Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

[עה] ¹ויברך הגמלים, ארבעינון. (בראשית רבה נ״ט)

[עו] ²על באר המים, מהו על באר המים שעשה כדרך כל הארץ שכל המבקש את חברו הוא יושב לו על המים ומשם הוא מוצאו סוף הכל לבוא למים. (מדרש הגדול)

[עז] ³לעת ערב לעת צאת השואבות, אר״ה בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים, הוא מצית מה אינון אמרין, לעת ערב לעת צאת השואבות. (בראשית רבה נ״ט)

1. ארבעינון הרביצם. עי׳ ת״י. ובלקח טוב דרך הגמלים להיות בורכין בשעת שתיה. והרשב״ם ובחזקוני הגמלים שני ברכים יש לו זה למעלה מזה וצריך להבריכם שתי פעמים קודם שישתה והוא ששנינו בחולין וכנגדו בגמל ניכר.

2. בלקח טוב, כל הצדיקים שיצאו ממקומם הלכו אל הבארות, משה וישב על הבאר, יעקב והנה באר בשדה, ונקרא באר ועין שהיו מעלות בבאר וירדה ברגליה ולא מלאה בחבל. וכן נאמר בדוד, ולו באר בחצרו וירדו שם (ש״ב יז, יח.). ובכת״י אור האפלה לעת צאת השואבות אמרו חכמים מכאן כל הבא אל מקום ומצא נערות יוצאות מן העיר הרי חפציו נעשין.

3. הרבה ביאורים נאמרו במפרשי המדרש. ובס׳ התירוש כ׳ שמכנה את המספרים לה״ר בתאר כלבים מנבחים הסובבים בעיר לעת ערב וכלשון הכתוב תהלים נט, ז, ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם ומרמז הפסוק שבחר בזמן ובמקום הזה לפי שאז מצויות הנשים שטבען לספר בגנות חבריהן וע״פ שיחתן תודע לו כל מלתא מיגניא דאית בה בעלמה המבוקשת למען ידע להזהר כי למיחש מיבעי. ועי׳ זח״א קכח. ובשכל טוב לעת צאת השואבות הנשים הממלאות מים ומוליכות לצורך סעודת ערבית. [ובענין זה נ״ל לפרש דברי הירושלמי פ״ב דר״ה ה״א ויומא פ״ג ה״א ר׳ אמי מטלטל על פומה ״דמלייתא״, ופירושים שונים נאמרו בזה במפרשי הירושלמי עי׳ בק״ע ופנ״מ. ול״נ ע״פ דברי התרגום אונקלוס כאן, לעת צאת השואבות לעידן דנפקן ״מליתא״ א״כ זה כונת הירושלמי דר׳ אמי מטלטל על פומה דמלייתא, הנשים השואבות מים שדרכן לצאת לעת ערב. כמפורש בקרא, ומובא אגדה בכל בו הלכות מוצאי שבת ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת מפני שבארה של מרים בימא של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא. ואולי רמז הירושלמי גם לזה. ושם בירו׳ ר׳ אמי מטלטל על פום נשייא ועי׳ בצי״ר מ״ש על זה].

וְאַשְׁרִי גַּמְלַיָּא מִבַּרָא לְקַרְתָּא עִם בֵּירָא דְּמַיָּא לְעִדָּן רַמְשָׁא לְעִדָּן דְּנָפְקָן מָלְיָתָא.

He made the camels rest outside the city, beside a well of water, in the evening, at the time when the women go out to fill [their water jugs].

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת

וְאַשְׁרִי גַמְלַיָּא מִבַּרָא לְקַרְתָּא עִם בֵּירָא דְּמַיָּא לְעִדָּן רַמְשָׁא לְעִדָּן דְּנָפְקָן מָלְיָתָא

וַיַּבְרֵךְ – החנה אותם

א. בפשוטו ״וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים״ (הִפעיל מן בר״ך) – הושיבם על ברכם למנוחה, כמיוחס ליונתן ״וְאַרְבַּע גַמְלַיָא״ (והרביץ הגמלים) גרם להם לרבוץ על ברכיהם, וכן במדרש ובמפרשים.⁠¹ ואולם אונקלוס תרגם ״וְאַשְׁרִי גַמְלַיָּא״, והחנה אותם, אולי כדי להטעים שחנייתו היתה מחוץ לעיר. אבל להלן ״וַיְפַתַּח הגמלים״ (לב) ״וּשְׁרָא מִן גַּמְלַיָּא״, משמעו שהתיר זממם כרש״י.⁠²

ב. ״אל באר המים״ – ״עִם בֵּירָא דְּמַיָּא״ [ולא: לְבֵּירָא], בְּסָמוּךְ, כמו ״וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי״ (בראשית כה יא), ״עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת״ (מלכים א א ט).⁠³

1. ב״ר סוף פרשה נט: ״ארבעינון״ וכן רש״י: ״ויברך הגמלים – הרביצם״, ראב״ע: ״הבריכם על ברכיהם״, רשב״ם: ״שני ברכיים יש לגמל זה על זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו״.

2. ״מרפא לשון״. ולא כ״נתינה לגר״ שהשווה ״וְאַשְׁרִי גַמְלַיָּא״ עם ״וַיְפַתַּח הגמלים״ (לב) ״וּשְׁרָא מִן גַּמְלַיָּא״, ופירש שניהם מעניין התרת הזמם. וראה ״מתורגמן״ שהבחין בשלושה משמעים לפועל ״שָׁרָה״: [א] שכן, חנה כגון ״כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן״ (שמות מ לה) ״שְׁרָא״, וכן ״וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר״ (בראשית כו יז) ״וּשְׁרָא״. [ב] החל, כגון ״רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן״ (דברים ב לא) ״חֲזִי דְּשָׁרִיתִי״. [ג] התיר, כגון ״וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא״ (וקשרים להתיר, דני׳ ה טז).

3. יא״ר.

וארבע גמליא לבר מן קרת⁠[א] על בארא^א דמיא לעדוני^ב רמשא בשעתא דנפקן מלוותא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״על בארא״) גם נוסח חילופי: ״לבאירה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לעדוני״) גם נוסח חילופי: ״לעדן״.

וארבע גמליא מברא לקרתא לבירא דמיא לעידן רמשא לעידן דנפקן מליאתא.

And he made the camels lie down without the city by the fountain of waters, at the time of evening, the time when the fillers (of water) come forth.

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר – אַרְבְּעִנוֹן.

[יב] לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת – אָמַר רַב הוּנָא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִקַּח אִשָּׁה וְשָׁמַע קָל כַּלְבַּיָּא מְנַבְּחִין, הוּא מְצִית מָה אִינוּן אָמְרִין, לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִים – אַרְבָּעִנּוּן.

לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת – אָמַר רַב הוּנָא, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִקַּח אִשָּׁה וְשָׁמַע קָל כְּלָבַיָּא מְנַבְּחִין, הוּא צַיִת מַה אִנּוּן אָמְרִין לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.

פאנאך׳ אלג׳מאל כ׳ארג׳ אלקריה עלי ביר מא וקת עשא וקת כ׳רוג׳ אלנסא יסתקין.

והבריך הגמלים מחוץ לעיר ליד באר מים בשעת ערב, בזמן שהנשים יוצאות לשאוב.

ויברך – הרביצם.

ויברך הגמלים – means HE MADE THEM KNEEL (Bereshit Rabbah 59:11).

ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים – ¹שכן דרך הגמלים להיות בורכין בשעת שתייה.

אל באר המים – כל הצדיקים שיצאו ממקומם הלכו אל הבארות. משה וישב על הבאר (שמות ב׳:ט״ו). יעקב והנה באר בשדה (בראשית כ״ט:ב׳), ²ונקרא באר ועין שהיה מעלות בבאר וירדה ברגליה ולא מלאה בחבל, וכן נאמ׳ בדוד.

1. שכן דרך הגמלים כו׳. בב״ר שם ויברך ארבעינון. פי׳ הרביצם על ברכם כדי שיוכלו לשתות מן הבאר. והרשב״ם כתב שני ברכים יש לגמל זה על גב זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו.

2. ונקרא באר ועין. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ומה שסיים וכן נאמר בדוד. הכוונה דכתיב ולו באר בחצרו וירדו שם (שמואל ב י״ז י״ח).

ויברך – הכריען על ברכיהן, שכן דרך הגמלים להיות כורעין בשעת שתיה, ודומה לו ויברך על ברכיו (דברי הימים ב ו יג):

מחוץ לעיר אל באר המים – וכן אתה מוצא ביעקב ובמשה שיצאו ממקומן והלכו אל הבאר והצליחו:

לעת ערב – של אותו היום שיצא מחברון:

לעת צאת השואבות – הנשים הממלאות מים ומוליכות לצורך סעודת ערבית ולא נודע לי דמיון לתיבת השואבות, זולת מעיקר עניינה, כגון ותשאב (בראשית כד כ), שואב מימיך (דברים כט י), ושואבי מים (יהושע ט כא), והיה לי לדמותו לשאף, כדכתיב ושאף צמים (איוב ה ה), שאפה רוח (ירמיה ב כד), וכל דומיהן, ופירושו שקולט דבר ותפסו, אלא שאין דרך לפנינו להמיר אות באות ולדרוש ולא לעקם התיבה ולדרשה, זולתי בשמות:

ויברך^א הגמלים – שני ברכיים יש לגמל זה על זה, וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו. והוא שאמרו חכמים בשחיטת חולין: וכנגדו בגמל ניכר (בבלי חולין ע״ו.).

א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) נוסף כאן: את. בדפוס ראשון אין ״את״.

Vayyavrekh HE MADE THE CAMELS KNEEL: The camel has two knees, one above the other, and, because of his height, one must cause him to bend each of them, in two stages, before he can drink. This is what the Sages referred to in Shehitat Ḥullin when they said, "The knee-joint that is equivalent to the prominent one of the camel.⁠"¹

1. Ḥullin 76a. Apparently, the purpose of the prooftext is to demonstrate that camels have more than one knee joint.
It is not clear to me why Rashbam feels obliged to offer an excursus here on the anatomy of camels. Perhaps it is because the word vayyavrekh in this verse represents the only instance that the root b-r-k appears in the Bible in a hifil form. Perhaps Rashbam wishes to claim that the only reason that the text would use this form and bother to tell the reader that the animal was "caused to kneel" is because of the logistic difficulties involved in getting a camel to drink.
(While some interpret the word 'avrekh (Gn 41:43) as another hifil form from the root b-r-k, Rashbam does not. See commentary and notes there.)

ויברך הגמלים – הבריכן על ברכיהן, [וזה פועל יוצא. ויברך על ברכיו (דברי הימים ב ו׳:י״ג), בשלמה בדברי הימים, פועל עומד בעצמו.]⁠^א

א. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827 (חלקי). ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND HE MADE THE CAMELS TO KNEEL DOWN. He made them kneel upon their knees.⁠¹

1. Va-yavrekh (and he made kneel) is a denominative of berekh (knee) (Weiser).

ויברך הגמלים – הרביצם על ברכיהם כדי שינוחו כדי להשקותם, ובין כך התפלל לאל שיזמן לו כפי מה שצריך.

אל באר המים – סמוך לבאר המים.

ויברך הגמלים, he made them go down on their knees in order that the jugs of water could be presented to them for them to drink. While all this was happening he prayed to God to arrange for the right kind of girl to put in an appearance.

אל באר המים, near the well.

ויברך הגמלים – שני ברכים יש לו זה למעלה מזה וצריך להבריכו שני פעמים קודם שישחה, והוא ששנינו בחולין וכנגדו בגמל ניכר.⁠¹

1. שאוב מרשב״ם.

ויברך הגמלים, "he made the camels kneel down.⁠" Camels have two sets of knees. They therefore have to perform two acts of kneeling, before being able to drink. We have learned more details in the Talmud Chulin 76.

ובהגיעוֹ שם הבריך הגמלים על ברכיהם כמנהגם מחוץ לעיר אל באר המים אשר יקחו משם מים אנשי העיר, והיה זה לעת ערב, לעת שתצאנה השואבות לשאוב מים.

ושהבריך הגמלים מחוץ לעיר סמוך לבאר המים ושהיה זה לעת ערב שהוא עת צאת השואבות ואמר זה לפי שהנשים השואבות מים לא ישאבום כאשר השמש זרחה על המים כי הם אז מתחממים מאד גם שיהיה לנשים טורח גדול ללכת עם משא המים בהיות השמש בגבורתו ולכן ישאבו המים אם בבקר קודם שהשמש יצא על הארץ או לעת ערב אחרי שקיעתו. והנה הבריך שמה הגמלים לפי שראה שהגר שפחת אברהם נענתה על באר המים ואברהם נטע אשל בבאר שבע ולכן נתעכב אליעזר סמוך לבאר המים לעשות שם בחינתו.

ויברך הגמלים – הרביצם. ויאמר רשב״ם ז״ל ״שני ברכיים יש לגמל, זה על זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו. והוא שאמרו חכמים בשחיטת חולין¹ ״וכנגדו בגמל ניכר״.

מחוץ לעיר – לא רצה ליכנס בעיר אל מלון כי מיד יִוָּדַע הדבר בין אנשי העיר שבא איש ושיירא ממרחקים עם גמלים טעונים, וישאלוהו ויצטרך להגיד להם מי הוא. וכשישמעו שהוא מבית אברהם יזדרז כל אחד לכבדו ולהביאו אל ביתו ולא יהיה לו אות וסימן לעמוד על הדבר במי יבחר, על כן נשאר מחוץ לעיר. גם עשה בחכמה שבא לעת ערב, לעת צאת השואבות. כי אם היה בא באמצע היום יצטרך להמתין עד צאת השואבות {וכשיראו האנשים העוברים שעומד שם זמן רב ויגידו בעיר, יצאו אליו אנשי העיר וישאלוהו מה הוא מבקש, ולמה אינו נכנס עם גמליו אל העיר וְיִוָּדַע הדבר בעיר. אבל עתה לא נגלה דבר בעיר}. והיוצאות לשאוב היו סבורין שבא מן הדרך והולך למקום אחר ובא אל עין המים להשקות גמליו וללכת לדרכו.

1. חולין עו, א.

ויברך הגמלים – הבריכם על ברכיהם:

אל באר המים – אצל הבאר:

לעת צאת השאבת – בא לפרש למה התעכב אליעזר סמוך לבאר, שהטעם לפי שהיה העת שרגילות הנערות לצאת לשאוב מים שהוא לעת ערב, וחשב העבד ששם יוכל לעשות בחינתו בנערות היוצאות כמו שיתבאר:

ויברך נגזר מ״בֶּרֶךְ״, מִפְרַק הברך, אליו מתכנס כח התנועה וממנו הוא יוצא, בדומה ל״ברך״ (לתת ברכה), ו״בְּרֵכָה״ (כינוס מים או תעלת מים). ״ברך״ קרוב גם באופן היגויו ל״פֶּרֶק״ בארמית (אבר הגוף), ול״מפרקת״ בעברית (צוואר).

אל באר פירושו: ״מול באר״, לא: ״ליד באר״.

״באר״ נגזר משורש ״בַּאֵר״, להבהיר, ובבניין קל: להעשות בהיר, לצאת מחושך לאור היום [כמים הנשאבים מבור חשוך]. ״באר״, ״בהר״, ״בער״, ״בחר״ כולם מציינים התבלטות באופן מזהיר. ״בער״: זוהר הלהבה העולה ומאירה. ״בחר״: היחס שבין הנבחר אל זה שממנו בחרו אותו, דומה ליחס שבין הזוהר לעמום; הנבחר מתבלט באופן זוהר.

ויברך – זאת שנית הסכים שיקח אשה מבנות עניים, וע״כ הבריך הגמלים אצל הבאר שלשם יבואו השואבות, וזה מבואר שהעשירים אין שולחים את בנותיהם לשאוב מים כי יש להם עבדים ושפחות, ויש בכ״מ חוטבי עצים ושואבי מים בשכר, רק העניים שולחים את בנותיהם לשאוב ושיער כי מי ששולח בתו לשאוב מים ובפרט שהבאר חוץ לעיר הוא לא יחשוך את בתו מלכת לארץ אחרת לקחת איש עשיר וגדול כיצחק, ולא ירע בעיניו מה שהולכת עם עבד, אחר שאינה חוששת על כבוד והולכת לעת ערב בין משאבים, ואחר שאז אינו מבקש מן הנערה רק שתהיה יפת תואר וטובה במדות, ע״ז בקש מה׳ שיופיע עזר ההשגחה לזה בסימן שעשה לעצמו בזה.

HE KNEELED. The second wise thing he did was to acquiesce to taking a wife from a poor family. Accordingly, he kneeled the camels down by the well where the women came out to draw water. For it is clear that the rich do not send their daughters out to draw water; they have servants and handmaidens — or else can hire hewers of wood and drawers of water who abound everywhere. Only the poor send their daughters to draw water. And he therefore reasoned that anyone who sends his daughter to draw water, especially when the well is outside the city, will not hold her back from going to another country to marry a man of great wealth such as Yizhaq. Nor will he see anything wrong in her going with a servant, since she does not stand on dignity but goes forth among the drawers of water at evening time.

As the maiden he seeks must, moreover, possess physical beauty and be of good character, he asked the Lord that providential help in this direction should make itself evident — by ‘means of the sign that he now defined for this purpose.

באר המים – מקומה של הבאר היתה בדרך כלל לפני שער העיר, ובוודאי אין באר זו זהה עם הבאר שבשדה, ממנה השקו את העדרים, המוזכרת להלן כ״ט:ב׳.

לעת ערב – נוהג זה של שאיבת מים על ידי הנערות לעת ערב מצינו גם מאוחר יותר; השווה שמואל א ט׳:י״א. ולדברי נוסעים במזרח קיים נוהג זה גם כיום.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון