Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

[נז] ¹השמר לך פן, אמר ר׳ אלעזר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה לפי שאמר לו הקב״ה לך לך מארצך וממולדתך לפיכך אמר לו פן תשיב את בני שמה. (לקח טוב)

[נח] ²פן תשיב את בני שמה, לפי שנקרב כליל לא רצה להוציאו מקדושתו לכך נאמר פן תשיב את בני שמה. (לקח טוב)

[נט] ³פן תשיב את בני שמה, אמר לו אם החזרתו כאילו החזרתו לגיהנם שנאמר שמה, ואין שמה אלא גיהנם שנא׳ שם פרעה מלך מצרים וכל חילו, שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה (יחזקאל ל״ב:כ״ט) ד״א אמ׳ לו אם אתה מוליכו לשם מלכות חוזרת למקומה כשהיתה מקודם [ה׳ אלהי השמים]. (מדרש הגדול)

1. סוטה ה. וש״נ.

2. בכת״י ילקוט אור האפלה את בני שמה טיפה שנזרעה בארץ טהורה אינו בדין שתצא לארץ טמאה, בשכל טוב לא רצה להוציאו לחוץ לארץ. ובמנחה בלולה השמר לך לפי שיצחק עולה תמימה, וכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך וגומר. ועי׳ בחזקוני כאן.

3. בהערות למדרש הגדול כ׳ שלא נמצא פסוק כזה וערבוב פסוקים יש כאן מיחזקאל ל״ב. מלכות חוזרת למקומה, צריך ביאור. ונראה דהפי׳ הוא לפי מה דמבואר לעיל מאמר מד. משבא אברהם אבינו לעולם המליכו על השמים ועל הארץ ודורש כאן סמוכין, פן תשיב את בני שמה ה׳ אלהי השמים. ולא הזכיר הארץ ודורש שאברהם א״ל שהוא ירא אם יצא יצחק לחו״ל מלכות חוזרת למקומה, היינו דתשתכח מלכות ה׳ מן הארץ וישאר רק אלהי השמים. ועפ״ז הוספתי בפנים, ואולי גם במדרש הגדול היתה הגירסא כן והסופר עשה מזה ריש פסוק. ובזהר ח״א קלא. רק את בני לא תשיב שמה, מ״ט בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב״ה בר איהו בלחודי ולא בעא דלהוו מדוריה דיצחק בינייהו אלא דיהא מדוריה עמיה ויצחק יוליף מניה תדיר ארחוי דקב״ה ולא יסטי לימינא ולשמאלא כו׳.

וַאֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם אִסְתְּמַר לָךְ דִּלְמָא תָּתִיב יָת בְּרִי לְתַמָּן.

Avraham said to him, “Take care, not to bring my son back there.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה

וַאֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם אִסְתְּמַר לָךְ דִּלְמָא תָתֵיב יָת בְּרִי לְתַמָּן (ח״נ: תמן)

א. בפועל ״שמר״ הארמית מבחינה בין בניין קל המתורגם בפועל ״נטר״ לנפעל המתורגם ״סמר״ כבפסוקנו: ״הִשָּׁמֶר לְךָ״ – ״אִסְתְּמַר לָךְ״.⁠¹

בין הִשָּׁמֶר מלעיל להִשָּׁמֵר מלרע

ב. ראב״ע הבחין בין הִשָּׁמֶר במלעיל (המ״ם בסגול) לבין הִשָּׁמֵר מלרע (והמ״ם צרויה):

כל הִשָּמֶר מלעיל – לשון שמירה. ואשר מלרע – לשון שְׁמָרִים כמו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט (ישעיהו ז ד) כטעם וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו (ירמיהו מח יא).

בכל התורה הִשָּׁמֶר הוא מלעיל ואונקלוס מתרגמו בקביעות אִסְתְּמַר, לשון שמירה, כבפסוקנו. וכן עוד ״הִשָּׁמֶר לך מדבר עם יעקב״ (בראשית לא כט), ״הִשָּמֶר בנגע הצרעת״ (דברים כד ד) ״אִסְתְּמַּר״. כנגד זאת, הִשָּמֵר במלרע היא יחידאית בתנ״ך ומופיעה רק בפסוק הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֝ט (ישעיהו ז ד). אבל יוב״ע מתרגם גם שם ״אִסְתְּמַר ונוח״ כלשון שמירה, ולא כראב״ע כאן ורש״י ורד״ק לישעיה שם שפירשוהו מלשון שמרים.⁠²

1. כדברי ״מתורגמן״ (שורש נטר): ״כל לשנא שמירה מתורגם בלשון נטירה כמו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר (בראשית לז יא) נְטַר יָת פִּתְגָמָא. ובדניאל: וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת (דניאל ז כח). ומה שיבא בבנין נפעל מתורגם בלשון אִסְטַמַר עייין בשורש סמר. ורוב לשנא נצירה מתורגם בלשון נטירה״. השווה: ״נֹצֵר חֶסֶד״ (שמות לד ז) ״נָטֵר טֵיבוּ״. וראה גם ״עוטה אור״, עמ׳ 59.

2. רש״י: ״השמר, שב בשלום כיין על שמריו״. רד״ק: ״השמר, זה לבדו מלרע לפיכך פירשנוהו ענין אחר, ענין שמרים, כלומר, שב על שמריך בנחת כיין היושב על שמריו. ויונתן תרגם ענין שמירה, כלומר ׳אסתמר׳. וכן פירש רב סעדיה״.

ואמר ליה {אברהם} אזדהר לך דלא תחזר ית ברי תמן^א.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תמן״) גם נוסח חילופי: ״לתמן״.

ואמר ליה אברהם איסתמר לך דילמא תתיב ית ברי לתמן.

And Abraham said to him, Beware, lest you make my son return thither!

קאל לה אברהים אחד׳ר אן תרד אבני אלי ת׳ם.

אמר לו אברהם, היזהר שלא תשיב את בני לשם.

ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה – לפי שנקרב כליל לא רצה להוציאו מקדושתו. לכן נאמר פן תשיב את בני שמה. ¹א״ר אלעזר כל מקום שנאמר השמר פן ואל. אינו אלא לא תעשה. לפי שאמר לו הקב״ה לך לך מארצך וממולדתך. לפיכך אמר לו פן תשיב את בני שמה.

1. א״ר אלעזר. סוטה ה׳ ע״א. ושם נסמן ובגמרא ר׳ אבין א״ר אילעא. ובכ״י פלארענץ הגי׳ אמר ר׳ אלעאי.

ויאמר אליו אברהם השמר לך – א״ר אלעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה, ולפי שנקרב כליל לא רצה להוציאו אל חוץ לארץ ולהורידו מקדושה, לכן הזהירו ואמר פן תשיב את בני שמה:

כל השמר – מלעיל, מלשון: [שמור את יום השבת (דברים ה׳:י״א)].⁠^א ואשר מלרע, מגזרת: שמרי יין,⁠^ב כמו: השמר והשקט (ישעיהו ז׳:ד׳), ושקט הוא אל שמריו (ירמיהו מ״ח:י״א).

א. ההוספה מופיעה בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח רק: ״שמירה״.

ב. כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח: לשון שמרים.

[BEWARE.] When the word hishamer (beware) is penultimately accented it is related to the word shemirah (watching, guarding).⁠¹ However, when it is ultimately accented it is related to the word shemarim (lees).⁠² Compare, hishamer (keep calm) in Keep calm (hishamer), and be quiet (Is. 7:4), which has the same basic meaning as shemarav (his lees) in And he hath settled on his lees (shemarav) (Jer. 48:11).

1. Thus when hishamer is penultimately accented it means be on guard, beware. This is the usual meaning of hishamer in Scripture. Cf. Deut. 8:11.

2. In this case it means keep calm. Krinsky points out that Is. 7:4 is the only place in Scripture where hishamer is accented on the last syllable.

ויאמר – השמר לך – כי לא רצה אברהם שיצא מחזקתו מן הארץ אשר נתן לו האל ולזרעו.

פן תשיב – שלא תשיב, וכן פן תמותון (בראשית ג׳:ג׳) – שלא תמותון כמו שפרשנו. וכן פן תדבר עם יעקב (בראשית ל״א:כ״ד) – שלא תדבר.⁠^א

א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״וכן פן תדבר... שלא תדבר״.

ויאמר...השמר לך, for Avraham did not want the claim on the land of Israel which God had promised him and which had been established through his physical presence in that land, to become subject to doubt through an even temporary migration of Yitzchok.

פן תשיב, so that you do not bring back. We find a similar formulation in Genesis 3,3 פן תמותון, “so that you will not die,” and in Genesis 31,24 פן תדבר עם יעקב, “so that you will not speak with Yaakov, etc.”

אל תשב את בני שמה – שהרי משם בא.

פן תשיב את בני שמה – שהרי משם בא לכן שייך לשון שיבה.

פן תשוב את בני שמה – באורו פן תוליך את בני שמה, כי לא היה אברהם חפץ שיצא יצחק מן הארץ הקדושה לחוצה לארץ לפי שהיה עולה תמימה ואין קודש נעשה חול.

פן תשיב את בני שמה, "lest you bring my son back there.⁠" The meaning is "do not lead him back to there.⁠" Avraham did not want Yitzchak to leave the boundaries of the Holy Land. This was because he had once been designated as a sacred offering, and something sacred must not be desecrated by reverting to a secular status.

פן תשיב את בני שמה – תימה והלא לא שייך תשיב כ״א בדבר שהיה שם מתחלה לשם, ויצחק עדיין לא הלך שם. וי״ל מאחר שהלך האב כאלו הלך בנו וזהו נוטה על מה שאמר שאשת אח תינשא לאחיו כדי שיקיים שם אחיו כי דמוהו לחטה שיזרענו האדם ויוציא כמה חטין והכל משרש אחד.

והשיב לו אברהם: השמר לך מֵהוציא את בני מארץ כנען להשיבו שם.

והנה אברהם לא קבל טענתו ואמר השמר לך פן תשיב את בני שמה ר״ל לא יום אחד ולא חדש ימים איני רוצה שילך בני שמה ולכן השמר לך משתשיב עמך את בני שמה כי היה בעיניו ארץ כנען טובה ואנשים רעים. וארץ חרן רעה וטבע אנשיה טוב. ואין ספק שהיה ראוי לומר שתשוב עם בני שמה אלא מפני שההשבה היתה נופלת בענין אליעזר אמר לו כן.

ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה – ענהו על שאלתו כלומר הס מלהזכיר שילך יצחק מן הארץ הזאת. ואם לא תאבה האשה אל תבטיח להם שיבוא לשם, ואל תשקר באמונתך. ובתחלה לא כלל אברהם בשבועתו שלא ישיבהו שמה כי אין צורך לזה, כי המצוה על יצחק שלא ילך לשם גם אם יפתהו העבד לא ישמע לו. ואינו דומה לשבועת לא תקח אשה וגו׳ שירא מן ההטעאה כמו שבארנו.

השמר – כל השמר מלעיל לשון שמירה, ובפעם אחת נמצא מלרע והוא לשון שמרים:

פן תשיב – שלא תשיב:

השמר לך פן – ״שמר״ ביסודו הוא: להדוף סכנה. ״שָׁמִיר״ [עיין ישעיהו ה, ו] – קוץ, המגן מפני הסכנה ודוחה אותה. על ה״שומר״ להיות חומת מגן סביב הדבר שהופקד בידו. ״הִשָּׁמֵר״ פירושו: שמור על עצמך. שמירה עצמית זו, שאדם נצטווה עליה, מכוּונת בדרך כלל כנגדו. היא אינה שומרת על האדם מפני סכנה; אלא שומרת על דבר אחר מפני סכנה הנובעת מהאדם. אך בסופו של דבר, היא נועדה לשמור על האדם עצמו מסכנה המאיימת עליו; שהרי כל נזק שאדם גורם לזולתו, מאיים, בראש ובראשונה, על גורם הנזק בעצמו. רעיון זה מובלט במיוחד על ידי תוספת ״לך״, ״לכם״.

״פן״, הנגזר משורש ״פנה״, מציין כיוון או אפשרות. לפי פשטות הלשון, פירושו: ״הדרך אליה הדבר עלול לפנות״. מכאן שפירוש פסוקנו הוא: השמר מהאפשרות של השבת בני לשם. שמור על עצמך מפני אפשרות כזאת.

השמר לך – הודיע שה׳ שהוציא אותו מארץ מולדתו הוציא אותו ואת זרעו משם, וכאשר יתישב יצחק שם יהיה דומה כאלו היה שם, (כי היה בכח אביו ויצא בכח אביו) ויצא משם ושב לשם נגד רצון ה׳ וכמו שיבאר.

HEED YOURSELF. Avraham made known to him that the Lord, who took him out of his native land, took out both himself and his progeny. And if Yizhaq were to settle there, it would be as if he had been there originally (as indeed he had been, in principle, through his father — [i.e., his genes] and had left through his father’s leaving) and then had left it — and then had returned against the will of God (as shall be made clear).

פן תשיב את בני שמה: ידוע הטעם¹ שהיה נחשב לעולה שאסור להוציאו לחוץ לארץ. והיינו דבר המלאך בשעת עקידה ״ולא חשכת את בנך את יחידך ממני״, כמו שכתבתי שם (כב,יב).

{פן תשיב את בני²: לפי מה שכתבתי סוף ספר שמות (מ,כ בהרח״ד) דיצחק היה יסוד לבניו בשעה שהיה בית המקדש קיים. רצה הקב״ה שישבו ישראל לבטח בארץ, כמו שכתבתי להלן כו,ג.}

1. הוזכר ברש״י להלן כו,ב, ומקורו בתנחומא ישן תולדות (ו׳).

2. טעם נוסף להתנגדות אברהם להשבת יצחק לחרן.

השמר לך וגו׳ – אברהם איננו מסכים בשום פנים להניח לבנו לחזור למולדתו הראשונה. הוא חושש, שמא ישאר שם ויבטל על ידי כך את הבטחתו ית׳. ואם יצחק עצמו שולח אחר כך את בנו יעקב לחרן¹ מבלי להעלות חשש זה בלבו, הרי זה משום שאין הוא מאמין, שיעקב, דור שני בארץ, עלול להישאר בחוץ לארץ, ומה גם שעתה כבר קיימת דוגמה לכך, שאשה הלכה אחר בעלה מחרן לארץ ישראל. טעם נוסף להנחה זו היה לו ליצחק בכך שיעקב לא ירצה להישאר בחרן ולהשאיר בזה את כל ירושת אביו בידי עשו; יצחק, לעומת זו, כבר עתה, כלומר עוד בחיי אביו לפני נשואיו עם רבקה, רכושו של אברהם בידו; השווה להלן פסוק לו.

1. להלן כח ב׳:ה׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון