Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

[פג] ¹ובנות אנשי העיר, ובנת חסר ו, שלא יצאת באותו הפרק זולתי רבקה לבדה. (שכל טוב)

1. לפנינו כתיב ובנות מלא ועי׳ במנחת שי.

הָא אֲנָא קָאֵים עַל עֵינָא דְּמַיָּא וּבְנָת אֲנָשֵׁי קַרְתָּא יִפְּקָן לְמִמְלֵי מַיָּא.

Behold, here I stand by this well of water, and the daughters of the townsmen are coming out to fill [jugs with] water.

הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם

הָא אֲנָא קָאֵים עַל עֵינָא דְמַיָּא וּבְנָת אֱנָשֵׁי קַרְתָּא נַפְקָן (תאג׳: יִפְּקָן) לְמִמְלֵי מַיָּא

דיוק בזמני הפועל

א.ברוב הספרים ״יֹצְאֹת לִשְׁאֹב״ – ״נַפְקָן לְמִמְלֵי״ בעבר, אבל בתאג׳: ״יִפְּקָן״ בעתיד, ומשני טעמים: [א] בהקבלה לסיפור המעשה שבו תרגם ״וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב״ (מג) ״וּתְהֵי עוּלֵימְתָּא דְּתִפּוֹק לְמִמְלֵי״ (שתצא), אף כאן תרגם בעתיד; [ב] לנוסחי נַפְקָן בעבר הריהו מתפלל על מה שעבר שהיא תפילת שוא. אבל ״וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת״ (טו) ״וְהָא רִבְקָה נְפַקַת״ (יצאה) כדרכו לדייק בזמני הפועל.⁠¹

שאיבה – מילוי?

ב. ״לִשְׁאֹב מים״ – ״לְמִמְלֵי מַיָּא״. מדוע מתורגמת שְׁאִיבָה, הַעֲלָאַת מים מבור או באר, בלשון מִילוּי? כי העברית מטעימה את הפקת המים מן המקור ולכך נתייחד פועל ״שאב״ [הקרוב ל״שאף״], אבל הארמית מתארת את התהליך, את אופן השאיבה הנעשה באמצעות מילוי הכלי. מכאן גם ״לעת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת״ (יא) ״מָלְיָתָא״, ״וגם לגמליך אשאב״ (מד) ״וְאַף לְגַמְלָךְ אַמְלֵי״, ״עד שֹׁאֵב מימיך״ (דברים כט י) ״עַד מָלֵי מָךְ״. וכן תיוב״ע ״נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם״ (שמואל א ט יא) ״לְמִמְלֵי מַיָּא״.⁠²

כנגד זאת פועל ״דלה״ העברי מתורגם כך גם בארמית כי הוא מקיים את שני ההיבטים: מצד אחד הוא נקשר בדְלִי, כלי השאיבה – ״הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי (ישעיהו מ טו) – הכלי ששואבים בו״ (רד״ק, ״שורשים״, דלה), אבל הוא מביע גם את העלאת המים, לשון ״כִּי דִלִּיתָנִי – הגבהתני״ (תהלים ל ב ורש״י). לכן במקרה זה משתווים הארמית והעברית ומתרגמים בפועל משותף: ״ותבאנה וַתִּדְלֶנָה״ (שמות ב טז) – ״וַאֲתַאָה וּדְלַאָה״, ״וגם דָּלֹה דָלָה לנו״ (שמות ב יט) ״מִדְלָא דְלָא לַנָא״. כלומר, העברית מטעימה באמצעות ״דלה״ את ההעלאה, ההפקה מהמקור [כמו ״שאב״] אבל הארמית המתרגמת ״מִדְלָא דְלָא לַנָא״ מכוונת למילוי הכלי.

1. יא״ר ו״מרפא לשון״. על דרכו לדייק בזמני הפועל ראה להלן ״טרם אֲכַלֶּה״ (מה) ״עַד לָא שֵׁיצֵיתִי״ ובהרחבה בפסוק ״וכאשר יְעַנּוּ אֹתוֹ״ (שמות א יב) ״וּכְמָא דִּמְעַנַּן לְהוֹן״.

2. ו״תרגומנא״ הוסיף שעל פי לשון התרגום נקראו מים שאובים מִילוּי בלשון חז״ל כבמקוואות ג א: ״כל מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קרטוב כשר מפני שחסרו לו שלשה לוגין וחכמים אומרים לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד״. ופירש ה״ערוך״ (ערך מל 11): ״מלואו – אותן ג׳ לוגין שאובין״ (אבל הר״ש פירש ״מלואו – מים שהיו בו תחלה״).

הא אנא קיים מעתד^א על עניא דמיא ובנתהון דעמא דארעא נפקין^ב לממלי מיא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מעתד״) גם נוסח חילופי: ״מאתד״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דארעא נפקין״) גם נוסח חילופי: ״דקרתא דנפקין״.

הא אנא קאי על עינא דמיא ובנתהון דאינשי קרתא נפקו למימלי מוי.

Behold, I stand at the well of waters, and the daughters of the men of the city are coming forth to fill waters.

הא אנא ואקף עלי עין אלמא ובנאת אהל אלקריה יכ׳רג׳ו ליסתקין אלמא.

הנה אני עומד על מעיין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים.

הנה אנכי נצב על עין המים ¹והיה הנערה. ²ארבעה שאלו שלא כהוגן, לשלשה ניתן להם כהוגן. ולאחד לא ניתן לו כהוגן. אליעזר אמר והיה הנערה אשר אומר אליה. יכול אפי׳ ³יצאה גידמית או אמה היה משיאה לבן אדוניו. וזימן לו הקב״ה רבקה. שנאמר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. כלב אמר ⁴אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו ⁵את עכסה בתי לאשה (יהושע ט״ו:ט״ז). יכול אפי׳ עבד היה נותן לו את בתו. זימן לו הקב״ה עתניאל בן קנז. שאול אמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול. ⁶ואת בתו יתן לו (שמואל א י״ז:כ״ה). אולי יצא כושי. או עובד כוכבים. היה נותן לו בתו. זימן לו הקב״ה את דוד. יפתח אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי והיה לה׳ והעליתיהו עולה (שופטים י״א:ל״א). יכול אפילו חמור או כלב. היה מעלהו עולה. נזדמנה לו בתו. דכתיב ויבא יפתח ⁷המצפתה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו (שם שם ל״ד). ⁸ובמס׳ תענית אמר ⁹שלשה שאלו שלא כהוגן. לפי שמעשה שאול ומעשה עתניאל דומין להשאת בתם. לפיכך מונה שניהם אחד.

1. והיה הנערה. בכ״י היה כתוב העלמה בטעות ובכ״י פלארענץ מובא ג״כ כמו בקרא.

2. ארבעה שאלו שלא כהוגן. ב״ר שם. ויק״ר פל״ז. תנחומא בתקותי.

3. אפי׳ יוצאה גידמית או אמה. בכ״י בטעות יצאה גדמת או אמה. והוא מלשון חז״ל גדם בשתי ידיו (תענית כ״א ע״א) פי׳ בעל מום שבור או קצר ידים. (פערשטיממעלט). וכן אמה גדומה (זבחים ס״ב ע״ב) פי׳ קצרה. והכוונה אם יצאה לקראתו אחת אשר קצרה אמה האם היה משיאה לבן אדוניו. ובב״ר ובילקוט נשמט מלת גידמת. והגי׳ שם יצאה אמה אחת והמ״כ דחק לפרש אמה שפחה. ועיין בידי משה שם. ובכ״י פלארענץ יכול אפילו היא חיגרת או סומא או גידמת.

4. אשר יכה את קרית ספר. הוספתי מלת את וכן הוא לנכון בכ״י פלארענץ.

5. את עכסה בתו לאשה. בכ״י היה כתוב לו לאשה. ובקרא ליתא למלת לו. וכן בכ״י פלארענץ איננה לכן מחקתיה.

6. ואת בתו יתן לו. בב״ר שם הביא לשון הכתוב ואת בתו יתן לו לאשה ובקרא ליתא למלת לאשה.

7. המצפתה. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובקרא המצפה.

8. ובמס׳ תענית. דף ד׳ ע״א.

9. שלשה שאלו שלא כהוגן לפי כו׳. ורש״י בתענית שם כתב וז״ל ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו׳. ור׳ יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה ט״ז ע״א ואין לחוש שתשרה רוח הקודש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים ל״ח ע״א שאין שכינה שורה כו׳. וע״ש בתוס׳ ד״ה שלשה.

הנה אנכי נצב על עין המים – כבר פירשתי למה נקרא על עין המים:

ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים – ובנת חסר ו׳, שלא יצאת באותו הפרק, זולתי רבקה לבדה:

הנה אנכי נצב על עין המים – כלומר: הנה אנכי מתעכב על עין המים ולא אכנס בעיר. שהרוצה לישא אשה צריך לבדוק בשלשה^א דברים: שתהא יפה, ומיוחסת, ותהא נעימה בדעתה ויפה עם הבריות. ועתה, היופי אני יכול לראות בעיני, והיחוס אני יכול לשאול עליו ולבדוק בקרוביה, אבל הנעימות^ב איך אדע? אם אכנס בעיר ואתאכסן באחד מן הבתים ותשמש^ג לפנינו הנערה, שמא אביה ואמה צוו עליה, ולא מדעתה ולא מלבה תעשה^ד זאת. ואם לא תשמש, שמא מחמת צניעות תניח. ולכך אין לבדוק בתוך הבית. ולכן אהיה נצב ואתעכב כאן, כי בכאן מה שתעשה^ה מדעתה יהיה, שאין אביה ואמה עמה.

א. בספר הג״ן: ״בד׳ דברים״, ושם כולל גם שתהא ״זריזה״. אולם, בהמשך שם אין התייחסות לתכונה זו.

ב. בספר הג״ן: ״הצניעות״. אך נראה שזה טעות שנשתרבבה מן המשך הדברים.

ג. השוו להלן ״ואם לא תשמש״. בכ״י מינכן 52: ותשתמש.

ד. בכ״י מינכן 52: תעשי.

ה. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: שתעשי.

הנה אנכי נצב על עין המים – HERE I AM STANDING BY THE SPRING OF WATER – Meaning: Here I tarry by the spring of water and I will not enter the city. Because one who wants to marry a woman must check three things: that she is beautiful, has a good lineage, and that she is pleasant in her opinions and nice to people. And now, the beauty I can see with my eyes, and the lineage I can ask about and check with her relatives, but the pleasantness, how will I know? If I enter the city and lodge in one of the houses and the young lady serves us, perhaps her father and mother commanded her, and it is not from her own mind and her own heart that she is doing this. And if she does not serve, perhaps it is out of modesty that she refrains. And because of this, one cannot check in the house. Therefore I will stand and tarry here. Because here, what she does will be from her own mind since her father and mother are not with her.

הנה אנכי נצב – מתעכב.⁠¹

על עין המים – לבדוק בעניינה אם היא הגונה כי כל מה שתעשה הרי היא מחכמת עצמה, אבל מה שתעשה בבית הרי היא אינה מחכמה אלא מחכמת קרוביה שיצוו עליה לעשות.⁠²

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מר״י בכור שור.

הנה אנכי נצב, "I am standing;⁠" Eliezer meant that he had come to a critical juncture in his journey, and had to make some decisions.

על עין המים, "at the town's water fountain.⁠" This is where I can test a potentially eligible girl on her suitability as Yitzchok's wife to be. When such a girl is away from her home, whatever she decides to do has not been what she had been told to do by her mother or father, but reflects her true personality.

הנה אנכי נצב על עין המים – כלומ׳ אתעכב כאן ולא אבא לעיר שלא אוכל לבדוק בצניעות שבה בבית. כי מה שתעשה בבית שמא עושה על מצות אביה.

פר״ש (ד״ה ואבא היום) דגדול שיחת עבדי אבות שהרי נשתנה מכמי גופי תורה ומשרץ דמטמא בכעדשה. תימ׳ הא חלום פרעה נשנית כו׳ (בראשית מא:יז-כד). וי״ל דלא נשנה אלא בשביל גדולתו של יוסף. מ״ר אהרן.

הנה אנכי נצב וגו׳ – כלומר ואתעכב כאן לנסותה בצניעות וצדקות, כי שם בבית לבן ליכא בחינה, דשמא כ״מ שתעשה שם הוא בציווי אביה לתחבולה, כתב רש״י אר״א יפה שיחתן של עבדי אבות וכו׳ שהרי פ׳ אליעזר כפולה וכו׳. וא״ת הא נשנו חלומות פרעה, וי״ל דלא נשנו אלא משום גדולתו של יוסף, מהר״ר אהרן.

הנה אנכי נצב על עין המים – יש להתעורר בענין פרשה זו שהיא כפולה, ודרז״ל יפה שיחת עבדי אבות לפני הקב״ה מתורתן של בנים שהרי פרשת אליעזר כפולה והרבה גופי תורה נתונים ברמיזה, ואין ספק כי זה מופת ועדות גדולה על מעלת האבות שהם הם המרכבה ובודאי כפל הפרשה לא לחנם כי אם לענינים ובודאי כפל הפרשה לא לחנם כי אם לענינים צריכים מוכרחים כאשר אפרש בפרשה, והתעורר ופקח עיני שכלך כי כל המעשים האלה בהצלחת השליחות על העין היו, והזכיר זה ג׳ פעמים במלות שונות ז״ש עין המים, ואמר ואבא היום אל העין, ואמר עוד ותרד העינה, ויש לך להתבונן בג׳ מלות האלה, עין העין העינה.

הנה אנכי נצב על עין המים, "here I am standing at a fountain of water, etc.⁠" We have to be alert to the fact that this whole paragraph appears to be merely a repetition of what the Torah already told us. Our sages in Bereshit Rabbah 60,8 have explained that this teaches that the small talk of the servants of the patriarchs was dearer to G-d than some of the profound Torah insights of the children of the patriarchs. We can prove this from the fact that the Torah was very expansive in reporting everything the servant did, whereas it was most concise in relating some very basic legislation which applies to the Jewish people throughout the ages. Sometimes, such legislation is merely hinted at in the text so that if it had not been revealed to Moses orally we would never have found it in the written text. The whole matter is further proof that the patriarchs were carriers of G-d's "chariot,⁠" i.e. that their stature exceeded that of the angels who had preceded them as the carriers.
There can be no doubt that the Torah did not repeat this whole report of Eliezer's prayer and his dialogue with Rivkah without an ulterior motive. I will explain this as we proceed with the text of this entire paragraph. I advise you the reader to keep your eyes open as all these matters were directly related to the success of Eliezer's mission.
For instance: the Torah speaks of the עין המים, the well (fountain) of water three times, each time varying the syntax somewhat. In our verse here the well is simply described as עין המים, "a fountain of water.⁠" In 24,42 the servant is reported as saying: ואבא היום אל העין, "I arrived this day at the well.⁠" in 24,16 the Torah says of Rivkah: ותרד העינה, "she descended to the well.⁠" In other words, the Torah speaks of the same well in three slightly different versions, עין, העין, העינה. We need to understand the precise reason for each of these nuances. [The author leaves it there, but Rabbi Chavel quotes that according to תורת חיים the combination of the word עין (numerical value 70) plus two more times the same word equals an allusion to the name of G-d consisting of 72 letters. The additional letters ה, either at the beginning of the word or at the end, allude to the last letter ה in the Ineffable Name, a reference to G-d's attribute of חסד. Eliezer invoked this attribute in order to secure for Yitzchak the mate who was appropriate for him.]

הנה אנכי נצב על עין וגו׳ – רצה לבדקה בד׳ דברים ביופי וביחס ובזריזות ובעין טובה על הבריות כי בבית אביה לא ידע כי אם ביופי וביחס לא בשאר כי אולי תעשה מצות אביה ולא מלבה אבל בכאן שעשתה מעשיה מעצמה כי לא היה אביה עמה גם היופי יראה והיחס יחקור בכאן כמו בבית.

הנה אנכי נצב על עין המים – אמר בכאן אוכל לבדוק בה אם היא צנועה כי אם היא מתנהגת בבית בצניעות על פי אמה היא עושה אבל בכאן אם היא מתנהגת בצניעות מחמת עצמה היא עושה כן:

הנה אנכי נצב על עין המים, "here I am standing at the well of water, etc.⁠" He meant that at this site he could conduct the kind of experiment which should show him if his mission would be successful as he could examine any prospective girl regarding her personal virtues, such as her attitude to unknown strangers making uncalled for requests. His reasoning was that if a girl behaves in a modest manner at home this was a reflection on her mother, whereas if she behaved modestly away from home she displayed her own virtue thereby, and not fear of being reprimanded by her mother.

הנה אנכי נצב כו׳ – פר״ש דגדול שיחת עבדי בתי אבות לפני המקום שהרי נשנית, מכמה גופי תורה, ומשרץ שמטמא בכעדשה, ותימה והלא חלום פרעה נשנית וי״ל דלא נשנה רק בשביל גדולתו של יוסף. מה״ר אהרן.

והנני בוחן איזה מהנערות היא ראויה ליצחק, בזה האופן: והוא, שאני ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים,

והנה עשה בחינתו באמרו הנה אנכי נצב על עין המים וגומר וענין הבחינה הוא שבהיותו נצב על עין המים היה נקל אצלו לכפוף קומתו ולשתות לשבעה במעין והיו אנשים רבים עמו וכמ״ש ורגלי האנשים אשר אתו שיוכלו להשקות את הגמלים וממנהגם היה להביא עמהם כלי להשקותם בו כי אין ספק שלא יקוו למצא תמיד נערה שתשקה אותם ולכן אמר הנה אנכי נצב על עין המים ואיני צריך למי שישקני מים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים שמה ואינני מכיר אחת מהנה.

הנה אנכי נצב על עין המים – פירש דבריו בתפלתו ואמר גמרתי בדעתי שלא אבוא בעיר לדבר עם אנשיה מעסק שלי. אבל פה אעמוד על עין המים, לא אסור ממקומי.

ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים – כי היה לעת צאת השואבות, והן יוצאות עתה לשאוב מים מן העין. ותבאנה בנות רבות מאנשי העיר שאינן ממשפחת אברהם. כי היו בעיר אנשים רבים מכמה אומות ואני לא אדע לאיזו מהן אשאל שתשקיני מים. ואם אשאל זאת מאחת מהן ותאמר ״שתה״ ולא תאמר ״גם לגמליך אשאב״ אצטרך לשאול מאחרת. ואם גם היא לא תענה כחפצי, אוסיף לשאול מאחרת. וכן אצטרך לעשות לכל הבנות, וזה לא יתכן כי אהיה כמשתגע בעיניהן, ולסוף לא יענוני דבר.

הנה אנכי נצב על עין המים – הדבר ששאל לו אליעזר לאות אינו כמנהגו של עולם, כי הוא אמר הנה אנכי נצב וכו׳, כלומר אינני רחוק מן המים שאצטרך לשאול מאחרים שישקו אותי ואת הגמלים, כי אני נצב אצל העין, גם יש לי אנשים שישרתוני, כמו שכתוב אח״כ ורגלי האנשים אשר אתו, ואין ספק שהיה עמו כד לשאוב מים כדרך הולכי דרכים להביא עמם כל הצריך להם, ולפי זה אין טעם לשאול מים מן הנערות השואבות לצורך בני ביתם, ויותר זר יהיה שהנערה תתעורר מעצמה להשקות גם גמליו, מבלי שישאלנה על זה, כי להשקות עשרה גמלים צריך זמן רב, והיה אז סמוך לחשיכה ותצטרך הנערה להתאחר שם יותר משאר השואבות עד אם כלו הגמלים לשתות, ותשוב אח״כ אל העיר באישון לילה והיא לבדה, כי רעיותיה כבר הלכו להן, ובכל זה יש טורח ואיבוד זמן וסכנה, וביותר לעשות ככה לאיש נכרי אשר לא מעירה הוא, ואין מכיר אותו, ומי יודע אם כוונתו לטובה או תואנה הוא מבקש כדי להרע לה. והנה התחכם אליעזר לשאול לו אות כזה שהוא חוץ מן המנהג, כדי לידע על ידו בבירור ההצליח ה׳ דרכו אם לא, כי אילו היה שואל דבר נהוג, אפילו אם נתקיים אח״כ אין מזה ראיה שהשם קיבל תפילתו כי אפשר שקרה כזה במקרה, אבל בהיות הדבר זר כפי דרך בני אדם ועכ״ז יתקיימו התנאים כולם טרם כלה לדבר, יקח מזה ראיה שהשם עושה חסד עם אדוניו וכי ישרה בעיני ה׳ הנערה שיבחר, ובזה יתחזק לבבו לעשות שליחותו באמת ובתמים. ותבין מזה שאליעזר לא סר לבו מה׳ כדי לסמוך על נחש של הבל, אלא שאל ממנו יתברך אות כדי להתאמץ באמונתו ובבטחונו, ולזה אחז״ל כל נחש שאינו כאליעזר וכיונתן אינו נחש, והבן:

לשאוב מים – השאיבה נבדלת מן הדלייה כי הדלייה היא בדלי שמורידין לתוך הבאר והשאיבה היא בכד שממלאים בידים בנהר או במעין; ודלה לשון הגבהה, כמו {תהלים ל׳:ב׳} ארוממך ה׳ כי דליתני.

to draw (lish’ov) water. The term she’ivah is distinct from deliyyah [though both are translated “drawing”]. The act of deliyyah is done with a bucket (deli) that is let down into a well, but she’ivah is done with a pitcher that is filled by hand in a river or spring. The root dalah denotes “lifting,” as in, “I extol You, O Lord, for You have lifted me [dillitani]” (Ps. 30:2).

הנה אנכי – דעתו היה שבין הנערות הרבות שיתקבצו עתה לשאוב מים יבחר את היפה שבכולם ואליה יאמר שתשקהו מים, ואחר שיבחר מהן את היותר יפה בתואר ובמראה הלא יצטרך לדעת ג״כ טוב מדותיה, וזה יבורר ע״י שתאמר שתה וגם גמליך אשקה שבזה ידע בבירור שהיא אשה טובה במדות בענוה ובנדיבות וברחמנות, וזה מצד ארבע בחינות. א] הנה אנכי נצב על עין המים וראוי שהנערה תאמר הלא אתה עומד על העין ולמה לא תשתה מן עין המים שלפניך. ב] שבנות אנשי העיר יוצאות, והלא תאמר למה תרצה דוקא שאשקך אנכי שכבר שמתי הכד על שכמי, לך אל נערה אחרת שעוד הכד בידה ותתן לך מים.

I STAND HERE. From among the many maidens who will gather at this time to draw water, he intended to select the most beautiful one — and ask her for a drink. Inasmuch, however, as in addition to selecting the one who was the most beautiful in form and appearance he will still need to test her character — that will have been accomplished when she declares: Drink! and I will also give to your camels to drink. He will know with certainty then that she is a good woman — of good. character traits, humble, generous and compassionate — since she will have passed the following tests. (i) I stand here by the spring — hence the maiden would be expected to reply, instead: “Since you are standing at the spring, why don’t you drink directly a from the water in front of you!” (ii) The daughters of the men of the city come out — hence she could say, ‘‘Why do you want that I, particularly, should give you to drink when I have already placed the jar upon my shoulders? Go to another of the maidens who still has her jar in her hand — and let her give you water.”

אל עין המים¹: לבד הבאר הגדול שמשם היו שואבין עם דלי לבהמות, היה שם עוד ״עין המים״ מים מובחרין² לשתות אנשים³, והבנות היו ממלאות בכדיהן.

1. ובפסוק י״א כתוב ״אל באר המים״.

2. וכך מבחין גם המלבי״ם בפסוק כ׳, עיי״ש. אך יש לעיין בזה, כי במקומות רבים בתורה מוזכר ״באר״ ומשמעותו לשתיית אנשים, כמו ״ולא נשתה מי באר״ (במדבר כ,יז).

3. ומה שמוזכר להלן פסוק כ׳ ״ותרץ עוד אל הבאר לשאוב״, יסביר רבינו שם שכבר עסקה בשאיבה לגמלים, ובאר אכן מיועד לשתיית בהמות. ועיין במשך חכמה על פסוק ט״ז שהוכיח מפסוקנו ש׳מעיינות ובארות אחד הן בלשון התורה׳, והוכחתו ממה שנאמר (פסוק כ׳) ״ותרץ עוד אל הבאר״, כשהמלה ״עוד״ מציינת שחזרה למקום שמשם שאבה בראשונה, ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון