[צ]
1והנערה טבת מראה מאד, אמר ר״ח ב״פ כתיב והנערה טובת מראה מאד וכתיב גבי אבישג והנערה יפה עד מאד
(מלכים א א׳:ד׳) איני יודע איזו יפה ביותר אם רבקה אם אבישג כשהוא אומר עד מאד הוי אומר רבקה היתה נאה יותר הימנה עד ולא עד בכלל. (מדרש הגדול)
[צא]
2בתולה, תניא בתולה
(ויקרא כ״א:י״ד), אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר, והנערה טובת מראה מאד בתולה.
(יבמות סא:)
[צב]
3בתולה ואיש לא ידעה, תנינא מוכת עץ כתובתה מאתים דברי ר׳ מאיר, וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה, ר׳ חנינא משום ר׳ אליעזר טעמיה דר״מ ואיש לא ידעה, הא אם נבעלה מעץ בתולה, טעמייהו דרבנן בתולה הא אם נבעלה מעץ אינה בתולה.
(בראשית רבה ס)
[צג]
4בתולה ואיש לא ידעה, אר״י לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה אלא רבקה, אמר ר״ל לפי שבנותן של עכו״ם משמרות עצמן ממקום עידותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זו בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה ממקום אחר, אר״י ממשמע שנאמר בתולה אין אנו יודעים שאיש לא ידעה אלא אפי׳ אדם לא תבע בה, על שם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים
(תהלים קכ״ה:ג׳).
(בראשית רבה ס)
[צד] 5ואיש לא ידעה, בת שלש שנים ושלשה ימים היתה רבקה כשיצאת מבית אביה, שכן דרכן של מלכים, כשתוליד להן בת מנהגן לשמוע לאחר ג׳ ימים [שנים], ולפי שלא שמעה לאביה ולכך נעשה לה נס, שלא תטמא, שכך היה מנהגן של ארמיים, לשכוב עם בנותיהם בתולות, ואח״כ משיאין אותן, ע״ש דכתיב ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה. (מס׳ סופרים פכ״א)
[צה]
6ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, א״ל הקב״ה את סימנת סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותם מיד תהא עולה, הה״ד
(במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה.
(בראשית רבה ס)
1. עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ב מאמר קנ.
ובגמ׳ סנהדרין לט: ברש״י שם. ובשכל טוב טובת מראה מאד בזיו איקונין של חוה, ובזהר חדש כ״א: ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וכו׳ מלמד שהיו טובות מראה, כתיב הכא כי טובות הנה וכתיב התם טובות מראה מאד.
2.
אלא נערה לא קטנה ולא בוגרת. [ואין בין נערות לבגרות אלא ו׳ חדשים בלבד מבת י״ב שנה ויום אחד, וזה דוקא אם הביאה שתי שערות] והתוס׳ שם בד״ה וכן הביאו מסדר עולם דמבואר דהיתה בת שלש כשנישאת והר״ש חסיד משפירא הוכיח שהיתה בת י״ד מדתניא בספרי וזאת הברכה, וכן משמע מקה״ר פ״ב וכו׳ וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה בזה. ובחידושי הרמב״ן והרשב״א והמאירי ותוס׳ הרא״ש הוכיחו מגמרא
יבמות סד. דלית להו כהדרש שרבקה בת ג׳ שנים היתה והקשה הרמב״ן א״כ דהוה בת י״ד בוגרת היא ואיך אמר כאן נערה, אלא י״ל מדכתיב ״והנערה״ ש״מ לא בגרה עדיין אלא שהתה מלהביא שתי שערות שהן סימני נערות עד י״ד. ועי׳ בתו״י. ויש נוסחאות שונות בסדר עולם פ״א בכת״י (אוקספורד תרנ״ג) נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת י״ד שנה. וי״ג שם שלש שנים וי״ג ארבע שנים. ועיין לעיל פכ״ב מאמר רטו. וראיתי להעיר כאן על מ״ש בלקח טוב,
(שמות ו) העלמה, א״ר שמואל בר נחמני שהעלימה את דבריה, ולא גילתה הסוד לאדם בעולם שהנער בן אמה לשון עלמה, כמו עלמות, ומשמע בתולה ובעולה. שהרי ברבקה כתיב והיה העלמה היוצאת לשאוב, וידענו שלא דיבר אליעזר אלא על בתולה, וכן דרך גבר בעלמה, ואין זה כי אם בבעולה. ובשכ״ט שם מביא דבריו. ותימא מ״ש השכ״ט בבראשית כד, מג. והיה העלמה כלומר הנערה, ודומה לו הנה העלמה הרה (
ישעיה ז, יד.) ישיב לימי עלומיו. ולא העיר ממ״ש בעצמו בשמות דהפסוק הנה העלמה הרה אין הפירוש בתולה אלא בת בנים היתה אלא בתורה קורא אותה עלמה והיא אשת ישעיה הנביא וכ״ה בלק״ט שם להיפך ממ״ש כאן וצ״ע. ועי׳ לקמן קיז.
3. לרבנן איצטריך ואיש לא ידעה דאי בתולה לחוד הו״א מאיש, השתא דכתיב נמי ואיש לא ידעה אייתר קרא בתולה לומר אפילו מעץ. ובירושלמי כתובות פ״א ה״ג מבואר הטעם דר״מ אמר מוכת עץ לא בטל חינה ורבנן אמרין בטל חינה. ועי׳ לקמן מאמר צד. רמז. ובבאור. כשנפלה רבקה מעל הגמל נעשית מוכת עץ. ומדרש אחר לקמן מאמר רלז. בבאור חולק ע״ז וס״ל דהוציא בתוליה באצבע.
4.
ממהול לשמונה תחילה זה יצחק שנימול לשמונה ימים. ודורש ואיש לא ידעה דאיש לא ידע אשה כידיעת רבקה שהיה ממהול לח׳ ובשבח יצחק הכתוב מדבר שלא נזקק רק לרבקה ולא ידע טעם ביאה רק ממנה (יפ״ת). ובמת״כ כתב וצ״ל שילידי ביתו ומקנת כספו של אברהם לא היה אחד מהם פחות משמונה ימים. והוכרח לפרש כן מפני שנתקשה בלשון ״תחילה״, אבל נראה דהכונה שרבקה היתה האשה הראשונה שנבעלה ממהול לשמונה תחילה, דהרי שפיר י״ל דילידי ביתו של אברהם שנימולו לשמונה ימים נשאו נשים קודם יצחק והמלה ״תחילה״ קאי על מהול לשמונה תחילה, דיצחק היה הראשון בעולם שנימול לשמונה ימים ורבקה היתה האשה הראשונה שנבעלה ממנו ולא בעל אשה אחרת מקודם וז״פ.
עידותן וי״ג ערותן מקום בתוליהן.
ממקום אחר בירושלמי כתובות פ״א ה״ג בתולה ואיש לא ידעה, בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה. אר״י בר״א אפילו בידיה (וי״ג ביריה) לא תבע בה שנא׳ כי לא ינוח שבט הרשע, ומפרש הפנ״מ בידיה לא תבע בה שום אדם מעולם בדרך שחוק וקלות ראש. ונראה עיקר הגירסא ״ביריה״ היינו שום אדם כלשון הב״ר כאן. וכ״ה כמדרש
תהלים פ׳ קכ״ה ב. ובשכל טוב שלא תבע בה איש מעולם והרהרה והשיר בתוליה. ובכ״י אור האפלה בתולה היא נערה קודם לבוגרת ואיש לא ידעה אמרו שמעולם לא הסתכל איש בצורתה, ואמרו ואיש לא ידעה שלא ידעו אנשי העיר שיש בת לבתואל וכתיב בבת יפתח והיא לא ידעה איש שלא הסתכלה בצורת איש כל ימיה.
5. במחזור ויטרי צד תרפז. גורס כשנולד להם בת מנהגם לשמש אחר שלש שנים ולפי שלא יעניה אביה נעשה לה נס שלא תטמא. - ובילקוט ראובני מביא הגירסא ולפי שלא שמעה לאביה נעשה לה נס שלא נטמאה דכתיב ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה ואין בתולה אלא נערה. ועי׳ לעיל מאמר צא. ולקמן מאמר קיז.
6. עי׳ פירש״י ורש״י שמות ב, כ. ולעיל פכ״א מאמר קכה. ובלקח טוב ותרד העינה, מעולם לא ירדה חוץ מאותה העת, ותמלא כדה ותעל זריזה במלאכתה. ובשכ״ט ותמלא כדה בידה ולא בחבל. ועי׳ זח״א קלב.