1. דורש זקן נוטריקון זיו איקונין ועי׳ לעיל מאמר ג. ח. ט. ולקמן מאמר לה. לו. ובמדרש הבאור כת״י זקן ביתו זה אליעזר שהיה אחריו בשיבה. זקן ביתו שהתחיל בזקנה אחריו ודרש האחרון גם במדרש הגדול כאן.

2. לפנינו בפדר״א אחר המלה בעוה״ז איתא ״בשביל שלא יהיה שכר לרשעים בעוה״ב״. וכ״ה בספר חסידים מכת״י סי׳ תתר״כ. וברבותינו בעלי התוס׳ חיי שרה מביא דברי הפדר״א וליתא לשון זה וכ׳ שם וקשה שהרי עוג רשע היה ומשה הרגו ואליעזר היה צדיק. וגם במס׳ סופרים חשיב ליה מתשעה שנכנסו בגן עדן מחיים כו׳ עי׳ לקמן מאמר פא. רלז. וצ״ל ששני עוג מלך הבשן היו אחד רשע שהרגו משה אחר שהיה עבד ומלך וכשמלך נקרא שמו עוג. ועי׳ לקמן מאמר לה. ולעיל פט״ו מאמר לז. ובתרגום ירושלמי סוף חקת. ובדרך ארץ זוטא ספ״ק, ובמדרש הגדול. ויאמר אברהם אל עבדו מאיכן היה עבדו, כשיצאו מאור כשדים עמדו כל גדולי המדינה ונתנו לו מתנות ועמד נמרוד וכתב לו את אליעזר בנו עבד עולם. וכ״ה במדרש הבאור. ועי׳ בחמדת ימים התימני בענין זה.

3. לעיל פט״ו מאמר לז. ולעיל מאמר לד. בבאור. ומענין גדולת אליעזר האריך בדרשת אבן שועיב שחכם גדול היה, והיה בקי בהכרת פנים ובשרטוטים והכיר בה ברבקה שהיא ראויה. ועי׳ ברבנו בחיי כאן. ובספר חסידים הנדפס מכ״י אלף תרס״ז כ׳ וישנם במדרשים. לכך כתיב המושל בכל אשר לו לא היתה חכמה שלא למדו. ועי׳ בזהר ח״א קכו: קפא: ריב:

4. בתנ״י חיי שרה ו. מהו המושל שהיה שולט ביצרו שנאמר צדיק מושל יראת אלהים. (ש״ב כג, ג.).

5. אגדת בראשית פמ״ו אפילו אתה מאבד מה שיש לי. ובהערות מהרש״ב מביא מכת״י אפילו אתה מוציא כל אשר לי.

6. אקלידין מפתחות עי׳ גיטין נו. ובכת״י אור האפלה אמרו מפתחות אוצרותיו של אברהם היו בידי העבד. ובת״י ״אפותיקי״ ובינחנו כ׳ דפירושו אוצר (איוב ל״ח:כ״ב) ועי׳ לקמן פסוק י׳ בבאור לתיב״ע שפר אפותיקי. ובילקוט נר השכלים אין לשום איש לשאת ולתת ברכוש אברהם אלא אליעזר. ובשו״ת הרא״ש כלל פד. אות ב׳ כ׳ ומה שכתוב בשטר וכל ימי מיגד אלמנות של זוגתי היא תמשול בכל הנכסים אינה לשון מתנה אלא לשון אפוטרופוס כו׳ שאין כתיב בשטר שנתן לה כל נכסים אלא לשון ממשלה וזה אינו לשון מחנה אלא לשון אפוטרופוס והשלטה ומינוי על נכסין כד״א אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, וכן והוא מושל בכל ארץ מצרים וכל הארץ היתה לפרעה אלא שהיה יוסף משנה ומושל. ועי׳ חו״מ סי׳ רמ״ו. וברביד הזהב ות״ת כאן. ולקמן מאמר ע״ב.

7. י״ג לפי שנתנה להם מצוה ראשונה לפיכך אין כו׳ וי״ג לפי שניתנה להם לפיכך נשבעים ועי׳ במנח״י. ובתנחומא ישן חיי שרה ו. א״ל שים נא ידך ראה היאך היו מחבבין את המילה ואף יעקב כשהשביע ליוסף אמר לו שים נא ידך תחת ירכי. על מה היו מחבבין המילה שהיו יודעין שהיא עתידה להציל את בניהם מגיהנם לעוה״ב שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשי ופערה פיה לבלי חק, (ישעיה ה, ד.) מהו לבלי חק אין חק אלא מילה שנאמר אשר כרת את אברהם ויעמידיה ליעקב לחק (תהלים קה, ט). אבל ישראל שהן מוהלין הן נמלטין ממנה שנאמר כי תעבור במים. (ישעיה מג, ב.) ובמדרש החפץ שים נא ידך תחת ירכי השביעו בברית מילה לפי שלא ניתנה אלא בצער גדול לפיכך נשבעין בה כלומר השבע לי במי שחתכתי לו בשרי מפני יראתו. (ויש מי שאומר זה היה אצלם כלומר רומז אל תחת יריכו בידו כמו שהיה אצל בעז שליפת נעל במשא ומתן. - תרגום מערבית). והראב״ע כ׳ תחת ירכי האדון יושב והירך על היד כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך וזה המשפט עדיין בארץ הודו ועי׳ מ״ש הרי״א. והרשב״ם כתב כריתות ברית ושבועה של בן לאביו ועבד לאדוניו כן היתה כו׳ אבל תקיעת כף אל כף או כריתת דבר לשנים ולעבור בין בתריו מצויה בין שאר בני אדם. ובנר השכלים כת״י השביעו בביהכ״נ במקום שהוא יושב ומתפלל.

8. עי׳ קדושין מ. האיש מקדש בו ובשלוחו. ושם מא: דאין העבד נעשה שליח. ועי׳ בגיטין עח. וב״מ צט. דבעבד כנעני שלו יד עבד כיד רבו. ובמנחה בלולה כ׳ דאברהם שחררו לאליעזר דאל״כ איך קבלה רבקה קדו׳ ממנו דאין העבד נעשה שליח לא לגטין ולא לקדושין. ועי׳ מאמר לד. מא.

9. לשון זה הוא בכת״י ילקוט תימני לר׳ יעקב אלביחאני ולא מצאתי מקור למאמר זה בהמדרשים שלנו. גם בכל הילקוטים התימנים כ״י שבידי לא הביאו זאת, ועיקר דרש זה של ר׳ אושעיה איתא בספרי ואתחנן ל״ח. על ידך הא למדת שאין יד אלא שמאל ר׳ יוסי אומר מצינו שאף ימין נקרא יד. וכ״ה במכלתא בא פי״ז. ומנחות לו: תוכן ג׳ דרשות אלו צריכים ביאור, א) דרש ר׳ הושעיה אין יד אלא שמאל אינו מובן מה הכונה בזה שאברהם אמר לעבדו שישים דווקא יד שמאל תחת ירך של ימין. ואולי יש לומר כיון דבגמרא, לקמן מאמר מב. ילפינן מכאן שבועה. ומבואר שם דהמילה הוי כשבועה בנקיטת חפץ. ואשמעינן כיון דכתיב ״ידך״ דרשינן כמו בתפילין דהוא שמאל, דבשבועה בנקיטת חפץ אפי׳ בשמאל ג״כ מועיל ולא בעי ימין דוקא (עי׳ ברבנו חננאל סוכה מב. דמפרש בגמרא כשהפכו דאם לקח הלולב בשמאל ואתרוג בימין לא יצא. עיי״ש במאירי). ועי׳ בשערי שבועות להרי״ף דאם שינה להקל ולא נטל חפץ ביד מחזירין אותו. ובשם רב סעדיה גאון מביא דשבועת היסת שיטול ס״ת ויהא מונח על התיבה. וכ״כ הרמ״א בחו״מ סי׳ פ״ז דנהגינן להשביע שבועת הדיינין שהס״ת מונח לפניו ומניח ידו עליה אבל אינו נוטל בזרוע, ובפי׳ שערי בינה שם דילפינן זאת מאליעזר. ובשו״ת גאונים קדמונים סי׳ מג. משרבו נשבעין בשקר בטלו מלהשביע בתורה רק תוקעין בפני הנשבע ומנדין וגוזרין בפניו. ודרש הנ״ל צ״ע. שו״ר דיש לפרש עפמ״ש בס׳ חמדת ימים תימני וז״ל. ורבנו בחיי ז״ל פירש שהיה מנהג באותו הזמן בשעת סעודה עושה יד ״שמאלו״ תחת ירך אדוניו ואוכל ואמר לו בשעת סעודה להשביעו (לפנינו ברב״ח הנדפס לא מצאתי) ומבואר מדבריו דכן היה המנהג של נתינת היד תחת הירך, ביד שמאל תחת ירך ימין. א״כ י״ל דכוונת ר׳ הושעיה לאשמעינן דמצינו בתורה המלה ״ידך״ שהכונה ליד שמאל וזה מוכיח גם על המלה ״ידך״ הכתובה בפ׳ תפלין (שמות יג, ט.) וקשרתם לאות על ״ידך״ דהכוונה על יד שמאל כקבלת חז״ל. ועי׳ מנחות לו. וצע״ע. ובכת״י אור האפלה תחת ירך אדוניו אמרו שהוא השביעו במקום שיניח ירכו מקום העבודה. וצ״ע כונתו. ועי׳ לעיל מאמר לט. מ״ש מנר השכלים. ב) הדרש של ר׳ חייא ירכו של אברהם שקולה כיד. י״ל ע״פ מ״ש בפער״ז ובעל הטורים שים נא ידך אע״ג דיד לאמה תקצץ שאני אברהם דזקן היה וליכא למיחש להשחתת זרע. ובזהר ח״ב סו: ההוא את קיימא דאתרשים ביה בבר נש דכל מאן דאסתכל ביה עביד קלנא לעילא. א״ר יצחק אי הכי והכתיב שים נא ידך תחת ירכי דהוה אומי ליה בהאי את א״ל ״אנח להו לאבהן דעלמא דלית אינון כשאר בני עלמא״. ועוד שים נא ידך תחת ירכי כתיב, ולא כתיב ראה תחת ירכי כו׳. ועי׳ זח״א קכו. קפא: ריב: רכב: זח״ב סח. ולפ״ז י״ל דלענין זה ירכו של אברהם היתה שקולה כיד ולא היה אצלו החשש הנ״ל. ג) הדרש של ר׳ יהודה אולי יש לפרש עפמ״ש בכת״י מדרש החפץ וי״א שלא ישלוט ביוצאי ירכו. וכ״כ בילקוט אור האפלה הכונה שהשביעו בה׳ שלא יהיה לו שלטון על יוצאי יריבו וכך אצל יוסף השביעו יעקב שלא ימלוך על אחיו כי המלכות ליהודה. ובנר השכלים כ׳ השביעו שלא ישתרר על זרעו. ולעיל מאמר מ. ולפ״ז הפירוש שקול אותה היינו היד של אליעזר ״שלא ישלוט ביוצאי יריכו״ ועי׳ בהשמטות. עוד י״ל דרב יהודה קאי על מאמרו של ר״ח שאמר שהיא שקולה כיד ע״ז הוסיף ר״י שקול אותה כנגד יוצאי יריכו. דיש לשקול ערך יריכו של אברהם ע״פ יוצאי יריכו.