Devarim 15 – דברים טו‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא קטז]

כי ה׳ אלהיך ברכך כאשר דבר לך – ומה דבר לך (שם כ״ח:ג׳) ברוך אתה בעיר וגו׳.

והעבטת גוים רבים – יכול תהא לוה בסלע ומלוה בשקל כדרך שאחרים עושים תלמוד לומר ואתה לא תעבט.

ומשלת בגוים רבים – יכול תהא מושל באחרים ואחרים מושלים בך כענין שנאמר (שופטים א׳:ז׳) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים, לכך נאמר ובך לא ימשלו.

[Piska 116]

"For the Lord your G-d has blessed you as He spoke to you": And what did He speak to you? (Ibid. 28:3-12) "Blessed shall you be in the city, etc.⁠"

"And you will lend to many nations": I might think that you will borrow a sela (about two shekels) and lend a shekel, as others do; it is, therefore, written "and you shall not borrow.⁠"

"and you will rule many nations": I might think that you will rule others and others will rule you, as in (Judges 1:7) "And Adoni-bezek said, etc.⁠"; it is, therefore, written "and they will not rule you.⁠"

כי ה׳ אלהיך ברכך כאשר דבר לך ואיכן דבר לך ברוך תהיה מכל העמים (דברים ז׳:כ״ד):

והעבטת גוים רבים יכול כשם שאתה מעביט כך יעבטו בך ת״ל ואתה [לא] תעבט:

ומשלת בגוים רבים יכול כשם [שאתה] מושל כך ימשלו בך ת״ל ובך לא ימשלו:

או בין עושין רצונו של מקום בין שאינן עושין רצונו של מקום ת״ל (דברים כ״ח:מ״ג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך הרי כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אבל כשהן עושין רצונו של מקום והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומש׳ בג׳ רב׳ ובך לא ימשלו:

אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ בָּרְכָךְ כְּמָא דְּמַלֵּיל לָךְ וְתוֹזֵיף לְעַמְמִין סַגִּיאִין וְאַתְּ לָא תְזִיף וְתִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִּיאִין וּבָךְ לָא יִשְׁלְטוּן.

for the Lord your God does bless you, as He has said to you; and you shalt lend to many peoples, but you shalt not take a loan; and you shalt have rule over many peoples, but they shall not have rule over you.

ארום י״י אלהכון ברך יתכון היך מה די מלל לכון ותזופון^א לאומין סגין ואתון עמי^ב לא תצרכון למיזף ותשלטון באומין סגין ואינון^ג בכון לא ישלטון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותזופון״) גם נוסח חילופי: ״ותזפון״.

ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״בני ישראל״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואינון״) גם נוסח חילופי: ״והנון״.

ארום י״י אלקכון בירככון היכמא דמליל לכון ותמשכנון עממין סגיעין ואתון לא תתמשכנון ותשלטון בעממין סגיעין ובכון לא ישלטון.

For the Lord your God blesseth you, as He saith to you (that) you shall take from many nations, but they will not take from you; and you will have power over many nations, but they shall not have power over you.

כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז ר״ז).

כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ – מַה דִּבֶּר לְךָ, (להלן כ״ח:ג׳) ״בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה... בָּרוּךְ אַתָּה בְּב⁠(וֹ)⁠אֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ״. וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים. יָכוֹל תְּהֵא לֹוֶה בְסֶלַע וּמַלְוֶה בְשֶׁקֶל כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים. תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט״. ״וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים״. יָכוֹל תְּהֵא מוֹשֵׁל בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹשְׁלִים בְּךָ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א׳:ז׳) ״וַיֹּאמֶר אֲדוֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהוֹנוֹת יְדֵיהֶם״ וְגוֹ׳. תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוֹ״.

כַּמַא אַןַ אללַהַ רַבַּךַּ קַד בַּארַךַּ לַךַּ כַּמַא וַעַדַךַּ פַתֻעַוִּץֻ׳ אֻמַמַא כַּתִ׳ירִיןַ וַאַנתַּ לַא תַּתַּעַוַּץֻ׳ מִנהֻם וַתַּתַּסַלַטֻ עַלַי׳ כַּתִ׳ירֵ מִנהֻם וַעַלַיְךַּ לַא יַתַּסַלַטֻוןַ

ועוד שה׳ אלהיך, כבר השרה את ברכתו בך, כפי-שהבטיח לך, אזי תמלא את חסרונם של אמות רבות, ואתה, לא תמלא את חסרונך מהם, ותהיה לך שליטה על הרבה מהם, ועליך לא ישתלטו.⁠¹

1. [ומשלת בגוים רבים. - וזאת הממשלה בממון, וכמו שנאמר (משלי כב, ז): עשיר ברשים ימשול. ומזה באים לעניין ״קבוץ הממון״. ראו אנשים כי הטוב שיתנהג בו האדם בעולם הזה, הטרח בקבוץ הממון. ומהם מה שאמרו כי המאכל והמשתה והביאה אשר בהם תקנת הגוף לא ישגו כי אם בו. וכן בו יהיה המקח והממכר והנשואין, וכל עסק שיהיה בין בני אדם בו יהיה, עד שהמלכים לא ימליכום כי אם בו, ואין מקבצים החילים וכובשים המבצרים כי אם בעבורו. ולא יחפרו המוצאים המטמונים, כי אם להוציא אותו מהם. ואין ההליכה אל בתי העשירים וחלות פניהם כי אם בעבורו, ואין הנדיבות והכבוד והצדקה וההודות כי אם להם, וכמו שכתוב (משלי יט, ו): רבים יחלו פני נדיב. והסתכלתי בדבריהם וראיתי, שהטוב בעניין קבוץ הממון, הוא מה שיבוא לאדם מבלי טרח ועמל, אבל מי שישתדל לדרשו, הוא ביגיעה ובמחשבה ובקצר הרוח ובנדודים בלילה והיגיעה ביום, עד שאם יגיע למה שירצה ממנו, לא תתישב שנתו לעתים רבות, וכמו שאמר (קהלת ה, יא): מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה. אולם האץ להעשיר איננו מניח לו לישון. וכאשר ישימהו האדם כמטרתו ויתאוהו אזי הממון ימשול בו, שיהיה כאש וכמות וכעצר רחם, כמו שאמר בזה (משלי כז, כ): שאול ואבדו לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. ואיה המריבה והתגרה והשנאה והמלחמה, כאשר יעשו הזאבים והכפירים עד שיטרפו טרף, וכמו שכתוב (נחום ב, יג): אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו. הוא מתבודד לעצמו, ואיה סבל צעקת היתומים והאלמנות והעניים ושאר העשוקים, ואיננו פונה אליהם, ורק אל מי שיאהב קבוץ הממון הוא מצוי, וכמו שכתוב (קהלת ד, א): והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם. ואיה לקיחת הממון והפסד הכבוד ואבוד האמונה וגלות כל מסתור, ובו אמר (הושע ז, א): ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ. ואיה העברת המועדים ושבועות השקר עד שיעדר הצדק לגמרי, כמו שאמר (ירמיה ז, כח): אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכאשר יבוא לו הממון כחפצו, בוטח בו ושוכח אלהיו וכופר במי שחננו הממון, כמו שאמר (דברים ח, יג-יד): וכסף וזהב ירבה לך וגו׳ ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך. ויש פעמים רבות שיהיה הממון סבת הריגתו ואבדו, אם בלסטים או בשלטון והדומה לזה, וישאר הוא ובניו חסרי כל, וכמו שאמר (קהלת ה, יב-טו): עשר שמור לבעליו לרעתו, כאשר יצא מבטן אמו, וגם זו רעה חולה. ואם ישאר בידו עד עת מותו, ישא האב עוון הממון עמו אל הקבר, ויסבל אשמתו, כמו שכתוב (יחזקאל יח, יח): אביו כי עשק עושק וגו׳ ויניח לבן פחות אשר לא יהיה לו ברכה, כמו שכתוב (משלי כ, כא): נחלה מבהלת בראשונה ואחריתה לא תברך. אבל הושם האדם לאהב הממון לשמר מה שחננו הבורא ולא יאבדהו לזולתו, כמו שאמר (שם י, כב): ברכת ה׳ היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה.(׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר עשירי).]

והעבטת גוים רבים – ואתה לא תעבֹט – לא תבקש סמך ולא סעד מהם. ומזה העניין נגזר מה שאמרו במשנה: פוסקין עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים (משנה בבא מציעא ה׳:ז׳). ועיין בביאור ״והעבט״ לקמן (דברים ט״ו:ח׳). (ספר השרשים ״עבט״)

כאשר דבר לך – היכן דבר: ברוך אתה בעיר (דברים כ״ח:ג׳).

והעבטת גוים רבים – יכול שתהא לוה מזה^א ומלוה לזה, תלמוד לומר: ואתה לא תעבט.

^ב[והעבטת – כל לשון הלואה, כשנופל על המלוה, נופל בלשון מפעיל, כגון: מלוה, והלוית, והעבטת. ואם היה אומר: ועבטת, היה נופל על הלוה, ולוית. והעבטת – פֵרֵש אֶנְפְרונְטֵיר.]

ומשלת בגוים רבים – יכול: וגוים אחרים מושלים עליך? תלמוד לומר: ובך לא ימשולו.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״לזה״.

ב. הביאור המוסגר מופיע כתוספת בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ש׳. הביאור מופיע גם בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1. הביאור מופיע בצורה מקוצרת (בלי הלעז) ולפני ד״ה ״והעבטת גוים רבים״ בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא. הביאור חסר בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34.

כאשר דבר לך [FOR HASHEM GOD BLESSES YOU] AS HE PROMISED YOU – and where did He promise you this? In the statement, "Blessed shall you be in the city, etc.⁠" (Devarim 28:3–12) (Sifre Devarim 116:1).

והעבטת AND YOU SHALL LEND ON PLEDGE – In the case of every term that denotes transacting a loan when it refers to the lender, the Hiphil form is appropriate to it (to cause a person to do something: here, "you will make many people to be borrowers" i.e. you will lend to them), as for instance, והעבטת, והלוית; while if it stated וְעָבַטְתָּ (in the Kal), it would apply to the borrower, meaning "you will borrow on pledge", the same as ולוית ("and you will borrow", which in Kal refers to the borrower).

והעבטת גוים AND YOU SHALL LEND ON PLEDGE UNTO [MANY] NATIONS – One might think that you might do this in that you will borrow from one nation and lend to another! Scripture, however, states, "but you shall not borrow" (Sifre Devarim 116:2).

ומשלת בגוים רבים AND YOU SHALL RULE OVER MANY NATIONS – One might think that at the very same time other nations will be ruling over you! Scripture, however, states, "but they shall not rule over you (Sifre Devarim 116:3).

פס׳: כי ה׳ אלהיך ברכך וגו׳ – מה דיבר (דברים כ״ח:ג׳) ברוך אתה בעיר.

והעבטת גוים רבים – שמא תאמר גם הם יהיו מלוים לך תלמוד לומר ואתה לא תעבוט.

ומשלת בגוים רבים – שמא תאמר גם הם ימשלו בך ת״ל ובך לא ימשולו. ד״א (ואתה לא תעבוט). כדרך שבני אדם שולטים על אנשים ויש לשליטים ששולטים עליהם כענין שנאמר (שופטים א׳:ז׳) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים. תלמוד לומר ובך לא ימשולו:

ומשלת – ובהיותכם ישרים, תהיו עוד מושלים על הנכרים.

AND THOU SHALT RULE. Furthermore, being upright you will rule over nations.

כי י״י אלהיך ברכך כאשר דבר לך – כי לאחר שתרשו הארץ אני מצוה לכם השמיטה, לאחר שתכבשו ותחלקו, כי איך ישמיטוה עד שתהא לכם השמטת כספים התלויה בהשמטת הארץ, כמו שאמרו רבותינו (בבלי קידושין ל״ח:) בזמן שאתה משמט קרקע, אתה משמט כספים, אין אתה משמט קרקע, אין אתה משמט כספים, ונמצא כשתעשה שמיטה כבר ברכך י״י אלהיך להוריש הארץ ולהוריש הגוים מפניך כאשר דיבר לך, וכשם שהשלים תנאך, השלם לו תנאיו במה שנתן לך, שתעשה שמיטה, שאין הקב״ה מצוה לך אלא במה שהוא נותן לך.⁠¹

ואם תאמר אם כן לא ישיבו לי הלוואתי שאשמיטם, לכך נאמר: והעבטת^א גוים רבים, שאתה יכול ליגוש אותם ולפרוע מהם. ואם תאמר אינם מסורים בידי ליגוש אותם, לכך נאמר: ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו.

1. השוו ר״י בכור שור דברים י׳:י״ב.

א. בכ״י מינכן 52 (בהשפעת דברים כ״ח:י״ב): והלוית.

כי י"י אלהיך ברכך כאשר דבר לך – FOR HASHEM YOUR GOD WILL BLESS YOU AS HE PROMISED YOU – Because after you inherit the land, I command you the Sabbatical year, after you conquer and divide, because how can you release it until there will be for you a release of monetary debts that depends on the release of the land, as our Rabbis said (Bavli Kiddushin 38b:3) At the time you release land, you release monetary debts; if you do not release the land, you do not release monetary debts, and it turns out that when you do a release [of debts] Hashem your God already blessed you to inherit the land and to drive out the nations from before you like He promised you, and just like He fulfills your conditions, fulfill for Him His conditions with what He gave you, that you shall do a release [of debts], for the Blessed Holy One does not command you except with what He gives you.

And if you say: if so, they will not return me my loans since I released them, therefore it says: YOU SHALL LEND TO MANY NATIONS, that you can exact from them and get repayment from them. And if you say: they are not given over into my hand to exact from them, therefore it says: YOU SHALL RULE OVER MANY NATIONS BUT THEY SHALL NOT RULE OVER YOU.

ברכך כאשר דבר לך – והיכן דבר ברוך תהיה מכל העמים (דברים ז׳:י״ד).

ברכך כאשר דבר לך, "He will bless you as He has promised you.⁠" Where has this blessing been spelled out? Look at Deuteronomy 7,4.

גוֹיִם: הגימ״ל דגושה. [גּוֹיִם].

והעבטת – לשון הלואה על המשכון, המלוה הוא המעביט, והלוה הוא העובט:

ואתה לא תעבט – כי לא תצטרך לכך, והענין, כי אז לא יהיה בך אביון כמו שביארנו:

רש״י ״והיכן דבר״ – עיין למטה כ״ח:ג׳.

כי ה׳ אלקיך וגו׳ – אם תקיים את מצוות ה׳ ותזכה לברכתו, יזרח אורך למעלה מעל לשאר האומות – מכוח הצלחתך הלאומית. שכן לא תבנה עוצמה מדינית מפוארת על ידי קיפוח פרנסתו של הפרט; אלא עושרך יושג על ידי הצלחת כל אזרח פרטי שנתברך בעושר ואינו יודע מחסור. בעושרך הלאומי ובשפע ברכתך תמלא את חסרונם של עמים אחרים, ובכך הם יהיו חייבים לך ותלויים בך, ואילו אתה תשמור על חירותך ועצמאותך. אילו מצב זה של עושר ועצמאות לאומית היה מתקיים ונמשך, היו העמים כבר מזמן מתעוררים להביע את המשאלה: ״וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו״ (ישעיהו ב, ג).

״עבט״ – צורה מוגברת של ״עבד״ – מורה על החובה הנובעת מחוב ממוני, וגם על הדבר העומד כביטחון לחוב, המשכון. מכאן המושג התלמודי⁠־משפטי: ״שעבוד״.

״עבט״ קרוב ל״עבת״ – ״חֶבֶל״, והיחס ביניהם דומה ליחס בין ״חֶבֶל״ ל״חָבוֹל״ [לקחת דבר כמשכון]. ומשמעותו הבסיסית של ״עבד״ היא כנראה: אדם שכבול למישהו שממונה עליו, אדם שאיבד את חירותו (השווה פירוש, שמות ה, יח; כב, כה; כח, ד; כח, לה).

והביא הוכחה לזה: כי ה׳ אלהיך ברכך¹ וגו׳: שהרי גם בהיותך במדבר בלי ישוב הארץ, מ״מ ״ברכך״ במסחור שהיה לכם בהלוככם סמוך לאדום ומואב וכדומה, וכמבואר לעיל (ב,ז).

והעבטת גוים רבים: תלוה² על ריבית³.

ואתה לא תעבוט:⁠⁴ ללוות מן עובד כוכבים בריבית קטנה כדי להלוות בריבית גדולה⁵, אלא יהיה לך מה להלוות בלי ללוות.

ומשלת בגוים רבים:⁠⁶ גם זה גורם הצלחה בנכסים⁷. ״ובך לא ימשולו״ ממשלה גדולה ממך, אלא תהיה חפשי לגמרי.

1. דיוק רבינו מ״ברכך״ בזמן עבר יחד עם ״כי״ של נתינת טעם על מה שהיה כבר.

2. כדעת רש״י שזו משמעות של הלוואה, וכן באונקלוס, ולא כדעת הראב״ע והרשב״ם שזה מלשון לקיחת משכון.

3. כי אם לא יקבל ריבית מה תועלת יש לו להלוות לגויים רבים. אך החזקוני מסביר שהתורה מניחה את דעתו של היהודי שיחשוש להשאר ללא ממון אחר שהשביעית תשמט את חובותיו, על כך אומרת התורה שהשביעית לא תשמט את חובות הגויים, כך שיישאר לו ממון רב.

4. אם ״והעבטת״ משמעותו בריבית, א״כ ״ואתה לא תעבוט״ גם בריבית, כלומר, לא תלוה מהגויים בריבית, משמע שסתם הלוואה תצטרך, וא״כ אין זו ברכה.

5. כשמצב כזה הוא מצב בהחלט טוב, אך אעפ״כ לא תצטרך גם לזה.

6. מה עניינו בהצלחה הכספית. והחזקוני פירש: ״והעבטת גויים רבים״ – שתוכל ליפרע מהם. ואם תאמר אינם מסורים בידי לגוש, לכך נאמר ״ומשלת בגויים רבים״.

7. כשהוא מושל הוא יכול לגבות מיסים ומכס וכו׳.

כי ה׳ אלהיך ברכך – מתייחס אל מה שנאמר לפני המאמר המוסגר, חוזר על המשפט האחרון, כדי להסיק ממנו את המסקנות הנוגעות למצוה הזאת.

ברכך – לשון עבר, כמו בראשית א׳:כ״ט, כ״ג:י״א.

כאשר דבר לך – מתייחס אל ההבטחות שנאמרו בשמות כ״ג:כ״ב-כ״ה ובויקרא כ״ו:ג׳ והלאה, שכולן נאמרו בתנאי ״אם שמוע תשמע בקול וגו׳⁠ ⁠⁠״. על כן מקדים הכתוב את התנאי ״רק אם שמוע תשמע״ ואחרי כן אומר ״כאשר דבר לך״.⁠¹

והעבטת – משורש ״עבט״, פועל נגזר משם הדבר ״עבוט״ (משכון), עיקר משמעו ״לתת משכון״ (דברים כ״ד:י׳), במובן רחב יותר ״ללוות״ בכלל; בלשון הפעיל ״העבט״, ״לגרום לנתינת משכון״ או ״להלוות״ בכלל, ועל כן מצינו להלן כ״ח:י״ב, שהתורה מבטיחה אותו הדבר בלשון ״והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה״ (כן פירשנו לפי גיזיניוס; אבל יתכן שמשמעו העיקרי של ״עבט״ הוא ״לקשור״, ואז יהיה פירוש המלה גם ״לוה״).

ומשלת – נאמר בסמוך ל״והעבטת״, מפני שהיא תוצאה ממנו, כיון ש״עבד לוה לאיש מלוה״, כמבואר למעלה. אם יהיו ישראל מבורכים מאת ה׳ עד שלא יצטרכו ללוות, אם כן לא תתקיים למעשה מצות שמיטת כספים הנזכרת למעלה; אולם כיון שברכה גדולה כזאת מותנית בשמירה שלימה של כל מצוות ה׳, והיה מקום לחוש שמא לא ישמרון כראוי, על כן הוצרכה התורה לצוות על השמטת כספים. אולם מה שהתורה מוסיפה את ההערה הזאת, שהתופעה של עניות והחזקת עניים הקשורה בכך אינה הכרחית, אלא רק התוצאה של אי⁠־שמירת המצוות, נראה שלא דברה אלא כנגד היצר הרע, כדי שלא יקשה בעיני ישראל קיום המצוה יותר מדאי. כלומר: שמעו בקול ה׳ כראוי, אז תלך תופעת העניות ותצטמצם יותר ויותר וקיום המצוה יקל עליכם יותר ויותר.

1. בספרי אמרו: ״והיכן דבר ברוך אתה בעיר (דברים כ״ח:ג׳)״. ובמכילתא (מדרש תנאים 81) הביאו את הפסוק ״ברוך תהיה מכל העמים״ (דברים ז׳:י״ד). לדבריהם נצטרך לומר, כי הבטחות אלו כבר נאמרו מקודם, כי ״דבר״ שהוא לשון עבר, אינו יכול להתייחס אל הדברים שאמר משה רבינו באותו היום (ראה למעלה את הפירוש לפרק י״ב:כ׳-כ״ב).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון