Bereshit 24 – בראשית כד‏ – Mikraot Gedolot

[עח] ¹אלהי אדני אברהם, עבד משכיל ימשול בבן מביש (משלי י״ז:ב׳), עבד משכיל זה אליעזר מה היה השכלתו, אמר כבר קללתו של אותו איש בידו, שמא יבא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא לשתעבד בבית אחר, ימשול בבן מביש זה יצחק שבייש את כל העולם בשעה שנעקד על המזבח, ובתוך אחים יחלק נחלה, מה אלו מזכירין זכות אבות אף זה מזכיר זכות אבות שנא׳ ויאמר ה׳ אלהי אדוני אברהם. (בראשית רבה ס)

[עט] ²הקרה נא לפני היום, היום התחלת גמור. (בראשית רבה ס)

[פ] ³הקרה נא לפני היום, מנין ששלוחו של אדם כמותו, שכן אליעזר אומר הקרה בא לפני היום, מכאן ששלוחו של אדם כמותו. (משנת רבי אליעזר פרשה שמינית צד קנ״ג)

[פא] ⁴הקרה נא לפני היום, שבעה אבות שכבו בכבוד וכו׳ שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן וכו׳ אליעזר על דפלחיה לאברהם אימת כיון דאמר הקרה נא לפני היום וכתיב התם כי הקרה ה׳ אלהיך לפני (בראשית כ״ז:כ׳), ולהלן מנא לן דכתיב ויבא לו יין ואומר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה׳. (מסכת כלה רבתי פ״ג)

[פב] ⁵ועשה חסד עם אדני אברהם, ר׳ חגי בשם ר׳ יצחק אמר הכל צרכו לחסד אפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, שנא׳ ועשה חסד עם אדוני אברהם. (בראשית רבה ס)

1. בשכ״ט ה׳ אלהי אדוני אברהם שנתיחדת עליו מכל בריותיך. בב״ר שם דורש עוד שני פסוקים על אליעזר עבדו של אברהם, ויאמר ה׳ אלהי אברהם הקרה נא לפני וגו׳ (ישעיה נ׳) מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו וגו׳ אמר מי בכם ירא ה׳ זה אברהם, שומע בקול עבדו אשר שמע הקב״ה בקולו של עבדו, (וי״ג שומע בקול הקב״ה לעבדו) אשר הלך חשיכים שבא ממספוטמיא ומחברותיה, ולא היה יודע היכן הולך כאדם שהוא שרוי בחושך ואין נוגה לו, ומי היה מאיר לו, הקב״ה היה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך, יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ד״א מי בכם ירא ה׳ זה אליעזר, שומע בקול עבדו. בקול אברהם שהיה עבד להקב״ה שנאמר (בראשית כו) בעבור אברהם עבדי, (וי״ג בקול עבדו שהיה עבדו של אברהם) אשר הלך חשיכים בשעה שהלך להביא את רבקה, ואין נוגה לו ומי היה מאיר לו, הקב״ה היה מאיר לו בזיקים ובברקים, יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו, ויאמר ה׳ אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום.

2. בשכל טוב היום, היום הזה התחלת לעשות נס שקפצה לו הדרך היום גמור הדבר, ומקודם לזה כ׳ ויאמר זו אחד מן שבעה דברים הנטעמין בשלשלת, וכולן לדורשה, וזה לפי שהרים קולו ואמר כיון שהתחלת גמור.

3. וכ״ה בכ״י מדרש הבאור הקרה נא לפני היום אמרו חכמים מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכן בכ״י מעין גנים ועי׳ לעיל מאמר סד. סה. והכוונה דאליעזר אמר ״לפני״ ולא הזכיר בשביל בן אדוני, וכן מה שהתפלל הקרה נא והקב״ה עשה בקשתו כאילו אברהם התפלל מכאן דשלוחו של אדם כמותו. וע׳ בתרביץ שנה ד׳ ספר ד צד שמו. מה שמעתיק ממדרש הגדול כת״י במדבר יד. לד. ועי׳ קדושין מא:

4. בחייהם לגן עדן ראה בתורה שלמה לעיל פ״ה מאמר ס. בבאור ולקמן מאמר רלז. ובס׳ מקדמוניות צד קא. מביא מכת״י בראשית רבתי, על הפסוק בדרך נחני ה׳ תני י״ג שלא טעמו טעם מיתה כו׳ ואליעזר עבד אברהם. ובא״ב דבן סירא כח. עי׳ לעיל מאמר לד.

5. במנח״י הגירסא אפילו אברהם שהוא מתלגלג ואומר הוא ישלח מלאכו לפניך צריך לחסד. ועי׳ בלק״ט ושכל טוב.

וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵיהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם זָמֵין כְּעַן קֳדָמַי יוֹמָא דֵין וַעֲבֵיד טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי אַבְרָהָם.

He said, “Hashem, God of my master, Avraham, now, arrange before me today, and do goodness with my master, Avraham.

וַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם

וַאֲמַר ה׳ אֱלָהֵיהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם זַמֵּין כְּעַן קֳדָמַי יוֹמָא דֵין וַעֲבֵיד טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי אַבְרָהָם

״הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם״ – ״זַמֵּין״, יתבאר להלן ״כִּי הִקְרָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (בראשית כז כ) ״אֲרֵי זַמֵּין ה׳⁠ ⁠⁠״.

ואמר י״י אלהה דרבוני אברהם יזדמן^א לי כען קדמוי יומא הדין^ב ועבד חסד^ג עם רבוני אברה⁠[ם].

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״אז׳⁠ ⁠⁠״ וגם נוסח חילופי ״זמן״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ועבד חסד״) גם נוסח חילופי: ״ותעבד חסד וקשוט״.

ואמר י״י אלקיה דריבוני אברהם זמין כען איתא מהגנא קומי יומנא ועיבד טבו עם ריבוני אברהם.

And he said, Lord God of my master Abraham, prepare you a proper woman before me to-day, and deal graciously with my master Abraham.

פרשה ס

[א] וַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וגו׳ – מִי בָכֶם יְרֵא ה׳ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ (ישעיהו נ׳:י׳), אָמַר מִי בָכֶם יְרֵא ה׳, זֶה אַבְרָהָם. שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ וגו׳, אֲשֶׁר שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקוֹלוֹ שֶׁל עַבְדּוֹ. אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים (ישעיהו נ׳:י׳), שֶׁבָּא מֵאַסְפַּמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן, כְּאָדָם שֶׁהוּא שָׁרוּי בַּחשֶׁךְ. וְאֵין נֹגַהּ לוֹ (ישעיהו נ׳:י׳), וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ. יִבְטַח בְּשֵׁם ה׳ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו (ישעיהו נ׳:י׳), וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט׳:ח׳), דָּבָר אַחֵר, מִי בָכֶם יְרֵא ה׳, זֶה אֱלִיעֶזֶר. שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, בְּקוֹל אַבְרָהָם שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי (בראשית כ״ו:כ״ד). אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה. וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים. יִבְטַח בְּשֵׁם ה׳ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם.

[ב] כְּתִיב: עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה (משלי י״ז:ב׳), עֶבֶד מַשְׂכִּיל, זֶה אֱלִיעֶזֶר, וּמָה הַשְׂכָּלָתוֹ, אָמַר כְּבָר קִלְלָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא כּוּשִׁי אֶחָד אוֹ בַּרְבַּר אֶחָד וְיִשְׁתַּעְבֵּד בִּי, מוּטָב לִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד בַּבַּיִת הַזֶּה וְלֹא בְּבַיִת אַחֵר. יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, זֶה יִצְחָק, שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה, בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, מָה אֵלּוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת אַף זֶה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת, וַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם וגו׳.

וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם – הִתְחַלְתָּ גְּמֹר. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַכֹּל צְרִיכִין לְחֶסֶד אֲפִלּוּ אַבְרָהָם שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ, נִצְרַךְ לְחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הִתְחַלְתָּ גְּמֹר.

(יג-יד)

[ג] הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי וגו׳ – אַרְבָּעָה הֵן שֶׁתָּבְעוּ שֶׁלֹא כְהֹגֶן, לִשְׁלשָׁה נִתַּן כְּהֹגֶן, לְאֶחָד נִתַּן שֶׁלֹא כְהֹגֶן. וְאֵלּוּ הֵן: אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, כָּלֵב, שָׁאוּל, יִפְתָּח. אֱלִיעֶזֶר אָמַר: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ וגו׳, הָא אִלּוּ יָצְאָה אָמָה אַחַת וְהִשְׁקַתּוּ הָיָה מַשִּׂיאָהּ לְבֶן אֲדוֹנוֹ, אֶתְמְהָא, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן.

וַיֹאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם – ״מִי בָּכֶם יְרֵא ה׳⁠ ⁠⁠״, זֶה אֱלִיעֶזֶר, ״שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ״, בְּקוֹלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, ״אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים״ בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה ״וְאֵין נֹגַהּ לוֹ״ וּמִי מֵאִיר לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבְרָקִים ״יִבְטַח בְּשֵׁם ה׳ וְיִּשָּׁעֵן ״ הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם.

כְּתִיב (משלי י״ז:ב׳) ״עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ״, ״עֶבֶד מַשְׂכִּיל״ זֶה אֱלִיעֶזֶר. וּמַה הָיְתָה הַשְׂכָּלָתוֹ, אָמַר: כְּבָר קִלַּלְתָּ אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ שֶׁמָּא יָבֹא כּוּשִׁי אַחֵר אוֹ בַּרְבַּרִי אַחֵר וְיִשְׁתַּעְבֵּד בִּי, מֻטַּב לִי שֶׁאֶשְׁתַּעְבֵּד בְּבַיִת זֶה וְלֹא אֶשְׁתַּעְבֵּד בְּבַיִת אַחֵר. ״יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ״, זֶה יִצְחָק שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. ״וּבְתוֹךְ אַחִים יְחַלֵּק נַחֲלָה״, בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל מַה אֵלּוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת אַף זֶה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

הַקְרֵה נָא לְפָנַי – הִתְחַלְתָּ גְּמֹר וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַכֹּל צְרִיכִין לְחֶסֶד אֲפִלּוּ אַבְרָהָם שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ, נִצְרַךְ לְחֶסֶד שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

פקאל אללהם יאלה מולאי אברהים ופק בין ידי אליום חאג׳תי ואחסן בד׳לך אלי מולאי אברהים.

ואמר, אלוהים, אלוה אדוני אברהם, הצלח לפני היום את מבוקשי ועשה חסד עם אדוני אברהם.

ויאמר ה׳ אלהי אדוני אברהם – אמר לפניו רבונו של עולם ¹התחלת גמור.

ועשה חסד עם אדני אברהם – ²ר׳ מני בשם ר׳ יצחק אמר אפילו אברהם אבינו צריך חסד.

1. התחלת גמור. ב״ר פ״ס וילקוט רמז ק״ז.

2. רב מני בש״ר יצחק. בכ״י פלארענץ ר׳ סימאי בש״ר יצחק. ובב״ר ר׳ חגי בש״ר יצחק.

ויאמר – זו אחד מן שבעה דברים הנטעמין בשלשלת, וכולן לדורשה, וזה לפי שהרים קולו ואמר כיון שהתחלת גמור:

ה׳ אלהי אדוני אברהם שנתייחדת עליו מכל בריותיך:

הקרה – כלומר זמן בבקשה לפניך מה שאני מבקש, ודומה לו כי הקרה ה׳ אלהיך לפני (בראשית כז כ), אשר קרך בדרך (דברים כה יח), את כל אשר קרהו (אסתר ד ז), וכל דומיהן:

היום – היום הזה התחלת לעשות נס שקפצה לי הדרך היום גמור הדבר:

ועשה חסד עם אדוני אברהם – שאע״פ שהוא צדיק גמור צריך הוא חסד שהוא מתגלגל ואומר הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד ז), והצליח דרכך:

הקרה נא – כטעם: הכן חפצי לפני, וכן: כי הקרה י״י אלהיך (בראשית כ״ז:כ׳). [והשורש בה״א ונהפך באל״ף במלת: וקראהו אסון (בראשית מ״ב:ל״ח). וסבת זה שלא יתחברו שני ה״הין, ה״א יסוד וה״א הפעול. ונפל מן: אשר קרך (דברים כ״ה:י״ח), וקרהו אסון (בראשית מ״ד:כ״ט), כמשקל: ועשהו חטאת (ויקרא ט״ז:ט׳).]⁠^א

א. ההוספה בכ״י פריס 177 ולוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, דפוס נפולי, ועוד עדי נוסח.

SEND ME, I PRAY THEE. Its meaning is, prepare for me what I desire.⁠¹ Because the Lord thy God sent me (Gen. 27:20) is similar.⁠²

1. The object (what I desire) is missing and must be supplied by the reader (Weiser).

2. Here, also, the object is missing and is to be supplied by the reader.

ויאמר – הקרה נא – זמן לפני כפי מה שאומר, ויהיה לי סימן כי עשית חסד עם אדני (בראשית כ״ד:י״ד).

ויאמר...הקרה נא לפני, “arrange for me,” as had been predicted by Avraham. This is what he meant when he added ועשית חסד עם אדני אברהם, “perform an act of loving kindness for my master Avraham.”

ויאמר יוי אלהי [וג׳] – הקדמה מורה לכוונת לבו שיצליח אותו יתעלה במה שביקש, לא בדרך הניחוש כמו שיעלה על הדעת ממשמעות דבריו¹. וכבר ביארנו מזה בספר המספיק בפרק איסור חוקות עובדי עבודה זרה מה שראוי לך לעמוד עליו ולרכוש לך².

1. מט. לא נתבאר כל הצורך שיטת רבנו בזה, ויתכן שדעתו היא שאיסור ניחוש הוא בצירוף מחשבות זרות מנוגדות להשגחתו יתעלה, אבל מי שמכוון לבו לשמים יצא מידי ניחוש. גישה זו נתמכת בידי רס״ג שכתב בפירושו לויקרא (יט:כו), והובא בפירושי רס״ג מהד׳ צוקר (מבוא עמ׳ טו), שהמקדים שם ה׳ במשאלתו אינו בכלל המעוננים כמו שמצינו אצל אליעזר עבד אברהם ע״ש [ויש לציין לדברים כעי״ז שנדפסו לאחרונה בשם הר״ע ספורנו בס׳ ׳אמר הגאון׳ לאחד מתלמידיו (עמ׳ סד): ׳עניין הנחש הוא כי המנחשים מאמינים שהכל תלוי במזל, ולכך מנחשים ואומרים אם יארע כך וכך בוודאי המזל הוא עומד באופן כך, וימשך ממנו בלי ספק הדבר הזה. ונמצא שאינם מאמינים בהשגחה בשום אופן, ולכן ציוותה התורה לישראל שלא ינחשו שאין מזל לישראל [...], אבל בנחש אליעזר ויונתן קודם הנחש עשו את תפילה ומתפללים אל אלקינו שיקרה להם הסימן והמעשה, נמצא שמאמינים היטב בהשגחת האל וכי מידו הכל׳. ובמרכבת המשנה פירש מעין זה בדעת הרמב״ם (ע״ז יא:ד): ׳דאין איסור אלא א״כ המנחש מאמין וסומך דעתו על הסימן. אמנם הצדיקים הללו [-אליעזר ויהונתן בן שאול] לא סמכו עצמם על הסימן, אלא סמכו עצמם על צדקתם שרצון יראיו יעשה, והסימן הוא לאות שהאל ימלא משאלותם, והוא כעין השאלה באורים ותומים. ומפורש באליעזר שהתפלל ה׳ אלקי אדני אברהם אם ישך מצליח וגו׳ וכן יהונתן אמר יעשה ה׳ לנו וגו׳ וזה לנו האות וגו׳ ומסתמא התפלל תחלה, הרי שבטחו ע״י האות בהקב״ה ששמע בקולם והראה להם הסימן׳].
וא״נ יתכן לפרש כוונת רבנו שר״ל שכוונת אליעזר בזה לתפלה שיצליח הי״ת דרכו, ולא לניחוש, וכעי״ז ביאר הראב״ע (פסוק יד): ׳וכלל הדבר שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו, וההוכחה {היא} שתעשה דרך מוסר כמו בת נדיב, והשם שמע תפלתו׳.

2. נ. ככה״נ לא נמצא פרק זה בחלקי הספר שבידינו וחבל על דאבדין [אציין שמה שכתב המהדיר ב׳תיקונים והוספות להערות׳ שבסוף הספר שחיפש בקטעים שהדפיס ש׳ עפנשטיין מפרק זה בשנתון גרמני, אינו מדוייק, שכן הקטעים המדוברים הינם שייכים לפרק שנספח לפרקים הדנים בהשתחויה כחלק התפילה (בס׳ המספיק מהד׳ דנה עמ׳ 147 ואילך) ולא בפרק ׳איסור חוקות עובדי עבודה זרה׳]. ועי׳ בס׳ המספיק בפרק הבטחון (הוצאת פלדהיים עמ׳ 314) ששיבח רבנו את מעשה אליעזר והחשיבה למדרגה עליונה בבטחון והיא מעלת ההפקדה, ר״ל שהפקיד הכל בידי שמים ׳עד שאחת היא לו אם ישיג דבר שהוא משתוקק אליו או אם ישיג את ההיפך ממנו׳, כך אליעזר הפקיד את הדבר בידי ה׳ יתעלה ובמה שיבחר ויחפוץ ה׳, ולא במה שהוא אליעזר יתכוון ויחליט. – אלא שלא התייחס שם רבנו כלפי איסור ניחוש.
כבר העיר המהדיר מדברי הרמב״ם בהל׳ עבודה זרה (יא:ד): ׳וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כאליעזר עבד אברהם וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור׳, ומשמע שלדעת הרמב״ם היה זה ניחוש האסור, וע״ש בהשגת הראב״ד. כל עוד שחסר לנו דברי רבנו בס׳ המספיק המשלימים דבריו כאן, קשה לדעת אם הייתה לו דרך להתאים פירושו עם שיטת אביו, או שמא נטה מדרך אביו בזה וס״ל שמעשה אליעזר ראוי ונכון הוא, שלא עשה בדרך ניחוש אלא כוונתו שיצליח אותו הי״ת והיתה זאת דבקות בהשגחתו יתעלה, וכמש״כ לעיל בהערה משם רס״ג. [ויש לציין שרוב מפרשי הרמב״ם פירשו בדעת הרמב״ם שאליעזר לא עבר איסור, בניגוד לפשטות לשונו, ונמצאה דעת הבן – רבנו – מסכימה לדעת האב. וראה בהערה הקודמת בשם מרכבת המשנה].

ועשה חסד – פתח העבד בתפלתו בחסד וחתם אותה בחסד שאמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדני, ואין ספק כי כיון שנתגדל בבית אברהם היה חכם גדול בתורה ובחכמה וידע כי זו מדתו של אברהם ועל כן התפלל בה.

ועשה חסד, "and perform a kindness!⁠" The servant implored G-d's attribute at the beginning of his prayer as well as at its conclusion when he said ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, "and through her I will know that You have indeed performed a kindness for my master.⁠" Seeing that Eliezer was aware that the outstanding characteristic of his master Avraham was the quality of חסד, this was the attribute of G-d he addressed when he prayed to the Ineffable Name, י-ה-ו-ה.

עם אדוני אברהם – סופי תיבות: מים, לומר בשכר יוקח נא מעט מים ענהו על המים וכשתוסיף דל״ת של חס״ד, סופי תיבות: דמים, שאמר בזכות דמו שנשפך בפחד העקידה ענני.

והתפלל העבד לה׳ יתעלה, ואמר: ה׳ אלהי אברהם הָכֵן לְפָנַי היום מה שאני מבקש, ועשה חסד עם אדוני אברהם, שתכין לו נערה נבחרת במידותיה להיות לאשה לעבדך ליצחק, כי היא ראויה לו כדי שיהיה לו ממנה זרע שלם.

התועלת השביעי הוא במידות, והוא שהמשרת השלם ראוי שישגיח בענין השירות הראוי שיגיע ממנו קודם שיְּצֻוֶּה עליו; שאם לא יהיה בזה מעורר מעצמו — לא יִשְׁלַם ממנו השירות הראוי. ולזה תמצא שבחר אליעזר שתהיה תכונת האשה אשר יקח ליצחק זאת התכונה, כדי שיגיע ממנה שירות שלם ליצחק. וזה, כי מפני שהשגיחה מעצמה לעשות על צד החסד שירות לא בוקש ממנה, כל שכן שתהיה השגחתה בשירות בעלה — שהוא חוק עליה — באופן יותר שלם. וכבר הורה שזאת התכונה היתה חזקה מאד ברבקה, שכבר תמצא שאליעזר לא שאל ממנה שתשקהו מים כי אם אחר עלותה מהעין והַחֲזִיקָהּ בדרך לשוב לביתה, ולא נמנעה מפני זה מהשקות אליעזר מכדה ומלשאוב לכל גמליו; וזה גם כן עשתה אותו בזריזות ובחריצות גדול. ותמצא זה הענין נמשך מתכונתה בכל הענינים, עד שכאשר שאל לה אם יוכל ללין בבית אביה, השגיחה מעצמה בשאר הדברים הצריכים לו, ואמרה: ׳גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון׳ (כד, כה).

ויאמר ה׳ אלהי אדוני אברהם וגומר עד ותרץ הנערה ותגד. טעה הרלב״ג טעות גדול במה שכתב בספרו במלחמות שהדברים המקריים לא תקיף בהם הידיעה האלהית ולא תפול בהם הידיעה לנביא לפי שאין להם סבות מוגבלות מסודרות והנה כתבי הקדש מעידים הרבה על שקרות דעתו. ולכן ראוי שנאמר שכבר יקרה דבר אחד מקרי בערך האדם אשר יקרה ויזדמן אליו לפי שלא ידע ממנו ולא מסבותיו ולא יחכה לו ושהוא באמת מפועל ההשגחה עם היות שהאדם לא ידעהו אבל יחשוב מקרה הוא. והכתוב מעיד על אמתת זה כי הנה העבד התפלל ה׳ אלהי אדוני אברהם שישגיח בענינו ויצליח דרכו ואמנם בערכו להיותו בלתי יודע המשך הדבר וסבותיו אמר הקרה נא לפני היום כי לפניו ובערכו היה מקרה ובערכו יתברך היה השגחה ופעל רצוני מסודר. וכמוהו בדברי עשו כי הקרה ה׳ אלהיך לפני כי לפניו היה מקרה ולהיותו מפעל האל היה השגחה ומאותו צד תפול בו הידיעה האלהית והגדה לנביא טרם היותו. וכבר ביארתי הדרוש הזה במקום אחר. והנה העבד לא מלאו לבו לזכור את השם המיוחד ולומר ה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ וכמ״ש אדוניו לפי שהרגיש בעצמו שאינו ראוי לזכרו אבל אמר אלהי אדוני אברהם כי הוא היודע כנויו והיתה תפלתו שיזמין לו ויזבדהו ביום ההוא זבד טוב כלומר שלא יצטרך לחפש בפתחי שערים בעיר מי ומי שיש לו בנות להנשא ומה המה אלה אלא שהיום ההוא יזמין לו ויקרה לפניו מה שראוי לו ושיהיה דבר שבו יעשה חסד עם אדניו אברהם בהיותה אשה יראת ה׳ היא תתהלל יעשה חסד בלי ספק עמו.

הקרה נא לפני היום – יש אומרים שאמר שיזמין לו ה׳ נערה חשובה שאין דרכה לצאת כלל ולפי שעה במקרה תצא עכשיו לפני דווקא כדי שלא תהיה מן היצאניות, לכך נאמר בתורה ואיש לא ידעה, שלא היה שום אדם מכירה כי לא יצאת מעולם כי אם בפעם זה, ועל כן הוצרך לשאול את פיה בת מי את, ולמה לא שאל לשאר נערות שהיו שמה, כי בלי ספק לא הלכה לבדה, אלא לפי שאיש לא ידעה ר״ל לא הכירה.

חֶ֕סֶד: בס״ס בזקף גדול. [וַעֲשֵׂה⁠־חֶ֕סֶד].

ויאמר ה׳ וגו׳ הקרה וגו׳ – בטוח היה אליעזר באדונו שתפלתו מקובלת אשר התפלל הוא ישלח מלאכו וגו׳ והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפלה מצד האמצעי, לזה התפלל לאלהי אדונו שיקרה לפניו.

וטעם שהוצרך לעשות סדר זה, כי חש לבל יטעוהו משפחת אברהם כשידעו כי הוא מצווה ועומד לקחת בת מהם יתנו לו שפחה משפחותם אשר אתם בבית ויאמרו כי היא מזרעם לזה נתחכם ועשה כסדר זה בהבחנה מובהקת שהיא הותרנות המופלאת שנותנת יותר ממה ששאל ממנה. גם בזה ידע אותה ידיעה צודקת כי היא מבית אברהם שהשיחה לפי תומה מבלי דעת דבר ממנו כי אותה יבקש ופתח דבריה האירו באומרה (פסוק כ״ד) בת בתואל וגו׳.

ויאמר: ה' הקרה נא, He said: "God! please make it happen, etc.⁠" Eliezer was certain that his master's prayer that God would send His angel ahead of Eliezer to facilitate his mission would be fulfilled. He added a prayer expressing the hope that he would be found worthy to be the instrument through which Abraham's prayer would be fulfilled. It happens on occasion that the prayer of the original petitioner goes unanswered due to the unworthiness of the petitioner's messenger.

The reason Eliezer had to proceed in this order was that he feared Abraham's family might deceive him and try to palm off one of their maidservants on him, claiming that she was their family. He therefore stipulated that the girl to be regarded as suitable for Isaac should proceed to do more than he asked of her by also offering to water his camels. This would be characteristic of a girl who was related to Abraham. In fact Rebeccah described herself immediately as a daughter of Bethuel (verse 24).

ויאמר י״י אלהי אדוני אברהם – תאר שם ״אלהים״ בארנוהו בפסוק ״בראשית ברא אלהים״ שהוא שם המנהיג העליון הנוהג הכל בחכמה, מראש ועד סוף, ונותן לכל דבר מקום במשפט. עם חסיד יתחסד ועם תמים יתמם, וכן עם כל איש ואיש ההנהגה כפי ערכו. על כן {אעפ״י שהשם הוא אלהי כל הארץ והוא אלהי העבד כמו שהוא אלהי אברהם כי הוא מושל בכל} לא בקש העבד שיעשה י״י חסד כזה רק בעבור שהשם אלהי אדוניו אברהם, איש החסד שעשה עמו עד היום נפלאות רבות, וככה יעשה גם היום עמו החסד הזה.

הקרה נא לפני היום – אנא השם, לא אעשה בדבר הזה מדעתי ועל כן לא נכנסתי לעיר כדרך השלוחים לבקש דבר שילכו וְיִוָּדְעוּ בין בני אדם ויתורו ביניהם לראות את בנות הארץ ולחקור בעניניהן מי הראויה לזווג כזה, ולעשות בהשכל לדבר על לב המשפחה ועל לב הנערה לבוא עד תכלית דבר. אלא פה אעמוד ואתה י״י הַקְרֵה לפני האשה אשר הוכחת לאדוני. וזה לשון ״הקרה״ בכל המקרא כשיבוא הדבר לאדם מבלי שפעל מאומה במחשבה או במעשה נבדל, כשעשה האדם את שלו אעפ״י שהדבר בא בעצת השם. כי לולי כן לא היו מועילים מחשבות האדם ועלילותיו, כדרך ״רבות מחשבות בלב איש, ועצת י״י היא תקום״.⁠¹ אינו נקרא ״מקרה״, שכל מקרה נופל על דברים הבאים מן השמים, לא זכר האדם עליהן ולא עזר בהן ולא היה סבה שנהיו. וכמוהו ״ויגידו לו את כל הקורות אותם״² לפי שהגיע להם צרה מן השמים, לא עלתה על לבם ולא עזרו אליה במעשיהם. וכן בקש העבד שיהיה הדבר כולו מן השמים לא על ידי עלילותיו והמצאותיו.

ועשה חסד עם אדוני אברהם – לא אשאל מלפניך לעשות ככה למעני שלא אצטרך לעמול ולטרוח, ולהתעולל עלילות בין בני אדם למצוא האשה, ושאמצא חן בעיני אדוני בשובי עם אשה טובה אשר הקרית לפני, וייטיב לי אדוני. כי מי אני שתעשה למעני בדרך פלא? אבל אתה בוחן לבבי ורואה כי בצדקת אדוני אני שואל, כי עמו תעשה החסד הזה. כי ירא אנכי להשען על בינתי. ואם אינך המוכיח בדבר לא יהיה לבי בטוח שבחרתי כהוגן.

1. משלי יט, כא.

2. בראשית מב, כט.

הקרה נא – וכן כי הקרה ה׳ אלהיך לפני (בראשית כ״ז:כ׳), והקריתם לכם (במדבר ל״ה:י״א), שלשתן בהפעיל ולטובה. וכל הבאים בבנין הקל, לרעה, חוץ מויקר מקרה (רות ב׳:ג׳) ברות.

אלהי אדני אברהם – שבחרת באברהם אדוני ועשית עמו חסדים גדולים, בזכותו אני בא להתפלל לפניך:

הקרה נא לפני היום – שתעשה דבר שיהיה לפני מקרה, כי כל מה שיארע לאדם בלי השתדלות וחריצות מכוון לכך, יקרא מקרה בערך האדם, אבל בערך השי״ת אינו מקרה כי הכל בא בהשגחה מאת השם המסבב הסבות אל התכלית המכוון מאתו יתברך. ולזה אמר לפני שבערכו יהיה מקרה, כי אני לא אחפש מפתח לפתח בעיר למצוא נערה הגונה לבן אדוני, אלא היא תזדמן לפני בהשגחת השם:

ועשה חסד עם אדני אברהם – בזה נתן טעם למה בחר לעשות תנאי כזה, כי בשאר ענינים אסור לנסות את השם ב״ה שנאמר לא תנסו את ה׳ אלהיכם (דברים ו׳ ט״ז), אבל כך אמר אליעזר בלבו, ידעתי שכל חריצותי לא תספיק למצוא אשת חיל ראויה ליכנס בבית אברהם כי אף אם אמצא נערה ממשפחת אברהם שתאבה ללכת אחרי, וקרוביה יהללו אותה וגם אנשי העיר יאמרו שהיא בעלת מדות ישרות, מי יערבני שהדבר כן, ואפשר שכולם יסכימו לרמות אותי מרוב חפצם להתחתן באברהם, ומי ידע את אשר עם לבבה ואפשר שהיא טובה למראה עיני האדם ולבה חורש מחשבות און. אבל אתה האל בוחן לבות ואין זולתך יכול לעשות חסד עם אדוני אברהם שתהיה הנערה ראויה לבנו, ולכן תפול נא תחינתי לפניך הקרה נא וכו׳, ואחר התפילה הזאת עשה התנאי שיבוא בסמוך:

הקרה נא לפני – יראה טעם עשות אליעזר דבר זה כמ״ש רמ״א, כי חשש פן אחי אדוניו יתנו כתף סוררת וימאנו לתת בתם למרחקים, לכן עשה הנסיון הזה, שבהודיע להם כזה וכזה שאל מאת ה׳ ויקם ה׳ את כל הדברים שיצאו מפיו, זה יהיה סבה גדולה להאמין שיש השגחה אלהית בדבר, ויאמרו שמה׳ יצא הדבר, ובטוב לב יסכימו לתת בתם לארץ נכריה, וכאשר דמה העבד כן היתה.

הקרה נא לפני – עשה שיזדמן לפני מה שראוי לי, וכן כי הִקְרָה ה׳ אלהיך לפני ({בראשית} כ״ז:כ׳) והמלה מענין לִקְרָאת.

please cause me to make a (fortunate) encounter (hikrah na le-fanai). Let that which is fitting for me chance upon me; cf. “Because the Lord your God caused me to make a fortunate encounter (ki hikrah… le-fanai) (Gen. 27:20). The word is derived from the term li-k’rat (“towards,” “in the direction of”).

ה׳, אתה שאינך רק הסיבה ראשונה, סיבת הסיבות בבריאת העולם, אלא אתה ״מהווה״ ו״מחיה״ [עיין אוסף כתבים חלק ח עמ׳ כה] כל רגע חדש, ומביא אותו לידי מציאות; מקורות חיי אדוני למדתי את המשמעות האמיתית של שם זה, ולמען עתיד חיי אדוני אני מפיל תחינה זאת: ״הקרה נא!⁠״

כבר רמזנו על הקשר, ואף על ההוראה השווה, של השרשים ״קרה״ ו״קרא״ (עיין פירוש לעיל יט, ח). למושג היהודי של ״מקרה״ אין כל דבר משותף עם התפיסה של ״המקרה העיוור״, אליו מתקשרת בדרך כלל תיבת ״מקרה״. הדבר שנקרא ״מקרה״ לפי התפיסה של ״המקרה העיוור״, בשום אופן אינו מקרי לפי התפיסה היהודית. כשאדם מדבר על ״כל הקורות״ או ״הקוראות אותו״, הוא מתייחס למאורעות, אשר הוא לא ״קרא״ להם; אלא הם ״קראו״ אותו אליהם. הוא לא ציפה להם ולא התחשב בהם, אך דווקא מסיבה זו הם פקדו אותו בגזרת עליון, שלוחים במכוון על ידי מנהיג כל היצורים. ״נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ״ (שמואל ב א, ו) פירושו: נקראתי לשם, כביכול; לא היה ברצוני או בכוונתי להיות שם; כח עליון שאינו תלוי בי הוליך אותי לשם.

תפיסה זו נראית בבירור במקרא, במקום בו נצטווינו להקרות ״מקרה״. נאמר על ערי המקלט: ״והקריתם לכם״ (במדבר לה, יא). עלינו להקים את הערים האלה במקומות נוחים, כך שייקל לרוצח בשוגג להגיע אליהם, כמו שנאמר במפורש: ״תכין לך הדרך״ (דברים יט, ג; עיין מכות ט:). לאדם זה לא הייתה כל כוונה להרוג מישהו דווקא בקרבת מקום לדרך המוליכה לעיר המקלט, המעשה נעשה הרי בשוגג. זה שהוא מצא עצמו קרוב לדרך הזאת, היה רק ״מקרי״ מנקודת מבטו. אלא שמלכתחילה נעשתה הכנה כדי להבטיח שתהיינה דרכים המוליכות לעיר מקלט, במרחקים מתקבלים על הדעת.

בצדק אמר קהלת כי בזה שוה החכם עם הכסיל: ״שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת⁠־כֻּלָּם״ (קהלת ב, יד). גם החכם ביותר, ואם נפשך לומר, אף הפיקח ביותר, לא יימלט מן המקרה. בודאי שיבואו עליו מאורעות – ויתכן שרוב מאורעות חייו יהיו כאלה – שהוא לא ציפה להם ולא חזה אותם מראש, כל שכן שלא גרם להם בכוונה; אלא הם ״קראו״ לו ושמו אותו במצבים שלא חשב עליהם.

נמצא שאליעזר המתפלל ״הקרה נא״, מבקש מהקב״ה לנהל את העניין שלמענו בא לכאן. אליעזר לבדו לא יוכל להשיג את מטרתו. בהוספת המילה ״לפני״, הוא מביע את המשאלה שה״מקרה״ המבוקש יקדם אותו בדרכו, בכיוון בו כבר החל לצאת; היינו שהוא יסייע לו למלא את השליחות שנטל על עצמו.

ויאמר ה׳ אלהי אדוני אברהם הקרה נא – המקרה הוא דבר הבלתי מחויב מסבות הרגילות, וזה ההבדל בין קורות ובין מוצאות, כמ״ש ויגידו לו את כל הקורות אותם, כי לא היה ראוי שיתנם למרגלים והיה זה מקרה, משא״כ במרגלי יהושע שהיה ראוי שיחשבו אותם למרגלים, אמר ויספרו לו את כל המוצאות אותם, וכן פה בבחינה שתצא הנערה שתשיב שתה וגם גמליך אשקה הוא מקרה בבחינת עצמו, אבל כל עומת זה יהיה זה אות נאמן שהוא השגחיי ושי״ל מקרה היינו שע״י שה׳ אלהי אברהם ר״ל משגיח עליו בהשגחה מיוחדת יהיה הוא המקרה ומסבב מקרה זאת, וזה יבורר ע״י שני אותות. א] שיזמין המקרה הזאת לפני אליעזר שהוא שם זאת לסימן. ב] במה שזה יהיה היום, שעל ידי שתזמין מקרה זאת בעת הזאת ובמקום הזה שזה מציין במ״ש, לפני, היום, יתברר שאתה הזמנת מקרה זאת, ואם שידמה לנו שהוא מקרה הוא באמת פועל השגחיי, ובזה תעשה חסד עם אדני אברהם, שהחסד הוא ההנהגה שהיא למעלה מן הטבע כמ״ש בפי׳ התנ״ך בכ״מ.

{Why 'let it chance' when he was on a deliberate mission?}

AND HE SAID, “O, MY LORD, GOD OF MY MASTER AVRAHAM, LET IT CHANCE BEFORE ME THIS DAY.” Chance (miqre) is not something rendered inevitable by definite causes. Therein lies the difference between qoroth (same root as miqre) and mozaoth. It is written they came to Yaqov... and told him all that had befallen them (‘qoroth’)⁠¹ — qoroth (happenings), as their having been taken for spies was unjustified, a causeless occurrence. On the other hand, in the case of the spies which Yehoshua sent, their being taken for spies was fully deserved — and the verse states, accordingly:⁠² They told him all that had befallen them (‘mozaoth’) — [what befell them in the wake of their premeditated actions].

Similarly here. That the maiden should not only come out but also reply, ‘Drink! and I will also give your camels to drink,” is something highly improbable. And that is precisely why it will serve as a true indication of Providence acting, a result of the Lord — its sole activator and cause — being God of Avraham, guiding him via His providential pattern.⁠³

That this is indeed so, will be established by means of two criteria. (a) It will take place before Eliezer — the one who, alone, had given it special significance; (b) it will take place today. Its occurrence, then — i.e., at this time and at this location specifically (hence: before me this day) — will make it plain that it was You who had arranged this ‘causeless occurrence’. Notwithstanding that to us it will appear as fortuitous, in reality it will be a providential act. Hence: You will have been kind (‘hesed’) with my master — Avraham — since hesed is that pattern of guidance which transcends nature⁴ (as I have often explained in my commentary on Scripture).

1. Gen. 42:29.

2. Josh 2:23.

3. Reb Chaim Zimmerman has stressed the significance of the Torah principle that Providence acts not necessarily in violation of the natural order — as the latter is commonly understood — but in providing for the coming together of improbable circumstances to effect a desired end result. A man may be mortally ill and located at one end of the earth, while the necessary medical assistance may be found at the other end. However, divine providence may so arrange things that a ship just ‘happens’ to be in port carrying the doctor and the medication that can save his life. So too for the opposite result — if a given man must be punished.

4. Recall discussions in Malbim—I (cf., for example, p. 19 and note 55 there) to the effect that hesed is the pattern devoid of constraints — whereas nature, by definition, is that aspect of Creation characterized by ‘laws’: constraints and boundaries that render nature finite in some sense.

ה׳ אלהי וגו׳: הקדים שבח¹ לבקשה, כדין, כדאיתא בע״ז (ז,ב)². והא שלא התפלל תפילה קבועה³, וכמו שכתבתי לעיל (יח,כב) גבי אברהם אבינו, חדא, שעדיין לא נתקנה תפלת המנחה⁴ עד שבא יצחק⁵, ואברהם⁶ היה נוהג להתפלל בלי תקנה⁷. ותו⁸, שהיה במקום רבים⁹, ואיתא בברכות סוף פ״ה (לד,ב) ׳חציף עלי מאן דצלי בביקתא׳¹⁰.

הקרה: אי אפשר לפרש מלשון (להלן כז,כ) ״כי הקרה ה׳ אלהיך״ פועל יוצא על העצם המבוקש, וא״כ הוא בקשה שיזמין¹¹ את המיועדת ליצחק, אי אפשר לומר כן, דמי יודע אם יש פה המיועדת, והרי לא ביקש שיברא אשה בדרך נס באותה שעה. ותו, א״כ הכי מיבעי ׳עשה חסד עם אדוני אברהם והקרה נא¹² לפני היום׳. אלא הפעל ״הקרה״ סובב על השגחת ה׳, ומשמעו הזדמן¹³, שתהיה השגחתו יתברך מזומנת לפניו. והבקשה היתה שיהא האות שיעשה לנכון, ואם ישנה פה המיועדת תבוא לשאוב ותזדמן בתשובה זו, ואם איננה פה לא תהא שום בתולה עונה כך.

1. השבח הוא ״אלהי אדני אברהם״ (היה מספיק לו לומר ״ה׳, הקרה נא״) מקביל לברכת אבות בשמונה עשרה ׳אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׳.

2. דדריש ר׳ שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח״כ יתפלל, מנלן ממשה רבינו...

3. המוגדרת בלשון עמידה ׳ויעמוד אליעזר לפני ה׳ ויאמר׳.

4. וכאן היה ״לעת ערב״.

5. יצחק תיקן תפלת המנחה, כדאיתא בגמרא ברכות כו,ב.

6. שהתפלל תפלה מנחה (לעיל יח,כב), עיי״ש.

7. עיין היטב בתוספות יומא כח,ב ד״ה צלותיה דאברהם, ובתוספות ישנים שם.

8. מדוע אליעזר לא התפלל כאן תפילה קבועה.

9. רשות הרבים, ליד באר המים, לשם מגיעים כל השואבים.

10. רש״י: בבקתא – בבקעה (מקום פתוח), שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר.

11. ״הקרה״ = הזמן לפני את המיועדת, וכן פירש ברד״ק: זמן לפני כפי שאומר... וכעין זה בראב״ע ׳הכן חפצי לפני׳.

12. התוצאה של עשיית חסד עם אדוני.

13. ׳ה׳ אלהי אדני אברהם הזדמן נא לפני היום׳, כלומר, שתהיה השגחתך מזומנת לפני. וקצ״ע מההיבט הדקדוקי, שהרי ״הקרה״ הוא פועל יוצא, ואם כדעת רבינו הול״ל ׳הקרה׳ (חיריק תחת הה״א, וקמץ תחת הקו״ף).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון