וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם
וַאֲמַר לֵיהּ עַבְדָּא מָא אִם לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בָּתְרַי לְאַרְעָא הָדָא הַאָתָבָא אָתֵיב יָת בְּרָךְ לְאַרְעָא דִּנְפַקְתָּא מִתַּמָּן
הלך – אזל, אתא
מאחר שבפסוק הקודם תרגם ״אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ״ – ״לְאַרְעִי וּלְיַלָּדוּתִי תֵּיזֵיל״ בפועל ״אזל״, מדוע תרגם בפסוקנו ״לָלֶכֶת אַחֲרַי״ – ״לְמֵיתֵי בָּתְרַי״ (לבוא אחרי), בפועל ״אתא״?
״נתינה לגר״ הבחין בין ״אזל״ – הליכה למקום רחוק, לבין ״אתא״ – הליכה למקום קרוב. לכן כשאברהם שולח את עבדו למרחקים, תרגם ״אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ״ – ״לְאַרְעִי וּלְיַלָּדוּתִי תֵּיזֵיל״. אבל בשאלת העבד ״אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי״ אפילו הליכה קצרה, תרגם ״לְמֵיתֵי בָּתְרַי״.1
בדרך שונה כתב ״מרפא לשון״: ״אזל״ מציין הליכה רגלי, אבל ״אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי״ – ״לְמֵיתֵי״, ״שאין הכוונה על ההליכה ממש, דמה לי אם תלך ברגלה או על גבי בהמה? אבל הכוונה לומר: אם לא תרצה לבוא״.2
מדבריו עולה שלשורש ״הלך״ שני מובנים הפוכים: ״לבוא אל״ ו״להתרחק מן״. במקרה הראשון, והוא הנדיר, מתורגם ״אתא״ דוגמת ״לכה ארה לי״: לאן צריך בלעם ללכת? לפי ת״א ״אֵיתַא לוּט לִי יַעֲקֹב״, בלעם מתבקש לבוא לבלק. גם דברי העבד ״אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי״ משמעם ״לבוא אלי״, לכן תרגם ״לְמֵיתֵי בָּתְרַי״. אבל ״אל ארצי ואל מולדתי תלך״ שמשמעו להתרחק מכאן, תרגם ״לְאַרְעִי וּלְיַלָּדוּתִי תֵּיזֵיל״, בלשון הליכה.3
1. לכאורה הבחנתו נסתרת מתרגום ״
לכה ארה לי יעקב״
(במדבר כג ז) ״
אֵיתַא לוּט לִי יַעֲקֹב״ שהרי בלעם נקרא ללכת מארם למואב, הליכה ארוכה, ובכל זאת תרגם ״אֵיתַא״ משורש את״א. אכן להלן ״לכה״
(בראשית לז יג) יתבאר שזו צורת זירוז המתורגמת בקביעות ״איתא״.
2. כהבחנת הלשון האנגלית בין go לבין come.
3. על פי ״נפש הגר״ שהוכיח דבריו מתרגום ״אז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כי תבוא אל משפחתי״ (מא) ״אֲרֵי תְהַךְ לְזַרְעִיתִי״. מדוע תרגם ״תהך״ בלשון הליכה ולא ״תיתי״ בלשון ביאה? כי גם שם הכוונה ״כשתתרחק עד שתגיע למשפחתי״. להבחנה בין תרגומי ״הלך״ או ״יהך״ ראה להלן ״התלכי עם האיש הזה״ (פסוק נח).