Devarim 15 – דברים טו‏ – Mikraot Gedolot

שלא לשלח עבד עברי לחופשי ריקם – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קס״ג, יראים קל״ט, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה רל״ג, סמ״ג מצוות לא תעשה קע״ח, ספר החינוך תפ״א

וכי תשל׳ לא תשל׳ ריקם למה נאמר לפי שהוא אומר העניק תע׳ לו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ׳ ת״ל לא תש׳ רי׳:

וַאֲרֵי תִפְטְרִנֵּיהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָּךְ לָא תִפְטְרִנֵּיהּ רֵיקָן.

And when you lettest him go free from you, you shalt not send him away empty.

וארום תשלח יתיה לחירותה^א מן לוותך^ב לא תשלח יתיה ריקן^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחירותה״) גם נוסח חילופי: ״{לחי}⁠רות״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לוותך״) גם נוסח חילופי: ״גב⁠(ר){ך}״.

ג. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מן כל מצווה״.

וארום אין תפטרוניה בר חורי מגביכון לא תיפטרוניה ריקנא.

And when you lettest him go away from thee at liberty, you shalt not send him away empty.

הענק תעניק – לפי שנתברך הבית בשבילו תן לו.

וַאִדַ׳א אַטלַקתַּהֻ חֻרַא מִן עִנדַךַּ פַלַא תֻטלִקהֻ פַארִגַ׳א

וכאשר תשחרר אותו לחפשי מאצלך, אל תשחרר אותו ריקני.

פס׳: וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם – ולהלן הוא אומר (שם ע) ולא יראו פני ריקם:

ריקם – פירשתיו (ראב״ע בראשית פירוש ראשון ל״א:מ״ב).

EMPTY. I have explained this.⁠¹

1. See Ibn Ezra on Gen. 31:42 (Vol. 1, p. 306) and Ex. 3:21 (Vol. 2, p. 93).

לא תשלחנו ריקם – שהרי במכרוהו בית דין הכתוב מדבר (בבלי קידושין י״ד:), ואין לו כלום, ובמה יתפרנס. לכך צריך הענקה מאילו שלשה מינין: צאן, גורן, ויקב – לחם, בשר, ויין.

ורבותינו נתנו שיעור בדבר, דילפי ריקם ריקם {מבכור, ונתינה נתינה} משלשים של עבד, כדאיתא בקידושין (בבלי קידושין י״ז.). אבל במוכר עצמו שקיבל מעות המכירה לא כתיב הענקה, ומיהו איכא רבנן דילפי שכ⁠{י}⁠ר שכיר (בבלי קידושין ט״ו.), ואמרינן: שכאן וכאן איכא הענקה.

לא תשלחנו ריקם – YOU SHALL NOT LET HIM GO EMPTY-HANDED – the text is referring to one who is sold by the court (Bavli Kiddushin 14b:10), and he has nothing, and with what will he sustain himself. Therefore he requires a severance gift from these three categories: sheep, threshing floor, and winepress – bread, meat, and wine.

And our Rabbis gave a [specific] amount for the matter, that they learn [a verbal analogy from the language of] “empty-handed” [to the equivalent language of] “empty-handed” {by a firstborn, and [a verbal analogy from the language of] giving [to the equivalent language of] giving} by the thirty of a slave [gored by an ox], as is brought down in Kiddushin (Bavli Kiddushin 17a:10). But regarding one who sells himself, who receives the money of the sale, it does not write [that one must grant] “a severance gift”; however, there are Rabbis that learn [a verbal analogy from the equivalent language of] “a hired worker”, “a hired worker” (Bavli Kiddushin 15a:7), and they say that here and there, there is a severance gift.

לא תשלחנו ריקם – שהרי במכרוהו ב״ד הכתוב מדבר ואין לו כלום לכך צריך הענקה מג׳ מינים אלו צאן גורן ויקב.

לא תשלחנו ריקם – שהרי במכרוהו ב״ד הכתוב מדבר שאין לו כלום שנמכר בגניבתו ולכך צריך הענקה מג׳ מינים צאן גורן ויקב.

לא תשלחנו ריקם – הוא מצות לא תעשה.

וביאר בה משה רבינו בכאן שכאשר תשלחהו חפשי לא תשלחהו ריקם.

ריקם – בידים ריקניות:

[קמז] וכי תשלחנו חפשי מעמך – זה מיותר שדי לאמר ובשנה השביעית תשלחנו חפשי ולא תשלחנו ריקם, רק שאז נאמר שרק אם יוצא בשש מחויב להעניק לא ביציאות אחרות לכן אמר וכי תשלחנו חפשי ר״ל בכל אופן שתשלחנו אף ביוצא ביובל ובמיתת האדון אתה מחויב להעניק, אולם הוסיף מלת מעמך למעט מי ששלוחו מעצמו וזה היוצא בגרעון כסף שהוא הפועל שליחותו ע״י שמחזיר לו הכסף, וכ״ז מובא בקדושין (דף טז):

וכי תשלחנו – ת״ר, יכול לא יהיו מעניקים אלא ליוצא בשש, מניין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים, ת״ל תשלחנו וכי תשלחנו¹ (שם ט״ז:)

חפשי מעמך – הבורח והיוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו, שנאמר וכי תשלחנו חפשי מעמך, מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחם מעמך.⁠² (שם שם)

1. דדי היה לכתוב ובשנה השביעית תשלחנו חפשי ולא תשלחנו ריקם, אך אם היה אומר כן היה במשמע שמוסב רק על היוצא בשש שמעניקין לו ולא היוצא באופנים אחרים, כגון ביובל ובמיתת האדון, לכן חזר וכתב וכי תשלחנו. להורות דבכל אופן שתשלחנו לא תשלחנו ריקם.

ודע כי בדבר חיוב ההענקה ביוצא במיתת האדון דמפורש כאן שמעניקים לו, היינו היורשים, דעת הירושלמי קדושין פ״א ה״ב להיפך, דהיוצא במיתת האדון אין היורשים מעניקים, וצ״ל דהירושלמי מדייק הלשון העניק תעניק – אתה ולא יורשיך, או דס״ל ע״פ הדרשה שבסמוך מי ששילוחו מעמך עיי״ש, וזה היוצא במיתת האדון אין נקרא שילוחו מעמך, כי מיד כשמת שוב לא תחול עליו איזו פעולה באה מחמתו, וצ״ע שלא בארו מזה המפרשים מאומה, וע״ע מש״כ להלן פ׳ י״ח אות ס״ט. ופשוט דלדינא קיי״ל כהבבלי.

2. בורח פשוט הוא שאין שילוחו מעמך, ויוצא בגרעון כסף גם הוא אינו נקרא שילוחו מעמך, יען שהוא בעצמו הפועל והגורם לשילוחו ע״י שמחזיר לו הכסף עבור הזמן שנשאר לו לעבוד בהן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון