Devarim 15 – דברים טו‏ – Mikraot Gedolot

לתת צדקה – רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קצ״ה, סמ״ג מצוות עשה קס״ב. מפסוקים אחרים – בה״ג מניין המצוות מצוות עשה ע׳, יראים קס״ז, סמ״ק רמ״ז, ספר החינוך תע״ט

[פיסקא קיח]

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – ולהלן הוא אומר (דברים ט״ו:ד׳) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד נתקיימו שני כתובים הללו בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם.

על כן אנכי מצוך לאמר – על כן – מפני כן. אנכי מצוך לאמר – עצה טובה אני נותן לך מטובתך.

פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך לאביונך – למה נאמרו כולם הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת עיסה נותנים לו עיסה מעה נותנים לו מעה להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו.

[Piska 118]

"for a poor man will not cease from the midst of the land": And elsewhere it is written (Ibid. 4) "But, there shall not be in you a poor man.⁠" How are these two verses to be reconciled? When you do the will of the Lord, the poor will be in others (i.e., the gentiles); but when you do not do the will of the Lord, the poor will be in you.

"Therefore, I command you, saying": I give you goodly counsel, for your benefit: "Open shall you open your hand...give shall you give.⁠"

"to your brother, your poor one, and your pauper in your land.⁠": Why are all of these mentioned? Scripture apprises us: One whom it befits to give a loaf, give a loaf; one whom it befits to give dough, give dough; one whom it befits to give money, give money; one whom it befits to be fed, feed him.

כי לא יחדל אביון ולהלן הוא אומר (דברים ט״ו:ד׳) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד מתקיימין שני כתובין הללו בזמן שאתם עושין רצון המקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושין רצון המקום אביונים בכם:

ד״א כי לא יחדל אביון מק׳ הא׳ ברית כרתי עם אברהם שאצער את בניו בעולם הזה כדי שיבואו זכאין לעולם הבא שנ׳ (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך ולא בכור עוני:

על כן אנכי מצ׳ לאמר עצה טובה אני נותן לך לטובתך:

פתח תפתח את ידך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכדרך שאתה מונע רחמים כך מונעין ממך רחמים:

לאחיך לענייך לאביונך למה נאמרו כולן הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת עיסה נותנין לו עיסה מעה כסף נותנין לו מעה כסף להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו:

אֲרֵי לָא יִפְסוּק מִסְכֵּינָא מִגּוֹ אַרְעָא עַל כֵּן אֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ לְמֵימַר מִפְתָּח תִּפְתַּח יָת יְדָךְ לַאֲחוּךְ לְעַנְיָךְ וּלְמִסְכֵּינָךְ בְּאַרְעָךְ.

For the poor will not cease (to be) in the midst of your land; therefore I command you, saying, You shalt verily open your hand to your brother, to your afflicted, and to your poor in your land.

ארום ^אאין נטרין בני ישראל אולפן אוריתה ועבדין פיקודיה לא הוי ביניהון^ב מסכינייה בגו ארעא בגין כדין^ג אנה מפקד יתכון יומא הדין^ד למימר מפתח^ה תפתחון ית ידיכון לאחיכון למסכינייה ולצריכיכון^ו בארעכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״אין נטרין ... ארעא״) נוסח אחר: ״אין נט׳ ישראל מצוותה דאוריתא לא הווי בכון מסכינין ברם אין שבקין הנון מצוותה דאורייתא ארום לא פסקין מסכינייה בגו ארעא״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ביניהון״) גם נוסח חילופי: ״{ביני}⁠כון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדין״) גם נוסח חילופי: ״כן״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מפתח״) גם נוסח חילופי: ״מפתוח״.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולצריכיכון״) גם נוסח חילופי: ״ולצריכייה דאית״.

ארום מטול דלא נייחין בית ישראל במצוותא דאורייתא לא פסקין מסכינין מיגו ארעא בגין כן אנא מפקידכון למימר מיפתח תיפתחון ית ידיכון לקריביכון ולעניי שיבבותכון ולמסכיני ארעכון.

But forasmuch as the house of Israel will not rest in the commandments of the law, the poor will not cease in the land: therefore I command you, saying: You shall verily open your hands toward your neighbors, to the afflicted around you, and to the poor of your country.

אין נטרין הינון ישראל מצוותא דאורייתא לא יהוי בהון מסכנין ברם אין שבקין הינון מצוותא דאורייתא ארום לא פסקין מסכניא בגו ארעא בגין כן אנא מפקד יתכון למימר מפתח תפתחון ית ידיכון לאחיכון מסכיניא ולצריכיא דאית בארעכון.

If Israel would keep the precepts of the law, there would be no poor among them; but if they will forsake the precepts of the law, the poor shall not cease from the land: therefore I command you, saying: You shall verily open your hands to your poor brethren, and to the needy who will be in your land.

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן – (כָּתוּב בְּפָּסוּק ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן״).

אֲמַר שְׁמוּאֵל, אֵין בֵין הָעוֹלָם הַזֶה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא דַּאֲמַר כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא (ישעיהו ס״ד:ג׳) ״עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ״.

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן – וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (לעיל פסוק ד) ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן״, כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ. בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶבְיוֹנִים בַּאֲחֵרִים, כְּשֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶבְיוֹנִים בָּכֶם. עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ. עֵצָה טוֹבָה אֲנִי נוֹתֵן לְךָ לְטוֹבָתֶךָ. פָּתֹחַ תִּפְתַּח. לָמָּה נֶאֱמַר. [מַגִּיד הַכָּתוּב], הָרָאוּי לִתֵּן לוֹ פַת נוֹתְנִין לוֹ פַת, עִסָּה נוֹתְנִין לוֹ עִסָּה, מָעָה נוֹתְנִין לוֹ מָעָה, לְהַאֲכִילוֹ לְתוֹךְ פִּיו מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיו.

פָּ֠תֹחַ תִּפְתַּ֨ח אֶת⁠־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ

שלא יניח עני שלו ויתן לאחר

....אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב (דברים טו) פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךְ לְּאָחִיךְ לַעֲנִיֶּךְ וּלְאֶבְיֹנְךְ. פָּסוּק זֶה הֲרֵי לָמַדְנוּ אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר אָדָם אֶת הֶעָנִי שֶׁלּוֹ וְיִתֵּן לְאַחֵר. הֲרֵי רַבִּי יוֹסֵי חָמִיךְ בְּבֵית חָלְיוֹ, נֵלֵךְ וְנִגְמֹל אִתּוֹ חֶסֶד, וְאַחַר שֶׁנַּחֲזֹּר, נִכָּנֵס בָּזֶה. וַהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁנֵּלֵךְ וְנַחֲזֹר בְּדֶרֶךְ זוֹ, נִרְאֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. נָשְׁקוּ אֶת אוֹתוֹ תִּינוֹק, בֵּרְכוּהוּ וְהָלְכוּ.

(זהר במדבר דף רו.)

פַעַלַי׳ מַא קֻלתֻ לַךַּ לַיְסַ יַעדַם פִי אלּבַּלַדִמִסכִּיןֹ וַלִדַ׳לִךַּ אַנַא אמֻרֻךַּ אַלּיַוְם אַן תַּפתַּחַ יַדַךַּ לִאַכִ׳יךַּ צַ׳עִיפִךַּ וַמִסכִּינִךַּ פִי בַּלַדִ ךַּ

כי, על פי מה שאמרתי לך, לא יפסק לגמרי מסכן מן הארץ, ולכן אני פוקד עליך היום כי תפתח את ידך לאחיך ולחלש שבך, ולמסכן שלך, בארצך.⁠¹

1. [כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן. כבר כתב רבי סעדיה גאון חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו שנאמר: וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי אחיך, וכן אמרה הצרפית לאליהו, ועשית לי ולבני, תחילה לי ואח״ לבני והודה לה אליהו ואמר לה ׳לך ולבנך תעשה באחרונה׳ (מרס״ג בספר הירושות דף 167)], [פתח תפתח את ידך. ואמר (משלי כ״ט), רש ואיש תככים נפגשו וגו׳ פירש רבי סעדיה גאון, ׳איש תככים׳ היינו איש מן תוך הבית אשר הוא בינוני, ואמר ׳רש ואיש תככים׳ ראוי לעשות להם חסד כי בינונים שיסתירו עניותם וישמרו מעלתם למען יחיו בכבוד, ואמר כי רש ואיש תככים במעלה אחת הן, וע״ב צריכין לחמלה. (מרבי סעדיה גאון, פירוש על ספר משלי) ועוד אמר (משלי י״ט), טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל. והוא כסיל —מן ה׳ יהיה בכסלך, שעניינו הבטחון והתקוה, והוא כסיל, והוא בוטח בעושרו והוא כנגד הרש, — ועקש שפתיו כנגד הולך בתמו. וכן כששינה הכתוב בחלק הג׳ של הספר, אמר והוא עשיר במקום שאמר והוא כסיל (מרבי סעדיה גאון, פירוש על ספר משלי.]

על כן – מפני כן.

לאמר – עצה לטובתך אני משיאך.

לאחיך לעניך – לאיזה אח, לעני.

לעניך – לשון עני אחד, אבל ענייך (תהלים ע״ב:ב׳) בשני יודין – שני עניים.

על כן – means מפני כן BECAUSE OF THIS.

לאמר – suggests: I give you good advice for your own benefit (Sifre Devarim 118:2).

לאחיך לעניך [YOU SHALL SURELY OPEN YOUR HAND] UNTO YOUR BROTHER, TO YOUR POOR – open your hand to your brother, to which brother? To the poor one.

לעניך – written with one Jod denotes one poor man, but ענייך with two Jods denotes two (or many) poor, i.e. it is a plural form.

פס׳: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – בזמן שאין ישראל עושין רצון אביהן שבשמים אבל בזמן שעושין רצונו לא יהיה בך אביון.

על כן אנכי מצוך לאמר – עצה טובה אני נותן לך. פתוה תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. למה נאמרו כולן הראוי לפת נותנין לו פת. הראוי ליתן לו עיסה נותנין לו עיסה מעה נותנין לו מעה. להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו הכל לפי מה שהוא. הבחור תאכילו לחם הזקן תשקהו יין וכן אמר ישעיה הנביא (ישעיהו נ״ח:י׳) ותפק לרעב נפשך, (שם) הלא פרוס לרעב לחמך. הכל לפי האדם:

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז׳:כ׳).

כי לא יחדל אביון THERE WILL NEVER CEASE TO BE POOR IN YOUR LAND: “For there is no righteous person on earth who does [only] good and does not sin” (Eccl 7:20).⁠¹

1. At first glance it seems that Rashbam’s comment here is meant to solve the problem (described in note 34 above) of the apparent contradiction between vs. 4, “There shall be no poor among you,” and our verse, “There will never cease to be poor in your land.” If that were the case, Rashbam’s answer would be seen as an expansion or an elaboration of Rashi’s comment to vs. 4. (So claims Rosin, note 8.)
But, as explained above in note 34, Rashbam offers his own independent harmonization of vss. 4 and 11. According to Rashbam, there never was, in vs. 4, a promise that poverty would be eradicated. That verse was just a promise to creditors who forgive money owed to them; they are guaranteed that they will not be reduced to poverty as a result. So when our verse asserts that poverty will always exist, the verse does not contradict any previous verse.
The problem that Rashbam is addressing in this comment is not a contradiction between verses but the theology of the verse. The claim that poverty will always be part of the human condition requires justification. Rashbam’s simple answer is that since sin will always exist, so will poverty. See Nahmanides’ further discussion of the theological issue.

כי לא יחדל אביון מקרב – כאשר פרשתי (ראב״ע דברים ט״ו:ז׳).

לאחיך – הקרוב אליך בתחלה.

ולעניך – לענייך ממשפחתך.

ואביון ארצך – קודם אביון מקום אחר.

FOR THE POOR SHALL NEVER CEASE OUT OF THE LAND. As I have explained.⁠¹

UNTO THY…BROTHER. First, the one who is close to you.⁠²

UNTO THY POOR. The poor of your family. The needy of your land come before the needy of another place.

1. See Ibn Ezra on verse 6.

2. Your bother has priority.

כי לא יחדל אביון – ״כי״ זה כמו: דילמא – שמא לא יחדל אביון מקרב הארץ – שלא תכשירו מעשיכם בכל הצורך, ולכן אנכי מצוך – את הדבר הזה שתרחם אביונים, ותפתח ידך לאחיך – לעני שהוא אחיך, שהוא קודם לשאר עניים.

לענייך – בני עירך שהם קודמים לבני עיר אחרת (בבלי ב״מ ע״א.).

{ו}⁠לאביונך בארצך – אביון מדוקדק יותר מעני, שהוא תאב לכל, ומתוך עניו גולה מעירו לבקש בעיר אחרת.

בארצך – אלו הגרים שבאים לגור בארצך.

כי לא יחדל אביון – BECAUSE THE POOR WILL NEVER CEASE – this “because” is like 'perhaps' – maybe the poor will not cease מקרב הארץ – OUT OF THE LAND – since your actions will not be completely good, and therefore אנכי מצוך – I COMMAND YOU – this thing that you shall have mercy on poor people, and תפתח ידך לאחיך – OPEN YOUR HAND TO YOUR BROTHER – to the poor person which is your brother, that he takes precedence over other poor people.

לענייך – TO YOUR NEEDY – the people of your town who take precedence over people of a different town (Bavli Bava Metzia 71a:3).

{ו}⁠לאביונך בארצך – {AND} TO YOUR POOR IN YOUR LAND – [The term] "evyon" (אביון) is more specific than an "ani" (עני), since he [an evyon (אביון)] is hungry (תאב) for everything, and due to his poverty is exiled from his town to beg in a different town.

בארצך – IN YOUR LAND – these are the sojourners who came to dwell in your land.

כי לא יחדל אביון – ולמעלה שכתב בו אפס כי לא יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ד׳) על תנאי הוא אומר כי לא יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ד׳) רק אם שמוע תשמע (דברים ט״ו:ה׳), וכאן שהוא אומר כי לא יחדל – מכאן לשון שמא הוא. בפרשה זו יש ארבע כי משמשים בד׳ לשונות. כי יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ז׳) לשון אם, כי פתוח תפתח (דברים ט״ו:ח׳) לשון אלא, כי בגלל הדבר הזה (דברים ט״ו:י׳) לשון דהא. כי לא יחדל אביון – לשון שמא הוא שמא לא תכשירו מעשיכם בכל הצורך.⁠¹

לאחיך – הקרוב קודם.⁠²

לעניך – ממשפחתך.⁠³

ולאבינך בארצך – שבעירך קודמים.

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מאבן עזרא.

3. שאוב מאבן עזרא.

כי לא יחדל אביון, "for there will not cease to be destitute people.⁠" This sounds like a contradiction to what the Torah had promised in verse 4, where it stated that there would not be destitute people in our land. The promise in verse 4 had been linked to a condition. i.e. that the entire population observes the sh'mittah and yovel legislation. The critical word there had been the word כי. In our verse here this word occurs again but here it means: "maybe, possibly.⁠" In our paragraph the word כי occurs no fewer than four times. It has a different meaning each time. We have a conditional word כי in כי יהיה בך אביון, "if there should be among you a destitute person;⁠" we have a word כי meaning "but,⁠" in כי פתוח תפתח, "but you shall definitively open your hand;⁠" we have the word כי meaning "because of" in בגלל הדבר הזה, "for the sake of this matter God will bless you;⁠" and we have the word כי meaning "so that not,⁠" in כי לא יחדל אביון "if perchance your actions were not charitable enough to prevent the existence of destitute people among you.⁠"

לאחיך, "to your brother, who takes precedence over your unrelated neighbor.

לענייך, "to the poor in your town,⁠" who take precedence over the poor in neighboring towns.

לאביוניך בארצך, "to the destitute in your country,⁠" who take precedence over the destitute people in another country. (Ibn Ezra)

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – מפרשים אמרו: שלא יחדל האביון באחד מכל הזמנים, כי לעולם יהיה אביון בארץ, שגלוי היה לפניו שלא יעשו מה שאמר להם: כי לא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע בקול י״י אלהיך לשמור לעשות את כל המצוה (דברים ט״ו:ד׳-ה׳).

ואיננו נכון לדעתי, כי התורה תרמוז במה שעתיד להיות, אבל לא תתנבא עליהם בפירוש שלא יקיימו התורה (ויצוה מצוה בעברם על המצות) [לעולם, וחלילה רק בדרך אזהרה יזכיר הדבר]⁠^א.

והנכון, שיאמר כי לא יחדל אביון – שיהיה נמנע ולא ימצא עוד לעולם, והזכיר זה בעבור שהבטיח שלא יהיה בהם אביון בשמרם כל המצות, אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם שומרים כל המצות עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים ימצא אביון, ואני מצוך עליו אם ימצא.

ואמר מקרב הארץ – לרמוז על כל היישוב, כי ההבטחה שלא יהיה בנו אביון: בארץ אשר י״י אלהינו נותן לנו נחלה (דברים ט״ו:ד׳) אם נקיים שם כל המצות. ועתה אמר כי יתכן שימצא אביון באחד מן הזמנים, ובאחד המקומות בארץ אשר תשב בה. כי טעם: בארצך – כטעם: בכל מושבותיכם (במדבר ל״ה:כ״ט), בארץ ובחוצה לארץ.

וטעם: ולאביונך בארצך – כאומר: לאחיך העני, ולכל אביוני ארצך, כי בעבור שהמצוה בישראל יזכיר אחיך, ויצטרך לפרש אחיך וכל אביוני ארצך לצוות על כלל ישראל. ומדרשו (ספרי דברים ט״ו:ז׳) להקדים הקודם.

א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו, והוא מחליף את פירושו במהדורה קמא המופיע בסוגריים העגולים. עיינו הוספות רמב״ן.

FOR THE POOR SHALL NEVER CEASE OUT OF THE LAND. Commentators¹ have said that the meaning thereof is that the poor shall never cease out of the Land at any of all times, for there will always be poor in the Land, for it was apparent before Him that they will not do [to make possible] what he said to them, But there shall be no needy among you,⁠² if only thou diligently hearken unto the voice of the Eternal thy G-d to observe to do all this commandment.⁠³ But it is not correct in my opinion, for the Torah may allude to what will be but it would not explicitly prophesy about them [the Israelites] that they will not fulfill the Torah, nor would he have commanded them [to observe the commandments while foretelling] that they would always transgress them. Forbid it! It is only by way of warning that he mentions [their transgressions].
The correct interpretation is that he says that it is impossible for the poor to cease so that none should ever exist. He [Moses] mentioned this because, having assured them that there would be no needy if they observe all the commandments⁴ he said: "But I know that not all generations forever will observe all the commandments in which case there would be no need to charge you concerning the poor, for perhaps, at some time, there will exist poor and so I command you about him if he will be found.⁠" He states out of the Land [for the poor shall never cease 'out of the Land'] in order to allude to the entire habitation [anywhere on earth], for the promise that there would not be needy among us applies in the Land which the Eternal our G-d giveth us for an inheritance⁵ if we will fulfill there all the commandments. And now he said that it is possible that, at some period or at some place where you will have settled, there be found a poor man among you. For the meaning of the expression in thy Land⁶ [If there be among you a needy man … 'in thy Land'] is like in all your habitations⁷ — within the Land of Israel and outside of the Land.

UNTO THY BROTHER, UNTO THY POOR, AND UNTO THY NEEDY IN THY LAND. The meaning thereof is as if he said: "to your poor brother, and to all the needy in your Land.⁠" For because the commandment is addressed to Israel he mentions thy brother, and he joins in explanation "your brother and all the needy in your Land,⁠" to command concerning the whole of Israel. And its homiletic interpretation is as follows:⁠⁸ "This teaches that [in giving charity] precedence be given to those nearer" [to you so that the poor of your own city or land have priority over the poor of distant places].
He mentions that there is also a release for a [Hebrew] servant in his seventh year,⁠⁹ for that release [of a servant] is also like the release [of loans in the Sabbatical year] mentioned¹⁰ [and hence the proximity of the subjects], all of them being to remember the days of old,⁠¹¹ as I have hinted in its place.⁠¹² There it is alluded that the expression and he shall be thy bondman forever¹³ is to be taken in its plain sense. Now he repeated this commandment in order to explain in it the outfitting of the emancipated servant.⁠¹⁴

1. Reference is to Ibn Ezra and others.

2. Above, (4).

3. (5).

4. (6).

5. Above, (4).

6. (6).

7. Exodus 12:20.

8. Sifre, R'eih 116.

9. (12).

10. Above, (1).

11. Further, 32:7.

12. Exodus 21:2 Vol. II, p. 341, Note 23. Also, ibid., p. 349.

13. (17).

14. Verses 13-14.

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – כתב הרמב״ן יש מפרשים כי לא יחדל אביון מכל הזמנים אלא לעולם יהיה אביון שגלוי וידוע לפניו שלא יעשו מה שאמר להם כי לא יהיה בך אביון רק אם שמוע תשמע וגו׳. והקשה הוא ז״ל כי התורה אינה מתנבאה בפירוש שלא יקיימו התורה ודאי הפסוק רומז במה שעתיד להיות אבל לא יאמר בפירו׳ שלא יקיימו התורה ויצוה מצוה שתנהוג בעוברם על המצות ופי׳ הוא כי לא יחדל אביון וגו׳ שהוא נמנע שלא ימצא לעולם אביון באחד מן הזמנים ואולי ימצא בקצת הימי׳ ועל כן אני מצוך עליו אם ימצא ואמר מקרב הארץ על כל הישוב כי ההבטחה שלא יהיה אביון בנו בארץ אשר י״י אלהינו נותן לנו אם נקיים בה כל המצות ועתה אמר שיתכן אביון באחד מן הזמנים ובאחת מן המקומות בארץ אשר תשב בה:

ולאביונך בארצך – תמי׳ למה אמר בארצך שאין זה מצוה תלויה בארץ וכן בראש הפרשה באחד שעריך בארצך ואיפשר שבא להקדים עניי ארץ ישראל כמו שדרשו הפסוק את העני עמך להקדים ענייך לעניי עיר אחרת:

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, "for destitute people will not cease to exist within the land.⁠" Nachmanides writes that some commentators (notably Ibn Ezra, whom he does not name in this context) write that Moses means that there never will be a time when no one is destitute in the land of Israel, seeing that Moses in his prophetic vision foresaw that the Jewish people would never observe Torah law in their entirety, without exception, so that the presence of a destitute person would be unimaginable. The law not to dun creditors at the end of the seventh year of the shemittah cycle therefore envisages such situations.

Nachmanides finds this approach difficult, as it is not the custom of the Torah to engage in the kind of prophesy that accuses the Jewish people ahead of time of disloyalty to God without qualifying such a prophesy with a conditional phrase such as "if in the course of time, etc.⁠" introducing such a prophecy. It is uncharacteristic for the Torah to legislate one of the basic commandments as something to be applicable to people who have been labeled beforehand by the Torah as deliberate sinners. He therefore prefers to explain our verse as follows: seeing that in spite of the blessings that accrue to you when you do observe the laws of the Torah, and the resultant affluence in the land it is practically impossible that sometime in the future there will be not be an instance of a destitute person, unable to repay his loan on time, one must not dun such a fellow Jew at the end of the shemittah year to repay his loan, but must forgive it. The reason Moses adds the words: בקרב הארץ, is to include not only the narrowly defined borders of the seven Canaanite tribes, but to include other regions in which the Jews are settled at the time in question. This somehow expands what Moses had defined in verse 7 as specifically "your land that Hashem gives you.⁠" Now he envisages the possibility of exile and wants us to practice the law of remitting overdue debts even in exile, where the whole shemittah legislation does not apply, seeing we have no land to practice it on, and even if we did, the land is not a "holy land.⁠"

ולאביונך בארצך, "and to your destitute in your land.⁠" The word בארצך, "in your land,⁠" is problematic seeing that supporting the needy is not a commandment dependent on residence in the land of Israel. The same question can be raised against the phrasing of verse 7, where Moses mentions the law as applying "in one of your gates, in your land, etc.⁠" Perhaps the intention in both instances is to teach that as long as the poor in the land of Israel and the poor in the Diaspora both appeal for help, the poor in the land of Israel are to be given precedence.

כי לא יחדל אביון – מבואר שאין זאת הגזרה סותרת עם הגזרה הקודמת: אפס כי לא יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ד׳), כי אותה נקשרת^א בתנאי אמרו אם שמוע תשמע וכו׳ (דברים ט״ו:ה׳), כל שכן ששם טעמו על המעט ופה על הרוב.

א. כך תיקן לאסט. בכ״י המבורג: ״ונקשרת״.

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – יאמר זה להודיע שגלגל הוא שחוזר בעולם ואם הוא נותן עתה לעני לזמן אחר יעשיר העני ויתן לו או לאחד מזרעו ואולם מה שאמר למעלה אפס כי לא יהיה בך אביון אינו יעוד שלא יהיה בו אביון אך הודיע שאם ישמרו כלם דרכי השם יתעלה ומצותיו לא יהיה בהם אביון וזה שאף על פי שהוא אמת הנה הוא רחוק שיקרה זה שיהיו העם כלם צדיקים בזה האופן ולזה אמר על דרך היעוד הנבואיי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו׳ – לפי שכבר יהיו האנשים הולכים אחר שרירות דמיונם שמתכבדים בהמצא אנשים שפלים ודלים כי בערכם יחשבו הם גדולים ונכבדים כמו שאחשוב קצת החשובים שמחים באיש משתגע לפי שהחסרון שכלם של אלו יעיד על שלמותם בערכם לא כן משפט השלמים מאד כי הם יקוצו בהם וימאסום תכלית המיאוס וכמ״ש איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת (משלי כ״ט:ט׳). [ב] ולהוציאו מזה הדמיון המשובש אמר נתון תתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ולא ירע לבבך בתתך לו לאמר איך אעניק את פלוני העני או אחזיק בידו ואם כן במה יודע איפה מעלת העשיר על העני ובמה יוכר שוע לפני דל [ג] כי לא יחדל אביון מקרב הארץ לדמיון זה רצוני משאר העמים שתרא׳ כל היום עניים ומרודים ותכיר מעלת עשרך בהם אם תאוה נפשך החסרה בכך על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך השיאו עצה נכונה שלא ירצ׳ בזלזול אחיו ענייו או אביונו אשר בארצו אשר עליו אמר בתחלת הענין כי יהי׳ בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך. וזה אחר שאפשר להמצא עניים ואביונים שלא יהיו אחיו וענייו ואביוניו כאשר בארנו. וזה הפירוש הוא נכון ומתיר שני ספקות שנזכרו בו.

על כן מפני כן. בספרי לא לשון הואיל כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה כי על כן באו בצל קורתי כי שם חובר עמם מלת כי וכל כי על כן שבמקרא לשון הואיל הוא כמו שכתב רש״י בפרשת וירא אבל כאן שהוא בלתי מלת כי פירושו מפני כן:

לאמר עצה טובה אני משיאך לטובתך. בספרי כאילו אמר לאמר לכם עצה טובה דאם לא כן לאמר למה לי הא אין לשון דבור קודם ממנו עד שיבא אחריו לשון אמירה כמנהג הכתוב בכל מקום:

והטעם השלישי הוא אמרו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רוצה לומר ראוי הוא לכל אדם בעל שכל שלא ירע בעיניו מעשה הצדקה כי העושר איננו ירושה לך. ומי יודע אם תבא אתה היום או מחר לידי עניות וייטב בעיניך מעשה הצדקה כי גלגל הוא החוזר בעולם ואם שלום ואמת יהיה בימיך אולי בניך או בני בניך יצטרכו לזה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ יהיה מי שיהיה. ואפשר שתהיה אתה או בניך. ע״כ אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך שהם שלשה הבחינות שזכר בתחלה. מצד הקורבה. ומצד הרחמים לאביון. ומצד השכנות שהוא בארץ. שדרך השכנים להלוות ולתת זה לזה. ויש מי שפירש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ שכבר יהיו האנשים ההולכים אחר שרירות דמיונם שמחים ומתכבדים בהמצא אנשים שפלים ודלים לפי שבערכם יחשבו הם גדולים ונכבדים כמו שתמצא קצת המשכילים והחשובים שמחים באיש הולל ומשתגע לפי שחסרון שכלו של זה יעיד על שלמותם בערכם. לא כן משפט השלמים מאד שהם יקוצו בהם וימאסום תכלית המיאוס. וכמו שאמר החכם. (משלי כ״ט) איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת ולהוציא מזה הדמיון המשובש אמר נתון תתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ולא ירע לבבך בתתך לו לאמר איך אעניק את העני הזה או אחזיק בידו באופן שלא יחסר לו דבר. ובמה יודע איפה מעלת העשיר על העני ואיך יוכר שוע לפני דל. כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רוצה לומר משאר העמים שיבאו כל היום לפניך עניים מרודים מגויי הארצות ומהם תכיר מעלת ערכך אם תאוה נפשך החסרה בזה על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך נתן לו עצה נכונה שלא יראה בזלזול אחיו ובאביוני ארצו. כי די במה שיראה משאר העניים. הנה התבארו הכתובים והותר הספק הי״ד:

ולפי שאני יודע כי לפי מעשיך לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך. פעמים רבות פתוח תפתח את ידך. וז״ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו׳. ולפי שמתנות עניים הוא דבר גדול כאומרו מלוה ה׳ חונן דל. אמרו שהקופץ ידו ואינו רוצה לתת לעניים הוא כעובד ע״ז. כאומרם בבתרא נאמר כאן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ואמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. מה להלן ע״ז אף כאן ע״ז. והרמז בזה כי אחר שזה קופץ ידו ואינו נותן לעניים. הוא חושב שהכל שלו וכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. עד שבזה כופר בשם הנותן כח לעשות חיל. ובזה פורק ממנו עול התורה. וכמעט הוא עובד ע״ז. וזהו בליעל בלי עול תורה. וזה היה עון נבל הכרמלי שהיה חושב שהיה לחמו ובכח ידו עשהו. ולא זכר כי ה׳ ממטיר לחם מן השמים:

כי לא יחדל אביון – כענין ״כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון״ (דברים ל״א:כ״ט).

על כן מפני כן. לא כמו שאר ״על כן״ שבמקרא, שפירושו ׳הואיל׳, כמו שכתב (רש״י) בפרשת ״וירא אליו״ בפסוק (בראשית יט, ח) ״כי על כן באו בצל קורתי״, דאיך יתכן לומר ׳כי לא יחדל אביון הואיל ואני מצוך׳, ולפיכך פירש ׳מפני כן׳:

עצה טובה אני משיאך. דאם לא כן, ״לאמור״ למה לי, אלא הצווי בפני עצמו, והאמירה בפני עצמו, ואמירה הוא עצה טובה בלבד:

<וּלְאֶבְיֹנְךָ: בתיקו׳ ס״ת יש׳, ולאביונך, ובס׳ זקן מצא׳ ולאבינך, ע״כ. והמסורת מוכיח שהוא חס׳ ¹כמו שנמס׳ בפ׳ משפטים. וכ״כ ²הרמ״ה ³לא תטה משפט אבינך, חס׳ וי״ו כתי׳, ודכות׳ ⁴ולאבינך בארצך, ודכות׳ ⁵ואכלו אביני עמך, הלין שלשה חסרי׳ בלישנא.>^א [ולאבינך].

1. כמו שנמס׳: מ״ק-ד שמ׳ כג ו.

2. הרמ״ה: אב״ה.

3. לא תטה: שמ׳ כג ו.

4. ולאבינך בארצך: פסוקנו.

5. ואכלו אביני עמך: שמ׳ כג יא.

א. הערה זו נמצאת בכ״י ל ונשמטה מכ״י א.

מפני כן. פי׳ ולא לשון הואיל, כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני (שם ל״ח:כ״ו), כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה (שם כ׳:ו׳), כי שם מחובר עם מלת כי, וכל כי על כן שבמקרא לשון הואיל הוא, כמו שכתב רש״י בפרשת וירא (שם י״ח:ה׳), אבל כאן שהוא בלתי מלת כי, פירושו ומפני כן:

עצה לטובתך אני משיאך. דאל״כ לאמר למה לי, הא אין דיבור קודם ממנו שיבא אחריו מלת לאמר:

For this reason. I.e., the term על כן does not mean, "since,⁠" as in, "Since (כי על כן) I did not give her to Shailoh my son (Bereishis 38:26),⁠" and, "Since (כי על כן) I did not allow you to touch her (ibid. 20:6).⁠" For in those verses, the expression על כן is connected to the word כי — and every instance of כי על כן in Scripture means, "since,⁠" as Rashi explains in Parshas Vayeirah (ibid. 18:5). But here the expression על כן means, "For this reason,⁠" because it is written without the word כי.

I am counselling you for your own good. Otherwise, why is the word, "saying,⁠" needed? For no form of the word דיבור (spoke) is mentioned beforehand so that the word, "saying,⁠" should follow it.

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך וגו׳ – דרך ואורח העניים האמללים להתקבץ בערי הממלכות בהתאסף יחד שבטי ישראל שמה ימצאו די מחסורם ברוב עם לא כן בערי הפרזי כי מעטים המה. ובדבר הזה רע עליהם המעשה אם מפאת הנותנים הצריכים לעמול ולבוא תמיד בערים לתת צדקה ואם מפאת המקבלים שיצטרכו להרחיק נדוד מארצם. על כן אמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ פירוש לפי שהאביון מרצונו לא יחדל מקרב הארץ רצונו מאמצעות הארץ ערי הממלכה לדרוש די מחייתו וזה הוא רע ומר כמו שאמרנו על כן אנכי מצוך וגו׳ שתקדים אתה ותתן לו בארצך ולא תצטרך לילך בערים רחוקות ממך. או כלך לדרך זו לפי שגלגל העוני חוזר בעולם ככתוב למעלה כי בגלל הדבר הזה ודרשו בו גלגל הוא וכו׳ אם כן גם אתה תבוא לידי מדה זו וכשזה קם זה נופל זה שאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשיך וגו׳ רצונו שהצדקה תהיה סבה שיברכך ה׳ אלהיך לך ולא לחבירך וסבוב הגלגל יהיה באופן שלך העושר יהיה ולחבירך העוני. לכן כדי שחבירך יתנו לך ולא לזרים אתם כשתצטרך נתון תתן צדקה לחבירך העני ולא לעני שאינו חבירך כי אם לא יהיו עניים אלא בארצך בהכרח היו נותנים לך. אף אמנם אין הדבר כן אלא לא יחדל אביון מקרב הארץ ירצה בכל העולם בכלל שזה פירוש מקרב הארץ כדברי בעל כלי יקר. ואם כן צריך אתה להתנהג בנימוס לתת צדקה ופתוח תפתח ידך לענייך בארצך ושיהיו אלה קודמים לעניי עיר אחרת כדי שיתנו לך ולא לנכרים:

כי לא יחדל אביון – לפי מנהג עולם לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן התאמץ להחזיק יד האביון לעזרו ולהקימו שלא יעמוד באביונותו. וזהו שאמר אפס כי לא יהיה בך אביון (דברים ט״ו:ד׳) – אם תמצא אביון בבני עמך לא תניחהו בלחצו, כי תעזרהו ותלוהו די מחיתו ולא יהיה עוד אביון. ואין סתירה בשני המקראות כלל, ופירוש לא יהיה בך (דברים ט״ו:ד׳) – לא יהיה עוד כמו שהיה.

כי לא יחדל אביון – כי יודע אני כי יבא דור שלא יהיה רובו זכאי כמו שביארנו:

לאחיך – כלל, לעניך ולאביונך פרט:

כי לא יחדל אביון וגו׳ – לא נאמר ״מקרבך״ או ״מקרב ארצך״ אלא ״מקרב הארץ״.

בהשתלשלות הטבעית של האירועים האנושיים, אם מניחים לעניינים להתפתח כפי דרכם, יתקיימו זה לצד זה הבדלים קיצוניים ביותר במצב הכלכלי – חוסר כל ושפע, עוני ועושר. אם לא תהיה סיבה אחרת, הדבר יקרה ממילא כתוצאה מכך שלא כל בני האדם ניחונו בכשרונות שווים. ואכן, אפילו אם נניח ששני בנים מאב אחד ייצאו מבית אביהם כשהם בעלי נכסים שווים, ולאחר מכן לאחד מהם ייוולד רק ילד אחד, בעוד שהשני יצטרך לספק צרכי משפחה גדולה, זה לבד ייצור הבדל משמעותי במצבם הכלכלי. ואם, בנוסף על כך, האח בעל המשפחה הגדולה ייתקף בחולי ובצרות אחרות, הרי שהדור שלאחריו עשוי להיקלע למחסור גדול, בניגוד חד לעושרו של הענף האחר של המשפחה.

מטבע הדברים, מצבים כאלה נוצרים בכל רחבי תבל [״מקרב הארץ״]. אולם אסור לך לאפשר להם להתהוות בארצך, שכן זוהי הארץ ״שלך״, הארץ של תורת ה׳ ושל ההשגחה האלוקית המיוחדת המתלווה לשמירת התורה. שם, התורה עצמה תבטל הבדלים טבעיים אלה. שם, כל עני ימצא אח בבן עמו העשיר ממנו; שם, כל עני ואביון הוא ״שלך״, הוא שייך לקהילה.

וכדרך ש״אין ציבור מת ואין ציבור עני״ (עיין עבודה זרה ו.; ירושלמי גיטין ג, ז), כך גם בקהילה יהודית המודעת לחובתה, עוני ואומללות של היחיד צריכים להיות תופעה חולפת גרידא, אשר תתהפך, בחסות העזרה האלוקית, למצב מאושר הראוי לכבוד האדם.

חז״ל גם מפרשים בספרי את ״מקרב הארץ״ באותה הדרך: ״⁠ ⁠׳כי לא יחדל אביון מקרב הארץ׳, ולהלן הוא אומר ׳כי לא יהיה בך אביון׳, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? בזמן שאתם עושים רצונו של מקום – אביונים באחרים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום – אביונים בכם״ (השווה פסוקים ד–ה ופירוש שם).

לפי תורת ישראל, מובטחת עזרה ותמיכה לכל עני הזקוק לסיוע, וצדקה אינה מכלימה את הצריך לה. יתירה מכך, אדם שאינו יכול לעבוד ולהשתכר כדי מחייתו, ומתוך גאווה מונע מעצמו וממשפחתו את צרכי החיים, במקום לקבל את הצדקה שהוא זכאי לה, נושא משא כבד של אחריות: ״כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים״ (ירושלמי פאה, בסוף).

אולם בה בעת, אותה תורה מייחסת ערך רב לשמירת עצמאותו של האדם. אדם צריך להיות מוכן לצמצם את הוצאותיו ולהסתפק במועט מן המועט, ולקבל כל עבודה שהיא, אפילו הנחשבת לבזויה ביותר בעיני עולם חסר מחשבה, כדי להימנע מלהזדקק למתנת בשר ודם. בשום חברה לא זכה עמל בנקיות כפיים למען פרנסה עצמאית בכבוד, להערכה כה גבוהה כפי שהיה בקרב היהודים בימי קדם. כמה מגיבורי הרוח הגדולים שלנו, שאורם עדיין זורח לפנינו, ושלא רק בני דורם אלא גם כל הדורות הבאים אחריהם הביטו עליהם בכבוד ובהערצה – ביניהם הלל, ר׳ יהושע, ר׳ חנינא, ר׳ אושעיה, רב ששת, רב הונא – חיו בתנאים קשים ביותר, והשתכרו לפרנסתם בדוחק כחוטבי עצים, נפחים, סנדלרים, סבלים ושואבי מים. על ידי דוגמתם האישית הם לימדו את הכלל ״עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות״ (פסחים קיב.). ״פשוט נבילתא בשוק ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא וסניא בי מלתא״ [פשוט עורות נבילות בשוק וטול על כך תשלום, ואל תאמר: כהן אני, תלמיד חכם אני, ועבודה כזו פחותה עבורי] (שם קיג.; עיין רשב״ם בבא בתרא קי.).

במשנה בסוף מסכת פאה אומרים חז״ל: ״כל מי שאינו צריך ליטול [צדקה] ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות; וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז, ז): ׳ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו׳⁠ ⁠⁠״.

[קמא] כי לא יחדל אביון מקרב הארץ – ר״ל שכבר באר שבאם עושים רצונו ש״מ לא יהיה בך אביון, וא״כ ממה שאתה רואה שלא יחדל אביון מקרב הארץ מזה תדע שאין עושים רצונו ש״מ, א״כ עצה היעוצה שאתה פתוח תפתח ונתון תתן, ובזה שתעשה רצונו תהיה אתה העשיר והנותן והוא ישאר הרש והמקבל, וז״ש מצוך פתוח תפתח שעי״כ תהיה אתה המחלק צדקה, ור״ל שמהראוי היה שכל העם יהיה להם צרכם ולא יצטרכו איש לרעהו וכן יהיה כשעושים רצונו של מקום, אבל כשאין עושים רצונו יתן חלק העניים בפקדון ביד העשירים והוא הגבאי עליו, וכשהעני בא לקבל ממנו צדקה בא לקחת קצת מחלקו אשר הוא בפקדון ביד העשיר, וז״ש כי יהיה בך אביון הלא זה מצד אשר ה׳ אלהיך נותן לך את חלקו שהוא מופקד בידך, וא״כ לא תאמץ את לבבך מאחיך האביון ר״ל הלא הוא אחיך וי״ל חלק בעושר כמוך, ועז״א ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך, ר״ל ברכתך היא כדי שתהיה גבאי צדקה לתת לו מחלקו המופקד בידך ואחר שלא יחדל אביון א״כ העצה הוא פתוח תפתח כדי שאתה תהיה הנותן ולא בהפך:

[קמב] לאחיך לעניך ולאביונך – ר״ל כ״א לפי כבודו לאחיך תתן עסה ומעה [או מטה כגי׳ הש״ע (סי׳ רן)] ולהעני תתן פת ולהאביון תאכיל לתוך פיו וכ״ה בתוספתא (פ׳ בתרא דפאה):

כי לא יחדל וגו׳: מן הנמנע בדרך הטבע שיחדל אביון¹, וכבר ידעו ישראל וגם ביקשו בעת שילוח המרגלים שיהיו מתנהגים בדרך הטבע בהשגחה פרטית², כמו שכתבתי ריש פרשת דברים³.

על כן אנכי⁴ וגו׳: דהמרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים⁵.

לאחיך: היינו לעני חשוב⁶. ״לעניך ולאביונך״ – היינו מהדורי אפיתחא⁷. ״בארצך״ – במקום שאתה דר ויודע איך להתנהג בם⁸.

1. ועל-פי-זה נראה לפרש ״כי יהיה בך אביון״ (פסוק ז׳) במשמעות ׳כאשר׳ ולא ׳אם׳, כאשר ״כי״ בפסוקנו הוא נתינת טעם.

2. דהיינו השגחה נסתרת ולא גלויה. והשוה דברי הרמב״ן (המפורסמים) סוף פרשת בא (יג,טז ד״ה ולטוטפות בין עיניך), וזה לשונו: ... ומן הנסים הגדולים והמפורסמים (יציאת מצרים וכדו׳) אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד... (עכ״ל). (אך הדבר טעון עדיין עיון, כי מאריכות דברי הרמב״ן משמע שמצב פרנסתו של כל אחד תלויה באופן מוחלט בקיום המצוות על ידו, כמו בפרשת ״והיה אם שמוע״, וזה נאמר על תקופת ארץ ישראל, וא״כ מנין הקביעה המוחלטת ש״לא יחדל אביון״, וכי לא יתכן שכל עם ישראל יעשו רצונו של מקום?).

3. א,ט ד״ה בעת ההיא (׳בקשתם למרגלים היתה שאינם רוצים ליכנס לארץ ישראל בדרך נסיי אלא בדרך הטבע׳).

4. פשטות הכוונה היא שבגלל שתמיד יהיו אביונים בעם ישראל לכן הקב״ה מצוה ״פתח תפתח וגו׳, כי זה מצב תמידי ולא זמני, אך רבינו לומד אחרת.

5. כלומר, כוונת מצות הצדקה היא לטובת הנותן יותר מאשר לטובת המקבל! כלומר, היות ותמיד יהיו אביונים, לכן כדאי לך לתת, כדי שתינצל מלהיות מקבל.

6. הוא ״מאחד אחיך״ שהוזכר בפסוק ז׳.

7. מחזר על הפתחים הוא ״באחד שעריך״ שהוזכר שם.

8. ׳בם׳ פירושו ביחס לשני סוגים אלה של מקבלי סיוע. רק אדם היושב ישיבת קבע יכול להבחין היטב בין ״מאחד אחיך״ ובין ״באחד שעריך״, וכפי שהסביר רבינו לעיל פסוק ז׳ ד״ה בארצך.

כי לא יחדל אביון - למעלה בפסוק ד׳ הם דברי הבטחה אם ישמרו תורת ה׳, וכאן מדבר כרואה עתידות ומבין שיבוא דור שלא יהא רובו זכאי (הראב״ע), וכן אמרו חז״ל כאן בזמן שעושים רצונו של מקום וכאן בזמן שאינם עושים רצונו של מקום (רש״י).

כי לא יחדל אביון – כי האביון לא יפסיק מלהיות, כלומר לא יחסר. אין כאן כל סתירה לפסוק ד, כמו שמקשים רבים, שהרי אינו אלא תוצאה מתוך ההבטחה שנאמרה בפסוק ד. מובן מאליו שלא יחסרו עניים, והרי היה זה תמוה מאד, אם איזה מחוקק היה מוצא לנחוץ להצטדק על חקיקת חוקים לטובת העניים בהבטיחו שחוקיו יוצאו לפועל. רק אחרי שבסמוך מקודם הבטיחה התורה שלא יהיה אביון בקרב הארץ, אפשר להבין שהתורה צריכה לומר ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״.

כלומר על אף שה׳ הבטיח לך שבמקרה שתשמע בקולו לא יהיה אביון בקרבך, מכל מקום אין להניח שאף פעם לא יהיו עניים בקרבך, ועל כן יש צורך ליתן מצוות בנוגע לעניים; כי לא ייעלמו העניים כליל (יחדל) מן הארץ. מפני שיש לחוש שמא לא תקיים את כל המצוות כראוי. והלא מצינו שמשה רבינו אמר להדיא (דברים ל״א:כ״ז-כ״ט): ״הן בעודני חי... ממרים הייתם עם ה׳ ואף כי אחרי מותי, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וגו׳⁠ ⁠⁠״. על כן אין לתמוה שהתורה מתחשבת גם באפשרות שההבטחה ״אפס כי לא יהיה בך אביון״ לא תתקיים מיד. על כן אין שום סתירה בין פסוק זה לפסוק ד׳ (ראה גם רמב״ן).⁠¹

1. ראוי לציין עוד את דברי רבי שמעון בן יוחאי במכילתא (מדרש תנאים 80 והלאה) המתרץ את הסתירה באופן אחר, וזה לשונו: ״רבי שמעון בן יוחאי אומר במלוה על מנת להשמיט ובמלוה על מנת שלא להשמיט; אפס כי לא יהיה בך אביון — במלוה על מנת להשמיט, ובמלוה על מנת שלא להשמיט — כי לא יחדל אביון״. כלומר, לא יהיו אביונים כאלה שילוו ויחזיקו בהלוואה עד השנה השביעית כדי שתשמיטן שביעית; אמנם תמיד יימצאו עניים שיצטרכו לקבל הלוואות, מתוך רצון להחזירן לפני השביעית.

כי לא יחדל וגו׳ – אמר שמואל, אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.⁠¹ (שבת קנ״א:)

1. ר״ל שלא יהיה להם שעבוד גליות, ולאפוקי ממ״ד דימי המשיח לא יהיה בהם זכות וחובה, לא זכות ממצות צדקה ולא חובה, יען כי לא יהיו עניים כלל, ועל זה אמר דאינו כן, אלא לא יחדל אביון וגו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון