Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

הָא אֲנָא קָאֵים עַל עֵינָא דְּמַיָּא וּתְהֵי עוּלֵימְתָא דְּתִפּוֹק לְמִמְלֵי וְאֵימַר לַהּ אַשְׁקַנִי כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְּתִיךְ.

Behold, here I stand at the spring of water. When a maiden comes out to fill [her water jug], I will say to her, “Now give me to drink a little water from your pitcher.”

הא אנא קיים מעתד על עיינא דמיא והא רביתא דנפקי לממלי ואמרת לה אשקיין יתי קליל מיין מן קולתיך.

הא אנא קאי על עינא דמיא ותהי ריבא דתיפוק למימלי ואימר לה אשקיני כדון קליל מוי מן לגיניתיך.

behold, I stand at the fountain of water, – let the damsel who may come forth to fill, to whom I will say, Give me now a little water to drink from thy pitcher,

פהא אנא ואקף עלי עין אלמא פאיה^א אלג׳אריה אלתי תכ׳רג׳ לתסתקי פאקול להא אסקיני קליל מן מא מן ג׳רתך.

א. פאיה] פאית א

הנה אני עומד על מעיין המים, איזו נערה שתצא לשאוב ואומר לה: השקיני מעט מים מכד השאיבה שלך¹,

1. כאן נקט רס״ג גם בדברי העבד לשון ג׳רה – כד שאיבה גדול.

הנה אנכי נצב על עין המים וממתין:

והיה העלמה – כלומר הנערה. ודומה לו הנה העלמה הרה (ישעיה ז יד), ישוב לימי עלומיו (איוב לג כה):

והיה העלמה – לעיל קרי לה נערה וכאן עלמה. אלא כסבור היה אליעזר שלא היו מספרים אלא לשון ארמי לפי שהם מארם, והם היו יודעים אף עברי, כדכתיב לקמן: תשב הנערה (בראשית כ״ד:נ״ה).

והיה העלמה, earlier (in verse 16) Eliezer had referred to the as yet unknown to him girl as הנער. He had thought previously that the inhabitants of Aram Naharayim only spoke and understood the local language, Aramaic. However, it turned out that they also understood Hebrew, as we know from when they said: תשב הנערה, "let the girl remain for a while.⁠" (verse 55)

הנה אנכי נצב על עין המים – זה האות אשר תעשה עמדי ואדע כי אתה המצליח דרכי אשר אָסוּר¹ מזה לבוא אל העיר אל בית משפחת אדוני להתודע להם ולדבר עמהם על אודות [השליחות] שאני שלוח עליו כדרך שאר שלוחים, אלא ״אנכי נצב על עין המים״ ואיני עושה מדעתי דבר אך אצפה מה תעשה בחסדך י״י.

והיה העלמה היוצאת לשאוב – שתהיה רק עלמה אחת יוצאת לשאוב, והוא יאמר אליה ״השקיני נא״. כי השם יסדר כן שהנערה שהוכיח ליצחק תצא יום זה ראשונה לכל הבנות, שֶׁיֵדַע אליעזר כי היא האשה אשר הוכיח השם לבן אדוניו. ולפירושנו נכון שקראה ״עלמה״ ולא ״נערה״, כמו למעלה. כי ״עלם ועלמה״ תאר לילדים זריזים ומהירים במעשיהם.⁠² כי ״עלם״ לשון חוזק וגיל. כמו ״בן מי זה העלם?⁠״³ הנאמר על דוד כשהלך בזריזות-רב נגד גָלְיַת. ולפי שבקש⁴ שתזדרז הנערה יום זה לצאת ראשונה לכל הבנות, רמז עליה בתאר ״עלמה״. ואמר שבקש על עלמה היוצאת מן העיר לשאוב מים, לא על היוצאת לטייל או ההולכת עם אחת משפחותיה היוצאת לשאוב, אלא היא עצמה תצא לשאוב מן העין.

ואמרתי אליה – זאת היוצאת לבדה ראשונה אני אומר אליה השקיני נא מעט מים מכדך רק מעט להשיב רוחי אלי, כי צמא אנכי ולא אוכל להתאפק עד נוציא כלינו לשאוב בעצמנו, וכמו שפירשנו למעלה. ולפי שלא אשאל רק לעצמי ולא בעבור הגמלים, תדע שהגמלים יכולים להמתין עד ישאבון האנשים מים בכליהם.

1. אזוז, אפנה מכאן.

2. כדברי מדרש ויקרא רבה (יא, ט) ״⁠ ⁠׳ינהגנו עלמות׳ (תהלים מח, טו. וחז״ל קראו שתי המלים כמלה אחת) ״בעוּלָמוּת, בזריזות עלמות כאלין עולמתא״ [=נַעֲרוֹת]. וכן פירש רש״י על הליכת מרים ״ותלך העלמה״ (שמות ב, ח). וכן כתב ״מסילת ישרים״ בביאור חלקי הזריזות, פרק ז.

3. שמו״א יז, נו.

4. אליעזר.

העלמה היצאת – ולמעלה קראה נערה, כי נערה ועלמה שניהם הם כנויים לאותו המעמד כשיצאה ממעמד הילדות והינקות ובאה למעמד שנתקשרו האברים היטב ונולד מקשיות בגוף שעי״ז הוא מוכשר לפעולות השייכות לאדם, אמנם שם עלמה הונח לרבי שלמה פאפענהיים בפרט על מעמד הנעורים בבחינת הגשמיות, שהוא הזמן שהאדם במעמד העלי׳ לעלות ולהתפשט בשטח גופניותו מיום ליום, ושם נערה הונח על מעמד הנערות בבחינת הרוחניות, כי בימי הנעורים יתעורר אור השכלי לעלות ולהתגבר לקנות לו יתרון הכשר לשמוע בלמודים (עמ״ש בשמות והנה נער בוכה) לכן כשהעריך אליעזר מלין לגבי עלאה הוציאה בלשון נערה על ימי נעוריה בבחינה המעליתית הרוחנית, ובדברו אל האנשים שעל הרוב עיניהם פקוחות רק על חומריות הדברים לכן הזכירה בלשון עלמה שהם ימי נעורים בבחינה הגשמית.

השקיני נא: לא פירש מה שרחש לבו¹ לומר ״הטי נא״ ואח״כ² אמר ״הגמיאיני נא״³, וגם עוד שינוים שלא אמרה ״גם לגמליך אשאב״ עד שכילתה להשקותו⁴. היינו כדי שלא ימצאו מקום לומר שלא בא האות בשלימות⁵. ומשום הכי ג״כ אמר ״העלמה״⁶ – שלא פירש אם תהא נערה או קטנה, כדי שלא יאמרו שאין היא נערה⁷ כמו שאמר באמת ״והיה הנערה״.

1. בתפילתו (פסוק י״ד).

2. ואת העובדה שאח״כ אמר...

3. ע״פ משמעות ההבדל ביניהם, כפי שהסביר רבינו לעיל.

4. לעיל פסוק י״ט (והסיבה לכך עיין לעיל ברבינו). וכאן בפסוק מ״ו אמר להם שאמרה מיד ״שתה וגם גמליך אשקה״ (מתאים למה שאמר בתפילתו לעיל פסוק י״ד).

5. כי בפועל רבקה לא אמרה כפי שהוא התנה.

6. והוא אמר בתנאו ״והיה הנערה״ (פסוק י״ד) – ועיין כאן בחזקוני רעיון מעניין. ועיין גם ב׳הכתב והקבלה׳ בענין זה.

7. שהרי רבקה היתה בת שלש שנים (עיין ברש״י להלן כה,כ). ועיין ב׳הכתב והקבלה׳ שמשמעות ״נערה״ ו״עלמה״ שניהם על גיל הנערות ולא הקטנות. ואכן קשה מרבקה שהיתה בת שלש, וכך שואל הרא״ם להלן כה,כ ד״ה ובו בפרק נולדה רבקה, עיי״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון