Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

[קסא] ¹ואבא היום אל העין, ת״ר שלשה קפצה להם הארץ, אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו, ואבישי בן צרויה. אליעזר עבד אברהם דכתיב ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק. (סנהדרין צה.)

[קסב] ²ואבא היום אל העין, מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובשלש שעות בא העבד עד חרן והיה תמה בלבו ואומר היום יצאתי והיום באתי שנאמר ואבוא היום אל העין. ר׳ אבהו אמר רצה הקב״ה לגמול חסד עם יצחק ושלח מלאך לפני אליעזר עבד אברהם ונקפצה לו הדרך, בשלש שעות בא העבד לחרן. (פדר״א פט״ז)

[קסג] ³אלהי אדני אברהם, תלה בטחונו בזכות הצדיק. (לקח טוב)

1. לעיל מאמר עד. קטז. ובתנ״י ויצא ח. ותנחומא שם ג. ואליעזר מנין, כיון שהלך להביא אשה ליצחק נתקפצה הארץ לפניו, מה כתיב בו ואבוא היום אל העין, בו ביום יצא ובו ביום הגיע. ולקמן מאמר קסב. ובפרקא דרבנו הקדוש בבא דשלשה. ושם בבא דששה אות כב. טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים ועוד ראיה לדבר מאליעזר עבד אברהם שיצא בשחר מא״י ונכנס לארם נהרים במנחה שנאמר ואבוא היום אל העין. מה שלא מצינו ביעקב אבינו שנאמר ויפגע במקום מלמד שהיה ליעקב עכוב בדרך. ובשינוי לשון בחופת אליהו באות קעה. ובמדרש אגדה ואבוא היום אל העין מיכאן שקפצה לו הארץ והגיד להם כח הקפיצה. ובמדרש הגדול ת״ר שבעה נקפצה להן הדרך.

2. לעיל מאמר קסא. ובכת״י נר השכלים הודיעם שקפצה לו הדרך ושהגיע אליהם ב״שש״ שעות ולכן ואבא חסר וי״ו. ונראה דהיה לפניהם הגירסא בפדר״א ״בשש״ ועי׳ ברד״ל.

3. לשון זה הוא גם בכת״י חמאת החמדה. ועי׳ לעיל מאמר קטו. ובלקוטים לגרינהוט ח״ו פ. מביא מכת״י להוכיח שהיתה לפני הראשונים בילמדנו חיי שרה דרש על הפסוק שלפנינו. ובגנזי שכטר ח״א תפ״ח משער מתוך הענין שדרשו שאליעזר התפלל תפלת השחר שכן הוא אומר ה׳ א׳ אדוני אברהם וזהו ברכה ראשונה של תפלה עיי״ש.

וַאֲתֵיתִי יוֹמָא דֵּין לְעֵינָא וַאֲמַרִית יְיָ אֱלָהֵיהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם אִם אִית כְּעַן רַעֲוָא קֳדָמָךְ לְאַצְלָחָא אוֹרְחִי דַּאֲנָא אָזֵיל עֲלַהּ.

I came this day to the spring, and I said, ‘Hashem, God of my master, Avraham, now, if it is the will before You to grant success to my journey on which I am going,

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ

וַאֲתֵית יוֹמָא דֵין לְעֵינָא וַאֲמַרִית ה׳ אֱלָהֵיהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם אִם אִית כְּעַן רַעֲוָא קֳדָמָךְ לְאַצְלָחָא אוֹרְחִי דַּאֲנָא אָזֵיל עֲלַהּ

לכבוד שמים

להלן תרגם ״אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת״ (מט) ״אִם אִיתֵיכוֹן עָבְדִין טֵיבוּ וּקְשׁוֹט״ בתרגום מילולי. אבל כאן בדיבור אל ה׳ נרתע מלתרגם ״אִם יֶשְׁךָ נָּא״ – ״אִם אִיתָךְ כְּעַן״ הנשמע כהטלת ספק אם ה׳ ישנו במציאות. לכן העביר כ״ף של יֶשְׁךָ לתיבת ״קדם״ ותרגם ״אִם אִית כְּעַן רַעֲוָא קֳדָמָךְ לְאַצְלָחָא אוֹרְחִי״ – אם יש רצון מלפניך להצליח דרכי.⁠¹

1. ולא כמיוחס ליונתן שתרגם אִין אִיתָךְ כְּדוֹן (״נפש הגר״ ו״באורי אונקלוס״). אבל ״נתינה לגר״ פירש שמלת יֵשׁ בעברית מורה על המציאות כרגע. ולפי שבשעת דיבורו טרם הצליח ה׳ דרכו, הוסיף מלת רַעֲוָא, ״ר״ל אם יש לך כעת רצון להצליח״, ורחוק.

ואתית יומא דין לעינא ואמרית בבעו ברחמין מן קדמיך י״י אלהא דריבוני אברהם אם ברעות קדמך^א למצלחה ארחי דאנא מהלך עלה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמך״) גם נוסח חילופי: ״די אלה׳⁠ ⁠⁠״.

ואתית יומנא לעינא ואמרית י״י אלקיה דריבוני אברהם אין איתך כדון מצלח אורחי דאנא אזיל עלה.

And I came to-day to the fountain, and said, Lord God of my master Abraham, if now You hast prospered the journey upon which I have come,

ואבא היום אל העין – ¹מיכאן שקפצה לו הארץ והגיד להם כח הקפיצה.

1. מכאן שקפצה לו הארץ. סנהדר׳ צ״ה ע״א, ב״ר פ״ס אות ט״ו.

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן – מִקִּרְיַת אַרְבַּע עַד חָרָן מַהֲלָךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה יָמִים, וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בָּא הָעֶבֶד לְחָרָן, וְהָיָה תָּמֵהַּ בְּלִבּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן״. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְמֹל חֶסֶד לְיִצְחָק, וְשָׁלַח מַלְאָךְ לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר וְנִקְפְּצָה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו, וּבַת מְלָכִים שֶׁלֹּא יוֹצֵאת לִשְׁאֹב מַיִם מִיָּמֶיהָ. יוֹצֵאת לָהּ בְּאוֹתָה שָׁעָה, וְהַנַּעֲרָה שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹדַעַת מַהוּ אִישׁ קִבְּלָה עָלֶיהָ לְהִזְדַּוֵּג לְיִצְחָק שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לוֹ מִמְּעֵי אִמָּהּ וּכְתִיב, (בראשית כ״ד:נ״א) ״הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ״. וְהִשְׁכִּים הָעֶבֶד בַּבֹּקֶר וְרָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ עוֹמֵד וּמַמְתִּין לוֹ בַּחוּץ. אָמַר לָהֶם, ״אַל תְּאַחֲרוּ אוֹתִי״. וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְיַחֵד הָעֶבֶד עִם הַנַּעֲרָה בַּלַּיְלָה, נִקְפְּצָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בָּא לְחֶבְרוֹן לְעֵת תְּפִלַּת הָעֶרֶב (בראשית כ״ד:ס״ג) ״וַיֵּצֵא יִצְחָק״ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחַת הָעֶרֶב. אָמַר אַבְרָהָם לְיִצְחָק, הָעֶבֶד הַזֶּה חָשׁוּד עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמִרְמָה בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י״ב:ח׳) ״כְּנָעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה״. הָבֵא הַנַּעֲרָה הָאֹהֱלָה וְהוֹצֵא בְּתוּלֶיהָ בְּאֶצְבַּע, אִם טְהוֹרָה הִיא בִּבְתוּלֶיהָ הֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְךָ, וְכָךְ עָשָׂה וְהֶרְאָה אוֹתָן לְאַבְרָהָם, וְאַחַר כָּךְ לְקָחָהּ לְאִשָּׁה וּבִשְׁבִיל שֶׁגָּמַל אֱלִיעֶזֶר חֶסֶד לְיִצְחָק הוֹצִיאוֹ לְחֵירוּת וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֶעֱמִידוֹ לְמֶלֶךְ וְהוּא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן.

כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַצְּמִידִים נִתְקַבְּצוּ לַהֲרֹג לֶאֱלִיעֶזֶר, וְרָאוּ שֶׁהָיָה נוֹטֵל שְׁנֵי גְּמַלִּים בִּשְׁתֵּי יָדָיו וּמַעֲבִירָן אֶת הַנָּחַל. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן אָמְרוּ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרְגוֹ, וְהִנִּיחוּ קְעָרָה לְפָנָיו וְסַם הַמָּוֶת בְּתוֹכָהּ וּבִזְכוּת אַבְרָהָם נִתְחַלְּפָה הַקְּעָרָה וְאָכַל בְּתוּאֵל מִמֶּנָהּ וּמֵת. וְאֵין וַיּוּשָׂם אֶלָּא לְשׁוֹן סַם. וּמִפְּנֵי מַה מֵת בְּתוּאֵל, שֶׁהוּא הָיָה מֶלֶךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, וְכָל בְּתוּלָה שֶׁתִּנָּשֵׂא בּוֹעֵל אוֹתָהּ לַיְלָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת לְבַעְלָהּ. נִתְקַבְּצוּ כָּל הַשָּׂרִים וְאָמְרוּ, אִם הוּא עוֹשֶׂה לְבִתּוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִבְנוֹתֵינוּ מוּטַב, וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ וְאֶת בִּתּוֹ. לְפִיכָךְ מֵת כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל אֱלִיעֶזֶר וְרִבְקָה. בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם יָצְאוּ מֵחָרָן וְקָפְצָה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם. (בראשית כ״ד:ס״ג) ״וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה״, מֵהֵיכָן יָצָא, מִגַּן עֵדֶן. ״וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל״, לְפִי שֶׁרָאֲתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנוּ עֵשָׂו הָרָשָׁע, נִזְדַּעְזְעָה וְנַעֲשֵׂית מֻכַּת עֵץ, וְיָצָא מִמֶּנָהּ דַּם בְּתוּלִים. מִיַּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, רֵד וּשְׁמֹר אֶת הַדָּם שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ מוּם. בָּא יִצְחָק עָלֶיהָ וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים. חָשְׁדָהּ מֵאֱלִיעֶזֶר. אָמַר לָהּ, בְּתוּלוֹתַיִךְ הֵיכָן הֵן. אָמְרָה לוֹ, כְּשֶׁנָּפַלְתִּי מִן הַגָּמָל נַעֲשֵׂיתִי מֻכַּת עֵץ. אָמַר לָהּ, שֶׁקֶר אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֶלָּא אֱלִיעֶזֶר פָּגַע בָּךְ. וְנִשְׁבְּעָה לוֹ שֶׁלֹּא נָגַע בָּה. הָלְכוּ וּמָצְאוּ הָעֵץ צָבוּעַ דָּם. מִיַּד יָדַע יִצְחָק שֶׁהִיא טְהוֹרָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה אֶעֱשֶׂה לָעֶבֶד הַזֶּה שֶׁהָיָה חָשׁוּד. אָמַר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הַכְנִיסוּהוּ חַי בְּגַן עֵדֶן. הוּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן נִמְרוֹד וְהוּא (תְּמִיָּה) [תְּמִיהָה] גְּדוֹלָה, יִצְחָק יָצָא מִגַּן עֵדֶן חַי, וֶאֱלִיעֶזֶר נִכְנַס לְגַן עֵדֶן חַי.

פג׳ית אליום אלי אלעין פקלת אללהם יאלה מולאיי אברהים אן כנת מנג׳חא טריקי אלתי אנא סאיר פיה.

ובכן באתי היום אל המעיין ואמרתי: אלוהים, אלוהי אדוני אברהם, אם הנך מצליח את דרכי אשר אני הולך בה.

ואבא היום – היום יצאתי והיום באתי, מיכן שקפצה לו הארץ. א״ר אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה ס׳:ח׳).

ואבא היום AND I CAME THIS DAY – Today I started on my journey and today I have arrived here. Hence we may infer that the earth (the road) shrunk for him (i.e. that the journey was shortened in a miraculous manner) (Sanhedrin 95a). R. Acha said: The ordinary conversation of the patriarchs' servants is more pleasing to God than even the Torah (religious discourse) of their children, for the chapter of Eliezer (the account of his journey) is repeated in the Torah (i.e. it is written once as a narrative and again repeated as part of the conversation of the patriarch's servant) whereas many important principles of the Law are derived only from slight indications given in the Text (Bereshit Rabbah 60:8).

ואבא היום אל העין ואומר ה׳ אלהי אדוני אברהם – תלה בטחונו בזכות הצדיק.

ואומר י״י אלהי אדוני אברהם וגו׳ – כל אריכות דברים להודיעם שמאת הקב״ה יצא הדבר.

Va'omar AND I SAID: "O LORD GOD OF MY MASTER": This entire lengthy retelling is to convince them that (vs. 50), "the matter stems from the LORD.⁠"¹

1. Rashi, in his commentary to this same verse, argues that the the servant's repetition of the story shows to what degree the Torah values the patriarchs; even the chatter of their servants is recorded in greater detail than many of the laws of the Torah (quoting the statement of R. Aha, in Bereshit Rabbah 60:8).
By offering an alternate explanation of the repetition at this precise point it appears that Rashbam is taking issue with Rashi. To be sure, their explanations are not mutually exclusive. Rashbam explains why the servant repeated the story while Rashi explains why the Torah bothered to record the second version. Still Rashbam's desire to explain a repetition contextually and Rashi's desire to see some didactic purpose to the same repetition are noteworthy and characteristic.

ואבא היום – פר״ש: פרשתו של אליעזר כפולה וכו׳.

ולפי הפשט: נכפלה להודיעך כי הוא ספר להם איך השביעו אברהם ואיך אירעה לו רבקה בתפלתו, שאם לא כן תתמה היאך הסכימו לו מיד קרובי רבקה. הוא שנאמר: ויאמרו מי״י יצא הדבר (בראשית כ״ד:נ׳).⁠¹

1. שאוב מרשב״ם.

"when I arrived today;⁠" on these words Rashi comments that Eliezer's story has been repeated twice, whereas many other stories have not even been spelled out completely once but have only been hinted at. It is the Torah's compliment for Eliezer by God Himself. According to the plain meaning the reason for the repetition is that the Torah wished to describe Eliezer's oath to Avraham as one part of the story and his prayer to God to help him find a girl such as Rivkah as his own initiative, for how else would he meet a blood relation of his master as the very first girl that came out to draw water. His hosts were suitably impressed, so that they agreed that this match must reflect the will of God. (verse 50)

היום יצאתי והיום באתי. ב״ר ובסנהדרין דאל״כ היום למה לי:

[א] ואבוא היום אל העין

[1] סנהדרין פרק אחד עשר דף צה ע״א (סנהדרין צה.)

ואבוא היום אל העין – אמר להם, אל תחשבו שכבר עמדתי בארץ הזאת ימים מספר באחד הערים, ושאלתי אנשיה איפה משפחת אברהם ומי מבנותיהן, ושספרו לי שיש לכם בת יפת מראה וטובת-שכל, ונתנו לי סימנים להכיר אותה, ועל כן הלכתי אליה ושאלתי שתשקני כדי ליכנס עמה בדברים שתביאני אל בית אביה. אלא באתי היום מן הדרך אל העין. והוצרך זה לפי שרצה לספר להם החסד שעשה עמו השם שהקרה לפניו את רבקה.

י״י אלהי אדוני אברהם – הודיעם ששאל החסד הזה בעבור אדוניו אברהם, שהשם הוא אלהיו ונוהג עמו בדרך חסד, וכמו שפירשנו.⁠¹

אם יֶשְׁךָ נא מצליח דרכי – אם אתה י״י {הוא האל המצליח דרכי וידעתי כי אתה עושה פלא} חפצת להצליח את דרכי כמו שעשית בכל הדרך שהלכתי עד הנה, וכן רצונך להצליחני עוד עד אבוא לתכלית שבעבורו הלכתי כי עודני בדרך, וזהו שאמר ״אשר אני הולך עליה״ כי עדיין הולך הוא לבוא אל תכלית חפצו. נא עשה עמי אות לטובה אשר [הברכה] מעמך.

1. בפסוק יד.

ואמר ה׳ – כל אריכות הדברים כדי שיבינו מעצמם כי מה׳ יצא הדבר, ולא יתנו אל לבם למאן, כי אעפ״י שידע שהשם הצליח דרכו, עדיין הדבר תלוי בבחירתם, והוא לא יכול להכריחם בזה:

ואבא היום אל העין וגו׳ – כל אריכות הדברים להודיעם שמאת הקב״ה יצא הדבר (רשב״ם).

אם ישך נא וגו׳ – ה״ז מקרא קצר, אם בדעתך להצליח דרכי, שמע נא את הסימן שאני קובע לעצמי לסמוך עליו, כי הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה וכו׳ וכו׳ אותה אחשוב שהיא מזומנת מן השמים לבן אדני; לכן עשה נא שיהיה סימני מתקיים, וקרוב לזה ויאמר שאול אל ה׳ אלהי ישראל הבה תמים (שמואל א י״ד:מ״א).

Having arrived today at the spring, etc. [Eliezer spoke] these words at length to let them know that the matter had been decreed by the Holy One, blessed is He (Rashbam).

if you are disposed, etc. This is an elliptical verse meaning, “If you intend to prosper my undertaking, please listen to the sign that I am setting for myself to rely upon, for here I am stopping by the spring of water. Now, that maiden… will I consider to have been allotted by Heaven for my master’s son. Therefore, please cause my sign to be fulfilled.” Cf. “And Saul said to the Lord, the God of Israel, ‘Declare the right [i.e., send us a sign through the Urim and Tummim]’” (1 Sam. 14:41).

ואבא היום – גם בספור זה שנה כמה דברים בחכמתו, שלפי מה שעשה הוא האות אין בו שום זרות, כי היה מוכן לקחת כל אשה שתשיב לו שתה וגם גמליך אשקה, כי לא הקפיד שיהיה ממשפחת אברהם, אבל לפי ספורו עליהם שלא היה לו רשות לקחת רק ממשפחת אברהם, א״כ הסימן שלו היה ענין נסיי, שרצה להבחין אם הזווג הוא מאת ה׳ באם שהאשה שתאמר לו כן תהיה ממשפחת אברהם, והלא יוכל להיות שהאשה שידבר אליה ותאמר שתה אדוני אינה ממשפחת אברהם, וא״כ היו שני תנאים שיזדמן שתצא אשה ממשפחת אברהם, ושיבקש ממנה מים, ושהיא תאמר שתה אדוני שזה ענין השגחיי, וע״ז אמר אם ישך נא מצליח, ר״ל שזה הבחינה שהיא ענין השגחיי כראוי לאברהם, שכל עניניו מושגחים מה׳, וע״כ לא אמר ובנות אנשי העיר יוצאות, כי לא הוצרך לבנות אנשי העיר רק למשפחת אברהם,

I ARRIVED TODAY. Also in this account he wisely changed a number of things. [When he arrived at the well] the sign [for determining his choice of a wife for Yizhaq] that he had fixed for himself, was consistent with his subsequent action: Drink! and I will also give your camels to drink, since he did insist that she be from Avraham’s family. But in his account to them — in particular, that he had no permission to take anyone who was not from Avraham’s family — that same sign entailed something more extraordinary. By means of it he wished to ascertain which match was God-sent — and that now meant that the woman who would answer him in this fashion must be from Avraham’s family, when it was very possible that the woman to whom he would speak would not be from his family. There were thus two conditions that had to be met: that a woman from Avraham’s family would actually happen to come out, and that when he asked her for water she would answer, Drink!... Such an extraordinary coincidence taking place was a matter for divine providence. Hence, please make the mission successful by arranging for this test to be met; for it anticipates the level of divine providence that Avraham merits, all his concerns being under God's special supervision.

That, too, is the reason Eliezer did not say here, and the daughters of the men of the city come out; he had no need of the daughters of the men of the city, only those of Avraham’s family.

ואבא היום – ת״ר, אליעזר עבד אברהם קפצה לו הדרך, דכתיב ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפיק.⁠¹ (סנהדרין צ״ה.)

1. כפירש״י בפסוק זה דלשון היום מיותר, אלא אמר היום יצאתי והיום באתי. ומה שהוצרך לספר מאורע זו י״ל פשוט כדי להראות גדולתו של אברהם.
וע״ד דרש אגדה י״ל מה שהוצרך לספר זה, ע״פ מ״ד בפדר״א פ׳ ט״ז ובמ״ר, דקודם שיצא אליעזר לדרכו כתב אברהם שטר מתנה ליצחק על כל אשר לו ונתנו ביד אליעזר שיראה אותו למשפחת רבקה, ולפי״ז אם לא הי׳ מספר מקפיצת הדרך והיו מחשבין נסיעתו בדרך הטבע כמה ימים הי׳ נראה להם שהשטר מתנה הוא מאוחר שנכתב ביום ביאתו. ואף שמדינא שטרי מאוחרין כשרים אך אין הדבר לכבוד לאברהם דמיחזי כשקרא וכמ״ש בחו״מ סי׳ מ״ג דמהאי טעמא לא יכתבו לכתחלה שטרות מאוחרים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון