×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל׃
And the young lady was very beautiful,⁠1 a virgin whom no man had known, and she went down to the spring, filled her pitcher, and came up.
1. beautiful | טֹבַת מַרְאֶה – Literally: "good-looking" or "good in appearance".
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שימלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[צ] 1והנערה טבת מראה מאד, אמר ר״ח ב״פ כתיב והנערה טובת מראה מאד וכתיב גבי אבישג והנערה יפה עד מאד (מלכים א א׳:ד׳) איני יודע איזו יפה ביותר אם רבקה אם אבישג כשהוא אומר עד מאד הוי אומר רבקה היתה נאה יותר הימנה עד ולא עד בכלל. (מדרש הגדול)
[צא] 2בתולה, תניא בתולה (ויקרא כ״א:י״ד), אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר, והנערה טובת מראה מאד בתולה. (יבמות סא:)
[צב] 3בתולה ואיש לא ידעה, תנינא מוכת עץ כתובתה מאתים דברי ר׳ מאיר, וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה, ר׳ חנינא משום ר׳ אליעזר טעמיה דר״מ ואיש לא ידעה, הא אם נבעלה מעץ בתולה, טעמייהו דרבנן בתולה הא אם נבעלה מעץ אינה בתולה. (בראשית רבה ס)
[צג] 4בתולה ואיש לא ידעה, אר״י לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה אלא רבקה, אמר ר״ל לפי שבנותן של עכו״ם משמרות עצמן ממקום עידותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זו בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה ממקום אחר, אר״י ממשמע שנאמר בתולה אין אנו יודעים שאיש לא ידעה אלא אפי׳ אדם לא תבע בה, על שם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (תהלים קכ״ה:ג׳). (בראשית רבה ס)
[צד] 5ואיש לא ידעה, בת שלש שנים ושלשה ימים היתה רבקה כשיצאת מבית אביה, שכן דרכן של מלכים, כשתוליד להן בת מנהגן לשמוע לאחר ג׳ ימים [שנים], ולפי שלא שמעה לאביה ולכך נעשה לה נס, שלא תטמא, שכך היה מנהגן של ארמיים, לשכוב עם בנותיהם בתולות, ואח״כ משיאין אותן, ע״ש דכתיב ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה. (מס׳ סופרים פכ״א)
[צה] 6ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, א״ל הקב״ה את סימנת סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותם מיד תהא עולה, הה״ד (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. (בראשית רבה ס)
1. עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ב מאמר קנ. ובגמ׳ סנהדרין לט: ברש״י שם. ובשכל טוב טובת מראה מאד בזיו איקונין של חוה, ובזהר חדש כ״א: ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וכו׳ מלמד שהיו טובות מראה, כתיב הכא כי טובות הנה וכתיב התם טובות מראה מאד.
2. אלא נערה לא קטנה ולא בוגרת. [ואין בין נערות לבגרות אלא ו׳ חדשים בלבד מבת י״ב שנה ויום אחד, וזה דוקא אם הביאה שתי שערות] והתוס׳ שם בד״ה וכן הביאו מסדר עולם דמבואר דהיתה בת שלש כשנישאת והר״ש חסיד משפירא הוכיח שהיתה בת י״ד מדתניא בספרי וזאת הברכה, וכן משמע מקה״ר פ״ב וכו׳ וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה בזה. ובחידושי הרמב״ן והרשב״א והמאירי ותוס׳ הרא״ש הוכיחו מגמרא יבמות סד. דלית להו כהדרש שרבקה בת ג׳ שנים היתה והקשה הרמב״ן א״כ דהוה בת י״ד בוגרת היא ואיך אמר כאן נערה, אלא י״ל מדכתיב ״והנערה״ ש״מ לא בגרה עדיין אלא שהתה מלהביא שתי שערות שהן סימני נערות עד י״ד. ועי׳ בתו״י. ויש נוסחאות שונות בסדר עולם פ״א בכת״י (אוקספורד תרנ״ג) נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת י״ד שנה. וי״ג שם שלש שנים וי״ג ארבע שנים. ועיין לעיל פכ״ב מאמר רטו. וראיתי להעיר כאן על מ״ש בלקח טוב, (שמות ו) העלמה, א״ר שמואל בר נחמני שהעלימה את דבריה, ולא גילתה הסוד לאדם בעולם שהנער בן אמה לשון עלמה, כמו עלמות, ומשמע בתולה ובעולה. שהרי ברבקה כתיב והיה העלמה היוצאת לשאוב, וידענו שלא דיבר אליעזר אלא על בתולה, וכן דרך גבר בעלמה, ואין זה כי אם בבעולה. ובשכ״ט שם מביא דבריו. ותימא מ״ש השכ״ט בבראשית כד, מג. והיה העלמה כלומר הנערה, ודומה לו הנה העלמה הרה (ישעיה ז, יד.) ישיב לימי עלומיו. ולא העיר ממ״ש בעצמו בשמות דהפסוק הנה העלמה הרה אין הפירוש בתולה אלא בת בנים היתה אלא בתורה קורא אותה עלמה והיא אשת ישעיה הנביא וכ״ה בלק״ט שם להיפך ממ״ש כאן וצ״ע. ועי׳ לקמן קיז.
3. לרבנן איצטריך ואיש לא ידעה דאי בתולה לחוד הו״א מאיש, השתא דכתיב נמי ואיש לא ידעה אייתר קרא בתולה לומר אפילו מעץ. ובירושלמי כתובות פ״א ה״ג מבואר הטעם דר״מ אמר מוכת עץ לא בטל חינה ורבנן אמרין בטל חינה. ועי׳ לקמן מאמר צד. רמז. ובבאור. כשנפלה רבקה מעל הגמל נעשית מוכת עץ. ומדרש אחר לקמן מאמר רלז. בבאור חולק ע״ז וס״ל דהוציא בתוליה באצבע.
4. ממהול לשמונה תחילה זה יצחק שנימול לשמונה ימים. ודורש ואיש לא ידעה דאיש לא ידע אשה כידיעת רבקה שהיה ממהול לח׳ ובשבח יצחק הכתוב מדבר שלא נזקק רק לרבקה ולא ידע טעם ביאה רק ממנה (יפ״ת). ובמת״כ כתב וצ״ל שילידי ביתו ומקנת כספו של אברהם לא היה אחד מהם פחות משמונה ימים. והוכרח לפרש כן מפני שנתקשה בלשון ״תחילה״, אבל נראה דהכונה שרבקה היתה האשה הראשונה שנבעלה ממהול לשמונה תחילה, דהרי שפיר י״ל דילידי ביתו של אברהם שנימולו לשמונה ימים נשאו נשים קודם יצחק והמלה ״תחילה״ קאי על מהול לשמונה תחילה, דיצחק היה הראשון בעולם שנימול לשמונה ימים ורבקה היתה האשה הראשונה שנבעלה ממנו ולא בעל אשה אחרת מקודם וז״פ. עידותן וי״ג ערותן מקום בתוליהן. ממקום אחר בירושלמי כתובות פ״א ה״ג בתולה ואיש לא ידעה, בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה. אר״י בר״א אפילו בידיה (וי״ג ביריה) לא תבע בה שנא׳ כי לא ינוח שבט הרשע, ומפרש הפנ״מ בידיה לא תבע בה שום אדם מעולם בדרך שחוק וקלות ראש. ונראה עיקר הגירסא ״ביריה״ היינו שום אדם כלשון הב״ר כאן. וכ״ה כמדרש תהלים פ׳ קכ״ה ב. ובשכל טוב שלא תבע בה איש מעולם והרהרה והשיר בתוליה. ובכ״י אור האפלה בתולה היא נערה קודם לבוגרת ואיש לא ידעה אמרו שמעולם לא הסתכל איש בצורתה, ואמרו ואיש לא ידעה שלא ידעו אנשי העיר שיש בת לבתואל וכתיב בבת יפתח והיא לא ידעה איש שלא הסתכלה בצורת איש כל ימיה.
5. במחזור ויטרי צד תרפז. גורס כשנולד להם בת מנהגם לשמש אחר שלש שנים ולפי שלא יעניה אביה נעשה לה נס שלא תטמא. - ובילקוט ראובני מביא הגירסא ולפי שלא שמעה לאביה נעשה לה נס שלא נטמאה דכתיב ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה ואין בתולה אלא נערה. ועי׳ לעיל מאמר צא. ולקמן מאמר קיז.
6. עי׳ פירש״י ורש״י שמות ב, כ. ולעיל פכ״א מאמר קכה. ובלקח טוב ותרד העינה, מעולם לא ירדה חוץ מאותה העת, ותמלא כדה ותעל זריזה במלאכתה. ובשכ״ט ותמלא כדה בידה ולא בחבל. ועי׳ זח״א קלב.
וְעוּלֵימְתָא שַׁפִּירָא לְמִחְזֵי לַחְדָּא בְּתוּלְתָא וּגְבַר לָא יַדְעַהּ וּנְחַתַת לְעֵינָא וּמְלָת קוּלְּתַהּ וּסְלֵיקַת.
The maiden was very good looking; a virgin, no man had known her. She went down to the well, filled her pitcher, and came up.
ורביתה שפירת חיזוא לחדא בתולה וגבר לא חכים יתה ונחתת לעיינה ומלתב קולתה וסלקתו.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״חיזו״) גם נוסח חילופי: ״חיזיו״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חיזו״) גם נוסח חילופי: ״חזיוו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ומלת״) גם נוסח חילופי: ״ומילת״.
וריבא שפירא למיחמי לחדא בתולתא וגבר לא ידעה במשכבה ונחתת לעיינה ומלת לגינתא וסליקת.
And the damsel was a virgin, very beautiful to behold, and she descended to the fountain and filled her pitcher, and came up.
[ה] וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה – תְּנֵינַן מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה. רַבִּי חֲנִינָא מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (בראשית כ״ד:ט״ז), הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ בְּתוּלָה. טַעְמַיְהוּ דְרַבָּנָן, בְּתוּלָה, הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ אֵינָהּ בְּתוּלָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא נִבְעֲלָה אִשָּׁה מִמָּהוּל לִשְׁמוֹנָה תְּחִלָּה אֶלָּא רִבְקָה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְפִי שֶׁבְּנוֹתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשַׁמְּרוֹת עַצְמָן מִמְּקוֹם עֶרְוָתָן וּמַפְקִירוֹת עַצְמָן מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל זֹאת בְּתוּלָה מִמְּקוֹם בְּתוּלִים, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, מִמָּקוֹם אַחֵר.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוּלָה, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָדָם לֹא תָבַע בָּהּ, עַל שֵׁם: לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע וגו׳ (תהלים קכ״ה:ג׳). וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל, כָּל הַנָּשִׁים יוֹרְדוֹת וּמְמַלְּאוֹת מִן הָעַיִן, וְזוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנַיִךְ, מָה אַתְּ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָךְ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אַף בָּנַיִךְ כֵּיוָן שֶׁהַבְּאֵר רוֹאָה אוֹתָן מִיָּד תִּהְיֶה עוֹלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר (במדבר כ״א:י״ז).
בתולה ואיש לא ידעה – א״ר יוחנן לא נבעלה אשה ממבול לשמונה תחלה אלא רבקה.
(סד-סה)
ותרא את יצחק – צפת שידו שטוחה, הרהרה תאוה שכיבת בעל. ד״א ותרא את יצחק צפת שעשו הרשע יצא ממנה, מיד נזדעזעה ונפלה מן הגמל. ומנין אתה יודע שעשו הרשע צפת שכן היא שואלת לעבד מי האיש הלזה, זה עשו שכתוב ולמה זה לי בכורה (בראשית כ״ה ל״ב), וכיון שנפלה נעשית מוכת עץ, יצא דם בתולים על הארץ, מיד אמר הקב״ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יקרוש ושלא יסריח ושלא ישנה מראהו.
והנערה טובת מראה מאד בתולה1ממקום בתולים.
ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.
1. ממקום בתולים כו׳ שלא כדרכה. וכן הביא רש״י עה״ת, ועיי׳ ב״ר פ״ס אות ה׳.
וְהַנַּעֲרָה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ – תַּמָּן תָּנִינָן מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה. טַעְמָא דְרַבִּי מֵאִיר מֵהָכָא, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ בְּתוּלָה, טַעְמָא דְּרַבָּנָן בְּתוּלָה הָא נִבְעַלָה מֵעֵץ אֵינָה בְּתוּלָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לֹא נִבְעֲלָה אִשָּׁה מִמָּהוּל לִשְׁמֹנָה תְּחִלָּה אֶלָּא רִבְקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, לְפִי שֶׁבְּנוֹת הַכּוּתִים מְשַׁמְּרוֹת עַצְמָן מִמְּקוֹם עֶרְוָתָן וּמַפְקִירוֹת עַצְמָן מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל זוֹ בְּתוּלָה מִמְּקוֹם בְּתוּלִים וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוּלָה אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָדָם לֹא תָּבַע בָּהּ, עַל שֵׁם (תהלים קכ״ה:ג׳) ״לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים״.
וַתֵּרֵד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא – כָּל הַנָּשִׁים יוֹרְדוֹת וּמְמַלְּאוֹת מִן הָעַיִן, וְזוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם מִיַּד עָלוּ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָּנַיִךְ, מַה אַתְּ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָךְ הַמַּיִם מִיַּד עָלוּ, כָּךְ בָּנַיִךְ כֵּיוָן שֶׁהַבְּאֵר רוֹאָה אוֹתָן מִיַּד תְּהֵא עוֹלָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (במדבר כ״א:י״ז) ״אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ״.
ואלג׳אריה חסנה אלמנט׳ר ג׳דא בכר ורג׳ל לם יערפהא פנזלת אלעין ומלאת ג׳רתהא וצעדת.
והנערה יפת מראה מאוד, בתולה ואיש לא ידע אותה, וירדה אל המעיין ומילאה את כדה ועלתה.
וגדול מה שנאמר בתאור רבקה ממה שנאמר באבישג, כי לגבי ההיא נאמר: והנערה יפה עד מאד, ואלו בזאת אמר: והנערה טובת מראה מאד ומלת עד למעט.
אמר ואיש לא ידעה – אחרי שכבר אמר קודם בתולה, ללמדנו שהאשה שבא עליה איש, אף על פי שהיא עוד בתולה, דין הביאה ההיא נוהג בה, בין שהביאה מותרת ובין שהביאה אסורה.
ווג׳דנאה קאל פי רבקה מן אלוצף אכת׳ר מן אבישג אד׳ קאל פי תלך והנערה יפה עד מאד וקאל פי הד׳ה והנערה טובת מראה מאד פקו׳ עד ממא ינקץ וקו׳ ואיש לא ידעה בעד תקדמתה בתולה ערפנא בד׳לך אן אלמראהֵ אד׳א וטיהא אלרג׳ל ועלי אנהא בתולה חכם ד׳לך אלגשיאן לאזמא להא כאינא מא כאן מחמודא או מד׳מומא, וכד׳לך לזמה הו איצ׳א.
בתולה – ממקום בתולים.
ואיש לא ידעה – שלא כדרכה. לפי שבנות הגוים משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זאת שנקייה מכל.
בתולה A VIRGIN – from the place of her hymen (Bereshit Rabbah).
ואיש לא ידעה AND A MAN DID NOT KNOW HER – not in its way (meaning, anally). Because the daughters of the nations would guard the place of their hymens, but abandon themselves from another place. It testifies about this one that she was clean from all [of this].
והנערה טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה1א״ר שמעון בן לקיש בנות הגוים משמרות עצמן ממקום ערוותן ואינן משמרות עצמן ממקום אחר. אבל זו בתולה 2ממקום ערותה. ואיש לא ידעה ממקום אחר.
ותרד העינה – מעולם לא ירדה חוץ מאותה העת.
ותמלא כדה ותעל – זריזה במלאכתה.
3ד״א מלמד שהבאר עלה מאליה והיתה סימן לבניה. דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כ״א:י״ז).
1. ארשב״ל. ב״ר וילקוט שם. וע״ש הלשון משונה קצת.
2. ממקום ערותה. עיין ערוך ערך עד וגרס עדותה ע״ש. ועיין ברש״י עה״ת.
3. ד״א. ב״ר וילקוט שם.
והנערה היתה טובת מראה מאוד – בזיו איקונין של חוה, וכן דרשנו בשרה:
בתולה – שלא איבדה בתוליה אפילו בהכאת עץ, כ״ש ע״י איש:
ואיש לא ידעה – שלא תבע בה איש מעולם והרהרה והשיר בתוליה:
ותרד העינה – מעלות היו לו לאותו העין וירדה שם:
ותמלא כדה – בידה ולא בחבל:
ותעל – מלמד שהיתה זריזה במלאכתה:
ואיש לא ידעה – אפילו מעשה חידודין, כי צנועה היתה.
Ve'ish WHOM NO MAN HAD KNOWN: [She had not indulged] even [in] a sexual act without penetration,⁠1 for she was chaste.⁠2
1. Ma'aseh hiddudim. See Sanhedrin 66b and Rashi there, s.v. lema'oṭe.
2. Many medieval commentators were troubled by the perceived redundancy of the phrase, betulah ve'ish lo' yeda'ah – "a virgin whom no man had known.⁠" All basically offer the same general solution – that the phrase, "whom no man had known,⁠" implies that Rebekah was not only a virgin but that she had refrained from some form or other of sexual activity short of standard intercourse.
ואיש לא ידעה – רחוק שידבר הכתוב על חוץ הדרך (בראשית רבה ס׳:ה׳).
רק פירושו: שיתכן היות הנערה בתולה, וישכב עמה איש, גם תהר. ואין ראוי לגלות דברי ערוה.
NEITHER HAD ANY MAN KNOWN HER. It is extremely unlikely that Scripture speaks of abnormal intercourse.⁠1 The verse rather refers to a certain intercourse method wherein it is possible to sleep with a virgin and even to impregnate her without deflowering her. However, it is unseemly to describe how this can be done.
1. Cf. Rashi's comment on this verse.
וְהַנַעַרַואיש לא ידעה – אפילו שלא כדרכה.
ותמלא כדה – ששאבה מן העין מלא כדה והמים היו קרובים לשטח הארץ, לפיכך קראה עין ובאר.
ויש דרש (בראשית רבה ס׳): שעלו המים לקראתה לפי שאמר ותמלא ולא אמר ותשאב. והנה בדבר הגר אמר: ותלך ותמלא את החמת מים (בראשית כ״א:י״ט).
והנערה...ואיש לא ידעה, not even in an unconventional sexual embrace.⁠1
ותמלא כדה, which she had drawn from the well, and which was filled with water. Seeing that the water from this well was only marginally below the surface of the earth the” well” is referred to as עין, “fountain,” although one did have to go down some steps to get at the water. Some scholars derive from allusions in the text that the water actually rose toward Rivkah, seeing that the text speaks only of ותמלא כדה, “she filled her jug,” instead of saying “she went down and drew water and filled her jug.” A similar formulation, without using the word “she drew water,” is used in 21,19 where Hagar was filling the hose with the newly discovered well.⁠2
1. these words were added as additional to the statement that she was a virgin.
2. one would have to say that when giving water to camels Rivkah did not enjoy this heavenly assist as in verse 20 she did have to “draw water.”
בתולה – הודיע לנו את שמירתה של אותה המשפחה וטהרתה1. ואילו לא היתה בתולה לא לקח אותה {יצחק} ע״ה, כעין מה שנצטווה בו הכהן הגדול מאחיו והוא אשה בבתוליה יקח (ויקרא כא:יג)2.
1. נה. אף רש״י כתב כעין זה, רק שמדברי רש״י נראה כי שבח זה הוא שבחה של הנערה ולא של משפחתה, ואילו רבנו רואה בהתנהגותה סימן על תכונת המשפחה כולה (וכן ראה להלן פסוק כה). ונראה בזה שדרך רש״י היא כשיטתו בתחילת פרשת תולדות שהביא מדברי חז״ל לגנות משפחתה של רבקה כרשעים, וכך היא דרך חז״ל בכל מקום להרבות פשעי החוטאים ולתלות הקלקלה במקולקל. ואולם רבנו רוח אחרת עמו, שמצאנו לו הרבה פעמים שמסרב להעמיס בתוך פשט הכתוב חטאים שאינם נרמזים בקרא, וראה מש״כ בהערה להלן (פסוק נ) ובפר׳ תולדות (כה:כט) ודו״ק.
2. נו. נראה קצת שיש כאן ב׳ פירושים נפרדים, האחד – שסיפרה לנו התורה שהיתה בתולה, אע״פ שאי״ז מן הענין כ״כ, כדי להראות על כשרות משפחתה שלא הפקירו בנותיהן, והשני – שאליעזר חיפש דוקא בתולה מפני מעלת יצחק הנשגבה, כמו כהן גדול שנאמר עליו ׳והוא אשה בבתוליה יקח׳.
בתולה – חז״ק: מאי רבותא הוא למאן דאמר בת שלש שנים הייתה הרי בתולותיה חוזרים אם נבעלה כבר.
בתולה, "a virgin;⁠" according to the view that Rivkah was only three years old, the Torah hardly needed to add this detail; the Talmud Niddah 44, explains this by saying that even if she had been violated by someone, her hymen had grown together again, (something that was known to people in those days).
בתולה ואיש לא ידעה – פרש״י (ד״ה ואיש לא ידעה) אפי׳ שלא כדרכה. אם נאמ׳ בתולה ולא נאמ׳ ואיש לא ידעה ה״א בתולה היא ואיש ידעה (ואיש ידעה) כשהיתה פחותה מבת ג׳ ויום אחד דבתולותיה חוזרין קמ״ל. תימה והכת׳ והמלך לא ידעה (מלכים א א:ד). ואפי׳ הכי בא עליה שלא כדרכה. נאמ׳ כאן ותהי לו סוכנת (מלכים א א:ב) וכתי׳ התם ההסכן הסכנתי וכו׳ (במדבר כב:ל) (סנהדרין קה:, עבודה זרה ד:).
בתולה ואיש לא ידעה – פירש״י מפורסם הוא, ועוד יש לפרש דאי כתיב בתולה לחוד הו״א אעפ״כ ידעה איש אפי׳ ממקום בתולים דהיינו שבא עלי׳ פחותה מבת ג׳ שנים ויום א׳ וחזרו בתולי׳, קמ״ל ואיש לא ידעה כלל ועל פירש״י תימה והא כתיב והמלך לא ידעה, ואעפ״כ בא עליה שלא כדרכה כדילפינן נאמר כאן ותהי לו לסוכנת ונאמר להלן הסכנתי.
ותרד העינה ותמלא כדה ותעל – ולא אמר ותשאב כשם שאמר בפעם שנית ותשאב לכל גמליו. ומכאן דרשו רז״ל ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים עלו לקראתה. אמר לה הקב״ה את סימן לבניך. וזהו שכתוב מיד וירץ העבד לקראתה שעלו המים לקראתה.
ויש לך להשכיל כי נרשמה בכאן המלה הזאת הראשונה של שם בן ע״ב הפועל במים הנמשך מכ״ו, ומכח זה עלו המים לקראתה והיה סימן לבניה להקרע להם הים ושיעלה הבאר לקראתם מכחו, כי קריעת הים ומים מן הצור, ע״י מטה משה היה שבו היה חקוק שם ע״ב אותיות.
ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. "She descended to the well, filled her jug, and she came up.⁠" The crucial word "she drew water,⁠" is missing in this verse. On the second occasion when Rivkah again descended (verse 20) to provide water for Eliezer's camels the Torah does insert the words ותרץ עוד אל הבאר לשאב, ותשאב וגו', "she ran to the well once more in order to draw water; she drew water, etc.⁠" These fine differences in the text prompted our sages in Bereshit Rabbah 60,6 to say: "all the women go down to the well to fill (their jugs). This one, as soon as the waters saw her they rose up to meet her.⁠" G-d said to her: "just as the waters have seen fit to rise in your honour so other waters will rise in honour of your children.⁠" [The reference is to Numbers 21,17 אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר, "then the Israelites broke out in song: "rise up, O well,- sing to it, etc.⁠"]
This also explains the unusual verse 17 "the servant ran towards her, etc.⁠" As soon as Eliezer had noticed the strange phenomenon that the waters rose to meet this girl, (verse 16) he hastened to meet her.
You ought to realise that here we encounter for the first time that the 72-lettered version of the 4-lettered Ineffable Name is alluded to. The first letters in the words כדה ותעל spell 26 in numerical value. The numerical value of the 4-lettered Ineffable name י-ה-ו-ה when spelled in letters only equals 26. When these four letters are spelled out as words i.e. יוד הי ויו הי, the result is 72. Such permutations of the holy name of G-d exert their influence on water and the waters which responded to the arrival of Rivkah did so as a result of being sensitive to such considerations. At a later time, when the Israelites were on the edge of the sea of reeds the water was able to rise in the form of walls to let the Israelites pass through in response to Moses' staff which had this name of G-d (72 letters) inscribed on it. A similar consideration enabled Moses to strike the rock and to bring forth water from it (Exodus 17,6). [Rabbi Chavel cites Targum Yonathan on Exodus 14,21 as the source of our author.]
בתולה ואיש לא ידעה – פרש״י ממקום בתולים. תימ׳ מה חדוש שהיתה בתולה אפי׳ ידעה איש היתה בתולה שהרי פחותה מבת ג׳ שנים היתה לפרש״י ופחות מג׳ כנותן אצבע בעין ובתוליה חוזרין כדאיתא בכתובות וצ״ע.
ואיש לא ידעה – לא תלה הכתוב הידיעה באשה לפי שהיתה צנועה ובכל מקום תולה באיש אשר לא ידעו איש דבנות לוט. וכל הטף בנשים אשר לא ידעו איש. ובכל אשה יודעת איש דבנות מדין לפי שדרך בנות הגוים פרוצות לידע ולבקש הזנות. וי״א ידיעה דאיש היינו שלא כדרכה דיעה דאשה היינו כדרכה הלכך בנות הגוים פרוצות דכתוב אשר לא ידעו איש דמשמע שלא ידעו כדרכן אבל ידעו שלא כדרכן אבל כאן תלה הידיעה באיש לומ׳ לא ידעה איש אפי׳ שלא כדרכה ואיננו נכון שהרי בפר׳ וירא פרש״י ונדעה אותם למשכב זכור כמו אשר לא ידעו איש עכ״ל הרי ידיעה דאשה שלא כדרכה.
בתולה ואיש לא ידעה – פי׳ רש״י אפי׳ שלא כדרכה וי״מ שלכך אמר ואיש לא ידעה שאפשר שידעה איש ועדיין היא בתולה כגון פחותה מבת ג׳ שבתוליה חוזרין:
בתולה ואיש לא ידעה, "a virgin, with whom no man had been intimate.⁠" Rashi explains the apparent duplication to mean that no man had even had abnormal sexual relations with her. Besides, if she had been sexually violated while being younger than three years of age, her hymen would have regenerated itself and left no visible marks of such penetration.
לא ידעה – ב׳ במסורה הכא ואידך והמלך לא ידעה. מה להלן לא ידעה בין כדרכה בין שלא כדרכה אף הכא נמי.
בתולה ואיש לא ידעה – פר״ש שהיתה בת ג׳, ותימה מהא דאמרינן ביבמות פר׳ הבא על יבמתו (ס״א ב׳), כהן גדול לא ישא את הקטנה, שנ׳ והוא אשה בבתוליה יקח, ואין בתולה אלא גדולה שנ׳ והנערה טובת מראה מאד בתולה, אלמא בתולה גדולה היתה והוא פי׳ שהיתה בת ג׳ וצ״ע. ועוד קשה על הא דפי׳ ר״ש בתולה ממקום בתולים ותימה מה חדוש הוא זה שהיתה בתולה, אפי׳ אם ידעה איש היו חוזרין בתוליה שהרי פחות מבת ג׳ היתה.
בתולה ואיש לא ידעה – מנהג מיסדי לשון העברי לומר מחייבת ושוללת בענין אחד כמו זה,⁠1 וכן ״וחיו ולא ימותו״ (במדבר ד׳:י״ט), ״ונחיה ולא נמות״ (בראשית מ״ז:י״ט), והפך זה ״כי מת אתה ולא תחיה״ (מלכים ב כ׳:א׳), וכן ״בנים סכלים המה ולא נבונים המה״ (ירמיהו ד׳:כ״ב), וכן ״ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו״ (בראשית מ׳:כ״ג), ורבים כן. ומי שיפרש בזה חדושים הוא מכוין כונות לא כיון בם אומרם.⁠2
1. מנהג השפה העברית לומר משהו ולאחר מכן את אותו ההיגד על דרך השלילה, אף על פי שהמשמעות (ה׳ענין׳) זהה ואין חידוש בחלק השני של האמירה.
2. הם רש״י, רשב״ם, ראב״ע ורד״ק, שדייקו מ״ואיש לא ידעה״ משמעות נוספת על משמעות ״בתולה״.
בתולה ואיש לא יְדָעָהּ – רוצה לומר שהיא בתולה, ולא ידעה איש לשכב עמה לא כדרכה ולא שלא כדרכה. והנה תמצא לשון ידיעה במשכב אשר לא כדרך: ׳הוציאֵם אלינו ונדעה אֹתם׳ (יט, ה).
והנערה היתה יפה עד מאד, בתולה ואיש לא יְדָעָהּ אפילו שלא כדרכה, וירדה אל העין ומִלֵּאת כדה ועלתה.
ותרד העינה ותמלא כדה ותעל – העיד הכתוב כי לא פנה לבה אל דברי הבטלה כמשפט הנערות אשר כגילה רק שמהרה לעשות שליחותה כי בהגיעה לשם ירדה העינה ותמלא כדה ותעל בזריזות ותלך לדרכה עד שהוצרך העבד לרוץ אליה במהירות.
בתולה ממקום בתולים כו׳. בראשית רבה אבל מאיש לא ידעה לחודיה ה״א ממקום בתולים כסתם ידיעה שבאשה והאדם ידע את חוה אשתו וידע קין את אשתו א״נ ה״א איש הוא דלא ידעה אבל מוכת עץ מיהא היתה ת״ל בתולה מכל מקום:
וספר הכתוב שהיתה רבקה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ושלא נתעכב׳ בבוא׳ אל העין בדברי שחוק ובטל׳ עם שאר הנשים כמשפט הבנות היוצאו׳ לשאוב אבל בהגיע׳ לעין מיד ירדה ותמלא כדה ותעל.
טבת מראה – יפת הצבע.
טובת מראה, she had beautiful skin colouring.
[א] והנערה טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה
[1] יבמות פרק שישי דף סא ע״ב (יבמות סא:)
בתולה ממקום בתולים וכו׳. ואם תאמר והלא פחותה מבת ג׳ היתה, ובתוליה חוזרין (נידה מד ע״ב), ולמה היה צריך לעדות זה, ואפשר לומר דהמתין אברהם ג׳ שנים מזמן הבשורה (רש״י להלן כה, כ), דלא ידע באיזה יום נולדה רבקה, ולא נולדה רבקה ביום הבשורה, וכאשר שלח את אליעזר עבדו כבר היה לה ג׳ שנים. אף על גב דלקמן פירש רש״י (שם) דרבקה היתה בת ג׳ שנים, כל שלא הגיעו לד׳ שנים – נקראה ג׳ שנים:
ואיש לא ידעה. אפילו שלא במקום בתולים. ואי כתב ״ואיש לא ידעה״ הווא אמינא אבל מוכת עץ היתה (ראה כתובות יא.), לכך כתיב ״בתולה״ (כ״ה ברא״ם):
והנער טבת מראה: והנערה ק׳.⁠א [והנער כ׳, וְהַֽנַּעֲרָ֗ה ק׳].
א. ראה הערתי בבר׳ לד ג (׳את הנער׳).
בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל – אין צורך לאשר איש לא ידעה אם העיד הכתוב שבתולה היא אם לא שבחר להגיד צניעות רבקה אשר עדיין לא יצאה על פני חוץ ואיש לא הכירה ופניה לא ראה. ועכשיו נעשו מעשי נסים לאליעזר שבאה אל העין למלאות כדה שלא כנהוג אמנם ובחפזון ובמרוצה מלאה כדה ותעל מיד לביתה לצניעותה. לולי שרץ לקראתה להחזירה לומר הגמיאיני שהיתה בורחת מבושת פנים:
והנערה טובת מראה מאד – הכתוב מעיד עליה שהיתה טובת מראה וממנהג הבנות שהן יפות מאד שקופצים עליה אנשים רבים להזדווג עמה. פעמים יפתוה לזנונים, ופעמים יאהבוה אהבה עזה, וגם היא תאהב האהובים לה. והעיד כי רבקה נשתמרה משתיהן. כי היתה ״בתולה גם איש לא יְדָעָהּ״ שלא התחבר עמה איש מאהבתו אותה להטות לבבה אליו שיתחתנו. וזהו ״לא ידעה״, שזאת המלה על הרגש האהבה בלב. ומאת י״י היתה זאת לה כי הכתוב יגיד שמאז, היתה מוכנת מן השמים להיות אשה ליצחק קדוש י״י. ולא חפץ השם שתדע בלבה אהבת איש אחר או שתעלה אהבתה על לב אחר. כך נראה לי. אבל רש״י ז״ל פירש ״בתולה ממקום בתולים, ואיש לא יְדָעָהּ שלא כדרכה״. וכתב על זה ראב״ע ז״ל ״רחוק שידבר הכתוב על חוץ הדרך״. ומה שפירש הוא, רחוק יותר. ורשב״ם ז״ל פירש ״איש לא ידעה אפילו מעשה חדודין, כי היתה צנועה״.
ותרד העינה ותמלא כדה ותעל – בלי ספק ראתה את העבד ואנשיו וגמליו עומדים שם, גם העבד ראה אותה, והיה העבד ממתין אם תבא אליהם ותשאל מי המה ומאין באו. והכתוב מעיד שלא נטתה אליהם מרוב צניעות אבל כבואה ירדה העינה וכדה על שכמה, וכן עלתה מן המעין וכדה על שכמה. כי כן כתוב ״ותורד כדה על ידה״. וכשראה העבד שהיא רוצה לשוב לביתה רץ לקראתה.
טבת מראה מאד – מראית הצבע היפה הראוי אל האשה:
ואיש לא ידעה – להגיד שבחה שהיתה צנועה ולא הרגילה עצמה להיות בחברת האנשים כשאר בנות המקום, ובבואה לעין ירדה מיד ותמלא כדה ותעל ולא היה בדעתה להתעכב שם רגע בדברי שחוק ובטלה כמשפט בנות העיר, ולכן הוצרך העבד לרוץ לקראתה:
ותעל – מבנין הקל, שעלתה, ואילו היה מההפעיל שהעלתה את הכד היה ראוי לבא עם הכינוי, ותמלא כדה ותעלהו:
ואיש לא ידעה – עיין למעלה ד׳:א׳, והו״יו לפירוש.
whom no man, that is, had known (ve-ish lo yeda’ah). See above at Gen. 4:1 [for the expression “to know”]. The conjunctive vav [lit. “and,” translated “that is”] introduces an amplification [of the word “virgin”].
טבת מראה ו״יפת מראה״, אפשר שאין משמעותם שווה. ״טובת מראה״ מציין יופי רוחני ומוסרי, הבא לידי ביטוי בהבעת הפנים; רושם של חן, המצביע על אופי. מאידך, ״יפת מראה״ מציין יופי חיצוני. היינו בטוחים שהבדל זה נכון, אילולא נכתב גם על ושתי ״כִּי⁠־טוֹבַת מַרְאֶה הִיא״ (אסתר א, יא). אמנם עדיין יתכן שגם מראה ושתי היה נעים ומלא חן, יותר מאשר יפה באמת. סוף כל סוף, עצם סירובה מראה על אצילות ותחושת צניעות ומוסריות.
וְהַנַעֲרָ – בכל מקום בתורה, למעט מקום אחד, נכתבה תיבת ״נערה״ חסר, ללא ה״א הנקבה; ומשום כך היא באה לרבות ״קטנה״, שעדיין לא הביאה סימני נערות. רק במוציא שם רע (דברים כב, יט) נכתב ״נערה״ מלא, ללמדנו שדין מוציא שם רע שייך רק ל״נערה״, שכבר הביאה סימני נערות (עיין כתובות מ:).
בתולה נגזר משורש ״בתל״, הקרוב ל״פתל״, ״בדל״: להיות מובדל וסגור אל תוך עצמו.
מכיון שכבר נאמר ״בתולה״, הרי לא יתכן ש״ואיש לא ידעה״ מתייחס לענין הבתולים בלבד. הכתוב גם אינו אומר ״לא ידעה איש״, כדרכו בכל מקום; אלא ״ואיש לא ידעה״, ביטוי שאינו נמצא באף מקום אחר. משמע מכאן שלא רק שהייתה בתולה, ״ולא ידעה איש״; אלא שהייתה גם צנועה, עד כדי ש״איש לא ידעה״. אף אדם לא העז מעולם לגשת אליה מתוך הרגשת קירבה, או סתם קלות ראש.
אשה צנועה באמת, יש לה כבוד רב. הופעתה החיצונית עושה, שלא מדעתה, רושם כה גדול עד שאפילו הנער הפרוע ביותר לא ירשה לעצמו לדבר ניבול פה בנוכחותה, כל שכן שלא יעיז לתת בה עיניו דרך תאווה.
הייתה זאת מידה מיוחדת ויוצאת דופן, על אחת כמה וכמה בארם.
והנערה טובת מראה – זה טעם שבחר בה אליעזר לבקש שתשקהו מים כי היתה היפה מכל הבנות שיצאו אז, וספר שעד עתה איש לא ידעה, ויציאתה עתה היה השגחיי שמן השמים הכריחו אותה לצאת, ובבואה שמה לא שמה לב לשום דבר (הגם שזה פעם הראשון שבאת שמה והיה רק לטייל) רק ירדה העינה ותמלא כדה.
THE MAIDEN WAS VERY BEAUTIFUL. That was the reason Eliezer chose to ask her for a drink, she being the most beautiful one of the maidens who had come out. We are also told that until now, no man had known her, coming out now only because she was providentially compelled from On-high; also, that on arriving there she paid no attention to anything whatsoever (even though it was her first time — and she was out was born to merely for a stroll) but went down to the spring and filled her jar.⁠1
1. I.e., as if compelled to these acts by providence.
והנערה טובת מראה מאד וגו׳: ביאר הכתוב שלשה טעמים מדוע פגע בה העבד יותר מבאחרות1, א׳, שהיא ״טובת מראה מאד״ יותר משארי בתולות שראה שם. ב׳, ״ואיש לא ידעה״2 – שהתבונן בה שאין לה דבר עם אנשים, כמו שראה שארי בתולות שהכל מכירין אותן, באשר היו רגילות בכל יום להיות עם הרועים אצל הבאר, וגם לא היו צנועות כל כך, אבל אותה בתולה לא יצאה עד היום לשאוב על כן ״לא ידעה״3 אדם, ומזה התבונן העבד שהיא מיוחסת4 ומשום הכי לא היתה רגילה בכך, או משום צניעות. ג׳, ״ותרד העינה ותמלא כדה ותעל״, ראה שהיא לא שחה עצמה לשאוב ככל השואבות5, שזה אינו דרך צניעות, כדאיתא בשבת (קיג,ב) לענין לקט6, אלא ירדה לתוך העין, ״ותעל״7.
1. כי אם מדובר רק על תיאור התורה את רבקה וללא קשר לראיית אליעזר בה, מדוע הוזכר תיאור זה כאן, ניתן היה להעיד בתורה על רבקה כשלקחה יצחק לאשה – ״ויביאה יצחק האהלה שרה״ וכו׳, מדוע כאן באמצע השליחות.
2. לא כרש״י שפירש (בשם חז״ל) ״בתולה״ – ממקום בתולים, ״ואיש לא ידעה״ – שלא כדרכה, כי ענין זה בודאי העבד לא יכול היה לראות ולדעת. (ולפי רבינו כל התיאור כאן בא כדי להסביר מדוע אליעזר פנה דוקא אליה) אלא...
3. לא במשמעות של ביאה, אלא במשמעות של ׳הכירה׳. כך איתא ברס״ג: ״לא ידעה״ – אין איש מכירה.
4. כלומר, בת עשירים וממכובדי המקום, שאינם שולחים את בנותיהן, אלא את עבדיהם וכו׳.
5. לא כתוב ׳ותשאב ותמלא׳, אלא ״ותמלא כדה״, מכאן מדייק רבינו ש״ותרד״ הכוונה שירדה לתוך העין וממילא מילאה כדה, לא ע״י שאיבה שהיא התכופפות ומילוי הכד. ובב״ר (ס,ו) כתוב: ״ותמלא כדה ותעל״ – כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו (והביאו רש״י בפסוק הבא). ומסביר הרמב״ן (בפסוק י״ז) שהמדרש דייק מזה שכתוב ״ותמלא״ ולא ׳ותשאב ותמלא׳, א״כ ע״פ הרמב״ן המדרש אכן הביא את הדיוק שהזכיר רבינו, אך הסיק בכיוון אחר, ודו״ק. א״כ יש לעיין במה שאליעזר שינה ואמר (להלן פסוק מ״ה) ״ותרד העינה ותשאב״. והרמב״ן ע״פ שיטת חז״ל מתרץ ״אולי לא יאמינו״ (שבאו המים לקראתה), אך לפי רבינו מדוע שינה. ועוד קשה, שכשרבקה החלה להשקות את הגמלים כתוב (פסוק כ׳) ״ותשאב לכל גמליו״, א״כ מוזכרת לשון שאיבה, והרי אין זו דרך צניעות, ועיי״ש בדברי רבינו.
6. במתניתא תנא, דבר צניעות ראה (בועז) בה (ברות), עומדות (שבלים עומדות) מעומד (לוקטת מעומד), נופלות (שבלים שנשרו מן הקוצרים) מיושב (לוקטת מיושב ואינה שחה ליטלן משום צניעות – רש״י).
7. א״כ גם ״ותרד העינה״ וכו׳ בא כדי להסביר מדוע פנה דוקא אליה, ולא בא לתאר רק את מעשה שאיבתה.
והנערה טובת מראה – גם פסוק זה ראיה על מה שכתבתי למעלה שאליעזר שאל כהוגן, שאל״כ מה ענינו לכאן? אם כן בא להגידנו שראה אותה יפת תאר ועל כן רץ לקראתה; ואם יטעון טוען ומה תאמר על בתולה ואיש לא ידעה? תשובתו, דבר ידוע הוא שבארצות הקדם גם בימינו נכרות הבעולות מן הבתולות ממלבושיהן או מכסוי ראשן; ומה שמספר כאן שהיא בת בתואל וגו׳ להודיע שלא בלבד הקרה ה׳ לקראת העבד אשה טובת לב יפת תאר ומבית אברהם, כי גם משארו הקרוב אליו בת בן אחיו נחור, ולפי דרש רז״ל גם בת בן אחות אשתו (יסכה שרה שהכל סוכין ביפיה, תלמוד בבלי מגלה י״ד.), או לכל הפחות מזרע הרן אחיו אבי מלכה, וכן הודה העבד אח״כ ואמר ״בדרך נחני ה׳ בית אחי אדני״; ולפי זה נראה ביותר שאברהם צוה לו שיקח אשה מי שתהיה מארץ ארם נהרים שהיא ארצו ומזרע עבר שהיא משפחתו, אבל ה׳ הנחהו בדרך אמת עד בית אחי אדוניו לעשות רצון צדיק בכל וכל.
ותרד העינה – כמו ביתר הנרדפים כן נשתמשו לפעמים בשני השמות ״באר״ ו״עין״ זה במקום זה, אבל בודאי יש הפרש בין עיקר הוראתם; ״עין״ (וכן מעין) הוא מים זבים מן סלע כדמעה מן העין, ו״באר״ (וכן בור) היא חפירה בקרקע; בר הוא תרגומו של חוץ, ומזה מדבר חוץ לישוב עד שצריך לְדַבָר ומנהיג לבלתי תעות בדרך; בר כהוראת בן או יוצא ירך (צאצאים), והאדמה לא תשם (סוף ויגש) מתורגם לא תבור, אין בור ירא חטא, איש רֵק, ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳) בחרוהו והוציאוהו מקרבכם, ובחפור הקרקע יוציאו לחוץ רגביו; ושרש שאב קרוב לשאף (כעבד ישאף צל – איוב ז׳:ב׳), יצדק אל עין שממנו יורדים המים לאט לאט, ושרש דלה שענינו הרים (כי דליתני – תהלים ל׳:ב׳, דליו שוקים – משלי כ״ו:ז׳, דלו עיני למרום – ישעיה ל״ח:י״ד) יצדק אל באר שממנו ירימו מים על ידי דלי.
והנער – במקום נערה וכן הוא בכל התורה כולה, חוץ מאשר ״ונתנו לאבי הנערה״.⁠1
בתולה – מלשון בתל, בערבית לפרוש, ובהתפעל תַבַתַלַה — להיות מוצנע. הגמרא ביבמות2 מסיקה מכאן — ״אין בתולה אלא נערה״.
ותרד העינה – היה זה מעין שבמדרגות ירדו אליו, כפי שמוצאים עוד כיום במזרח התיכון.
2. סא, ע״ב.
ותרד העינה וכו׳ ותרץ עוד אל הבאר ותשאב לכל גמליו – מזה הוכחתי בתשובה כהבית שמואל דמעיינות ובארות אחד הן בלשון תורה. וכן הוא בלשון חכמים תענית י״ט גבי נקדימון בן גוריון למלא לו י״ב מעיינות מים ויעוין רש״י שם דלא היו נובעים כ״כ והיה ע״י חפירה ובנין סביבם כדמשמע. ויתכן דכשהלכה לשאוב לה ולאליעזר עלו המים לקראתה כמד״ר והוא כמחכה ומביט לקראתה וזה כצופה בעינו ולכן כתיב העיינה וגבי גמלים לא עלו המים והיתה מוכרחת לירד להבאר ותשאב ודו״ק.
והנערה וגו׳ – תניא, אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה.⁠1 (יבמות ס״א:)
בתולה ואיש לא ידעה – בתולה – מכדרכה, ואיש לא ידעה – משלא כדרכה.⁠2 (ירושלמי כתובות פ״א ה״ג)
1. ר״ל בכל מקום דכתיב בתולה היא נערה ולא קטנה ולא בוגרת, וכמו לענין כהן גדול דכתיב בי׳ כי אם בתולה מעמיו יקח, אסור לישא בוגרת.
2. מכפל התוארים בתולה ואיש לא ידעה דריש כן, ועיין במ״ר נוסחא אחרת בדרשא זו. ובירושלמי כאן איתא, א״ר יצחק בן אלעזר, אפילו בידיה לא תבע בה, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ופירש הפ״מ אפילו בדרך שחוק וקלות ראש לא נגעו בה, וקרבן עדה גריס אפילו בריה לא תבע בה כלומר אפילו שום בריה לא תבע בה לישאנה, והדוחק מבואר, ובמ״ר גריס אפילו אדם, ואינו מבואר.
והנה בסוף מס׳ סופרים איתא על פסוק זה ואיש לא ידעה אין איש אלא אביה, שכך הי׳ מנהגם של ארמיים לשכב עם בנותיהם בתולות ונעשה לה נס ומת אביה כדי שלא תטמא, ובילקוט איתא מפני מה מת בתואל, שהי׳ מלך וכל בתולה שתנשא נבעלת לו מקודם נתקבצו כל השרים ואמרו אם הוא עושה לבתו כן מוטב, ואם לאו אנו הורגין אותו ואת בתו, ונעשה נס ומת. וכפי הנראה מקור אחד לאגדה זו עם האגדה במס׳ סופרים, והנה משתי אלה האגדות יחד נראה ברור כי ט״ס בירושלמי וצ״ל אפילו אביה לא נגע בה, ורומז לאלו האגדות, ודו״ק.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שימלאכת מחשבתר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144