) furnishing him [with gifts] “out of the flock, threshing floor and vat” in addition to the original service contract² for the six years of work that he would do for you. [DO NOT LET THIS TROUBLE YOU,] because, in exchange for such [behavior], “THE LORD YOUR GOD WILL BLESS YOU IN ALL THAT YOU DO.”

This verse should be explained like the verse (15:10) “Do not let your heart feel bad (ירע לבבך) [when you give to him],” or the verse (28:56), “It will be bad in her eye (תרע עינה) towards the husband of her bosom and her son and her daughter [so that she will not] (28:55) share with any of them.”³ The idioms of [feeling] “bad in the heart” or “difficult in the eyes” refer to [begrudging] giving money to others. [Here also it means do not begrudge the extra payment that you are giving him.]

As for those who explain the verse in the standard manner, “LET IT NOT BE DIFFICULT IN YOUR EYES that you are now sending him free at the end of the six years; [this should not trouble you,] for he did much work for you FOR SIX YEARS, that is more work than most hired hands (שכירים),” they are offering a silly explanation.⁠⁴ Why would it be difficult in the owner’s eyes when he lets him go? He purchased him in the first place on the understanding that he would work for him for six years! Everyone knows that in the seventh year he goes free! Furthermore, if this explanation were correct, the verse should not have read “משנה שכר שכיר – double the wages of a hired hand,” but it should have read “משנה שכיר – double [the work of] a hired hand.”⁵

There are also those who explain that the phrase “משנה שכר שכיר – double a hired hand” is equivalent to “six years.” For the standard hired hand works for three years, as it is written (Isaiah 16:14), “In three years, like the years of a hired hand.” This explanation is also folly.⁠⁶ [It cannot be concluded from that verse that a hired hand works for three years,] for in another verse it is written (Isaiah 21:16) “In one more year, like the years of a hired hand, Moab’s population shall shrink.”⁷ The meaning of the phrase “three years, like the years of a hired hand” is [not that “like the years of a hired hand” is in apposition to “three years.” It is] “precisely three years.” For the year of a hired laborer is measured precisely.⁠⁸

1. The first significant way in which Rashbam’s understanding of this verse differs from the standard interpretation is in his explanation of the syntax, and especially in his explanation of the meaning of the word כי. The standard explanation is: “You should not feel aggrieved. The reason that you should not feel aggrieved is כי – because you received six years work from that slave.” Rashbam’s explanation is that כי means “that,” not “because.” The verse says “You should not feel aggrieved כי – that he twice received the wages of being a hired hand for you.” The reason why you should not be aggrieved, according to Rashbam, is to be found in the next clause: because “the LORD your God will bless you in all that you do.”

2. By the phrase שכירות של קניין, Rashbam means that, when he first became your slave, it was in exchange either for a cash payment from you or to work off the debt that he owed you because of theft. In either case one can say that he has already been “paid” the appropriate amount for his six years’ work, so an additional requirement of parting gifts for the slave is, in a sense, a double payment.
Note that Rashbam has now defined the idea of “double payments” for a slave who is leaving. It is possible that he is trying, by the way, to make sense of the difficult line in the midrash (Sifre 120) that suggests that every owner who sets a slave free must give him a double share (הענק ושנה לו). See Rashi and Rashbam on vs. 15 and note 45 there.

3. Rashbam’s prooftext would have been smoother had he began this quotation with the phrase from vs. 54, “תרע עינו באחיו – it will be bad in his eye towards his brother,” instead of beginning, as he does, with a quotation from vs. 56 and then completing it with part of vs. 55. The force of Rashbam’s proof is not weakened by the sloppy citation.

4. Although Rashi does not offer this explanation explicitly, it is implicit in his understanding of the verse. The syntactical understanding that Rashbam belittles is the one accepted by every modern exegete and translator that I have seen; see e.g. NJPS: “When you do set him free, do not feel aggrieved; for in the six years he has given you double the service... .”

5. As NJPSC notes, the Hebrew is difficult. The word שכר is truly difficult to fit into the standard understanding of the verse. If משנה meant “half,” instead of “double,” one could say that the verse means: “he worked for you for half the wages of a hired hand and that is why you should be generous to him when he leaves.” But, as von Rad notes, משנה does not mean “half.” See Luzzatto’s lengthy discussion.

6. An allusion to Eccl 2:19.
The explanation that Rashbam rejects here is found in Ibn Ezra, in R. Joseph Bekhor Shor, in Gersonides and in Hizq. The explanation is rejected by Abarbanel, here, using the same argumentation and the same prooftext that Rashbam uses. So also Luzzatto.

7. The last three words that Rashbam quotes here, ונקלה כבוד מואב, are actually part of the verse from Isaiah 16, not the verse from Isaiah 21. The force of Rashbam’s point is not affected by the misquotation.

8. The hired laborer who is to work for a year will measure that year of service very precisely in an attempt not to work a day more than required.
The phrase “for three years,” unqualified, might refer to an approximate period of time. If it is qualified with the phrase “like the years of a hired hand,” it means “three years, and not a day less or more.”

לא יקשה בעיניך – מצאנו כתוב: שלש שנים כימי^א שכיר (ישעיהו ט״ז:י״ד), וזאת ראיה כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים, גם לשוכר אותו הנותן שכרו.

וזה טעם משנה – כמו: כפול. וכן: והיה משנה (שמות ט״ז:ה׳), והוא שם. ומשנה למלך (אסתר י׳:ג׳) תואר השם, גם הוא מגזרת: שנים, כאשר פירשתי (ראב״ע אסתר פירוש ראשון י׳:ג׳). והנה זה הכתוב יפרש כי: ובשביעית יצא לחפשי חנם (שמות כ״א:ב׳) – בתחלת השנה. גם יש ראיה משנת^ב השמטה, גם מיום השבת.⁠¹

וברכך – פועל עתיד ולא עבר, כי אין הפרש ביניהן רק כטעם המקום.

1. כלומר: גם שמיטה וגם שבת מתחילים בתחילת השביעי ולא בסופו.

א. כן בכ״י פריס 176, פריס 177, פריס 182. בפסוק: ״כשני״.

ב. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: בשנת.

IT SHALL NOT SEEM HARD UNTO THEE. We find it written in Scripture, three years, as the years of a hireling (Is. 16:14). The latter proves that a person has no right to hire himself out for more than three years. The law similarly applies to the one who hires him and pays his wages.⁠¹

[DOUBLE.]⁠² The following is the definition of mishneh. It means double. Similarly mishneh (twice) in ve-hayah mishneh (and it shall be twice as much) (Ex. 16:5). The word mishneh in the latter is a noun. However, mishneh (next) in mishneh la-melekh (next unto king) (Esth. 10:3) is an adjective.⁠³ It⁴ is also related, as I have explained,⁠⁵ to the word shenayin (two).⁠⁶ Note, our verse explains that and in the seventh he shall go out free for nothing (Ex. 21:2) refers to the beginning of the year.⁠⁷ There is also proof of this from the year of release (shemitttah)⁠⁸ as well as from the Sabbath day.⁠⁹

AND…WILL BLESS THEE. U-verakhekha (and will bless you) is an imperfect, not a perfect.⁠¹⁰ There is no difference between the perfect and imperfect.⁠¹¹ The tense can only be determined by the context.

1. One cannot hire a person for more than three years.

2. Hebrew, mishneh.

3. For it describes an office. We have followed the reading of Vat. Ebr. 38. The Mikra'ot Gedolot reads: "The following is the definition of mishneh. It means double. Similarly mishneh (twice) in ve-hayah mishneh (and it shall be twice as much) (Ex. 16:5), the meaning of which is mishneh lamelekh (double unto the king). The word mishneh in the latter is a noun. However, mishneh (next) in mishneh la-melekh (next unto king) (Esth. 10:3) is an adjective.⁠" The words "the meaning of which mishneh lamelekh (double unto the king)" appear to be a gloss. See Weiser and Krinsky.

4. Mishneh (next) in mishneh la-melekh.

5. See Ibn Ezra on Gen. 41:43 (Vol. 1, p. 382).

6. "The king is like the number one; next comes the mishneh, which means second to him" (Vol. 1, p. 382).

7. For the clause that precedes it states, he shall serve thee six years. If the slave did not go out at the start of the seventh year he would be serving seven not six years.

8. The year of release begins at the start of the seventh year. See Ibn Ezra on Ex. 23:10,11 (Vol. 2, pp. 498,499).

9. Which begins at the start of the seventh day.

10. Meaning, and he blessed you.

11. In the form of this word.

כי משנה שכר שכיר – כי שכר שכיר שלש שנים, כדכתיב: בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב^א (ישעיהו ט״ז:י״ד), ושני עבדות שש, הרי העבדות משנה שכר שכיר. ונראה שלכך הרגילו שלש שני שכיר, שאם ישכיר עצמו לשנה אחת, פעמים תתעבר ופעמים לא תתעבר, ויפסיד השוכר או הנשכר. אבל ברוב השנים – עיבור אחד לשלש שנים – לא יפסיד לא זה ולא זה.

וברכך^ב י״י אלהיך – בכל מקום שהקב״ה אומר לישראל שיותירו משלהם לשום מצוה, מבטיח להם שלא יחסרו כל כך, כי יברכם במעשה ידיהם.⁠^ג

א. כן בפסוק ובספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: ונקלה כבוד מואב שלש שנים כשני שכיר.

ב. בכ״י מינכן 52 בטעות: וברכת.

ג. בכ״י מינכן 52: ידיכם.

כי משנה שכר שכיר – DOUBLE THE HIRE OF A HIRED WORKER – Because the hire of a hired worker is three years, as it is written: “Within three years, as the years of a hired man, the glory of Moab shall grow contemptible” (Yeshayahu 16:14), and the years of slavery are six; behold slavery is double the hire of a hired worker. And it appears that the reason they regulated three years for a hired worker is that if he hires himself for one year, sometimes it is a leap year and sometimes it is not a leap year, and either the one who hires or the one who is hired will lose out. But in most years – there is one leap year per three years – neither of them will lose out.

וברכך י"י אלהיך – AND HASHEM YOUR GOD WILL BLESS YOU – Every place that the Blessed Holy One says to Israel that they shall separate from what belongs to them for any commandment, He promises them that they shall not lack very much, because He will bless them in their activities.

לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי – ובהענקה מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך – שהרי דין זמן שכיר שלש שנים כדכתיב בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב (ישעיהו ט״ז:י״ד), וזה עבד שש שנים.⁠¹

דבר אחר: סרסהו כי משנה שש שנים עבדך – פירוש: עבדך שני פעמים שש שנים.⁠^א דהא בנרצע מישתעי קרא והשעבוד אחרון לאו שש שנים דוקא אלא פעמים פחות ולפעמים יותר.

וברכך י״י אלהיך – בכל מקום שאומר להם הקב״ה לישראל שיוותרו משלהם לשום מצוה בו מבטיח להם שלא יהיו חסרים בכך כי יברכם במעשה ידיהם.⁠²

1. שאוב מר״י בכור שור ובדומה באבן עזרא.

2. שאוב מר״י בכור שור.

א. כן בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224. בכ״י פריס, ובדפוסים: ״כלומר שני פעמים שלש שנים הן שש שנים״.

לא יקשה בעיניך, "it shall not appear an unreasonably hard rule to you;⁠" (that you have to give him so much for "free") The Torah reminds the owner that he had obtained far more value in labour from this "slave" than he would have had from an ordinary hired labourer working for him as he had been at his disposal not only during the daylight hours, etc. [Our author suggests a different comparison, one found in Isaiah 16,14, according to which fixed labour is hired only for three years and this man has served six years. Ed.] Different calculations are made by different commentators; the basic common denominator agreed is that the Torah reminds the employer/owner, that this servant/slave has done more for him than a hired hand would have done. Ed.]

יברכך ה' אלוהיך, "the Lord your God will bless you.⁠" Whenever the Torah asks members of the Jewish people to give up something they considered as belonging to them, we find a verse where God promises them that they will enjoy His blessing, i.e. that in the end instead of becoming poorer through sharing material blessings with the less fortunate members of society, they will become wealthier. They will experience beyond question that God will make all their undertakings successful.

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים – זמן השכירות שאין מנהג בבני אדם להשכיר עצמן לזמן גדול ממנו הוא שלש שנים, וכענין שכתוב (ישעיהו ט״ז:י״ד) שלש שנים כשני שכיר. ודרשו רז״ל מכאן שעבד עברי עובד לרבו ביום ובלילה, שרבו מוסר לו שפחה כנענית לולדות, וזהו משנה שכר שכיר, שהרי אין עבודתו של שכיר אלא ביום.

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים, "seeing that for six years he served you twice as much as a hired hand would have done.⁠" Normally a person does not hire himself out for more than three years (compare Choshen Mishpat 333,14: it is forbidden to hire himself out for more than three years). We have an allusion to this in Isaiah 16,14: "in three years, fixed like the years of a hired laborer.⁠" Our sages derive from our verse that the Hebrew servant serves his master both by day and by night, seeing the master is allowed to give him his gentile slave-woman for him to sire children by her [a form of service, seeing the children will not be his. Ed.]. This is why the Torah described him as having performed double duty (compare Sifri Re'ey 123).

משנה שכר שכיר וגו׳ – פרש״י מכאן אמרו עבד עברי עובד בין יום ובין לילה וזהו כפלים שבעבודות שכירי יום ומה היא עבודת לילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון עכ״ל. וק׳ תיפוק לי מאם אדוניו יתן לו אשה וגו׳ כמו שפרש״י שם וי״ל דבפ״ק דקדושין מצריך תרי קראי להך דרשא חד אדעתו ולחד בעל כרחו. ומשמע התם דצריכי הני תרי קראי למ״ד מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ורש״י פי׳ אליבא דההוא תנא שהרי דרשא דהעבד שהביא רש״י הכא אתיא כההוא תנא כדמשמע התם ועוד מפרש התם דלמ״ד מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מג״ש דשכיר שכיר ולא דרש ואם אדניו יתן לו אלא למוכר עצמו דריש מדעתו מגופיה דקרא ואם אדניו ובעל כרחו מייתורא דלו ומוקים קרא דכי משני לדרשא אחריתי ור״מ מקוצי פי׳ כי משנה שכר שכיר שהרי ג׳ שנים שני שכיר כדכתוב בישעיה שלש שנים כשני שכיר וזה עבדך שש שנים.

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים – ומאין ידעת ששכר שכיר הם שלש שנים דכתיב שלש שנים כימי שכיר וזה עבד שש שנים והוא משנה שכר שכיר ונראה שלכך הרגילו לשכור לשלש שנים שאם ישכירהו לשנה א׳ פעמים תתעבר השנה ופעמים לא תתעבר אבל ברוב השנים עבור א׳ יש בשלש שנים ואין מפסידין לא זה ולא זה.

כי משנה שכר שכיר – (שכיר שכר הוא) הוא שלש שנים כימי שכיר ונקלה כבוד מואב וא״כ זה שעובד שש שנים הוי פי שנים דשכיר ולכך הרגילו לשכיר שלש שנים שאלו היו שוכרין לשנה או לשנתים פעמים דאיכא עבור ופעמים דליכא ונמצא הא׳ מפסיד אבל שלש שנים לא מצי למהוי בלא עבור ואין מפסיד לא זה ולא זה.

כי משנה שכר שכיר עבדך, "for he has worked for you twice as long as the wages that he received,⁠" a hired hand usually hires himself out for a period of three years. We know this from Isaiah 16,14: בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב, "in three years, fixed like the years of a hired labourer, the glory of Moav shall shrink;⁠" it follows that someone who has served his master for six years has actually served twice the length of a hired hand. The reason they hired such labourers for a period of three years was that if they had hired such a person for a term of a year or two years, sometimes the years are longer and sometimes they are shorter, depending it had more than one month of Adar. By making the term three years there could not be a dispute about how many days of labour this included.

כי משנה שכר שכיר – הוא ג׳ שנים כדכתיב שלש שנים כימי שכיר ונקלה כבוד מואב וא״כ זה שעובד שש שנים הוי משנה שכיר.

כי משנה שכר שכיר – מנהג פשוט היה ביניהם לעשות כל שכירות לשלש שנים, כדכתיב {ב}⁠שלש שנים כימי^א שכיר (ישעיהו ט״ז:י״ד).

א. כך בכ״י המבורג. לאסט תיקן כלשון הכתוב: ״כשני״.

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים – אמר זה לפי שהוא עובד ביום ובלילה ולזה היה הרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית ואפשר שיהיה הרצון בזה כי ימי השכיר הם ג׳ שנים כאמרו שלש שנים כימי שכיר ולזה יהיה זה שעבד ו׳ שנים עובד משנה שכר שכיר.

וברכך י״י אלהיך בכל אשר תעשה – אמר זה שלא יחשוב שום אדם שהשם יתעלה יברכהו והוא יושב ובטל ולא ישתדל בהבאת הברכה לו ולזה אמר בכל אשר תעשה כי השם יתעלה יעשה מה שיעשה בסיבות היותר נאותות כשהיה אפשר בה כמו שזכרנו במקומות רבים מזה הספר.

התועלת העשירי הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי לאדם שיעמוד בטל מפני שמרו מצות התורה ויסמך שהשם יתעלה יתן לו צרכיו כי זה ממה שיביאהו אל החסרון ואולי יביא עם זה אל מעוט האמונה בשם יתעלה ולזה אמר וברכך י״י בכל אשר תעשה להעיר על שהוא צריך למתברך בשם יתעלה שלא ישב בטל אבל יעשה מעשים להביא אליו הברכה והשם יתעלה יביאה לו בכל אשר יעשה.

ואיך שיהי׳ לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך בסוף ולא ירצע כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים חכמינו ז״ל אמרו מכאן שהעבד עברי עובד את רבו בין ביום ובין בלילה (קידושין ט״ו.) ומהו עבודתו שרבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון והוצרכו לומר זה לפי שלא עלה על דעת שיהי׳ לו רשות לרדותו בפרך עד שיעבוד אותו בלילה כמו שעובד ביום שהרי אמר כי טוב לו עמך זה שוכב במוכין וזה בתבן אסרה תור׳ כל שכן שיהי׳ זה שוכב על המטה וישן שנת מנוחה וזה עומד ועובד בליל׳ לראש אשמורות. והרלב״ג ז״ל כתב ואפשר שהיה הרצון בזה כי ימי השכיר הם ג׳ שנים באומרו שלש שנים כשני שכיר ולזה יהי׳ זה שעבד שש שנים עובד משנה שכר שכיר עד כאן. ואני קודם שראיתיו בפירושיו עלה כך בלבי אלא שלא מצאתי בו טעם פיוס שכבר יוכל לומר ג״כ כי שש פעמים כשכר שכיר עבדך שש שנים שכן כתיב ג״כ בעוד שנה כימי שכיר [ה] ואשר יראה לי בזה יותר נכון הוא שהשכיר ששוכר עצמו בכל יום הרי הלילות הוא ברשות עצמו לגמרי כשאר בני חורין אמנם העבד הנמכר לשש הנה העבדות חל עליו בכל הזמן עבד יקום מהמטה בבקר ועבד ישוב שם בלילה ואף כי ינום ויישן לא יסור עבדותו ממנו והוא מעותד לכל עת שתצוה אותו דבר שיקום עמך לעשותו ולא יסרב דבריך והרי עם זה שיש בעבודתו משנה עבודת השכיר באלו השש שנים עד שראוי שתחשבם לי״ב שנים גם כי בגלל הדבר הזה שתוותר עמו יברכך ה׳ בכל אשר תעשה.

מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה כו׳. שרבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון ואע״ג דכתיב אם אדניו יתן לו אשה האשה וילדיה וגו׳ אי לאו האי קרא ה״א שלא בא הכתוב אלא להתירה לו לעבד עברי שאם אדניו יתן לו שפחה להוליד לו ממנה בנים היא מותרת לו אבל אין רבו כופהו על זה להכי אתא האי קרא דמשנה שכר שכיר להודיענו שרבו כופה על זה דאל״כ מאי משנה שכיר שכיר דקאמר הרי בידו שלא יקחנה:

ולפי שכאשר העבד מיראת קלון הרציעה לא יחפוץ לשבת עם אדוניו לא יחרה אף האדון עליו ולא יסרב מלשלחו. אמר לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. רוצה לומר אין בזה אליך הונאה כלל כי לי בני ישראל עבדים. ואין אחד מהם נמכר לעבד עולמי לשום אדם. אבל היה ענין מכירתו שכירתו לשש שנים ועל מנת כך בא עמך ולכן אין רצוני שירע בעיניך בצאתו כי השלים זמנו. ומלבד הטענות האלה כלם שכרך הרבה מאד וזהו שאמר יברכך ה׳ אלהיך בכל אשר תעשה.

והרב רלב״ג פירש כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. שימי השכיר בסתם שלש שנים שאין רשות לאדם שישכיר את עצמו יותר מלשלש שנים. וכמו שאמר הנביא (ישעיהו ט״ז) שלש שנים כשני שכיר. ולזה יהיה זה שעבד שש שנים עובד משנה וכפל משכר השכיר. ומדברי רבי אברהם לקחו. ואיננו נכון כי גם כן כתוב (שם כ״א) בעוד שנה כשני שכיר. ומי המונע השכיר מלהשכיר עצמו לשנים רבות. ולא אמר הנביא שני שכיר על מספר השלשה. כי אם על היותו זמן קצוב מבלי תוספת אפילו יום אחד כשנת השכיר בין שיהיה לשלש שנים או לחמש או לעשר:

לא יקשה בעינך – להעניק עם שלוחו חפשי, כי ראוי הוא לזה ואתה לא תחסר.

וברכך ה׳ אלהיך – ומשלו תתן.

לא יקשה בעיניך, to furnish him with some of your wealth upon his departure, seeing that he has served you faithfully and you will not become poor by doing so.

עבד עברי עובד בין ביום וכו׳. ומדכתיב (שמות כא, ד) ״אם אדוניו יתן לו אשה״ ליכא למילף, דהוה אמינא דלא אתי קרא רק שמותר לישא אשה, ומיהא אם הוא אינו רוצה לישא – הרשות בידו, ולפיכך כתב ״כי משנה שכר שכיר עבדך״, לומר שהוא מחויב לישא אשה (קידושין טו.), דאם לא כן לא שייך ״משנה שכר שכיר עבדך״, הלא ברצונו נשאה (כ״ה ברא״ם):

בְשַלֵחֲךָ֨: הטעם בימין הכ״ף, כי אינו פשט, רק קדמא. [בְּשַׁלֵּחֲךָ֨].

מִשְנֶה: הנו״ן בסגול. [מִשְׁנֶה].

רבו מוסר לו כו׳. פי׳ אפילו בעל כרחו של עבד. דאם לא כן הא כתיב (שמות כ״א:ד׳) אם אדוניו יתן לו אשה וגו׳:

His master gives him [a Gentile maidservant], etc. I.e., The Hebrew slave may even be forced to take her. Otherwise [if the meaning is that he is merely allowed to take her], it is already written (Shmos 21:4), "If his master gives him a [maidservant] wife, etc.⁠"

כי משנה שכר שכיר – ולפי זה הדין יתן שאם חלה ג׳ שנים אינו צריך להשלים כי יש בזה תשלום ממון שנתן בו, ורבותינו ז״ל אמרו (קידושין ט״ו.) וז״ל מכאן אמרו שכיר עובד ביום, עבד ביום ובלילה ע״כ, וזו הלכה ורמוזה במקרא.

כי משנה שכר שכיר, "for twice as much as a hired hand, etc.⁠" Our initial reaction to these words would be that if the servant was sick for only three out of the six years he would not have to make up any time. Kidushin 15 derives from this verse that whereas a hired hand works only by day, a servant, i.e. עבד, works both by day and by night. Our verse alludes to this ruling.

לא יקשה בעיניך – לומר מקנת כספי הוא, למה אשלחנו. וירדה תורה לסוף דעתם, שכן עשו בימי הבית, כמו שכתוב בספר ירמיה שכבשו אחיהם לעבדים ולא שלחום (ירמיהו ל״ד:י״א). ובחנם דחה הרשב״ם הכתוב ממשמעו, ואמר שעל ההענקה (דברים ט״ו:י״ד) אמר: לא יקשה בעיניך. והראיה שהביא מפסקי הטעמים לאו כלום היא, שבמשפט באה האתנחתא במלת שנים, שדבור כי משנה שכר שכיר טעם ללא יקשה – לפי שעבדך ביום ובלילה, ושכיר אינו עובד כי אם ביום, ואתה קניתו מתחלה רק לשש שנים, לכן לא יקשה אליך לשלחו. ואחר כך אמר כי בגלל זה שאתה משלחו וענקתו, יברכך ה׳.

כי משנה שכר שכיר – לא יקשה בעיניך מה שצויתיך להעניק לו, ואולי תאמר בלבבך, הרי העבד מקבל שכר כפול ממה שראוי לתת בעבודת שש שנים, כי כבר שכר שכרתיו בכסף מלא כשקניתי אותו ומחוייב הוא לעבדני שש שנים, ועכשיו אתן לו עוד מצאני ומגרני ומיקבי, ונמצא מקבל משנה שכר שכיר, אל תאמר כן, שהרי יברכך ה׳ בכל אשר תעשה, ולכן תעניק לו בלב שמח:

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים – אמרו קצת מן הקדמונים, ואחריהם ראב״ע ורלב״ג, כי אין רשות להשכיר עצמו יותר משלש שנים, ויפה השיבו רשב״ם ודון יצחק כי זה הבל, כי שלש שנים כשני שכיר {ישעיהו ט״ז:י״ד}, אין ענינו רק שנים מצומצמות. וכן כתוב {ישעיהו כ״א:ט״ז} בעוד שנה כשני שכיר; גם פירוש רשב״ם ור׳ עובדיה ספורנו לא יתכן, כי הכתוב אומר בשלחך אותו, לא בהעניקך אותו, ועוד אין להענקה שיעור, ואיך יאמר שנתן לו שכר כפול מפני שהעניקו? גם דברי רד״ק ור״י עראמה הקרובים לדברי רש״י שהשכיר נשכר ליום או ללילה, והעבד הוא בכל רגע תחת ממשלתך, לא יתכנו; כי היה לו לומר משנה עבודת שכיר, לא שכר שכיר. והנכון לדעתי: לא יקשה בעינך בשלחך אותו חפשי, כי אמנם אם באת לשכור שכיר היית מוכרח לשלם לו כפלים, כי כן דרך השכירים, כי צריכים הם להביא טרף לביתם, והמוכר עצמו לעבד מסתמא אין עליו משא אשה ובנים; והנה אע״פ שתשלחנו כבר הרוחת הרבה.⁠^א ופירוש המלות כך הוא: משנה וכפלים (ממה שנתת לעבד זה) היה השכר שהיית צריך לתת לשכיר שיעבדך שש שנים.

{ולדעת יח״ף שעור המלות כך הוא: עבד אותך כשכיר במשנה שכר, כמו שיעבוד שכיר אם יתן לו כפלים במה שנתת לי.}^ב

והיום י״ג טבת תרכ״א נ״ל ודאי כי מלות עבדך שש שנים חוזרות לעבד (כמו שהבינו כל העולם) ולא לשכיר (כמו שפרשתי אני), גם ראיתי כי מלת משנה אף כשהיא בסגול היא תמיד דבקה בענין לשם שאחריו (משנה כסף, {בראשית מ״ג:ט״ו}, ומשנה שברון, {ירמיה י״ז:י״ח}), והנה משנה שכר שכיר משמע כפלים של שכר שכיר, ולא ששכר שכיר הוא כפלים כנגד שכר העבד. לפיכך נ״ל לפרש כי כפלים ממה שנותנים לשכיר היה ראוי ליתן לאיש הזה, כי עבדך שש שנים, ומלות אלו (עבדך שש שנים) הן דרך קריאה, כמו במה ישכב {שמות כ״ב:כ״ו}, אשר ינאף את אשת רעהו {ויקרא כ״ב:י׳}, מיד איש אחיו (בראשית ט׳:ה׳). והמכוון בקריאה הזאת הוא: האיש הזה עבד אותך כעבד ולא כשכיר, באופן שלא היתה לו שעה שלא היה משועבד לך, ולא למלאכה אחת, אלא לכל דבר שהיית מבקש היה משועבד לך, וחייב לעשות רצונך, וכל זה לא היה ליום או ליומים, לשנה או לשנתים, אבל עבדך שש שנים! ואתה לא נתת לו אלא פחות ממה שנותנים לשכיר שנה בשנה, תחת כי לפי שורת הדין היה ראוי לך ליתן לו משנה וכפלים ממה שנותנים לשכיר, כי השכיר איננו משועבד רק למלאכות מיוחדות, והעבד לא נשאר לו שום חירות בעולם, והאיש הזה נשתעבד לך כעבד במשך שש שנים, שהוא ג״כ זמן בלתי קצר, א״כ לא יקשה בעינך בשלחך אותו וגם בהעניקך לו; ומלבד שזה מחוייב לפי שורת הדין, עוד תדע כי בשכר זה יברכך ה׳ אלהיך בכל אשר תעשה.

א. בכ״י לוצקי 673(א), קולומביה X 893 מופיעה כאן מהדורה קמא של שד״ל (לפני שחזר מפירוש זה): ״זה מה שנראה לי בפירוש הענין;⁠״

ב. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.

לא יקשה וגו׳ לא יכול להתייחס לעצם שילוח העבד חופשי, שכן זוהי זכותו של העבד על פי שורת הדין. הוא נמכר לאדון לשש שנים בלבד, וההחזקה בו מעל זמן זה מהווה אלימות מוחלטת. אלא פסוק זה מתייחס בהכרח להענקה הנדרשת מהאדון בעת השחרור, הנזכרת מיד קודם לכן, ״תעשה כן״. חובה זו המוטלת על האדון בשעת שחרור עבדו, אסור שתיראה קשה בעיניו.

כי משנה וגו׳ – ״שכר שכיר״ איננו העבודה אלא השכר המשולם לשכיר היום, ו״משנֶה שכר שכיר״ – כמו ״ומשנֶה כסף״ (בראשית מג, טו) – פירושו ״שכר כפול של שכיר יום״.

״משנה שכר״ הוא המושא של ״עבדך״, לפיכך ״עבדך״ יכול להתפרש רק במובן של ״להשתכר על ידי עבודה״; כדוגמת הפסוק: ״פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר⁠־עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ״ (יחזקאל כט, כ), שבו ״פעלה״ – כמו ״פעלת שכיר״ (ויקרא יט, יג) – פירושה ״השכר המשולם״, ו״עבד״ פירושו ״להשתכר על ידי עבודה״.

ושמא יש להפריד את ״משנה״ מ״שכר״, ומשמעות ״משנה שכר שכיר עבדך״ תהיה: הוא עשה עבודה כפולה תמורת שכר של שכיר יום. בספר ויקרא (כה, מ), בנוגע לטיפול בעבד עברי, נאמר: ״כשכיר כתושב יהיה עמך״, היינו שהאדון יכול לדרוש ממנו רק עבודה של שכיר יום. לפיכך ההנחה היא שמחיר העבד נקבע על בסיס שכרו של שכיר יום העובד שש שנים והנדרש לעבוד רק בשעות היום. ואף על פי כן, מאחר שהעבד העברי גר עם רבו כבן ביתו, מן הסתם תהיה לרב תועלת הרבה יותר גדולה מעבדו. העבד ישרת אותו גם לאחר שעות העבודה הרגילות, היינו גם לאחר צאת הכוכבים. כבר ציינו (פירוש שמות כא, ה) את גדלותו המוסרית של כל היחס הזה בין העבד לרבו, כפי שהוא באה לידי ביטוי בספרא: הרב חייב להתייחס אל העבד כאח, אך אף על פי כן, העבד חייב להתנהג כעבד. לפיכך נאמר כאן, שבצאתו לחירות תספק לו כמות קטנה של נכסים, ואם יעלה על דעתך שנתת יותר מדי, זכור את הדבר הבא: העבודה שהוא עבד עבורך הייתה הרבה מעבר למה שלמעשה שילמת בשבילו כשקנית אותו לעבד. במסכת קידושין (טו.) מפרשים חז״ל ש״משנה שכר שכיר״ מתייחס לרשות שניתנה לרבו בספר שמות (כא, ד) [״מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית״].

[קנח] כי משנה שכר שכיר – שאתה משועבד לו בלילה כי יכול לכופו למסור לו שפחה כנענית והולדות של האדון:

כי משנה שכר שכיר:⁠¹ שאינה דומה עבודת שכיר יום שאין הבעלים יודעים אם יהיה גם מחר אצלו, אזי אי אפשר ליתן לו עבודה שיש בה דבר האבד אם לא ישיג מי לגומרה². אבל עבד עברי, הרי יודע שגם למחר וכל שש שנים יעבדהו, ומוסר לו עניינים נעלים³. ועיין תוספות בבא בתרא (יג,א) ד״ה בכור⁴.

ולפי סדר הכתוב⁵ היה ראוי לכתוב מקרא זה לפני המקרא ״והיה כי יאמר אליך״, או אף לפני מקרא ״העניק וגו׳⁠ ⁠⁠״. אלא, מתחילה יש להביא ראיה מכאן לקבלת רז״ל⁶ אשר ״ואף לאמתך תעשה כן״ דלקמיה לא מיירי ברציעה⁷ אלא בהענקה לאחר שש. וא״כ בא זה המקרא כסדר: ״לא יקשה בעיניך״ – על הענקה שאתה מעניק⁸ – ״בשלחך אותו חפשי מעמך״⁹. וכן כתב הרשב״ם¹⁰ דמיירי בהענקה ולא בשילוח עצמו, שהרי¹¹ על מנת כן שכרו רק על שש שנים, ומה זה יקשה בעיניו כשיוצא אחר שש?! אלא על הענקה מיירי¹². וקאי אחר ״ואף לאמתך תעשה כן״ – בהענקה¹³.

ויש להוסיף עוד בסדר המקרא¹⁴, דעבד שמשרת את אדוניו בטוב לב¹⁵ עד שיכול להעלות על הדעת לומר ״לא אצא מעמך וגו׳⁠ ⁠⁠״, בזה האופן אין טבע עשיר מישראל להיות עינו צרה מהעניק לו ביציאתו, אפילו אינו נרצע, ולא הוצרך הכתוב להזהיר אלא על עבד שמשרת בעל כרחו¹⁶. משום הכי כתיבא אזהרה זו (״ולא יקשה״) אחר הענקה של אמה העבריה¹⁷ – שאינה ראויה¹⁸ לרציעה¹⁹, וכיוצא בזה בעבד שאינו בטוב עם אדוניו, ונרדף הוא לצאת מביתו, מ״מ ״לא יקשה בעיניך״ בהענקתו ״בשלחך אותו חפשי וגו׳⁠ ⁠⁠״, כי מ״מ ׳עבד²⁰ אותך משנה שכר׳ וגו׳.

1. מדוע עבודת עבד עברי מוגדר כפילות של ״שכר שכיר״. עיין רש״י בעקבות חז״ל, ראב״ע, רשב״ם ועוד.

2. שהרי פועל חוזר בו אפילו באמצע היום.

3. דהיינו עבודות חשובות הדרושות גם זמן וגם מקצועיות. וזו הכוונה ״משנה שכר שכיר״ – עבודות החשובות כפל מעבודת השכיר.

4. בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד... אם יעבוד לבכור שני ימים הרי נטל הבכור יותר מפי שנים, שאם יש עיר רחוקה מהלך יום אחד שמשתכרים בה הרבה שיש שם סחורה בזול, והפשוט שאין לו שהות אלא יום אחד לא יוכל לילך שם... (עכ״ל). הרי אותו יסוד של רבינו, שלפעמים שנים כפול אחד הוא יותר משנים, כשם ששש כפול אחד הוא יותר משש! זהו ה׳משנה׳ ממנו הרויח האדון.

5. עתה עובר רבינו לעמוד על כמה תמיהות בסדר הפסוקים יב-יח, כאשר הסדר לפנינו הוא (א) עובד שש (ב) דין הענקה (ג) דין רציעה (ד) דין ״אף לאמתך תעשה כן״ (באותו פסוק) (ה) ״לא יקשה בעיניך בשלחך״.

6. הובא ברש״י בפסוק י״ז.

7. שהיא כתובה לידה, ואף מחוברת בלשון ״ואף״ (=וגם).

8. שהוזכר בסוף הפסוק הקודם ״ואף לאמתך תעשה כן״, וזו א״כ ראיה והוכחה לקבלת חז״ל.

9. כלומר, ״בשלחך חפשי מעמך״ אין פירושו ׳בזה שאתה שולח אותו חפשי מעמך׳, כמוסב על פסוק י״ב ״ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך״, אלא על סוף הפסוק הקודם ״ואף לאמתך תעשה כן״. כך שפירוש פסוקנו הוא: לא יקשה בעיניך את אשר אתה חייב לעשות, דהיינו להעניק לו, בזמן (״ב״ – ״בשלחך״) שאתה שולח אותו חפשי, היינו דין הענקה.

10. וז״ל הרשב״ם ד״ה לא יקשה בעיניך: כשתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו ״משנה״ – כפילות ״שכר שכיר״ בעבודת שש שנים שעבד אותך שאתה מעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך, מלבד שכירות של שש שנים שקנית אותו... (עכ״ל). אולם עיין בהמשך הרשב״ם אשר כתב: ... כאשר הורגלו לפרש – לא יקשה בעיניך על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים, כלומר יתר משאר שכירים – שטות היא בידם!... (עכ״ל), שנראה שאינו מקבל את פרשנות רבינו על המושג ״משנה שכר שכיר״.

11. הוכחה להבנה זו גם מהשכל.

12. וכאמור, יש לשים לב לפרשנות שונה במילים ״כי משנה שכר שכיר״ בין רבינו לרשב״ם.

13. וזו הראיה לקבלת חז״ל בזה.

14. לענות על שאלת רבינו בתחילת הקטע בדבר הסדר הבעייתי של הפסוקים.

15. ״כי טוב לו עמך״.

16. שמ״מ הוא זכאי בהענקה.

17. ״ואף לאמתך תעשה כן״ – ע״פ קבלת חז״ל.

18. רש״י על אתר – ׳ואין אמה נרצעת׳.

19. ובכל זאת היא בדין ״הענק תעניק״ הרי שדין זה אינו עקב ״כי טוב לו עמך״.

20. כביאור רבינו לעיל, לא כהרשב״ם.

כי משנה שכר שכיר וגו׳ – לשון הקודש קצר במליצותיו ומוריד לסוף דעת המחבר ועוזב הפרטים הטפלים, כמו לא תבנה אתהן גזית (סוף פרשת יתרו) במקום לא תקח אבני גזית ותבנה אותו בהן, טחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳) טחני חטים ועשי מהם קמח; וגם כאן הוראת המליצה עבדך שש שנים עבודת משנה שכר שכיר, כלו׳ עבודה ראויה למשנה שכר על מה שנותנים לשכיר הבא ליומו, ולא ידבק בבעל הבית לאהבה אותו, ובא אך לשכרו, ועושה מה שמוטל עליו ולא קַו יותר; לא כן העבד שלבו דבק במשפחת אדוניו המתנהג עמו בחסד וברחמים, ובגלל זה חפץ הוא בהצלחתו, ועובד מאהבה, וא״כ ראוי הוא לכפל שכר, לפי שכל עבד עברי סוף סוף שכיר הוא, כי אדוניו בקנותו אותו יחשוב כמה ירויח בעבודתו בשש שנים, ולפי זה יתן שכרו לערך שכר השכיר, אבל מחמת נאמנותו ואהבתו אל אדוניו ראוי הוא לשכר כפלים, ולכל הפחות יעניקהו אדוניו מנכסיו, ולא יקשה בעיניו בשלחו אותו חפשי.

כי משנה שכר שכיר. מצאנו בישעיה בעוד שנה כשני שכיר, ואם כן לא נוכל עוד לפרש שסתם שכירות לשלש שנים, ויתכן לפרשו כי אין עבודת העבד כעבודת השכיר, כי עבודת העבד הגם שלא יכביד עליו עליו האדון יותר מדאי, בכל זאת לא ימלט שירבה וידקדק בעבודה יותר מהשכיר, וז״א כי משנה בעבודה שעובד השכיר בעד שכרו עבדך זה שש שנים, ואם כן לא יקשה בעיניך וגו׳.

כי משנה שכר שכיר – לדברי תרגום השבעים (וקרוב לזה גם בוולגטה) פירוש הפסוק הוא: כי בשכר שנתי של שכיר עבד לך שש שנים (וולגטה: — בשכר שכיר עבד לך שש שנים). הראב״ע ועוד כמה מפרשים אומרים: העבד עבד את התקופה הכפולה של שכיר, ואם כן זכאי הוא לקבל שכר כפול, כי מצינו בישעיהו ט״ז:י״ד: ״בעוד שלש שנים כשני שכיר״. משמע שאין רשות לאדם שישכיר עצמו ליותר משלש שנים.

אולם אי אפשר לפרש כן את הפסוק בישעיהו, שהרי מצינו פסוק אחר בישעיהו כ״א:ט״ז: ״בעוד שנה כשני שכיר״. על כרחנו צריכים אנחנו לפרש, כי ״שני שכיר״ אין כוונתם אלא שנים שלימות בדיוק, כדרך שני השכיר, כמו שפירשו רוב המפרשים שם.

על כן הפירוש המתקבל ביותר הוא של אלה האומרים שהעבד הרוויח את השכר הכפול של שכיר במשך שש שנים, כיון שאילו היה האדון שוכר לו שכיר, היה הדבר עולה לו כפליים ממחיר העבד. ״עבד״ משמש גם בהוראה של ״השתכר״, ״הרוויח״, השוה בראשית ל׳:כ״ט. לפי פירוש זה נצטרך לומר, כי מחירו של עבד עברי היה רק מחצית שכרו של שכיר לשש שנים. אולם קשה להבין איך אפשר להניח כזאת לכל הדורות. ובכלל קשה להניח שמחיר העבדים היה נמוך כל כך. ועוד נאמר בויקרא כ״ה:מ׳: ״כשכיר כתושב יהיה עמך״, ושם פסוק נ: ״כימי שכיר יהיה עמו״. משמע קצת שמחיר העבד היה בהתאם לשכרו של שכיר עבור התקופה המקבילה.

על כן הסיקו בצדק רבותינו זכרונם לברכה בספרי: ״מכאן שעבד עברי עובד ביום ובלילה״, זאת אומרת, כיון שהעבד עובד את הזמן הכפול, יש לתת לו שכר כפול (השוה רש״י).⁠¹

וברכך ה׳ אלהיך וגו׳ – פירוש, וכבר ברכך ה׳ אלהיך, כלומר על ידי עבודתו היתה ברכה שרויה בכל מעשיך. נראה כי פסוק זה מתייחס אל מצות הענקה, כלומר, גם מצות הענקה אל תקשה בעיניך, שהרי אין אתה נותן לו אלא ממה שברכך ה׳ אלהיך (פסוק יד: ״אשר ברכך וגו׳⁠ ⁠⁠״). אולם לימדונו רבותינו בספרי (לפסוק י״ד), שמצות הענקה נוהגת תמיד, אפילו לא נתברך הבית בגללו, אלא ש״הכל לפי הברכה מעניקין לו״. אפשר לפרש גם, ש״וברכך וגו׳⁠ ⁠⁠״ היא הבטחה (לפי זה הוי״ו אינה וי״ו החיבור כמו לפירוש הראשון, אלא וי״ו התנאי), כלומר ״ובשכר זה יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשיך״. כן פירשו רבותינו חכמי המדרש. כן מבואר במכילתא (מדרש תנאים 87): ״וברכך ה׳ אלהיך בכל אשר תעשה, אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: כל מקום שהכתוב עונש (כלומר גוזר) הפסד ממון וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה, לכך נאמר: וברכך ה׳ אלהיך בכל אשר תעשה״.

1. הרשב״ם מצרף ״כי משנה... שש שנים״ אל החלק הראשון של הפסוק ומפרש:
״לא יקשה בעיניך שתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה וכפילות שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך, ואתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי יברכך ה׳ בכל אשר תעשה״. הרשב״ם מוסיף, שעצם השיחרור אחרי שש שנים לא יקשה עליו, שהרי ״לא קנאו מתחילה אלא לפי עבודת שש שנים״.

משנה שכר שכיר – מהו משנה שכר שכיר – שכיר אינו עובד אלא ביום וזה עובד ביום ובלילה, הא כיצד, א״ר יצחק, מלמד שרבו מוסר לו שפחה כנענית¹. (שם ט״ו.)

שכר שכיר – שכיר קריי׳ רחמנא, מה שכיר פעולתו ליורשיו אף זה פעולתו ליורשיו, מלמד שאם מת העבד מעניקין ליורשיו.⁠² (שם שם)

וברכך ה׳ – יכול אפי׳ יהיה יושב ובטל, ת״ל בכל אשר תעשה³ (ספרי).

1. והולדות שייכים להאדון, הרי דעובדו גם בלילה. ודע דלפי פשטות טעם זה שנתנה תורה בחיוב הענקה יתחייב דאם אין רבו מוסר לו שפחה כנענית כגון שאינו רוצה או אינו רשאי כגון בזמן שאין לו אשה ובנים כמבואר לפנינו ר״פ משפטים אז אין מחויב בהענקה, וזה דבר חדש שלא שמענו מעולם.

ולכן נראה דטעם זה כי משנה שכר שכיר עבדך אינו מוסב לעיקר ויסוד החיוב מהענקה אלא רק אנתינה בלב שלם וברוח נדיבה וברוחב יד וכמבואר לעיל בפסוק ט״ו, ואל יתמרמר על עזבו אותו, וכמש״כ לא יקשה בעיניך בשלחך אותו, ועל זה נותן טעם כי משנה שכר שכיר עבדך, אבל אין ה״נ דגם היכי דלא שייך זה הטעם וכמו שציירנו קיימה מצות הענקה בעיקרה, אשר זה זכתה תורה לכל עובד, ודו״ק.

ודע דיש להעיר למה לא פרשו הלשון משנה שכר שכיר בפשיטות דשני שכיר הם שלש שנים כמבואר בישעיה ט״ז בשלש שנים כשני שכיר והוא עובד שש שנים, כמש״כ ועבדך שש שנים, וי״ל משום דבזה אין מעלה יתירה שהרי מקבל הוא שכר ששת שנים בעוד שהשכיר מקבל רק שכר שלש שנים, ולכן מפרש שמשנה העבודה הוא באיכות העבודה. וגם י״ל ע״פ מש״כ איזו מפרשים שם דהלשון כשני שכיר אינו מורה על מספר שנות השכיר אלא הכונה בשלש שנים מצומצמות כימי השכיר שמדקדקים בזמנו. לא חסר ולא יתיר, וא״כ אין זה ענין לכאן.

2. ובספרי לעיל בפסוק העניק תעניק לו איתא לו ולא יורשיו, והענין צריך באור, כי אם נפרש הכונה שאין מעניקין ליורשי העבד קשה דהגמרא והספרי יחלקו בסברא הפוכה, כי בעוד שהגמרא פריך בפשיטות יורשיו אמאי לא שכיר קרייה רחמנא, יפרש הספרי בפשיטות שאין מעניקין ליורשים, ואם נפרש הכונה שאין יורשי האדון מעניקין [והוא דעת הירושלמי שהבאנו לעיל בפ׳ י״ג], לא יכוון הלשון, דהול״ל אתה ולא יורשיך, וגם לא קיי״ל כן אלא שגם היורשין מעניקין וכמש״כ לעיל שם, ובהכרח צריך לפרש כאופן הראשון שאין מעניקין להיורשין, ומה דפריך הגמרא יורשיו אמאי לא הוא רק משום דשכיר קרייה רחמנא, כדמפרש, אבל לא מצד הסברא, ודו״ק.

3. עיין מש״כ בפ׳ בראשית בפ׳ לעבדה ולשמרה, וכן כתיב ואספת דגנך, כי חוק שם הקב״ה שיעבוד כל איש לביתו ולישוב העולם, ונפטרים מעבודה רק חכמים מצויינים שתורתם אומנתם כידוע באגדה דברכות ל״ה ב׳ ובכ״מ בש״ס וכמבואר לפנינו ס״פ עקב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון