Devarim 15 – דברים טו‏ – Mikraot Gedolot

לאכול תרומה בטהרה – השגות רמב״ן לספר המצוות מצוות עשה ששכחן ב׳

שלא לאכול תרומה טמאה – יראים צ״ט

בשעריך תאכ׳ מפתח ירושלים ולחוץ הכת׳ מדבר:

הטמא והטהור שומע אני הטמא בפני עצמו והטהור בפני עצמו ת״ל יחדו בקערה אחת:

כצבי וכאיל למה נאמר לפי שאמרה תורה זבח בכור תם בפנים ובעל מום בחוץ מה בפנים חלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים אף בחוץ נחלוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים ת״ל כצבי וכאיל מה צבי ואיל לא חלק בין זה לזה אף כאן לא נחלוק בין פסולי קדשי קדשים לפסולי קדשים קלים או מה צבי ואיל דמם טעון כסוי אף בכור בעל מום יהא דמו טעון כסוי ת״ל רק את דמו לא תא׳ על הא׳ תש׳ כמ׳:

בְּקִרְוָךְ תֵּיכְלִנֵּיהּ מְסָאֲבָא וְדָכְיָא כַּחְדָּא כִּבְשַׂר טַבְיָא וְאַיְלָא.

you may eat it in your cities, unclean (persons) and clean alike (may eat it), as the antelope and the hart.

בקורייכון תיכלון יתיה דמרחק מן קדשיה^א ודדכי כחדה תאכלון יתיה כבשרה דטבייה ודאיילה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדשיה״) גם נוסח חילופי: ״קדשה״.

בקירויכון תיכלוניה דמסאב מן למקרב לקודשיא ודדכי למקרב לקודשיא כחדא הי כבשר טביא ואילא.

you may eat it in your cities; he who is unclean, (so) that he may not approach to holy things, and he who being clean may approach the holy, may alike (eat), as the flesh of the antelope or hart.⁠^a

a. That is, as any of the clean animals which were not permitted to be sacrificed at the altar.

וַגַּאאִזֹ אַן תַּאכֻּלַהֻ פִי מַחַאלִךַּ וַאַן יַאכֻּלַהֻ אַיְצַ׳א אַלנַּגִסֻ וַאלטַאהִרֻ כַּמַא יֻאְכַּלֻ לַחם אַלטַ׳בִּי וַאלּאִילִ

ואפשרי כי תאכל אותו במקומותך, ושיאכל אותו, גם כן, הטמא והטהור, כפי אשר יאכל בשר הצבי והאיל.

בשעריך תאכלנו – יש אומרים: הכהן יאכלנו חוץ למקדש.

ויש אומרים: אחר שיש בו מום הוא לישראל, וזה רחוק בעיני.

הטמא והטהור – שב אל תאכלנו. והטעם: כמו קריאה, אתה הטהור או הטמא. והטעם: בין תהיה טהור בין תהיה טמא מותר לך לאכלו, בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הנה בכרת.

WITHIN THY GATES. Some say that this means that the kohen shall eat it outside of the sanctuary.⁠¹ Others say, since the animal has a blemish it belongs to the Israelite. However, this appears far-fetched to me.

THE UNCLEAN AND THE CLEAN. The reference is to may eat it.⁠² Our verse is to be understood as a call: you, the clean and the unclean. Its meaning is, one is permitted to eat it whether one is clean or unclean. Scripture states this because one who is unclean and eats holy meat is punished with karet (excision).

1. This is the opinion of the rabbis of the Talmud. See Rashi on verse 20.

2. Our verse literally reads, you shall eat it, the unclean and the clean. According to Ibn Ezra this is to be read as, the unclean and the clean you shall eat it. He interprets the heh prefaced to the Hebrew words for clean and unclean as a vocative heh. Thus ha-tame (the unclean) means you who are unclean, and ha-tahor (the clean) means you who are clean. The meaning of our clause thus is, you who are unclean and you who are clean shall eat of it.

בשעריך תאכלנו – לכהן הוא אומר.⁠¹

הטמא והטהור – כבר פירשתי למעלה בפרשה זו.

1. שאוב מאבן עזרא.

בשעריך תאכלנו, "you shall eat it within your gates (not on sacred grounds);⁠" the Torah here addresses the priest, as a commoner is not allowed to eat it anywhere.

הטמא והטהור, "the ritually impure as well as the ritually pure.⁠" The author already explained this term in his commentary on Exodus 12,15.

בשעריך תאכלנו – הכהן חוץ למקדש. הטמא והטהור – לשון קריאה הוא, ויחזור אל תאכלנו, כלומר אתה הכהן בין טמא בין טהור. ואינו בבשר קדש, שאם אכלו טמא הרי הוא בכרת.

בשעריך תאכלנו, "you may eat it inside your gates;⁠" a reference to the priest who may eat it outside the Temple.
הטמא והטהור. "the ritually impure together with the ritually pure,⁠" an exclamation, referring to the word תאכלנו, "you may eat it,⁠" telling the priest that even if he is in a state of ritual impurity he is allowed to consume this animal. If the meat of the animal is ritually impure however, eating it is forbidden on pain of the karet penalty (Ibn Ezra).

בשעריך תאכלנו הטמא והטהור – מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת ואין חוששין. וקשה והלא טמא האוכלין ויש אזהרה לאוכל חולין בטהרה כדרך ששנינו (ויקרא י״א מ״ד) והתקדשתם והייתם קדושים. וי״ל היינו דווקא בפירות דשייכא בהו תרומה אבל לא בבשר.

בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו – מגיד כי כשנשחט במומו יוכל לאכלו בשעריו ויותר לטמא ולטהור לאכול ממנו בקערה אחת וכבר ביארנו בפרשת בא אל פרעה שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בארץ לזה לא תנהג הזביחה לי״י בבכור בהמה טהורה כי אם בבכורות הבאים מארץ ישראל לא בבכורות הבאים מחוצה לארץ ולפי שמצאנו בבכור שהוא ממון כהן ולא זכה בו מן המזבח שהרי הוא אוכלו במומו בלא פדיון למדנו מזה שבכורות חוצה לארץ הם לכהן כי אין תלוי ענינם בארץ כי אם לזבוח ולזה יהיו נאכלים במומן ולזאת הסבה יתבאר שהבכורות נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכבר יתבאר שהכהן יזכה בבכור בהמה בכל מקום וכל זמן שהרי מצאנו בפטר חמור ובבכור אדם שנוהג בכל מקום ובכל זמן ולפי שאין זוכה בבכור בהמה טהורה מן המזבח למדנו שדינו כדין שאר הבכורות אלא שלא יזבחו ממנו להשם כי אם כשהיה בארץ ובפני הבית לזה אמר והיה כי יביאך בבכורות בפרשת בא אל פרעה והנה אמר בפרשת כל פטר רחם לכל בשר הנה כלל שלשת אלו המינין יחד לענין היותם ממון כהן אלא שביאר שההבדל ביניהם הוא שבכור בהמה טהורה אינו נפדה ושאר הבכורות נפדין וכבר נבאר זה בגזירת הבורא ביאור רחב ולפי שאמר בבכור שורך בבכור צאנך למדנו שאם היה של הקדש או של גוי אינו חייב בבכורה. וכן הענין אם היה להם חלק בה שאין אני קורא בה שורך צאנך.

אבל לא יוליכהו לבית הבחירה כי בשערי׳ יאכלנו הכהן עצמו לא הבעל. אבל לא יאכלהו בקדושה כי אם הטמא והטהור יחדו כמו שיאכל הטמא והטהור הצבי והאיל מבלתי שמירה.

בשעריך תאכלנו – אף ישראל יאכלנו אם יפדה אותו, שהרי בכור בעל מום נאכל לזרים ע״י פדיון:

הטמא והטהור יחדו – יאכלו, כי אין בו קדושה:

הטמא והטהור וגו׳: לעיל (יב,כב) כתיב הכי בחולין ממש, וכאן כתיב אפילו בפסולי המוקדשין כמו בכור בעל מום¹. {וכדאיתא בבכורות (לג,א) דסלקא-דעתך דכתיב בספר במדבר (יח,יח) ״ובשרם² יהיה לך כחזה התנופה וגו׳⁠ ⁠⁠״, וסלקא-דעתך דאפילו בעל מום אסור לטמא, קמ״ל דהטמא רשאי גם כן לאכול}.

1. כך שהכתובים הם בבחינת לא זו אף זו.

2. של בכורות בהמה.

בשעריך וגו׳ – ראה למעלה בפירושנו לפרק י״ב:ט״ו. ״בשעריך תאכלנו״ פונה גם כן אל הכהן, אלא שהוא רשאי להזמין לסעודתו גם אחרים ״טמא וטהור״.

תאכלנו הטמא והטהור וגו׳ – תנא דבי ר׳ ישמעאל, אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין.⁠¹ (יבמות ע״ג:)

תאכלנו הטמא והטהור וגו׳ – ב״ה אומרים, בכור מזמנין עליו אפי׳ זרים ומאכילין אותו לנדות, מאי טעמא, דכתיב הטמא והטהור יאכלנו וזרים לא כש״כ.⁠² (בכורות ל״ב ב׳ ל״ג.)

תאכלנו הטמא והטהור וגו׳ – כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין אבל לא בתרומה, מכאן לטהור שאכל תרומה טמאה עובר בעשה.⁠³ (ירושלמי בכורים פ״ב ה״א)

כצבי וכאיל – בה״א, בכור נמנין עליו אפי׳ עובד כוכבים, מאי טעמא, דאמר קרא כצבי וכאיל, מה צבי ואיל מותר לנכרים אף בכור בעל מום מותר לנכרים.⁠⁴ (בכורות ל״ג.)

1. ר״ל ואין חוששין שמא יבאו לאכול זה מזה, וע׳ שבת י״ג א׳ וברמב״ם פט״ז הי״א מטומאת אוכלין.

2. איירי כאן בבכור שהומם ושחטו בעליו הכהן, ואמר שמותר לזמן ישראל לאכול ממנו וגם להאכיל אותו לנדות. והרבותא בזה אע״פ דכתיב בבכור (פ׳ קרח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, אך זה הוא בתם. ומ״ש וזרים לא כש״כ הוא דכיון שאוכל בקדשים קלים לא כש״כ שאוכל בבכור בעל מום, אבל טמא אינו אוכל בקדשים קלים. ויש להעיר דאע״פ שבגמ׳ בא הל׳ הטמא והטהור יחדו יאכלנו והיא הפ׳ דלעיל י״ב כ״ב, אבל כנראה ט״ס הוא, יען שהפ׳ ההוא איירי בענין בשר תאוה ופסוק זה בבכור, וגם דין זה בבכור איירי.

3. ר״ל דכיון דאוכלין כאן ביחד א״כ מכיון שהטמא אוכל אותו הרי הוא נטמא ונמצא טהור אוכל את הטמא, ומכיון שחדשה זה התורה כאן ש״מ שבתרומה אסור בעשה, כלאו הבא מכלל עשה, ומפרש עוד בירושלמי דא״א למדרש כזה על הקדשים, יען כי בקדשים כתיב פסוק מיוחד לזה, והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (פ׳ צו).

4. ע׳ משכ״ל אות פ״ט וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון