וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם
וַהֲוָה כַּד סְפִיקוּ גַמְלַיָּא לְמִשְׁתֵּי וּנְסֵיב גַּבְרָא קְדָשָׁא דְּדַהְבָּא תִּקְלָא מַתְקָלֵיהּ וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדָהָא מַתְקַל עֲסַר סִלְעִין דַּהְבָּא מַתְקָלְהוֹן
נֶזֶם – קְדָשָׁא, שַׁבְּבִין
א. הקשה ב״מיני תרגומא״
1: מאחר שתרגם ״
נֶזֶם״ – ״
קְדָשָׁא״, וכן עוד: ״
הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם״
(בראשית לה ד) ״וְיַת
קְדָשַׁיָא״, ״פָּרְקוּ
נִזְמֵי הַזָּהָב״
(שמות לב ב) ״
קְדָשֵׁי דְּדַהְבָּא״, מדוע תרגם בפרשת ויקהל ״חָח
וָנֶזֶם״
(שמות לה כב) ״שֵׁירִין
וְשַׁבְּבִין״? השיב ״נתינה לגר״: קְדָשָׁא הוא תרגום כללי לנֶזֶם שהוא תכשיט הניתן באוזן או באף [ולכן הטעים להלן ״וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ״
(מז), כי יש הניתן גם באוזן].
2 אבל ״חָח וָנֶזֶם״ המטעים במיוחד את נזמי האוזן מתורגם שַׁבְּבִין לשון שָׁכֵן [כמו: ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה
מִשְּׁכֶנְתָּהּ״
(שמות ג כב) ״
מִשֵּׁיבָבְתַּהּ״], כי יש לו נזם שכן באוזן השניה. ורחוק.
3
צמידים, חחים, אצעדות – שֵׁירִין
ב. עוד הקשה ב״מיני תרגומא״: מאחר שבפרשתנו שֵׁירִין הוא צמיד כתרגומו ״ושני
צמידים״ – ״וּתְרֵין
שֵׁירִין״ מדוע בחטא העגל זהו חָח: ״
חָח וָנֶזֶם״ – ״
שֵׁירִין וְשַׁבְבִּין״, ובפרשת מטות הוא אצעדה כתרגומו שם ״
אֶצְעָדָה וצמיד״
(במדבר לא נ) ״
שֵׁירִין וְשַׁבְּבִין״? ״נתינה לגר״ השיב בדומה לתשובתו הקודמת: שֵׁירִין הוא דבר עגול הנצמד ליד או לרגל. כאן שהכתוב הטעים ״צמידים על ידיה״, וכן חָח ״תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע, והוא הצמיד״
(רש״י) וכמוהו אֶצְעָדָה ״אלו צמידים של רגל״
(רש״י) בכל אלה תרגם שֵׁירִין. אבל צָמִיד שבפרשת מטות הוא תכשיט האוזן כמוכח מהמיוחס ליונתן שתרגם ״קַדִישַׁיָא מִן אוּדְנֵיהוֹן״, לכן שם ת״א ״אֶצְעָדָה
וְצָמִיד״ – ״שֵׁירִין
וְשַׁבְּבִין״.
4 ואולם לפי המבואר בפסוק ״ואנשי סדם
רעים וחטאים״
(בראשית יג יג) על דרכו להבחין בין מלים נרדפות אין צורך לדיחוקים אלה: ת״א מבחין בין תרגומי נֶזֶם או צָמִיד הבאים בנפרד, לבין צירופים דוגמת ״
חָח וָנֶזֶם״, ״
אֶצְעָדָה וצמיד״ המתורגמים בהבחנה בין שתי המלים.
אונקלוס מתרגם בשמות שנהגו בימיו
ג. אונקלוס מתרגם מידות ומשקלות בשמות שנהגו בדורו, כגון לעיל ״אַרְבַּע מֵאֹת
שֶׁקֶל״
(בראשית כג טו) ״אַרְבַּע מְאָה
סִלְעִין״, כי שקל של תורה נקרא בפי חז״ל סלע. ומכיוון שבלשונם הסלע נחלק לשני שקלים, הרי ששקל של חז״ל הוא חצי שקל של תורה. לכן תרגם ״
בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ״ – ״
תִּקְלָא מַתְקָלֵיהּ״
(שקל משקלו), כי ב״בקע״ נרמזה מצות מחצית השקל.
5
תוספת מַתְקַל
ד. ״עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם״ – ״מַתְקַל עֲסַר סִלְעִין דַּהְבָּא מַתְקָלְהוֹן״. תוספת ״מַתְקַל״ מתחייבת מדרכי הלשון הארמית כמו ״אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף״ – ״אֲרַע שַׁוְיָא אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף״.6
תוספת סִלְעִין
ה. תרגם ״עֲשָׂרָה זָהָב״ בתוספת ״עֲסַר
סִלְעִין דַּהְבָּא״ שאינה במקרא, אולי על פי ״כף אחת
עשרה זהב״
(במדבר ז יד) שעליה מפורש ״הַכַּף
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ״
(במדבר ז פו). לכן כמו ששם תרגם ״בָּזִיכָּא חֲדָא מַתְקָלַהּ עֲשַׂר
סִלְעִין״ הוסיף גם כאן סִלְעִין. אמנם בכף תרגם ״עֲשַׂר סִלְעִין
הִיא דִּדְהַב״, הכף עצמה מזהב אבל משקלה עשרה שקלי כסף כמבואר שם ברש״י. אילו תרגם גם כאן ״עֲסַר סִלְעִין
אִינוּן דְּדַהְבָּא״ היה משמעו כמו כן, הצמידים מזהב אבל משקלם היה כעשרה שקלי כסף. מאחר שתרגם ״עֲסַר סִלְעִין דַּהְבָּא״ פירושו לכאורה שהיו במשקל עשרה סלעי זהב.
7
1. וציין שכבר קדמו ר״י מאורליאנ״ש כמובא ב״פענח רזא״ על אתר, והניח הקושיא בצ״ע.
2. וכתב ״תרגם אברהם״ שנקרא קְדָשָׁא כי היה דרכם לקדש אשה בנזם.
3. ו״תרגומנא״ פירש שַׁבְּבִין כמו ״שְׁבִיבִין דִּי נוּר״
(דניאל ז ט), כי הזהב מפיץ אור.
4. שֵׁירִין מופיע במקרא: ״הַנְּטִפוֹת
וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת״
(ישעיהו ב יט) וממנו גם בלשון חז״ל כגון משנה, שבת, ה א: ״וכל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר״,
קידושין מח ע״א: ״עשה לי שירים נזמים וטבעות ואקדש אני לך״ וברש״י: ״שירין – אצעדה מתרגמינן שירין״. אבל ״
צָמִיד פָּתִיל״
(במדבר יט טו) ״
מְגוּפַת שְׁיָע״ עיין שם הטעם.
5. רש״י: ״בקע – רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת״.
6. ״אוהב גר״ נתיב יז. אבל ״באורי אונקלוס״ כתב שהוצרך להוסיף ״מַתְקַל״ לבאר שמשקלם המשותף של הצמידים היה ״עשרה זהב״ ולא של כל צמיד בנפרד, ורחוק.
7. אבל ״חליפות שמלות״ כתב שגם כאן הכוונה לשקלי כסף כי לא מצינו בשום מקום שקלי זהב. ומה יענה לפסוק ״וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת״
(דברי הימים א כא כה) ותרגומו ״סִלְעִין דִּדְהַב״? וברד״ק שם: ״אמרו רז״ל גבה מכל שבט ושבט חמשים שהם שש מאות כסף ומשקלם במשקל של זהב וזהו שאמר שקלי זהב״. גם לדעת יא״ר המשקל היה של שקלי כסף אך הודה שלשון ת״א קשה. ולדברנו שהיו של זהב, ניחא.