×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא⁠־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל⁠־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃
You shall surely give him, and your heart shall not be grieved when you give to him, because for this thing Hashem your God will bless you in all your work and in all that you put your hand to.
מוני המצוותמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הקצררלב״געקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
נתן תתן מנ׳ אם נתת פעם אחת תן לו אפלו מאה פעמים ת״ל נתן תתן:
ד״א נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מעוטה מניין ת״ל נתן תתן מכל מקום:
[השמטה: ד״א נתן תתן בכל שעה ושעה וכן הוא אומר (קה׳ י״א:ו׳) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. רבי ישמעאל אומר בעושה צדקה הכתוב מדבר עשית צדקה בבקר עשה צדקה בערב כי אינך יודע איזה יכשר; ר׳ יהושע או׳ בעני הכתוב מדבר נתתה צדקה לעני ובא עני אחר תן לו כי אינך יודע איזה יוכשר]. לו בינך לבינו מיכן אמרו לשכת חשיים היתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה (בוחשאי) [בחשאי] ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי:
ולא ירע לב׳ בת׳ לו שלא תאמר הריני מבזבז נכסי לאחרים ומחר אני נצרך לבריות ת״ל כי בגלל הד׳ הזה יב׳ ה׳ אלה׳ עשה את שלך והמקום עושה את שלו:
שאל פלסופוס אחד את רבן גמליאל אמר לו כת׳ בתורתכם נתן תתן לו ולא ירע לב׳ בת׳ לו וכי יש לך אדם שהוא מבזבז נכסיו לאחרים ואין לבו רע עליו שמא יצטרך לבריות אמר לו אם בא אדם ללוות ממך מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך את המשכון מלוהו את אמר לו הין אם הביא לך ערב שאינו כראוי מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך ערב ראש המדינה מלוהו את אמר לו הין אמר לו והלא דברים קל וחומר אם כשערבו בשר ודם מלוהו את קל וחומר כשערבו מי שאמר והיה העולם וה״א (משלי י״ט:י״ז) מלוה ה׳ חונן דל וגמולו ישלם לו:
כי בגלל הדבר הזה יב׳ ה׳ אלהיך אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנין לו שכר על כך שנ׳ כי בגלל הדבר:
לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל מנחמו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר על כך ת״ל כי בגלל הדבר הזה:
הרי הוא אומר במועל (ויקרא ה׳:ט״ו) נפש כי תמעול מעל וחט׳ בש׳ מקדשי ה׳ כמה מעל בקדש בשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי והוא מביא תחתיה איל בשתי סלעים שהן אלף וחמש מאות שלשים ושש פרוטות והלא דברים קל וחומר ומה אם מועל בקדש בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכוין למעול על אחת כמה וכמה:
הרי אדם שלא היה בידו לעשות צדקה אלא שאבד סלעו מתוך ידו ומצאה עני ונתפרנס בה מעלין עליו כאלו נתנה בידו אמרת מה זה המועל בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכון למעול על אחת כמה וכמה הזוכה בלא יודע מעלין עליו כאלו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה:
ד״א כי בגלל הדבר הזה יבר׳ בגלל שייטיב לך אתה אומר בגלל שייטב לך או בגלל שלא ירע לך אמרת אם כשאת נותן לו ברוע פנים את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו בטוב פנים אם כשאת נותן מעט את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו הרבה:
ד״א כי בגלל הדבר הזה יב׳ ה׳ אלהיך בגלל שדברת עליו לאחרים וה״א (ישעיהו ל״ב:י״ז) והיה מעשה הצדקה שלום מושלו מלה״ד לסרסור שהסרסרות שלו מאה מנה אם הסרסור מאה מנה קל וחומר לדמי השדה:
בכל מעשך ובכל מש׳ יד׳ מה מעשיך שאינן לא במדה ולא במשקל ולא במנין אף משלח ידך שאינו לא במדה ולא במשקל ולא במנין מיכן אמרו המתפלל על המדוד ועל השקול ועל המנוי בשביל שיתברכו הרי זו תפלת שוא אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (בראשית כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק בא׳ ההיא וימ׳ בשנה ההיא מאה שערים כו׳:
מִתָּן תִּתֵּין לֵיהּ וְלָא יִבְאַשׁ לִבָּךְ בְּמִתְּנָךְ לֵיהּ אֲרֵי בְּדִיל פִּתְגָמָא הָדֵין יְבָרְכִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל עוּבָדָךְ וּבְכֹל אוֹשָׁטוּת יְדָךְ.
Giving you shalt give to him, and your heart shall not be evil when you givest to him: because for this thing the Lord your God will bless you in all your works, and in all you puttest your hand to.
מתן תתן לה ולא יבאש באפך כד תיהווי יהיב להא ארום מן בגלל פתגמא הדין יברך יתכון י״י אל⁠[ה]⁠כון בכל עובדיכוןב ובכל אושטות ידיכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באפך כד תיהווי יהיב לה״) גם נוסח חילופי: ״באפיכון בזמן דתתנון לה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עובדיכון״) גם נוסח חילופי: ״עובד ידיכון״.
מיתן תיתנון ליה ולא יבאש ליבכון במיתנכון ליה ארום מטול פיתגמא הדין יברככון י״י אלקכון בכל עובדיכון ובכל אושטות ידיכון.
Giving you shall give to him, nor shall your heart be evil when you give to him; for on account of this matter the Lord your God will bless you in all your works that you put your hands unto.
מתן תתנון ליה לא יבאש באפיכון בזמן תתנון ליה.
Giving thou shalt give to him, nor let your looks be evil at the time you give to him.
נתון תתן לו1אפילו מאה פעמים.
כי בגלל – גלגל הוא שחוזר בעולם, שאתה חושב בלבך שלא תבוא למדה הזו, ואם לא תבא אתה ושמא בנך יבוא, או בן בנך. לכך צריך שיעשה הוא לאחרים כל זמן שיש בידו, כדי שיעשו אחרים עליו אם יצטרך הוא או בניו.
1. אפילו מאה פעמים. ספרי פיסקא קי״ז.
מִנַּיִן שֶׁאִם נָתַתָּ לוֹ פַּעַם אַחַת תֵּן אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. תַּלְמוּד לוֹמַר ״נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ״, לוֹ, בֵּינְךָ לְבֵינוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ לִשְׁכַּת חֲשָׁאִין הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם וְכוּ׳ (בשקלים פ״ה). כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה. אִם אָמַר לִתֵּן וְנָתַן, נוֹתְנִין לוֹ שְׂכַר אֲמִירָה וּשְׂכַר מַעֲשֶׂה. אָמַר לִתֵּן וְלֹא הִסְפִּיק בְּיָדוֹ לִתֵּן, נוֹתְנִין לוֹ שְׂכַר אֲמִירָה כִּשְׂכַר מַעֲשֶׂה. לֹא אָמַר לִתֵּן אֲבָל אָמַר לַאֲחֵרִים תְּנוּ, נוֹתְנִין לוֹ שְׂכַר אֲמִירָה שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה״. לֹא אָמַר לִתֵּן וְלֹא אָמַר לַאֲחֵרִים תְּנוּ אֲבָל [נוֹח] לוֹ בִּדְבָרִים טוֹבִים, מִנַּיִן שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר עַל כָּךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל (מַעֲשֵה יָדֶיךָ) [מַעֲשֶׂ(י)⁠ךָ״].
תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, שֶׁאִם לֹא בָּא הוּא בָּא בְּנוֹ, וְאִם לֹא בָּא בְּנוֹ בָּא בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי בִּגְלַל הַדָבָר הַזֶה״ וְתָנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם. אֲמַר רַב יוֹסֵף, נָקְטִינַן, הַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן [לָא מֵעֲנֵי. וְהָא קָא חָזִינַן דְּמֵעֲנֵי. אַהֲדוּרֵי] לָא מֶהְדַּר אֲפִתְחָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא לִדְבִיתְהוּ, כִּי אֲתָא עָנְיָא אַקְדִּים לֵיהּ רִיפְתָּא כִּי הֵיכֵי דְלִיקְדְּמוּ לְבָנַיְיכִי. אָמְרָה לֵיהּ, מֵילַט קָא לַיְיטִית לְהוֹ. אֲמַר לָהּ, קְרָא כְּתִיב כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר וְגוֹ׳. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: (לעיל י״ג:י״ח) ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמֶךָּ״, כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמָיִם.
בַּל אַעטִהֻ עַטַאאַ וַלַא תַּשֻׁחֻ נַפסֻךַּ עַלַיְהִ לִאַןַ בִּגַרִירַתִ הַדַ׳א אַלּאַמרִ יֻבַּארִכֻּ לַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ פִי אַעמַאלִךַּ וַגַמִיעַ מַא תַּמֻדַּ אִלַיְהִ יַדֻךַּ
אלא, תן לו נתינה הגונה, ולא-תצמצם את נפשך עליו, כי המסבב מזה הדבר, אשר יברך לך ה׳ אלהיך, בעבודותך ובכל מה תשלח אליו ידך.
נתון תתן לו – אפילו מאה פעמים.
לו – בינו לבינך.
בגלל הדבר הזה – אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה.
נתן תתן לו YOU SHALL SURELY GIVE HIM – even hundred times (Sifre Devarim 117:6).
לו – implies between him and you (privately) (Sifre Devarim 117:7.)
כי בגלל הדבר הזה BECAUSE THAT FOR THIS THING [HASHEM YOUR GOD SHALL BLESS YOU] – (the word is taken in its literal sense of "word", for it would have sufficed to state כי בגלל זה suggesting): even if you only say (intend) to give but are later unable to do so you will receive a reward for the mere saying (intention) together with the reward for the action (Sifre Devarim 117:8).
פס׳: נתון תתן לו – אפילו נתת לו מאה פעמים עוד תתן לו כל שבא תן לו.
ד״א: נתון תתן לו – בינך לבינו מכאן אמרו לשכת חשאין היתה בירושלים וכל מי שמתנדב כסף וזהב זורקו לתוכה.
כי בגלל הדבר הזה – גלגל הוא שחוזר בעולם שאם לא בא הוא בא בנו או בן בנו. דבר אחר בגלל הדבר הזה אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר דבור ושכר מעשה. אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן שכר דבור נותנין לו ולא שכר מעשה. לא אמר ולא נתן יצא כל שכרו בהפסדו אבל אמר לאחרים תנו מנין שנותנין לו שכר על כן ת״ל כי בגלל הדבר הזה. וכן ישעיהו הנביא אומר (ישעיהו ל״ב:י״ז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם ואומר (שם נח) ותפק לרעב נפשך וגו׳.
למען יברכך בכל מעשה ידך – מלמד שהברכה מצויה בכל משלחת ידים:
בגלל – כמו: סיבה, לבעבור סבב (שמואל ב י״ד:כ׳), כי הכל הוא בחלקים הוא בחלקי הכל שהוא הגוף.
נתון תתן – הטעם, כי אם תתן לו יוסיף השם על ממונך.
THAT. Bi-gelal (that) means the same as sibbah (because of). Compare, sabbev (cause) in cause to change (II Sam. 14:20).⁠1 For the All2 is in the parts,⁠3 that is, in the parts of the All, that is, the body.⁠4
THOU SHALT SURELY GIVE HIM. It means that if you give him, then God will add to your wealth.
1. Ibn Ezra is explaining the origin of the word sibbah.
2. God.
3. In human beings, who are part of the whole.
4. Thus by being kind to his fellow human being, a person is being kind to God (Weiser). Other commentaries explain that the All refers to the community of Israel and the parts to each individual Jew. Now, since all of Israel forms one body, by helping another Jew one is helping oneself (Motot and Rabbi Yosef ben Eliezer tov Elem, followed by Krinsky, Netter, and others). See Book III of the Kuzari: "Plato calls…that which is expended on behalf of the law the portion of the whole. If, however, an individual neglects 'the portion of the whole'…of which he forms a part, he sins against the commonwealth and more against himself; for the relation of the individual to the commonwealth is as the relation of the single limb to the body…" (Isaak Heinemann translation in Three Jewish Philosophers, N.Y., 1969, p. 99). In other words, the All is the nation, and the individual is a part of the nation. However, it should be noted that Ibn Ezra refers to God as the All. See Ibn Ezra on Gen. 1:26 (Vol. 1, p. 46), "God is one…He is all.⁠" Also see Ibn Ezra on Gen. 18:21 (Vol. 1, p. 196) and Ex. 33:21 (Vol. 2, p. 695). The above-noted commentaries may have shied away from interpreting God as All here because of its pantheistic implications. It should be noted that when Ibn Ezra says that God is All, he does not intend to identify God with the world as the pantheists do. He means that God's power and supervision hold the world together and give it continuous existence. Indeed, Ibn Ezra compares God's relation to the world to that of speech to the speaker. As long as the speaker speaks, sounds are uttered. However, the speaker is not identified with the speech which he utters. On the other hand, Ibn Ezra was a contemporary of Rabbi Yehudah Ha-Levi and may be employing terminology similar to the one quoted above.
כי בגלל הדבר הזה – כמו: ושכב בשלמתו וברכך (דברים כ״ד:י״ג).
ורבותינו דרשו (בבלי כתובות ס״ח.): כי המעלים עיניו מן הצדקה כעובד עבודה זרה. כתיב הכא: פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (דברים ט״ו:ט׳), וכתיב התם: יצאו אנשים בני בליעל {מקרבך} וידיחו (דברים י״ג:י״ד).
כי בגלל הדבר הזה – BECAUSE FOR THIS THING – Similar to: “that he may sleep in his garment, and bless you” (Devarim 24:13).
And our Rabbis derived (Bavli Ketubot 68a:2): that one who averts his eyes from charity is as if he engages in idol worship. It is written here: “lest there be a base thought in your heart” (Devarim 15:9), and it is written there: “certain base fellows have gone out from your midst, and have drawn away” (Devarim 13:14).
ולא ירע לבבך בתתך לו – אל יעלה על לבבך שתהיה בכך חסר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו׳.⁠1
1. שאוב מספר הג״ן.
ולא ירע לבבך בתתך לו, "not only are you not torefuse a loan but you must not extend a loan reluctantly;⁠" the Torah warns you not to think that you will suffer economic hardship for having been goodhearted. God promises that He will bless your for your good heartedness.
נתון תתן לו – ענין הכפל לומר אם תתן יוסיף הקב״ה על ממונך ותחזור ותתן. ודרשו רז״ל נתון תתן, ואפילו מאה פעמים. והענין שלא יספיק לו אם נתן לו פעם אחת בלבד אלא עד כמה פעמים הוא חייב ליתן לו, ועל זה אמר שלמה ע״ה (משלי כ״א) וצדיק יתן ולא יחשוך, כלומר ולא יחשוך מלתת. ועוד יכלול נתון תתן לו בנחת ודרך תמימות, לא דרך גערה וגסות הרוח, כי בזה יתקיים עשרו, ועל זה אמר שלמה ע״ה (שם י״ג) כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה, אימתי נתקיים עשרו של אדם ויהיה לו כפר וכפרה כשהרש לא ישמע גערה מהעשיר אלא שנותן לו בלב טוב בסבר פנים יפות. וזהו שאמרו רז״ל, ר׳ ינאי חזיה לההוא גברא דקא יהיב לעניא בפרהסיא, א״ל מוטב דלא יהבת ליה מדיהבת ליה וכספתיה.
כי בגלל הדבר הזה – דרשו רז״ל, לא אמר בעבור ולא אמר למען אלא בגלל, לשון גלגל הוא, כלומר גלגל הוא שחוזר בעולם, אם לא תתן לו אני מהפך את הגלגל ואעשה אותך עני והוא עשיר, שנאמר (תהלים ע״ה) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ודרשו רז״ל לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם לא בא הוא בא בנו, ואם לא בא בנו בא בן בנו.
יברכך ה׳ אלהיך – קבע ברכה על מצות הצדקה, והוא שאמר שלמה (משלי י״א) יש מפזר ונוסף עוד. והנה אעוררך בעיקר גודל המצוה הזו הנכבדת אשר ירשנוה מאבינו אברהם ולהעמיד אותך על יסודה וסודה. דע כי העני מחלק מדת הדין שהרי מדת הדין מתוחה כנגדו, זהו (תהלים ק״ב) תפלה לעני, כי תפלה מלשון דין ופלול, ולכך בא המאמר לחכמי האמת עני חשוב כמת, והעשיר אשר אתו ברכה הוא מחלק מדת רחמים, והוא בדמיון השמש המאיר ללבנה והלבנה מקבלת אורה מן השמש, כן הנותן צדקה מאיר עיניו של עני ומקבל ברכתו ממנו, ולכך תזהיר התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום שירגיל האדם עצמו במדת הרחמנות שיתן מברכתו צדקה לעני, ובעשותו זה ישתף מדת רחמים עם מדת הדין, שהשתוף ההוא הוא קיום העולם ואי אפשר להתקיים מבלעדי שניהם, וכבר ידעת שהצדקה נמשכת לצדק ושם מריקה השפע, והנה ירושלים נקראת (ישעיהו א) עיר הצדק, וכתיב (שם) צדק ילין בה, ואמר להם הנביא (שם נ״ד) בצדקה תכונני, כי הצדק היא כנסת ישראל בת זוגו של שבת, וא״כ הזהיר במצות הצדקה והנותן צדקה לעני למטה הנה הוא ממשיך למעלה צדקה לצדק, ועל זה אמרו חכמי האמת בפניני דבריהם גדולה צדקה לשמה, כוונו לומר כי משם הברכה שופעת בשפלים, וז״ש דוד המלך ע״ה (תהלים קיט) ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי.
ועוד תמצא במדרש תהלים והוא רמז לזה, ראה מה כחה של צדקה, שבפרוטה שהאדם נותן לעני זוכה ומקבל פני שכינה, בנוהג שבעולם מטרוניתא מבקשת להקביל פני המלך עושה עטרה לפי כבודה, וע״י העטרה שנכנסת לעטר את המלך היא רואה את פני המלך, כך ע״י הצדקה אדם מקבל פני שכינה שנאמר (שם י״ז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. ומה שהתחילה הפרשה באחד שעריך בארצך וסיימה ג״כ בארצך, יורה שעיקר הצדקה אינה אלא בארץ אע״פ שהיא חובת הגוף בכל מקום, והוא הדין לכל שאר המצות שעיקר חיובן בארץ, כי כן הזכיר בתחלת הפרשה אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ, לפי שהמצות כלן הן משפט אלהי הארץ, שכבר הזכירו רז״ל כי בעשותנו אותן בחו״ל הוא כדי שלא נשכחם כשנחזור לארץ, והוא שאמרו רז״ל (דברים י״א) ושמתם את דברי אלה על לבבכם, אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות, הניחו תפילין עשו מזוזה, כדי שלא יהיו עליכם חדשים כשתחזרו לארץ, וכן הוא אומר (ירמיהו ל״א) הציבי לך ציונים. או יהיה באור מלת בארצך, אפילו בארצך וזה מחייב על מצות הצדקה בחוצה לארץ כי חובת הגוף היא בכל מקום, ומצוה מושכלת היא.
וטעם הפרשה, השמר לך שלא תאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ואם אני צריך להשמיט מעותי או קרקעותי בארץ איך אתן שם צדקה, נמצא שאני מפסיד מכל צד, ועל כן אמר ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו׳, על כן אנכי מצוך לאמר שתפתח ידך לעניך ולאביונך אפילו בארצך שאתה משמט שם את שלך בין שמטת קרקעות בין שמטת כספים שם אני מזהירך על הצדקה, כי השי״ת יברכך על זה ויוסיף על שלך, וכל שכן שאתה צריך לתת צדקה בחו״ל שאין שם שמטת קרקעות. ולמדנו מזה כי כשהזכיר בארצך לא בא למעט חוצה לארץ שאם היתה הכונה בארץ דוקא היה מזכיר הכתוב כי תבאו אל הארץ או בבאכם אל הארץ, כענין שמצינו במצות התלויות בארץ.
נתון תתן לו, "You shall surely give him, etc.⁠" The reason the Torah repeats the word נתן is to tell you that if you will give the poor in adequate measure, the Lord in turn will give you in adequate measure. Our sages interpreted the words to mean that even if you are called upon 100 times to support the same individual, do not refuse. The latter demand is based on your not having given the poor enough support the first time.
Concerning this subject Solomon said in Proverbs 21,26: "while the righteous man gives without stint.⁠" Solomon means that the righteous does not allow any considerations to deflect him from giving charity. Another nuance included in the wording of the Torah נתון תתן is that one should give charity in a pleasant manner, not grudgingly. Neither should one do so in an arrogant manner. By following all these implications contained in the Torah's wording, one may merit that one's own wealth will endure. Concerning this Solomon said in Proverbs 13,8: "the poor never heard a reproof.⁠" When does a man retain his own wealth? When he does not make the poor believe that his misfortune may be of his own doing, and one gives charity with a pleasant countenance. This is reflected in the story told by our sages about Rabbi Yannai who said to a wealthy man who publicly gave an alms to a poor man: "it would have been better if you had not given to this man at all instead of publicly embarrassing him" (Chagigah 5).
כי בגלל הדבר הזה "for on account of this matter, etc.⁠" Our sages in Shabbat 151 said that the reason the Torah did not use the word למען but בגלל is an allusion to the גלגל, "the wheel of fortune,⁠" i.e. horoscopic influences which govern the way money travels from one person to another. God is threatening here that "if you do not share your wealth with the poor by giving charity generously, I will give the wheel of fortune a spin so that the wealth which devolved upon you up until now will devolve upon someone else. We have a verse in Scripture on this subject in Psalms 75,8: "for God it is Who gives judgment, He brings down one man and He lifts up another.⁠" Our sages on the above mentioned folio of Shabbat say that a man should pray especially concerning this attribute of God, [that he should not be made to suffer from it. Ed.] for even if he himself may not suffer from it his son or grandson may be made to suffer from it.
יברכך ה' אלו-היך, "the Lord your God will bless you;⁠" the Torah set aside a special blessing for people who perform the commandment of being charitable. Solomon went so far as to say (Proverbs 11,24) "some people, though they appear to be wasteful with their money actually increase their wealth.⁠" I want to urge you to appreciate another important principle concerning this most important and noble commandment which we have inherited already from our patriarch Avraham. He provided the foundation for the organized giving of charity and its mystical dimension.
We must appreciate that poor people, by reason of their dissatisfaction "spread around" the presence of the attribute of Justice so that it is poised over Israel ready to strike. This is what the psalm 102,1 תפלה לעני, "prayer of the poor,⁠" is all about. The very word תפלה [as opposed to תחנה, בקשה and similar words, Ed.] represents a struggle, a wrangling. It has a negative connotation, is used when two litigants strive against one another. This is what prompted the sages to say that a poor man is considered like a dead man (Nedarim 64). The wealthy man, by contrast, spreads around the attribute of Mercy seeing wherever he goes he reflects blessings received. He may be compared to the sun which enables the moon to at least shine with reflected light. He who dispenses charity is as if illuminating the eyes of the poor when the latter receives his blessing through the rich man. This is why the Torah warns that all the paths of Torah should be paths of loveliness and peace, that people who claim to be Torah-oriented should practice the virtues associated with Torah, and by giving charity in the manner prescribed enable the attribute of Mercy to abound on earth. By doing so he will ensure that the attribute of Mercy at least becomes an integral part of the attribute of Justice which is already poised. This is what ensures the continued existence of the universe. The world cannot exist unless both these attributes are working side by side (Bereshit Rabbah 12,15).
You are aware (of the kabbalistic concept) that the performance of acts of charity on earth will have impact on the attribute tzedek in the celestial regions. According to Zohar Bechukotai 113 the tree of knowledge represents death whereas the tree of life represents life. Giving charity (for the right reasons) saves from the clutches of death and results in the opposing forces of צדק and מלכות being able to function together in harmony for the benefit of all of mankind. Isaiah 1,21 speaks of צדק ילין בה the attribute צדק which once resided in Jerusalem being replaced through the murders committed in that city. The prophet tells the people how to rectify this situation where the Shechinah cannot feel at home anymore in Jerusalem, saying בצדק תכנני "you can be rehabilitated through charity.⁠" (Isaiah 54,14). This attribute צדק is mystically identified with the כנסת ישראל, the spiritual concept of "Israel.⁠" It is also the "mate" of the "Sabbath" (compare Bereshit Rabbah 11,9). All of the above explains Moses' concern with warning the people to be concerned with fulfilling this מצוה very meticulously.
If someone gives charity on earth he influences the relative position of the emanation צדק=מלכות, bringing it closer to the emanation צדקה=רחמים or vice versa. Concerning this phenomenon we must understand the statement by the Kabbalists that גדולה צדקה לשמה, "that charity when performed for the appropriate reasons is a great thing.⁠" They meant that the emanation חסד also known as גדולה will pour out blessing on the terrestrial part of the universe, i.e. the emanation מלכות. In Psalms 119,48 David phrased this as ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי, "I stretch out my palms to fulfill Your commandments (charity) which I love.⁠"
You also find a statement in Midrash Tehillim which is an allusion to this (Midrash Tehillim 17,14) on the verse אני בצדק אחזה פניך, "I will be able to behold Your 'face' by means of charity (performed).⁠" The author writes: "observe the power of charity; a person donates a copper coin to a poor person and as a result he merits a vision of Shechinah,⁠" whereas according to the norms prevailing in our world when a lady of great social standing wishes to welcome the king in her home, she makes elaborate and expensive preparations to demonstrate her regard for the honored guest. Only after such elaborate preparations will she be able to entertain the king. Jews, by comparison, only have to make a minor contribution to charity or a person in need of charity, and already they are admitted to the king's presence. The author of the Midrash proceeds to quote verse 14 in that chapter as proof.
The reason this paragraph began with the words: "in one of your gates in your land,⁠" and the paragraph also concludes with the words "in your land,⁠" teaches that the Torah places the major emphasis on charity performed in Eretz Yisrael. Chapter 12 already started with the words: "these are the statutes and social laws which you are to observe and carry out in the land which the Lord your God gave to your ancestors.⁠" Performance of the commandments of the Torah in the Diaspora basically only serves as a preservative measure, i.e. to ensure that during the long years of exile we do not forget the Torah and its commandments. This is the way Sifri explains Deut. 11,18: "put these My words on your heart;⁠" The Torah refers to times when God's words are incapable of being carried out except with our hearts, periods when we are exiled from Eretz Yisrael. We are to continue to lay Tefillin, put a mezuzah on our houses, etc., etc., in the Diaspora to ensure that we do not forget these laws.
An alternative way of understanding the words: "in your land" is: even when you are in your land. "Even in your land where you already demonstrated that you believe that the earth is the Lord's through releasing debtor from debts, allowing all and sundry to pick the harvest of "your" field every seventh year, the Torah still commands you to perform deeds of charity as outlined in our paragraph. If you have to perform charity even in an environment where you demonstrated the virtue which charity symbolises, then when you are in the Diaspora and you cannot demonstrate this virtue in any other way you are most certainly obliged to practice charity even more meticulously. The commandment of charity is one that is called מצות הגוף, a commandment to be performed with one's body, i.e. personally; as such its application is world-wide regardless of whether the Temple is standing or not.⁠"
The meaning of the subordinate clause introduced by the words (verse 9) "be on guard against yourself, etc.⁠" i.e. that the Torah has to warn that we are urged to be meticulous with this commandment even in Eretz Yisrael, is to head off certain thoughts that might occur in your head. You might reason to yourself that seeing you have to release debtors from their debt to you, have to relinquish your field for a whole year, how could you be expected to fulfill the commandment to give charity according to the standards demanded by the Torah? Surely this will cause you to end up in the poor house yourself! In order to head off such thoughts the Torah promises that on the contrary, God will extend His blessing to you precisely because you have meticulously performed these commandments, not in spite of it. If you were to allow the needy to appeal to God (instead of to you who has denied him) then, and only then will you be guilty of a sin. The Torah concludes by saying בארצך, "in your land,⁠" meaning "even in your land,⁠" where you have already given up so much of what you would normally consider yours, you are not to withhold your generous contributions to the poor. It follows that your duty to be generous to the poor while you are in the Diaspora is even greater as you have fewer means to demonstrate this good virtue. In other words, the word בארצך here is not to be understood as something restrictive, applying only in Eretz Yisrael.
Had the intention of the Torah been to use the word בארצך restrictively, the paragraph should have commenced with the words והיה כי תבואו אל הארץ, "it will be when you come to the land, etc.⁠"
כי בגלל הדבר הזה יברכך – כ״ש לא תעלה על לבך שתהיה חסר בכך כי בגלל הדבר הזה יברכך וכן מתפרש ושכב בשמלתו וברכך.
נתון – מלא וי״ו שזוכה לו׳ ברכות כדאיתא בפ״ק דב״ב.
בתתך לו – ב׳ הכא ואידך בתתך לו לחם וחרב גבי דוד לומר שצריך ליתן לכל א׳ לפי מה שהוא צריך כמו שנתן לדוד לחם וגם חרב.
נתון תתן לו – זו היא מצות עשה.
והנה לפי שכל זה שמזהיר עליו הוא כנגד טבעו של אדם וכבר חשבו קצת שלא יגונה האדם על הפחיתיות הנמשכות מתכונותיו הנקנות לו כפי טבעו ומזגו לפי שאינו מושל בדמיונותיו אשר לפיהן יפעל וייחסו אותו אל המזל אשר נולד בו כאשר נתבאר בפ״י מהמאמר הג׳ מהמדות וזכרנוהו בשער כ״ב הנה נתן לו עצה נכונ׳ מאד והיא עצמה אשר הסכים עליה החכם בספר ההוא במה שביאר בפרק ההוא שאין המזל מושל ע״ז האופן על טבע האדם עד שלא יהא הרשות בידו לנטות אל מה שיחפוץ אבל שהכל יהי׳ לפי הלמוד וההרגל כמו שביארנו בהקדמה ושנקבלם בטבע ויהיו שלמים בהרגל והוא מ״ש נתון תתן לו ולא ירע לבבך וגו׳ – והכוונה שיהי׳ שיעור ההרגל במעשי הנדיבות עד שלא תעצב במתנות מצד היותה כנגד טבעך ותלך בהם מעלת השלימות והקנין אלא שהוסיפה תור׳ במאמר זה במה שהגבילה זה ההרגל מה שלא הגבילהו החכם והוא מסכים למה שאמרו בכל מקום בתלתא זמני הויא חזקה (בבא בתרא כ״ח.) ואמר כי כשיתן פעם אחד וישנה בה הנה כשיחזור ויתן שלישית כבר יצא מידי רוע הלב וייטיב לו המעש׳ ההוא. והלשונות דוקא הן כי הראשון לא ייחשהו אל הפועל לפי שהוא פועל במקרה גמור ולא להתיחס אליו ולזה אמר נתון שם המקרה. אמנם השני בא המקרה עם הכנוי ואמר תתן אבל לא אמר שנתן כהוגן. אמנם בשלישית אמר ולא ירע לבבך בתתך לו כי הוא הנותן ויודע למי ורוצ׳ בו וכל עוד שירגילוהו יוסיף שמחה וחדוה כמ״ש וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לי״י (דברי הימים א כ״ט:ט׳) וכאשר פירשנו למעלה. ועל היות הענין הזה כולל כל המצות אמר דוד נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה (תהלים קי״ט:קי״א) כמו שביארתי אצל בגדי כהונה שער נ״א. והוא למוד נפלא מאד ולפי שבשיעור הזה מההרגל כבר יקנה האדם שתי שלמיות. האחד שלמות המעש׳ הנעשה על ידי גשם טבעי כליי.
והשני הקנין אשר בנפש שהוא ענין נכבד ממנו לזה אמר כנגדן כי בגלל הדבר הזה יברכך י״י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך כי המעשים המחיחסים לו סתם הם הקנינים המעולים אשר הם פעולות הנפש באמת והמשימים המעשים מעשים בעצם ועליהם אמר בכל מעשיך ואמר ובכל משלח ידיך על המעשים הנעשים בשלוח היד המסודרים מהקנינים.
כי בגלל הדבר הזה אפי׳ אמרת ליתן אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה. וכך שנינו בספרי אם אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעש׳ אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנין לו שכר על כך שנ׳ כי בגלל הדבר הזה כי פירשו בגלל הדבר הדבר הזה כמו בגלל הדבור כמו שדרשו גבי על דבר שרי על פי דבורה שאמרה למלאך הך ומכה דאל״כ הדבר למה ליה ה״ל למכתב כי בגלל זה יברכך:
ולכן לא ירע לבבך בתתן לו. לפי שאין אתה נותן לו משלך. כאומרם תן לו משלו וכו׳. ואם לא תתן לו וקרא עליך אל ה׳ והיה בך חטא. ר״ל חסרון שיחסרו נכסיך. כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים. ופי׳ הדבר ואמר ולא ירע לבבך כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳. ויתן לך תוספת טובה. ואם לאו יחסרו נכסיך. וכמו שאמרו גלגל הוא שחוזר בעולם ומי שעשה אותך עשיר יוכל לעשותך עני.
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ – רז״ל (שבת קנא:) למדו מן לשון בגלל שגלגל הוא שחוזר בעולם ורבים תמהו על הלשון, כי בגלל אינו לשון גלגל שהרי גימ״ל אחת חסירה. ואומר אני שכוונתם ז״ל לפרש בגלל מלשון וגללו את האבן (בראשית כ״ט:ג׳) ור״ל כשיתגולל העוני בין האנשים מזה לזה כמנהגו, אז יברכך ה׳ ויגרום שלא יתגולל ולא יתנפל עליך בנפול על אנשים, וממילא שמעינן שהדבר מתגלגל בעולם כגלגל שכל נותן סופו להיות מקבל, כי כך המדה בכל הנמצאים שבכל הג׳ עולמות שכל נותן ישוב להיות מקבל כדרך שבארנו למעלה בפרשת בראשית בפסוק יום הששי. שבכל הנמצאים הולך הדבר בסיבות כגלגל שכל אחד מהם נותן ומקבל בלתי ה׳ לבדו הוא הנותן ובלתי מקבל.
וטעמו של דבר נראה, שלא רצה ה׳ שיהיה האדם מתחזק בארץ הוא וזרעו עד עולם על דרך שנאמר (ויקרא כ״ה:כ״ג) והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. ואילו לא היה האדם בא לכלל מדה זו לעולם לא הוא ולא זרעו היה מחזיק בארץ לצמיתות וישכח כי לה׳ הארץ, על כן הקב״ה מסבב שכל אדם בא לידי מדה זו או הוא או זרעו לידע ולהודיע כי כולם כגרים על הארץ ולה׳ תבל ומלואה, וז״ש אחר פסוק כי בגלל ליתן טעם למה הוא מתגולל על אנשים כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כי קרב הארץ מחייב ענין זה כאמור, על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לענייך כדי שיתנו גם לך או לזרעך אבל לא לשניהם כמ״ש (תהלים ל״ז:כ״ה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. ר״ל הוא וזרעו אלא או הוא או זרעו, ובזה אין פסוק זה סותר מארז״ל (שבת קנא:) או הוא או זרעו באים לכלל מדה זו. וי״א חסרון גימ״ל במלת בגלל לומר שזה נמשך מעון מניעת גמילות חסד כי ג״ד דרז״ל (שם קד.) גמול דלים. וחסרון הגימ״ל לדלים מסבב הגלגל.
בְכָֽל⁠־מעשך: בספרי׳ ספרדי׳ במתג ובמקף, וכן הוא בהגהת הגעיות הנמצאות אצלי מבעל א״ת. ומ״מ קריאתו בקמץ חטוף כמו שאכתוב למטה1 על כָֽל⁠־הבכור בס״ד. [בְּכָֽל⁠־מַעֲשֶׂ֔ךָ].
1. שאכתוב למטה: מ״ש דב׳ טו יט (׳כָל-הבכור׳).
אפילו אמרת ליתן כו׳. מדכתיב הדבר דרשו לשון דבור, כמו שדרשו (בראשית י״ב:י״ז) על דבר שרה ע״פ דבורה של שרה וכו׳. דאל״כ הדבר למה לי, הוה ליה למכתב כי בגלל זה יברכך ה׳:
Even if you merely say that you would give, etc. Since the word הדבר (this thing) is written, they expounded it as being related to the word דיבור (speech). Likewise the verse (Bereishis 12:17), "Regarding the matter (דבר) of Sarah,⁠" is expounded as, "Through Sarah's speech.⁠" Otherwise, why is the term, "this thing,⁠" needed? Rather it should simply say, "Because of this, Adonoy will bless you.⁠"
ולא ירע לבבך – לא תתן לו מחמת יראת העונש לפי שאנכי מצוך עליו, אבל לבבך חורש רע ותדין בדעתך שאתה נותן אך למותר, ושיהיה די לעני במה שיקבל בשנת השמיטה, אלא תן לו בלב שמח, והשם בוחן לבות וידע אם תעשה בדאגה או בשמחת לב:
נתון תתן – ״אפילו מאה פעמים״, ולא משנה כמה פעמים הוא פנה אליך; לו: ״בינך לבינו״, כך שאף אחד לא יידע על כך (ספרי).
ולא ירע לבבך בתתך לו – תן בלב שמח, שכן האופן בו אתה נותן מעלה או מוריד את ערך המתנה לאין שיעור. כמאמר רבותינו (בבא בתרא ט:): ״כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות. הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב (ישעיהו נח, ז ואילך): ׳הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי⁠־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וגו׳, אָז תִּקְרָא וַה׳ יַעֲנֶה׳ וגו׳. והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר (שם נח, י ואילך): ׳וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וגו׳ וְנָחֲךָ ה׳ תָּמִיד׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״.
[קלט] נתון תתן – אפי׳ מאה פעמים, ומ״ש כמה פעמים מלת לו דייק שיתן לו בינו לבין עצמו כמ״ש בפ״ח דשקלים לשכת חשאים היתה בירושלים ויראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי:
[קמ] כי בגלל הדבר הזה – כבר הזכרתי (אחרי סי׳ פח) שדרך חז״ל לדרוש תמיד מלת דבר שמורה כמלת ענין מענין דבור, כי היל״ל כי בגלל זה, ופי׳ שבצדקה יצויר שאומר ליתן ונותן או אומר ליתן ונאנס כמ״ש חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, ומוסיף שיקבל ברכה גם בעד דבור היינו אם אמר לאחרים תנו או שמנחמו בדברים:
{נתון תתן לו: בב״מ (לא,ב) איתא ׳אין לי אלא מתנה מרובה, מתנה מועטת מנין׳1 וכו׳, פירוש, הא דכתיב ״ולא ירע לבבך״2 סלקא דעתך דקאי על מתנה מרובה שנותן לעני שירד מנכסיו3, אבל לא בעני שמחזר על הפתחים ונותנים לו מתנה מועטת4. משום הכי כתיב ״נתון תתן לו״, דאפילו עני שמחזר על הפתחים ואתה נותן לו מתנה מועטת, יהא בהארת פנים. ופירוש רש״י שם5 דוחק}.
ולא ירע לבבך6 וגו׳: לא יהיה ניכר לפניו שאתה נותן לו בעל כרחך7, ד״לב שמח מטיב גהה״8 (משלי יז,כב). והכי הוא להיפך, דלב רע מעציב הפנים, וכמבואר בנחמיה (ב,ב) ״מדוע פניך רעים וגו׳ אין זה כי אם רוע לב״9.
כי בגלל הדבר הזה וגו׳: שתתן לו בטובת עין10, וגם הוא (העני) יברך אותך, וזה פועל הרבה, כדאיתא במדרש רות (ה,ט) דיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית11, היינו שמברכו. ואיתא עוד שם דברכות הזקנות לבועז פעלו הרבה12. ובתוספתא פאה פרק ד׳ (י״ז) תניא: לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו, נותנים לו שכר על כך, שנאמר ״כי בגלל הדבר13 הזה וגו׳⁠ ⁠⁠״. ובספרי הוסיף14: לא נתן ולא אמר לאחרים ליתן, אבל נוח לו בדברים טובים15, מנין שנותנין לו שכר, ת״ל ״כי בגלל הדבר הזה״. הרי מפרשי דרק בשביל ׳דבר׳ צדקה, אפילו אינו נותן בעצמו, מתברך, ו׳גדול המעשה יותר מן העושה׳ (ב״ב ט,א)16.
בכל מעשך: בשדה או במלאכה. ״ובכל משלח ידך״ – היינו מסחור.
1. תלמוד לומר ״נתן תתן״ – מכל מקום. רש״י ד״ה מתנה מועטת מנין: אם אי אפשר לך לתת מתנה מרובה. וצ״ע, איזו הוה-אמינא היתה שחייב לתת דוקא מתנה מרובה ולא מועטת, ועיין ב׳תורה תמימה׳ שהסיק כי מדובר על החובה המוטלת על העני שאף הוא יתן ׳מתנה מועטת׳ ממה שקיבל.
2. שמשמעותו ע״פ רבינו (בקטע הסמוך) – נתינה בהארת פנים.
3. הוא ״מאחד אחיך״ (לעיל פסוק ז׳), ורק עליו יש מצוה של ״לא ירע לבבך״ – בהארת פנים.
4. שהרי הוא מגיע אליך ׳כל שני וחמישי׳ וקשה להתמיד בהארת פנים.
5. תלמוד לומר ״נתן תתן״ – מכל מקום. רש״י ד״ה מתנה מועטת מנין: אם אי אפשר לך לתת מתנה מרובה. וצ״ע, איזו הוה-אמינא היתה שחייב לתת דוקא מתנה מרובה ולא מועטת, ועיין ב׳תורה תמימה׳ שהסיק כי מדובר על החובה המוטלת על העני שאף הוא יתן ׳מתנה מועטת׳ ממה שקיבל.
6. האם בלאו המסור ללב עסקינן.
7. כלומר, אסור שהעני יחוש ב״ירע לבבך״, ואין זה ציווי אודות הרגשת הלב שלך באשר הוא.
8. רש״י: כשהאדם שמח בחלקו, פניו מאירים. מלבי״ם: משמחת הלב יתחדש טוב מראה הגוף...
9. מצודות: כי בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע...
10. הברכה אינה תוצאה ממה שהוא נותן, אלא מאיך שהוא נותן.
11. המשך לשון המדרש: שכן אמרה רות לנעמי ״שם האיש אשר עשיתי עמו היום״ (רות ב,יט), ולא אמרה ׳אשר עשה עמי היום׳, אלא ״אשר עשיתי עמו״ – הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת (עכ״ל). ובדרך שונה קצת מרבינו מפרש בעל עץ יוסף: הכוונה, כי יותר ממה שהעשיר מיטיב לעני בממון, העני עושה עם בעל הבית במה שמקבל המתנה מידו, שכוח וזכות הצדקה מצלת ממיתה משונה וממיתה טבעית... (עכ״ל). כלומר לא הברכה של העני כי אם עצם קבלתו את המתנה.
12. פרשה ז׳ סעיף ט״ו: ״ותאמרנה הנשים אל נעמי, ברוך ה׳ אשר לא השבית לך גואל היום״ (רות ד,יז), אמר רב חוניא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליהו (עכ״ל). מהרז״ו: ״ותקם ותאבד את כל זרע המלוכה״ (מלכים ב יא,א), ועם כל זה לא השבית גואל כי נשאר יואש (שם, שם פסוק ב׳). ומוסיף בעל עץ יוסף: שאם לא ברכותיהן, היה ראוי דוד שיתכלה זרעו, לפי שבסיבתו נאבד זרע אחימלך ונוב עיר הכהנים.
13. דורש ״דבר״ כ׳דיבור׳ (וכן ברש״י בכמה מקומות בתורה). ועיין זה ברש״י כאן על-אתר.
14. למעשה זהו גם המשך לשון התוספתא: לא אמר לאחרים ׳תנו׳ אבל מניח לו בדברים טובים, מנין שנותנים לו שכר על כך, שנאמר ״כי בגלל הדבר הזה״.
15. מנחת ביכורים: מניח לעני בדברים רכים ומפייסו על כך שאין לו מה ליתן.
16. בקל וחומר מן המחשבה והדיבור.
ירע לבבך – לשון סר וזעף. השוה שמואל א א׳:ח׳. הקדוש ברוך הוא ישלים לך בעין יפה את ההפסד שתסבול מחמת השמטת החוב.
משלח ידך – ראה פירושנו לפרק י״ב:ז׳.
נתן תתן – אין לי אלא מתנה מרובה, מתנה מועטת מניין, ת״ל נתן תתן – מכל מקום.⁠1 (ב״מ ל״א:)
נתן תתן – מניין שאם נתת לו פעם אחת שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים, ת״ל נתן תתן – מכל מקום2 (ספרי).
תתן לו – בינך לבינו, מכאן אמרו לשכת חשאים היתה במקדש.⁠3 (שם)
כי בגלל – תנא דבי ר׳ ישמעאל, בגלל הדבר, גלגל הוא שחוזר בעולם, מכאן אמר ר׳ אלעזר הקפר, לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא – בא בן בנו.⁠4 (שבת קנ״א:)
בגלל הדבר – מבאן שאם אמר ליתן צדקה ונתן נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה, וכן אם אמר ליתן ולא הספיק ליתן, אי אמר לאחרים ליתן, או הניח לעני בדברים טובים לבד נותנים לו שכר על זה.⁠5 (תוספתא פאה פ״ד)
1. נראה דמכוין להא דאיתא בגיטין ז׳ ב׳ אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה, וכמובן עני כזה אי אפשר לו ליתן רק דבר מועט, ואשמעינן כאן מקור לדין זה דאפילו מתנה מועטת חייבין ליתן והיינו עני עצמו, וכמבואר.
2. הענין פשוט, כי צדקה אין לה הפסק עולמית בכל ימי חיי האדם ככל המצות שבתורה, ויתכן דמרוב פשטות הענין נפקדה דרשה זו בתלמודנו ב״מ ל״א א׳ במקום שבאו הרבה דרשות כיוצא באלו, ודרשו את הכפל לשון לענין מתנה מרובה ומתנה מועטת כמבואר בדרשה הקודמת, או י״ל דהגמרא תפרש ענין דרשה זו לברכה ולא למצוה.
3. כ״ה במס׳ שקלים פ״ה מ״ו ומפרש שם שנקראת לשכת חשאים שיראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי, מפני הבושה.
4. ר״ל גלגל המזלות הוא שחוזר בעולם וכמ״ש בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, וע״י רחמים אפשר לשנות המזל לטוב. ומבואר עוד בגמרא שאמר לה ר׳ חייא לדביתהו כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך, והיינו ג״כ משום הא דגלגל הוא שחוזר בעולם וא״כ א״א לידע מזל בניך אולי יצטרכו לזה.
5. מפרש בגלל הדבר – בגלל הדבור שכן רגילין חז״ל לדרוש הלשון דבר במובן דבור כמש״כ לעיל בפ׳ וזה דבר השמטה, יעו״ש. וכלל הענין כי משונה מצות צדקה משאר המצות, כי כל המצות אם לא עשאן בעצמו אע״פ שסיבב לאחרים שיעשו בכ״ז לא יצא, כמו תפילין ציצית ולולב וכדומה, אבל מצות צדקה כל פרט הנעשה בזה ואף כי באמירה בעלמא, כמו דמפרש, נחשב לפרט וסניף ממצות צדקה.
מוני המצוותמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הקצררלב״געקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144